אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן י
כבוד אהובי ידידי הרה"ג חריף ובקי המופלג בתורה מושלם במעלות כש"ת מרה אברהם נ"י וויענער אבד"ק יאזלאוויץ יע"א:
מאז השגתי יקרת מכתבו עם שאלת חכם ואולם לא הי' הזמן לשום עיני עליו עד היום הזה ולקחתי לי מועד עכשיו לעיין בו וזה תוכן השאלה. בעכו"ם שמכר פרה מבכרת לישראל והשאיר לעצמו העור שיהי' שייך אליו אי די בזה השותפות להפקיע קדושת בכור מהולד זכר שנולד אצל ישראל ע"כ:
והנה בבכורות (ג'.) חכמים ס"ל שותפות עכו"ם פוטר ור"י חולק ואמר ר' יהושע ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כ' רחמנא כל עד דאיכא כולי' וצ"ע על הטו"ז או"ח סי' תקפ"ב דכ' כל העולם משמע רובו ולכן יאמר כל העולם כולו ע"ש והכא משמע דכל בכור היינו כולו ואם חסר אפילו אזנו לא הוי כולו כדמסיק והנה כבר כתבנו מזה במק"א וע' תוס' הכא ורש"י ד"ה לגרועי פירש דכל משמע כל דהו כמו לשפחתך אין כל בבית (מלכים ב' ד') ע"כ ועתו"ס קידושין (ל"ז:) ד"ה ממחרת כ' בשם ר"י לשון תורה לעצמה לשון נביאים לעצמה ע"כ וא"כ אין ראי' מנביאים אתורה ואפשר רש"י לא ס"ל כר"י, ושם ר"ה אמר אפי' אזנו ור"נ מתקיף ולימא לי' שקול אזנך וזיל ור"ה לא חש להשיבו כי מ"מ חסר לי' אזנו ואנן בעינן כולי' בכור דומה לזה במס' חלה (פ"ג מ"ה) אם אין בישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה ועוד דכ' התוס' כתובות (צ"ו.) ד"ה אלמנה וצריך לומר דמר במ"א דקאמר מתקיף אינו אלא אתקפתא בעלמא ולאו דס"ל הכי וכ' תוס' בכורות (י"ד.) דר"ה גדול אפי' משמואל והי' רבו של ר"נ ולכן פסקי' הלכה כר"ה כיו"ד סי' ש"כ וגם ר' יוחנן ס"ל הכי וכן ר"פ תלמידו של רבא ס"ל כר"ה ואף דרבא רבו חולק עליו והי' גדול ממנו בחכמה ובמנין כתוס' ע"ז (נ"ט:) מ"מ הכא הלכה כמותו דבתראי הוא וס"ל כר"ה ור"י וגם התוס' בבכורות (ג':) כ' דקיימ"ל כר"ה דסגי באזנו וכו' ואך לכל היותר מותר ע"י הקנאה בדבר שעושה נבילה או טריפה וכ' תוס' בתמורה (כ"ד:) ד"ה הא למכור קצת מהאם ולא הזכירו בדבר שעושה נבילה או טריפה רק בע"ז (ע"א.) כ' ונראה להחמיר ולהקנות דבר שעושה טריפה והובא בטו"ז ובש"ך שם ורשאי להחמיר בזה כדי להוציא נפשי' מפלוגתי' ער"ן נדרים (צ'.) כה"ג ע"ש וסיימו אמנם א"צ שיתן עכו"ם מעות שוה הראש והריאה אלא סגי שיקנה בפרוטה אעפ"י ששוה יותר כפליים ואפ"ה אין לחוש מפני ביטול מקח שאנן סהדי דישראל גמר ומקנה כדי להפטר מן הבהמה ע"כ, וידוע במטלטלים יותר משתות בטל מקח ונקיט תוס' רבותא אפי' יותר כפליים ואפילו בקרקע ס"ל כי בטל מקח מ"מ הכא לא אמרינן כן וראי' מזה לש"ך חו"מ ס"ס רכ"ז ס"ק י"ז ע"ש ואמרו אנן סהדי דישראל גמיר ומקני וזה כמו שהובא בקצוה"ח סי' י"ב בשם מהרי"ט דדבר הידוע לכל העולם לא אמרינן דברים שבלב אינן דברים וכן הוא בש"ך חו"מ ס"ס רס"א וע' תוס' כתובות (ע"ח:) ד"ה כתבינהו ושם (צ"ז.) ד"ה זבין דלא הוי דברים שבלב וכו' ותוס' גיטין (ל"ב.) ד"ה מהו בסוף דבריהם והדברים עתיקים וע' פרמ"ג או"ח סי' תמ"ח משב"ז כ' דראוי למכור החמץ כדרך העולם כדי שיהי' מכירה כראוי ע"ש ושם ס"ק וא"ו סותר דבריו:
ובגוף הענין אם יש לעכו"ם כל העור נראה דודאי חשיב שותפות דבהמה נטרפת בכך כחולין (נ"ה:) ויו"ד סי' נ"ט כמו שכ' כת"ה ומצינו שהעור היא דבר גדול בבהמה כמו דאמרי' בבכורות (נ"ז:) העיד ר' ישמעאל ב"ס במקומינו מפשיטין את המתה ומלבישין את החי ושם ברש"י כיון דהעור מהני לילד דומה שאמו קיימת ובנדה (כ"ה.) עור ובשר תלבישנו כו' ברישא נברא עור ובשר והדר עצמות וגידים ועתו"ס סוכה (כ"א:) ד"ה ובעצמות כ' אע"ג דהאי קרא באדם כתיב כ"ש בבהמה ובמס' שקלים פ"ו מ"ו זה מדרש דרש יהוידע כה"ג אשם אשם לד' זה הכלל כל שהוא בא משום חטא משום אשמה ילקח בהם עולות נמצא ב' כתובים קיימים אשם לד' הבשר ואשם לכהנים העורות ע"ש ברטנורא הרי ממנו מוכח דביש לו חלק בהעור שפיר נקרא שותפות ובפרט שנטרפה על ידו:
ומצינו ברמב"ם פ"ה מהל' בכורות כ' שותפות עכו"ם פוטר שאם הי' עכו"ם שותף אפילו באחד מאלף בבהמה או בעיבור הר"ז פטור מן הבכורה ואח"כ הי' לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל וכו' והעתיקו המ"ח ביו"ד סי' ש"כ ופירש העט"ז והש"ך הביאו כ' אפילו באחד מאלף שיכול להיות שחלקו הוי הלב או המוח מקום שכל חיות בהמה תלוי' בו וכו ע"ש. וצ"ע איך משכח"ל א' מאלף בלב הא לעיל בס"ס ע"ב אמרינן אין לך בהמה שיהי' ס' כנגד לבה ואפי' לעט"ז דכ' דיש ס' ומותר אבל לא אחד מאלף וכן המוח שבראש אם יחסר כולו איננו אחד מאלף וכן אם נחשוב בבהמה כל האיברין והגידין ואם ינטל א' מהם לא יהי' א' מאלף ולכן על כרחך צ"ל שרמב"ם ס"ל כרש"י בכורות (ג'.) ד"ה נבילה כו' כגון שיש לעכו"ם חלק בוושט או בגרגרת שלו הואיל וחיותי' תלוי' בידי דעכו"ם וכו' ע"ש היינו דרמב"ם ס"ל אם יש לעכו"ם חלק בדבר שעושה טריפה או נבילה אפילו באחד מאלף וזה יכול להיות דיש לו מעט חלק בלב ואם ינטל יהי' ניקב הלב וכן בקרומו של מוח מהני לפוטרו מהבכורה ואולם בדבר שאין עושה טריפה צריך אבר שעל ידו יהי' מום לפטור מן הבכורה וממילא בחסר כל העור והיא טריפה ג"כ לרמב"ם פטור מן הבכורה ועוד י"ל בחסר כל העור א״א שלא יהי' ג"כ מום בבהמה ואין רצוני להאריך בזה:
והנה כת"ה הביא מתמורה (י"א:) בעי מיני' אביי מרבא הקדיש עורה מאי בעבודה ת"ש מה שבמעי' של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחוש עיבור שבה ומשני כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן וכו' עבודה דמיכחשא גיזה לא מיכחשה לרש"י לא מיכחשה לעור (בחולין קל"ה) וכל הגמרא דשם קשה הבנה ותחלה נציין מה שאמרו גיזה לא מיכחשה ערש"י לא מיכחשה לעור ובחולין (קל"ה.) אי הכי קדישי מזבח ומשני כחשי אה"כ קדבה"ב נמי כחשי ע"כ מוכח דגיזה נמי כחש עור וקדמני לב ארי' שם ונראה כי תוס' כ' שם רבא לי"ל דר' מני ב"פ ולכן לא יסבור ג"כ דבגיזר יש כחשי אך ס"ל כהכא גיזה לא מיכחשא:
אך הא קשיא מאי בעי הקדיש עורה מאי בעבודה הא עבודה דאסור בקדשים למדו מלא תעבוד בבכור שורך ע' רש"י פסחים (מ"ז.) וא"כ נימא בכור כולו בכור כבכורות (ג'.) כחכמים ונימא דהה"ד קדשים כולו קדשים ולא מקצת ומאי בעי הכא במקצת קדשים:
וי"ל דאזיל הכא לר' יוסי כיון דאקדשי' לחד אבר פשטי קדושה בכולה ולא הוי מקצת קדשים ע"ש. אך אכתי צ"ע הקדיש חד אבר פשיטא לי' דיש כחשי בעבודה ולוקה ובהקדיש עורה מיבעי' אי אסור משום כחשי בעבודה:
ללקות עלי' ערש"י שם ד"ה הקדיש אבר כ' בעבודה לא תבעי לך דאסור דהא מכחיש לה ע"כ ובעורה תיבעי לי' ונראה דאביי בעי דוקא מרבא דהא אמרת דחד מגו היינו חדא מדפשטה קדושה אעורה פשטה קדושה לכולו ועוד העור העולה היא לכהן אך נימא כיון דמשולחן גבוה קזכי' ע' ב"ק (י"ב:) יש לו דין אבר ופשטה קדושה ופשיט לי' רבא משמעתי' דאומר מה שבמעי' של זו עולה, וכו' ואסורה בעבודה והכא ג"כ יש כתרי מיגו דס"ל לרבא בתמורה (ל':) וולד הנרבעת היא וולדה נרבעו ולד הניגחת הוא וולדה נגחו ע"ש, וממילא אמרי' היא וולדה עבדו הא חדא, ועוד דאכתי אינה עולה ואמרינן הואיל ותהי' עולה חל עלי' איסור עבודה ואביי דחו לי' דרק מדרבנן והבעי' במקומה עומדת חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן והבן:
ב) וע"ד שאלתו אם מותר לעמוד עמודים על גג ביהכנ"ס עבור הבאת והולכת ה״ראדיא״ הנה ידוע דקדושת ביהכנ"ס וביהמ"ד הוא דרבנן וכבר הביא כת"ה מפסחים (פ"ה:) גגין ועליות לא נתקדשו מ"מ גם עתה בבתי כנסיות אמרינן במגילה (כ"ח.) ביהכנ"ס שחרב אין מספידין בתוכו וכו' ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשימתי את מקדשיכם קדושתו אעפ"י שהם שוממין ע"כ ובאו"ח סי' קנ"א סי"א ואפילו בחורבנה לתשמיש מגונה לא מהני תנאי ומחבר בסי"ב יש לזהר מלהשתמש בעליות שעל ביהכנ"ס, והיוצא לנו מזה שבודאי אם היינו יכולים למנוע זה בודאי מחויבים אנו להשתדל שלא יעמדו שמה:
ג) ומה שמסתפק אי שייך בשומן בהמה אחר ההיתוך פולי לענין אם נשפך עליו חלב צונן כיו"ד ס"ס צ"א. הנה בפסחים (ע"ו.) וחולין (קי"ב.) אמרינן בבשר ואית בי' פולי ובפסחים (מ'.) ובע"ז (ס"ה:) חיטים אגב ציחייהו כמבוקעות דמי ושם בענבים מבוקעות ובאו"ח סי' תס"ה אם שפשפו גורסין באגוז לח וכו' שהאווזא אסור וכ' טו"ז משום בעור פירצי פירצי והוא בשבת (ק"ח.) ורש"י פירצי ניקבי הכלל בבשר יש לפעמים פילי בקעים ולפעמים היא חלוק בלתי בקעים ופולי וכן בשומן בהמה והכל לפי ראות עיני המורה ובין יבין את ושר לפניו:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה: