אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן יח
ב"ה יום ב' פקודי ער"ח אדה"ש תרפ"ט לפ"ק סטניסלאב:
בחודש אדד השני, נשמע באתי לגני, ואומר לצפון תני, ויתן את חני ובתוכם כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירא ושלם כש"ת מו"ה אלכסנדר סענדיר נ"י קטן אבד"ק זלאזיץ יע"א:
מכתבו עם שאלת חכם הגיעני, ע"ד א' נטען מא"א זה כמה שנים וזה ימים וירחים כי מת אישה ובעלה הנטען נסע עם האלמנה הלזו ללבוב ואחרי שובם הביתה באו לפני כת"ה לחתום הטרויאונג עפ"י נימוס הממשלה באמרם כי שם נשאו עפ"י ד"ת בחו"ק והראו שטר כתובה:
והנה כבודו הביא מסוטה (כ"ה.) בשם מהרש"ק ז"ל ואנכי מאז קיימתי מסברא דנפשאי לאה"ע סי' י"א וחמ"ח שם ס"ק י' (ודבר זה נעלם מדגמ"ר ע"ש) באשת כהן דנאנסה דאסורה לבעלה אי אסורה לבועל ישראל וכ' ב"ש כשם שאסורה לבועל אסורה לבעלה וכן להיפך ודמ"ר קיהה בו דתלי תניא בלא תניא וכו' ע' חמ"ח לק' סי' ל"ז ס"ק ל"ט מביא ג"כ כהאי לישנא כשם שאסורה לבועל וכו':
ובאמת לא נדע אמאי לא מקשינן בעל לבועל כמו דמקשי' בועל לבעל ואמרי' בנדרים (ז'.) אין היקש למחצה וער"ן שם (ו':) היכא דלא מפרש בהדיא לא אמרי' אין היקש למחצה וער"ן נדרים (פ"ו:) ד"ה למימרא דאפי' למאן דמקיש לאו לכל מילי איתקש אלא למאי וכו' וכן מוכח מתוס' יבמות (ח'.) ד"ה רבא דלענין איסורא היא דאקשינהו קרא ולא לענין היתרא ע"ש וצ"ע ונוכל לומר מה דנקיט הש"ס סוטה (כ"ז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל זו מטעם דנקיט הפשוט תחילה כתוס' סוכה (כ'.) ד"ה אחת ובכ"ד בש"ס ע"ש דתנא הפשוט תחילה וצ"ע בכל זה:
והנה הב"ש ע' לק' סי' קנ"ט הביא דגם בוטל ישראל אנס אשת ישראל לירושלמי אסורה לבועל ולתוס' שבת (נ"ו.) מותרת והוא תלוי בב' התי' (בכתובות ט'.) ותוס' ס"ל דשנוי' קמא עיקר ועתו"ס ע"ז (ג':) ד"ה שניות ומג"א סי' תקפ"ב ס"ל דתי' ב' עיקר וע"ש (ז'.) תוס' ד"ה בשל וכו' ונראה (בסנהדרין מ"א.) ברש"י ד"ה ופרכינן וכו' דקיימ"ל ונטמאה א' לבעל ואחד לבועל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ע"כ והא התם כבר נאסרה לבועל מזנות ראשון ולמה נקיט רש"י כן אלא למידק אבעלמא קאי כיון דבשום פעם נאסרה ע"י לבעל מש"ה נאסרת לבועל ההזר בכל מקום אף דכבר נאסרה אמרי' עכ"פ לאסרה על בועל שני וכן אמרי' בסוטה (כ"ה.) לא לאוסרה על בעל כבועל וכו' כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ע"כ אף דשם אסורה בלא זה לבעל מ"מ נקיט כשם שאסורה לבעל ע"כ, ורצוני בזה דגם בא ישראל על א"א ישראל באונס מ"מ אסורה לבועל ואף דהיא מותרת לבעלה ישראל ואין כשם מתקיים מ"מ כיון דמזיד מתקיים הוא הדין בשוגג והבן:
וראיתי לכת"ה שמפלפל בחכמה אם יש כאן לפני עור דרבנן לתוס' שבת (ג'.) ויו"ד סי' קנ"א דאין כאן תרי עברי דנהרא דיכול לדור עמה בלא הגעזעצליכע טרויאונג ומביא דברי הש"ך והדמ"ר דהישראל עובר במזיד אין אנו מצווין להפרישם והק' האחרונים מחולין (ו'.) דמעשר מה שהוא נותן לה וכו'. ול"נ דהי' יכול להקשות ממה דאיתא מקודם בדמאי מ"ב הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר ע"כ ומוכח דמיירי בישראל חשוד דאי לא לימא לי' דלא ימכור עד שיעשר, ועוד נראה בחגיגה (ט"ו.) מעשה באחר שהי' רוכב על חמור בשבת והי' ר"מ מהלך וכו' חזור בך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד וכו' ועיילי' לבי מדרשא ע"כ, הרי דר"מ הי' רוצה להפרישו מחילול שבת וי"ל כיון דהי' רבו הי' רוצה להפרישו מפני חילול השם שהי' בזה אף דאינו מצוה:
אולם הא קשיא מע"ז (כ"ב.) כותי לא ציית אמר גמירנא טפי מינך א"ה מאי אירי' מפני שנקראת וכו' תפ"ל משום לפני עור ומשני חדא ועוד קאמר חדא לפני עור ועוד מפני שנקראת וכו' ע"כ ויש לדייק מאי קשי' תפ"ל לפני עור דנוכל לתרץ דמיירי שיש אחר שרוצה להשכיר שדהו לכותי מש"ה שרי הוא להשכיר דאין כאן לפני עור דאין כאן ב' עברי דנהרא ורק מפני שנקראת על שמו אסור להשכירו א"ו מוכח דגם כה"ג איכא איסור דרבנן כמו שכ' תוס' שבת ורמ"א יו"ד קנ"א וי"ל דזה היא התירוץ חדא לפני עור היינו דאין אחר להשכירו יש לפ"ע דהוי כב' עברי דנהרא ועוד אפי' היכא שיש אחר להשכירו ואין עליו איסור משום לפ"ע מ"מ אסור מפני שנקראת על שמו, והבן:
ומה שמביא כת"ה מנדרים (כ"ב.) איתלוו לי' תרין בני חוזאי וכ' המפרש והרא"ש יהודים היו ונראה בכמה מקומות בש"ס מוכח בני חוזאי מיירי מבני ישראל כמו ב"ק (ק"ד:) הוי מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי וכו' ומוכח דהי' לו אצל ישראל ע"ש וכן פסחים (נ':) בני חוזאי נהגו למיפרש חלה מארוזא וכו' ודאי מוכח דישראלים היו והה"ד הכא ובפרט ממקומו מוכרע קא תמה ר"י ונתן ד' לך לב רגז ואפ"ה נימא בה עוד טעמא איתלוו לי' תרין רש"י מפרש עשו לו לווי וע' חולין (ז'.) האי טייעא דלוה בהדייהו וכו' כך עושין לבני לווי' בתמי' ע' סמ"ע חו"מ סי' רע"ב כ' ב' ג' עגלות הולכים יחד ונחוץ א' לתקן עגלתו מחויבים הנשארים להמתין וזה דלא לימרו כך עושין לבני לווי' בתמי' ורש"י דלוה בהדייהו נתחבר עמם בדרך טייעא סוחר ישמעאל ונראה כי רש"י ז"ל דייק הכא בחולין בלשונו מחבר עמם בדרך דבאמת אמרי' בע"ז (כ"ב.) לא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכת דמים ובודאי לצאת עם עכו"ם מתחלה לדרך ג"כ אסור דחשודין על שפ"ד ומש"ה אמרי' בע"ז (כ"ה:) ישראל שנזדמן לו נכרי בדרך איך ינהוג עמו וירחיב לו את הדרך ומשו"ה פירש"י כאן נתחבר עמם בדרך לא שיצא מעירו עם האי טייעא אך קרהו בדרך אבל בנדרים פירש"י איתלוו לי' בני חוזאי עשו לו לוי' היינו דיצא מהעיר עמהם ואי עכו"ם לא הי' עולא יוצא עמהם ולכן פירש תיכף דיהודים היו אף כי נוכל לדעת זאת מלק' מדברי ר' יוחנן והבן:
וכהאי דנדרים (כ"ב:) יאות עבדית איתא נמי בגיטין (יד:) א"ל א"ה שפיר עבדית והוא רק ענין חניפה מתו״ס סוטה (מ"א:) ד"ה כל המחניף וע' חו"מ סי' איזה דברים אסורים לקנות מרועים וכ"ז שלא להחזיק ידי עבירה ושם ברמ"א מעשה באשה אחת שהחזיקה בשל שלא לישא אותה לשום אדם כדי שלא להחזיק ע״ע ובאמת בזה הענין קשה לאמור בנתינת הנימוס נשואין שאין בו משום מסייע דיש בזה משום מסייע:
אבל מ"מ לענין דינא שרי דבאמת הרב מוכרח מאת הממשלה לעשות הטרויאונג כיון שכבר נשאו כדת משה וישראל, וער"ן נדרים (מ"ז.) לוה ובע"ח באים ונפרעין ממנו הא מתהני אלא שאני התם דלאו מדעתי' נפרעין אלא ב"ד מגבין להם בע"כ ע"ש והה"ד הכא הוא מוכרח לחתום הנימוס מטעם הממשלה וכה"ג מצינו בע"ז (נד:) ולא עוד שמטריחין אותו ומחתימין אותו בע"כ ולא עוד לענין דינא כיון דכבר נשאו כדת ישראל שוב אין כאן אצלו שום איסור וזה הנימוס געזעצליכט טרויאונג היא מילתא אחריתא דומה לזה בע"ז (נ"ה:) נחתום העושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר. רש״י, אופה הפת ע"כ הרי אף דאכתי לסייע להביא פת לפלטר שרי דזה מעשה אחרינא ואפי' לתוס' דפליגי על רש"י דס"ל הולכה לתנור היא סוף הלישה וחדא היא אבל מודים דמוליכין פת הנאפה לפלטר למכור אף שזו ג"כ מסייע לע"ע מ"מ שרי דמעשה אחריתא היא הה"ד הכא וע' תוס' מנחות (נ"ו) ד"ה ואפאה ותבין שעשה גמר עריכה בשעת אפי' ומש"כ לפירש"י שם ערך חברי' ואפה הוא חייב גם על עריכה ולכן ס"ל להתוס' הולכה לתנור סוף הלישה והערכה והבן:
ב) וע"ד בשר הכבד שנמצא בעוף תחת המרה דם קרוש ונקלף מהכבד וא"כ חסר מקום עובי הכבד שמה נראה מרש"י חולין (ק"ט:) בשר הכבד היא כולה דם קרוש ומעתה אם אנו מוצאים דם קרוש ונקלף אינו נחשב מהכבד דהיא כולה חדא וזה נקלף ממנו ואינו כבד דקרוש זה אינו דומה לזה ומ"מ אטו אנן נדע כמה הי' עובי הכבד מחיים דלמא היא נוסף עליו ע"י חולי והכל לפי ראות עיני המורה להכשיר:
ובזה הנני ידידו דו"ש באהבה וכט"ס: