אור ברסלב
אמרי דוד סימן א

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן א

הקדמה

ב״ה א' לסדר יתרו ט"ז שבט תרצ"ב לפ"ק סטניסלאב:

כבוד אהובי ידידי ה"ה הה"ג החריף ובקי בחדרי תורה משיב מלחמה שערה ועליו תופע נהרה כש"ת מו"ה שלמה קליינהענדלער ג״י אב"ד דק' זבארוב יע"א:

נועם מכתבו הגיעני שאלת חכם ותשובה ארוכה מארץ מדה מאריך ומרחיב בו עד למכביר בפלפול וסברא להוציא הלכה ברורה וזה תכנה. ראובן אמר לחתנו הרב כ"פ ״דיש ספרים זענטן דיינע" ואח"כ נעשה ראובן שמ"ר א"ל ג"כ כנ"ל ועוד הוסיף קיינער ווירד זייא נישט צונעהמען״ וכעבור חצי שנה נתן חותנו הש"ס לביהמ"ד וחתנו מערער כי הוא זכה בהם תחילה:

והנה בחו"מ סי' רמ"ה הביא מגיטין (מ':) דלשון היא שלו בכתב בשטר קנה וכמו שמצינו באבות פ"ה שלי שלך ופסחים (פ"ח:) גדי שלו וכו' טלה שלו ובנדרים (מ"ח.) חצר וסעודה נתונים הינן לפניך וזה לשון מתנה ואולם הכא הי' בע"פ לא בשטר ומתנה מרובה והי' הנותן יכול לחזור בו וכת"ה נ"י כתב דהמקבל עני ומטעם נדר אינו יכול לחזור אפילו במתנה מרובה כחו"מ קכ"ה וירד רנ"ח ובכ"ד והביא דברי הנובי"ת יו״ד סקנ"ד מפולפל בדברי הרשב"א בבא ליד גזבר לא מהני שאלה כיו"ד סימן רנ"ח ועיינתי בנובי"ת ויש לי בזה הרהורי דברים והנני פורטם:

הנובי"ת כ' טעם הרשב"א בתרומה ביד כהן לא מצי מיתשל עלי' כיון דבעי פתח או חרטה דמעיקרא כיו"ד רכ"ח יאמר לו שאין מאמינו על פתחו או חרטתו שיאמר דמשקר ורוצה ליקח ממנו התרומה ומזה הטעם היא ג"כ בצדקה ולי צ"ע בשלמא בצדקה נוכל לומר דרוצה בחזרת הדינר יוכל הגבאי לומר שאין מאמינו אבל בישראל רוצה לישאל על תרומתו ורוצה לתת לו מן הכרי הזה תרומה אחרת מאי איכפת לכהן אם ישאל על תרומתו וכמו שמצינו כה"ג בפסחים (נ"ז.) בני השליכו ואני נותן לכם כפליים במעושר ועוד אי משום דכהן אינו מאמינו על פתחו או חרטתו מש"ה אינו מחויב להחזיר התרומה אבל עפ"י דין מהני שאלה בכל תרומה ביד כהן איך לא יחוש דיאכל טבלים דתרומה שבידו נעשה טבל למפרע ועוד בשלמא בעשה עמו טהרות כמו בגיטין (נ"ד:) שייך לומר אין מאמינו ביצאו מתחת ידו ולא אמר לו בפעם הראשון דרוצה להפסיד טהרותיו ולא נוכל לבררו מש"ה שייך לומר אינו מאמינו אבל הכא בנדר דיכול לבררו ובידו היא לקיים כמו שאמרו חכמים ויש לו פתח או חרטה מעיקרא ועומד לפני חכם ושואל על נדרו וצוח ככרוכיא דיש לו חרטה מעיקרא וחכם מתירו עכ"ז יאמר הכהן שאינו מאמינו אתמהה, ואנן קיימ"ל דברים שבלב אינן דברים זולת באונסא, ע' נדרים (כ"ח.) ומעילה (כ"א.) ואפי' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה כקידושין (ל"ט) ואיך יוכל הכהן לומר דמחשבת השואל אין שוה עם דיבורו, ועוד דאם איתא דרשב"א ס"ל בתרומה וצדקה הטעם דיוכל לומר דאינו מאמינו א"כ קשיא על הרשב"א גופא דבנדרים (פ"ה.) ר"ן מביאו דכ' ומהא שמעינן דהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אותן בעל כרחו וכו' מיהו היכא דאיתשל חייבים לשלם כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו וכו' הו"ל הנך פירות כאלו לא איתסרו מעולם וכ' הרשב"א ז"ל ומעתה מדוע חייבים להחזיר לו הלא יכולים לומר דאין מאמינים לו והוא משקר ואין לו חרטה מעיקרא ולמה פסק הרשב"א דמחויבים להחזיר לו ועש"ך יו"ד סי' רכ"ז מביא דרש"ל פסק כרשב"א דבמיתשל עלי' חייבים להחזיר לו:

גם מה שהביא הנוב"י ראי' שם דמפקיר לנוכח לאחד מהני מדברי מג"א צ"ע דהמג"א סימן תמ"ח כ' דהטעם דאמרי' דאדעתי' דעכו"ם אפקרי' אדעתי' דכ"ע לא אפקרי' ג"כ צ"ע דשם לא מיירי מהפקר לעכו"ם רק במוכר חמצו לנכרי ולאחד ועוד דעיקר הפקר לישראל בין לעניים בין לעשירים כב"מ (ל':) ובגיטין (מ"ז.) אדעתי' דנכרי לא מפקרי ושם בתוס' ומאי ענין הפקר הכא, ונראה דבב"ק (קט"ז.) אמרי' כה"ג דאדעתי' דארי' אפקרי' אדעתי' דכ"ע לא אפקרי' והק' תוס' ממציל מארי הרי אלו שלו ותי' דגבי רב ספרא לא הי' הפקר מעלי' דפעמים שהי' שובע לארי לא אכיל ע"ש והה"ד כאן לא הוי הפקר לעכו"ם דמכר לו ונקיט האי לישנא ור"ל כמו בארי דהי' שבע ולא אכיל כן בחמץ יש לעכו"ם רב תבואות ולא יחפוץ בחמץ של ישראל ואחר הפסח ימכור לחזרה החמץ לישראל ולא יסיק אדעתי' דישראל שאחרים ירצו לקנות חמצו מעכו"ם כי אינו משורת הדין והנימוס והיושר:

ובזה אני מבין הסמיכות בפ' תשא כי אוריש גוים וגו' ולאיחמוד איש את ארצך וסמיך לי' לא תשחט על חמץ דם זבחי ונראה דאמרי' בפסחים (ח':) לא יחמוד איש (ע"ש בתוס') שתהא פרתך רועה באפר ואין חי' מזיקתה ותרנגולת מנקרת באשפה וכו' ע"ש, הרי מלמדנו דאין שלוחי מצוה ניזוקין ולא יקרה להם שום נזק אפילו בממונם וממנו נלמד דימכור לנכרי או יפקיר חימוצו ואין איש ישלח בעולתה ידיו לקנות החמץ שלו אחר הפסח מנכרי רק ישוב למכרו אליו וזה לא יחמוד וכו' לא תשחט על חמץ ותוכל בטח למכרו לנכרי ולא יגיע לך נזק והבן:

גם מה שהביא הנוב"י ראי' בהפקר לנוכח לאחד מנדרים (מ"ה.) מר"ן ד"ה ואיב"א לר"י בהפקר אדעתא דחד מהנך וכו' מוכח דגם בהפקר רק לאחד לבד לנוכח מהני ע"ש ולא אבין ראייתו דלעולם לא מהני הפקר לאחד אפילו לנוכח וצריך להפקיר לכ"ע וכאן במשנה נדרים (מ"ג.) מפורש יוצא דכך אמר יניח על גבי הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ וע"ז פליג ר"י ואוסר כטעמו עד שיזכה בה ג"כ הרי עשה ההפקר כדינו רק שאין כאן אלא איש אחד אבל לעולם אם אמר בפירוש הריני מפקיר רק לאיש אחד שעומד לנגדי לא מהני ההפקר כלל, ונראה לי ראי' לזה ממאי דאמרינן בנדרים (ז'.) את"ל יש יד לצדקה וכו' הפקר מאי מי אמרי' היינו צדקה א"ד דשאני צדקה דלא חזיא אלא לעניים אבל הפקר בין לעניים בין לעשירים ע"כ ואם איתא דמשכ"ל הפקר לאחד לנוכח אמאי לא אמר הש"ס אכתי מיבעי' לי הפקר לעני אחד לנוכח דדמיא לצדקה אי יש לה יד כמו צדקה או לא א"ו כמו שכתבנו:

ונלכה ונשובה להבין דברי הרשב"א בבא ליד גבאי אינו יכול לישאל ולמדו מתרומה ביד כהן דלא מצי למישאל (נדרים נ"ט.) ועש"ך חו"מ רנ"ה ונראה אעפ"י דפליגי רשב"א והר"ן (נדרים פ"ה.) אי מהני שאלה בהפקר דאוסר נכסיו וזכו בהם אחרים לרשב"א מהני ולר"ן לא מהני וא"צ להשיב מה שזכו ע"ש זה דוקא בזכו מן ההפקר אבל בתרומה מיד ליד דבהיתרא אתא ליד כהן והתורה זכתה לו וזה לך תרומת מתנם עש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק קס"ד וחו"מ סי' ר"ג ס"ק א' דמתנות כהונה נתינה כתיב בהו בודאי לא מהני שאלה ובמתנה הדין היכי דקיבלה ואח"כ אמר אי אפשי בה אינה חוזרת לבעלים אלא הרי היא הפקר עחו"מ סי' רמ"ה סעי' יו"ד וכ"ש בתרומה וכן בצדקה, ותו נראה למאי דאמרי' בחולין (ק"מ.) לא אמרה תורה שלח לתקלה היינו דעי"ז יבוא מכשול איסור לבני אדם והכא אם אתה אומר דתרומה ביד כהן יכולים הבעלים לישאל על התרומה יבואו הכהנים שלקחו תרומתן לידי תקלה כי יאכלו טבל דע"י שאלה הדרא לטיבלא:

והבט נא וראה איך חששו חז"ל בדומה לו ב"מ (ל"ח.) המפקיד פירות אצל חבירו הר"ז לא יגע בהם חיישינן שמא עשאן המפקיד תרו"מ על מקום אחר וע"ש בתוד"ה שמא, ושם (מ"ט.) בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וא"כ בתרומה ביד כהן אי מצי למישאל עלי' יבואו הכהנים לידי תקלה ועוד דאמרי' ב"ק (ס"ח:) ובכ"ד גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ע"כ ואם אמרי' בגזל ששלו היא אך אינו ברשותו איך יכולים הבעלים למיתשל על תרומה ביד כהן שאינו שלהם ואינו ברשותם לעשות מתרומה טבל די"א דחמיר מתרומה עיין יומא (פ"ג.) והוי כגוונא דהקדש דעושה מחולין הקדש וכן בצדקה לישאל על הדינר לאסרו על עניים ולהוציא מהם וכה"ג מצינו נדרים (פ"ה:) שהרי אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו ואי מצי מיתשל יאסור עליו וכן בר"ן נדרים (מ"ו:) דאי הכי אסר עליו נכסי דידי' ואינו בדין וכ"ש הכא. והנה הרא"ש בפירושו לנדרים מביא דברי הר"א ממיץ בנדרים דפירוש דכהן לא מצי למיתשל עלי' שהרי לא קרא עלי' שם משמע אבל ישראל שהפרישה מצי למיתשל עלי' ע"ש והר"א ממיץ ז"ל הוא מבעלי התוס' כידוע ע' ביצה (ג'.) בתוד"ה שמא אבל בעירובין (ל':) ד"ה תרומה משמע דלא ס"ל כהר"א ממיץ דהק' לוקמי' בתרומה ביד כהן דתו לא מצי לאיתשולי עלי' ותי' שם ע"ש ולדברי הר"א הא אפשר לאיתשולי אפי' בתרומה ביד כהן ולמה לא תי' כן א״ו דלא ס"ל כהר"א ונראה דנוכל לומר דגם הר"א ממיץ בעלמא בתרומה שהוא בעינא מודה דאין הבעלים יכולים למיתשל בתרומה ביד כהן כמו דס"ל לרש"י ור"ן ותוס' ורא"ש אבל היכא דנתערב התרומה סאה תרומה טמאה לפחות ממאה חולין ס"ל דבעלים יכולים לישאל עליו וטעמא רבה איכא הכא דמה"ת בטלה ברוב חולין כגיטין (נ"ד:) וברש"י ואך מדרבנן ואסמכוהו אקרא דבעי א' ומאה ע' ב"מ (נ"ג.) ד"ה ועולין ורש"י פסחים (כ"ה.) וכאן דנתערב בצ"ט אינו שוה כלים ותרקב מש"ה כיון דמדאורייתא אין כאן תרומה כלל ונאבד שם התרומה מתערובות ס"ל להר"א דהבעלים יכולים לישאל וכ"ש במאה חולין והבן:

והנה לענין שאלתינו דאמר די ספרים זענען דיינע ועדן לא באו ליד המקבל והוא עני הי' מחויב לקיים המתנה ואולם יכול לישאל עליו, גם יש לספק בלשונו דלא אמר די אללע ספרים רק די ספרים דלמא סבר על מקצת מהם או רוב למחצה לשלוש ולרביע וכבר ידוע מיו"ד סי' ר"ח דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל וספק צדקה יש הרבה גדולי הראשונים דפסקו לקולא והקדשות דידן חולין הן. גם זה שכתב שמקבל עני יש לעיין במה הוא עני באם הוא רב ומקבל שכרו מהקהל קשה לומר שהוא עני כיון דפרנסתו קבועה ועוד דאיכא הכא חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כב"מ (ה':) וכאן הנותן נתן הש"ס לביהמ"ד ולא לקח עבורו, ועוד דחתנו ראה אז שנתן. ע' גיטין (פ"ט:) בתוד"ה והלכתא אמרי' מסתמא ידע בטח כי הש"ס לא נתן לחתנו, ולא אוכל להאריך בכל פרט ודי לחכימא ברמיזה:

ואסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה