אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן כה
ב״ה ועש"ק עקב כ"א מג"א תרצ"א לפ"ק סטניסלאב. ברכתי תעלה אל כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחד"ת מושלם במעלות ובמדות כש"ת מו"ה לוי יצחק ג"י הארמעלין אבד"ק פידקאמין יע"א
מאז הגיעני שני מכתביו היקרים והייתי עובר אורח ובמרחץ טריסקביץ שכנה רגלי ומשם הראיתי לו דרכי תשובה על הראשון וע"ז השיב אמריו כת"ה נ"י מכתבו השנית ואחרי שובי הביתה בקשתי לי זמן להשיבו אבל לא הי' לאל ידי כי עתותי נתינים המה לאנשים הדופקים על דלתי ביתי ומבקשים את תפקידם ואנכי לא אוכל להמליט על נפשי מהם כי לא נתנו פוגת לי והשתא הכא לקחתי לי זימנא ותפשתי עטי בכפי לערוך אליו מילין ואולי אמצא מקום נופש לנפשי לדבר עם אוהבים בשער המכתב ובשערים המצויינים בהלכה:
והלא כה דברי ביומא (פ"ג מ"ד) קרצו ומירק אחר שחיטה בפיה"מ להרמב"ם והוא שישחוט בו רוב שנים כי עבודת יו"כ לא תהיי אלא בכה"ג וכן בפ"ד ובפ"ה שחטו וקיבל הרי מוכח דגם שחיטה צריך להיות בכה"ג וביומא (ל"ב:) כל עבודת יוכ"פ אינן כשירות אלא בו ע"כ מוכח ג"כ דאפילו שחיטה ורק תוד"ה אם חידש דרק מדרבנן פסול אבל עכ"פ מדרבנן בעי שחיטה בכה"ג וכן כתבו ת"י שם ומדרבנן אפילו שחיטה מיירי וע' יומא (כ':) תוד"ה משום כ' משמע דאפילו תרומת הדשן שהיא עבודת הלילה אינה כשרה אלא בו ע"כ הרי דגם זה בעי דוקא כה"ג וע' לעיל (ו'.) אימת טביל בלילה למחר היכי עביד עבודה, וצ"ע לדברי תוס' דגם תרוה"ד בכה"ג הי"ל למיפרך בלילה הזה היכי עביד עבודת תרוה"ד ועי' רמב"ם פ״א מהל' פסוה"מ הל"ב דשחיטה ביוהכ"פ רק בכה"ג מדאורייתא רק בדיעבד אם שחטו זר כשר כן מוכח מדבריו ומצינו כמ"פ בדאורייתא לכתחילה ודיעבד ע' פסחים (י"א.) ד"ה קורצין וע' כ"מ שם הטעם שפסק הרמב"ם כר' יוחנן דהו"ל תרי לגבי חד והלכה כתרי ולח"מ כ' הטעם דהלכתא כר"י לגבי רב וכ"ש לגבי שמואל ונראה מלשון ר' יוחנן ביומא (מ"ג:) לא מצינו שחיטה שפסולה בזר היינו דאיתא בפסחים (ס"ד:) על משנה שחט ישראל היא גופא דשחיטה בזר כשירה קמ"ל משמע בכל הקרבנות וכן פירש"י במשנה שם ולא רמז תנא חוץ משחיטת פרו או פרה וכן בזבחים (ל"א:) במשנה שהשחיטה כשרה בזרים ג"כ מוכח בכל הקרבנות וא"כ כיון שאין רמז במשנה ששחיטה לפעמים פסולה מוכח דהכא בדיעבד כשרה ולכן הברייתא דתני קמי' דר"י לא משמע לי' ולא ס"ל דרבי לא שנה ר"ח מנ"ל ואף במנחות (י"ט.) מפלפולא דש"ס לר"ש יסבור דפרו פסולה בזר ע"ש בתוס' מ"מ אינה במשנה ומש"ה פסק הרמב"ם כר"י דסמך דלא מצינו במשנה וכמו שמצינו כהאי לישנא פסחים י"ט דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וכו' (כריתות כ"ה. מנחות ע"ב. נדה נ"ב. יבמות ע"ב:) לא לישתמיט ואף דמאז שדיתי בי' נרגא נראה מ"מ הוכחה ובפרט הכא:
והנה במה דפירש הכ"מ הטעם דפסק הרמב"ם כר"י דהו"ל תרי ונאדי מהטעם של הלח"מ נראה לי כי הל"ח הובא מג"א סימן רי"ח כ' דהאי כללא רב ור"י הלכה כר"י ליתא אלא בדברים הנוהגים וע' מחה"ש וכן בתשו' מהרי"ק וע' נוב"י אה"ע סימן קכ"ט כ' כן לענין אביי ורבא ע"ש מש"ה גם כאן לענין שחיטת פרו ופרה היא כיון דהלכתא למשיחא ליתא להך כללא רב ור"י הלכה כר"י מש"ה כ' הכ"מ דהלכה כר"י מטעם דהו"ל תרי במקום חד והלכה כרבים:
מכל הנ"ל זכינו לדין דלכתחילה כל עבודת יו"כ גם שחיטה בכלל אינן אלא בכה"ג וקמה ראייתי וגם נצבה מיוחנן כה"ג (ברכות ל'.) מ"מ בעיקר הדבר דאמרינן שחיטה לאו עבודה ואיתא בזר צ"ע מכתובות (ק"ו.) ת"ח הלומדים הל' שחיטה לכהנים הי' נוטלין שכרם מתרוה"ל וכו' ואם זר שוחט למה מלמדם לכהנים ולא לזרים ולכן י"ל דאף דכשר בזר כהנים נוהגים סלסול בעצמם והם היו שוחטים ולא מניחים זר לשחוט ע' תוס' קידושין (ע"ו:) ד"ה אין, ומש"כ מדוע לא הבאתי מאהרן שהי' בן פ"ג שנה כשנעשה כה"ג ושימש מ' שנה אני תמה על תמיהתו הי"ל להביא מאברהם שהי' אז זקן ביותר ויקח את המאכלת וקיים א"א כה"ת והי' כהן ע' נדרים (ל"ב:) אתה כהן לעולם אך כבר כתבתי דמדורות הראשונים אין ראי' דהאריכו ימים והי' כוחם במתנם עד זקנה ושיבה משא"כ אז דנתקטנו שני החיים כמו בזמן יוחנן כה"ג ואפ"ה הי' שוחט מזה יש ראי' דאפילו בימי דוד כבר הי' זמן החיים כמו עתה ע' תום יבמות (ס"ד:) ד"ה ימי ושם בגמרא דאימעוט שני וגם הכוחות לא נמצאו שגיא כח כמו מלפנים ולכן מזה הבאתי ראי', ומ"מ אין לזוז מהמנהג כמ"ש האחרונים אם יש בידינו למחות בהגיע לימי שבעים ובפרט בצופה ומביט על ברילן וחשכו הרואות בארובות:
ומש"כ שמלאכת שו"ב נכון שילמוד עכ"פ ג' שנים וכת"ה מביא מאחרונים בחצי שנה ולא מצא מקור לדברי דבעי ג' שנים, אהובי וכי כתבתי שיש לזה מקור בש"ס אך אמרתי עם הספר שראוי ונכון לעשות כן והעולם מלפנו בראותינו יחד שכל אומנות שבעולם יעבוד עבודתו לפחות ג' שנים ואחרי כן יתן רבו יקר סהדותא שהשלים אומנתו והוא יכול ולמה נגרע אנחנו במלאכת שמים ושלהי קידושין וברכות (ס"ג.) דרש בר קפרא לעולם ילמוד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה א"ר חסדא מחטא דתלמיותא ומאי היא וקלה אך בחולין (כ"ד.) אמר שאני לשון כשדים דקליל וסגי בג' שנים ההד"ה ובמפרש איכה נשיתי מייתי עובדא ללמדו מיני תבשיל בביצים ק' מינים ולמדו בה' שנים, כתובות (ס"ב:) תורה יב"ש ושם סגי בששה שנין ובאבות פ"ה בן ה' למקרא בן יו"ד למשנה הרי למקרא ה' שנים נדרים (נ'.) ר"ע י"ב שנים ובסנהדרין (ה'.) אמר רב שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קביע ואיזה עובר ומכ"ש במיני טרפות והשחזה ומלאכת השחיטה ע' ב"ק (צ"ט:) זיל אייתי ראי' דמומחית לתרנגולין והל' שחיטות ובדיקות ודאי ראוי והגון שילמוד עכ"פ ג' שנים ומ"מ ידענו שאין בידנו לצוות על השוחטים הלומדים ומלמדים שיעשו כן וד' יכפר בעדו:
ומה שכתב כת"ה לענין מי שהי' שו"ב ויש לו בן סוחר ורוצה ליקח חתן לבתו וילמוד הלכות שו"ב ואחר אבי זקנו של זו יהי' הוא שו"ב במקומו וכת"ה שואל אי שייך כאן דין חזקה מצינו ביבמות (ס"ב) ובכ"ד דבני בנים הרי הם כבנים וב"ב קנ"ט דמצי למימר מכח אבי קאתינא ובחו"מ סי' רי"א אולם בשבת (כ"ג:) רש"י ד"ה נפק דחתנו כבנו וכבר כתבתי במקום אחר מאין הוציא רש"י זה, והנה רש"י דבי נשא פי' א' אביו ופירוש ב' חמיו ותוס' פירש אביו ולפירוש זה אין ראי' אי תתנו כבנו ולכן בכה"ג שהבן יש לו בת וישא לה חתן כדי שירש חזקת זקנו ונחוץ לומר א' בני בנים הרי הם כבנים וגם בנכדו חתנו כבנו וספק שמא כפירוש א' ותוס' דבי נשא אביו ואין כאן הוכחה דחתנו כבנו לכן חזקה זו נתרועע הרבה:
ואסיים ודו"ש באהבה: