אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ל
ב"ה אור ליום ב' בראשית כ"ה תשרי תר"ץ לפ"ק סטניסלאב. אורך ימים ושנות חיים אל כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב המאוה"ג חריף ובקי ירא ד' מרבים כש"ת מו"ה אברהם נ"י בראטשפיז ראב"ד ומו״צ בק' זשוראוונא יע"א:
יקרתו נכון למועד רגל הגיעני ונפש כת"ה נ"י יודעת מאוד כי בעת ההיא טרדות הרב רבו למעלה ראש ומבשרו יחזה זאת ולכן לא מצאתי און לי לדבר עם אוהבי בשער המכתב והן היום החילותי להשיב שואלי דבר ובמאי דסיים אפתח. כת"ה נ"י רעמו פניו מדוע השבתי דברי לרה"ק נ"י בדבר המקוה ואת פי כת"ה מרא דאתרא לא שאלתי:
הנה כת"ה ידע מזה כי זה שנים רבות אשר יעשו המקוה הזאת ועוד לא הועמדה על מכונה כי יוכלו הנשים לטבול בה ומאז ומקדם משך את ידו מזה ולא רצה להשתדל בה ולהכשירה ומלא את יד החריף המופלג ר' פייבל שו"ב נ"י ומאז כתב לי בנידון זה ומפלפל בחכמה ואנכי השבתי לו ומעתה הידוע אדע כי רצונו ג"כ להתערב בזה ולחוות דעתו דעת תורה ודעת נוטה וגם פה לא עשיתי מאומה כי דמיתי בנפשי כי שלחו לשאול אם השפופרת יש לו שיעור כשתי אצבעות חוזרות למקומן ברוח ואנכי נסיתי ומדדתי באצבעותי ומצאתי וראיתי כי ישנו זה השיעור ומה שראינו כתבנו וחתמנו שמינו ושאלה כזאת נוכל להשיב לכל איש הבא לשאל. והנה אף שהדין מפורש במשנה מקוואות פ"ו בספק כשפופרת פסולה מפני שהיא מן התורה טי' ברטנו וכן היא ביו״ד סימן ר"א אבל בנידון דידן נ״ל כי עפ"י דינא א"צ כשה"נ דעיקר דינא דבעי כשפופרת הנוד היא ביו"ד סימן ר"א סעיף נ"ב הא לערב מקוה חסר אי פסול או ששניהם חסרים וכו' אז בעינן כשפה"נ אבל הא דידן לפי שידוע לנו דומה למאי ששנינו במקוואות פ"ו מ"ח הי' בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה ע"ש ברטנו' דמאחר שיש בעליון מ' סאה אין כל מים שאובין פוסלין אותן ובודאי במשנה זו לא בעינן שיעור כשפופרת הנוד אפילו נקב קטן מושך המים מלמעלה למטה כשר והה"ד בנידון שלפנינו דלמטה גיגית גדולה מחזקת מאה סאה מים כשרים קרים נוזלים מן המעיין לגיגית ונתמלאה על כל גדותיו וכיסו אותה מלמעלה כדת ואח"כ פותחין הגיגית והמים יורדים למטה אל הגיגית הכשרה והמלאה בודאי כל המים כשרים לטבול ומשם עולה למקוה ושם עושין שפופרת נראה דא"צ כשפופרת וכן א"צ מן המעיין אל הגיגית שיהי' כשפופרת הנוד. והנה הש"ך בס"ק מ"א מביא כה"ג בשם רי"ו וכ' שיש אוסרים אבל עי' בחת"ס יו"ד סי' רי"ב כ' ששם בעירו עושין כן המקוה עפ"י גדולים שקדמו אבל כ' שעושין ע"י שפה"נ ע"ש, אבל לענין דינא נראה לי דלא בעינן כשפה"נ ולו יהא דהמים העולים למקוה מ' סאה הם כולם שאובין סגי בכשערה למחבר סי' נ"ג ורק לדידן דכולו שאוב מדאורייתא בעי כשפוה"נ ולפי מה שעשו המקוה בעיר של החת"ס לא אדע למה נחשב שאובין בה שהולך מהבאר למקוה והה"ד כאן ולחוש לענין נטל סאה לדעת הרמב"ם נראה מדברי דגמ"ר שהוא רק משום מרה"ע ומדבריהם ובודאי סגי כשערה ואך אנו מחמירים כשפה"נ מגזירה מקוה חסר ולפי שמדדתי הרי יש כשפופרת הנוד:
אולם דא עקא במש"כ כי לא יכנסו מי המעיין להגינית ארבעים סאה ואחרי כן ימשכו לשם מים שאובין ומשם למקור והנה מפורש יוצא ממחבר סעיף י"ד מ"ו ורמ"א שם בהי' רוב כשרים כ' סאה ומשהו ואח"כ נותן שאובין והם נמשכין כרמ"א ובאים למקוה בודאי כשר אך אין רצוננו למצה עומק הדין וכשר הדבר שיכנוס להגיגית כשיעור שני מקוואות ויותר, והנה אחרי כל זה כשר הדבר כי כת"ה יתאמץ ויתחזק לעשות המקוה הכל על מכונו ויראה להכשיר המקוה הלז למען יוכלו בנות ישראל לטבול בה ויהי' זוכר מה שדרשו חז"ל בשבת (ל"ג) ויחן את פני העיר מרחצאות תיקן להם הרי שיעקב התעסק בזה ובעירובין (נ"ה:) מפני שמרגישין זה בזה בטבילה וכו' ורש"י שאין להם מקוואות וכו' ובמו"ק (ה'.) היוצאין לקייץ את הדרכים וכו' ולמוד את המקוואות וכו' ומנין שאם לא יצאו יעשו כל אלו שכל פעם שנשפכו מעלה עה"כ כאלו דם שופכים וכו' ועל דרכים תיקנו נוכל להבין שבא לידי שפ"ד כי יהפך אופן העגלה וישבור חלילה עצם מעצמיו אבל אם אין מקוה כשרה מה שפ"ד שייך בזה:
ונראה בנדה י"ג.) כל המוציא שז"ל כאלו שופך דמים שנאמר שוחטי הילדים א"ת שוחטי אלא סוחטי וכו' ע"ש וזה אם אין מקוה כשרה יבוא לידי שפ"ד ובפרט בזמן הזה כי כמעט בטלי לטבילתא ראוי ונכון לכל רב וצורב לתקן מקוה כשרה לבל יהי' הקולר תלוי בצוארו:
ובזה אסיים ודו"ש: