אור ברסלב
אמרי דוד סימן יט

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן יט

סימן יח

ב״ה יום ה' ויק"פ כ"ג אדר תרצ"א לפ"ק פה סטניסלאב. לכבוד ידידי אהובי הרב הה"ג חריף ומופלג בתורה וביראת ד' טהורה כש"ת מרה יצחק נ״י ראזענבלאט אבד"ק סקאליט יע"א:

זה שבוע אשר הגיעני יקרת מכתבו ונפשו בשאלתו להשיבהו דבר אודות השטרי מכירות השייכים לרבני מתא ואם רשאי איש אחר לא מהב"ד לעשות כמתכונתם וכמוהם. הנה נשאלתי ע"ז מאז מרב מובהק וכבר הלך בדרך כל הארץ וחל"ש והוכחתי במישור וקבעתי בהם במסמורות ולא אזכרם ונדון מחדש, והנה ידוע מש"ע חו"מ סי' ט' כי חובה על בני העיר לפרנס דייניהם וחכמיהם וכו' וכ' בסמ"ע ילפינן לה מהכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וע' רש"י סוטה (מ'.) בר"א דמימני עלי' כיון דחזאי לר' אבא דמן עכו דנפישי עליו בע"ח אמר איכא רבה והביא ג"כ רש"י זה הפסוק והכהן הגדול וכו':

ויש להבין אם נאמר בכהנים מנא לן לדרוש גם בת"ח ונראה לפי"מ דאמרינן בנדרים (ס"ב.) א״ר שרי לי' לצמ"ר למימר צורבא וכו' דכ' ובני דוד כהנים מה כהן נוטל בראש אף ת"ח נוטל בראש ובר"ן בני דוד היו ס"ח ודינם ככהנים ע"כ ומזה נבין דרש והכה"ג מאחיו סובב גם על ת"ח ובעבור זה שמחויבים לפרנס ת"ח הנה בעת שבני העיר מקבלים אותם עליהם לרב ומורה כותבים ולהם כל הכנסיות צדדיות ששייך להם וגם שט"מ בתוכם וידוע מחו"מ סי' כ"ב דכל שנעשה לפני רבים אינם יכולים לחזור ובפרט רבים העושים ואומרים וכותבים ואף אם לא נכתב בשטר קבלה ששייך להרב שטרי מכירות מ"מ דיינין להו כאלו נכתב כמבואר בחו"מ ס"ס מ"ב ואפילו לא נכתב דנין אותו כאלו נכתב וע' ש"ך, ודבר ידוע לכל כי השטרי מכירות שייכים להרב וכנכתב דמי וכן היא בכ"מ בשו"ע חו"מ ואה"ע ול בודאי כל הפושט יד לנגוע בקצהו הר"ז גזלן ועובר לא תשיג ובפרט מערופיא ועני המהפך בחררה ומקלקל פרנסת הרב וגורם צער לת"ח ולב"ב ועתיד ליתן את הדין וזאת ועוד אחרת כי מכשיל את הרבים ואיסורא נמי אית בי' לא ידעו לחזק השט"מ לכתבו ככל משפטו וחוקתו ואיך למכרו ולכן נראה לי כי מנהג זה לילך להרב למכור החמץ בכוללות היא ממקום קדוש יהלך ונובע מש"ס ומצינו במו"ק (ו'.) אמר אביי ש"מ צורבא מדרבנן דאיכא במתא כל מילי עלי' רמיא והיינו בכה"ג לפני הפסח וידוע שכל אחד יש לו חמץ להזהירם לבערו ולמכרו וידוע כי לא רבים יחכמו ולכן מלמדם שיבואו אליו והוא ימכור כדת וכהלכה ואמרי' בנדרים (מ"ז:) הריני עליך ואת עלי שניהם אסורים וכו' בדבר של אותה העיר וכו' והכותב חלקו לנשיא וכו' ולא דיברו בנשיא אלא בהווה ובר"ן שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר ומסתפי אני שמא יאסרנו עליו וכו' ע"כ והכ"נ בשט"מ כוללות לא הי' הולכים לאנשים זרים רק להרב ויודע שיוכל לגלות סודו ולא ירע על רב הונו רכוש תבואתו וחימצו ויפדהו אח"פ וישוב לו בלי ערמה ומרמה, וכן מצינו בגיטין (ל"ו.) הלל תיקן פרוזבול וגופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי וכן שם (ל"ז.) מוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט וכן היא בחו"מ סי' ס"ז הרי מוכח מזה דדבר שעל רבים לעשות הי' הולכים אל הב"ד למען יתקנו הכל עפ"י החוקים והתורות ולא עוד אפילו בקניית קרקע ולא רצה לכתבו בשמו כתב הש"מ ע"ש ריש גלותא כב"ק (ק"ב:) ואפילו במים שלנו טעו דמוכרחים לקחת מהרב ואתו כ"ע חצבייהו ואמרו תנו לנו מים וגילה להם הרב מים דביתי קאמינא כפסחים (מ"ב.) וכן עוד בימי משה במד"ר בא כשעשה פסח הראשון במצרים נתכנסו כל ישראל להאכילם מפסחו, סוף דבר הכל נשמע כי אסור להשיג גבול הרבנים בכתיבת שטרי מכירות הן מצד השגת גבול הן מצד חשש איסור כמובא למעלה:

דברי ידידו הדו"ש באהבה ויחוג את החג בשמחה וכושר:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה