אור ברסלב

אמרי בינה (שות)· רבי יחיאל הלוי רוזנפלד

סימן יג

סימן יב

לחכם אחד נ"י. מכתבו כו' וע"ד אשר הערנו ידיד נועם בדברי התוס' בכתובות נ"א בהא דתנן התם לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתיים כו' ובגמ' שם מני ר"מ הוא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתיים כו' הרי זו בעילת זנות דאי ר' יהודא האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתיים והיא כותבת לי' התקבלתי ממך מנה כו' ופרש"י ז"ל והיא כותבת התקבלתי כו' ומתניתין נמי דקתני לא כתב לה כתובה גובה כתובתה שלמה קס"ד ואפי' מחלה עכ"ל. ובתוס' שם בד"ה מני ר"מ הוא דאמר כל הפוחת כו' וא"ת ומה קאמר ה"מ ר"מ היא הא משמע בפרק אעפ"י דלרבי יהודא נמי אינה יכולה למחול ותנאו בטל ודוקא בכותבת לי' התקבלתי קאמר וי"ל דהתם איירי לפי המסקנא דשמעתין דקאמר אי בעית אימא ר' יהודא הוא התם כתבה לי' התקבלתי וא"ת ומנ"ל דלר"מ אפי' בכתבה לי' התקבלתי לא מצי מחלה דקאמר ה"א ר"מ הוא דלמא ר"מ לא מבעיא בהתקבלתי קאמר דמצי מחלה דהוי בעילת זנות אלא אפי' בע"פ דתנאי בטל הוי בעילת זנות וי"ל דהשתא אין נראה לו לחלק בין כתבה ללא כתבה עכ"ל. ואח"כ כתבו התוס' עוד דיבור בפני עצמו המתחיל מני ר"מ הוא השתא משמע דמתניתין דלא כתב לה היינו לפי שהותנה עמה עכ"ל והיינו דלא כפרש"י ז"ל דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה היינו ואפי' מחלה דלא מהני. ודבריהם ז"ל תמוהים טובא לכאורה. חדא במה שהקשו בתחלה וא"ת ומה קאמר ה"מ ר"מ הוא הא משמע בפרק אעפ"י דלרבי יהודא נמי אינה יכולה למחול כו' ודוקא בכותבת לי' התקבלתי קאמר. והרי לפי מה שפירשו התוס' אח"כ בדיבור בפני עצמו דהשתא משמע דמתניתין דלא כתב לה היינו לפי שהותנה עמה לא הו"ל להזכיר בקושיתם כלל ממה דמשמע בפרק אעפ"י דלר' יהודא נמי אינה יכולה למחול ודוקא בכותבת לי' התקבלתי קאמר אבל ע"פ לא רק ממה דמוכח שם דתנאי גרידא לא מהני לר' יהודא ותנאו בטל. דהרי אף אם נאמר דלר' יהודא יכולה למחול ולאו דוקא כותבת קאמר אלא דגם בע"פ מהני מ"מ קשה טובא במה דקאמר ה"מ ר"מ הוא ולא ר' יהודא ממה דמוכח התם דתנאי גרידא עכ"פ לא מהני לר' יהודא ומתניתין מיירי מתנאי גרידא דלא מהני וא"כ מצי אתיא שפיר מתניתין גם כר' יהודא. דבריהם ז"ל מה דמשמע בפרק אעפ"י דלר' יהודא נמי אינה יכולה למחול ודוקא בכותבת לי' התקבלתי קאמר מוכרחים שפיר להקשות לפרש"י ז"ל דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה היינו ואפי' מחלה דלא מהני אבל לא לפי מה שפירשו התוס' שם בעצמם אח"כ וכאמור. שנית במה שהקשו תו אח"כ וא"ת ומנ"ל דלר"מ אפי' בכתבה לי' התקבלתי לא מצי מחלה דקאמר ה"מ ר"מ הוא כו'. והרי לפי מה שהקשו בתחלה במה דקאמר ולא ר' יהודא היא דהא משמע בפרק אעפ"י דלר' יהודא נמי אינה יכולה למחול ודוקא בכותבת לי' התקבלתי קאמר משמע דמודים דעכ"פ לא איירי המתניתין בכותבת כלל ודמש"ה הקשו שפיר דמצי לאוקמי מתניתין גם כר' יהודא הגם דר' יהודא ס"ל בהדיא בכותבת עכ"פ דמהני והיינו משום דהמתניתין לא איירי בכותבת כלל א"כ מה קא קשיא להו תו דמנ"ל דלר"מ אפי' בכותבת לי' התקבלתי לא מצי מחלה דקאמר ה"מ ר"מ היא והרי מי מכריח כלל לומר כן ממה דקאמר ה"מ ר"מ הוא דלר"מ אפי' בכתבה לי' התקבלתי לא מצי מחלה דהרי אפי' אם נאמר דמודה ר"מ בכותבת דמצי מחלה מ"מ שפיר קאמר ה"מ ר"מ היא והיינו משום דלא איירי המתניתין בכתבה כלל. ותו יש לתמוה דלכאורה נראה דמה שתירצו התוס' על מה שהקשו בתחלה דהתם איירי לפי המסקנא דשמעתין דקאמר ואיבעית אימא ר' יהודא היא התם כתבה לי' התקבלתי ומה שתירצו על מה שהקשו אח"כ דהשתא אין נראה לו לחלק בין כתבה ללא כתבה תירץ חדא הוא דהס"ד לא הוי ידע לחלק בין כתבה ללא כתבה ודמש"ה הוי ס"ל דלר' יהודא כמו דבכותבת מהני כמו כן בע"פ מהני ולר"מ כמו דבע"פ לא מהני כמו כן בכתבה לא מהני וא"כ קשה טובא דאחר שכבר תירצו על מה שהקשו בתחלה דהס"ד לא הוי ידע לחלק בין כתבה ללא כתבה מה הוי קשיא להו תו קושיא השני' דהרי בהך תירוצא מיתרצא שפיר גם קושיא זאת וכמו שתירצו באמת אח"כ וכאמור ומעיקרא דקא מקשו קושיא השני' מה הוי קשיא להו כלל וכבודו האריך ליישב דבריהם ז"ל. ואענה גם אנכי את חלקי הנלע"ד בביאור דבריהם ז"ל. עפ"י מה שנדקדק עוד בדבריהם ז"ל במה שהביאו שם מקודם בריש דבריהם בד"ה מני ר"מ הוא דאמר כל הפוחת מחלוקת הר"י והריב"ן בפירוש הא דדייק הש"ס לקמן נ"ו אליבא דר"מ דאמר כל הפוחת כו' דקסבר תנאה בטל מה שלכאורה אין שם מקומו כלל אלא לקמן נ"ו. ובמה שאיחרו לפרש דמיירי המתניתין לפי הס"ד בתנאי אחר קושיתם הנ"ל ובדיבור בפני עצמו. ובמה שפירשו שם היפך מפרש"י ז"ל דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה היינו ואפי' מחלה דלא מהני:

ונלע"ד ליישב הכל כל נכון בס"ד בהקדם ביאור דברי הש"ס שם נ"ו בהא דאמרי' התם ר' יהודא אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתיים והיא כותבת לי' התקבלתי ממך מנה טעמא דכותבת לי' אבל ע"פ לא פירש אבל אם אומרת לי' בע"פ התקבלתי ממך מנה לא מהני ואמאי דבר שבממון היא ושמעינן לי' לר' יהודא דבדבר שבממון תנאו קיים דתני' כו'. ומשני קסבר ר' יהודא כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כו'. ולכאורה יש לדקדק טובא בעיקר קושית הש"ס אבל ע"פ לא אמאי דבר שבממון היא ושמעינן לי' לר' יהודא דבדבר שבממון תנאו קיים כו' דהרי מה ענין אמירת התקבלתי דמתפרש בלשון מחילה דהריני כאלו התקבלתי לפי שמוחל אני לך לתנאי. ולכאורה הי' נראה לומר דכל עיקר הקושיא היא דכיון דר' יהודא מיירי ממחילה שע"י תנאי וכדמוכח מפשטות לישנא דר' יהודא במה דאמר אם רצה כותב כו' והיינו מי שהותנה לפחות מכתובה של מאתיים אם רצה יוכל לכתוב לה שטר של מאתיים אלא דהוא כותבת לי' התקבלתי ממך מנה וארישא דמתניתין דאעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתיים כו' ואר' מאיר בברייתא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתיים כו' קאי דמיירי מתנאי שהותנה הבעל לפחות לבתולה ממאתיים דלא מהני וגובה מאתיים והוי' בעילת זנות וע"ז קאמר ר' יהודא אם רצה כו' דמהני' ולא הוי בעילת זנות. א"כ כיון דשמעינן לי' לר' יהודא דבדבר שבממון תנאו קיים ותנאי לחוד מהני כ"ש שמהראוי להיות מועיל באם מוחלת לו עוד בלשון התקבלתי בע"פ ע"י התנאי דבודאי אין סברא לומר דבשביל שמוחלת לו עוד כמו כן בע"פ ע"י התנאי יגרע עוד ולא יהי' מועיל כלום. ומה שלא הקשה בפשיטות דטעמא דכותבת לי' אבל תנאי גופה שהי' ביניהם מתחלה לא מהני מידי ואמאי דבר שבממון היא כו' היינו משום דעדיפה מינה קא מקשה במה דמוכח מר' יהודא הכא דגם בצירוף מחילה בע"פ לא מהני והתם איפכא שמעינן לי' לר' יהודא דגם תנאי גרידא בדבר שבממון קיים ומהני ומכ"ש בצירוף עוד המחילה בע"פ עם התנאי דמהני. ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשו המפורשים ז"ל בהא דמקשה הש"ס טעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא אמאי דבר שבממון היא כו' והרי י"ל דר' יהודא מיירי בסוף וכלישנא דרבין שם נ"ז ובסוף טעמא רבה איכא במה דלא מהני מחילה בע"פ וכפרש"י ז"ל שם בלישנא דרב דימי והיינו משום דלא אלים אמירתה בע"פ אחר שכבר זכתה בכתובתה משעת חופה למ"ד כתובה דרבנן ולמ"ד כתובה דאורייתא כבר זכתה בכתובתה עכ"פ משעת ביאה. ולפמ"ש א"ש היטב דבאמת אין כל עיקר הקושיא מה דלא מהני המחילה בע"פ רק מה דמוכח מזה דלא מהני המחילה בע"פ דגם בתנאי שהי' ביניהם מתחלה לא מהני מידי ואף אם כאמר דר' יהודא מיירי בסוף עכ"פ מוכח כ"כ דהתנאי שהי' ביניהם מתחלה לא מהני מידי דאל"כ אמאי לא מהני המחילה בע"פ גם בסוף כיון דעדיין לא זכתה כלל בכתובתה מחמת התנאי שהי' ביניהם מתחלה וא"ל כלל להמחילה בסוף אלא ודאי ע"כ מוכח דהתנאי שהי' ביניהם מתחלה לא מהני מידי וקשה טובא קושית הש"ס אמאי דבר שבממון היא כו'. אלא דלפי"ז יקשה קושית התוס' שם בד"ה טעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא דמנ"ל למידק כלל דטעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא הרי י"ל דמה כותבת אומרת וכדאמרי' דמה כותב אומר ומה דנקט כותב היינו משום דאורחא דמילתא הכי היא לכתוב לראי' ומה שתירצו התוס' שם דע"כ דוקא כותבת נקט דאל"כ מה פליג על ר' יוסי דאמר רשאי בברייתא לקמן עיי"ש אינו מספיק כלל דהרי י"ל דפליג על ר' יוסי בענין תנאי לחוד דלא מהני אבל בענין מחילה בע"פ לא פליגי כלל דלכ"ע מהני שפיר מחילה בע"פ ובאמת כי קושיא זו קשה להנך לישנא דרב דימי ורבין גופה דמפרשו בהדיא דר' יוסי ור' יהודא פליגי גם בענין מחילה בע"פ דמנ"ל זאת וכאמור. ומיהו ללישנא דרבין דר' יהודא מיירי בסוף יש ליישב קושית התוס' דע"כ דוקא כותבת נקט ר' יהודא אבל ע"פ לא מהני ופליג על ר' יוסי גם במחילה בע"פ דליכא למימר דמה כותבת אומרת וכדאמרי' בסמוך דמה כותב אומר דבשלמא בסמוך גבי הבעל שכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כו'. י"ל דמיירי בכותב לה בעודה ארוסה שעדיין לא זכה הבעל בהפירות וכדאוקמינן לה בהכותב פ"ט דאין שום סברא לחלק בין כותב לאומר ולומר דמחילה בע"פ לא מהני כיון שעדיין לא זכה הבעל בהפירות מש"ה י"ל שפיר רמה כותב אומר ולא חש לדקדק בלשונו ולמינקט אומר כיון דא"א למיטעי בהכי ולומר דדוקא כותב נקט אבל אומר לא מהני כיון דאין שום סברא לחלק בזה ונקט כותב דאורחא דמילתא הוא לכתוב לראי' משא"כ הכא דמיירי בסוף ובסוף איכא טעמא רבה דלא מהני מחילה בע"פ אחר שכבר זכתה בכתובתה בודאי לא הוי נקט כותבת לו לאו דוקא היא אלא דגם אמירה בע"פ מהני כיון דיש סברא לחלק ולומר דדוקא כותבת נקט אבל אומרת בע"פ לא מהני אע"כ דדוקא כותבת נקט באמת אבל אומרת בע"פ לא מהני. משא"כ ללישנא דרב דימי דר' יהודא מיירי בתחלה שעדיין לא זכתה בכתובה קשה טובא לכאורה דדלמא מה כותבת אומרת כדאמרי' בסמוך מה כותבן אומר ולא פליגי ר' יוסי ור' יהודא רק בתנאי גרידא. ומיהו גם ללישנא דרב דימי יש ליישב היטב דע"כ דוקא כותב נקט ר' יהודא אבל ע"פ לא מהני ופליג על ר' יוסי גם במחילה בע"פ דכיון דע"כ פליגי בתנאי דתנאי לא מהני לר' יהודא ממילא עכל"ל ומוכח תו דגם מחילה בע"פ לא לר' יהודא דהרי באמת בכל תנאי איכא מחילת בע"ד ואך מה"ט ס"ל לר' יהודא דבדבר שבממון תנאו קיים והיינו מכח מחילת הבע"ד דאמרי' מסתמא מחל לו וכמבואר בב"מ נ"א ומה לי המחילה בסתם דאיכא בכל תנאי למחילה בפירש וא"כ כיון דס"ל לר' יהודא כאן דתנאי לא מהני אע"ג דמסתמא מחל לו כיון שהיתה ע"י תנאי ממילא ה"ה מחילה בפירוש בודאי לא מהני לר' יהודא ובזה מובן היטב פירש"י ז"ל בד"ה אבל ע"פ לא דהוי"ל כתנאה בעלמא. וא"כ י"ל דקושית הש"ס היא כפשטי' גם על מחילה בע"פ גופה אמאי דלא מהני כיון דשמעינן לי' לר' יהודא בדבר שבממון תנאו קיים והיינו רק מכח המחילת הבע"ד דאמרי' מסתמא מחל לו וא"כ מכ"ש היכא דאיכא מחילה בפירוש בע"פ דמהראוי להיות מהני וממילא א"ש היטב גם תירץ התוס' הנ"ל דליכא למימר דמה כותבת אומרת דא"כ מה פליג על ר' יוסי דאמר רשאי בברייתא לקמן דהרי אם נאמר דמה כותבת אומרת ודגם אמירה בע"פ מהני ממילא עכצ"ל דגם תנאי מהני דמה לי מחילה בפירוש דמהני למחילה בסתם דאיכא בכל תנאי וא"כ מה פליג על ר' יוסי דאמר רשאי בברייתא לקמן [ואין להקשות לפי"ז ללישנא דרבין דאמר מחלוקת בסוף אבל בתחלה ד"ה מוחלת והרי כיון דעכצ"ל דפליגי גם בתנאי ותנאי לא מהני לר' יהודא א"כ ממילא עכצ"ל תו דגם מחילה בע"פ בתחילה לא מהני לר' יהוד' כיון שהיתה ע"י תנאי דמה לי מחילה בסתם דאיכא בכל תנאי דלא מהני לר' יהודא למחילה בפירוש די"ל דס"ל דלפי המסקנא דעכצ"ל דקסבר ר' יהודא כתובה דרבנן אלא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה די לומר דחכמים לא עשו חיזוק בדבריהם יותר משל תורה אלא בחד דרגא והיינו בתנאי במחילה בסתם אבל לא בתרי דרגא והיינו גם בתנאי במחילה בפירוש וה"ד במחילה בפירוש בתחלה משא"כ מחילה בפירוש בע"פ בסוף טעמא רבה איכא דלא מהני אחר שכבר זכתה] אלא דלפי"ז עדיין קשה בתא דפריך תו הש"ס התם לבתר דמשני קסברי ר' יהודא כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיינו דלא מהני תנאי אף בצירוף המחילה בע"פ. והרי פירות דרבנן ולא עבדו רבנן חיזוק דתנן ר' יהודא אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם וקיי"ל דמת כותב אומר אלמא דגם המחילה בע"פ מהני ולא עבדו רבנן חיזוק כלל שלא יהי' מועיל ומאי קושיא הרי י"ל דהתם מיירי ממחילה שלא ע"י תנאי כלל ומש"ה לא עבדו רבנן חיזוק בה שלא יהי' מועיל דבשלמא לענין מחילה שע"י תנאי שפיר יש סברא לומר דעבדו רבנן חיזוק דלא מהני משום דהוי"ל כתנאה בעלמא וכנ"ל. משא"כ למחילה שלא ע"י תנאי כלל על מה יעשו רבנן חיזוק בדבריהם שלא יהי' מועיל. ועיין בפ"י ז"ל. ואמנם כן נלע"ד דס"ל להש"ס כאן [ולאפוקי מלישנא דרבין דע"כ לא ס"ל גם הך סברא ודו"ק] דגם מחילה שלא ע"י תנאי כלל בדבר שעדיין לא זכה בה הוי כתנאי וכמתנה בפירש לעקור דבר זה מדבריהם שלא יחול עליו כלל משום דלו היתה כוונתו למחילה בעלמא הי' לו שהות למחול אחר שכבר יזכה באותו דבר [וכמדומה לי שכבר ראיתי סברא זו בספר בית יעקב על כתובות להגאון מליסא ז"ל] וזה נראה מבואר בפרש"י ז"ל שם בד"ה אבל ע"פ לא דהוי"ל כתנאה בעלמא ובפרש"י ז"ל בד"ה מה כותב אומר אלמא תנאי' תנאה עכ"ל. הרי דלמחילה וסילוק הבעל מפירות האשה קרי לי' תנאי' של בעל והיינו משום דההוא דפירות מוקמינין לי' בהכותב בכותב לה בעודה ארוסה שעדיין לא זכה הבעל בהפירות ומש"ה שפיר חשיב לי' כתנאה וכאמור. ודו"ק:

אפס דלכאורה עדיין קשה לפי סברת הש"ס דה"ט דאבל ע"פ לאו משום דהוי"ל כתנאה בעלמא א"כ מה מהני באשר היא כותבת לה הכי הרי לענין תנאי אין חילוק כלל בין כותב לאומר וכמ"ש הפ"י ז"ל בד"ה מה כותב אומר בשם הירושלמי. וכבר נתקשה בזה גם המהר"מ שיף ז"ל. ואמנם נלע"ד ליישב דהא דמהני ביותר באשר היא כותבת לי' הכי היינו לפי שבלשון התקבלתי יש גם משמעות הודאה כמו משמעות מחילה והיינו שיש בידה משלו מנה ומחמת זה הרי היא אומרת התקבלתי ור"ל הריני כאלו התקבלתי והיינו לפי שינוכה המנה שבידה משלו והמאתיים כסף כתובתה דמהני לי' שפיר להבעל. והיינו דאע"ג דאיכא למימר נמי דהיתה כוונתה בלשון התקבלתי אך למחילה בעלמא דהריני כאלו התקבלתי לפי שמוחל אני לך דלא מהני לו' להבעל מידי משום דהוי"ל כתנאה בעלמא מ"מ כיון שיש לפרש נמי כוונתה בלשון התקבלתי להודאה דמהני לי' שפיר להבעל שוב לא תהי' נאמנות אח"כ לפרש דבריו לטוב לה שלא היתה כוונתה אך למחילה בעלמא דלא מהני לי' להבעל מידי אף בנקוטא כתובה דאיתרע בהכי דיד בעל השטר על התחתונה ויד בעל השובר על העליונה וכמבואר בחו"מ סי' מ"ב סעיף ח' אלא דה"ד בכותבת לי' התקבלתי דכל שהיתה כוונתה להודאה הוי הודאה מעלייתא שאינה יכולה לחזור בה עוד בטענת השטאה וכדומה. ומש"ה אע"ג דלא נתברר אם היתה כוונתה באמת להודאה או למחילה בעלמא מ"מ מהני לי' תו שפיר להבעל שלא תוכל תו להוציא ממנו ממון מספק וכאמור משא"כ באומרת לי' בע"פ התקבלתי דאף לו היתה כוונתה להודאה תוכל לחזור בה אח"כ בטענת המבטלים הודאות לא מהני לי' תו להבעל גם משמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי. ומש"ה שפיר אמרי' בש"ס דטעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא. ודו"ק:

ועפי"ז יש ליישב היטב מה שהקשה הפ"י ז"ל בתא דאקשינן בש"ס שם וסבר ר' יהודא דכותבין שובר והדתנן כו'. והרי שאני הכא דא"א בענין אחר וכדייקינן בסמוך דטעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא מהני לי' להבעל מידי וכל היכא דלא אפשר בלא"ה בודאי כותבין שובר אליבא דכ"ע וכדמסקינין בש"ס בפרק הכותב פ"ט עיי"ש. עם מה שיש לדקדק במה דנקט אביי במימרי' לישנא מילתא בעלמא היא דאמרה לי' כו' דמשמע דלאו דוקא כותבת נקט ר' יהודא אלא דגם אמירה בע"פ מהני וכן לר' ירמי' דמוקי לה כששוברתה מתוכה פרש"י ז"ל וז"ל בתוך הכתובה, בעצמה יכתבו השובר והוא אמרה בפנינו התקבלתי, חציה עכ"ל. ומבואר בהדיא דלא בעינן בדוקא שתהא היא כותבת לי' אלא כל שאמרה כן בפני העדים והעדים כותבין שאמרה כן בפניהם סגי. והרי בסמוך דייקינין בש"ס דטעמא דכותבת לי' אבל ע"פ לא מהני מידי. ולפמ"ש נכון היטב דכיון דכל עיקר מה דמהני ביותר באשר היא כותבת לי' התקבלתי מאשר אומרת לי' בע"פ התקבלתי היינו רק מכח משמעות הודאה שיש בלשון התקבלת דבכותבת לי' לא תוכל לחזור בה ומש"ה מהני לי' שפיר להבעל משא"כ באומרת לי' בע"פ דתוכל לחזור בה ומש"ה לא מהני לי' מידי להבעל א"כ גם באומרת בע"פ משכחת שפיר באופן שלא תוכל לחזור בה והיינו כל שתצוה להעדי כתובה שיכתבו דברי' דבכה"ג בודאי הוי הודאה מעלייתא כל שהיתה כוונתה להודאה שלא תוכל לחזור בה אח"כ וה"ה כאלו כותבת בעצמה. וע"כ מה דדייקינין בש"ס אבל ע"פ לא היינו אמירה בע"פ בעלמא באופן שגם לו היתה כוונתה להודאה תוכל לחזור בה אח"כ אלא דלענין משמעות המחילה מהני לי' שפיר דמחילה היא מהדברים הנקנין באמירה בעלמא וכמבואר בחו"מ סי' רמ"א באהע"ז סי' ק"ה ואף לדעת החולקים בשטר ובכתובה מ"מ בתחלת הזכי' לכ"ע מהני לולא דהוי"ל כתנאה בעלמא דמש"ה לא מהני מידי משא"כ בע"פ באומרת אתם עדי או שציוותה להעדים שיכתבו דברי' מהני שפיר כמו בכותבת לי' דאין סברא לחלק בזה. ובכה"ג נמי מיירי אביי במה דנקט בלישנא מילתא בעלמא היא דאמרה לי'. ובכה"ג נמי מתפריש שפיר לשון והיא כותבת לי' לר' ירמי' דמשני כששוברתה מתוכה דהיינו שהעדים כותבין כן בתוך הכתובה וכפרש"י ז"ל והיינו דמיירי שנכתב עפ"י צוותה לכתוב מש"ה תו קרי לי' שפיר והיא כותבת לי' משום דחשיב כאלו כותבת כן בעצמה ודלא גרע מאומרת אתם עדי דהוי הודאה מעלייתא שלא תוכל לחזור בה אח"כ. ושפיר מקשינן נמי בש"ס וסבר ר"י כותבין שובר והדתנן כו' והיינו משום דהכא אפשר שפיר בלא כתיבת שובר אלא באמירה בע"פ באופן דהוי הודאה מעלייתא לו היתה כוונתה להודאה שלא תוכל לחזור בה אח"כ ומהני לי' שפיר להבעל כמו בכותבת לי' ודו"ק:

ומה מאוד א"ש היטב לפי"ז לשון הש"ס אביי אמר אפי' תימה כשאין שוברתה מתוכה בשלמא התם ודאי פרעי' כו' הכא ודאי יהיב לה מילתא בעלמא היא דאמרה לי' אי נטרי' נטרי' אי לא נטרי' איהו דאפסיד אנפשי' ולכאורה קשה דמה לי באיזה אופן מיפטר הלוה מהמלוה אם מחמת פרעון או מחמת שמחל לו המלוה את חובו והרי הכא נהי נמי דבודאי לא יהיב לה עתה מידי לפרעון כתובתה מ"מ הרי היא מיפטר באשר מחלה לו וכתבה לי' ביפוי לשון התקבלתי ולמה לא ניחוש כאן לטובת הבעל כמו התם לטובת הלוה. ולפמ"ש א"ש ומובן היטב דכיון דכל עיקר מה דמהני לי' להבעל ביותר באשר היא כותבת לי' התקבלתי היינו רק מכח משמעות ההודאה שיש בלשון התקבלתי והיינו דיהיב לה מנה מכבר ומנכה אותו המנה עתה מכסף כתובתה וזה אינו ודאי לנו כ"א ספק אחר שיש לפרש כוונתה בלשון התקבלתי למחילה בעלמא ומש"ה הגם דהוא אינה נאמנות אח"כ לפרש דבריו לטוב לה ואין אנו מוציאין ממון מיד הבעל מספק' מ"מ עכ"פ אין אנו חוששין תו כמו כן לטובת הבעל שלא יצטרך לשמור שוברו מהעכברים כמו התם דאלו חוששין לטובת הלוה דבשלמא התם ודאי פרעי' ולאו דוקא פרעי' דה"ה נמי אם מחל לו המלוה אלא דעיקר הכוונה והחילוק היא דבשלמא התם מיפטר הלוה מהמלוה בודאי יהי' מאיזה צד שיהי'. משא"כ הכא לא מיפטר הבעל בודאי דלו היתה כוונתה בלשון התקבלתי לא מהני לי' להבעל מידי רק משמעות הודאה דיהיב לה מנה מכבר שיש בלשון התקבלתי היא דמהני לי' להבעל והרי בודאי יהיב לי' בתמי' מילתא בעלמא היא דאמרה לי' דיש במשמיעתו הכי והכי אי נטרי' נטרי' ולא תוכל לגבות בשטר כתובה עוד ואי לא נטרי איהו דאפסיד אנפשי' דתוכל להכחישו אח"כ ולגבות כתובתה מאתיים. ודו"ק:

וארווחנא בזה ליישב ג"כ מה דלכאורה עדיין קשה טובא בהא דמקשה הש"ס טעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא אמאי כו' דמנ"ל למידק דאבל ע"פ לא דלמא מה כותבת אומרת וכדאמרי' בסמוך מה כותב אומר וכקושית התוס' הנ"ל ומה שתירצו התוס' שם דע"כ דוקא כותבת נקט דאל"כ מה פליג על ר' יוסי דאמר רשאי בברייתא לקמן וכנ"ל לכאורה עדיין אין זה תירץ מספיק כלל דהרי מנ"ל דר' יוסי לקולא מכולהו וס"ל דרשאי ומהני ומחמת זה עכצ"ל דטעמא דכותבת לי' אבל ע"פ לא מהני לר' יהודא דאל"כ מה פליג על ר' יוסי דאמר רשאי ומהני. הרי בדברי ר' יוסי לא מבואר אלא דרשאי וא"כ י"ל דר' יוסי לא פליג על ר' מאיר דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתיים כו' ה"ז בעילת זנות אלא לענין דרשאה לעשות כן ולא הוי בעילת זנות אבל לענין אי מהני י"ל דמודה שפיר לר' מאיר דלא מהני ור' יהודא פליג על ר' יוסי וס"ל דמהני ג"כ וממילא שפיר י"ל תו דלאו דוקא כותבת נקט ר' יהודא דמהני אלא דה"ה בע"פ מהני ומה כותבת אומרת ועיין בהפלאה ע"ד התוס' לעיל נ"א בד"ה באו"ד וא"ת ומנ"ל דלר"מ:

ומיהו על התוס' גופה לק"מ במה דהוי ניחא להו בתירוצם ולא הוי קשיא להו כקושיתנו הנזכרי' די"ל דדברי התוס' אלו הם דברי הר"י ולשיטת הר"י א"א לפרש כלל דר' יוסי ס"ל דרשאי אבל לא מהני וכמו שאבאר דהנה המהר"מ שיף ז"ל הקשה לשיטת הר"י בתוס' לעיל נ"א הנ"ל דהיכא דלית לה פשיטא טפי דהוי בעילת זנות לר' מאיר מהיכא דאית לה אלא דלא סמכה דעתה. והא דדייק הש"ס אליבא דר"מ דקסבר תנאה בטל ואית לה ואפ"ה הוי בעילת זנות היינו רק ממה דנקט בלשון דכל הפוחת כו' דהיינו בתנאה דאיהו פוחת לה ולא נקט בסתם בלשון הכלה בתולה שאין לה כו'. וממילא יהי' גם הפוחת בתנאה בכלל דלית לה והוי בעילת זנות ש"מ דס"ל דבתנאי אית לה באמת דתנאה בטל ואפ"ה הוי בעילת זנות. דמנ"ל למידק הכי דלמא לעולם היכא דאית לה לא הוי באמת בעילת זנות ומה דס"ל דכל הפוחת כו' והיינו בתנאה הוי בעילת זנות היינו רק משום דס"ל דגם בתנאה לית לה דתנאה קיים ומש"ה הוי שפיר בעילת זנות ומה דלא נקט בסתם בלשון כל בתולה שאין לה כו' היינו לאשמועינן הא מילתא גופה דגם בתנאה לית לה דתנאה קיים ודמש"ה הוי בעילת זנות ודאי הוי' נקט בסתם בלשון כל בתולה שאין לה כו' לא הוי הפוחת בתנאה בכלל ממילא משום דהוי אמינא דס"ל דתנאה בטל ואית לה ולא הוי בעילת זנות באמת בתנאה מה"ט גופה דאית לה עיי"ש. ואני שמעתי ולא אבין קושיתו כלל דהרי לפי הס"ד דקסבר ר"מ כתובה דרבנן ושמעינן לי' לר"מ דבדרבנן תנאה קיים א"כ בודאי גם לו הוי נקט לה בסתם בלשון כל בתולה שאין לה כו' הוי מוקמינן לה שפיר גם בתנאה דהה"ת למעט תנאה והרי אדרבה לפי מה דמשמע לי' להש"ס דקסבר ר"מ תנאה בטל אקשינן והא שמעינן לי' לר"מ כו' בדרבנן תנאה קיים וא"כ שפיר דייק הש"ס לפי הס"ד ממה דנקט ר"מ בלשון כל הפוחת ולא נקט בסתם בלשון כל בתולה שאין לה דקסבר ר"מ תנאה בטל ואית לה ואפ"ה הוי בעילת זנות וגם לפי המסקנא דס"ל לר"מ כתובה דאורייתא נלע"ד דלא קשה דמנ"ל דס"ל לר"מ תנאה בטל וע"כ הטעם משום דס"ל כתובה דאורייתא ואית לה ואפ"ה הוי בעילת זנות דלמא ס"ל דתנאה קיים דכתובה דרבנן ולית לה ואך מש"ה הוי בעילת זנות ומה"ט גופה נקט בלשון כל הפוחת כו' למימרא דס"ל דתנאה קיים דכתובה דרבנן מדס"ל דהוי בעילת זנות ודאי הוי נקט לה בסתם בלשון כל בתולה שאין לה לא הוי ידעינן למוקי לי' גם בתנאה משום דהוי אמינא דס"ל כתובה דאורייתא ותנאה בטל ואית לה ומה"ט לא הוי בעילת זנות. והיא דכיון דכבר מסקינן לעיל בש"ס אליבא דר' יהודא דקסבר כתובה דרבנן ואנן קיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן ואך מה"ט הוי ס"ד דש"ס דגם ר"מ ס"ל דכתובה דרבנן א"כ בודאי לו לא הוי משמע דס"ל לר"מ דתנאה בטל ושע"כ הנועם היא דס"ל לר"מ דכתובה דאורייתא לא הוי אמרי' הכי לאפושי ולהמציא פלוגתא חדשה בין ר' מאיר לר' יהודא גם בענין כתובה אי הוי דאורייתא או דרבנן מה שלא נמצא בדבריהם מבואר בהדיא או מכללא דפליגי גם בהכי אלא הוי אמרי' ביותר דס"ל גם לר"מ כתובה דרבנן כמו ר' יהודא אך לשיטתיהו אזלי בדרבנן אי תנאה קיים או לא ור"מ לשיטתי' דבדרבנן תנאה קיים ולית לה ומש"ה הוי בעילת זנות גם בתנאה ומה"ט גופה שפיר משמע לי' להש"ס ממה דנקט ר"מ בלשון כל הפוחת כו' דקסבר ר"מ תנאה בטל ואית לה וע"כ היינו משום דס"ל כתובה דאורייתא ופליג גם בהא עם ר' יהודא ואפ"ה הוי בעילת זנות דאל"כ הוי"ל למינקט שפיר בסתם בלשון כל בתולה שאין לה כו' ודממילא הוי מוקמינן לי' שפיר גם בתנאה משום דבודאי ס"ל גם לר"מ דכתובה דרבנן כמו ר' יהודא ולשיטתי' בדרבנן תנאה קיים ולית לה. ואולם כ"ז לפי מה דכבר דייקינן לעיל בש"ס אליבא דר' יהודא דטעמא דכתבה לי אבל ע"פ לא ודעכצ"ל דה"ט משום דקסבר ר' יהודא דכתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה משא"כ באם נאמר דמה כותבת אומרת דגם בע"פ ותנאי מהני ואין הכרע בטעמו או משום דס"ל כתובה דאורייתא ולשיטתי' אזיל דבדבר שבממון תנאו קיים או משום דס"ל כתובת דרבנן אלא דגם בדרבנן ס"ל דלא עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ותנאו קיים. שוב לא מוכח באמת דס"ל לר"מ ממה דנקט בלשון כל הפוחת כו' דתנאה בטל ואית לה ואפ"ה הוי בעילת זנות דאדרבה אית לן למימר ביותר דס"ל דתנאה קיים ולית לה ואך מש"ה הוי בעילת זנות ומה דלא נקט לה בסתם בלשון כל בתולה שאין לה כו' היינו משום דלא הוי ידעינן למוקמי לה גם בתנאה כיון די"ל דסבירא לי' לר' מאיר וכמו כן לר' יהודא דכתובה דאורייתא ור"מ לשיטתי' דבדאורייתא תנאה בטל ואית לה ולא הוי בעילת זנות באמת בתנאה מה"ט דאית לה. ועפי"ז ממילא לק"מ קושיתינו הנ"ל דדלמא מה כותבת אומרת דגם בע"פ וה"ה תנאי מהני לר' יהודא ומה דפליג על ר' יוסי היינו רק משום דס"ל לר' יוסי דרשאי ולא מהני. והיא דאם נאמר דלאו דוקא כותבת נקט ר' יהודא דממילא שוב לא מוכח אליבא דר"מ דקסבר תנאה בטל ואדרבה אית לן למימר ביותר דקסבר תנאה קיים ואיתי לה ואך מש"ה ס"ל דהוי בעילת זנות בתנאה וכמש"ל וכיון דנאמר כן גם לר"מ דס"ל דתנאה קיים ממילא עכצ"ל כן גם לר' יוסי דס"ל דתנאה קיים ולית לה אלא דפליג על ר"מ דס"ל דרשאי נמי לעשות כן ולא הוי בעילת זנות. דהרי לא להחמיר על ר"מ בא אלא להקל עליו לומר דרשאי ג"כ. וא"כ תקשה ג"כ במה פליג ר' יהודא על ר' יוסי כיון דכולהו ס"ל דמהני תנאי ומכ"ש בצירוף מחילה בע"פ. אע"כ דכותבת דוקא נקט ר' יהודא אבל ע"פ וה"ה תנאי לא מהני וממילא מוכח נמי תו אליבא דר"מ דקסבר תנאה בטל והוי בעילת זנות ג"כ ור' יוסי מיקל מכולהו וס"ל דרשאי ומהני ג"כ ודו"ק:

ואולם כ"ז לשיטת הר"י דהיכא דלית לה הוי עוד כ"ש דהוי בעילת זנות מהיכא דאית לה משא"כ לשיטת הריב"ן בתוס' לעיל נ"א הנ"ל דהא דדייק הש"ס אליבא דר"מ דקסבר דתנאה בטל ואית לה היינו רק משום דבכ"מ דאית לה ואין האשה בטוחה בו דלא סמכה דעתה שפיר י"ל דתיקנו חכמים שיהא בעילתו בעילת זנות אבל אם הי' תנאו קיים כיון דלית לה לא הוי בעילת זנות הדק"ל דכיון דממה דקאמר ר"א גופה דהוי בעילת זנות בתנאה מוכח דס"ל דתנאה בטל ואית לה אף אם נאמר דלאו דוקא כותבת נקט ר' יהודא ומה כותבת אומרת דגם אמירה בע"פ ותנאי מהני א"כ קשה דלמא באמת הכי הוא דמה כותבת אומרת ומה דפליג על ר' יוסי היינו רק משום דר' יוסי לא פליג על ר"מ אלא לענין דרשאי לעשות כן ולא הוי בעילת זנות אבל לענין אי מהני מודה שפיר לר"מ דלא מהני וע"ז פליג ר' יהודא וס"ל דמהני ג"כ:

ואמנם לפמש"ל דכל עיקר מה דמהני ביותר לר' יהודא באשר כותבת לי' התקבלתי היינו רק מכח משמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי יש ליישב קושית התוס' גם לשיטת הריב"ן דבלא"ה לק"מ דהנה משמעות הודאה שייך שפיר דוקא בכתובה דהוי דבר הקצוב לבתולה מאתיים ולאלמנה מנה ושייך שפיר לומר דהיתה כוונתה בלשון התקבלתי להודאה בסך מעות שבידה משלו נגד הסך המנוכה מכסף כתובתה משא"כ בסמוך גבי הבעל שכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' דהפירות ופירי פירות עד עולם לא הוין דבר הקצוב ול"ש כלל לומר דהיתה כוונתו באשר כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך כו' להודאה בסך מעות שבידו משלה נגד סך שיווי הפירות ופירי פירות עד עולם וע"כ לא היתה כוונתו רק למחילה דהו"ל כתנאה בעלמא וממילא ל"ש לחלק כלל בין כותב לאומר וכמ"ש הפ"י ז"ל בשם הירושלמי הנ"ל. ולפי"ז ממילא יש ליישב היטב קושית התוס' גם ללישנא דרב דימי ע"ד מש"ל ליישב אליבא לישנא דרבין דבשלמא בסמוך גבי הבעל שכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' שייך שפיר לומר דמה כותב אומר ומה דנקט כותבת היינו רק משום דאורחא דמילתא הכי לכתוב לה לראי' בכדי שלא יוכל להכחישה לאחר זמן ולומר דלא הי' ביניהם מעולם תנאי ומחילה כלל כיון דא"א למיטעי בהכי ולמימר דדוקא כותב נקט אבל אומר בע"פ לא מהני כיון דאין סבר כלל לחלק בין כותב לאומר מש"ה לא דקדק תו בלשונו ונקט כותב דאורחא דמילתא הכי הוא לכתוב לראי' משא"כ בכתובה דשפיר יש סברא לחלק בין כותב לאומר בודאי לא הוי נקט כותבת לו לאו דוקא היא אלא דגם אומרת בע"פ מהני. ודו"ק:

וכ"ז לפי מה דכבר ידעינן בהסברא שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי ודמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא או דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה גם לענין תנאי במחילה בפירוש דלא מהני משא"כ לו לא הוי ידעינן הסברא שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי הוי שפיר אפשר לומר דמה כותבת אומרת ונקט כותבת משום דאורחא דמילתא הכי היא לכתוב לראי' כיון דאין סברא לחלק בין כותבת לאומרת לפי הס"ד דאכתי לא ידעינן הסברא שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי ולמטעי ולומר דדוקא כותבת נקט אבל ע"פ לא מהני וכמו כן לו לא הוי ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא או דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה גם לענין תנאי מפורש דלא מהני שפיר י"ל כמו כן דמה כותבת אומרת כיון דא"א למיטעי ג"כ ולומר דדוקא כותבת נקט אבל ע"פ לא מהני הגם דכבר ידעינן הסברא שיש לחלק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי כיון דמ"מ אין לחלק בין כותבת לאומרת לאשר אין סברא דמחילה בע"פ גרידא בתחלת הזכי' דלא יהי' מועיל לפי הס"ד דאכתי לא ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה או דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה גם לענין תנאי במחילה בפירוש דלא מהני. אלא דלפי"ז עדיין אינו במוכרח לומר דס"ל לר' יהודא כמו כן דגם תנאי מהני דשפיר י"ל דאע"ג דס"ל לר' יהודא דגם מחילה בע"פ מהני ומה כותבת אומרת מ"מ תנאי גרידא גם ר' יהודא מודה דלא מהני כיון שאין זה תלוי בזה כלל לפי הס"ד דאכתי לא ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא כו'. משא"כ באם נאמר דמה כותבת אומרת ודגם מחילה בע"פ מהני משום דאכתי לא הוי ידעינן הסבר' שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי ושפיר הוי ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הוי"ל כתנאה בעלמא כו' שוב במוכרח לומר שפיר דס"ל לר' יהודא כמו כן דגם תנאי מהני כיון דמחילה בע"פ תלוי שפיר בתנאי לפי הס"ד זה דשפיר ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא כו'. וממילא עכצ"ל דמה דפליג על ר' יוסי היינו משום דר' יוסי ס"ל דרשאי ולא מהני ור' יהודא ס"ל דמהני ג"כ ואולם הנה כ"ז יתכן שפיר לפירוש הריב"ן משא"כ לפירוש הר"י א"א לומר כן כלל דפלוגתייהו דר' יהודא ור' יוסי היא דר' יוסי ס"ל דרשאי ולא מהני ור' יהודא ס"ל דמהני ג"כ וכנ"ל. וע"כ באם נאמר דהוי באיזה ס"ד דמה כותבת אומרת משום דאכתי לא הוי ידעינן הסברא שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי עכצ"ל דכמו כן אכתי לא הוי ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא כו' דלפי"ז שוב אינו במוכרח לומר דס"ל לר' יהודא כמו כן דגם תנאי מהני ודפליג על ר' יוסי דר' יוסי ס"ל דרשאי אבל לא מהני. אלא דלפי"ז דעכצ"ל דאכתי לא הוי ידעינן כמו כן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הוי"ל כתנאה בעלמא כו' שוב אינו במוכרח לומר דמה דהוי בס"ד דמה כותבת אומרת היינו משום דאכתי לא הוי ידעינן הסברא שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי דשפיר הוי בס"ד דידי' דמה כותבת אומרת משום דאכתי לא הוי ידעינן הסברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא אע"ג דכבר אסיק אדעתי' שפיר הסברא שיש חילוק בין כותבת לאומרת לענין המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי וכנ"ל. ודו"ק:

ועפי"ז ממילא א"ש היטב במה שהביאו התוס' שם מקודם בריש דבריהם בד"ה מני ר"מ היא דאמר כל הפוחת מחלוקת הר"י והריב"ן בפירוש הא דדייק הש"ס לקמן נ"ו אליבא דר"מ דאמר כל הפוחת כו' דקסבר תנאה בטל מה שלכאורה אין שם מקומו כלל אלא לקמן נ"ו ובמה שפירשו דהמתניתין דלא כתב לה מיירי לפי הס"ד בתנאי גרידא דלא מהני היפך פירש"י ז"ל דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה היינו ואפי' מחלה דלא מהני והיא דזה בזה תלוי דלפי מה שפירש"י ז"ל לקמן נ"ו כפירוש הר"י עיי"ש הוכרח שפיר לפרש דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה היינו ואפי' מחלה דלא מהני דא"א לפרש כפירוש התוס' דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה מיירי מתנאי גרידא דלא מהני דא"כ תקשה במה דקאמר דלא ר' יהודא היא דהרי ע"כ מודה ר' יהודא בתנאי גרידא עכ"פ דלא מהני דאל"כ מה פליג על ר' יוסי דאין לומר דפליג על ר' יוסי דר' יוסי ס"ל רשאי אבל לא מהני ור' יהודא ס"ל דמהני ג"כ וכנ"ל. ומה שפירשו התוס' דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה מיירי בתנאי גרידא דלא מהני היינו לשיטת הריב"ן דלשיטת הריב"ן י"ל שפיר דר' יהודא ס"ל דגם תנאי גרידא מהני ומה דפליג על ר' יוסי היינו דר' יוסי ס"ל דרשאי אבל לא מהני ור' יהודא ס"ל דמהני ג"פ וכנ"ל. וא"ש ג"כ מה שאיחרו התוס' לפרש כן אחר קושיתם הנ"ל ובדיבור בפני עצמו דדיבור התוס' הקדום בקושיתם הנ"ל הם סיום לפירוש הר"י ואולי הם דברי הר"י עצמו דלדידי' עכצ"ל כפירש"י ז"ל דקס"ד דמתניתין דלא כתב לה היינו ואפי' מחלה דלא מהני וא"ש היטב במה תתוצריכו להזכיר בקושיתם במה דקאמר דלא ר' יהודא היא מה דמשמע בפרק אעפ"י דלר' יהודא נמי אינה יכולה למחול ודוקא בכותבת לי' התקבלתי קאמר דמצי מחלה אבל מחילה בע"פ גרידא לא מהני לר' יהודא ומובן היטב ג"כ השינוי שבין תירוץ הא' לתירוץ הב'. דבתירץ הא' עיקר כוונתם לתרץ במה דהס"ד לא הוי ידע לחלק בין כותבת לאומרת אליבא דר' יהודא דס"ל דבכותבת מהני והוי ס"ד דמה כותבת אומרת ודגם מחילה בע"פ מהני לר' יהודא אע"ג דתנאי גרידא ע"כ לא מהני לר' יהודא לשיטת הר"י דאל"כ מה פליג על ר' יוסי דאמר רשאי וכנ"ל דלזה די לומר דהיינו משום דאכתי לא הוי ידעינן הך סברא גופה דמחילה בתחלת הזכי' הוי"ל כתנאה בעלמא כו' אבל שפיר הוי ידעינן כבר מהך סברא שיש לחלק בין כותבת לאומרת מכח המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי לענין שנאמר דגם מאן דס"ל דגם מחילה בע"פ לא מהני מ"מ בכותבת י"ל דס"ל שפיר דמהני. וע"כ שפיר הקשו תו דמנ"ל דלר"מ אפי' בכתבה לי' התקבלתי קאמר דלא מצי מחלה כו' וע"ז תירצו בתירץ הב' דהשתא אין נראה לו לחלק בין כתבה ללא כתבה ור"ל דאכתי לא הוי ידעינן גם מהך סברא שיש לחלק בין כותבת לאומרת מכח המשמעות הודאה שיש בלשון התקבלתי לענין שנאמר דגם מאן דס"ל דגם מחילה בע"פ לא מהני מ"מ בכותבת ס"ל שפיר דמהני ודמש"ה הוי ס"ד דר"מ דס"ל דמחילה בע"פ לא מהני ה"ה בכותבת ס"ל דלא מהני. וגם מה שהוכרחתי לומר ממה דקאמר ה"מ ר"מ היא דס"ל להס"ד דגם בכותבת לא מהני לר"מ א"ש היטב דהנה הא דיש לחלק לפי הס"ד בין מחילה לתנאי ודאע"ג דתנאי לא מהני מ"מ מחילה מהני ה"ד אליבא דר' יהודא דס"ל דמתנה עמ"ש בתורה תנאו קיים ומה דס"ל דתנאי לא מהני היינו רק משום דקסבר כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה דלזה י"ל שפיר דהוי בס"ד דחכמים לא עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה רק בחדא דרגא והיינו לענין תנאי במחילה בסתם דלא מהני אבל לא בתרי דרגא והיינו דגם תנאי במחילה בפירוש דלא מהני [וכמש"ל אליבא דלישנא דרבין] וגם הך סברא דמחילה בתחלת הזכי' הו"ל כתנאה בעלמא אכתי לא הוי ידעינן להס"ד וע"כ שפיר הוי בס"ד לחלק בין תנאי למחילה ודאע"ג דתנאי ס"ל לר' יהודא דלא מהני מ"מ מחילה בע"פ מודה שפיר דמהני משא"כ לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא ומה דס"ל דלא מהני תנאי היינו משום דס"ל לר"מ מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל אין סברא לחלק כלל בין תנאי במחילה בסתם דלא מהני למחילה בפירוש דמהני וכנ"ל והנה יש להבין לפרש"י והר"י ז"ל דעכצ"ל דקס"ד דהמתניתין דלא כתב לה מיירי אפי' במחלה דלא מהני ודמש"ה קאמר שפיר דה"מ ר"מ ולא ר' יהודא היא משום דבמחילה ס"ל לר' יהודא דמהני אע"ג דבתנאי ס"ל לר' יהודא דלא מהני דמה דוחקי' להס"ד לאוקמי המתניתין דמיירי אפי' במחילה דלא מהני ודמש"ה ע"כ יצטרך לומר דה"מ ר"מ ולא ר' יהודא ולא מפרש כפשטי' דמיירי בתנאי גרידא דלא מהני ואתי שפיר מתניתין גם כר' יהודא ועכצ"ל דהיינו משום דס"ל דלענן תנאי גרידא דלא מהני הוי המשנה זו דלא כתב לה כמשנה שאינה צריכה דהרי כבר מבואר היא במשנה דאע"פ דלכ"ע והיינו בין לר"מ ובין לר' יהודא לא מהני תנאי אע"כ דסתם משנה דלא כתב לה רבותא אשמעינן מה דלא מבואר במשנה דאע"פ והיינו דגם מחילה בע"פ לא מהני ואולם הנה מה דהוי מחילה בע"פ רבותא מתנאי גרידא דלא מהני ה"ד אליבא דר' יהודא משא"כ אליבא דר"מ לא הוי רבותא כלל וכנ"ל. וא"כ כיון דה"מ ר"מ היא עכצ"ל דאשמעינן רבותא מה דהוי רבותא גם אליבא דר"מ והיינו דגם בכותבת התקבלתי דזה הוי שפיר רבותא גם לר"מ דאע"ג דיש בכותבת מעלה מכח משמעו' הודאה שיש בלשון התקבלתי מ"מ לא מהני וע"כ שפיר הקשו בתוס' דמנ"ל באמת דלר"מ אפי' בכותבת לי' התקבלתי קאמר דלא מצי דקאמר ה"מ ר"מ היא ועכצ"ל דאשמעינן רבותא מה דהוי רבותא גם לר"מ והיינו דאפי' בכותבת דלא מהני ומנ"ל הא וע"ז שפיר תירצו נמי התוס' דהשתא אין נראה לו לחלק בין כתבה ללא כתבה וכנ"ל וגם בכותבת לא הוי רבותא אליבא דר"מ ועכצ"ל דכל עיקר הרבותא היינו רק במה דמהני לר' יהודא ולר"מ לא מהני ושפיר י"ל דמיירי בין בכותבת ובין במוחלת בע"פ דבכל ענין מהני לר' יהודא ולר"מ לא מהני לפי הס"ד. ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

אמרי בינה (שות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה