אור ברסלב
אמרי דוד סימן כד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן כד

סימן כג

ב"ה יום ד' יתרו י"ע שבם תרפ"ם לפ"ק סטניסלאב:

שלום רב להאי צורב ה"ה ש״ב הרב הגדול החריף ובקי נצר מטעי להתפאר כש"ת מו"ה משולם ישכר נ"י אפסייקער בעיר סאנדאווישנא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני נכון מועדו וטרדותי רבו והן היום חצני נערתי מהם והנני להשיבהו דבר, ויאמנו דברי כי לא שמתי עיני על הספרים אשר ציין לי כת"ה. מ"ד שיטת הריטב"א ריש חולין דאף דהסכין מקדש ככ"ש מ"מ כיון שאין השחיטה מעכבת הקודש שהרי כשרה בזרים הי' ולפיכך אין הסכין חשוב כ"ש לפסול ביוצא ע"כ. והק' עליו מזבחים (כ"ו.) שחט ואח"כ חתך פסולה וכו' ע"ש, הרי דהדם נפסל ביוצא אף קודם קבלה עכ"ק:

ובהיותי מעיין בזבחים (כ"ו.) הי' קשה לי מה דאמר ר"א חתך ואח"כ שחט כשירה ומקשה הש"ס בעל מום קא מקריב ומסיק חותך באבר עד שמגיע לעצם, וכ' רש"י דלאו מום הוא ע"כ, וצ"ע מתוס' חולין (כ"ח:) ד"ה אתא כתב בסוף אי פסח וקדשים מא"ל דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ע"כ, והא התם אין צריך רק לחתוך העור נגד הושט ולבדוק נגד המקום שישחט דהשאר יבדוק אחר השחיטה ורק החשש שמא במקום נקב קשחיט, ולכן נחוץ לר"מ לבודקו מקודם וע"ז אמרו דמום גדול הוא, ומ"ש הכא דחותך כל סביבות הרגלים וגם בכאן צריך לגלות ולנתק העור זמ"ז כדי שלא יגעו דמים בדמים ואפ"ה לא הוי מום וצ"ע:

ועוד יש לי מקום עיון ברש"י שם ש"מ דם המובלע וכרת נמי ליחייב, ותוס' הק' עליו מכריתות (כ"א:) מפורש דם האיברים בלאו ובאמת בכאן אין הכרע שרש"י סובר כן, אך מצינו ברש"י הוריות (ז':) ד"ה וכן כ' כגון בדם המובלע באיברים וכו' ע"כ, הרי מפורש דרש"י ס"ל כן להלכה, ומדוע סובר רש"י בהוריות כן להוראה, וי"ל רש"י לא ס"ל כר"ת וראי' כ' בע"ז (ע"ב:) פוסק רש"י דניצוק חיבור לא כר"ת שם ע"ש בתוס' ונהפוך היא מדפריך שמעת מינה נראה לו להוכיח כי כן הלכה כמו בניצוק חיבור דפריך ש"מ ופסיק כן:

והנה ברש"י סוטה (י"ד:) ד"ה סכין כ' סכין הוי כ"ש וכו' ועבודתן מחנכתן, והק' מנ"ח לפי"מ דכ' תו"י יומא (ל"ט.) דהיכא דלאו עבודה לא הוי עבודה מחנכתן ע"כ, א"כ כיון דשחיטה לאו עבודה היא איך כ' רש"י דסכין עבודתן מחנכתן:

ולי מאד תמוה מה דמצינו ביומא (מ"ב.) ובכ"ד דשחיטה לאו עבודה. ולרש"י דכשר בזר ולתוס' דנוהג בחולין, מ"מ ראינו בזבחים (מ"ו:) על ששה דברים הזבח נשחט ובחולין (ל"ט.) ומה שמחשבה פוסלת בד' עבודות וא' מהם שחיטה וחולין (י"ג.) מתעסק פסול בשחיטת קדשים, ולכן ההכרח יאלצינו לומר כי גם שחיטה עבודה אבל אינה עבודה חשובה כשאר ג' עבודות, וכן מוכח מתו"י יומא (ל"א.) ד"ה אבל וכו' כתבו כן. ובזה מתורץ קושיות מנ"ח דשחיטה הוי שפיר עבודה ולכן עבודתן מחנכתן:

ולענין קושית כ"ת על הריטב"א נ"ל דמאי דאמרינן ביומא (מ"ב.) שחיטה לאו עבודה היא לא דברי הכל היא, דזה אזיל רק לרב שם אבל שמואל יכול לסבור שחיטה עבודה הוי כשאר ג' עבודות, וטעמא רבה איכא דאף דנוהג בחולין מ"מ לא דמי לשחיטת חולין דשם לא בעי כוונה רק לחתיכה ובקדשים לא מהני עד שישחוט לשם זבח ע' חולין (י"ג.) ומנחות (ע"ח:) והכא בסכין קמיפלגי מר סבר סכין אילמא מכ"ש דאע"ג דצ"ל תוך מקדשה ע"כ, ולכן נוכל לומר כמ"ש הר"ן נדרים (נ"ב.) ראוי הוא שישלמנה אותו חילוק שיש בין מינו לשאינו מינו וכו' ובתמורה (כ"ד.) מה שמשביח בעור פיגם בבשר, ולכן גם כאן אף דשחיטת קדשים כשר בזר מ"מ הוי שחיטה שפיר עבודה דסכין אילמא מכלי שרת והוא ישלים אותו חסרון מה שיש בשחיטה שהוא כשר בזר, ובמנחות (ק"ט.) כהן ששחט לעכו"ם קרבנו ריח ניחוח לר"נ אפי' במזיד שחיטה לאו שירות ערש"י שחיטה לאו עבודה דכשר בזר במקדש, ולרב ששת דוקא בשחט בשוגג אבל במזיד נעשה שירות לעכו"ם ע"ש. ולדידי' שחיטה עבודה היא, ולכן אחרי ששמואל יסבור שחיטה עבודה וכן ר"ש מש"ה מה דאמרי' דם בשחיטה יפסל ביוצא הוא אזיל אליבא דשמואל דס"ל דשחיטה עבודה, אבל הריטב"א מפרש אליבא דרב דס"ל דשחיטה לאו עבודה משו"ה לא מקדש סכין את הדם לפסול ביוצא:

ובזה הנני ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה