אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ב
ב"ה ב' לסדר חו״ב ז' תמח תרצ"א לפ"ק סטניסלאב:
כבוד אהובי ידידי ה"ה הרה"ג חריף ובקי מופלא ומופלג בתורה דאין ומורה כש"ת מו"ה מנחם מענדעל נ"י אויג ראב"ד דק"ק דעלאטין יע"א:
זה שבוע אשר יקרתו בא אלי ויען טרדותי רבו אחרתי עד עתה ושמתי עיני על שאלתו שאלת חכם ונועם פלפולו וזה דבר השאלה, כי נתגרש שם זוג א' ותבענה שפתי פיה של המגורשת יען שבעלה אין לו גבורת אנשים לכן התפרדו אולם לאחר הגירושין ישן בחדרה איזה זמן וכת"ה קרא להמגורשת והוכיחה על פני' מדוע ככה היא עשתה והשיבה אמרי' כי לא ידעה שיש איסור בזה וגם קודם גירושין לא נהגו אישות כיון שאין לו גבא"נ וכו' ועתה מה יהי' משפט הזוג אם צריכים להתגרש שנית או לא:
והנה המקור הדין מגיטין (פ"א:) ומן אה"ע סימן קמ"ט ושם על המשנה המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו' אמ"ר בב"ח אמר ר"י מחלוקת שראוה שנבעלה ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וב"ה סברי אא"ע בב"ז ע"כ, ויש להבין מה נוכל ללמוד מזה ולא לחנם מפרש ר' יוחנן טעמייהו ובתוד"ה ב"ש הק' דהכא ס"ל לר"י דב"ש סברי אדם עושה בב"ז וביבמות (ק"ז.) מפרש רבה ור"י טעמייהו דס"ל לב"ש א"א עושה בב"ז להיפך מהכא וכן הק' ביבמות ע"ש:
וצ"ע מאי קשיא להו מר' יוחנן ארבה ורב יוסף ונוכל לומר גברא אגברא קרמית ר"י לא ס"ל כטעמא דרבה ור"י דיש שם טעמים אחרים וכן רבה ור"י לא ס"ל טעמי' דר"י הכא אלא דפליגי ב"ש וב"ה בהן הן עד"י ה"ה עד"ב גם צ"ע אמאי לא פסק ר"י כסת"מ דהוא ס"ל כן בכ"מ וכאן הוצרך לומר אמוראי ואליבא דר"י והוא סותר עם חולין (מ"ג.) דרבה בב"ח ס"ל הלכה כסת"מ לר"י:
ונראה כי באבות פ"ד איתא עבירה גוררת עבירה ואמרו בקידושין (מ') ר"צ תבעי' האי מטרוניתא אמר חלש לבאי אמר' איכא דבר טמא וכו' אמר מאי נפ"מ דעביד הא אכיל הא, וע' ע"ז (י"ח:) אם הלך סופו לעמוד וכו' ובגיטין (צ'.) בש"א לא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר ע' תוס' (ע"ט:) ד"ה ב"ש ואה"ע סי' קמ"ח מזה וב"ש שם. ואני מוסיף מגיטין (מ"ה:) המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ולישנא בתרא אמר"נ צריך שיאמר משום ש״ר אני מוציאך ורש"י שם מיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר:
ומעתה נוכל להבין טעמא דב"ש ותי' התוס' ורמזו בדבריהם ביבמות (ק"ז.) כ' ותי' דשאני התם כיון דגירשה ונתייחד עמה גלי' אדעתא שבעילתו ב"ז וכו' ר"ל דגירשה משום ער"ד וממילא אסור להחזירה ואם בא עלי' עובר על דברי חכמים שאמרו לא יחזיר וכיון דעביד הא עביד נמי בעילת זנות משא"כ לב"ה דלא מגרשה משום ער"ד ואין עבירה בחזירתה ומש"ה לא עביד בע"ז ואי קשיא לב"ה ג"כ עביד איסור לפי"מ דאיתא ביו"ד קצ"ב מחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים והוא
מתשב"ץ:
וי"ל דעיקר דין זה תבעוה לינשא צריכה לישב ז' נקיים הוא דרבנן ולאו כ"ע דינא גמירי לידע שגם בגרושה הדין כן וכן מאן דמקדש בביאה לא ידוע לאינשי שיש איסור בזה, ומעתה לפי"מ שהוכחנו בדעביד בבעילה שום איסור ס"ל לב"ש דבעילתו בע"ז וגם ב"ה יודו לזה ורק משום לדידהו ליכא איסור משום ער"ד עלי' אמרוק אין אדם עובר ע"ז וזה שהשמיענו ר' יוחנן דמפרש פלוגתא דב"ש ודב"ה ונפ"מ גם אליבא דב"ה דהיכא דעבד בה איסור גם הם יסברו דב"ז עבדי ובזה זכינו לדין ראי' לרדב"ז ז"ל המתייחד [והביאו דגם בראינו שבעל ס"ל כן] עם גרושתו והיא בנדתה א"צ גט שני ממנו ע"כ ור"ל דאי בא עלי' בנדתה כיון דלא חייש לאיסור כרת לא חייש לבעילת זנות וזה כמו שהוכחנו:
ואך דברי הבאה"ט בסי' קמ"ח שגבו ממני דמביא לכאורה מרדב"ז דסותר דבריו ומה שהקשינו על תוס' גברא אגברא נראה דשפיר קשי' להו דאמרינן בעירובין (כ"ב:) בתוד"ה קרקפנא וכן ביבמות (ע"ח.) דרבה הי' תלמידו של ר' יוחנן ולמד אצלו ובשבועות (יו"ד:) מאן ציית לך ולר"י רבך וכן היא בכ"ד בש"ס וידוע דהתלמיד לא הי' חולק על רבו ע' ביצה (מ'.) ור"ה תלמיד דרב הוי ושם (ל"ג.) רש"י ד"ה והלכתא תלמידו דרב הוי ובכ"ד בתוס' דוגמא יבמות (קי"ז.) ד"ה ב"ה ורש"י נדה (י"ד:) ולכן שפיר מקשה התוס' מר' יוחנן על רבה דהוא יאמר להיפך מרבו והבן. ולענין אמאי לא פסק ר"י כסת"מ נראה דמצינו במו"ק (כ'.) דר"י מניח הסתם משנה ופסק כתוספתא ר' אלעזר בר"ש וע"ש בתוס' שהניחו בתימה והה"ד הכא אזיל ר' יוחנן בתר התוספתא דידוע דסת"מ ר"מ ור"ש ב"א הי' תלמידו כשבת (קל"ד) ולכן סמך ר"י עליו דכן שמעה מר"מ ולכן גם רבב"ח דבכ"מ ס"ל דר"י פסק כסת"מ סבר הכא דר"י כר"ש ב"א:
והנה בנידון שלפנינו יש לנו עוד דבר לסמוך עליו כי היא האשה אמרה בעבור זה שאין לו גבורת אנשים וישען על ביתו ולא יעמוד ומש"ה נתגרשה ממנו ולכן לא חשבה כי יש איסור בזה והנה בש"ע אה"ע סי' קנ"ד פסק המחבר דהיא נאמנת ונובע מתוס' נדרים (צ"א:) דמילתא דבעל יכול לידע היא נאמנת ומעתה איך נימא דאתמול דחקהו להתגרש ממנו והיום היתה רוח אחרת עמדה ונתפייסה. הן אמת דמצינו שיש רפואה למכה זו ר"ל כגיטין (ע'.) אמר אביי מי שאינו בקי בדרך ארץ, רש"י, שאין לו כח לשמש וכו' וכו' אר"י הן הן החזירוני לנערותי וא"כ נימא שמא חשבה אשתו דנתרפא אחר גירושין אבל זה אינו כמו שכתבו תוס' ביבמות (ל"ז.) ד"ה וזו כ' ואין סברא כלל לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מעוברת ע"ש והיינו דאין סברא לומר כמה שנים לא ילדה ועכשיו תהי' שייך לרוב מתעברות כיון דעד עתה לא ילדה הה"ד הכא לא תיסק אדעתי' דעד עתה הי' חולה על מכה ובזמן קט נתרפא ובודאי לא נתפייסה ויש עוד לצרף לסניף לפי"מ שכ' הטו"ז ביו"ד קס"ח קס"ט ס"ק ל"ו דאנו רואים שרבים פורצים באיסור ריבית וכו' דאין חוששת לעשות בהיתר וכן כ' שם קכ"ט ס"ק כ"ד דעתה הנחשדים על הזנות נחשדים על יי"נ וע' טו"ז בשם רש"ל ביו"ד סי' קי"ד ס"ק ג', ועכשו בעוה"ר שנעשה להם היתר גמור בסתם יינם ע"ש, ואם בימיהם ירדה פלאים דברי אש דת תוה"ק מה גם עתה שדומה הכל להם כמישור ונקל בעיניהם בעילת זנות יותר יש לתלות בזה ובפרט דבעינן בזה עדים ברורים וזה ליכא:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה
ידידו: