אור ברסלב
אמרי דוד סימן לא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן לא

סימן ל

ב"ה יום ועש"ק לסדר ראה תרע"א לפ"ק סטניסלאב.

הנני נוטה כנהר שלום אל כבוד ידידי וחביבי הרב הגדול חריף ובקי בחד"ת כש"ת מו"ה יעקב ירוחם ז"ל קרויזהאר דומ"צ בעיר דאריגא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני נכון מועדו תוכו רצוף שאלת חכם עם כולה תשיבה ועיני ראתה ותעידהו כי ידיו רב לו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, והלא כה דברי השאלה, אחד אמר בעת חלתה בתו כי יתן בית חדר עבור הת"ת וחדר אחד להתפלל ועתה רוח אחרת עמו ורוצה לישאל על נדרו וכל יקר הש"ע יו"ד סי' רכ"ח ס' מ"ה ברמ"א ראתה עיניו כי נדר בעת צרה אין נשאלין עליו אלא לד"מ או לצורך גדול והש"ך מביא מתשו' רמ"א דהי כנודר על דעת המקום ואפ"ה לצורך מצוה מתירין והעיר כת"ה לטו"ז בסי' ז' ס"ק ל"ג דחולק על רמ"א וס"ל נדר על דעת חבירו אפי' יש מצוה בהתרתו אפ"ה אין מתירין א"כ גם כאן דהוי כעל דעת המקום והוי כע"ד חבירו ולא יתירו לו אפי' לד"מ:

ולדידי נראה לפי"מ דכ' רש"י בפסחים (כ"ה:) ד"ה מה למדנו כי אם נאמר והי' העם ככהן אז אמרינן דאינם שוין לגמרי רק נחית דרגא דהעם אינו ככהן הה"ד הכא דכ' בתשו' רמ"א דהוי כנודר על דעת המקום אבל אינו שוה לגמרי אך מהני היתר לצורך מצוה וגם הטו"ז יודה בזה, ע' טו"ז יו"ד רכ"ח ס"ק ח', ועוד י"ל דרמ"א כ' בכאן דהדין כמו נדר ע"ד רבים ומתירין לצורך מציה בלא דעתם והטו"ז יסבור טעם זה ומהני כאן התרה וכה"ג מצינו ביו"ד סי' נ"ד בטו"ז ובש"ך לרמב"ם ורש"י ע"ש:

ובגוף הדבר מה דפשיטא לי' לכת"ה דנודר ע"ד המקום הוי כנודר ע"ד חבירו שעשה לו טובה, לי צ"ע משביעות (כ"ט.) וליטעמך לימא להו ע"ד, על דעת המקום ל"ל למימר אלא כי היכא דלא ליהוי הפרה לשבועתייהו וכ' רש"י ד"ה ועל, ותסגי להו בחד ומשני כי היכא דליהוי ע"ד רבים ע"ש ובתוס' ד"ה כי אין ללמוד מכאן דרבים היינו שנים דדלמא דעת הקב"ה שאני, עכ"פ מוכח מזה דאם על דעת המקום נדר לא הוי כעד"ר ויוכל להתיר שבועתו דאי לא למה כ' רש"י דהוי בזה ע"ד רבים לימא דדעת המקום הוי וסגי בזה:

אמנם אפי' אמר על דעת המקום בפירוש ואיכא מצוה בהיתרו נוכל להתירו וגם הטו"ז יודה בזה אף דסובר דנודר ע"ד חבירו אין מתירין אפי' לד"מ והטעם בזה י"ל דתחילה נדר האיש הזה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו למשל כדי להתענות או ליתן צדקה ועתה הוא רוצה לישאל על נדרו כי יש לפניו מצוה אחרת ובזה ג"כ רצון הקב"ה יעשה לכן אמרינן בודאי ניחא להקב"ה משא"כ בנדר לחבירו שעושה לו טובה ס"ל להטו"ז דאין להתיר אף שיעשה מצוה דמה הנאה יש לאיש הזה משיעשה הוא מצוה ואין חפץ לו במצוותו רק שהחזיק במעוז הנדר כי בו הוא חפץ ולכן אין להתיר לו:

אולם דעת התוס' נדרים (ס"ה.) וגיטין (ל"ה:) והביאם הר"ן נדרים ופסק כן הרמ"א וכן הש"ך דמתירין לד"מ נדר שנדר וטעמם בזה לפי"מ דאמרינן סוטה (ל"ז:) דכל ישראל ערבים זה לזה ומש"ה אמרי' בר"ה (כ"ט.) כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא והוא מטעם ערבות וערש"י ותוס' נדה (י"ג:) אי גם גרים בכלל ערבות (וע' שבת קמ"ו.) ואמרינן בקידושין (מ':) עשה מצוה אחת הכריע את כל העולם לכף זכות ע"ש ולכן סברי דמתירין נדר ע"ד חבירו ביש מצוה בהיתרו דניחא לי' אף שלא בפניו ויעשה מצוה והוא ערב בעדו ומוכח לו בהדי':

ובלכתנו בדרך הזה נוכל לתרץ קושי' הראב"ד דאמר דלא מהני ופוק חזי מאי עלתה לו בצדקי' ונענשו הסנהדרין וש"מ דאינו מועיל התרה שלא בפני חבירו ולפי דברינו לק"מ דאצל נבוכדנצר לא הי' מועיל התרה דמה לו למצות צדקי' וסנהדרין והוא אינו יהודי, וכן יתורץ קושי' הריב"ש שהביא ש"ך מדוע לא התיר הקב"ה למשה שלא בפני יתרו ואמר לו במדין נדרת לך והיתר נצרך במדין הלא הי' שליח לד"מ ויוכל להתיר בד"מ אולם להנ"ל ניחא דהתם נמי יתרו אינו יהודי הי' ואין לו חלק ונחלה עם ישראל והי' קודם הדיבור ומש"ה לא התירו ד' עד שילך אצל יתרו ויתיר לו נדרו והבן:

ובזה נוכל ליישב מה שיש להקשות בסוטה (ל"ו:) אבי השביעני א"ל זיל איתשיל אשבועתך א"ל איתשיל נמי אדידך דלא ניחא והק' תוס' איך הי' יכול יוסף להתיר הנדר שלא ברצון הא קימ"ל הנודר הנאה מחבירו אין מתירין שלא בפניו ומסקי' שהי' רק דרך גיזום בעלמא, ויש להקשות על קו' הלא יוסף רצה לעשות לקיים מצוה ופרעה לא הניחו שהי' מלך ואם הי' יוסף שואל על שבועתו שהרי פרעה אינו יודע לשון הקודש מעתה הי' רד מגדולתו והי' יכול לקיים מצות אביו ותוס' סברי היכא דאיכא מצוה נשאלין שלא מדעתו, אולם לדברינו ניחא היכא שהב' אינו יהודי ואין מגיע לו בזה שום הנאה ממצות הנודר לא יוכל לשאל שלא מדעתו ושפיר קשי' להו, ודבריהם ז"ל נראה לי לתרץ בפשיטות דפרעה אמר ליוסף זיל איתשיל אשבועתך ויוסף נשבע ליעקב על דעתו ואחרי אשר פרעה צוה לו כי ישאל על שבועתו אם כן סובר הנודר ע"ד חבירו מתירין שלא מדעתו לכן אמר לו יוסף לסברתך א"כ איתשיל נמי אדידך שלא מדעתך, וא"ת שאינו רשאי א"כ גם על שבועת אבי לא יוכל למיתשיל הודה לו פרעה וא"ל עלה וקבור וגומ':

ובהיותי בזה אמרתי לפלפל בדברי התוס' שבועות (כ"ט.) ד"ה כשהשביע הק' מאי הי' מהני השבועה כמו שהי' ירא שיעבדו ע"ז כמו כן הי' לירא שיעברו על השבועה והניחו בצ"ע ע"ש:

ולכאורה י"ל לפי"מ דאמרי' בשבת (פ"ח.) ויתיצבו בתחתית ההר אמר רבב"ח מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית וכו' ואמר ראב"י מכא, מודעה רבה לאורייתא והיינו שיש לישראל טענת אונס על קבלת התירה ע"ש מש"ה השביע אותם משה עכשיו כדי שיהי' ברצון ולא יהי' להם טענת אונס. אולם ז"א דתוס' כ' שם בשבת דגם שבועת משה הי' על פי הד בור והוי כבע"כ ע"ש אכן אכתי יש לומר דאף דגם שבועת משה הי' באונס עכ"ז היא מועלת יותר מתחלת הקבלה דבמעמד הר סיני הי' ע"י כפי' ועדיין לא קבלו מאומה ולכן לא הי' מהני ויש טענת אונס משא"כ בעת שהשביעם משה כבר כבשן סיחון ועוג ועוד מעט ויכנסו לארץ כתלוהו לקנות, אבל גם זה אינו לפי"מ דכ' הב"ש באה"ע סי' מ"ב דרק לענין קידושין מהני ולא במכירה ומש"ה לא הביאו דעה זו בחו"מ ס"ס ר"ה ע"ש:

אבל אכתי י"ל דהי' מהני שבועת משה יותר ממה שקבלו על הר סיני דבשעת קבלה עדיין לא עברו על השבועה דהוי להבא משא"כ בעת השבועה משה אמר פן יש בכם שורש פורה וכו' ואם ישבעו ע"ז כבר עברו על השבועה וחילוק זה מצינו בחו"מ סי' פ"ט סט"ז דחילק בין שבועה דלהבא ובין שבועה דלשעבר וע' באה"ע ס"ס צ"ו בב"ש שם:

אולם גם זה אינו לפי"מ דכ' ש"ך יו"ד סי' קי"ט דוקא לענין ממונא יש לחלק כן אבל לענין איסורא אין חילוק א"כ אכתי קשה מאי הי' מועיל שבועת משה וקו' תוס' חזקה, ונראה לפי"מ דאמרי' בשבועות (ל"ט.) חמורה שבועה שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ד' וכו' ושם אמר מר מה חמורה שבועה ומפרש הש"ס משום דכתיב לא ינקה ע"כ, ונראה לומר עוד טעם מדוע כל העולם נזדעזע וכו' דמצינו דכל אומה"ע חמורה להן שבועה כמו אבימלך עם אברהם שם נשבעו שניהם לבן ויעקב גם אביו יצחק ואבימלך עשו ויעקב וישבע לו פרעה עם יוסף נבוכדנצר עם צדקי' ועוד ולכן אמר התנא חמורה שבועה שכל העולם נזדעזע היינו אפי' אומות העולם המה שבועה יראה ומאד יקר הוא בעיניהם לבל יעברו עלי' ואחרי שהחזיקו בה גם בני נח לכן השביעם משה פה אל פה ובפירוש וידע שלא יעברו עלי':

ובזה נוכל לתרץ קושיות העולם ביומא (י"ט:) ומשביעין אותו שלא ישנה מכל מה שאמרו ע' יד דוד וכה"ג אמרי' בגיטין (נ"ד:) באתרי' דר"י שביעית חמורה להן משבת אף דשבת הוא איסור סקילה ושביעית הוא לאו שדך לא תזרע וביומא (כ"ג.) ללמדך שקשה להן טהרה כלים יותר משפיכת דמים, ובזה אמרתי ליישב מה שהביא בתוס' גיטין (כ"ג:) ד"ה בדאורייתא קניס והק' הא מתניתין כהנים, שפגלו במקדש שוגגים פוטרם ר' יהודה ולא קניס שוגג אטו מזיד ע"ש תירוצם, ול"נ לפי"מ דכתבו תוס' פסחים (פ"ה.) גבי פיגול משום חשדי כהונה והק' תוס' כמו כאן לא יחושו על הטומאה ותירצו דחמירא להו טומאה כיומא (כ"ג.) שהבאתי ע"כ, ומעתה לפי"ז יתורץ קו' תוס' מדוע לא קניס גבי פיגול שוגג אטו מזיד כיון דפיגול מטמא את הידים ומש"ה לא גזר דחמירא להו טומאה כמו גבי עכו"ם לא קנוס דחמיר ומיבדל בדילי מיני' הה"ד הכא והבן:

נחזור לשאלתינו מה ששאל כת"ה אם יש להתיר הנדר דינו מבואר בש"ע וכן נראה לי ולאשר ידוע מתשו' מהר"ם מינץ הובא בש"ך יו"ד סי' ר"ל דהי' מחויב לענוש הנודרים ונשבעים לתת עליהם תענית או מעות באם תוהין עליהם וגשאלין להתירם וידוע מאמרם ז"ל ב"מ (נ"ז) אמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל וכ' תוס' ביצה (ה':) ר"ה (ל"ב.) דבזמן הזה מחללין אפי' לכתחילה והיא מעירוכין (כ"ט.) וכן כ' בכ"ד בש"ס וע' תוס' ע"ז (י"ג.) ד"ה אין מחרימין וידוע דהקדישות דידן חולין היא ע' מג"א סי' ש"ו וחו"מ סי' צ"ה ש"ך וטו"ז, ובטו"ז יו"ד סי' רנ"ב ס"ק ל"ב ובקצוה"ח ס"ס קצ"ט וסי' רנ"ז וע' סמ"ע סי' רכ"ז ס"ק מ"ט. לכן דעתי נוטה כי כת"ה יבין בשכלו לשום על האיש לפדות החדרים שנדר עשרה או עשרים כתרים ואח"ז יתירו לו שלשה אנשים את נדרו והסך יתנו מחצה לת"ת ומחצה לביהכנ"ס, זאת חזיתי להשיבו לפי מסת הפנאי:

ובזה הנני ידידו הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה