אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן לו
ב"ה יום ג' תצא ד' אלול תרפ"ח לפ"ק סטניסלאב.
כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחד״ת הנהו דאין כהלכה מורה כש"ת מו"ה פייבל נ״י וויליג ראבד"ק בוטשאטש יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני, ע"ד העגונה זיסל אשת מו"ה שמחה בן ר' מנחם פואל מילידי בוטשאטש אשר זה לערך י"ד שנים היא לבדה יושבת שכולה וגלמודה כי בתחילת המלחמה נקרא לצבא ובימים מועטים השמועה עשתה לה כנפים כי זה האיש כרע נפל שדוד על שדה קטל ועד אין בה כדת וכהלכה על מיתת בעלה מ' שמחה הנ"ל אך השיגה ידה ע"י שאלתה מראטען קרייץ כי בעלה נהרג במלחמה ביום קרב וציוו עלי' לפנות (לפי הנראה אל הקאמאנדא) ותשיג תעודה על מיתתו וכן עשתה ושלחו לה טאטען שיין מאת פינקס הערכי שלהן:
והנה כי גאוני עולם סמכו על הערכי הישי"ע וחת"ם הובאו פ"ת אה"ע סי"ז סי"א ואולם גם קמו נגדם גדולי הדור וחלקו עליהם ובאמת אנחנו לא הרהבנו בנפשנו עוז לסמוך לבד על הערכי אבל הנני אומר ברוך שבחר בהם ובמשנתם והמתירים הגדילו לעשות בפתחם שערי היתר לפני נשים אשר היו אלמנות חיות ולבות אלמנות הרנינו וחיללה לא יצא מכשול מתח"י ומצינו ראינו כי גם במקרא מגילת אסתר הי' דברי הימים לפני המלך נאמן מאד וראי' ממרדכי וימצא כתוב וגומ' ושם הלא הם כתובים בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס ובקידושין (ע"ו) באיסטרטיא של מלך ושם (ע"ב.) בחילות של בית דוד ע"כ והי' נאמן מאוד ובברכות (נ"ח.) רב ששת מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע והוא אמר ב"מ (ע"ג:) מוהרקיהו דהני בטפסא דמלכא מונח ופסחים (קי"ח:) חית קנה שכל מעשי' בקנה אחד נכתבים ע"כ, ואם דלא נאמן להם כחילות של דוד שיהי' עדות גמורה אבל כמסלפ"ת יהי' נחשב ובסנהדרין (ק"ו:) מי שמיע לך כמה בלעם בר כמה הי' והשיבו ר"ח לערך ל"ג ל"ד שנה וא"ל לדידי חזי לי פינקס דבלעם והוי כתוב בי' בלעם חגירא בר ל"ג הי' קטיל יתי' פינחס ליסטאה הרי דהי' עוד מאז דברי הימים כזה איזה לחרב ואיזה מת ושם (צ"ז:) לחילות של פרס נשכרתי ובין גנזי פרס מצאתי וכו' מוכח דהכל הי' רשום אצלם וכתוב בספר ומעילה (י"ז:) עיילהו לגניזה אשכחי' האי איגרא שקלוה וקרעוה ע"ש ובתמיד (ל"ב.) שלטן ביד מלכא ולא יאי למלכא כזב הרי מוכח דהי' מוחזקים דלמלך לא יעשה שקר ובע"ז (כ"ז:) אמרי' ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהם, רש"י. דעכו"ם ודאי קטיל לי' ע"ש ואפ"ה אמרינן שם (כ"ז.) אם הי' מומחה לרבים ודאי מותר וכתבו תוס' וע"ז אנו סומכין להקיז דם מן העכו"ם דלענין זה הכל מומחין וכן הוא ביו"ד סי' קנ"ה ע"ש:
ומעתה חזינן בספק נפשות אין מתרפאין דחשידו על שפי"ד מ"מ במומחה שרי למסור גופו בידו מכ"ש הכא שהוחזק הערכי לכתוב המתים והחיים למה לא נסמוך עליהם בכה"ג דיש פוסקים דיצאה מאיסור א"א דאורייתא ובחולין (צ"ז.) כילבית באילפס הוה וכו' וא"ל לטעמי' נה ארמאה רש"י נחתום עכו"ם ואשמעינן דמותר לסמוך עליו וכו' וצ"ע דברי רש"י דפירש נחתום ואנו מפורשים נחתום איפה פת ע' יומא (ח':) הנחתומין ב"מ (נ"ו) הלוקח מן כנחתום והם ממס' דמאי ומנין הוא יודע לטעום תבשילין ולחלק ביניהם:
ונראה דמצינו נחתום היינו מבשל קדירות ע' ביצה (י"ז.) ממלא נחתום חבית מים אעפ"י שאינו צריך אלא לקיתון אחד ושם (כ"ט.) והנחתום מודד תבשילין ונותן לתוך קדירתו כדי שלא יקדיח את תבשילו ורש"י מבשל קדירות נמי קרוי נחתום ע"ש, ובזה יונח לן דברי רש"י בכאן ושם ברש"י כילבית שקץ דגים קטנים באילפס של בשר ע' עירובין (נ"ג:) תוס' ואין משיירין באילפס משום דמאכל חשוב ולא מחזי כרעבתנותא ע' או"ח סי' קע"ג מחה"ש העתיק רווחא לבסימא שכיח לכן פירש"י באילפס של בשר:
ובה"ג רע"א ז"ל יו״ד סי' ק"ח הביא מבית מאיר דפשיט מרש"י ספיקא של הש"ך דדגים טמאים עם טהורים טעם אחד להם מדלא פירש"י באילפס של דגים טהורים וכו' דפת"ח ול"נ אם לדין יש תשובה דרש"י ע"ז (ל"ה:) ד"ה וציר כ' ודרך כילבית ליגדל מאלי' בציר דגים טהורים וכו' והיא עצמה טמאה עיו"ד סי' פ"ג ולכן רש"י לטעמי' דכילבית היא נתהוה ונולדה רק בציר דג טהור בודאי הוא טעם שוה עם דגים טהורים ולא נוכל למיקם אטעמי' ולכן פירש"י באילפס של בשר משא"כ שאר דגים טמאים יוכל להיות דהוי מין בשאינו מינו עם דגים טהורים והבן ואכמ"ל, ובטי"ז יו"ד סי' צ"ח כ' קפילא אפילו אינו מסלפ"ת וכו' דבאיסורין לא בעי רק הוכחה ע"ש וע' רמ"א אה"ע סי' י״ז סוף ס' ט"ו ואם שאלו ישראל והכותי הגיד שמת אם הגיד אומדנות המוכיחות וע' חמ"ת וב"ש דבכה"ג דומה למים שאין להם סוף אם נישאת לא תצא ומכ"ש כאן דאומדנות גדולות יש שנהרג ואיכא כתב העשוי מערכי בודאי יכולים להתירה וכל מה שהערכי כותב הוא עושה זאת רק למען הממשלה שתדע ותבחן כמה אנשי חיל יש לו ומי מהם נהרג או ברת וידע מי חרף נפשו למות ומי ברח וכמה ריבוא רבבות נרשמים שם וכל הרוצה לדעת פונה שם ונמצאו נאמרים באמת אך על זה הישראל הנהרג לא יאמן אתמהה, וכבר הבאנו דפעמים גם מהם מקבלים עדות כע"ז (ג'.) מכם יבואי ויעידו בישראל נמרוד לבן אשת פוטיפר וכו':
והנה מה דפליגי בירושלמי מצאו כתיב בשטר עש"ך חו"מ סי' מ״ז ובאה"ע סי' י"ז סעיף י"א לא דמי לספר הערכי דלשון מצא משמע בשוק או בשדה עתו"ם ע"ז (מ':) ד"ה ובאנדרטי כ' כן לכן קשה לסמוך על כתב דלא נדע מבטן מי יצא הכתב ואם היא כתב ישראל ופליגי בזה אבל כתב הערכי הוא מהממשלה ומודיע בכתב לכל העולם הנוהנפלים במלחמה הוא יותר טוב מעכו"ם מסילפי"ת ובפרט בהוכחות גדולות:
אך הא קשיא דמצינו בע"ז (י"ח:) אין הולכין לאיצטדינין וכו' ר"נ מתיר בשביל ב' דברים וכו' ואחד שמעיד עדות אשה להשיאה ערש"י ולפי הנ"ל דהם כותבין מי שמת מ"י למה לי שילך לראות הא הם רושמים וכותבין זאת ממנו וקח להתיר את האשה וי"ל כיון דזה האיש חייב ראשו לממשלה ולפי דעתן השחית התעיב ועבור זה אולי לא ירצו לכתבו כי מת כי הוא נתעב ונאלח:
אולם אכתי קשה במה דאמרי' ביבמות (קכ"א:) ובנכרי אם הי' מתכוין וכו' ורק מסלפ"ת אמאי לא אשמעינן דמהני ע"י כתב הערכי וע"ש לק' (קכ"ב.) הוחזקו להיות משיאין עפ"י עבד ושפחה וכו' אילם גם זה לא קשיא דשם אשמעינן מיחידים שמעידים ואפ"ה יש תנאים ואיפלגי דמהני אבל עפ"י הערכי מהממשלה פשיטא להו דמהני באומדנות מוכיחות וכותבים בספר מכל הנופלים ומכל העמים וזה עדיף יותר ויותר ממסלפ"ת בעכו"ם יחידי ואפילו אם שואלים בערכי ונמצא כתוב שזה מת או נהרג דכבר הגידו הראשונים לפני הערכי והמה כותבים שספרו לפניהם:
ובענין הגב"ע אמרתי להשיב דבר מה דאמרי' ביבמות (קכ"א:) טבע חסא מדיבורי' דר"נ אמר האלוקים אכלי כוורי לחסא אזלא דביחהו דחסא ואינסבא ע"כ ויש לספק בההיא דאמרי' יומא (ע"ה:) אמר רבא כל יומאי אייתי לי' אריסא מדברא יומא חדא לא אייתא לי' וכו' שמעי' לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני אמר ש"מ נח נפשי' דר"ח וכו' ע"ש אי יכולין להשיא אשתו של ר"ח על דברי רבא ומצינו בחולין (צ"ב:) א"ל לינוקא וכו' ושמואל מת ש"מ נח נפשי' דשמואל ומסיק ולא היא לא שכיב שמואל וכו' ע"כ מזה מוכח דאין ראי' להפסוק ולא נוכל לברר מזה ואולם בכתובות (ס"ב:) ביהודה בן ר"ח כיון דלא חזי ר' ינאי האי סימנא אמר כפו מטתו ע"כ ואיך צוה ר"י כן לפי"מ דאיתא באה"ע סי' י"ז ולכן יש למחות בנשים שלא לספוד עפ"י אומדנות המוכיחות שמת ע"ש וי"ל דודאי להתיר אשה לא סמכינן כי תהי' רשאי לינשא אבל לספוד על בעלה דרך איסור גזירה שמא תינשא ע"ז סמך ר"י על רוח קדשו וציה לכפות מטתו ולכן הכא בדביתהו של חסא דטבע במים שאיל"ס דמדאורייתא מותרת לינשא ואך מדבריהם אסורה סמכו על ר"נ דאישתבע אכלי כוורא לתסא ומנא ידע זה דלמא דחפוהו מיא מת ליבשה כב"ב (ע"ג:) ברשב"ם ד"ה ואידחוהו ומדנשבע על דבריו דאכלי כוורא סברה דודאי רוח ד' דובר ונישאת ומ"מ גם כה"ג לכתחילה לא מורינן לה דתינשא ע"ז והנני אומר לענין גב"ע קשה לעמוד היתר עליהם שאמר והגידו איזה מהם איך שר' שמחה פואל נפל במלחמה ע"כ מוכח שא' מהם הגיד כן ולא אמר קברתיו ובפרט אין לסמוך על העד הב' וכל דבריהם סובבים על הפעלדווטבעל ואולם בסי' י"ז ס"ה הביא הפ"ת באיסור דרבנן יש לסמוך להתיר כה"ג ולא באשת איש איסור תורה ע"ש וכאן נראה ביצא מאיסור תורה יוכלו לצרף לזה הגב"ע להתירה ואם יסכימו רבנים דפקיע שמייהו דרינא בהדייהו: