אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן טו
ב״ה יום ד' בהעלתך ח"י סיון תרבצ״א לפ"ק סטניסלאב.
כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הגאון החריף ובקי משנתו רב ונקי זך הרעיון ומטיב הגיון כש"ת מו״ה דוד צבי נ"י זעהמאן אבד"ק דוקלא יע"א
יקרת מכתבו הגיענו ומאד שמח לבי בראותי נועם שיחו וכי ככוחו אז כוחו עתה והעמיק הרחיב בפלפול יפה אף נעים בנידון אשר יעבור לפנינו כן יגן ד' עליו כצפרים עפות עד זקנה ושיבה:
והנה כת"ה נ"י תאר לפנינו כי אברך א' נשא אשה ולא ארכו לו הימים לשבת עמדה והיא מורדת ואין רצונה לדור עמו וכבר שלח לה כת"ה שש התראות ואטומה אזנה משמוע ולכן דן להתיר האברך מכבלי העיגון ע"י ק"ר וגם אותי שאל להצטרף בשריותא דהאי גברא והביא מפרמ"ג או"ח סימן שמ"ד בא"א ירושלמי שבת פ"ז ה"א גדול שנשבה בין העכו"ם רב ושמואל מונה ששה ועושה שבת וכו' (וכן היא בש"ס דילן שבת (ס"ט:) ר"ה ס"ל הכי דיליף מברייתו של עולם וחייא בר רב ס"ל מונה שבת ואח"כ ששה כאדם הראשון ובש"ע שמ"ד כרב הינא והטעם כיבמות (ס"א:) דב"ה ילפי מברייתו של עולם ובשבת (ע"ז:) כברייתו של עולם וכן ברכות (ב'.) תענית (ב'.) ע"ש ומש"ה פסקינן כר"ה דיליף מברייתו של עולם וגם חייא ב"ר נשאר בקושיא ותיובתא) ומקשה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה וכו' ר' יוחנן אסר בכל הנשים שבעולם ומתרץ תמן יש לו תקנה בגיורת הכא מאי אית לן ע"כ והק' פרמ"ג הא בשבת איכא פ"נ ואיך מדמה לאסור בכל הנשים ותירץ מטעם עשה דפו"ר ידחה ספק ל"ת שיש בו כרת ודייק עליו כת"ה מירושלמי קידושין (ל"ח.) דעשה קודם הדיבור אין דוחה ע"ש בתוס' וי"ל דיש שם תי' ב' ואזיל בהאי תירוץ ושפיר דוחה:
ועוד העיר כת"ה מתוס' גיטין (מ"א.) דלא הוי בעידנא ועוד יש לדייק עליו ממה שתי' תוס' ועוד בדידה ליכא עשה דפו"ר כיבמות (ס"ה:) האיש מצווה על פו"ר וכן הלכה ושם (פ"ד:) כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת משום השוה הכתוב וכו' וכאן יש ספק איסור כרת ועוד אפילו לריב"ק דגם היא מיפקדא אפשר לה באיש אחר שאין בי חטא ועון והנה לפעמים מצינו דעשה דוחה ספק ל"ת שיש בו כרת כמו הכא דאסור בכל הנשים משום שמא ערוה היא לו וקנס דרבנן כתוס' גיטין (ס"ד.) וספק הוא לו והיינו דאמרינן בפסחים (צ"ב.) לא העמידו דבריהם במקום כרת דפסח והוא מנפח אדם בית הפרס וכתבו התוס' הכא ובכ"ד דהפירוש אף דאיכא כרת לעושי פסח בטומאה וכאן איכא ספק שמא נטמא בבית הפרם מ"מ כיון דאיכא כרת אם לא יעשי פסח דוחה העשה של פסח הל"ת של ספק איסור כרת שמא עושה פסת בטומאה ויש כרת הה"ד הכא ס"ל לפרמ"ג דידחה פו"ר ספק לא תעשה שיש בו כרת דפו"ר מצוה רבה כמו לימוד תירה ע' מגילה (כ"ז.) וכמו פדיון שבוים ע' ב"ב (ח':) ובתוס' ד"ה פדיון ותוס' ע"ז (י"ג.) ד"ה ללמוד ומ"מ אי אפשר להעמידה כמו שהוכחנו דבשלמא בפסח הוא עושה מצוה ועבירה וידחה זא"ז משא"כ כאן הוא עושה מצוה ועבירה וידחה זא"ז אבל האשה היא תעשה עבירה ולא המצוה ועוד דאפשר לה באחר:
והנה בעיקר קו' הפרמ"ג הא בשבת איכא פיקוח נפש וכו' וכאן רק אסור לעמוד בלא אשה ואמאי לא תירץ כן נראה אפילו לסברתו קשה עוד קו' ממאי דאמרינן נזיר (י"ב.) ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת וכו' ואעפ"י שהי' לה אחות ונתגרשה וכו' ושם לא משוי שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא וכו' ע"כ הרי דיש מציאות דיוכל לקדש אשה ישראלית ואמאי תי' בירושלמי תמן יש לה תקנה בגיורת הא גם בישראלית יש תקנה אלא אמרינן דהי' יכול לתרץ כן והה"ד הכא הי' יכול לתרץ גבי שבת יש פק"נ משא"כ באשה וע"ש בתוספות נזיר (י"ב.) ד"ה באשה כ' ואע"ג שנתגרשו קודם יום הקידושין ובגמרא דהוי נסיבן לגברי וצ"ע מאה"ע סי' י"ג דאין לארס עד לאחר צ' יום א"כ אפילו בעשה שליח לאחר גירושין והוא בתוך צ' יום לגירושין לא מצי שליח משוי עליו כדמסיק לא משוי שליח אלא במלתי' דמצי עביד הוא השתא ויהי' מזה ראי' לר"ן נדרים (ע"א:) ד"ה ואהדרי' דלאו דוקא הוא אלא הה"ד אחר וע' באחרונים אי גם באיסור דרבנן לא מצי משוי שליח והבן:
וראיתי לכת"ה דכתב דרב אחד הביא ראי' מירושלמי הנ"ל מדמדמה שבת בהולך במדבר לאסור בכל הנשים וש"מ דשוים הם כי היכא במדבר בשבת יש פיקוח נפש הה"ד באסור בכל הנשים יש פיקוח נפש, ואני אומר כי חלילה לילך בכח זה ולבנות דיק להתיר חדר"ג זצ"ל ורצה לקרב הרחוקים בזרוע ואדם הראשון יוכיח שפירש מן האשה מאה ושלשים שנה וחי כעירובין (י"ח:) ויעקב אבינו שלא ראה קרי מימיו ובן פ"ד שנה הי' כשנשא רחל ולאה ורב כוחו הי' ע' יבמות (ע"ו.) ובן עזאי יוכיח ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה ע' יבמות (ס"ג:) וכ"ד בש"ס הרי שלשה מטיבי לכת דחיו שנים הרבה בלא אשה ועוד בעינינו רואים כי ישבו אנשים גלמוד והוא בגפו וב"מ (ט"ו:) אמרינן והא מעשים בכל יום ובחגיגה (ט':) צא ולמד משוק של חמרין ובכתובות (ס"ד:) צא ולמד משוק של זונות וכו' ורצינו בזה להוכיח כי הגמרא לקחו הוכחה ממה שלפניהם:
ותו נראה כי גמרא ערוכה היא דאינו פיקוח נפש בנדרים (פ"א:) תה"מ לרבנן נדרי עינוי נפש או שבינו לבינה (ע' רא"ש אע"ג ביום הכפורים ג"ז נקרא עינוי נפש אם תענו את בנותי זו אסמכתא ומדרבנן הוא) ומסיק ש"ס לר"י ודאי דברים שבינו לבינה לא עינוי נפש לרבנן מבעי' וכ' ר"ן דאין מפיר רק משום דברים שבינו לבינה וכן פסקינן בש"ע יו"ד סי' רל"ד ס' ס"ו ועוד ראי' מגיטין (מ"א:) מי שחציו עבד וחציו ב"ח וכו' יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה ומעתה אי נימא לישב בלא אשה הוא פ"נ בלא טעמא מצות פו"ר מחויבים אנו לראות כי חופשה ינתן לו משום דחייבים אנו להחיותו כי אחינו במצות הוא כב"ק (פ"ח.) וע"ש בתוד"ה דכ' כ' לרבי שב"ג אין חובה כ"כ לתת לו צדקה ולא הביאו לרבנן בגיטין (מ"א.) וברש"י מאן דמרחם על בני חורין מרחם על עבדין ואפילו גר תושב מצווים אנו להחיותו כע"ז (כ':) לגר בנתינה ערש"י וכ"ד בש"ס ומכ"ש עבד שכבר טבל לשם עבדות יש פיקו"נ בודאי מחויבים אנו להצילו ממיתה אלא ודאי דאין כאן פ"נ ולכן נסיב הש"ס לשחררו לקיים פו"ר וע' יבמות (ס"ב ב') בלא שמחה ובלא ברכה וכו' ותו לא:
והנה כת"ה חידש בהולך במדבר ושכח איזו יום הוא שבת מקרי פושע וקנסוהו רבנן ובזה מפרש דברי הירושלמי ומייתי המג"א סימן תקכ"ז ומתרץ זרק גבי שבת ועירוב תבשילין דכ' זכור הוי שכחה פשיעה, ולדידי לא נראה כן חדא גבי ער"ת דפריש שמואל ביצה (ט"ו:) זכור פירש"י דהוא אסמכתא, והעיקר כמו שמפרש רבא ור"א שם ועוד עי' סמ"ע חו"מ סי' ל"ד ס"ק ל' כ' בשבת אינו עולה על זכרונו משא"כ גבי עדות שאדם עצמו רמיא אנפשי' וע"ש ש"ך ס"ק ח' גם בעדות יכול לטעון שכחתי וע"ש באחרונים והוא מהרש"ל וכמעט סותר ממה שהביא המג"א מיש"ש ע"ש וע' מג"א סימן שי"ח ס"ק ג' עשה עפ"י הוראת חכם מקרי שוגג והה"ד בשוכח ובשבת (כ"א.) רש"י ד"ה זקוק לתקנה וכו' דלמא פשע מתקנה ע"ש וצ"ע אטו ברשיעא עסקינן הוא רוצה לקיים מצות נר חנוכה ועד מהרה יפשע, אך ע' ביצה (ט"ו:) אלא גזירה שמא יפשע, רש"י, ישכח ולא יערב משום דטריד ע"ש וההדה"כ דלמא פשע היינו ישכח ולא מתקן לה, וע' פסחים (ו':) דלמא פשע ולא מבטיל לי', רש"י, שמא ישכח ויבוא לידי פשע, וע' סוכה ול"ח.) דלמא מצוה לאפסוקי, רש"י, שמא ישכח ויפשע, וממה שהבאנו נוכל למידק גבי שבת לא מקרי שכחה פושע וגבי שאר דברים מקרי שכחה פושע. ונוכל לחלק דכל היכא שזכר אותו הדבר כמו נר חנוכה לולב חמץ ער"ת ואח"כ שכחה זו נקרא פושע אבל שבת שיש בנתיים ימי חול ושכח יום השבת ועשה מלאכה או שכח באיזו יום הוא שבת זו יוכל לקרוא שוגג או אונס ולא פושע לבד מסי' ק"ח שעורר המג"א ובודאי מי שנשבה במדבר בניקל יוכל לשכוח שבת והוא מד' שצריכין להודות וסימן חיי"ם וא' מהם חולה ורב יוסף חלש (ושכח) ואיעקר לי' למודי' וכן רבי שכח מתוך חליו תלמודי' כנדרים (מ"א.) מכ"ש בהולך ותועה בתוהו לא דרך דיוכל לשכוח באיזה יום שבת הי' ואין לקנוסו:
עוד ראיתי לעורר על דברי כת"ה בספק בתקנה חדר"ג מעמידין על הדין להקל כב"ש סי' א' והוסיף אפילו בספק חסרון ידיעה היכא דהוא לכל העולם כטו"ז סימן צ"ח ע"כ, והנה לא הביא דברי הב"ש שחולק בזה על טו"ז והוא לק' בס"ס קנ"ה כ' ב"ש אע"ג אם לא בעיל אינה אלא מדרבנן מ"מ לא הוי כספק דרבנן כיון שהוא חסרון ידיעה ומכאן מבואר אפילו חסרון ידיעה לכל העולם לא הוי כספק דרבנן לא כטו"ז ע"ש ובהיותי בזה אציין שם ב"ש ס"ק ל"ב כ' דהא בכה"ג לאו ס"ס היא כיון דספק א' מחמת בעי' דלא איפשטא וכ' עליו הדמ"ר לא מצאתי בסי' ק"י דבעי' דלא איפשטא אינו מצטרף לס"ס וצ"ע שלא הביא דברי טו"ז יו"ד סי' רי"ח דנקיט בפשיטות דהוי ספק וער"ן נדרים (ז'.) ד"ה ולענין (ודמ"ז:) ד״ה ולענין מוכח דס"ל דבעי' דלא איפשטא הוי ספק ועש"ך יו"ד סי' ק"ד ס"ק ד' כ' דספק דש"ס אין מצטרף לספק וע' כו"פ בדיני ס"ס כ' דפלוגתת ראשונים אי בעי' בש"ס הוי ספק ועוד ואין להאריך:
ואמרתי לחוות דעתי בדברי הירושלמי דמדמה שבת דיהי' אסור במלאכה כר"י קידש אשה עי"ש אסור בכל הנשים כן יהי' אסור כל הימים במלאכה ונראה בהקדם מאמרם ז"ל (יומא פ"ה:) וכבר הי' ר' ישמעאל ור"ע ור"א ב"ע מהלכים בדרך ולוי הסדר ור"י בן ראב"ע וכו' ושאלה זו שאלו בפניהם מנין לפק"נ דוחה שבת וכו', ויש לדייק מדוע דוקא שבת שאלו אי פק"נ דוחה ולא שאלו על שאר מצות כמו מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות אי פק"נ דוחה אותה ע' שבת (קל"ז:) והנה מה שמוזכר לוי הסדר ור"י בראב"ע והם לא דברו מוכח דהם שאלו זאת השאלה כמו שכתב תוס' ע"ז (ס"ג:) ד"ה ויתיב שדייקו תוס' כן ע"ש וידוע דר' ישמעאל ס"ל בע"ז (כ"ז:) בתוד"ה יכול כ' לרי"ש אין חילוק בין עכו"ם לשאר מצות בצינעא יעבור ואל יהרג ובפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור ולרבנן עכו"ם חמיר אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור ובשאר מצות יעבור ואל יהרג ומי הם רבנן דפליגי על רי"ש ע' סנהדרין (ע"ד.) ר"א גם ר"ע ומסתמא גם ראב"ע ומנא אמינא לה דמצינו ברכות (ס"א:) ר"ע דורש בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובתוס' ע"ז (נ"ד.) ד"ה הא כ' מודה רבא דאיכא עשה בכל נפשך וכו' שיש לאדם למסור עצמו (אפילו) באונס ובצינעא ע"כ הרי דייק בכל נפשך כדרשת ר"ע וחולין (ה'.) כתב רש"י האי תנא חמירא לי' שבת כע"א דהעובד ע"א כופר בהקב"ה וכן המחלל את השבת וכו' וכן היא בעירובין (ס"ט:) האי תנא חמירא לי' שבת כע"א ע"ש ואמרינן בסנהדרין (ע"ד.) אמרי' משום רשב"י נמנו וגמרו כל עבירות שבתורה וכו' יעבור ואל יהרג חוץ מע"א גילוי עריות ושפ"ד ע"כ ושבת היא כע"א, ולכן כיון דשבת חמיר כעכו"ם הי' הסברא נותנת דגם שבת כע"א וידחה פק"נ מפני שבת ופק"נ לא ידחה שבת ולכן נשאלה שאלה זו במעמד ר"ע ור"א דהם ס"ל בע"א יהרג ואל יעבור ושבת חמיר כע"א מה יאמרו בדבר זה אם פק"נ דוחה שבת ובעי קרא ע"ז והביאו כתובים להיתר ופק"נ דוחה שבת אבל עכ"פ שבת חמיר כע"א וגל"ע ושפ"ד רק פק"נ דוחה שבת, ומעתה בירושלמי דנשבה והולך במדבר ומקשה דיהי' אסור כל הימים משום חשש שבת כמו דאסור בכל הנשים לר' יוחנן מפני חשש קרבות וביזרא דגילוי עריות והמה שוים בחד צד דשבת כע"א וגל"ע כנ"ל ואפשר פק"נ דוחה רק בנפלה עליו מפולת או חלה אבל הולך במדבר לא ותי' תמן כו' רצה לומר שבת פק"נ להקל ויש להרחיב אבל קצר, המצע ולענין דינא האשה המורדת ויש י"ב חדש ומסרבת לדין יוכלו להתיר להבעל ע"י ק"ר ע' בר"ץ סי' ל"ו מזה ופשוט כיון דיש עלי' נידוי ושמתא דמסרבת לדין ע' מו"ק (י"ז.) מאי שמתא שם מיתה ומהניא לה כטיחיא לתנורא והוי מאבד עצמו לדעת ועלי' לא תיקן ר"ג זצ"ל:
והנני דו"ש באהבה: