אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
הקדמה
מעת רבה החכמה ותרב הדעת וענקי הרוח אנשי שם אשר רב כוחם ועיניהם כיונים על אפיקי ים התלמוד יאספו כעמיר גורנה פסקי ראשונים ומהם ישאבו מי תורתם, והעלו זהב ורב פנינים עשו ציצים ופרחים עד אשר חיברו להם יחדיו ספר גדול ורחב ידים נחמד למראה ותאוה לעינים כי שם ימצא דברי חפץ בפלפול וסברא עם הלכה ברורה, ואולם בטרם יצאו לשוח בדבר ד' זו הלכה עוד לא גילו פני הלוט להביא החדרה חדרי משכיות החכמה והתבונה לכל מבין עם תלמיד לשום עין על דבריו ולשבוע בצחצחות עמו, הציב לו יד בפתח השער ופתח דבריו יאיר להבין אמרי בינה בתוה"ק ומה ירמזון מיליו ומשם בארה מפורש ושים שכל במדרשי חז"ל ולאט לאט ילך קוממיות ובונה מעליותיו באגדת הש"ס יערוף כמטר לקחו ומעיר למוסר אוזן אנשים כי ייטיבו דרכם וישעה אדם אל עושהו, וזה דרכם דרך הקודש יקרא לה כי מקור נפתח הוא מדברי חז"ל שבת (ל':) רבה כי הוי פתח בשמעתתא הוי אמר מילתא דבדיחותא והוי בדחי רבנן והדר יתיב באימתא ופתח בשמעתתא ואמרתי כי גם אני אחריהם אלך ואדרוך בעקבותם:
ויש להבין מה זה מילתא דבדיחותא אם היא שיחת חולין הא אמרי יומא (י"ט:) א"ר השח שיחת חולין עובר בעשה ראב"י אומר עובר בלאו ובסוכה (כ"ח.) ריב"ז ור"א מימי' לא שחו שיחת חולין וברמב"ם אמרו על רב מעולם לא שח שיחת חולין ובשבת (כ"ד:) כל מילי דמר עביד כרב, ורבה צדיק גמור הי' כמו״ק (כ"ח.) ויצאה נשמתו בטהרה כב"מ (פ״ו.) ואיך נרהיב בנפשנו עוז לאמר על רבה כי בכל יום דברי חול דיבר, ועוד הוא מדבר והתלמידים שוחקים וברכות ול"א:) אמר ר' יוחנן משום רשב"י אסור לאדם למלא שחוק פיו בעוה"ז וכן היא בא"ח סי' תק"ס וע' טו"ז בזה"ז אפי' בשמחה של מצוה לא ימלא שחוק פיו וידוע דרבה תלמידו דר' יוחנן הוה ככתובות (קי"א.) רב יש לך ומנו ר"י ע' תוס' עירובין (כ"ב:) ד"ה קדקפנא:
ונראה כי מילתא דבדיחותא היא דברי תורה במילי דשמיא אשר מבחוץ עוטה מעיל הפשטות ותוכו רצוף אהבת ד' וסוד כמוס חתום באוצרות מלות אלו ותורה ממנו תצא כאשר אוכיח במישור ממה שיעבור לפנינו, והיטב אשר דיבר רבה גם התלמידים לא מלאו שחוק פיהם רק פחד ורחב לבבם והדברים שמחים כנתינתם מסיני:
והבט וראה מה שאמרו ז"ל ב"מ (נ"ט:) תנור שחתכה חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וכו' תנא באותו יום השיב ר"א כל תשובות וכו' א"ל אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו ק' אמה א"ל אין מביאין ראי' מן החרוב א"ל כו' אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם א"ל אין מביאין ראי' מאמת המים א"ל וכו' כותלי ביהמ"ד יוכיחו הטו כותלי ביהמ"ד ליפול נער בהם ר' יהושע אם תלמידי חכמים מנצחין אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו דר' יהושע לא זקפו מפני כבודו של ר"א מן השמים יוכיחו יצאה בת קול וכו' עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא וכו' אשכחי' ר' נתן לארי' א"ל מה עביד קב"ה וכו' א״ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני, ונראה אחר שר"א השיב כל תשובות שבעולם והרבה להביא ראיות נכוחות למבין מהתורה והקבלה וכל זאת לא יכול להם להעלותם רשיטתו השיב להם חרוב זה יוכיח ר"ל דאמרו ז״ל בחולין (פ"ו.) דאמר ר"י א"ר וכו' כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכו' די בקב חרובין מע"ש לע"ש ע"כ ויען כי הי' ניזון רק בחרובין קראוהו חביריו בשם חרוב וכ' תוס' חגיגה (ט"ו א') שחנינא בן דוסא הי' גדול במעשיו מכל בני דורו ע"ש וברכות ול"ד:) שהי' בימים ההם ר' יוחנן בן זכאי וקראו חנינא בני בקש עליו רחמים ע"ש ור"א בן הורקנוס הי' מתלמידי ריב"ז וחשב שאחר שר' חנינא רוח אלהין קדישין בי' ואם הוא יסכים אליו כי אז ינהרו אחריו כל החכמים ויודו לו ויען כי ר' חנינא בן דוסא הי' יושב בתפילה בביהמ"ד רחוק מהחבורה ושפך נפשו אל השם לכן קרא לו ר"א חרוב ונעקר חרוב ממקומו ק' אמה ר"ל עד מהרה רץ אל החבורה ומזה הוכיחו כי גם ידיו עם ר"א להסכים עמו והשיבו לו חכמים אין מביאין ראי' מן החרוב אף שאדם גדול הוא:
אבל עכ"ז אין כאן רק שנים שאומרים כן וא"כ הם הרבים ואחרי כי ראה ר"א כי גם לרחב"ד לא ישימו לב לתלות שבודאי מן השמים הסכימו לדברי ר"א אחרי כי גם רחב"ד מילא אחריו חזר ואמר אמת המים יוכיחו ר"ל דאמרינן במסכת אבות (פ"ב) דחמשה תלמידים היו לו לריב"ז ומונה שבחם ואמר על ר"א בן ערך שהוא כמעין המתגבר ואמר אח"כ אבא שאול משמו שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים אחד ור"א בן הורקנוס עמהם ור"א בן ערך בכף שני' הי' מכריע את כולם ע"ש כי הי' לבו לב הארי בחריפות ובקיאות עולה על כל חכמי דורו לזאת חשב ר"א בן הורקנוס שהוא יוכיח ואליו ישמעו כל החכמים יען שגבהו כארזים וזה שאמר אמת המים יוכיחו הוא ר"א בן ערך שהמשילו ריב"ז למעיין המתגבר הוא יוכיח בינינו ויוציא לאור משפטינו חזרו אמת המים לאחוריהם:
והנה האלשי"ך ז"ל כ' שהשכל נקרא פנים דנברא קודם מעשה בראשית והחומר נקרא אחור שנברא אחר מעש"ב ובזה מפרש ויחר לקין מאוד ויפלו פניו ר"ל שנפל מהשכל ע"ש ובזה נוכל לפרש (ירמי' ז') ולא הטו את אזנם ולא שמעו ויהיו לאחור ולא לפנים ע"כ ר"ל דהלכו אחר החומר והשליכו אחרי גום השכל, וזה שאמרו חזרו אמת המים לאחוריהם ירצה הראב"ע שנקרא אמת המים השיב להם לאחוריהם ר"ל דילכו אחרי החומר ולא עם השכל והצדק עם ראב"ה והוכיח זאת בראיות ברורות אולם החכמים לא שתו לבם גם לדברי ראב"ע והשיבו אין מביאין ראי' מאמת המים ר"ל אכתי אינכם רק שלשה ואתנו הרבים ואחרי ראה ראב״ה כי גם שני אלה צנתרות הזהב לא הועילו ולהם הם אומרים כי רבים אתנו מאשר אתם חזר ואמר כותלי ביהמ"ד יוכיחו ר"ל דאמרינן בע"ז בע״ז (ז' א') הי' שנים אחד מסמא ואחד מטהר אם הי' אחד גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו היינו דיש לו תלמידים הרבה ור"א הי' לו הרבה תלמידים ולכן אמר כותלי ביהמ"ד יוכיחו ר"ל נעמוד למנין ונראה עם מי הצדק ולמי יהי' הרבים וזה כותלי ביהמ"ד יוכיחו ר"ל התלמידים שישבו שם, הטו כותלי ביהמ"ד ליפול ר"ל בני הישיבה כפפו קומתם ורצו להסכים לר"א והרכינו ראשם גער בהם ר' יהושע וכו' אתם מה טיבכם ואין לכם להגיד חוק ומשפט הלכה כי צעירים אתם לימים לזאת הסו, ולכן אמר כי לא נפלו מפני כבודו של ר' יהושע ר"ל לא נתנו כל הסכמתם לר"א ולא זקפו מפני כבודו של ר"א להראותו כי עוד לא חזרו מדבריהם ולבם עמם, וכראות ר"א שאין לו עוד מה לעשות בארץ לכן עיניו לשמים נשא ואמר מן השמים יוכיחו יצאה בת קול שהלכה כמותו והשיב ר' יהושע אין משגיחין בבת קול:
ומנין למד ר' יהושע שאין משגיחין בב"ק יש לומר ממאי דאיתא ביבמות (ע"ח:) ויאמר ד' אל שאול שלא נספד כהלכה וע' שבת ק"ה:) הרי באזניהם שמעו מאת ד' מן השמים כי לא יצאו ידי חובת ההספד עם שאול ומזה יכלו להוכיח כי הרצון בשמים ממעל לתקן המעוות ולהספידו עתה מחדש ואפ"ה אמר דוד שאול נפקו להו תריסר ירחי שתא ולא דרכי' למיספדי' ערש"י הרי דוד לא השגיח בב"ק כיון דחכמים הורו כן מה"ת כי אחר י"ב חודש אין להספיד ע"ש וצ"ע בשמואל (כ' כ"א י"ד) כל אשר צוה המלך דש"י להספיד עליהם בכל ערי ישראל ע"כ וזה היפך ש"ס דילן ואמרי אשכחי' ר"נ לאליהו א"ל מאי עביד קב"ה וכו' א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני וכתבו תוס' הא אין שחוק לפני הקב"ה כע"ז וכו' והכא מילתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר ע"כ ויש לחדור אמרי קדוש של הקב"ה כי בודאי לא דבר דיק היא חלילה ודבר גדול דיבר מלך מלכי המלכים:
ונראה דאמרי' בפסחים וקי"ט אמר"כ משום ריב"ר מ"ד למנצח מזמור לדוד זמרו למי שנוצחין אותו לא כמדת בו"ד שנוצחין אותו והוא עצב אבל הקב"ה שמח וכו' וזה שהי' הקב"ה קא חייך ואמר נצחוני בני וכאן הי' הנצחון למעלה ראש כי ידוע דברי הסמ״ע חו"מ סי' מ"ב בשם הרשב"א בשטר שהלוה טוען דדק זו השכין והסופר אומר שכוונתו הי' על כולם הדין עם המלוה וגם כאן הקב"ה הי' כותב הס"ת ואמר שהלכה כד"א ואפ"ה כביכול הכריע אחרי רבים וכו' והקב"ה שמח, אך יש להבין מדוע אמר הקב"ה ב' פעמים נצחוני בני ונראה דמצינו בילקוט כשעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה וכו' אליעזר בני אומד פרה בת שתים ועגלה בת שנתה וכו' ואתה אומר הלכה בשם בו"ר וכו' ע"ש דהקב"ה רצה לקבוע הלכה כר"א גם בפר"א וזה שאמר הב"ק מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ ואפ"ה גם בפר"א אין הלכה כר"א ומש"ה אמר הקב"ה ב' פעמים נצחוני בני ושמח:
מזה נדע מהו מילתא דבדיחותא וכמה מילתא גברנותא איכא למישמע מיני' וממנו ילמדו מוסר השכל דלא יעמוד אדם על דעתו אף כי חסנו כאלונים ויודה להחבריו, וכהני מילתא דבדיחותא אמר רבה מילי מעליותא ללמד לבני הנעורים איך ליראה את ד' הנכבד והנורא, וכמו דאמרי' בעירובין (נ"ז:) אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה וכו' ולא ימדוד אלא כנגד לבו, הי' מידד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו, הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום ואם אינו יכול להבליעו בזו אמר ר"ד בד"י משום ר"מ שמעתי שמקדרין ע"כ המשנה, ולמראה עינינו בפרש"י הוא דינים לער"ת אבל יש בו עוד לאלקי מילין מוסר השכל הסכת ושמע ידוע כי מנין חמשים קדוש היא וכמו דאמרי' בר"ה (כ"א:) ג' שעדי בינה נבראו בעולם ולהיפך שערי טומאה מנין יובל ג' וכן מנין הספירה ואמרי' סנהדרין (ק"ו:) הקב"ה ליבא בעי וירושלמי ברכות עיני ולבי תרי סירסורא דעבירה ושלמה אמר ריש ועושר אל תתן לי וברכות (ל"ב.) בשביל כסף וזהב שהשפעת להם חטאו ובעירובין (מ"א:) עניות מעביר על דעת קונו ובקידושין (מ'.) מי גרם לי לאו עניותא, וזה אין מודדין אלא בחבל של ג' דהמעלות אשר יעלה בית אל המה חמשים וכל מעשי בני אדם המה יתחשבו דק כנגד הלב כי הלב חורש מחשבות טובות ורעות, וזה ולא ימדוד אלא כנגד לבו הי' מודד והגיע לגיא או לגדר ר"ל דירד ממדרגתו וישב אנוש עד דכדוכה של עניות וזה לגיא ולנדר שלא יוכל לעבור דרכיו סודר כסו אורחו חדולים מלמדו להועיל שלא יפלו פניו ומבליעו וחוזר למרתו כאשר הי' נאמן אד' ולתורתו כן יעמוד גם עתה הגיע להר ר״ל שעלה עד גרם המעלה העושר והון בביתו מבליעו וחוזר למדתו ולא יגבה לבו ולא ישכח את ד' והזהידו שלא יצא חוץ לתחום ובאם אין יכול להבליעו ד"ל דע"י כספו כי רבה שכח עושהו אמר שמעתי שמקדדין בהרים היינו נוקבים ההרים ותברי בתי דמי ונעשה עני ורש דל ואביון, ומזה יחזו עיני נגידי עמנו והמה ידעו כי כנים דברי חכמים ויזהרו ויחדדו ליישר דרכם והבן:
וכזה דאה מה דאמרי' בעירובין ונ"ג) ר' אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי אתרינו לפחמין אדקיעו לזהבים חשו להתחמם כנגדן ועשו לי תרי מגידו בעלטה רש"י תרנגולין המודיעים עונת הלילה והפשטות לחמם החדר בגחלים ולצלות לו שני תדננולין על הנחלים, ולעין הקורא כמו זר נחשבו כי ר"א יכוין ע"ז, ונראה כי ידוע ד"א חשוב בי קיסר כסנהדרין (י"ד) וכ"ד בש"ס והי' גם עניו ושפל ברך כסוטה ומ'. ומ"א). נ"מ מיני ומיני' יתקרס עילאה ובעת עלה הבמתה לדרוש ברבים לבו יחשוב אולי לא יאבו החכמים השומעים אותו לצאת לריב עמו בקושיות להשיב על דבריו משום יקרא דבי קיסר לכן אמרו ר"א כי הוי משתעי וכו' כדוזא קדא בחיל אתריגו לפחמין ר"ל דפחמין נקראו ת"ח כמו ברכות (י"ג:) בר פחתי (וכ"ח.) מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה ורש"י ע״י (ט"ז:) ר"ה פתיא והיינו חממו הת"ח אתכם ושאלו מה שתרצו אדקיעו לזהבים ר"ל דאמרי' בסנהדרין (ס"ח.) הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן רש"י הדבה שאלות יש לי לשאול וכו' וזה ארקיעו לזהבים פזרו הזהובים לפני ואני אחליף היינו דיתרץ הקו' וישיב על השאלות, ועשו לי שני מגידי בעלטה תרנגולין סובב הולך לפי"מ דאמרי' ביבמות (פ"ד.) כתרנגולים דבית בוקיא רש"י בקיאים וחריפים והיינו ת"ח נמשלו להם, ור"ל לעמור לו שני אמוראין חריפים ויבינו מהר את אשר ידבר אליהם והמה ישמיעו לרבים:
וכן ראינו כי הטמינו ברמז שאלותיהם ותשובותיהם דאמרי' בחולין (קל"ט: אמרי לי' פפונאי לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם א"ל והאדמה על ראשו (לפנינו שמואל ב' א' שם ט"ו ואדמה על ראשו), משה מה"ת מנין בשגם הוא בשר, המן מה"ת מנין המן העץ, אסתר מה"ת מנין ואנכי הסתר אסתיר, מרדכי מה"ת מנין דכ' מר דרוד ומתרגמינן מירא דכיא, והמאמר הלז שוחר פירוש טוב ועוד מה ראו על ככה אנשי פמונאי לבוא בשאלות כאלה, ולבלי אאריך כי אמרי' בפסחים (מ"ב.) דרש ר"מ בפפוניא אשה לא תלוש אלא במים שלנו וטעו בדבריו במים של רב מתנה וא"ל מים דביתו קאמר ובושה כסה פניהם מזה לכן גם המה עשו בערמה לשאלו שאלות עמוקות ויראו אם ר"מ יבין לרעם מדהוק וישיב להם תשובות נכונות, ושאלו מצא קן וכו' ר"ל כי עלה לשמים שיאו ועל במתי עב וכל הון יקר נמצא אצלו אודם פטרה וברקת, אם בטוח באלה כי אם עלה לא ירד, הן אמת כי שמענו במלכי לעכו"ם שהתפארו לאמר מי יודידנו ארץ כמו נבוכדנצר ע' חגיגה (י"ג) והשיבו אך אל שאול תרד וכן חי' עם חכידיו סנחרב ופרעה אך שאלו אם מרומז בפסוק גם במושלים ישראל והשיבם ואדמה על ראשו ר"ל כתיב בעת נהרג שאול ובברוח דוד מפני אבשלום בחיים חיותו והי' כפשע בינו ובין המות לולי חסרי ד' כי אז כמו שבלול תמס הלך כל מלכותו ולא השאיר לו שריד חלילה וממנו ילמדו כל מושלי תבל כי יוכל היות שימיו לא ימשכו והמלך מלכו של עולם ידבר אליו רדה:
(ומה גם עתה כי עמד נבזה וחדל אישים זרע מרעים מושל עריץ בדייטשלאנד ותהי ראשית מלאכתו לענות את ישראל הרג ולא חמל על אנשים מישראל הטובים ממנו ומן גו גערמאני כלה גרש יגרש אולי עד מאה אלף נפשות וידע זה שר המשחית כי מדה תהי' אחריתו עדי אובד ולא יהי לו שריד וזה זמן קט בעת החל הנגף שם קראתי עליו המקרא הזה וירמי' ב') קודש ישראל לד' דאשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ד' כי בירמי' בחר לו ד' להגיד לעמו כי ביהמ"ק באדיר יפול וכלי גולה יעשו, והמה שמעו כי ימצו ישתו את קבעת כוס התרעלה וכי ילכו בגולה ויצעקו זעקה גדולה ומרה אנה אנחנו יורדים אל נבוכדנצר הרשע אל האכזר טיטוס אל היטלר הבליעל המה ברשעתם יאמרו להשמידנו ויכתבו לאבדינו חלילה, ירמי' ראה כי הטיבו אשר דברו השיבם כי דבריהם הקשים יביא לפני ד', ירמי' עלה אל ד' וקול ברמה השמיע יריע אף יצריח לעורר ישנים, האבות משה ואהרן וכל הצדיקים והחסידים כולם נקבצו לנקבציו לפני כסא הכבוד ומבקשים כי ירחם ד' על עמו כי בידי אדם אל יפולו והקול יצא מאת ד' זה הפסוק קודש ישראל לד' והזיד במעילה במיתה ע' פסחים (ל"ג.) ראשית תבואתה היינו כתרומה ע' קידושין ונ"ג) וזר האוכל תרומה הוא במיתה כסנהדרין (פ"ג.) ירמי' הביא זה התשובה לישראל ואמר להם מעתה לכו ונוכח ד' דרככם ואוי לו לאיש אשר יגע בכם כי ישבר כשבר גבל יוצרים וכהמן וחביריו ועם זה הפסוק באנו לפני ד' ועמנו ירמיה וכל הצ' וצ"ל לבקש לפניו לקיים דבר נואמו ובודאי יבוא:
ובמה שהבאנו נבין דברי רש"י סוכה (ל״ה) ד"ה הרי יש לה היתר וכו' אבל פדיון אין לה (לתרומה) להיות ניתרת לאכילת ישראל והאומר כך רשע הוא, ומה בעי רש"י בהסיום, והנה תרומה דאין לה פדיון מצינו בשבת (כ"ה:) שכן מחפ"ז וכו' אין פדיון יבמות (ע"ג:) בכורות (כ"ז.) ב"מ (נ"נ.) בגמ' ותוס' ונדרים (נ"ח.) תרומה דשאיל"מ לא בפדיי' ולא בשאלה ובודאי כל החולק ע"ז רשע הוא דחולק על חז"ל ונראה רמז בזה למאי דאמרי' פסחים (פ"ז.) א"ל הקב"ה להושע בניך חטאו וכו' והי' לו להושע להשיב בניך הם בני חנוניך כו' אבל הושע אמר העבירם באומה אחרת והקפיד הקב"ה ושלא ביקש עליהם וע' ערכין (ל"ב:) ביהושע זמכות (י"א:) וכ"ד) רחמים, כיון שידע שחטא ביקש רחמים על ישראל למחול עונותם ולבטל מהם הגזרות וכן הי', והנה אם יוכלו להעביר ישראל באומה אחרת והמה נמשלו לתרומה תוכל לומר דיש פדיון לתרומה וא"כ לא ביקש הושע רחמים ותהי' עונותם על עצמותם אבל לפי האמת דכביכול לא יוכל להחליף את ישראל באומה אחרת והם כתרומה דאין לו פדיון ושפיר ביקש הושע רחמים ונעשים נקיים מעון אשמה ופשע, ואומר דיש פדיון לתרומה יוכלו להחליף ישראל ועוד נכתם עונם וגם הוא בתוכם נשאר רשע והבן):
משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר, ר"ל דאמרינן בסנהדרין וקי"א) וימהר משה וכו' וישתחו מה ראה רחב"ג אומר ארך אפים ראה וכו' והתניא כשעלה משה למרום ראה שהקב"ה יושב וכותב ארך אפים א״ל רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים א"ל רשעים יאבדו וכו' כשחטאו ישראל א"ל לא כך אמרת ארך אפים לצדיקים וכו' ע"ש ולכן אחרי שמשה אמר לפני ד' ארך אפים לצדיקים לבד א"כ כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים במה הי' לו לחלות עבור ישראל לד'. לכן בע"כ הזכיר מאנשי דור המבול במה שהאריך להם ד' ק"כ שנים כדי שיחזרו בתשובה וא"כ ממנו נקח כי כבר יצא דבר מלכות חוק ומשפט מלפני ד' שארך אפים אף לרשעים, וזה משה מה"ת מנין מאין הי' נר לרגלו ואור לנתיבתו להתפלל לד' להאריך אפו אמר בשנם ר"ל לא ידון וגו' והיו ימיו מאה ועשרים, וי"ל לא ידון רוחי באדם לא אחכה עד לאחר מותו שאדון אך הרוח רק בשנם הוא בשר בעוד הוא חי אשפוט שניהם, המן מה"ת מנין המן העץ וכר ר"ל מתי יוכל להולד נחש עקלתון נחש בריח כי יצא לריב עם בני ישראל איש רע מעללים כהמן מנין זאת מה"ת ומביא המן העץ אשר וכו' לא תאכל אכלת ר"ל אם יעברו בני יעקב על מצות ד' לעשות היפך דברי אלקים חיים כי אז הקב"ה מעמיד להם מלך או שר קשה כהמן כדי שישראל יעשו תשובה ויחזירו למוטב כסנהדרין (צ"ז:) ובעו"ה נתקיים זאת עתה בדייטשלאנד כנ"ר:
ומאז לפני שנות מאות צץ הפילוסופיא שם פרח הזדון ומני אז הוחל לקרא בשם ד' וילכו אחר ההבל ויהבלו ורבו כמו רבו כי עזבו ד' ויצאו מדת ישראל ויתערבו בגוים ויתחתנו בהם ובנים זרים ילדו ויתמכרו לעם גרממיא לדבר בלשונם ולמנהגיהם ויאמינו כי שם ארצם ובגולה לא יהי' כי ישבו על אדמתם עתה הפך עליהם בלהות מאסו בהם עוגבים נפשם ובקשו להרוג אותם בערים ולכרות אוכל מפיהם והשאר כלה גרש יגרשו ובחרו בם וגם על המשומדים יעבור כוס הזה, מי יתן כי תפקחנה עיניהם של ישראל הנשארים עוד שם כי ישובו אל ד' בחזקה כי יסלח לאשר נשאר כי אז אור חדש עליהם יזרח ומצהרים יקום חלד ויושבו תשועת עולמים אכי"ר:
עוד י"ל המן מה"ת מנין המן העץ ר"ל דאמרי' ביומא (פ"ו:) תניא ריכר"י אומר אדם עובר עבירה פעם ראשונה שני' ושלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין שנאמר לכן על שלשה פשעי ישראל וכו' ארבעה לא אשיבנו ע"כ ויש להבין מדוע כן משפט חרוץ דעל ארבעה אין מוחלין, ונראה דאמרי' שבת (קנ"ו) דהמזל ביום שנולד פועל עליו להרע או להיטיב ע"ש כ' אפינקסי' דריכ״ל האי מאן דבחד בשבתא וכו' וידוע דבריאת העולם עוד ביום האחד כבר נבראו ואך בכל יום יצאו כל אחד בפועל ממש והיינו הארבע יסודות אש עפר רוח ומים כבר נבראו באחד בשבת אך בכל יום מששת ימי בראשית יצא כל יסוד החוצה כמו העפר יקוו המים ותראה היבשה וכן כולם, ולכן אם יחטא איש לד' באחד הימים וישאלו בשמים ממעל מדוע אתה עובר על דתוה"ק יענה ויאמר כי אדם נברא נ"כ מד' יסודות אער"מ, וביום הזה יסוד העפר הוא חזק כי נגלה לעין ועי"ז כל הג' יסודות מוכרחים הי' לשומעו ונצח אותם, עבר בשני יאמר כי היסוד רוח חזק וכן בג' יאמר כי כח האש אבל עבר בד' אין תירוץ עמו ומש"ה ארבעה אין מוחלין לו:
ובזה נקל להבין מה שהובא בטו"ז או"ח סי' תקפ"א בשם הטור ומדרש ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עוונות ר"ל כיון דביו"כ מחלו להם ועובר עבירה זו ב' ימים מוחלין ד' אין מוחלין וכיום ה' בלילה נשמתו עולה ומעיד שעבר ונכתם עונו וזה ראשון לחשבון עונות ביום זו, והנה העיון יעקב הק' מפני מה לא מחל הקב"ה לאדה"ר שעבר רק פעם ותי' משום ששמע מפי ד' לכן אפי' בפעם הראשון אין מוחלין ולכן חסא של ישראל בימי אחשורוש הי' מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ואמרי' שלהי מכות אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה ולכן אין מחילה אפי' בפעם הא' וזה המן מן התורה מנין מאין לקח ודן דינו דישראל אין להם מחילה ויוכל להם ואמר המן העץ כמו ששם אין מחילה דמפי ד' הה"ד בהשתחוי לצלם, ובזה גבין מאמר רז"ל מגילה (י"ב.) שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליי' א"ל אמרו אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ בשושן יהרונו וכו' א"ל מפני שהשתחוו לצלם וכו' וכי משא פנים יש בדבר וכו' הן לא עשו אלא לפנים, והק' מדוע וכי בשביל שנהנו יגיע להם חלילה כליי' ועוד דאכלו בשר כשר כמגילה (י"ב.) לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן, ונראה בהקדם מאמרם ז"ל ע"ז (ח'.) תניא רי"א ישראל שבחו"ל עובדי עבודה זרה בטהרה וכו' עכו"ם שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים אעפ"י שאכלו משלהן וכו' מעלה עליהם הכתוב כאלו אכלו מזבחי מתים וקרא לך:
ובזה נוכל להבין מאמר תלמידיו מפני שנהנו מסעודתו וכו' אף שאכלו בשר כשר ומרדכי עומד ומשמש עליהם עכ"ז כאלו עבדו ע"ז ואכלו מזבחי מתים ולפי דברי העיון יעקב כנ״ל כיון ששמעו מפי הקב"ה בעצמו לזאת גדול עונו מנשוא אף בפעם הראשונה, נהנה אמרו רז״ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ובזה בין נבין לאשורו דברי תלמידיו דהם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וא״כ שפיר מגיע להם כלי' דהרי דומה באלו עבדו לעכו״ם אולם בפעם הראשונה נשא ישא להם כיומא פ״ו דמפי משה שמעו וקרא לך ואכלת מזבחו וע"כ לא יקשה עליהם וכי משא פנים יש בדבר אבל כאשר שמעו מפי צדיק רשב"י מפני שהשתחוו לצלם המה שמעו כן תמהו וכי משא פנים אחרי כי אנכי ולא יהי' לך שמעו מפי ד' לא נכון לשאת והשיב רשב"י הם לא עשו אלא לפנים ומש"ה בתחילה אמר להם אמרו אתם, דאלו אמר בתחילה דהשתחוו חשב דישאלו וכי משא פנים וכו' וכיון שהם אמרו שנהנו וכו' וזה ג״כ ביזרא דע״ז ולא קשה להם וכי משא פנים וכו' לכן השיב להם רשב"י מפני שהשתחוו וחשב שלא ישאלו ואפ״ה שאלו כנ"ל ומוכח לתרץ להם והבן:
אסתר מה"ת מנין ר"ל שיבוא עליהם ב' מיני צרות ואם יעשו רפאות תעלה לאחד יכאב השניי' ואם רפא ירפא השניי' תכאב הראשונה כמו שהי' אז בימי אסתר, אם תרצה להשמר מג״ע עם אחשורוש אזי מוכרחת לדור עמו באונס כי אז לא תחטא בזה אבל יהי' נשאר המכה מכת חרב והרג ואבדן חלילה, ואם תרצה להסיר מישראל נהם ככפיר זעף מלך מלאכי מות כי אז נכתם עון אשמה של עריות שלה לפני ד' והיכן מצינו רמז כזה מהתורה ומביא ואנכי הסתר אסתיר וכו' דידוע טענת המינים אם יש ידיעה אין בחירה ואין לענוש ע"ז ואם יש בחירה וכן משפטו אשר יחרץ עליו א"כ אין ידיעה חלילה וע"ז אמר דהמע"ה כי הלל רשע על תאות ר"ל דיאמר דיש ידיעה ומוכרח לעבור על עבירה פלונית ובוצע ברך נאץ ד' ר"ל אם הגזלן רוצה לעשות תשובה ולבדך את ד' בכל עת? הוא נאץ ד' כי עושה היפך מרצון ד' מה שנזר עליו:
ועל זה סובב הולך מאמר קהלת שאמר על החטאים האלה ועוד ראיתי תחת השמש במקום המשפט שמה הרשע ובמקום הצדק שמה הרשע ר"ל דחשבתי לדעת איזה דרך שיבור לו האדם המאמין בד' אי יאמר דיש משפט להשיב לאיש כגמולו וזה במקום המשפט שמה הרשע דיאמר א"כ אין ידיעה חלילה ובמקום הצדק דיאמר דיש ידיעה א"כ שמה הרשע דיאמר דאין בחירה ומדוע ענוש יענש אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט אלקים וימדוד פעולתם על פי פעלם וגם לענין ידיעה אמרתי על דברת בני האדם שישאלו ע"ז לברם אלקים ולראות שהם בהמה המה להם וכי יבוא ד' עמהם בדברים ולהוכיחם קבל עם שיש ידיעה והמה האנשים נדמו כבהמות ולא יבינו כל אין זה כבודו וגם לא חלק ד' לאדם בינה יתירה להבין את זאת כבר דברתי מזה במק"א:
והנה שם (בדברים ל"א) הנך שוכב וגו' וקם העם הזה וזנה אחרי ונו' ר"ל דיאמרו דיש ידיעה ואין בחירה זאת ואין להעניש אותנו, ואולם בראותם יחד וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים וגו' ומצאוהו צרות רבות ודרשו בחגיגה (ה') אמ"ר שנעשו צרות זו לזו זהו זיבורא ועקרבא דזהו מדה כנגד מדה אם חוקרים בידיעה ובחירה ולבם צפן משכל להבינם מביא עליהם צרות דאין רפואה למכתם דמעלי להאי קשה להאי אולם הם עוד לא ידעו להשיב אל ד' ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה ר"ל יען כי ד' ייסר אותנו א"כ יש משפט לכן אין ידיעה וזה הלא כי אין אלוה בקרבי דאין ידיעה יש משפט ע"ז אמר ד' ואנכי הסתר אסתיר על כל הרעה על טענה הא' וב' כי יש ידיעה ובחירה ולא לאדם דרכו בזה וזה אסתר מה"ת שם ואנכי אסתיר רמז למה שקרה להם בימי אסתר כנ"ל:
ואמר מרדכי מה"ת מנין ר"ל דאסתר צותה עליו לך כנוס כל היהודים וכו' וכתיב ויעש בכר אשר ציותה עליו אסתר והיינו דאסף וקיבץ את היהודים דבכל עיר שושן וידוע דהיתה מטרפולין של מלכים שושן הבירה ובודאי הי' יהודים לרוב בהם הולכי קדימה וחפשים מן המצות ולכן יש להעמיק שאלה על מרדכי מאין לקח דרך לשמוע לקול אסתר לצרף עם הפושעים מפגיע וע"ז אמר מרדכי מה"ת מנין מאין למד זאת והשיב ואתה קח לך בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא דנרמז דמרדכי למד זאת מבשמים אשר צוה ד' לקחת ואמרו בכריתות (ו':) אר"ש חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה, ומכאן למד מרדכי לצרף גם יתר העם בהתענית והקב"ה הסכים ע"י וד' עזרו:
והנה הרי"ף בעין יעקב שם בכריתות אסבר לן מה בצע יהי' לנו כי נתפלל עם הפושעים וביאר לפי״מ שמצינו אצל לוט ואנכי לא אוכל להמלט וגם אצל הצרפית שאמרה לאליהו מה לי ולך איש האלקים דפירש"י שם כשהייתי אני בסדום וכן הצרפית הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשי עירי הייתי צדיק נגדם וכו' עתה אם אהי' בין ישרי לב מעשי קטן מהכיל כי יסלח לי על כל פשעי ע״ש ברש"י והיא ממדרש ולכן נחוץ לתענית פושעי ישראל כדי שיראו האנשים ביום ענות נפשם כי צדיקים המה נגד אלה, והנה תחזינה עינינו כי יש ב' מיני אהבה האחד שהקב"ה אוהב אותנו באמת על אשר נלך באורחותיו ונשמור לעשות ככל הכתוב בתורתו, והב' היא אהבה בעבור שהקב"ה רואה כל גויי הארץ כי הרשיעו לעשות, לכן בחר לו ד' את ישראל כי המה טובים מאלה:
ובזה נוכל להבין אמרי קדוש מלאכי ההוא אמר אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, ויש להרגיש דתחילה דיבר מלאכי בקדשו כי ד' אוהב את ישראל מאד ואחרי כן ייסר אותם שבע על חטאם כי יתגברו כאשר עין הקורא יחזה, והב' מה זו שאלת ישראל במה אהבתנו, ולפי מה שהקדמנו יהי' לבאר דישראל ישאלו באיזה אהבה הקב"ה אוהב אותנו, אי אותנו בעצמם או על שונאינו שהמה רעים וחטאים בגופם ובממונם יותר ממנו, והשיב הנבואה כי ע"י ששונא לעשו יאהב אותנו, וזה ואוהב את יעקב לא מצדו אך ואת עשו שנאתי כי רואה מעשיו והמה לשיכים ורלצנינים בעיני ולכן אני אוהב אתכם, ובזה בין גבין מאמרם ז"ל ופסחים קי"ח דרש רבא מ"ד אהבתי כי ישמע ד' קול תחנוני אימתי אני אהובה לפניך כשאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אמרה כנס"י אעפ"י שדלה אני מן המצות לך אני ולי נאה להושיע דאמרי' תענית (כ"ה:) שמואל הק' גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבח של ציבור היא וכו' משל לעבד שמבקש פרס מרבו א"ל תנו לו ואל אשמע בקולו היינו דיצוה לתת לו לא בעבור שאוהב אותו בעצמו דאם הי' כן הי' רוצה לשמוע תפלתו, אבל לא כן היא אך בעבור שיראה הרשעים והי' אלו כצדיקים וזה אימתי אני בעצמי אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני ותעשה שאלתי בה אדע כי מצאתי חן בעיניך, אבל דלותי ולי יהושיע ר"ל כי הישועה באה לי בין כך ובין כך, אעפ"י שדרה אני מן המצות תושיע בהביטך מעשים של אחרים, והבן וכל דבריהם ברמז מליהם ומהם ילמדו תועים בינה:
וכן מצינו שאמרו בר"ה (כ"ב:) ת"ר וכו' פעם אחת בקשו הבייתוסין להמעות את חכמים וכו' אמור כיצד ראית הלבנה א״ל עולה הייתי במעלות אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין ב' סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומה לגדי קרניו דומה לצבי וזנבו מונחת לו בין ב' ירכותיו וכו' מעלת אדומים מוזכר ביהושע (י"ח) וכאן פתח במשל פיו כי ירחיקו ללכת מן חבורה צדוק ובייתוס מעלות אדומים על הצביעות שיש בהם, כסוטה (כ"ב:) ריש לירא מהם וכיון דאין תוכם כברם המה צבועים, וראיתיו שהוא רבון בין ב' סלעים ר"ל בתורה שבכתב מודה ובב' הלוחות נכלל כל תרי"ג ערש"י סוף משפטים ובתורה שבע"פ כופר, ראשו דומה לעגל ר"ל בפיה"מ לרמב"ם אבות פ"א כ' כי צדוק ובייתוס כפרו גם בכתב אך יראו מהעם ואמרו בפה שמאמין לתורה שבכתב אבל לא בקבלה אבל בראשו תוך ומרמה כעשיית העגל לעבוד ע"ז, אזניו רומה לגדי ע' בכורות (ל"ה.) שהם גדולות וגסות ואמרו ז"ל בכתובות (ה':) שאל ישמיע לאזניו דברים בטלים שאוזן נכוה תחילה לאברים וכן לענין לשון הרע כערכין וט"ז.) וכיון דחולקים על הקבלה הרי אזנם פתוחה לשמוע מה שאסרו רז"ל, קרניו דומה לצבי עתו"ס חולין (ס':) דהם זקופים וחרים וידקרו ר״ל כשאתה מדבר עמו ישאל הרבה שאלות ובוטה בדבריו כמדקרות חרב, וזנבו מונחת לו בין ירכותיו שאינו מודה בפריעה וכאלו לא מל, והנה בימים הראשונים מצינו ראינו כי עמודי עולם לא הרהיבו עוז בנפשם לייסר את העם כי דרכם לא יתכן בעיני אלקים ואדם כמו בשמואל א' בתפלת חנה אל תרבו תדברו גבוה גבוה יצא עתק מפיכם כי אל וגו' ולו נתכנו עלילות ורחש לבי לפרשו עפ"י מה שאמרו ב"ב (ס':) משום דר"ל התקוששו וקושו קשוט מצמך ואח"כ קש״ט אחרים ובערכין (ט"ז:) אמר ר"ט תמהני אם יש בדור הזה שיוכל להוכיח אם אתה אומר לו טור קיסם מבין שיניך הוא אומר טול קורה מבין עיניך ע"כ והדברים נפלאים מי הוא זה אשר מלאו לבו להוכיח לעמיתו בדבר קטן ולא ידע כי בנפשו דיבר ולו יחשב עון גדול מנשוא עד אשר היא כקורת בית הבר:
ונראה דר"ט בחר לו לשון ערומים, ידוע דר"ס הוא מתלמידי ב"ש כיבמות וס"ו.) אמר״ט תאבני וכו' רש"י דמשמאי הוא ובתוס' ע"ז (ל"ח:) ד"ה ואתא כ' מהל' אר"י דברים שיש בני בבל לבני אר"י וקאמר בני בבל משליכין קיסם (להצילו שלא יהי' בישול עכו"ם) ובני מערב אומרים קיסם זה מה מעלה ומה מוריד ר"ל אכתי איסור בש"ע במקומו עומד ובעירובין (י"א:) הכשר מבוי בש"א לחי וקורה ובה"א או לחי או קורה ואנו עושים כב"ה ואמר ר"ט אם יבוא אחד מבני בבל לאר"י וישליך קיסם להנצל מבש"ב וא' מאר"י יוכיחו דאכתי יש בש"ע וטור קיסם מבין שיניך ואסור לאכול הפת והתבשיל אף השני יאמר לו טור קורה מבין עיניך ואתה סומך להקל כב"ה הלא ב"ש מחמירין ואמרו תרווייהו דבעי לחי וקורה, והנה שני אלה כתומם המאמרים האלה הורונו לדעת כי יש ב' מיני עון אשר בעבור זה לא יוכל המוכיח להרהיב עוז בנפשו להגיד לעם ד' פשעם, האחר כי יש בידיו עונות אשר לא נעלמו מעין כל חי ויודעים נגעי לבבו בני אדם ועל ידי כן מוכרח לעצור במילין כי אם יאמר סול קיסם יאמרו סול קורה, והב' מעונות ופשעים שנסתרה דרכם מהאנשים והמה לא ידעו אם המוכיח נוכח ד' דרכו ואך ד' היודע ועד כי גדול עונו מנשוא ואיך ימלא פיו תוכחות אחרי כי הוא מלא רפש וטיט וע"ז אמרו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, וע"ז נוכל לומר כי אמרה חנה אל תרבו תדברו גבוה וכו' לייסר אנשים הא' כי אל דעות ד' והוא יודע מחשבות אדם ותחבולותיו ועונך מחול ימים יכבד והב' ולו נתכנו עלילות ר"ל גם בני אדם גם המה ידעו כי המוכיחים השחיתו התעיבו ועברו חוק חלפו תורות וע"ז אמר דהע"ה ראיתי בוגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו ראה כי פקודיך אהבתי ד' כחסדך חייני:
וטרם כל נעלה להבין מאמרם ז"ל בשבת (וג"ה) וממקדשי רא יוסף תחלו ותני ר' יוסף א״ת ממקדש אלא ממקודשי שבהם אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מא' ועד ת'. והטעם שהי' להם להוכיחם, ויש להרגיש מדוע מפי עליון תצא הגזירה אך דוקא על הצדיקים השלימים האלו, אבל לאותן צדיקים שלא קיימו מא' ועד ת' לא, אף כי המה צדיקים דיש להם רוב זכיות, אולם למאמרינו צדיק ד' בכל דרכיו לאשר אותם צדיקים שלא קיימו כל התורה על אלו לא יצתה חמת מה"ד מדוע לא הוכיח לעם ד' בשבט פיו כי יש להם להשיב אמרים אמת רשולחם, יען כי גם המה לא הטהרו מכל עונותם, וקשוט עצמך כנ"ל, אבל הצדיקים השלימים שאת ד' התהלכו במסילה העולה בית אל ולא הפילו מדבר ד' ארצה על אלו היסב חרה מה"ד מדוע חבשו פניהם בטמון ולא הוכיחו כי עליהם לא יעבור מורא על ראשם מטעם קשוט עצמך וכו' ולכן נחתם הגזירה דוקא עליהם להרוג אותם חלילה וזה שאמר ר"י וממקודשי תחלו דוקא לאותן שקיימו כה"ת כולה:
ובזה גבינה דברי דוד ראיתי בוגרים ואתקוטטה היינו דהוכיח אותם כי הרעו לעשות ואמר ראה כי פקודיך אהבתי ולכן לא אירא כי יאמר קשוט עצטך, ולכן אמר ד' כחסדך חייני מעתה לא אירא ולא אחת ממה"ר וחי' אחי' וע"ז מלאו לב חברי איוב לייסרו הנה יסרת רבים והיית מובטח כי תצמוד בכל ומעתה נסה דבר אליך ומוכיח סופך על תחילתך שלא היית כשר בעיני ד' ואיכה עשית זאת לייסר אחרים, ובזה יתפרש המסורה, תורה, את מספר ימיך אמלא, איוב, ופי אמלא תוכחות, משלי, ואוצרותיהם אמלא ר"ל אימת מספר ימיך אמלא לחיות על פני הארץ ע' שנה באם פי אמלא תוכחות ולא יוכל מה"ד לקטרג וא"ת שאם בכל עת אוכיח במישור לבני אדם תורתי ומצוותי מה תהא עליהם ע"ז אמר ואוצרותיהם אמלא כברכות (ו') חשב לעשות מצוה מעלה עה"כ כאלו עשאה והבן:
ולעת כזאת נפשנו ירעה לנו בראותינו יחד כי עם בני ישראל ילכו אחרי ההבל ויהבלו וחבקו אשפתות גלו מעל שכמיהם התורה והמצות אשר אמרנו בצלם נחי בגוים ורודפי קדים כל היום ואין אומר השב לא יזכר ולא יעלה על לב לאמור כי עזבו מים חיים מים קרים נוזרים ונתתי אל לבי לתור בחכמה אמרתי אחכמה לדעת שורש דבר אשר נמצא בנו הסיבה אשר בעבור זה הזניחו את קדוש ישראל, והבטתי כי העמל והאון ביעקב היא כי הבנים פנו עורף ולא פנים להאבות ולא אבו שמוע לקול דבריהם ולכן גם האבות הרחיקו ללכת מהבנים והניחום והלכו להם, זאת הי' בעכרנו ולכן כל רב וצורב נטל עליו בעת עומד לבשר צדק בקהל כי ינשאו וינטלו מעלת כיבוד או"א, וזה לנו האות כי תוה"ק בעת משה הרים כשופר קולו בשירת האזינו וגלה למוסר אזנם אמר שאל אביך וינדך זקניך ויאמרו, ובסוף מלאכי בשליחות אלי' והשיב לב אבות וכו' ולב בנים וכו':
ובזה יהי' לבאר דבריהם ז״ל במדרש במדבר כשקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אוה"ע אמרו לפני הקב"ה מה ראו אומה זו להתקרב יותר מכל אומה ולשון א"ל הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם כמו שאלו מביאין הה"ר למשפחותם לבית אבותם, ובפשיטות י"ל דאמרי' בע"ז (ב') כלום כפית עלינו וכו' והראיונות ישמיעונו שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם וכו' וקשה הא ישראל נמי הללו עוע"ז והללו עוע"ז כי כן טען עוזא אך התירוץ כיון דאבותם קיימו גם המה ישיבו אל ד' ויקיימו וזה ניחא כי יש להם לישראל ספר היחס יוכלו להשיב כן אבל אתם לא תדעו מי אביכם להראות כי קיימו:
ואולם רוח מבינתי יענני לפרשו בא"א והיא כמו שיבוא לאשר ידענו כי ללכת אחרי מצות ד' ולדבקה בו יש לפנינו ב' דרכים והמה יורונו לעשות הטוב ולבחר בחיים, הא' כי אבינו סיפר לנו את הגדולות והנוראות אשר עיניו ראו ולא זר אשר פעל ועשה עמנו קורא הדורות מראש וע"ז אמר בדבה"י דוד לשלמה בנודע את אלקי אביך ועבדהו ר"ל למוד ליראה את השם הנכבד ע"י שהוא אלוקי אביך והוא סיפר לך ממנו והדרך הב' כי אדם אשר חלילה נגע אליו הרעה כי חלה את חליו ועוד מעם צאת נפשו ולא יאמין בחייו ופתאום ישלח ד' עזרתו מקודש ויקם ויחי וילך על רגליו כן יוכל להיות כי רואה שספינתו חשבה להשבר והונו ורכושו כמו שבלול תמה הולך ופתאום יקום סערה לדממה והספינה באה אל הנמר לשלום לא תחסר כל בה וידע האיש כי מתת אלקים הוא, וזה הי' אצל חזקי' ישעיה י״ח) חי חי הוא יודוך כמוני היום אב לבנים יודיע אמיתך ר"ל דע"י הנם אשר שלח דברו וירפאני הנה מבשרי אחזה זאת כי יש אלוה בורא עולם ואך לאיש אחר אשר לא ראה את האותות כי הוא ממית ומחי' לזה אב לבנים יודיע אמיתך נחוץ לבוא אל הקבלה אשר ספרו לו אבותיו:
ובזה נבין מאמרם ז"ל קידושין (ל"א) דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מ"ד יודוך כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר וכו' אלא בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת, ומה שיש לדקדק בזה היא מה שאוה"ע אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, ומדוע לא ידרוש עבורו אל גדול ונורא אין סוף ורק לו נאה להודות:
ונראה בהקדם לפרש בתוה"ק (שמות כ') לא תעשה לך פסל וכו' אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים וכו' לא תשתחוה להם וכו' כי ד' וכו' פוקד עון אבות, נראה כי בעת הזאת מלחמה נטושה על פני כל אייראפא ובד אחד ראשם לעב יניעו כי יכבשו מדינות רבות וערי מבצר ויכו בשונאיהם מכת חרב הרנ ואבדן גם באניות הקיטור שלחו ידם ובתחבולה יעשו אניות תחת המים והמה יצללו כעופרת הספינות הגדולות של האויב כי יבא כברק חצו וינקוב האניות אויבו וזה דרך כסל גם לרבת בני עמנו כי יאמרו ע"י תחבולות טובים ומכונות חדשים יעשו מלחמות ועתקו גם גברו חיל אבל האיש הנלבב אשר נפשו יודעת מאד כי יש אלקים שופסים בארץ ידע להזהר ולשפוט מישרים כי הכל מאת ד' מן השמים:
ומצינו ראינו בכורות (ח':) דחכמי יון אמרו לר' יהושע בני לן ביתא באוירא דעלמא אמר שם תלא בין רקיעא לארעא אמר אסיקו לי לבני וטינא ע"כ, ידוע כי בזמן הזה בני יון מצאו און להם בחכמת הטבע ותרב חכמתם מכל בני קדם ויצא להם שם עד למרחוק ויושבים על אדמתם כחמרא על דורדיא לא כן עם בני ישראל כי גלו מארצם וילכו בגולה, ורבו לנסות דבר אליהם אם באו בסוד לבנות מגדל הפורח כמו הם שכבר באו על כל נעלם ובהדי שותא מורה באצבע כי בני עם אלקי יעקב לא יוכל לחיות זרע ולהאריך ימים בקרב עמים רבים יען כי אין לו כברת ארץ לשבת על האדמה ואם ידורו באויר מי יוכל לבנות ביתו באויר, והשיב להם ר' יהושע תשובה ניצחת אמר שם וכו' אנחנו אין צריכין למגדול הזה ואנחנו נלך בשם ד' הבט וראה איה אנכי עומד ובה תדעו כי ד' מחסי ומצודתי ואתם עם האדמה תאבדו מהרה ואנחנו בלא עפר הארץ נחי' והגבעות ימושו וההרים תמוטינה ואנו עומדים חי, ועל דבר זה נענש חירם שאמר מושב אלקים ישבתי (יחזקאל) כ"ח ומדרש ורש"י שעשה לו ז' רקיעים בתוך הים וכו':
וזה נוכל דפרש לא תעשה לך פסל וכו' אשר בשמים ממעל ר"ל דתראה מגדלים הפורחים באויר ויעזרו על ידו ותדמה בנפשך כי זו כח אדם ועי"ז יגבר איש ולא ד' פעל כר זאת אני מצוה לך לא תעשה וכן בארץ כי תראה מסה"ב וטל"ג וטל"פ ואשר במים מתחת לארץ ספינות הקיטור אונטער זעע במטה, אל תאמין כי עי"ז נעזרו אך דע לך כי אל קנא פוקד עון אבות על בנים רוססיא כי מלכות ראמנוב הרע לישראל ולכן מגר לארץ כסאם ע״י מלכות אחר, אבל לא מכוחם רק ד' איש מלחמה:
והנה הבט וראה מאמר העיקרים פכ"ו אמר כי עשרת הדברות יש בהם שני לוחות להורות על שני עניינים נפרדים זה מזה, בלוח האחד הם המצות לקבל עול מלכותו ולעבדו בלבב שלם, ובלוח השני הם המצות שיתנהג האדם בינו לבין חבירו כדי שיתקיים הקיבוץ המדיני ואמר כי מצות כבד את אביך היא בלוח הא' ופתח במשל פיו למלך שבנה מדינה והושיב בה אנשים אשר היו נמכרו לעבודת עולם והוא הוציאם משם והביאם הנה ובאשר ידוע כי המלך לא יגלה לאנשי מדינתו בכל יום, והדור שהביא דכאן המה ראהו, אבל בניהם אחריהם דמו בלבבם שהמדינה מעולם כן הי' ושאין עליהם מושל ושליט ואין דרך לצאת מן השטות הלז רק בהיותם נכנעים אל האבות והם יודיעו להבנים איך היו עבדים והמלך הוציאם והביאם, ולזה ההכרח למצות כבד את ארא שיאמינו מה שהאבות אומרים להם ויאמינו באלוקי עולם ע"ש:
הרי מזה מפורש יוצא כי ההכרח לכיבוד אב למען ע"י ישרישו האמונה בד' כי הוא הוציאם ממצרים והביאם אל גבול נחלתם ולכן אוה"ע עת הקשיבו כי ד' השמיע במרום קולו אנכי ד' אלקיך וגו' המה שמעו כן תמהו ואמרו הלא זה לכבוד עצמו הוא דורש כאשר נאה לו, אבל זה רק דור ההוא ידעו כי דבר ד' אמת כי היו במצרים ועדיהם המה כי הוציאם משם, אבל הדוד האחרון מי יודיעם והמה ידמו כי להם ניתנה הארץ מעולם ומאלף דור לפנים, כיון שאמר כבד את ארא חזרו והודו למאמרות הראשונות ר"ל דע"י מצות כיבוד או"א יחזיקו במעוז להאמין בדברות הראשונות, ורבא אמר ראש דברך אמת ר"ל מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת שהאבות יודיעו לבנים ותשב האמונה באיתן קשתה וע"י הקבלה אב לבנים יודיע ויהי' הקשר האמונה הולך וחזק:
הדרך הנ' הוא לבוא אל אמונה היא ע"י החקירה כי אם ברכו ד' בשכל ישר חד וחלק ע"י יוכל לעלות מרום הרים ועין בעין יראו כי ד' לבדו הוא ואין שני וזה הי' אצל בני לוי כדכתיב (דברים) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו היינו דלא הי' נחוץ להם כי ילמדו וישמעו מאו״א והם לבדם עפעפם יחזו את אלקים ולכן כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו, ולעת״ל כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים יאמר נא ישראל (ישעי' ס"ג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ר"ל לא נחוץ לנו אל הקבלה מאבותינו, וכולנו יודעים אתה ד' אבינו נואלנו מעולם שמך:
וע"ז נוכל להבין קידושין (ד"א:) ר"י ואביי על או"א אשרי שלא חמאן היינו דא"צ לקבלתם ומאליו בין יבין להכיר את אביו שבשמים ואולם זה הדרך רק צדיקים הגבוהים ילכו בה ויעלו ויבואו בשלום וכל טוב אדונינו בידם, אבר כל העם מקצה מוכרחים אל הקבלה מהאבות ולכן ישראל אשר ישמרו בכל עת ספר יחוסן וידעו מבטן מי יצאו ומי אביהם ועבור זה ניתן להם התורה למורשה כי ע"י האבות יקיימו מה שכתוב בה לא כן אוה"ע וע"כ השיב להם הקב"ה הביאו ספר יוחסין שלכם וזאת לא הי' להם וזה (דברים) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב דהאבות יורישו זאת לבניהם:
היוצא לנו מזה דהעיקר ללמד דעת להבנים כי יהי' בן יכבד אב וע"י ישמרו התורה והמצות וכן מצינו ראינו מישעי' ה' דאמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנבי ובתוך עם סמא שפתים אנכי יושב וגף ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה וגו' לקח מעל המזבח ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, ר"ל דישעי' אמר כי ד' נראה לו בודאי להיות ציר באמן להוכיח את ישראל ואיככה יוכל לעשות כן אחרי כי הוא אינו מטוהר וקשוט עצמך וכו' ואף כי גם בתוך עם סמא וגו' מ"מ לא יוכל למלאות פיו תוכחה וע"ז אמר ויעף אלי דאמרי' מגילה (ל״א:) במה אדע וכו' קחה לי עגלה משולשת אמר אברהם לפני הקב"ה שמא חו"ש כשישראל חוטאים אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה והשיב הקב"ה קחה לי עגלה (כלומר הקרבנות יכפרו עליהם) תינח בזמן שביהמ"ק קיים כו', כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כל זמן שקוראין לפני מעלה אני עליהן כאלו הקריבו לפני קרבן ומוחל להם על כל עונותיהם ע"כ, ובמדרש הובא רש"י ישעי' מלאתי משפט צדק ילין בה תמיד של שחר הי' מכפר על עבירות לילה ושל בין הערביים על של יום ע"כ הרי בשני אלה כפרה לישראל או בקרבן בביהמ"ק קיים או באמירת הקרבנות בזמן שאין ביהמ"ק ובנדרים (נ"ז:) ד"י איש ימא העלה בידו ד"ן בפומי' ובידו רצפה תרגום ובפומי' ממלל, וזה דאמרי' מו"ק (כ"ח.) דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו (היינו דמשנתו סדורה לו בפיו):
ובמה שהבאנו השיבו לו תשובה חזקה ויעף אלי וגו' ובידו רצפה בפיו דיבר והיינו דלקח מעל המזבח חתיכה בשר קודש ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך גם אם אין ביהמ"ק ואין קרבן ואין מזבח ורק אתה עוסק בהלכות קרבנות ובפרשותי' הכתובות בתודה סר עונך וחטאתך כנ"ל ומה גם עתה דמזבח בנוי וביהמ"ק קיים וכהן עומד ומקריב בודאי מכלה פשע ומכפר עון ואיך תאמר בתוך עם טמא שפתים וגו' והלא עמך כולם צדיקים ע"י תמידין כסדרן על גבי המזבח, ומאז בחר לו ישעי' לשון ערומים לבל ייסר אותם כי העוו פני מלכם בפשעיהם ובכל חטאתם בגלוי נגד השמש רק הסתיר העמל מעין כר אדם והאיש אשר אשם תלוי בו הנה הוא יבין וידע אל מה ירמזון מליו של הנביא ואמר (ישעי' נ"א שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ד' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בוד נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו, רודפי צדק ירמוז על האנשים אשר יקפצו ידיהם מתת מלחמם לדל כי מי שידו פתוחה הצדק קרוב לו מאד כמאמרם יומא (ל"ט.) הבא לטהר מסייעין לו ״מבקשי ד'״ היינו הבוערים בעם כי יאמרו ד' בשמים ממעל והמה על הארץ ולא יתנו אומן כי ד' לקצות ארץ יביט ולית אתר פנוי מיני' והמה נקראים מבקשי ד' כי נחוץ להם לבקשו בשמים לרום אבל יראי ד' וחושבי שמו ירעו ויבינו כי ד' פה עומד עמנו ובכל מקום כבודו, ואמר הביטו אל צור וכו' ואל מקבת דידוע דברי החוה"ל בשער הכנעה איך יוכל אדם להתגאות באם יודע שעבר פעמיים ע"י כים השתן וזה הביטו מאין באתם כי אז בודאי תורידו לארץ ראשכם, ואמר הביטו אל אברהם אביכם כי הלך בדרכי ד' קיים א"א אפי' עירובי תבשילין כיומא (כ"ח:) ופיזר נתן לאביונים ופרס לרעב לחמו וע"ז רמזו ביצה (ל"ב:) כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של א"א ואמר ואל שרה תחוללכם כי היא היתה אשת חיל עטרת בעלה ושמרה טהרת המשפחה והיתה אשה יראת ד' בכל עניני' ומדוע לא יעשו גם עתה הנשים כמוה ולילך בעקבותם ולדרוך במסילותם:
היוצא לנו דגם ישעי' ברצותו ללמד דעת את העם ולהעיר למוסר אזנם הזהירם כי יחזרו לאחורם להביט על דרכי אבותם, וביבמות (ע"ט.) ג' סימנים יש באומה זו דחמנים ביישנים גומלי חסדים וכולם היו לפנים באבות ובניהם אחריהם, ובע"ז (כ"ה) ויאמר ללמד את בני יהודה קשת וכו' ספר הישר וכו' זה ספר אברהם יצחק יעקב שנקראו ישרים וע' תענית (ט"ו) ישרים עדיפי מצדיקים) ר"ל אימתי ישלח ידו לתפוש בחרב וקשת במתניו ילמדו מאברהם כי רצה להציל לקוחים למות זה לוט וב"ב השליך נפש מנגד אף כי הי' זקן בא בימים ולוט נסע מקדם ולא האמין באלקי אברהם עכ"ז לא הביט און אברהם וחגר כגבור מתניו וידאו כל אנשי כדור הארץ אם עשו כן ואנחנו בעוה"ר הפקר כצפרים ואין חולה מהם אזנם עלינו נתונים למכים ולמורטים ואין דובר דבר ולכן כאשר שמעו אז אוה"ע את אשר פעל ועשה אברהם סיפרה לנו התורה (בראשית י"ד) אל עמק שוה היא עמק המלך דש"י ממדרש שהושוו אוה"ע והמליכו לאברהם בראותם יחד את מעשיו כי ריחם על לוט אשר לא באמונתו יחי' עכ"ז סיכן נפשו עבורו זקן ושבע ימים:
וע"ז קרא ישעי' מ"א בגרון לאמר ישמעו כל העמים מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו ר"ל כי הי' הזמן חושך על הארץ ולא ידעו העמים בלבם כי יש לרחם גם על איש אחד אף כי לא יחזיק במעוז אמונתו יש להצילו מרדת שחת וזה אברהם זאת עשה והזריח שמש הרחמנות ועשה מלחמה לא כאיש גבור מלחמה בחרב ובחנית מזוין אך בעפר וקש נלחם וד' עזרו כסנהדרין (ק"ח:) דהוי שדי עפר וכו' ועוד יתרה כמו שמצינו במסורה, א' הרימותי ידי לאל עליון, ב' הרימותי קולי ואקרא, טרם רדה אל המלחמה חילה פני ד' כי יעמוד לימינו כתרגומו ארימת ידי בצלו ואמרי' נדרים (ל"ב.) וירק את חניכיו שהוריקן בתורה וזה הרימותי קולי ואקרא שלמד עמהם תורה פרשת שוטרים, ובזה נבינה במה שאמרו ז"ל ב"ב (ט"ז:) רשב"י אומר מרגלית טובה הי' תלוי בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא כיון שמת תלאה בגלגל חמה ר"ל בעת מיתת אברהם לא הי' יודעים אנשים חכמים באיזה מעלה להספידו והראו לנו מן השמים דיש לדמותו לשמש בצאתה בגבורתה והיא מחי' תבל ומלואה כן א"א הזריח השמש וגלה אוזן אנשים כי יש אלוה בורא עולם וכל איש נטל עליו להרבות להיטיב עם אחרים, ולא אחד בלבד עמד מעלינו והזריח שמשו אלא יש עוד והיא מה שאמרו ז"ל במס' תענית (כ.) ת"ר שלשה נקדה להם חמה בעבורם משה ויהושע ונקדימון בן גוריון:
והנה תוס' ע"ז (כ"ה.) הק' למה לא חשיב יעקב וכו' והר"א דחזקי' לא הי' אלא אות בעלמא ולי נראה מש"ה לא חשיב יעקב דיעקב לא ביקש שיזרח לו השמש משא"כ אלה השלשה משה ויהושע ונב"ג הם ביקשו שיזרח להם השמש, וזה נוכל לפרש (תהלים) אבן מאסו הבונים וכו' ר"ל יעקב דהוא הי' לראש פינה לא חשבו הבונים הם החכמים שנקראו בונים בתוך אותן השלשה שנקדה להם ותי' מאת ד' היתה זאת ולא ביקש ע"ז היא נפלאת היינו דשל חזקי' לא הי' אלא אות כתוס' ואמרי' בסנהדרין (נ"ז:) ב"נ נהרג בדיין אחד בע"א שלא בהתראה, ומשה רבינו מפי ד' יצא מלפניו דבר חוק ומשפט דצריך שני עדים וב"ד של כ"ג לדון לאיש שהרג את הנפש ובטרם עמדו למשפט נם לאחד מערי המקלט ומש"ה אמר הכתוב (דברים) אז יבדיל משה שלש ערים וגו' מזרחה שמש ועל זה דרשו רז"ל מכות (יו"ד.) א"ל הקב"ה למשה הזרחת שמש לרוצחים ע"ש הרי דמש״ר הגדיל לעשות כי דאג גם לרוצחים והזריח להם השמש, ויהושע הוא במעשה ידיו יוכל להתפאר כי ידוע דאנשי נבעון עשו בערמה וכחשו לפני יהושע וזקנים וכרתו עמהם ברית ונשבעו להם ועל פי דתוה"ק שבועה בטעות הוא ולא בעי התרה כגיטין ומ"ו ורבנן מי חלה פלווייהו שבועה כלל וכו' לא חיילה שבועה, והאי דלא קטלינהו משום קדושת השם ע״ש א"כ בעת באו כנעני ארץ על גבעון למלחמה יכול הי' לרחוץ בנקיון כפיו עכ"פ בלי לעזור אולם יהושע לא כן עשה ויצא בעזרתם ויצילם ובזה הזריח שמשו ללמד תועים בינה כי ירחמו על אנשים, נקדימון ב"ג גם הוא חיילים יגבר והראה את נפשו היפה לשאול י"ב מעלות מים וערב ערובה באם לא ישיב לו במועדו אזי יתן לו י"ב ככרי כסף וכו' למען השקות מים לעם ד' העולים לרגל והזריח שמשו שמש צדקה וחסד ואמרי' סנהדרין (צ'.) דהש"י משלם מדה כנגד מדה ולכן אמרו שלשה נקרה להם חמה הקב"ה הזריח השמש על הארץ ושינה את תפקידה לזרוח יותר משאר הימים. בעבורם ר"ל ע"י מעשיהם הטובים האירה הארן מכבודם לכן הסיב להם הקב"ה ושילם להם כעל גמולם, וזה שביקש דוד על שלמה ייראוך עם שמש ר"ל תזכה להיות נמנה בין אנשים גדולי ערך שהזריחו שמשם על הארץ ובזה ישמח לבי גם אני והבן:
עד כאן דברנו ממדת הרחמנות שהי' לאבותינו וראה זה שלא עשו לפעמים לפנים משורת הדין נענשו כסוכה (ל"א):
במס' סוכה (ל"א ע"א) האי סבתא דאתאי לקמי' דר"ג אמרו ר"ג וכולהו רבנן בסוכה גזולה הם יתבי כ' רש"י דגזלו עבדי ר"ג עצים וסיככה בהם צווחא ולא אשגח בה ר"נ אמרה לי' אתתא דהוי לאבוה תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה אמר ר"נ פעותא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד, לא כמו שרצתה שיחזירו לה העצים עצמם, בס' תפארת יונתן ידו הדה לפרשו כיד ה' הטובה עליו, ועוד מפרשים בזה ואענה גם אנכי את חלקי בתוכם:
ובטרם יצמח כל שיח הפירוש אמרתי להביא דבריהם ז"ל במס' נדרים (ל"ב ע"א) ולפרשה, אר״א מפני מה נענש א"א ונשתעבדו בניו למצרים רד״ו שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאסר וירק את חניכיו ילידי ביתו, ושמואל אמר וכו' שאמר במה אדע כי אירשנה ורי״א שהפריש בנ"א מלכנס תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש וגו והנה אמרתי לחדור עין להבין אמרי בינה מחלוקות של אלה שלשה מטיבי לכת, ולבבי ידמה כי שמואל ור"י לא פריגי על ר"א דהשיעבוד במצרים הי' רק ע"י שעשה אונגריא רק הגלות למצרים הי' ע"י הטעמים אשר כ"א חוה דעתו כאשר יעבור לפנינו להוכיח עלי שניהם:
ואחרון אחרון חביב לבאר תחילה דברי ר"י (וכבר דברנו מזה במקום א' באו"א) שאמר שהפריש וכו' ונראה להכי אר"י כן כי בעבור זה חייבים בניו גלות דמצינו דאמרו ז"ל במס' פסחים (פ"ז ע"ב) ואר"א לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים ור"י דייק מורחמתי את לא רוחמה עיי"ש (ע' יבמות ק"ט ע"ב קשים גרים ותוס' שם) וא"כ מש"ה שהפריש בנ"א ליכנס תחת כנפי השכינה לכן מדד לו ד' פעולתו כי בניו ילכו בגולה כדי לדבק בהם גרים וזה היא המדה כנגד מדה, אבל שיעבוד לא מצינו שיגיע להם עבור זה, ושמואל אמר במה אדע כו' היא כי מצינו בעבור שהאיש לא יתן אומן לדברי השם עונשו יהי' שלא יכנס לארץ כמו גבי משה ואהרן, יען אשר לא האמנתם בי וגו' לכן לא תביאו וגו' במדבר, לזאת אברהם אשר הי' בזה מקטני אמנה לכן הי' משפטו חרוץ כי בניו ילכו בגולה למצרים למען הרחיק אותם מעל גבולם אה"ק, המדה כנגד מדה כסנהדרין (צ' ע"א), ועל האיש המאמין בד' אמר ישעי' (כ"ו) פתחו שערים ויבוא גוי בדיק שומר אמונים, ר"ל יען כי האמין בד' לכן פתחו שער ליכנס לתוך העיר ירושלים ע' שבת (קי"ט ע"ב) אבל עונש השיעבוד לא מצינו אך כדאמר ר"א שנענש א"א מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו, והנה ואת נוכל להבין על נקלה כי השיעבוד של ישראל הי' מדה כננד מדה על שעשה אנגריא שבזה נ"כ עשה עבודה עם הת"ח אולם נוכל לתמוה על החפץ מדוע המצרים עבדו עם ישראל בפרך הכי אברהם שעשה אנגריא הי' בפרך ומנ"ל הא:
ונראה להבין בטוטוד עפ"י מה שאמרו סוטה (יא ע"ב), אשר עבדו בהם בפרך אמר רשב"נ אר"י (וכן אר"א) בפריכה שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים וע' תוס' מגילה (ד' א') ד״ה שאף הם כו' שהיו ג"כ נשים משועבדות ע"ש וראי' מהכא הרי מפורש יובא שעבודת פרך היא באם יחליפו הסדר שנשים עושים מלאכת אנשים, והנה אמרו ז"ל ביומא (ע"א צ"א) אליכם אישים אקרא אמר"ב אלו ת"ח שדומין לנשים (פירש"י תשושי כח) ועושים גבורה כאנשים ר"ל בת"ת, והנה אשה אין דרכה לילך בקרב לתפוש חרב בכף ע' ע"ז (כ"ה ב') אשה כלי זיינה עלי' ותוס' ד״ה איכא כ' שאינה בעל מלחמות (תמיד (ל"ב א') יאמרו נשי קטל, ב"מ (צ"ז א') גברא דנשי קטל לית דין ולית דיין) ואפילו לקדם פני איש בלחם ובמים כדרך שאמרו ביבמות (ע"ו ב') איש דרכו לקדם ואין אשה דרכה לקדם וא"כ כיון שא"א עשה אנגריא מלחמה עם ת"ח שהם דומין לנשים והחליף מלאכת אנשים לנשים לאזור כגבור חלציו למלחמה ע"כ זה הוא עבודת פרך לזאת משפטו יצאה מאת ד' מן השמים כי גם על בניו יעבור כוס כזה לעבוד אותם בפרך להחליף מלאכתם כנ"ל והיטב אשר דיבר ר"א מפני שעשה אנגריא נשתעבדו:
והנה נשא עין מדוע גדול עד לשמים עון אבינו הראשון בזה שעשה אנגריא עד שיסור יסרנו ה' בעונש גדול שבניו ישתעבדו רד"ו שנה הלא חנוכיו היו עבדיו שי"ח וא"כ בעבד כנעני מותר לרדות בו בפרך רק באחיכם לא תרדו בפרך ולא עוד אפילו ישראל שאינו נוהג כשורה מותר לרדותו כב"מ (ע"ג ב') אר"י לעולם בהם תעבודו ובאחיכם (והיא אסמכתא משום קנם כסוטה (ג' ב') תוס' ד"ה כתיב ואי נימא יען שהיו ת"ח אסור לרדות בהם בפרך הלא היו תלמידיו ואמרו ז"ל בכתובות (צ״ו א'), אריב"ל כל מה שהעבד (ר"ל עבד כנעני) עושה לרבו תלמיד עושה לרבו ואפילו התרת סנדל במקום שמכירין אותו ע"ש וא"כ הי' הדין כן כי אברהם הי' מותר לעבוד בהם בין מצד העבדות שבהם בין מצד שהם תלמידיו:
אכן מצינו ראינו ביור"ד רס"ז סעיף ד' בשם הרמב"ם ממדת חסידות שיהא אדם רחמן ולא יכביד עולו על עבדו, ר"ל שלא יעבדנו בפרך, והנה הרמב"ם באמת דינא קאמר ומקור מקומו טהור מש"ס ב"מ (ל' ב') את המעשה זה הדין אשר יעשו זו לפנים משוה"ד הרי עינינו תחזינה דיש לאדם לילך לפנים משוה"ד להקל על עבדו ובעבור זה חסא אברהם גדול מנשוא שלא עשה לפנים משוה"ד עם עבדיו ותלמידיו ובעבור זה הגלה ישראל הגלת שלומים למצרים על רד"ו:
ומעתה לכו ונלכה להבין טענת הסבתא כי באמת לא מצינו ראינו בש"ס כי האי טענתא אך לפעמים אשר נשים באות מאירות לדיין כי לא טב הורה לה כגיטין (ל"ה א') או לפעמים צחקה עליו כמו נדרים (ג' ב') ולפעמים בקשה מהרב בטובו לעשות כב"ב (ט' ב'), והכא התפארה כי הי' לאביו כבוד עושר ורוב עבדיו שי"ח אך הסבתא היא מחכמות נשים אשר יבנו ביתם ודבר בעתה מה טוב אמרה כי יש להבין למה אנו יושבים בסוכה היא לאשר הושיבנו בסוכה בעת הוציאנו ממצרים או בענני הכבוד או בסוכה ממש כסוכה (י"א ב') ובעבור זה צריכין אנו להזכיר בשמ"ע ובקידוש בסוכה ג"כ זכר ליצ"מ, וכ' תוס' פסחים (קי"ט ב') דבמצרים עבדו בפרך דהוא בא"ת ב"ש ל"ט מלאכות ומעתה בשבת ויו"ט נזכיר לשבות מזה ואם נזכיר כי עבדנו בפרך נזכיר מי הביאנו לזה הי' ע"י אבינו אברהם ומדוע שעבד בפרך בעבדיו ולא עשה לפמ״שה"ד, ולכן עלינו להזכיר את כל זאת למען מעתה נעשה לפמשוה"ד ולכן אחרי כי כל המצות סוכה היא להזכיר אותנו לעשות לפמשוה"ד בודאי נכון הדבר כי בהמצוה הזאת עלינו לילך רפמשוה"ד אחרי כי ע"ז באת הזכירה, וע"כ תחילה רמזה אמרי' כי ר"ג ורבנן בסוכה גזולה הם יתבי ודימה בנפשה כי ר"נ בין יבין על מה ירמזון אמרי' ואחרי כי לא ענה לה דבר לזאת הרימה בכח קולה ואמרה כי אבי' הי' לה שי"ח עבדים וכל המצות סוכה להזכיד את זה לילך לפמשוה"ד ולכן החוב בהסוכה עצמה להשיב לה העצים עצמם אף כי תקנת חכמים רק דמי עצים אבל במצוה הלז ילכו לפמשוה"ד להשיב העבים כתענית (ט"ז.) אפי' גזל מריש, אבל ר"ג לא שת לבו גם לזאת ואמר פעותא היא ר"ל האמנם במצות סוכה צריכין אנו להזכיר לילך לפמשוה"ד אך עם איש אחיו לבל להרע לאיש בגופו אבל בממונא לא ואך נעמידנו על הדין של תקנת חכמים והפקר ב"ד הפקר והבן:
ועתה נוכיח במישור מדת הבושה שהי' להם והוא מסלול ודרך לבוא ליראה את ד', במס' נדרים (דף כ' ע"א) תניא בעבור תהי' יראתו על פניכם זו בושה מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן, אחרים אומרים כו' אדם וכו' וכל שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על ה"ס ע"כ, והבושה אשר יהי' נמצא בבני אדם יפרד והי' לשני ראשים, הא', היא הבושה אשר על פני איש יחלוף היא כי בושת פניו תכסהו מבני אדם אשר כצנה רבון יעטרהו ובעבור זה יהי' נסוג אחור שלא לעבור את פי ה' לעשות עכירה גדולה או קטנה, והשנית היא הבושה מלפני ד' מלך עולם:
והנה אם יהי' הסכן הסכין להיות לו בושה מאנשים לפרוש מרע ולהיות בוחר בטוב מזו הבושה יכול לבוא לידי יראת חטא היינו כי אחרי אשר נר לרגלו להיות יקר הולך בדרך ה' מפני הבושה מאדם אחרי כל זאת יעשה רק לפני ד' וכי בוש יבוש מפניו לידע כי יש אלקים שופטים בארץ, וזה שהתפאר דוד המלך ע"ה בתהלים (ע') כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלימה פני ר"ל מה שאני מסיר מרע ואעשה טוב מפני הבושה לא מבני אדם אבוש אך מלך לבדך אעשה זאת וזה כי עליך נשאתי חרפה היינו רק בעבורך ואם ימצא אשר אחת מהב' בושות לא יהי' לו ע"ז אמרו ז"ל בידוע שלא עמדו כו' כי הוא רשע וע"ז קרא ירמי' הנביא (ג') ״ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכל״ם ר"ל ממה שעינינו תחזינה שלא תבוש ופניך לא יחורו מזה נוכל לשפוט מישרים כי מצח אשה זונה יהי', ועונותיך רבו כמו רבו וחטאתך כבדה מאד:
והנה איכה נדע הדבר אם האיש ההוא אשר יעמוד לעינינו אם יש לו בושה אם אין נוכל לשפוט מישרים לאשר אם יקרה לפניו כי הי' יכול לבייש את חבירו בדברים ולחרף את נפשו ואולם בחלה נפשו וילך מננד ממנו מזה בין נבין מאשר לפנינו כי האיש הזה מסוה הבושת מצאה קן לו בקרב לבבו, הא', בעבור שאמרו ז"ל מאי דסני לך לחברך לא תעביד ואחרי כי אינו חפץ שאיש אחר יבזהו לתת לחרפה ולשמצה בעבור זה לא יעשה כן לחבירו, והב', לאשר אמרו ז"ל במס' מו"ק (ט' ע"ב) ד"ש. ב"ח איפטר מיני' דרב וכו' זיל לגבי' דלברכי' א"ל יהא רעוא דלא תבייש ותתבייש וכו' ולא יבושו עמי לעולם ותנא בה ולא יבושו עמי לעולם ע"כ ופירש"י שלא יבוש לאיש אחר ולא יבושו לו, והנה האיש ההוא אשר לא יבייש חבירו מזה ניכר שיש לו בושה כי מורא יעלה על ראשו לבל ישיב לו כגמולו, ומי שיש לו בושה מביאו לידי יראת חטא, מזה נבין לאשורו דברי יואל (ג') ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ד' אלקיכם ואין עוד ולא יבושו עמי לעורם, ע"כ, ר"ל דאחרי אשר אמרו דב' לא יבושו מורים, הא' שלא יבייש לחבירו, והב' לא יבושו כי בעבור זה לא יביישו להם ומזה ניכר כי יש להם בושה על פניהם והביאם לידי יראת חטא וזה ולא יבושו ר"ל שלא יביישו לאחרים מזה ניכר שבושה להם, וע"כ וידעתם כי אני בקרב ישראל וגו' היינו שאני נמצא אתם עמם והמה מיחדים אותי ואתן להם מורא ויראני, ומסיים שיש להם בושה ולא יבושו עמי לעולם היינו מה שלא יביישו לאחרים הוא רק שלא לבייש להם, ואף אמנם השמיענו חז"ל כי בעת עמדו על ה"ס משם מורשה ניתנה להם מדת הבושה אולם האבות אשר אמרו ז"ל ביומא (כ"ט ע"ב) קיים א"א כל התורה כולה אפי' ער"ת, לזאת גם מאז שלחו ידם ואחזו במדת הבושה וכן בניו אחריו כי ממנו לקחו להורות את הדרך אשר עולה בית אל כהנ"ל שהבושה מביאה לידי יראת חטא:
ובזה נבין דברי הפ' (בראשית ל"ד) ויאמרו לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו, אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר ע"כ, ויש להרגיש כי תיבות כי חרפה הוא לנו היא כשפת יתר, זאת ועוד אחרת שאם תהיו כמונו והול"ל נאות לכם להמול כל זכר, אך להנ"ל כי עם ד' חרפה שברה לבם וכן אמרו ז"ל במס' יבכות (ע"ט ע"א) כל מי שיש בו ג' מדות אלו, רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, ראוי להדבק באומה זו ובני יעקב המה ראו כי ג' מדות אלו לא נמצא בחמור ושכם לאשר כי המה עוברי אורח ומארץ רחוקה באו ושלחו את אתותיהם החוצה ועד מהרה לקחו אותה בחזקה וישכב אותה ויעני' מזה ניכר כי שלש אלה לא יעשה בהם ולזאת הוצק חן בשפתותיהם הם אמרו לא נוכל וגו' לאיש אשר לו ערלה, ר"ל לפי נמוסינו לא נוכל לעשותה ואף אם נשליך אחרי גווינו את נמוס ההוא ולא נשקיף ונראה עלי' אבל כי חרפה היא לנו ויש לנו מדת הבושה מבני אדם אחרים, הלא למשמע אוזן ידאב נפשינו מהם, אבל זה רמזו במלין אלו כי אך בזאת נאות לכם באם תהיו כמונו ר"ל אם יהי' בכם כל המדות שלנו רחמנים ביישנים גומלי חסדים, ועוד להמול לכם כל זכר אזי נוכל לבוא בברית יחד, הרי ממנה נראה כי האבות והבנים מדת הבושה היתה אזור מתנם, ולכן מאז יקרה בעיניהם לבל לבייש לאחרים עד שמסרו נפשם ע"ז:
והבט נא וראה מה שאמרו ז"ל במס' אבות דר"נ והיא גם במסורה, ובאבות דר"נ פרק ל"ד אחת עשרה היא ביו"ד כתיב בתורה, הראשון היא ״ומלך בלע היא צצר", ב' הלא היא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי היא, ג' היא מוצאת והיא שלחה אל חמי' לאמור, ד' וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה, ה' והיא הפכה שער לבן, ו' ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן וגו' והיא כהה, ז' והיא תראה את ערותו, ח' את אבי' היא מחללת, ס' ונסתרה והיא נטמאה, יו"ד ועד אין בה והיא לא נתפשה וגו', י"א וקנא את אשתי והיא לא נטמאה ע"כ:
והנה כל עיני אדם יחזו דברי אבות דר"נ והמסורה יעמיק שאלה מדוע כן גזר אומר ה' צבאות כי אחד עשר היא יו"ד קרינן בי' לא כן בכל היא הכתובים בתורה, ולא יפונה כי סוד כמום חתום באוצרות מלות מספר אלו, ואמרתי לחרות עלי לוח ועופרת את אשר ירחש לבבי בזה עפ"י דרך דרש כי אמרו ז"ל בסוטה (ד' ל"ו ע"ב) ראוי הי' יוסף לעמוד י"ב שבטים וכו' ואעפי"כ יצאו מבנימין אחיו וכולם נקראו על שמו היינו על שם יוסף זו שקרה לו ומפרש בלע שנבלע בין האומות ע"כ, והנה על פסוק ויקרא יוסף הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו, ופירש"י שלא יהיו אחיו מתביישין בהודעו להם ע״ש ואמרו ז"ל במס' נזיר (כ"ג ע״ב) אר"ח ב"א אר"י מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה דאלו בכירה דקרית את שמו מואב אמר הקב"ה אל תצר את מואב ואל תתגרבו מלחמה מלחמה היא דלא אבל צעורי צעורינן ואלו צעירה דקרית בן עמי אפילו לצעורי נמי לא ע"כ וזה שאמר המסורה ומלך בלע היינו ראו נא מה ביני ובין האומות דאלו יוסף דנקרא בלע אף אמנם שאחיו מכרו לו והשליכו אותו הבורה לא רצה לבייש אותם אפילו על רגע אחד שישמעו מצרים ואלו הכא קרא אותו על שם אביו מואב וזה ״היא צער״ המעשה שקרה עם לוט ובנותיו בצער ובושה לאביו כל הימים ובעבור שהצעירה לא ביישה שילם לה הקב"ה וגם להבכירה שילם בגמולה כנ"ל, ב' והיא גם היא אמרה אחי היא היינו דלא תאמר אך אם אפשר להשמר בקל לבל לבייש לחבירו נכון לעשות כן אולם אם ירא לנפשו לבל יבולע לו ויהי' מוכרח לעבור עבירה גדולה וחמורה יוכל לבייש ע"ז מביא והיא גם היא וגו' אף דהיכי דרוצין להרוג א"א או שתזנה אינה מחויבת ליהרג וראי' מאסתר דקרקע עולם היא, עיין סנהדרין (ע"ד ע"ב), אבל הכא אלו היתה אומרת כי אשתו היא לא היו הורגין אותה גם לא הי' כופין אותה לזנות ואפ"ה לא אמרה וכמעט הפקירה עצמה לאבימלך וזה שאמר אבימלך והיא גם היא אמרה אחי היא וחשבתי למשפט כי אמת יהגה חיכה ומדוע עשתה שרה כן שלא לבייש את אברהם שאמר אחותי היא, וכמעט הפקירה עצמה ושלא לבייש, ומדוע עשתה כן היא עפ"י מה שאמרו בב"מ (ד' נ״ט ע"א) אמר רבב"ח אמר"י נוח לו לאדם שיבוא על ספק א"א ואל ילבין פני חבירו ברבים וכו' ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנוא"ה שואלין אותי הבא על א"א מיתתו במאי ואני אומר להם הבא על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו אין לו חלק לעוה"ב, וכתבו התוס' שם דאפילו בודאי א״א מוכח דמוטב לבוא ולא לבייש, ג', היא מוצאת והיא שלחה אל חמי' ר"ל דהוכיח בזה שלא תאמר דוקא לעבור על איסור א״א בזה מותר כדי שלא לבייש אבל אם לא יבייש אזי יהרג מוטב לו לבייש ולא ליהרג ע"ז מביא מתמר היא מוצאת ודרשו ז״ל בכתובות (פ"ט ע"ב) אר"ה ב"ב וא"ל אמרי לה משום רשבי מוטב ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, ותוס' שם ר"ה היא מוצת, ר"ח גרים בלא א' לשון ויצת אש בציון ע"כ, ויש להבין מאי קשי' לי':
והנראה בזה דקשי' מנ"ל דיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואיך למד זאת מתמר הלא היא היתה בת כהן ומצותה בשריפה ושריפה היא דמטילין לה פתילה של אבר לתוך פי' כסנהדרין (נ"ב ע"א) ואמרו שם דשל צדוקים ס״ל שריפה ממש ומנ"ל דכאן הי' שריפה ממש וע"כ כתב דר"ח גדיס בלא א' מלשון ויצת אש היינו שהצית אש בבתים ונאכל עד היסוד הה"ד הכא, וע"כ שפיר מדייק דנוח לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ד', וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה ר"ל דקשה אחרי שהחטא של המלבין פני חבירו גדול מנשוא ומחויב למסור עצמו למיתה לבל לבייש א"כ מדוע מצאנו במס' בכורות (ל"ו ע"א) רבי צדוק הוי לי' בוכרא רמי לי' שערי בסלא בהדי דקאכיל איבזע שיפתי' אתא לקמי' דר"י א״ל כלום חלקנו בין חבר לע"ה א"ל הן אתי לקמי דר"ג א״ל לא וכו' ומסיק הש"ס שאמר לו ר"ג לר"י עמוד על רגליך והי' ר"ג יושב ודורש ור"י עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו להר"י עמוד ועמד ע"כ, ואל תתמה על שם מיתה דמצינו במס' ברכות (ד' נ' ע"ב ד"ה ומודים כתבו דעל דבר שלם נקרא חי ואם חסד ממנו נקרא מת ע"ש לענין כוס של ברכה וכן היא בתוס' שבת (ע"ו ע״ב) ד״ה פדי ובכ״ד ועיין תפארת ישראל משניות תענית ע״ז שלא יצא ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו ע"ש וע"כ מקשה דאחרי דחטא לבייש חבירו היא גדול כים א"כ איך הרהיב עוז ר"ג לבייש לר"י ברבים, וזה וכי ימות מן הבהמה היינו בכור שהומם אצל ר"צ שהורה ר"י אשר היא לכם לאכלה שמותר לאכלו ור"ג אסרו ועבור כן ביישו ר"ג וע"ז מביא והיא הפכה שער לבן ר"ל דבאמת כבר שקל ר"ג למסרפסי מיני' בהאי עלמא וקוב"ה הסכים על ידיהם כמו שאמרו ז״ל במס' ברכות (כ"ז ע"ב) דאמרו עד כמה לצערינן אמרו מאן נוקמי' וכו' נוקמי' לראב"ע דהוא חכם והוא עשיר ועשירי לעזרא וכו' אמר איזל ואמלך בדביתהו וכו' א"ל לית לך חוורתא האי יומא בר תמני סרי שנין הוי איתחש לי' ניסא ואהררי לו תמני סרי דרי תוורתא ע"כ הרי דהסכים הקב"ה לענוש ר"ג להורידו מגדולתו בעבור שבייש לר' יהושע, ושם מסיק הש"ס דאפייס ר"ג לר"י ועשו ביניהם שידרוש ר"ג ב' שבתות וראב"ע שבת א' והי' לו לר"ג עבור זה עלבון עולם כי ראב"ע הוא נשיא שני:
וזה נוכל לרמוז מה שאמר ישעי' (ס"א) תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם ר"ל תחת אשר בזה ר"ג לר"י בעבור זה יהי' משנה היינו נשיא ב' וכלימה ירונו חלקם ר"ל בעבור הכלימה לר"י לזאת שני הנשיאים כאחד ירון חלקו לדרוש מר ב' שבתות ומר חדא שבתא וירונו היא מענין חכמות בחוץ תרונה (משלי) וזה והיא הפכה שער לבן שנעשה לו גם תמני סרי חוורתא, ו', ואם יראנה הכהן וגו' והיא כהה ר"ל דאחרי אשר הבושה גדולה היא עד למאד עד שמוטב להפיל עצמו לכבשן האש א"כ מדוע אמרה תורה על מצורע להסגירו ז' ימים ומוחלט נוסף עליו בפריעה ופרימה לבדד ישב וטמא סמא יקרא צריך להודיע בערו לרבים כמאמרם ז״ל בחולין (ע"ט ע"א) והא יש לו בושה גדולה בזה ע' סוטה (ט"ו ע"א התם בנגעים הוא דאיכפר לי' ערש"י שם ומה חדי האף הגדול עליו בזה ומסתמא רב פשע הוא ומה זה אשר עשה וע"ז משיב אומר, ז', והיא תראה את ערותו כי אמרו ז"ל בעירוכין (ט"ז ע"א) אמר רשב"נ אמר ר"י על ז' דברים נגעים באים על לה"ר ועל שפ"ד ועל שבועות שוא ועל גילוי עריות וכו' ועל גסות הרוח וכו' שנאמר ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול מעל בד' אלקיו והצרעת זרחה במצחו, וע"כ ראינו שעל גילוי עריות בא צרעת, וזה והיא תראה את ערותו שעבר בגילוי עריות עבירה חמורה גדול עד לשמים עונו דזאת כן משפטו אשר נחרץ עליו לביישו ברבים, ח', את אבי' היא מחללת ר"ל בעבור שהי' לו גסות הרוח כמו שנאמר בעוזיהו וימעול מעל בד' אלקיו:
ובעבור זה נאמר בגסות הרוח וימעול וגו' בד אלקים משום שאמרו בסוטה (ה' ע"א) כל מי שיש בו גה"ר אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור א' וגורם שד' מסלק עצמו כביכול מכאן ולכן בגסות הרוח הוא נוגע בכבוד ד' יותר משאר העבירות לזאת נאמר בד' אלקיו וע"כ אמר את אבי' היא מחללת כי יחלל כבוד ד' לכן מגיע לו צרעת, ט' ונסתרה והיא נטמאה ר"ל דנם על לה"ר בא צרעת כנ"ל ודרשו ז"ל שם מדכתיב מלשני בסתר רעהו אותו וגו' ואוקימנא דהיינו נגעים וזה ונסתרה שדבר דברים של סתר על חבירו לפיכך והיא נטמאה, יהי' מצורע וטמא סמא יקרא, י', ועד אין בה והיא לא נתפשה ר"ל דאחרי גבי סוטה שיקנא אין לו עדים עלי' שנטמאה א"כ איך אמרינן בסוטה (ד' ג') שמצוה לקנאות הא היא לנו ספק גדור ואיך התירו לבייש ביוש גדול בת ישראל כדאמרינן בסוטה (ד' ז' ע"ב) במשנה ושם ע"ב שכהן אוחז בבגדה ואם מקרעי וכו' וקושר לה חבל המצרי למעלה מדדי' וכו' כדי לביישה הלא אם יהי' שקר בימין בעלה מה שכר נוכל לשלם לה עבור זה וע"ז אמר, י"א, וקנא את אשתו והיא לא נטמאה והביא וגו' אל הכהן היינו דמשקה אותה הכהן ואם לא נטמאה שכר הרבה תטול עבור זה שאם היתה עקרה נפקדת כן סבר ר"ע לקמן כ"ו וד' ישלם לה שבע על ביושה והבן:
ובהיותי בזה אמרתי לרשום מה שכתבתי בסוטה (כ"ו.) ונקתה ונזרעה זרע ר"ע סבר שאם היתה עקרה נפקדת א"ל ר"י אם כן יסתתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה וכו' אלא אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים וכו' וכ' תוס' ד"ה א״ל תימא לימא ר"י לנפשי' יסתרו כל יולדות בצער ותלד בריוח וזו הואל ולא נסתרה הפסידה והניחו בצ"ע וכבר דברו מזה ותי' וגם אנכי במק"א חזון הרביתי, ונראה דיש להבין דברי ר' ישמעאל א"כ יסתרו כל העקרות איך ירהיבו בנפשם עוז לעשות כן לגרום מחיקת השם ונראה דהנשים יאמרו מה ראה על ככה תוה"ק לצוות על סוטה למחוק שם השם היא מטעם דהיא עקרה ובנים לא הי' להם ויש כאן מצות עשה פרו ורבו וידחה ל"ת של לא תעשון כן ואף דפו"ר היא עשה דקודם הדיבור ועוד דלא הוי בעידנא וגם היא אינה נפקדת אך הוא ולכן הק' לו ר"י דכל העקרות יסתרו מטעם זה וידמו דשרי לעשות כן דעשה דפו"ר דוחה ל"ת דלא תעשון כן, ואי משום הא מה קשיא להו לתוס' לימא לי' לנפשי' יורדת בצער כדי שתלד בריוח הא בזה ליכא עשה כלל לדחות הלאו מחיקת השם, אלא נראה דהכי קשיא להו דר"י אם יולדת בצער וכו' יולדת נקבות. יולדת זכרים ותוס' נקטוהו לרישא יולדת בצער שבל עיקר קושיתם על יולדת נקבות יולדת זכרים ובזה איכא ג"כ מצ״ע של פו"ר כיבמות (ס"א:) לב"ש שני זכרים ולב"ה זכר ונקבה ולהכי שפיר מקשו תוס' תימא דגם לר"י קמה קושייתו וגם נצבה יסתרו כל הנשים דיולדות נקבות כדי לקיים מצ"ע של פו"ר וידחה ל"ת של מחיקת השם לא תעשון כן, ונראה לישב קושייתם דידוע דר"מ חייש למיעומא כחולין (י"א:) וגם ר"ע סובר כן עתו"ס חולין שם ובכורות (כ'.) ר"ע סבר חלב אינו פוטר ור' ישמעאל מקשי לר"ע דירי אדידי' לדידך דאם היתה עקרה נפקדת א"כ ניחוש דכל עקרות יסתרו כדי שיהי' להם בנים ועשה דפו"ר ידחה לאו של מחיקת השם וא"ת כי עקרות מועטות הן הא את חייש למיעוטא וניחוש מש"ה סובר ר"י דאם נקבות יולדת יולדת זכרים מה אמרת יסתרו כל הנשים שיולדות נקבות הנה אותן הנשים הן מיעוטא דמיעוטא וכולי נשי לאו דינא גמירי לדעת כי בנקבות לא קיים עוד פו״ר ומש"ה לא חיישי' שיעשו כן, והבן:
גומלי חסדים שהיו ג"כ נוכל להוכיח ממאי דאיתא במדרש פ' יתרו וישמע יתרו כהן מדין חותן משה הה"ר רעך וריע אביך אל תעזוב, ויש להבין מה ראה על ככה המדרש להביא דברי שלמה אצל וישמע יתרו לא אפונה כי קולע אל השערה בזה ומורה באצבע כי גם על יתרו סובב הולך זה הפסוק ונראה דיש להעמיק שאלה מדוע התורה חשיב כאן את כל יקר תפארת נדולת יתרו ואמר יתרו כהן מדין חותן משה ונוכל לומר עפ"י מה שהביא רש"י והיא מזבחים (קט"ז) מה שמועה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק וידוע מאמרם ז"ל ע"ז (ג':) אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, ואמרו ז"ל יבמות (כ"ד:) מי נר אתך עליך יפול אר"א כל הגר אתך בעוה"ז (בענוייתך) עליך יפול וישכון עמך לעוה"ב, ובסוטה (י"ב.) ג' היו באותו עצה כל הבן הילוד בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורים יתרו שברח זכה וישבו בניו בלשכת הנזית, ובעת שברח משה מלפני פרעה ובא למדין כתיב ולכהן מדין וגו' קראן לו ויאכל לחם רש"י הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו: