אמרי בינה (שות)· רבי יחיאל הלוי רוזנפלד
סימן יב
ע"ד אשר העמידו בבית הכנסת המנורה ע"ג תיבה אשר היתה משתמשות מקודם בבית הכנסת לארון קודש בדרך ארעי עד אשר ירחיב ד' להם לעשות ארון קודש מהודר ויפה מכיוון נגד חלל מקום הבנוי בכותל להעמיד ולבנות בתוכו ארון קודש. ועתה כאשר כבר עשו הארון קודש החדש ושוב אין להם צורך כלל בהתיבה הזאת להניח בה ס"ת. בשגם כי כבר נתקלקלה ונשברה עד ששוב אינה מהראוי והגון להניח בה ס"ת. העמידו עלי' המנורה שלפני הארון קודש:
הנה מראשון אומר דלענ"ד תיבה הזאת אין עלי' קדושת ארון קודש כלל לאשר היתה משתמשית בתחלה לארון קודש רק בדרך ארעי וכמבואר בטו"ז או"ח סי' קנ"ד ס"ק זיי"ן דקדושת הארון הוא דוקא כשעושין אותה שיהי' קבוע לעולם בה ס"ת אבל אם עושין אותה רק לזמן כגון בהרבה מקומות בעוה"ר שנחרבו הבתי כנסיות ע"י הריקם ומ"ש ובחזרתם עשו ארון קטן לס"ת לאיזה זמן עד כי ירחיב ד' גבול ישראל לעשות ארון קודש כראוי נראה דלאחר שנעשה ארון שני לקביעות נתבטלה הקדושה של ראשון דומה לבית הכנסת ששכרוהו לזמן הנזכר בסמוך שאין בו קדושת בית הכנסת וע"כ מותר לתת בתוכו ספרים כנלע"ד דגם זה הוי בכלל לב ב"ד מתנה עליהם עכ"ל. וא"כ ממילא ה"ה בנ"ד כיון שלא היתה התיבה הזאת משתמשות בתחלה לארון קודש רק בדרך ארעי עד ירחיב ד' להם לעשות ארון קודש כראוי הנה לאחר שנעשה הארון שני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון. והגם דבנ"ד גם קודם שהיתה משתמשות התיבה הזאת לארון קודש בבית הכנסת היתה משתמשות כמו כן לארון קודש אצל יחיד שעשאו לס"ת שהי' לו למנין שהי' לו בהקרעצמי שהי' מושכר לו לזמן בהכפר שהי' דר שם מתחלה רק אחר שהוכרח לעקור דירתו משם לאשר אחר שכר הקרעצמי ושוב לא הי' צריך לארון קודש נתן התיבה הזאת לבית הכנסת. מ"מ הנה באמת גם ההשתמשות זה שהי' לה מתחלה אצל היחיד לא חשיב רק השתמשות בדרך ארעי לאשר לא שכר הקרעצמי רק לזמן והי' באפשר המנין להתבטל וכסופו מוכיח על תחלתו. וגם מה שנתנו אח"כ להבית הכנסת לא מעלה ולא מוריד כלל לאשר הי' נודע לו כי גם הקסל לא ישתמשו בה לארון קודש רק בדרך ארעי ואדעתא דהכי אקדשה לבית הכנסת ודו"ק:
ואמנם בר מן דין דתיבה הזאת אין עלי' קדושת ארון קודש כלל נלע"ד דמותר להעמיד עליו המנורה עפ"י מה שכבר נהגו העולם להשתמש ע"ג הארון קודש בתשמושי מצוה כגון לזרוק עליו ההושענות בהושענא רבה וכדומה א"כ ממילא ה"ה דמותר להעמיד עליו ג"כ המנורה דהוי ג"כ תשמושי מצוה עיין בש"ך יו"ד סימן רנ"ט ס"ק י"א ובפמ"ג או"ח סי' קנ"ג בא"א ס"ק כ"ז. איברא דלכאורה הי' נראה המנהג בטעות הוא מהא דאמר רבא במגילה כ"ו האי תיבותא דאיפרנו פירש ארון שנתקלקל ונפרד מחיבורו מיעבד תיבה זוטרתי פירש לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה שרי כורסייא פירש לעשות בימה אסור שירדה מקדושתה. והרי ההשתמשות הבימה היינו להניח ע"ג הס"ת ולקרות מתוכה וכדאית' בש"ס שם ומ"מ אסור רבא הרי שאין חילוק בין להשתמש בתוכה בקדושה קלה או ע"ג דבכל ענין אסור. אמנם באמת לק"מ משם להמנהג דהתם מיירי רבא לעשות מתיבה כורסייא והיינו לשנות בשינוי מעשה מתיבה לכורסייא באופן שיהי' נתבטל השימוש התיבה שהיתה משתמשות בתחלה בהשתמשות ארון קודש לגמרי דשוב לא תהי' ראוי' להשתמשות זה להניח בתוכה ס"ת רק להשתמשות כורסייא דהיינו להניח ע"ג בלבד דעי"ז נפקע ממנה ממילא קדושת הארון קודש שהי' עלי' מתחלה לגמרי וכדאמרי' בשבת קט"ז ע"א מקום הכתב לא מבעיא לי דכי קדיש אגב הכתב הוא דקדוש אזלא הכתב אזלה לה קדושתי'. ופרש"י ז"ל מקום הכתב שנמחק לא מבעיא לי דבודאי מיגרע גרע דכי קדיש מעיקרא לאו לשם גליון חלק קדיש אלא אדעתא דכתב וכיון דאזיל לי' הכתב פקע מקדושתי' עכ"ל והרי בודאי לא חמיר קדושת הארון קודש מקדושת הגליון דמקום הכתב וא"כ גם לענין קדושת ארון קודש שייך שפיר לומר דכי קדיש מעיקר' אדעתא למינח בה ס"ת קדיש וכיון דאזלא ההשתמשות לס"ת דלא חזי תו למינח בה ס"ת ע"י השינוי מעשה מתיבה לכורסייא ממילא אזלא לה קדושת ופקע ממנה לגמרי. וכיון דאיכא שפיר הורדת והפקעת קדושה ע"י שינוי מעשה זו שעושה מתיבה כורסייא ומש"ה שפיר אוסר רבא משא"כ בההשתמשות ע"ג בתשמישו מצוה דליכא שום הורדת והפקעת קדושה מהארון קודש בזה שפיר מותר [שוב ראיתי במחה"ש באו"ח סי' קנ"ד ס"ק י"ד כבר העיר קצת בסברא זו לענין ההיתר להניח בתוך הארון קודש יריעות פסולים עיי"ש] ויהי' איך שיהי' אם המנהג בטעות הוא או לא מ"מ כיון שכבר נהגו כן הוי שפיר כלב ב"ד מתנה עליהם שיהי' מותר להשתמש ע"ג בתשמושי מצוה. וכמ"ש הרמ"א בהגהות הש"ע או"ח סי' קנ"ד סעי' ח' בשם התה"ד והב"י לענין מה שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה עיי"ש. וכמ"ש גם המג"א באו"ח שם ס"ק י"ד לענין מה שנהגו להניח בתוך הארון קודש יריעות פסולים וא"כ ממילא מותר להעמיד עלי' ג"כ המנורה דהוי ג"כ תשמישו מצוה דמ"ש וכנ"ל. ודו"ק:
איברא דלכאורה יש לחלק בין המנהג שכבר נהגו להשתמש ע"ג בתשמישו מצוה לנ"ד עפ"י מ"ש הטו"ז והמג"א שם בשם הב"ח שכתב הרש"ל נראה דאין קרוי הורדה מקדושה אם מניחין שאר ספרים בארון אצל ס"ת דהא עדיין בקדושתו קאי ותדע שהרי העולם נהגו להניח בארון יריעות פסולים וה"ה חומשים ושאר ספרים אכן צ"ע היכא שהוציאו ס"ת ממנו אם יכולין להניח בתוכו שאר ספרים דמאחר דלית בי' ס"ת הוי הורדה מקדושה לפי שעה או לא עכ"ל. ולפי"ז ממילא לכאורה שוב אין ראי' כלל מהמנהג לנ"ד די"ל דמה שנהגו כן ה"ד להשתמש ע"ג בעוד שהס"ת בתוך הארון קודש משא"כ בנ"ד שהוציאו כבר הס"ת מתוכה צ"ע אם מותר לשמש בתשמישו מצוה גם ע"ג משום די"ל דמיקרי שפיר הורדה מקדושה בההשתמשות ע"ג כמו בההשתמשות בתוכה ביריעות פסולים ושאר ספרים. אלא דבאמת יש להבין גוף דברי הרש"ל ז"ל דמה הורדה מקדושה איכא גם בההשתמשות בתוכה ביריעות פסולים ושאר ספרים כיון שמניח הארון קודש כמות שהוא עדיין ראוי לתשמישו כמקדם ובודאי לא נפקע הקדושת הארון קודש בזה לבד שמניח בתוכה יריעות פסולים ושאר ספרים וכנ"ל [וכסברת המחה"ש ז"ל באמת] ונלע"ד להסביר דברי הרש"ל ז"ל עפ"י מה דאמרי' ביומא י"ב רבי דוסא אומר ילבש להביא בגדי כהן גדול ביום הכיפורים שהן כשרים לכהן הדיוט שלא תאמר דמה שנאמר גבי בגדי כהן גדול ביוה"כ והניחם שם שיהי' טעונים גניזה ואסורים לכהן הדיוט אלא שלא ישתמש בהם הכה"ג ביוה"כ אחר רבי אומר שתי תשובות בדבר חדא דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. ועוד בגדים שנשתמשה בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה כו'. והנה באמת גם שם ליכא שום שינוי מעשה בעצמיות הבגדים והפקעת קדושה החמורה מהם במה שילבישם הכהן הדיוט ומ"מ ס"ל לרבי דיש לאסור משום דבגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה תשתמש בהם קדושה קשה ור"ל דהוי גנאי וביזוי קדושה חמורה בזה שישתמש בתשמישו קדושה קלה ודגם זה הוי בכלל דמעלין בקודש ואין מורידין ולעיקר דבר זה ילפינן לה במנחות צ"ט דמעלין בקודש ואין מורידין מן ויקם משה את המשכן ויתן אדניו וגומר ויקם את עמודיו ולא הי' מסייעים אותו אחיו הכהנים בהקמת העמודים שהוא משא כבידה אע"ג דבאמת לא הי' שום הורדת והפקעת עצם הקדושה באם הי' מסייעים עמו אחיו הכהנים מ"מ כיון דכבר התחיל משה להקים את המשכן ע"י עצמו הי' נחשב הורדת מעלת הקדושה בעיניו אח"כ באם הי' רוצה לצוות לאחיו הכהנים שיסייעו עמו בהקמת העמודים וגנאי ובזיון קדושה הוא ומש"ה לא רצה וצוה לאחיו הכהנים שיסייעו עמו דמעלין בקודש ואין מורידין גם כבוד מעלת הקדושה. [דענין דאסור להוריד ולהפקיע דבר מקדושה חמורה לקדושה קלה בלא"ה סברא הוא וי"ל דהוי בכלל האזהרה דלא תעשו כן לד' אלקיכם] ומענין זה הרוב דמעלין בקודש ואין מורידין דמצינו בש"ס דליכא שום הורדת והפקעת עצם קדושה רק הורדת כבוד מעלת הקדושה בלבד ודו"ק ולפ"ז ממילא ה"ה בענין ההשתמשות בארון קודש ביריעות פסולים ושאר ספרים אע"ג דליכא שום הורדת והפקעת עצם הקדושה מ"מ שייך שפיר הורדת קדושה מחמת בזיון וגנאי בזה לכבוד מעלת קדושת ארון קודש שנשתמש בה קדושה קלה. אמנם הנה באמת איסור הורדה זו ל"ש כ"א היכא דבמקום שהי' משתמש בתחלה בקדושה חמורה ועדיין ראוי לאותו השימוש משתמש בו עתה קדושה קלה כגון להניח בתוכה יריעות פסולים ושאר ספרים דבזה הוי שפיר גנאי ובזיון לקדושה חמורה דלא נחשב בעיניו כל כך ומשמש בתשמישיו קדושה קלה משא"כ היכא דבמקום הזה שמשמש עתה בקדושה קלה כגון ע"ג לא הי' משמש מעולם בקדושה חמורה ואף לא ראוי' כלל לשימוש הקדושה החמורה בודאי ליכא שום גנאי ובזיון כלל לקדושה החמורה ומותרת שפיר:
וגם באמת מחמת איסור הורדה זו אין לחלק בין אם השימוש הוא בעוד שהס"ת מונח בתוכה או לא ואדרבה בעוד שהס"ת מונח בתוכה נראה יותר גנאי ובזיון לקדושה החמורה בשימוש בה בקדושה קלה וכדעת הב"ח ז"ל שם באמת לאסור בכל ענין להניח בתוכה יריעות פסולים וכמ"ש המג"א שם כן בשם ספר החסידים סי' תתקל"ח עיי"ש. וא"כ ממילא לפי מה שכבר נהגו להשתמש ע"ג ארון קודש בתשמושי מצוה בעוד שהס"ת מונח בתוכה ממילא ה"ה דמותר להשתמש ע"ג בתשמושי מצוה אף באין הס"ת בתוכה. ודו"ק:
ואדרבה נ"ד נראה לע"ד דעדיף טפי ויפה עשו במה שהעמידו עליו המנורה והיא עפ"י מ"ש הטו"ז ז"ל שם עוד וז"ל ולולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא דהא דאמרי' בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה היינו כ"ז שראוי' לקדושה גדולה אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה הקלה ממה שתהי' פנויה ותגנז ראי' לזה ממטפחת ס"ת שבלה דעושין ממנה תכריכין למת וזהו גניזתה והא ודאי שבהיותה קיים אסור לעשות כן אע"כ כיון שטעינה גניזה שפיר הו"ל גניזתה ה"נ הוי עדיף טפי לעשות בה תשמיש קדושה להחזיק בה ספרים ממה שתהי' פנוי' לגמרי בלי קדושה כלל עכ"ל. ולפי"ז ממילא ה"ה בנ"ד י"ל שפיר דעדיף טפי לעשות בה תשמיש מצוה להעמיד עלי' המנורה ממה שתהי' פנוי' לגמרי בלי תשמיש קדושה ומצוה כלל. נמי מהראי' שהביא הטו"ז ז"ל ממטפחת ס"ת שבלה דעושין ממנה תכריכין למת כיון דבלא"ה טעינה גניזה אע"ג דמה שעושין תכריכין למת לא הוי תשמיש קדושה דהרי המת אין בו קדושה כלל רק תשמיש מצוה בלבד איכא דתכריכין למת מצוה ומ"מ מותר. ודו"ק:
איברא כי התב"ש בבכור שור למגילה כ"ו האריך לתמוה על הטו"ז ז"ל בזה מההוא דיומא י"ב הנ"ל דלפי דברי הטו"ז מה פריך רבי לרבי דוסא ועוד בגדים שנתמשה בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה והרי כיון דס"ל גם לר' דוסא דאינם ראוים עוד לכה"ג ליוה"כ אחר מקרא דוהניחם שם א"כ תו לא חזי למילתייהו וע"כ עדיף טפי להשתמש בהם קדושה קלה ממה שיהי' פנוים ויגנזו אלא ע"כ דלא כטו"ז וגניזה עדיף מלהשתמש בהם קדושה קלה עוד הקשה על הטו"ז ממ"ש הרמב"ם ז"ל ס"פ י"ז מה' וכדמוכח סנהדרין דראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד מן הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל. ולהטו"ז קשה דהרי כיון שאינו ראוי לראש הישיבה וראוי לאחד מן הסנהדרין למה אין מורידין אותו להיות כאחד מהסנהדרין הלא טוב יותר בזה מלהיות פנוי לגמרי עיי"ש. ובשו"ת גור ארי' יהודא חלק או"ח סי' כ"ח הקשה ג"כ על הטו"ז מהא דאמרי' עוד ביומא שם ת"ר אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט כו' כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין עכ"ל והרי לפי סברת הטו"ז מיטב שיעבוד ככהן הדיוט משיהי' פנוי ולא יעבוד כלל עוד הקשה מהא דאמרי' במנחות ל"ב ס"ת או תפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. הרי אף שאינו ראוי לקדושה חמורה כס"ת ותפילין שבלו וטעון גניזה ואפ"ה אסור לעשות מזוזה עיי"ש. אמנם הנה לפמש"ל לק"מ דשאני בכל הני דיש בהו שפיר איסור להשתמש בהו בקדושה קלה משום דמעלין בקודש ואין מורידין או משום הורדת והפקעת עצם הקדושה ע"י שינוי מעשה כמו לעשות מס"ת ותפילין שבלו מזוזות דס"ת ותפילין שבלו אף שאינם ראוים עוד לתקנם שיהיו ס"ת ותפילין שלמים מ"מ כ"ז שיש בהם ללקט פ"ה אותיות עדיין בקדושתן קיימו עיין בפרש"י בשבת קט"ו בד"ה פ"ה אותיות או ע"י שיעבוד השני בכהן הדיוט דהשני אע"ג שאינו ראוי לעבוד עבודת כה"ג מ"מ עדיין כל מצות כהונה עליו לענין פורע ופורם וטומאה לקרובים ומוזהר על אלמנה ובעולה ועתה כשעובד ככהן הדיוט ע"כ צריך אתה לסלקו מכה"ג לגמרי [דכה"ג מתמנה ומסתלק בפה וכמ"ש התוס' שם] דאל"כ יהי' מחוסר בגדים וכמ"ש גם בשו"ת גא"י שם ונמצא דהוי שפיר הורדת והפקעת עצם הקדושה. או משום הורדת כבוד מעלת הקדושה לבד כמו בבגדי כה"ג ביוה"כ שיהיו מותרים לכהן הדיוט דהבגדים מצד עצמם ראוים שפיר גם לכה"ג אלא דגזה"כ דוהניחם שם היא שלא ישתמש בהם ביוה"כ אחר וע"ז פריך שפיר רבי לרבי דוסא דאיך אפשר לומר דהגזה"כ דוהניחם שם הוא שלא ישתמש בהם ביוה"כ אחר בלבד אבל לא שטעונים גניזה ומותרים שפיר לכהן הדיוט נמצא דהתורה מוריד כבוד מעלת הקדושה בגזה"כ דבגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה ועדיין ראוים לאותו השימוש ישתמש בהם קדושה קלה וקיי"ל דמעלין בקודש ואין מורידין. וכמו כן בראש הישיבה שחטא ומלקין אותו דמצד עצמו עדיין ראוי שפיר לראש הישיבה דאחר שחטא ולקה. חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי היא אחיך וכמ"ש הרמב"ם שם ה' ז'. וכל עיקר מה שאינו חוזר לשררותו היינו רק מפני שבני אדם יזלזלו אותו וכמ"ש הכ"מ שה בשם הירושלמי איכא שפיר הורדת כבוד מעלת הקדושה באם נאמר דחוזר להיות כאחד מן הסנהדרין ומש"ה מוטב ביותר שיהי' פנוים לגמרי דליכא בזיון כל כך ואדרבה כבוד היא להם דמה"ט אינם חוזרים לקדושה קלה עכ"פ משום דמעלין בקודש ואין מורידין משא"כ בנידן הטו"ז להחזיק ספרים בארון קודש שנתקלקל ונשבר עד ששוב אינו ראוי להניח בו ס"ת דליכא בזה שום הורדת והפקעת עצם הקדושה מהארון קודש וכנ"ל וגם ליכא בזה שום הורדת כבוד מעלת קדושת הארון כיון דלא ניכר בזה שום הורדת כבוד מעלת הקדושה דמה שאינו מניח בה ס"ת היינו רק משום שאינו ראוי לזה מצד עצמו שנתקלקל ונשבר ומש"ה ליכא בזה שום גנאי ובזיון לקדושת הארון קודש. ולא הוי הנחת הספרים בה בכלל דמעלין בקודש ואין מורידין כיון דליכא בזה שום הורדה כלל וכאמור ומש"ה ממילא בודאי עדיף טפי לעשות בה תשמישי קדושה זו להחזיק בה ספרים ממה שתהי' פנוי' לגמרי בלי קדושה כלל. ודו"ק:
נם בלא"ה נראה נכון היטב סברת הטו"ז ז"ל דל"ש האיסור דמעלין בקודש ואין מורידין כ"א היכא ועדיין ראוי לאותו הקדושה והשררות מצד עצמו דמש"ה עדיין לא נפקע ממנו ממילא אותו הקדושה והשררות אלא שאתה רוצה לסלקו ולהורידו וכמו כן בס"ת ותפילין שבלו דאע"ג דאינם ראוים עוד לס"ת ותפילין שלמים מ"מ כל שיש בהם פ"ה אותיות עדיין בקדושתן קאי אתה רוצה להורידן מקדושתן בזה שייך שפיר לומר דמעלין בקודש ואין מורידין וטפי עדיף הגניזה ושישאר פנוי בלי תשמיש כלל. משא"כ בנידן הטו"ז בארון שנתקלקל ונשבר עד ששוב אינו מהראוי כלל לארון קודש מצד עצמו שנתקלקל ונשבר דמכח זה תו נפקע ממנו ממילא קדושת הארון קודש לגמרי וכדמוכח משבת קט"ז וכנ"ל ל"ש כלל האיסור דמעלין בקודש ואין מורידין דהרי תו לא הוי קודש כלל. והגם דמ"מ ודאי טעינה גניזה עכ"פ שישאר פנוי בלי תשמיש הדיוט כיון דהי' עלי' מקודם קדושת ארון קודש כדאמרי' בע"ז נ"ב גבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון גנזום בני חושמנאי אע"ג דכבר יצא המזבח לחולין גמרי מפני שטומאוהו יונים וכדדרשינן בש"ס שם מקרא באו בה פריצים וחללוהו מכיון שבאו בה פריצים נתחללה וכדמקשה בש"ס שם באמת נתברינהו וכשקלינהו לנפשייהו כיון דחול היא ואמאי טעינה גניזה ומשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא וה"נ לענין ארון קודש שנתקלקל ונשבר אע"ג דכבר יצא לחולין מ"מ בודאי טעינה גניזה עכ"פ שישאר פנוי בלי תשמיש הדיוט כיון דאשתמיש בו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בו הדיוט מ"מ בתשמיש גבוה עכ"פ בודאי שרי לאשתמושי אף שהיא תשמיש קדושה קלה ועדיף טפי מגניזה ושישאר פנוי בלי תשמיש קדושה ומצוה כלל. אפס דלכאורה עדיין קשה מה שהקשה התב"ש שם דלסברת הטו"ז גם באבני המזבח ששקצום מלכי יון אכתי הו"ל לעשות מהם קדושה אחרת קלה ממזבח להכניס אבנים לקדושה קלה בלשכות הבנויות בהר הבית וכן בחיל דמ"מ יש בהם קדושה קלה כמ"ש ריש מסכת כלים במתניתין דעשר קדושות הן ועדיף טפי מגניזה ולמה גנזום אלא ע"כ דעדיף טפי לגונזן מלהורידן לקדושה וגם זה נכלל בתרוצם בגמ' דלאו אורח ארעא כו' עיי"ש. ובאמת כי מ"ש דגם זה נכלל בתרוצם בגמ' דוחק מאוד דמהלשון כיון דאשתמיש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא לא משמע הכי כלל והו"ל לתרץ בקיצור דמעלין בקודש ואין מורידין. וא"כ קשה גם על הש"ס אמאי דלא מקשו הכי באמת ומיהו בפשיטות י"ל דלא הי' צריכים אותן האבנים לבנין הקדושות קלות דלא היו עוסקים אז בבנין חדש ולתיקון הריסת היונים הי' די להם בהאבנים מבנין הראשון. ודו"ק:
ועפי"ז צ"ל דהא דאסור רבא במגילה שם לעשות מתיבותא דאיפרט כורסייא מיירי בדוקא באפשר למיעבד ממנה תיבה זוטרתי דכל שעדיין ראוי לאותו הקדושה לאחר התיקון עכ"פ חשיב שפיר ראוי ולא נפקע ממנו הקדושה הראשונה עיין במשנה למלך פ"ה מה' מעילה ה' י"ד לענין כלי השרת שניקבו או שנשברו ששוב אינם ראוים להעבודה דכל שיכול להתיך אותם ולעשותם כלי מחדש חשובים ראוים למצותם ויש בהם דין מעילה. ובזה נלע"ד ליישב מה דמבואר מדברי התוס' עירוכין וא"ו ע"א גבי מה דאמרי' שם דשם שכתוב על הקורה יגיד וישתמש במותר דמקום הכתב גם לאחר דאזיל הכתב מיני' לא פקע מקדושתא שכתבו שם וז"ל יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותו החתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהו קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגוררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל והוא תמוה טובא לכאורה ממה דמבואר בשבת קט"ז הנ"ל בהדיא דמקום הכתב אגב הכתב הוא דקדשו אזיל הכתב אציל לה קדושתי' ונפקע ממנו ממילא לגמרי וכאשר כבר תמהו בזה בספר מחנה אפרים בסוף הספר בה' ס"ת ובנו"ב מהדו"ק סי' ע"ז ולפמ"ש א"ש ומוכרחים היטב דברי התוס' שם דעכצ"ל דמה דאמרי' בשבת שם דאזיל הכתב אזיל לה קדושתי' מיירי דוקא באופן דשוב אינו ראוי כלל מקום הכתב לאותו הקדושה שנתקדשה מתחלה גם ע"י תיקון דהיינו שיגרר הכתב הנמחק ויעשנה גויל חלק ולכתוב עלי' כתב מחדש דבכה"ג הוי שפיר אזיל לה קדושתי' מחמת דאזיל הכתב ופקע ממנו לגמרי משא"כ היכא שעדיין ראוי מקום הכתב לאותו הקדושה שנתקדשה מתחלה ע"י תיקון עכ"פ דהיינו אחר שיגרר כתב הראשון ויעשנה חלק ויכתוב עלי' כתב מחדש לא אזיל לה קדושתי' כלל מחמת דאזיל הכתב הראשון כיון דעדיין חשיב שפיר ראוי לאותו הקדושה שנתקדשה מתחלה ע"י שיוכל לכתוב עליו כתב מחדש ואסור שפיר מקום הכתב בהנאה וממילא ה"ה לענין קדושת הארון קודש דאסר רבא לעשות מתיבותא דאיפרט כורסייא עכצ"ל דמיירי בדוקא באפשר למיעבד ממנה תיבה זוטרתי דכל שעדיין ראוי לאותו קדושה שנתקדשה מתחלה לאחר התיקון עכ"פ והיינו לעשות ממנה תיבה זוטרתי חשיב שפיר ראוי ולא נפקע ממנו הקדושה הראשונה ומש"ה שפיר אסר רבא להורידה מקדושתה ע"י שינוי מעשה לעשות מתיבה כורסייא. משא"כ היכא שא"א למיעבד ממנה תיבה זוטרתי דכיון דשוב אינו ראוי כלל לאותו הקדושה שנתקדשה מתחלה נפקע ממנו הקדושה לגמרי שפיר מותר לעשות ממנה כורסייא דמוטב ביותר שיעשה בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' לגמרי בלא קדושה כלל ותגנז וכסברת הטו"ז ז"ל וראייתו שהביא ממטפחת ס"ת שבלה דעושין ממנה תכריכין למת כי הוא ראי' עצומה וסברא נכונה מאוד. שוב ראיתי בשו"ת תועפות ראם חלק או"ח סי' ג' החזיק ג"כ בסברת הטו"ז ז"ל עיי"ש. ודו"ק:
ולפי"ז ממילא בנ"ד דאיכא עוד צדדים להיתר שאין עלי' קדושת ארון קודש כלל גם מאשר לא היתה משתמשית בתחלה לארון קודש רק בדרך ארעי וגם השימוש שמשתמשים בה עתה בקדושה קלה היינו רק ע"ג דקיל משימוש בתוכה להחזיק בה ספרים וכנ"ל בודאי טפי עדיף ממה שתהי' פנוי' לגמרי בלי תשמיש קדושה ומצוה כלל. ויפה עשו במה שהעמידו עלי' המנורה שלפני הארון קודש ודו"ק היטב: