אור ברסלב
אמרי דוד סימן כא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן כא

סימן כ

כבוד אהובי ידידי מחו' הרב הה"ג חריף ובקי בנש"ק כש"ת מו"ה לוי יצחק נ"י קלוגהויפט אבד"ק אטניא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני מאז וקצרה ידי להשיבו ובפרט עוד טרם מכתבו בא דברנו מזה פא"פ לכן אחרתי עד עתה ושמתי עיני על דבריו, הביא כת"ה מהרש"ם ח"ג סי' י"א נסתפק השואל אי מהני להכשיר המקוה שמנקין אותה מרפש וטיט ונשארו מים אשר לא יוכלו לשאוב אותם ולכן שופכין שמה חלב כדי שיהפכו המים לחלב ונסתפק אי מהני, די"ל דוקא אם נפל חלב או יין למים שאובים ונשתנו מראיהן ונפלו למקוה לא פסלוהו אבל אם המקוה נפסל מקודם ע"י שאובין לא מהני אח"כ אם שפכו שמה יין או חלב ונשתנו מראיהן ולא מהני שוב להכשירם:

והנה בהא דמביא בשם הראב"ד דפסול מראה חוזר להכשירו אבל לא פסול שאובין, לא אבין דביו"ד סי' ר"א סמ"ד במחבר כ' מים שאובין חוזרין להכשירן ע"י המשכה ועוד מצינו, וי"ל דראב"ד מיירי דוגמא שינוי מראה וירדו גשמים וחזרו למראיהן כשר כה"ג לא נתכשרו השאובין אבל יש כמה אופנים דנתכשרו השאובין, ובמכות (ג':) אמרינן אמ"ר ג' לוגין מים ונפל לתוכו קורטוב יין ונשתנו מראיהן ונפלו למקוה לא פסלוהו ושם אמר רבא דרב ס"ל כר' יוחנן ב"נ ור' חייא כת"ק וגרס במילתא ת"ק חסר קורטוב ואביי ס"ל אליבא דרב יוסף דרב כדברי הכל ולא גרס חסר קורטוב במילתא ת"ק:

ולכאורה קשה רב מתניתין אתי לאשמעינן הא משנה שלימה הוא במקוואות כדמייתי לה לקמן וכמו דפריך כה"ג בכ"ד לדוגמא ע' ר"ה (ח'.) ר"ח מתניתין אתי לאשמעינן, תו קשה לענין בו"ח וכן שאר איסורין בטיל האיסור בס' ע' חולין (ק'.) כיון שנתן טעם בחתיכה אסרה והיינו דלא הי' ס' ומש"ה בשאובין קורטוב יין הוא א' מקצ"ב בג' לוגין לא מבטל הקורטוב יין בג"ל, ולא עוד זה המיעוט הקורטוב הוא מבטל הג' לוגין ונהפוך הוא מכל איסורין עתו"ס ר"ה (י"ג.) ד"ה חסר, ועוד הק' הגר"ע ז"ל שם במשנה פ"ז מ"ה על הרע"ב הואיל והן נראין כמו יין, והק' הא רבא גרס חסר קורטוב ות"ק לא אזיל כלל בתר חזותא אלא בשיעורא ע"ש:

ולתרץ קושי' הראשונה י"ל דרב אשמעינן הרבה דפליגי אי גרס במשנה חסר קורטוב רבא אית לי' דרב גרס חסר קורטוב ופסק כריב"נ ור"י ואביי ס"ל דרב לא גרס חסר קורטוב ובין למר ובין למר טובא אשמעינן רב במה שאמר ג' לוגין מים וכו', ומזה נוכל לדייק איך גרס במשנה והלכה כדברי מי אי כת"ק או כריב"נ:

וכדי ליישב קושי' הב' נראה לומר מש"ה לא בטיל הקורטוב יין בג' לוגין מים דידוע דברי הר"ן נדרים (נ"ב.) בדשי"מ ביש לו היתר מיד אפילו במין בשאינו מינו כגון מים ומלח בעיסה לא בטיל והיינו היתר בהיתר במין בשאינו מינו לא בטיל עיו"ד ס"ס צ"ט והה"ד הכא הוי היתר בהיתר מין בשאינו מינו יין במים ביוכל להנות עתה לרחוץ בהם או לשתותם קודם שנפלו למקוה מש"ה אינם בטלים זב"ז והו"ל כשניהם שוה ואין אחד מבטל לחבירו כמו דאמרינן בקבוע כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ואולם ביין בג' לוגין מים נשאר לנו עוד מעלה ביין דהיין שינה מראה המים לגמרי ונראה כיין ומש"ה אזלי רבנן אחרי זה המעלה ואמרו בנפלו הג' לוגים האלו למקוה לא פסלוהו:

ועל קו' רע"א על רע"ב דס"ל דת"ק אזיל בתר חזותא ורבא ס"ל דלא אזיל בתר חזותא, ונראה כיון דאביי חולק על רבא וס"ל דרב יוסף א"ל דרב לא תני חסר קורטוב ואזיל בת"ח ורב כדברי הכל מש"ה מפרש רע"ב כסברת רב יוסף ואף בכ"מ קימ"ל כרבא מ"מ הכא דרבא קיבל מרבו דרב תני חסר קורטוב ואביי קיבל מרב יוסף דלא תני ח"ק בזה יוכל להיות דהלכה כאביי כמו שמצינו בתוס' מנחות (ל"ב.) ד"ה מנעל כ' אע"ג דרבה ורב יוסף הלכה כרבה מ"מ במילתא דאמרי' משמי' דאחריני אפשר דהלכה כרב יוסף הה"ד לגבי אביי ורבא והבן:

והנה בס' מהרש"ם הביא שם הריטב"א בשם הרמ"ה דכיון דרבא ס"ל חסר קורטוב תנן א"כ הלכה כרבנן ור"ח ואם נפל קורטוב יין לתוך ג' לוגין מים שאובין ל"מ להכשירו וכו' ומש"ה אין להתיר רק בחשש ג' לוגין שאובין אבל ברו"ש דאיכא פסול תורה לא:

ול"נ דגם המחמירים יודו על הכשירנו ע"י חלב ויין דע"כ לא פליגי ומחמירים אלא בג' לוגים מים וקורטוב יין אף דנשתנו מראיתו מ"מ היא א' מקצ"ב ובטיל לגבי מים וחזותא לאו מילתא היא אבל היכא דהי' כ' סאה ומשהו מים שאובין במקוה ושפך לתוכו שש סאים ויותר משליש סאה יין בודאי נתכשרו השאובין כי נעשין ממש מי פירות וכדאמר רבא בשבת (ע"ז.) כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וכן אנו משערים בחלב על חד תלת מיא ואנו מחשבים שנמצא עוד במקוה כלמ"ד לוגין מים ואנו שיפכים לתוכה יו"ד לוגין חלב חוזרין המים שאובין להכשירן כי חלב מזיגא מקרי ואינו פוסל המקוה וזה אנו מדברים אם הי' שאובין ממש משא"כ במקוואות דידן שהם מעיינות ובעבור שנובעין לא נוכל להוציא כל המים בודאי נוכל להכשירן ע"י חלב וכמו שכתבנו:

ומה שהביא כת"ה ממהרש"ם ח"א סי' קמ"ה שמחמיר במקוואות של צימענט. שאלתי זה החלק מהרש"ם ולא מצאתי שם הדברים כמו שהעתיק כת"ה דמביא ראי' מחגיגה (כ"ז.) וחכמים מטמאים מפני שהם מצופים והרי במזבח בעינן שיהי' מחובר באדמה הרי אף שנעשה מתחילה לשמש עם הקרקע אפ"ה מקבל טומאה והה"ד הכא, ולא אבין ראייתו דרבנן לא ס"ל כר' אלעזר מפני שהם כקרקע ודרש מזבח אדמה על מזבח הנחושת אלא בין לפירוש א' בין לאיבע"א לא דרשי רבנן מזבח אדמה ורק לפירוש א' אי לא דמצופים הי' מטהרים משום כ"ע העשוי לנחת כלעיל (כ"ו:) ותפ"ל ומשום צפוי' לא חשבי' לי' משמש עם הקרקע ובב"ב (ס"ד.) אחד בור וא' הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין והיינו בכל עניני בנין בין באבנים כרשב"ם או בסיד וגפסית מקרי הדות ולא שם כלי עליו ע' סמ"ע ויו"ד ובמג"א סי' תקפ"ז:

גם מה שהביא בשמו דרותחין של המים המה דמי לכבשונות וראייתו מחולין (ח'.) ובכל וכו' לאתויי חמי האור זו היא מכוה ע"ש. ולכן במקוה של צימענט נתלבן הצימענט מהחמין שנשפכו לתוך המקוה, ותמהתי עליו מביצה (ל"ד.) בתוס' ד"ה הכא בקדירה תדשה כתבו בקדירה ריקנית שייך ליבון רעפים ששפתה קודם שמביא את המים אבל בקדירות שמבשלין בה מאכל לא שייך ליבון רעפים וכן הוא באו"ח סי' תקפ"ו ע"ש, ולדבריו הרי הקדירות נעשים רותחין מהמים אלא ודאי במים רותחין לא נתלבנו:

ובהיותי עיני משוטטות שם בסי' מ"ד בענין העלאת המים ע"י קיטור ע"י עכו"ם הביא בשם גדולים חילוק בין אדם לבהמה דאדם מקבל טומאה ובהמה לא והביא מזבחים (ס"ה:) דגם ידו ורגלו דהוייתו על טהרה ועכו"ם אינו מק"ט מה"ת ורק מדרבנן עשאן כזבים ומש"ה מדאורייתא שרי לעשות ע"י עכו"ם, והנה לסברא זו הי' יכול למצוא דע"י עכו"ם לא יהי' אפילו איסור דרבנן כדאמרינן בנדה (ל"ד.) גזרו עליהן שיהיו כזבים לכל דבריהם, רש"י, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכר והוא מע"ז (ל"ו:) וזה רק בט' שנים ויום אחד ובפחות מזה אין לו טומאת זב אפילו מדרבנן ע"ש כדאמר ר' חייא והודה לו רבי וזה לפירוש רש"י ע"ז (ל"א.) ד״ה סתם, אבל שם (ל':) כ' תוס' דגם פחות מט' סיי"נ מטמא ברביעית א"כ יש טומאה לעכו"ם אפילו פחות מתשע שנים. ואולם אם נימא לשיטת תוס' דמטמא סיי"נ שוב הוי תינוק עכו"ם בר קבולי טומאה מדרבנן יסתער עלינו קו' מב"ב (כ'.) דאמרינן דנכרי חוצץ מפני הטומאה דאינו מקבל טומאה מה"ת, והנה כ' תוס' חולין (י"ג:) לר"י בן בתירא הוי טומאת אוהל מתקרו"ע מדאורייתא:

ומעתה כיון דכל עכו"ם עושה תקרובות עכו"ם לטמא מדאורייתא איך נימא דעכו"ם לאו בר טומאה כגון דהוא עושה טומאה מדאורייתא, וי"ל דמצינו כה"ג בסנהדרין (י"ז:) דנחש ממית ומרבה טומאה והוא טהור והה"ד עכו"ם מרבה טומאה והיא אינו מקבל טימאה, וא"כ גם בתינוק עכו"ם פחות מתשע שנים אף שנגע ביין ונעשה כיי"נ ומטמא ברביעית מ"מ נקרא אינו מקב"ט ומשכח"ל בין לרש"י בין לתוס' דפחות מט' ויום אחד תינוק עכו"ם נקרא אינו מקבל טומאה כלל:

אבל לדינא קשה לומר דע"י עכו"ם הוי הוייתו ע"י טהרה דרמב"ם ופיה"מ בפרה פ"ו מפרש דע"י ידו ורגלו הוי כשאוב ושאוב בודאי פסול ע"י עכו"ם, ועוד שם תנא זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולה ושאינו מקבל טומאה כשרה וא"כ בהא תינח עלי קנים ועלי רגיזים שאין להם טומאה כלל משא"כ עכו"ם יש לו טומאה במותו לרבנן אפי' טומאת אוהל ולרשב"י אליבא דר"ה מטמא במגע ומשא כיבמות (ס"א.) ממגע ומשא מי ממעטינהו קרא ועכו"ם טהור לא הוי דליהו הוייתו ע"י טהרה:

ולענין אין הנזחלין מערבין זה כ' דגול מרבבה על ש"ך ביו"ד סי' ר"א ס"ק פ' והוא במג"א או"ח סי' קנ"ט ס"ק י"א וסיים אלא א"כ עמדו או שיש שם מ' סאה, ומש"כ בענין הפקק שנעשה לסתום הנקב שנעשה להוציא המים לתעלה והצעותיהם דברים עתיקים, אך המובחר הי' שלא לעשות כלל הנקב ההוא כי יש כמה חששות בזה ולהוציא מי המקוה בעת הנקיון בכתף או בפלומפ, ואין הפנאי אתי להאריך יותר בכל פרט ואתו הסליחה:

ואסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה