אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ד
ב"ה מוצאי מנוחה מפ' לך תרפ"א לפ"ק סטניסלאב.
שפעת שלומים מגבהי מרומים אל כבוד הרבנים המאורים הגדולים חריפים ובקיאים המה בי דינא רבא דק' דראהאביטש ועל צבאם כבוד הרב הגאון מו"ה זאב וואלף ניסענבוים נ"י:
יקרת מכתבם הגיעני יום ד' שבוע העברה פ' לך ולפי הנראה המה חתמו ועש"ק בראשית ואין אתי לדעת פשר דבר מדוע אחרו פעמי המכתב לבוא אין זאת רק באשמת הפאסט נהייתה זאת, וגם אנכי לא מצאתי און לי לערוך מילין עד עתה כי בעוה"ר עתותי לא בידי המה, והנה כבר מלאו את ידם בדבר האשת איש ולכי דעתי גם אנכי ידי עמהם להתיר להאיש מכבלי העיגון, ולא באתי רק לפלפל מעט בדבריהם היקרים:
והנה פלפלו בסנהדרין (מ"א.) עידי נערה המאורסה וכו' ומאז גם אני הערתי אלא אשה חבירה דמקטלי' היכי משכ"ל צ"ע מלק' (ע"ח.) דטריפה שהרג לפני ב"ד מיקטל דלא בעי עדות שאי"ל ע"ש, ומשכ"ל שזינתה לפני ב"ד ע' סוכה (נ"ב.), הן אמת דצ"ע ממכות (י"ב.) ב"ד שראו בא' שהרג אין הורגין אותו עד שיעמוד לפני ב"ד אך נוכל לומר דכגון שראהו בלילה כר"ה (כ"ו.) וע"ש בתוס' ד"ה לא ובמסכתא ב"ק (צ':) וא"כ מוכח דב"ד שראו ביום מהני שפיר גם להרוג וצ"ע לענין דינא אם נפסק כן, והנה במה דפריך הש"ס עידי נעהמא"ר מתוך כו' ויש ע"ז הרבה קו' מאחרונים כאשר כל יקר ראתה עיניהם והם תירצו דהעדים לאו דינא גמירי ולא כן אנכי עמדי דמצינו גם לק' (פ"ו.) עידי סורר ומורה שאין נהרגין מתוך שיכולים וכו', וכן שבועות (ל"ב.) הכל מודים בעידי קינוי דגורם לגורם וכו' ותקשי לן דלא גמירי ואינם יודעין לטעון ומצינו בקידושין (י"ג.) אטו כולי נשי דינא גמירי ובר"ן נדרים (ל"ג:) לאו כולהו אינשי דינא גמירי ובש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק נ"ו לענין מיגו אמר דכ"ע דינא גמירי ע"ש ולכן צ"ע אי יכולים העדים לטעון כי לא הי' יודעין הדין:
ומש"כ בקו' תוס' כתובות (י"ג.) מנדרים (צ"א:) הנה מאז כתבתי עה"ג דלפי דבריהם בתוס' יבמות (כ"ד:) בנדרים מיירי באמרה טא"ל א"כ לק"מ דאין אוסרין על הייחוד רק בנדרים מיירי באמרה טא"ל וכבר נדע שבכתובות (ס"ג.) כ' להיפך ע' ב"ש סי' קט"ו ושם ביבמות כ' תוס' משו"ה באומרת טא"ל אינה נאמנת דרוב נשים משקרות ע"ש וי"ל בנדרים (פ"ב.) אמרה כולה פירקין כר' יוסי וביבמות (ס"ו.) ונדה ומ"ד.) כתבו תוס' דר"י חייש למיעוט א"כ אמאי טא"ל אינה נאמנת וליחוש למיעוט דר"י הכי ס"ל וי"ל דיש כאן חזקת כשרות להאשה ורוב משקרות הו"ל מיעוטא דמעוטא ע' לק' (קי"ט:) ולהכי לא חיישינן וצ"ע ומש"כ בכתובות בתוס' נואף שאני י"ל כקידושין (פ':) ל"ש אלא בכשרים אבל בפרוצים אפי' עשרה ע"כ הרי אצלם נפל הדין ייחוד כי שבקי להימנותייהו ורב יוסף אמר תדע ראי' מגונבים וצ"ע ע' יבמות (קי"ט.) מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכבר הערתי מתיו"ט פ"א דמאי חילוק בין תרו"מ בין מ"ע ע"ש וסנהדרין (פ"ד:) אחר שגגת לאו בני שגגות וביבמות (קי"ד.) שבת איסור סקילה, ועטו"ז או"ח ס"ס תרל"ח וצ"ע גנב רק ל"ת ובזנות כרת רק י"ל דר"י שנא לגונבים יותר כמס' סנהדרין (קי"ג:) מאן רשעים גונב וסובב על מתניתין ע"ש וכן ב"מ (פ"ג.) ושבקת רשעים ג"כ גנבי לכן הוי אצל ר"י כמעט חמור כזנות ומייתי ראי' מהם, ולענין בכמה הוי רגיל ידוע דברי ר"ן נדרים ומייתי ש"ך יו"ד ס"ס רכ"ו ובטו"ז יו"ד סי' יו"ד ס״ק כ' בג' הוי רגיל ופרמ"ג או"ח סוף הקדמות כש"ך ובגיטין (מ"ו:) מוכח כטו"ז ע"ש ברש"י וכן בתוס' סנהדרין (נ"ח:) ר"ה קץ ידא מוכח כן, ובדבר הידוע לכל ואנן סהדי יפה הביאו אבל הו"ל להביא דברי ב"ש אה"ע סכ"ו וחמ"ח ס"ס ל"א וב"ש ס"ק כ"א ופ"ת סמ"ב כל עדות שהוא ע"י אנן סהדי לא מיפסל ע"י קרובים וכו' ותוס' יבמות (פ"ח.) ד"ה אתא והביאם ש"ך חו"מ סי' מ"ו וכן ש"ך חו"מ ס"ס רס"א מביא ראי' מב"מ (ל':) ושבח (י"ח:) בתוס' ע"ש ובקצוה"ח סי' י"ב:
ולענין אשה שברחה זה כמה שנים והניחה את בעלה נ"ל דבר פשוט מתשו' רמב"ן ומייתי לה רמ"א יו"ד רל"ב סט"ז ובאה"ע ס"ס נ' דבעשו שידוכים בחרם וקנס שאם יצא הא' והניח להב' שפטור לגמרי ורואה אני הדברים ק"ו שלא חל בכה"ג חדר"ג על האיש ובפרט שכלה הח' ורק מנהג:
ומש"כ כת"ה להסתפק שלא כיוונה למעול מעל באישה לא אבין דבר מהם והרי אפי' ניסת עפ"י עד אחד ואפילו בב' עדים ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה מכ"ש הכא דזינתה נאמר דהיתה שוגגת ע' אה"ע סי' י"ז, והנה על דבר קו' בר"א דמאי נעשה א"ת טמאה אני לך ואח"כ תאמר נטולה אני מן היהודים וכיון דנימא אפקעינהו רבנן לקד"מ תו לא יכול להפר דאין הבעל מיפר בקודמין, האומנם נוכל לומר כי זה מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן ובודאי אינה נאמנת ועתו"ס גיטין (י"ז:) וכתובות (ב'.) בתוס' כי לפעמים חששו למילתא דל"ש ומאז הערתי למאי דכתבו תוס' בשבת (כ"ב:) והי' מונח בחותמו של כה"ג אם כבר גזרו על נכרים שיהיו כזבים צ"ל דהי' מונח במקום שלא הסיטו וצ"ע ממו"ק (ה':) כ' תוס' היסט לאו מילתא דשכיח ע"ש וא"כ יוכל להיות דלא גזרו בנכרים על היסט וע' עדיות פ"ה מ"א וע' נזיר (נ"ה.) דיש מ"ד דגזרו על מילתא דלא שכיח:
נחזור לענינינו גבי אשה דתאמר טא"ל ונטולה לא שכיח דתרתי לא עביד, כמו ב"מ (ל"ט:) ואם אמרה אינה נאמנת, ואי לא קדמני אשר ד' יודע כי בחלה נפשי בזה להתעטף בטלית שאינו שלי אמרתי ליישב עפי"מ דאמרי' בנדרים (פ"ד.) שאני הכא דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה ע"ש בר"ן דעיקר דאסרה תשמיש היתר של בעל וכיללתו גם על אחרים, ובתוס' נדרים (צ':) הק' דאין איסור חל על איסור ותי' בכולל וכו' ע"ש ויש לי בתוס' הרהורי דברים וכולה מוקשה אך לא אאריך בזה ונאמר דעיקר נטולה מן היהודים על תשמיש בעל וכוללת אחרים, ומעתה יתו' קו' בר"א א"ת טא"ל ממילא יודעת שאסורה לבעלה ואח"כ תאמר נטולה אני מן היהודים לא חל הנדר דהיא דוקא אהיתרא קאסרה נפשה ועכשיו כבר אסורה וממילא לא חל הנדר, ובעיקר הדין הנני מסכים להתיר את האיש ומהיות טוב בזיכוי גט ואם אפשר במאה לומדים מה טוב אבל שלא לעגנו:
ובזה הנני ידידם הדור"ש באהבה: