אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן טז
באו"ח סי' תצ"ד במג"א סק"א הביא בשם ימ"א על הקו' הא התורה ניתנה נ"א לספירה ותי' דבא לרמז לנו יו"ט שני של גליות ע"כ ונשאלתי מפני מה לא רמזה בפסח דהי' קודם עצרת והשבתי מפסחים (צ"ו.) פסח מצרים לא הי' אלא יום אחד ואפילו יו"ט של תורה לא הי' אבל כשבא לעצרת רמזה והבן:
והנה במחבר ס"ג אסור להתענות במוצאי חג השבועות ע"כ וצ"ע מחגיגה (י"ז.) ומותרים בהספד ותענית שלא לקיים וכו' ובגמרא (י"ח.) חילקו בין חל עצרת בשבת מותר בהספד ותענית ובין חל בחול אסור בהספד ותענית והמחבר לא חילק בזה, ונוכל לומר כמנחות (ס"ה.) דאיתותיב חגא דשבועות וכתענית (י"ז:) ורש"י דחזרו הביתוסין והודו ולכן עתה בכל עת שחל עצרת אפילו בשבת אסור ביום טבוח ובתענית ומכש"כ שחל עצרת ביום חול אין להתענות במוצאי שבועות כחגיגה (י"ח.):
אולם המג"א סק"ג אסר להתענות לא רצה לפרש דחל עצרת בחול אסור בתענית מחמת עצמו אך פירש מטעם דאם חל עצרת בשבת הי' יום טבוח:
אחר השבת וצ"ע דתלה תניא בדלא תניא חל בחול תניא בחגיגה (י"ח.) דאסור וחל בשבת שנינו שם (יז.) דמותר בהספד. ונראה דהמג"א נדי מהגמרא חגיגה (י"ח.) מטעם זה דאמרו מעשה שמת אלכסא בלוד ורצו ישראל ולא הניחם ר' טרפון ומשני הש"ס כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת ורש"י שם והאי דאלכסא בלוד יו"ט שחל בחול דאין יום טבוח שלו בא' בשבת דמשמע דהי' יום טבוח דעצרת חל בחול והי' יום טבות בשאר ימי האיל וזה היא רק לב"ש דלב"ה אין לה יום טבוח בחל בחול ומ"ט לא הניחם ר"ט דלב"ה אין כאן יום טבוח:
אך ידוע דר' טרפון שמותי הוא ע' יבמות (ט״ו.) מתי תבוא לידי צרת הבת וברכות (מ"א:) ולכן הי' יום טבות ומש"ה לא הניחם ר"ט לסופדו ולכן כיון דהגמרא אזלא בשיטת ב"ש לכן לא רצה מג"א להורות מטעם זה ונקיט מטעם כשחל בשבת ה' טובח ביום א' ומוכרחים אנו לומר כיון דכבר חזרו הביתוסין והעמידו על ד"ת שאסור להתענות וגזרו גם בשאר מוצאי שבועות:
אולם ראיתי בבאר הגולה מביא מאגור בשם ר"י גם מעין יעקב ריב"ח דהדין אסור להתענות מוצ"ש נובע מחגיגה (י״ח.) וטעמא בעי מדוע פסקי הגדולים כדברי ב"ש ור"ט וידוע דב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ונראה לפי"מ שמצינו באו"ח סי' שקנ"א בטו"ז ס"ק יו"ד דחידש לן דהיכא דעביד מעשה ונראה דמכוון לעשות כב"ש לא כב"ה אינו רשאי אבל היכא דלא עביד כלום מעשה המוכיח דעושה כדברי ב"ש והוא שב ואל תעשה יוכל לעשות כן זאת נראה מדברי טו״ז וע' או"ח סי' קפ"ד מה שחילק בזה:
ומה שיש לי מקום עיון מב"ק (פ"א:) בזה דאיתא רבי ור"ח היו מהלכין בדרך ואיסתלקו לצידי הדרכים שיהושע התנה ע״ז ור"י ב"נ לפי הנראה הלך לדרכו על יתידות הדרכים ורצה רבו לנדותו ערש"י שנראה כיוהרא ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע, וצ"ע לטו"ז הא ר' יהודה לא עשה שום מעשה נגד תקנת יהושע רק הלך כמו שהלך עד עתה ואמאי הקפיד רבי, ונראה דמ"מ הוי הוכחה טובא כיון דר"ח ורבי איסתלקו והוא לא רצה, ועוד צ"ע שם טובא:
והנה אף אנו נאמר בזה שפסקי דאסור בתענית במוש"ב ורמזו הדין ממעשה דר"ט אתי שפיר כיון דרובי בני אדם אינם יושבים בתענית, ואף שזה רוצה להתענות ואמרי' לו שיאכל היום אינו עושה נגד ב"ה דכל אנשים אוכלים ולכן נוכל לפסוק כב"ש באין עושה מעשה שיהי' נגד ב"ה כמו ר"ט קרא והטה וכמו שכתב הטו"ז ואתי שפיר, אולם הא קשיא לי כיון דיום טבוח קודם הצדוקין הי' אסור בהספד ותענית ועתה הדרא לאיסורא קמא מדוע פסק המחבר דרק בתענית אסור ולא כתב בהספד ותענית מוכח דבהספד מותר ע' תענית (ט"ו:) דיש חילוק בין יום שאסור בתענית ובין יום שאסור אף בהספד ולפי המשנה והגמרא דחגיגה הי' לאסור גם בהספד וצ"ע:
ודרך אגב אציין מה שראיתי בס' אבני זכרון מביא הגהות בסוף הספר מהרב הגאון מהרש"ם ז"ל וכ' שם אלכסנדר הטו"ג בס"ק מ"ב כ' דלא מצאו בש"ס והוא מצאו בתוספתא דחגיגה פ"ב אלכסנדר והוא גברא רבה, ול"נ דזו התוספתא הובא בחגיגה (י"ח.) מעשה דר"ט ורצה לסופדו ולא הניחם ר"ט וחדא והגמרא כ' שמו אלכסא ובעין יעקב נאמר שמו אלכסנדראי וכן העתיקו המפורשים ע"ש ובאה"ג, וידוע מסופרים פ"י ג' ספרים מצאו וקיימו שנים ובטלו א' ומעתה זו התוספתא נמצא בחגיגה כ' אלכסא ובעון יעקב אלכסנדראי וקיים ב' ובטלו א' דכ' אלכסנדר וצדקו דברי הטו"ג:
גם מה דכתב דגברא רבה הי' לי מיבעי' לי טובא ומצינו פסחים (נ"ג:) מיבעי' על תודוס איש רוחי אי גברא הי' או אינש אלמא ומייתי דדרש וכו' ומ"מ ר"י ב"א לא ניחא לי' וקאמר מטיל מלאי לת"ח ע"ש. ומעתה מנין לנו לומר על זה האיש אלכסנדרי דגברא רבה הי', ולי נראה לדייק ההיפך דאמרי' במו"ק (כ״ז:) אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים וכן פסקי' בשו"ע יו"ד סי' ת"א ועוד, והנה יום טבוח בודאי אינו חמור לענין אבילות יותר מחוה"מ ע' תוס' מו"ק (ח':) ד"ה אין דחוה"מ דאורייתא ויו"ט ב' דרבנן ורצו להחמיר בחוה"מ יותר מיו"ט ק' אך לא קם במסקנא מ"מ למדנו מזה דחוה"מ חמור מיום טבוח ואין מועד לפני ת"ח מכ"ש יום טבוח ואי זה אלכסנדר גברא רבה אמאי לא הניחם ר"ט להספידו ומצוה הי' לסופדו א"ו מוכח דלאו גברא רבה הי' והבן:
ובזה הנני דו"ש באהבה.