אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ג
ב"ה יום א' פרשה חו״ב ו' תמוז תרצ"א סטניסלאב:
כבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי משכיל ושלם במעלות ובמדות כש"ת מרה אברהם דוד נ"י שפיגעל ראבד"ק ראהטין יע״א:
נועם נאומו בא ושש אנכי כי נעשה העקוב למישור וע"ד החלב המובא ע"י אינו יהודי אי סגי במפתח לחוד במקום ח"א או לא והביא מטו״ז וש״ך קי"ח ובפתחי שמה שוטטו עיני בש"ך ס"ק ח' וחלב הק' איסור תורה היא ותי' דחשש שמא יערב מעט חלב טמא ומב"מ מדאורייתא ברוב ולא הוי איסור דרבנן. ובנובי"ת או"ח סי' ס"ו והובא פ"ת הק' השואל הא חלב טמא משונה בטעמו מחלב טהור ובעי ס' מדאורייתא, ותי' הנובי"ת דטע"כ מדאורייתא רק בלאוין דמלקות הדומין למשרת וגע"נ ולא בלאוין שאין בהם מלקות כגון חלב טמא וכו' לא אמרי' טע"כ מה"ת רק מדרבנן. ולי צ"ע ממש"כ המג"א באו"ח סי' ר"ד ס״ק ט"ז כ' לר"ת טע"כ דאורייתא אפי' להקל ויליף ממצה דמצ״ע ע"כ אפי' בעשה טע"כ דאורייתא ומכ"ש בלאוין שאין בהם מלקות טע"כ דאורייתא ע"ש:
והנה אי חלב טמא משונה בטעמו מחלב טהור לא ידענו מקור לזה ומע"ז (ל"ה:) אי משום איחלופי טהור חיור טמא ירוק מוכח דשוין בטעמן רק זה חיור וזה ירוק וכן לטעם דאמרי' בכורות (ו':) דם נעכר ונעשה חלב מוכח דטמאים וטהורים חלבן טעמם שוה כיון דבאו מדם הבהמה ואין סברא שיש חילוק טעמים גם בדמיהם ועוד מצינו ביבמות (קי"ד.) תינוק יונק והולך מנכרית ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ (וכן כ' תוס' ע"ז (כ"ו.) ד"ה עכו"ם בשם ירושלמי) אב"ש אומר נוהגים היינו שהיינו יונקים מבהמה טהורה ביו"ט וב"ק (פ'.) וקשרי עז בכרעי המטה והי' יונק משחרית לשחרית מזה למדין דתינוק יונק חלב אשה ומבהמה טהורה ומבהמה טמאה וכולן שוין אצלו וחיותא דתינוק היא ומוכח דשוין בטעמן:
וכן יש להביא ראי' מחולין (ק"ט:) מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותי' אסר לן דמא וכו' ואי נימא דחלב טמאה היא חלוקה בטעמה מחלב טהורה מדוע לא אמרה ילתא רצוני לשתות חלב טמאה א"ו כמעט טעם אחד עם חלב טהורה ואין חילוק ביניהם אלא זה חיור וזה ירוק ובזה עלו דברי הש"ך כהוגן דחלב טהורה וטמאה שוין בטעמם:
וכן ראיתי לעורר על דברי פרמ"ג יו"ד פתיחה לתערובות ח"ג פ"ד כ' ומשמע קצת דבשר שור עז ואיל או כבש חד טעמא אית להו, ונראה דאמרי' בע"ז (ע"ו.) כי מבשל בה חטאת האידנא הדר מבשל בה האידנא שלמים וע' תוס' זבחים (צ"ו) כ' ע"ז דמין במינו בדאורייתא ברובא בטיל ובכלי המקדש אוקמי' אדאורייתא, וידוע דחטאת ע"ז או כבשה או שעירת עזים ושלמים מכל המינים שור ואיל וכו' ואפ"ה כ' תוס' ברובא בטילי הרי מפורש דמין במינו היא וע' תוס' ע"ז (מ'.) ד"ה מחלוקת כ' מיהו צירן בטיל ברוב וגופן לא בטיל דברי' ע"כ מוכח דגם דגים טמאים עם טהורים חד טעמא עש"ך יו"ד סי' ק"ז:
והנה בנידון החלב טו"ז מתיר בדיעבד במפתח לבד והש"ך אוסר וכן חולק בנקה"כ על טו"ז והנה בדבר דבעי למחבר בסי' קי"ח בעכו"ם ב' חותמות סגי לרמ"א ולר"ת חותם א' ומעתה לב"ח ולטו"ז יש כאן ב' קולות א' דסגי בחותם א' ב' דאפילו מפתח לבד הוי חותם אחד וא"כ בחלב דסגי גם להמחבר בח"א הי' ראוי להקל לרמ"א דסגי במפתח לבד ומשו"ה סמכי ע"ז להקל בדיעבד אולם הש"ך החמיר אפי' בדיעבד דמפתח לא הוי חותם אחד רק חותם דוקא ולפנינו בע"ז (ל"א.) הגירסא כר"ת מפתח או חותם ע"ש, ואם נימא דיש לנו גדולים המורים להקל ומפתח לבד היינו ר"ת והחזיקו בו הב"ח והטו"ז מ"מ הם לא הקילו אלא בדיעבד:
אולם אכתי יש לנו מקום להקל בזה לפי"מ דכ' רמ"א ביו"ד סי' ק"ח דכל זה נקרא לכתחילה אבל אם אין לו פת אחר ברוח מותר בשניהם דזה נקרא לענין זה דיעבד וע"ז הביא טו"ז בשם ת"ח ואע"ג דנוט"ל אסור לכתחילה מ"מ לא חשבינן הקנוי' לכתחילה וכן כ' טו"ז סי' צ"ו סק"ח כיון דאין בנמצא הוי לכתחילה כדיעבד ועטו"ז סי' צ"א סק"ב ג"כ בשם הת"ח, וראי' גדולה הבאתי לזה מע"ז (כ"ג.) הא לכתחילה אין מעמידין הא בדיעבד לוקחין מהן בהמה לקרבן וחושבין הקנוי' לכתחילה כדיעבד ולכן גם בדידן שמביאין אינם. יהודים החלב נעול במפתח לקנות מהן ונחשוב לכתחילה כדיעבד ונסמוך על הב"ח וטו"ז מ"מ מסתפינא להקל ב' קולות ולסמוך על הב"ח וטו"ז דמפתח לבד בדיעבד מהני ועוד עתה כל הקנוי' לכתחילה כדיעבד דמי, ומצד הסברא חותם הוא ברי שלא לזייף ממפתח:
ועוד מצינו בגיטין (ס"ח.) ומיכסא בטינרא וחתומה בגושפנקי הרי דאשמדי סמך ג"כ על חותם מ"מ לדוגמא מצינו שם בגיטין (צ'.) בפפוס בן יהודה שהי' נועל בפני אשתו ויוצא הרי הוא אף דקפיד טובא סמך על מפתח, וראיתי ביו"ד ס' ר"א סקט"ז בש"ך כ' בשם הב"ח דהיינו דוקא בנעול במפתח אבל באינו וכו' כיון שהעכו"ם יכול ליכנס לשם וליטול מים וכו' הרי דהש"ך בעצמו מביא בשם הב"ח דמפתח מועיל בטהרות דנשים מ"מ מהני בחשש איסור דרבנן והודה לו ובכאן החמיר, ומש"כ בשם רבנים דק' דהקילו לא ידענא מנו רב ומנו רב לו הגיד לי בשם אאמו"ר הרב הגאון הצדיק זצ"ל כפיתי את ראשי כי שותא דמר לא ידענא אף כי זקנתי אבל אחרים אומרים לא שמיעי לי וכו' מ"מ מי שרוצה להורות להקל כמו שהוכחנו אין מזניחין אותו בעת ההוא וד"ל:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה: