אור ברסלב
אמרי דוד סימן יג

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן יג

סימן יב

ב״ה יום א' צו ד' ניסן תרצ"א לפ"ק פה סטניסלאב.

כבוד הרב הגדול בתורה וביראת ד' טהורה החריף ובקי כש"ת מו"ה יחיאל מיכל הכהן נ"י האלענדער בעיר טארנא יע"א:

יקרת מכתבו עם פלפולים נעימים בצירוף עלה לתרופה הגיעני ונפשו בשאלתו לשום עיני עליהם ולערוך מערכה במלחמתה של תורה אבל כעת הזמן יקר ולכן אדברה מה למען כת"ה, ובמה דסיים אפתח. העיר על רש"י פ' תולדות שהביא מסנהדרין (פ"ג.) אלו שבמיתה שתויי יין ופרועי הראש אמר אני הולך ע"י למות ולמה זה לי בכורה ע"ש והעיר מרמב"ן שמיני דאין זה בבמה רק במשכן ושילה ובית עולמים אסרה תורה שתויי יין וכו' וא"כ גם פרוע ראש לא שייך בבמה דנלמד זה מזה ע"כ:

ונראה שתי תשובות בקו' זו חדא אני אומר גברא אגברא קרמית כיבמות (י"ח.) ר"ג אדר"מ קרמית יוכל להיות דרש"י סובר החיוב מיתה גם בבמה שתויי יין דבקרא אינו מפורש להיפך וראה זה דכ' שם הרמב"ן ז"ל כי מה שדרשי' נו"א היו שתויי יין לומר כי מפני יינם טעו באש זרה וכו' עש"ה ובתוס' יומא (נ"ג.) ד"ה שהורו כ' בתו"כ איכא פלוגתא מ"ט איענוש וחשיב חמשה דברים ומוכח דס"ל כפשוטו משום שתויי יין בעצמם נענשו ורש"י עה"ת מביא שנענשו בשביל חטא העגל ע' פ' עקב והה"ד הכא:

ועוד ידוע דאבות קיימו כל התורה כולה כיומא (כ"ח:) ולא הי' להם משכן מקדש וקיימו מצות ל"ת זו בבמה ואח"כ כשנתנה תורה לא נאמר שתויי יין בבמה כמו דמצינו בשבת (קל"ה.) אמר ר"א כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה לידה וכו' נימול מיד ולמד מקרא אשה כי תזריע וכו' וביום השמיני, ואמרתי עפ"י מה שאמרו בנדה (ל"א:) מפני מה אמרה תורה מילה בח' כדי שלא יהא או"א עצבין וכל העולם שמחין ע"ש וזה היא אם אמו טמאה לידה לא תוכל לטהר עד יום ח' אבל אם אינה טמאה לידה וגם ביום א' טהורה לכן נמול מיד וערש"י מאברהם לא נהגו טומאה ע"כ ותימא הא שרה נהגה ימי טומאה וטהרה ע' ר"ה (י"א.) וברש"י וב"מ (פ"ז.) פירסה נדה וסוטה (י"א.) גבי יהודה טהורה ויוכל להיות דרק הם היו נוהגין ימי טומאה וטהרה ומש"ה פריך מדורות הראשונים ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ע"ש ויעקב שם מצבה ויצוק שמן על ראשה, ויצא וישלח, ובזבחים (צ"א.) פלוגתא אי מתנדבין שמן ור"ט ס"ל מתנדבין היא כמו מנחה קומצו ושיריו נאכלין ע"ש. וע' זבחים (קי"ג. וקי"ז) ועוד, דאין מנחה בבמה ויעקב הקריב, וגדולה מזו כ' תוס' ע"ז (י״א) דמצבה שהקריבו עלי' אבות היתה אהובה ועכשיו שנואה כשעשאוה אמוריים ע"ש:

והנה כת"ה הביא מתמורה (כ"א.) אמר רבא בר רב עזא בען במערבא המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו מי אמרינן כיון דלא קריבן לא מחייב (רש"י, מלקות משום כל מום לא יהי' בו) א"ד כיון דקדשו מיחייב ופשיט אביי וכו' הכ"נ רחמנא מיעטינהו לא תפדה קודש הם. הם קריבין ואין תמורתה קריבים ע"כ:

ויש להבין במה פשיט אביי האיבעי' יותר מבני מערבא הא גם הם ידעו דלא קריבן תמורת בכור ומעשר ואפ"ה איבעי אי חייב מלקות על הטלת מום ומה פשיט יותר בהם קריבן ואין תמורתן קריבה, ונראה דאמרי' בע"ז (י"ג:) (רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים (רש"י מדרבנן) ופריך נראה מום מעליא היא (מדאורייתא) וכו' וליהוי כמטיל מום בבעל מום (ג"כ אסור מדאורייתא) ומשני בע"מ נהי דלא חזי לגופא לדמי חזי ערש"י לחללו באחר ומקריב חילופיו לאפוקי הכא ע' תמורה (כ"ב.) דלא לדמי חזי ולא לגופי' חזי ע"כ ומש"ה מדאורייתא אין כאן איסור אך נראה כמטיל מום מדרבנן, ואחרי אשר הקדמנו דברי רבא נבין דברי הש"ס בכאן דדוקא בען במערבא דלא ידעו סברת רבא בע"ז משו"ה איבעי' להו כיון דלא קריבן לא מחייב או דילמא כיון דקדשי מחייב ואתי אביי ופשיט להו כטעמא דרבא דכ' לא תפדה (היינו לא לדמי חזי) קודש הם, הם קריבין ואין תמורתן קריבין (היינו ולא לגופי' חזי) מש"ה אין מלקות מדאורייתא והבן:

ושם (כ"ה.) א"ל ר"ע לר' ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה, עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא דקא נפיק הוא כליל או בכור הוי דכל פורתא דנפיק במילתי' היא א"ל מאי תבעי' לך היינו דבעי אילפא על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי שכן קדושתי בידי שמים או הפקר שכן זוכין בו עניים ועשירים (ב"מ ל': נדרים ז':) ואמר אביי מאי תיבעי לך דברי הרב ודברי התלמיד וכו' הכ"נ ערש"י והוי לקט ובכור, וצ"ע דרב ששת יתרץ ויפשוט הבעי' במימרא דאביי דהי' אחריו ויאמר מימרא משמו. אך עתו"ס חולין (ב':) ד"ה אנא ותוס' ע"ז (נ"ד.) ד"ה אמר וכו' אלא ודאי גם אביי ידע דברי ר"א וכן כ' רש"י ע"ז (ע"א:) ד"ה אבל וכו' ואי קשיא אביי ורבא היכי מיתרצי אתקפתי' דאמימר וכו' ע"ש ואתי שפיר:

אולם הא קשיא לי דכ' הרשב"א והובא ר"ן נדרים (ז'.) דמעות עניים הוי ספיקא דאיסורא ולחומרא והפקר הוי ממונא ולקולא ולכן צ"ע היכי פשיט מלקט והפקר על בכור ועולה דלקט הוי איסורא והפקר ממונא מש"ה אזלינן לחומרא אבל בכור ועולה דבאמת עולה חומרא שכן כליל נלך לחומרא והיכי פשיט איסורא מממונא דקיל כב"מ (כ':). עוד יש להעיר בתענית (י"ג:) תוד"ה מאי הביאו ממגילה (ח'.) אין בין נדרים לנדבות וכו' והק' אמאי לא חלקו עוד דנדרים באים מן החולין ונדבות מן המעשר וכו' דאין בין נדרים לנדבות מיירי בעולות ובהם אין חילוק בין נדרים לנדבות דשניהם באים רק מן החולין וכן תי' ב"ק (ס"ב:) ע"ש, וצ"ע דאכתי הוי מצי לחלק בין עולה דנדר ובין נדבה לפי"מ דאיתא בפ"ת תמורה סי' י"ג אמר על הבכור קודם שיצא לאויר העולם הרי זו עולה (היינו נדבה) דבריו קיימים אבל הי' חייב עולה (היינו בנדר עלי) לא מהני לי' בכור ע"כ וא"כ אכתי יכול לחלק גם בעולה בין נדר ונדבה וצ"ע, זאת חזיתי לכתוב לו לפי מסת הפנאי:

ובזה הנני דו"ש באהבה.

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה