אור ברסלב
אמרי דוד סימן כח

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן כח

סימן כז

כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הה"ג הריף ובקי בחדרי תורה כש"ת מו"ה דובעריל נ"י קימעל ראבד"ק קניהעניטש יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני והיום שמתי עיני עליו עד"ש שנמצא כתוב בפ' אמור בפסוק י' והכהן הגדול מאחיו וכו' ומלא את ידו כתיב ידיו במקום ידו והקורא טעה וקרא בקמץ הדלי"ת וכת"ה הורה שא"צ להוציא אחרת וטעמי' דידי' דלמא את ידו אינו יד ממש וכמ"ש באונקלוס:

ולי נראה דאמרינן בשבת (ס"ג.) אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואך ביבמות (כ"ד.) אמרי' אתאי גז"ש אפקתי' מפשוטי' ושם (י"א:) וע' כתובות (ל"ח:) ובכתובות (ה'.) מעשה צדיקים כו' כוננו ידיך השיב בבלי אחד ור"ח שמו ויבשת ידיו יצרו ומשני ידו כתיב ע"כ וע' ת"א כי עתה שלחתי את ידי וידוע כי הוא רק לסבר את האוזן מ"מ לפי פשוטו דקדקו ידו כתיב ובע"ז (ח'.) מקרין תרתי משמע מקרן כתיב שם (כ"ז:) ויעלהו זכר משמע ויעלה כתיב יומא (ל"א:) חסדו כתיב שם (ע"ה:) מחוספס טובא הוי מחספס כתיב סוכה (ט':) בסוכות תרתי משמע אמרנב״י בסכת כתיב יבמות (ס"ה:) וכבשוהו תרתי משמע אמרנב״י וכבשה כתיב מגילה (ט"ו:) ורב כתיב הוריות (ד'.) מצאתי תרתי משמע אמר רנב"י מצות כתיב עירובין (נ"ב:) רגלך כתיב שבת (נ"ה:) אשר ישכבן כתיב וע"ש ברש"י ותוס' ד"ה מעבירים וער"ן נדרים (ל"ח.) ד"ה כתבין וכו' ורש"י ותוס' ערכין (ל"ב:) לו חומה ע"כ. היוצא לנו מזה כי חז"ל דקדקו הרבה ביו"ד וא"ו אם כתיב או לא והוציאו את מאמרם מזה:

ומעתה בנידון דידן בודאי חילוק גדול יש בין ידו כדכתיב ובין ידיו בטעות דזה חדא משמע וזה תרתי משמע והוי ודאי שינוי המשמעות, ומ"ש כת"ה ממאי דכתיב בויקרא וסמך ידו ומשמע שתים משום הא לא איריא דמצינו במנחית (צ"ג.) דסמיכה בשתי ידיו ואמר ר"ל בכ"מ בסמיכת בהמה דכ' ידו היינו שתים ודייק לה מוסמך אהרן את שתי ידיו וכו' ושם פרשינן תרווייהו היינו דהוי כנכתב בסמיכות בהמה ידיו בקמץ ודרשינן כמשמעו ידו ולא יד שליחו וכו' ע"ש ואמרינן בעירובין (י"ג:) וסוטה (כ':) דאם אתה מחסר או ייתר אות אחד אתה מחריב עולם והשיב ר"מ דבקי בחסירות ויתירות דלא טעינא בהו ע' מגילה (י"ח:) דמקיים בי' ועפעפיך יישירו נגדך ומוכח דגם בחסר ויתר אות מחריב עולם ע"ש ברש"י וחא"ג ובפרט לרבים ולהיפך:

ומה דמשמע בפרמ"ג או"ח ס"ס קמ"ג א"א דין זכרות לנקבות אין להקפיד היינו במקום לשון זכר כ' לשון נקיבה צ"ע אם כותב במקום מבלי יכולת ד' מבלי יכול ד' או במקום ואת תדבר אלינו ואתה תדבר אלינו נראה דפסול כברכות (ל"ב.) עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כוחינו כנקיבה ואינו יכול להציל וכן ואת תדבר אלינו דרש"י פי' התשתם כוחי כנקבה ע"כ ואם יהי' כ' יכול או ואתה לא נדע מזה פירוש חכז"ל וכן אמרי' ב"ק (ט"ו.) השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכ' התוס' דוקא שהפרשה נאמרה בלשון זכר ע"כ וא"כ אם למשל תחת לא יחליפנו נאמר תחליפנו א"כ לא נאמרה הפרשה בלשון זכר בודאי צריך להוציא ס"ת אחרת ובפרמ"ג שם ויהוי במקום ויהי' צריך להוציא אחרת:

היוצא מדברינו דבאמת גם עתה אפי' בחסר ויתיר כמו לאבותינו במקום לאבתינו הי' צריכים להוציא אך מטעם דאין אנו בקיאים הקילו שלא להוציא ופר"ח מחמיר גם בזה עפרמ"ג מ"מ הבו דלא לוסיף קולא ולכן במה שאנן דנין דהי' כתוב ומלא את ידיו תחת ידו בודאי צריך להוציא ס"ת אחרת:

ב) וע"ד שאלתו אם כשר הדבר אף למהדרין לאכול מזבח שו"ב שלובש בבתי עינים (ברילען) ונושא אותם בשעת שחיטה ובדיקה וכל יקר ראתה עינו בשו"ת ופסקי אחרונים בזה והנה תמך יתדותיו השבו"י ח"א סי' קכ"ו במה שהובא בש"ס אספקלריא המאירה כיבמות (מ"ט:) סוטה (ל"א) וסוכה (מ"ה:) דמסתכלי באספקלריא המאירה ועל צבא משנה כלים פ"ל ושם בתיו"ט לפירוש רמב"ם היא בריל בלשון אשכנז ושם הביא שוהם וע' תרגום איוב כ"ח בבירולין ונ"ל להביא ממה שמצינו בגיטין (ס"ח:) בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית לי' בני וחפוי' לקני' בזוגיתא חיורתא רש"י זכוכית כדי שיראה את בניו ולא יוכל ליכנס אצלם וכו' הרי דיוכל לראות ע"י זכוכית והכיר את בניו כי הם שלט ומזה נדע כי אספקלריא המאירה היינו זוגיתא חיורתא והיא יקרה בדמים כברכות (ל"א.) כסא דמיקרא ורש"י שם (ודכ"ח.), וזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ותוס' חולין (פ"ד:) ובכ"ד הק' משחרב ביהמ"ק בטלה זכוכית לבינה ומשני דיש אבל אינה מצוי' כל כך וע' תוס' מו"ק (י"ט:) ד"ה והתניא אם בטלה משמע בכולו ובזמן הזה מי יודע דשכיח זכוכית לבנה וברילין יהי' נעשה מהם ולומר כי בזמנים הקודמים הי' הזכוכית כהה אחה הוא צלול וזך קשה להאמר כי מצינו בכמה ד' בש"ס ופוסקים כי אנן אין אנו בקיאים והם היו יכולים ולא אנחנו דאל"כ מאי קשי' להו הא בטלה זכוכית לבינה הא יכולים לתרץ דבאו אחרונים וחזרו ויסדו עוד יותר מלפנים ע' ביצה (ל'.) תוד"ה תנן (ל"א:) ד"ה אבל ועוד יש חשש לשיטת הסוברים דגם זכוכית בולע כאו"ח תנ"א סכ"ו ברמ"א אף שגדולי הפוסקים לא ס"ל כתוס' ברכות (כ"ה:) ד"ה גרף ואבות דר"נ פ' י"א דזכוכית אין בולע ואין פולט וכ"ד בש"ע ותוס' ע"ז (ל"ג:) ד"ה קיניא מ"מ אם אנו רוצים לחוש לרמ"א גם כאן בנושא הבריל יש לחוש כי ממשמשא ידא דטבחא הוא השו"ב בה תדיר כי יבלע בה מאומה ויכנס בהגומות ויכהה אורה וזה רק בענין שו"ב יש לחוש אבל בקריאה הא חזינן דקורא כמו שכתוב בספר וכן בחליצה אין לחוש כ"כ:

וכן אני מסופק בכהן הרואה את הנגע ע' מו"ק (ח'.) כנגע נראה לי בבית ולא לאורו או כסנהדרין (ל"ד:) וביום הראות ממעט לילה שא"צ לאור הנר א"כ גם ע"י ברילין לא יהי' רשאי לראות את הנגע דהוי לי ולא לאורו וכן יש לעיין אם הוא חייב בראי' אם נושא ברילין ודרשי' בחגיגה יראה יראה מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בב' עיניו של אדם ערש"י אבל לא ע"י ברילין ועוד יש חשש כי בעת השחיטה יפול הבריל ויעשה שהי' או דרסה ופעמים בא לחדר חם בחורף ואז יכוסה הבריל בטל דק ויחשיך עיניו ואם השוחט זקן בא בימים ומוכרח להביט על ברילן לא נוכל להדיחו ממשמרתו (אף כי טוב הי' עושה אם יניח מקומו לאחר) אבל לקבלהו לכתחילה בעודו בימי בחרותו בודאי המהדרין יכולים למחות ותבוא עליהם ברכה והצדק אתם כי אין רצונם בשו"ב המוכרח לשאת בתי עינים על עיניו. ובזה אסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה