אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן כו
ב"ה יום ג' נח ב' מרחשון תר"ץ לפ"ק פח סטניסלאב.
כבוד ידידי וחביבי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי מחודד ומפולפל כש"ת מרה דוב בעריש נ"י צוקערמאן בעיר וק"ק לבוב. יקרת מכתבו הגיעני נכון למועדי רגל ואז לא יכולתי לשום עיני על דברי פלפולו ועתה הנני להשיבהו כפי עתותי הפנאי והלא כה דברי. ע"ד אשר הקשיתי זבחים (כ"ד.) תוד"ה הואיל כ' לרש"י דוד קידש הרצפה בשתי תודות ובשיר ותוס' כ' דאינו כן דעזרה אין מתקדשת אלא בשירי מנחה והק' דתוס' שבועות (ט"ו.) הק' למ"ד אין מנחה בבמה איך מתקדשת בימי שלמה ותי' כיון שהכל בא בב"א הקידוש והמנחה לא נחשב מנחה בבמה ע"כ וא"כ דוד לא קידש רק הרצפה תיקו קו' אדוכתי' ולא שייך תי' דבא בב"א דעדיין לא הי' בנין ואין מנחה בבמה וכת"ה תי' באחרונה דדוד קידשה בלחמי תודה הבאים ארבעים בגלל הזבח נ"ל דלא מהני בזה קידש רצפת העזרה חדא דרב"ח שם בשבועות אמר אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה, רש"י, בחלות של שירי מנחה הנאכלת לכהנים ע"כ והיינו שנקמצת למזבח ממנה (ומה שהקשה ש"ס נקדשי' בשתי הלחם הי"ל דלא הוי שירי מנחה ממש אך עדיף מתרץ) ושירו לכהנים והב' דהא בעינן ביוצא מהעזרה נפסל ולחמי תודה נאכלין בכל העיר ירושלים ותודה ק"ק ולי נראה לתרץ דתוס' ס"ל דקדש דוד הרצפה במנחת העומר דבשבועות לא ניחא להו דבימי קידש שלמה הי' בסוכות אבל קדושת דוד הי' יכול להיות בפסח בזמן העומר והעומר נקמצת והיא ק"ק ונאכלת לפנים מן הקלעים לכהנים ע' מנחות (ע"ב: ע"ג) ואם דוד קידשה לרצפה הי' שם נאכלת כשירי העומר ונפסל ביוצא משם ומנחת העומר היתה בבמה:
ומה שהביא מדברי השיטה מקובצת מערכין (י"א:) בהא דיש מזמור מיירי כשמוסיפין על העיר ירושלים ואז איכא תודה וחובה לומר שירה ע"כ ולא ידעתי למה הביא ממרחק לחמו הא מפורש יוצא מנחמי' וממשנה שבועות דמתקדשין בתודה ובשיר ושם (ט"ו:) ובשיר ת"ר שיר של תודה בכינורות ובנבלים וכו' רש"י ד"ה ת"ר וכו' ומהו שיר של תודה מזמור לתודה וכו' הרי דמפרש דקידוש ירושלים הי' בתודות ובשיר מזמור לתודה ועוד ע"ש וע' תוס' ע"ז (כ"ד:) ד"ה מומורא כ' שלא הוזכר על מה נאמר כמו מזמור לתודה שמפרש שנעשה לאומרו על התודה ע"כ ג"כ לדבר זה נתכוונו וברש"י תהלים ק' מזמור לתודה להודי' לאמרו על זבחי התודה והמעיין שרש"י במתק לשונו רמז לתודות שמקדשין ירושלים ובחיי אדם סוף הל' מגילה נתקשה בדברי רש"י מאוד ולא העתיק דברי רש"י כמו שכתב ונעלם ממנו במח"כ דברי רש"י שבועות וכו' והמה כראי מוצקים:
ובהיותי מעיין בערכין (י"א:) ראיתי ברש"י מימרא מהכא משה ידבר וכו' על עסקי קול שהי' מצוהו לשורר לפי שמשה לוי הי' ע"כ וצ"ע מחולין (כ"ד.) במדבר בן לוי נפסל בשנים מבן נ' וא"כ משה הי' כבר יותר מפ' שנים ולומר אך למשא נפסל אבל לא לשיר א"כ אין חילוק בין במדבר לבית עולמים ע"ש וע' סוטה (י"ב:) א"כ עשיתי למ"ר בע"מ, רש"י, והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר, ערכין שם נקטינן משורר ששיער בשל חבירו הרי במיתה וצ"ע מרש"י דבה"י א' ט"ו כ"ד עובד אדום הי' שוער ומשורר והנה בעיקר דברי רש"י דקידש דוד בשתי תודות ובשיר ותוס' הק' עליו כנ"ל נ״ל דבאמת קשה לו במה דמסיק הש"ס לעולם פשיטא לי' דעד ארעי' דתהומא קדיש דוד כל העזרה ע"ש ממאי דאמרינן בפסחים (פ"ו.) ובכ"ד בש"ס וא"ר יוחנן מחילות לא נתקדשו ועתו"ם פסחים (ס"ז:) מת' קו' זו דר"י מיירי בפתוחות להר הבית והיינו שהמחילות היו הולכות תחת העזרה ולדידי הקו' במקומה עומדת כיון דדוד קידש רצפת העזרה עד תהומא מי הפקיע הקדושה מהם שיהיו המחילות תחת העזרה חול וידוע דאפילו עתה לא בטלה קדושת ביהמ"ק ע' תוס' זבחים (ס':) וע' מג"א תקס"א ס"ק ב' וע' תוס' יומא מ"ד ד"ה בשוה כ' ול"נ וכו' דאיסורו אסור לעולם ואפילו בחר דנפיל מחיצה חייבים על המקום משום טומאה וע' מפרש בתמיד (כ"ז:) מחילות שתחת העזרה ואפילו פתוחות להר הבית לא נתקדשו כלל ואפילו בקדושת הר הבית ולכן מוכרחים אנו לומר דדוד קידש הרצפה עד תהומא רק בקדושת ירושלים ואח"כ בא שלמה לקדשה בקדושת המקדש והתהום במקום שפתוחות לקודש קידש כמקדש והפתוחות לחול לא ונשארו בקדושת ירושלים ומה שתלה בקדושת דוד כיון דהוא התחיל לכן פירש"י דוד קידשה בשתי תודות ובשיר והיינו בקדושת ירושלים והבן:
ובזה הנני ידידו דו"ש באהבה צלח רכב על דבר אמת: