אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ו
ב"ה ד' במדבר מ"א למב"י תרפ"ט לפ"ק סטניסלאב. במ"א למטמונים חנוניו כנים מרוב אונים בירושרים חונים ובתוכם כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הה"ג חריף ובקי ירא ד' וו"ח כש"ת מו"ה אלטר נ"י שפירא אבד"ק וויקנא וכעת איתן מושבו בק"ק טשערנאוויטץ יע"א:
יקרתו הגיעני ושמחתי בהקשיבי משלומו הטוב כן יוסיף ד' חסדו לחזקו לאמצו וסודו עלי אהלי וששון ושמחה בהיכלו כבוד אומר כולו אכי"ר. וע"ד השאלה אודות הגר אשר בא לק' ואמר דנתגייר ונשא בת ישראל ועזבה אחרי כן והלכה האשה ונשאה לאיש אחר בחו"ק ושב הגר בעלה הראשון לקהלתו ונתן לה גט פטורין ועתה כת"ה נעשה שואל אם יכולה לדור עס השני:
הנה ביו"ד סי' רס"ח ס"י במחבר אבל מי שבא ואמר שהי' עכו"ם ונתגייר בב"ד נאמן (לישא ישראלית) שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכן הוא בתוס' פסחים (ג':) ד"ה ואנא וכמו דאמרי' בכתובות (כ"ב.) סברא היא הוא אסרה והוא שרי לה וכן היא בקידושין (י"ג:) וסברא עדיף מקרא וכן מוכח ב"ק (מ"ו:) ל"ל קרא סברא היא ורק לפעמים משוי להו הדדי כמו בע"ז (ל"ד:) איב"א קרא איב"א סברא ובכ"ד בש"ס וכבר העירו בזה בתוס' שבועות (כ"ב:) וכ' פעמים שאין הסברא פשוטה ובעי ג"כ קרא, וא"כ בנידון דידן כיון דאמר הגר שנתגייר כראוי נאמן והרי הוא ישראל גמור מה"ת ואך הרמב"ם חידש לן שם הובא במחבר בד"א בארץ ישראל ובאותן הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בחו"ל צריך להביא ראי' ואח"כ ישא ישראלית שמעלה עשו ביוחסין, וצ"ע ממאי דאיתא ב"ב (כ"ג:) בתוד"ה ביושבת כ' וגם אומות העולם הי' באים שם בסחורה רוכלת העמים ע"כ הרי דהי' באים נכרים לירושלים ואיך כ' שחזקת הכל שם ישראל וי"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא:
ובעיקר דין זה הנה נושאי כליו של הרמב"ם פלפלו מאין הוציא דין זה לחלק בזה בין אר"י לחו"ל ומגדל עוז כתב שנובע ממס' גרים ובאמת מצינו בכ"מ בש"ס שנתנו מעלה לאר"י כמו בנדרים (כ"ב.) קתמה ר"י ונתן לך לב רגז בבבל כתיב א"ל האי שעתא לא עברי ירדנא, (ברכות ז'.) איכא סבא בבבל למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב, ע"ז (כ"ו.) תא חזי מה בין גנבי בבל לליסטין דארעא דישראל, כתובות (כ':) עילה מצאו וטהרו את ארץ ישראל, ומצינו גם באר"י חילוק ממקום למקום, בחגיגה (כ"ה:) מן המודיעים לפנים נאמן על כלי חרס הדקין יצא אינו נאמן והוסיפו בירושלים נאמנים גם על כלי חרס הגסין ע"ש (כ"ו.) והה"ד הכא נתנו מעלה לאר"י להאמינו שהוא גר צדק אבל בחו"ל צריך להביא ראי' כי גר צדק גמור הוא משום מעלה אבל אם כבר נתנו לו בת ישראלית בודאי דיינין לי' כישראל גמור ואם אשתו נשאת אח"כ לאחר היא אשה זונה ואין קידושין תופסים בה כאה"ע סי' י"ז ס"א ולא עוד אפי' בבא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי הביא ש"ך סי' רס"ח בשם הרא"ש דלענין דינא אין עדותו כלום ואך להחמיר על עצמו האמינו ע"ש ונראה כיון דהבנים כשרים גם אם אשתו נשאה לאיש אחר אין קידושין תופסים בה והיא א"א גמורה:
היוצא לנו מזה בעובדא דידן היא בחזקת א"א ואסורה לדור עם האחרון ועפ"י דינא נראה דלא בעי גט כלל מן האחרון דרק ביבמות (פ"ז:) וכן בגיטין (ע"ט:) אמרו תצא מזה ומזה משום דעבדא איסורא וקנסוה ועכ"פ נשאת בהיתר עפ"י ע"א וגם בגיטין היתה שוגגת ורק בשני מקומות מצינו דקנסוה אבל בא"א גמורה ועשאה בזדון לינשא לאחר בודאי לא צריכה גט מהשני, מ"מ בענין זה נראה לי להחמיר כי גם השני יגרש אותה בגט לחוש למש"כ כת"ה אבל אסור לו לדור עמה והבן:
ב) וע"ד השאלה אשר קרה שמה בנפילת ס"ת הקדושה בבית תפלה אי צריכין כולם להתענות או רק מי שאחזו בידו ונפלה ע"י שגגתו ר"ל:
והנה מלאו האחרונים את ידיהם והעלו והביאו מה שיש לדבר מזה, ונראה במו"ק (כ"ו.) אמרי לי' ליהויקים ירמי' כתב ספר קינים מה כתיב בו וכו' היו צרי' לראש מיד קרעו בתער הסופר ולא פחדו ולא קרעו בגדיהם מכלל דבעי למיקרע ע"כ מזה מוכח דאם רואה חלילה דבר בזיון בספר תורה מוטל על הרואה לצער עצמו בזה, ושם (כ"ה.) לרואה ס"ת שנשרף חייב לקרוע וע' תענית (ט"ז.) וע' סוטה (מ"ט:) משמת ר"א נגנז ס"ת ע"כ ומנ"ל הא ונראה דמצינו בסנהדרין (ק"א.) כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו א"ל חמה עזה יש בעולם התחילו הם בוכין וכו' א"ל אפשר ס"ת שרוי בצער ולא נבכה ע"כ, מזה מוכח שחכמים השוו כבוד ר"א לכבוד ספר תורה מש"ה אמרו בסוטה משמת ר"א נגנז ס"ת ומש"ה מצינו בסוכה (כ"ח.) אמרו עליו על ר"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם היינו דהי' בבחינת ס"ת דרק מה שכתוב בה רשות לקרא אבל לא להוסיף עלי':
היוצא לנו מזה שיש לאדם להצטער בראותו חלילה ס"ת בבזיון ונשמע מינה אפילו שלא בזרוע וביד חזקה ג"כ חייב לצער עצמו ובפרט אם נעשה בזרוע וע' שמואל א' י"א רש"י בנקור וכו' הביאו לי ספר תורתכם שנתנה בימין ואשרפה ע"ש וכמה מסרו נפשם עלי' שאול וכל ישראל וכן מצינו באחאב מלך ישראל שכיבד התורה ומסר נפשו עלי' הוא וכל ישראל וע' סנהדרין (ק"ב:) וע' גיטין (מ"ה:) האי טייעתא דאייתי חייתא דתפילי קמי' דאביי לקנותם וכו' איתמליא זיהרא ושדיתא בנהרא וצ"ע שלא הזכיר כי קרע אביי ע"ז והי' חייב לקרוע ע' יו"ד סי' ש"מ לאו דוקא שריפה וכבר דברנו במקום אחר מזה ולעינינו הנאספים נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו ומחויבים כולם להתענות אותן שהיו אז בביהמ"ד עכ"פ תענית אחד וזה שנפל ממנו בה"ב היינו ג' תעניות בה"ב וישוב אל ד' בחזקה ויכפר בעדם אכי"ר:
ג) וע"ד השאלה אם יש להתיר להעמיד תנור בית החורף בבית הכנסת הגדולה הנה מצינו בתוס' פסחים (ק"א.) ד"ה דאכלו כ' אכילה ושתי' של מצוה כגון בקידוש החודש שרי וכן היא בשו"ע או"ח סי' קנ"א ות"ח הלומדים שם מותרים לאכול שם וגם לצורך ביהכנ"ס מותרים לישן שם וכ' מג"א רק שלא יכניס מטתו שמה וראי' מתמיד וב"ב (ג':) גבי ר"א ועיילי' לפוריא התם מוכח דשרי להכניס מטתו אך תוס' כ' דלאו דוקא בביהכנ"ס אלא סמוך לו אבל משו"ע מוכח לישן שם ממש מוכח דגם מטתו שרי וצ"ע ומצינו בתמיד ובמדות לשכת בית המוקד ושבת (י"ט:) ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ורש"י לשכה גדולה שהכהנים מתחממים שם מפני שהולכים יחפים על רצפת שיש בעזרה וכו' וכן פירש המפרש בתמיד ובמדות וכמדומני שביהכנ"ס עכשיו לא קדוש יותר מבית המוקד של בית המקדש הרי דהתירו לחמם במקדש ולמה נגרע אנחנו וידוע כי הוא לצורך מצוה שנוכל להתפלל במתון בזמן הקור וידענו כי בעת הקור בביהכנ"ס הגדול כעת ימהרו להתפלל ויברחו לביתם במהרה וע"ז נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי:
ואולם ראיתי במחה"ש שם סק"ד דס"ל למג"א דקדושת ביהכנ״ס גדול מקדושת בית המוקד ע"ש אף דיש לעיין בו לפי"מ דכ' מ"ב והובא מג"א או"ח סי' קנ"ג ס"ק ל"ז כ' דהאידנא אפי' ביהכנ"ס של כרכים יכולים למכרו בזטר״ע וכ"כ ב"י בשם המרדכי ע"ש ובית המוקד בודאי לא יוכלו למוכרו אפי' כל ישראל דקידשה לעת"ל ע' מג"א סי' תקס"א ומעתה למה יהי' קדושת ביהכנ"ס גדול מבית המוקד במקדש:
ועוד מצינו ביומא (ל"א:) אם הי' כה"ג זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילים לתוך המקוה ושם (בדף ל'.) וכולן בקודש על בית הפרווה ושם לששיות של ברזל ומטילין לתוך המקוה הרי דהתירו גם בקודש לחמם לצורך כה"ג אף דהי' יכול לטבול בלא זה אך למען לא יתקרר ודרכי' דרכי נועם ולמה לא נעשה כן לצורך רבים כדי שיוכלו להתפלל, ובהיכל ובק"ק לא הי' צריכין לחמם שמה ועוד שם לא יכולים להוסיף מאומה והכל מיד ד' עלי השכיל ע' סוכה (נ"א:) קרא אשכחן ודרש וזבחים (ס"ב.), סוף דבר אנכי אין אתי יודע לאסור לחמם ביהכנ"ס ואולי שיהי' צריכין לנתץ אבנים מביהכנ"ס ואסיר משום לא תעשון כן ונראה שנוכל לעשות שלא ליגע בכותלים וכמדומה אם נעשה ״צענטראל״ הי' יותר בכבוד ומ"מ אף שנראה לי להיתר מורא יעלה על ראשי להתיר מפני המנהג שלא ראיתיו:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה: