אור ברסלב
אמרי דוד סימן לג

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן לג

סימן לב

ב"ה יום ד' למ' מ"מ כ"ג תמוז תרפ״ט פה סטניסלאב.

כשלמה אור עושה מסיר מעלינו המטה וטוב וחסד יטה כבוד ידידי ה"ה הרב הה"ג חריף ובקי משנתו רב ונקי מושלם במעלות ובמדות שונות כש"ת מו״ה יעקב נ"י שאליטא אבד"ק טרנאפאל יע"א:

כמעט שעבר כת"ה נ"י ממני ונתקו כפות רגליו מעל מפתן ביתי יום אתמול ופתחתי ספרים וראיתי כי כבר נרשם אצלי דין זה וחפצתי להחזירו לאחוריו אך חמק עבר והנני בא בכתובים להשיב על שאלתו. ע"ד איש אחד גירש אשתו בחולי מסוכן ואח"כ דרו יחד ואשתו הגרושה עדיין משמשתו ומת מחליו והניח אח קטן אי יש לומר הן הן עידי יחוד ה"ה עידי ביאה:

והנה בגיטין (פ"א.) המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו' צריכה גט שני ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה גט שני מפני שאין לבו גם בה וע"ש בגמרא וצ"ע לפי"מ דאמרינן בכתובות (י"ב.) ושם (ט':) האוכל ביהודה וכו' ומתייחד עמו שלא בעדים וכו' ורש"י (ט':) ביהודה הי' מתייחדין בין אירוסין לנשואין כדי שיהי' לבו גס בה ע"כ ואמאי לא חלקו הכא ביהודה גם באירוסין צריכה גט שני מפני שכבר לבו גם בה וי"ל כיון דדייק אביי שם במתניתין מקומות מקומות יש ולאו כל יהודה עושין כן לכן לא חשו כאן במשנה לחלק בזה כיון דהיא מיעוט ביהודה, ואולם בש"ע אה"ע סי' קמ"ט ס"ב הביא וכיון דחזינן דגייסי הדדי חיישינן אפילו באירוסין ושם בגמרא ב״ש ס"ל אדם עושה וכו' וב"ה ס"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנית ע"כ הטעם כתמורה (כ"ז.) לא שביק איניש התירא ועביד איסורא:

אולם הא קשיא לי לפי"מ דהובא באה"ע סי' כ"ו בחמ"ח ס"ק א' בשם ראב"ד ביאת פנוי' רק מדרבנן אסור ושם מסיים בשם ת"ה ומן התורה אין איסור בזנות עם פנוי' ע"ש והובא בשם הה"מ דבאיסור דרבנן לא זהירי אינשי ע"כ אמאי אמרינן אין אדם עושה בעילתו ב"ז הא אינו רק איסור דרבנן ובדרבנן לא זהירי אינשי:

וי"ל דאמרינן בע"ז (כ'.) ונשמרתם מכל דבר שלא יסתכל באשה נאה ואפילו פנוי' וכו' מש"ה חמירא להו כזנות מדאסמיך על קרא אפילו אסתכולי מכ"ש זנות וכתיב זנות ויין ותירוש יקח ולכן אמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וע' סוטה (כ"ה.) בעל אי מצי מחיל לקינויו או וכו' ת"ש ומוסרין לו שני ת"ח וכו' אמרי' לי' אחלי' לקינוייך ובעלה וצ"ע מכתובות (ע"ג.) קידשה ע"ת ובעל סתם דמחיל לתנאו ע"ש ולא בעי שיאמר דמחיל ומ"ש הכא דבעי שיאמר דמחיל לקינוייו ע' אה"ע סימן ל"ח סל"ה וי"ל לפי"מ שכ' תוס' גיטין (ע"ט:) ד"ה ב״ש מירושלמי היכא דגירשה משום זנות מאוסה היא בעיניו ולא בא עלי' וכ' ב"ש אה"ע סי' קמ"ח דאם בא עלי' עושה בעילתו בעילת זנות ובלא מאוסה אמרי' אין אדם עושה בעילתו ב"ז ומש"ה בסוטה דקנא לה מאוסה בעיניו היא ולא בא עלי' ואם בעל סתם עשה בעילתו ב"ז ולא מחיל לקינוייו ולכן בעי שיאמר בפירוש דמחיל לקינוייו משא"כ בכתובות לא מאוסה בעיניו ואפילו בסתם אמרי' דמחול לתנאו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והבן:

והנה ראיתי בבר ליואי ח"ב סי' נ"א מאא"ז הגאון האמיתי זצ"ל דיש פוסקים באשה אמרי' אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכ' הוא הטעם דאשה קרקע עולם היינו דאינה עושה מאומה ולי צ"ע דהא כ' תוס' בע"ז נ"ד דאשה קרקע עולם לענין פטור ממיחה באונס אבל לענין שאר דברים היא גם כן עושה איסור וכן כ' תוס' בכ"ד בש"ס וכן כ' תוס' ב"ק (ל"ב.) ד"ה איהו קעביד מעשה מיהו לענין חטאת ומלקות חייבת דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה ע"כ וע' פ"ת הובא מחלוקת הראשונים אי גם על האשה קאי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

ובאמת מפשטות הש"ס מוכח דקאי על האשה דשניהם נקראו אדם כדכ' זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם וגם בלשון חכמים מצינו יבמות (ס"ג.) כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם ובסוטה (ה'.) אדם דם אפר מרה ע"ז (ג'.) אתה קרוים אדם ובכ"ד ופשוט דקאי גם על אשה רק היכא דאמרו אשה ואח"כ אדם אזי קאי רק על אנשים מ"מ למדנו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות קאי גם על אשה וע' ב"ק (ק"ט:) אפילו אם נאמר איש אמרי' אורחי' דקרא היא וע' ע"ז (י"ט.) אשרי איש וכו' וע' שבת (קמ"ט:) מפני שאדם עשוי להשיר נימין וע' תוס' ע"ז (כ"ט:) דאדם קאי על שניהם ע"ש והובא ברדב"ז ס"ל באם היתה נדה והתייחד עמה אמרינן אדם עושה בעילתו בעילת זנות ויש לפקפק גם בזה דא"כ גם בלא היתה נדה הבא עלי' עבר על מימרא דרב בקידושין (י"ב:) דרב מנגיד על דמקדש בביאה ובלא שידוכי' וע' יבמות (קי"ח:) תנא קידש בביאה דאיסורא דרבנן עביד וקנים וערש"י דרב מנגיד הרי דגם בזמן המשנה הי' נוהג איסור דרב וגם כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ע' אה"ע סימן נ"ה ב"ש לרש"י ותוס' ובלא חופה לרמב"ם והוא והיא עברו על זה ואפ"ה אמרינן אין אדם עבב"ז הה"ד דאם היתה נדה נמי הכי נימא דאין אדם עושה בב"ז:

מ"מ בנידון דידן מוכח דבעינן עדים בבירור כמבואר בסי' קמ"ט ע' פ"ת ס"ק ד' בשם הרדב"ז לא כסתם איש ואשתו הדרים יחד עב"ש אה"ע ס"ס ל"א ובכ"ד והי' חולי מסוכן על הריאה ואין אונים אף דקרה דשימש ומת רק היכא דידעינן אבל לא נאמר כן וצא ולמד מקידושין (מ'.) ר"צ תבעי' האי מטרוניתא אמר חליש ליבאי ולא מצינא ובסנהדרין (ק"ז.) דוד התפאר שבימי חליו לא בטל עונתו אבל אינש דעלמא לא יוכל להתפאר באם הוא חולה ועש"ך יו"ד ס"ס קצ"ה כשהוא חולה אשה בריאה שרי לשמשתו דכיון דחולה ליכא למיחש להרגל עבירה וכן בטו"ז ס"ס של"ה וכי יצרו של איש גדול מאשה (ע' כתובות (ס"ד:) ורש"י שם דצערו מרובה וע' ב"מ (פ"ה:) ד"ה לשון אחר כ' תאוה דאשה גדול מאיש ע"ש וצ"ע) ובפרט בחולי מסוכן זה זמן ועידן שתשש כוחו עד למאוד יכולים להתירה לשוק וכן פסק אא"ז הגאון ז"ל שם ע"ש:

ובזה הנני ידידו הדו"ש באהבה מברכו בכט"ס:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה