אור ברסלב
אמרי דוד סימן כ

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן כ

סימן יט

ב"ה ב' שופטים ז"ך אב תרפ"ח סטניסלאב. כבוד ידידי הרב המאוה"ג בנש"ק מו״ה יצחק נ"י רובין האבד"ק שטשילקע יע"א:

מכתבו הגיעני נכון במועדו ויאמנו דברי כי עתותי לא בידי וטרדותי רבה מכל עבר ופנה וככה עיכובא היא, ע"ד השאלה שישראלית מכרה הפרה לאינו יהודי רק בהאנדשלאג ואח"כ ילדה זכר אי הוי עלי' קדושת בכור, והביא מדברי כנ"י הובא פ"ת יו"ד סי' ש"כ ואחריו החזיק חת"ס יו"ד סי' שי"ד וכ' דקנין סטומתא הוא קנין דאורייתא:

ולי צ"ע כמו שאמרו במו"ק (ג':) רש"א א"כ נתנה תורה שיעור לכל אחד בידו וגם כאן נימא דבר תורה ישראל בכסף ועכו"ם במשיכה או להיפך ואם הן רוצין יכולים לעשות קנין שיהי' מה"ת אתמהה, ועוד דאמרי' בחולין (י"ג:) נכרים שבחו"ל לאו עובדי עכו"ם אלא מנהג אבותיהן בידיהן ומש"ה מצינו בע"ז (ז':) אמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם ופירש"י הטעם נכרים שבחו"ל וכו' ע"ש, וגדולה מזה מצינו ביו"ד סי' קכ"ג בש"ך ס"ק ב' בשם ב"ח דאפילו מנסכים יין לעכו"ם לאו כלום ומותר בהנאה הרי דמנהגן לא חשיבא ולענין ממון בסטומתא נחשוב אותו דבר תורה:

והנה דין סטומתא היא ב"מ (ע"ד.) אמר ר"פ משמי' דרבא האי סטומתא קניא וכו' ע"ש ואיך נימא דישראל ונכרים שוים בזה הא בפסחים (צ"א.) אמרו ל"ש אלא בית האסורין של כושיים וכו' ותוס' שם בשם ירושלמי של כושיים אפי' עם אחרים לא אשר פיהם דיבר שוא וב"ב (מ"ה.) סתם עכו"ם אנס הוא אשר פיהם וכו' ובבכורות (י"ג:) דברים יש בהם משום מחוסר אמנה והנ"מ ישראל מישראל דקיימי בדיבוריהן אבל ישראל מעכו"ם דחינהו לא קיימו בדיבורי' לא ע"כ הרי מוכח מש"ס ועוד מכ"ד דהם לא קיימו בדיבורי', ומעתה בסטומתא דהכה כף אל כף נשוה אותם כישראל ויהי' מהני הקנין מה"ת עכ"פ סגי לומר דנחית דרגא דאצלם הוי כדברים דקיימי דלא ליהוי מחוסר אמנה אבל קנין לא להוי ואפי' להסוברים סטומתא הוא קנין דרבנן נתיבות חו"מ סי' ר"א והיינו דהוא תקנתא דרבנן דיהי' מהני זה רק בין ישראל לחבירו ישראל אבל נכרי לא כב"ק (צ"ו.) תקנתא לעכו"ם ניקום וניעבד ע"ש דלא עבדינן:

ובעירובין (פ"א:) נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום וכו' ומקשה הא לא משך וכו' ומשני אמר ר"ה כשמשך וכו' אמאי הא משך וכו' אר"ש ב"י לעולם בשלא משך וכ' תוס' מילתא דר"ה אתיא לפרושי דמוקי כשמשך וכו', וצ"ע הא קימ"ל בכ"ד דאמורא צריך לפרש דבריו עתו"ס ביצה (כ"ה.) ד"ה כאן, וכאן לא פירש ר"ה דבריו וי"ל דמצינו בחולין (פ"ג.) אר"ה אמר רב כשמשך ובגיטין (ל"ח:) רב תנא ופליג ותנא א"צ לפרש דבריו, ובאו"ח סי' שס"ט פסק כחכמים דמעות זכה לי' לא מהני בע"ח והק' מג"א מעות לקידוש מהני ע' בחו"מ סי' קצ"ט ויש לחלק ע' מחה"ש עירוב רק להתיר הטלטול מבית לחצר ואינו מצוה כ"כ וכן עירובי תחומין אף דאין מערבין אלא לדבר מצוה לדבר הרשות נמי מהני העירוב ע' או"ח סי' תט"ו ומש"ה לא קנו מעותיו משא"כ קידוש אי לא יתנו לו לא מקדש ויבטל מצוה דרבנן וכן בד' פרקים יבטל משמחת יו"ט מש"ה קני מעותיו ובפרמ"ג סי' תרנ"ו כ' דגם באתרוג קנה במעות לבד ויעוי' בקונטרס משמרת שלום להגאון מבערזאן סי' קצ"ט ר"ל באתרוג ביום ב' לא קנה מעותיו ע"ש:

ול"נ דגם בזה קנה מעותיו ע' מו"ק (י"ד:) שם בתוס' דשמחת יו"ט היא רק מדרבנן ואפי' לסוברים דהיא מה"ת ע' אחרונים מ"מ בר"ה יש דעות דאפי' להתענות מותר ואפי' לשאר דעות דאסור להתענות מ"מ לענין שמחה בבשר היא דרבנן ואפ"ה משחיטין בע"כ ולמה יגרע אתרוג יום ב' דג"כ כך הדין דקני לו מעותיו כפרמ"ג, והבן:

ושם בעירובין א"ש לא שנו אלא מעה אבל כלי, רש"י, קנין סידור קנה ע"ש, וצ"ע אמאי לא נקיט רבותא יותר אבל סטומתא קנה אלא ודאי מוכח דסטומתא הוא קנין דרבנן ובעי למינקט קנין סידור דהיא דאורייתא ובע"ז (ע"א.) אמר ר"א משיכה בנכרי אינו קונה ומביא ראי' מדאמר רב להני סבויתא כי כייליתו חמרא לעכו"ם וכו' ואי לא נקיטו זוזי אוזיפוהו וכו' ומפלפל הש"ס הי' לו לרב לעשות ובתוס' שם והשתא אי נימא דגם בנכרי מהני סטומתא אמאי לא למדם רב להני סבויתא כי ימכרו תמיד ע"י סטומתא ולא יבוא בשום דבר למכשול א"ו מוכח דקנין סטומתא לא נהוג בנכרי ואפי' נהוג הוא רק קנין דרבנן ולא מועיל לענין יי"נ דיקח דמי יי"נ שאסור בהנאה וחמירא ועש"ך חו"מ סי' קכ"ג שהק' ג"כ לר"ת וכן מוכח דברי מג"א או"ח סי' תמ"ח מה שמשיג על המ"ב:

והנה ראיתי הביא לרוב האחרונים ס"ל סטומתא לבד מהני בעכו"ם ובפרט להתיר ע"י עכו"ם קטן להטיל בבכור כזה מום ולפי שלא ירדתי לסוף דעתם איני אומר כן:

ובזה הנני ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה