אמרי בינה (שות)· רבי יחיאל הלוי רוזנפלד
סימן י
לחכם אחד נ"י. ע"ד אשר שאל ממני אודות הס"ת אשר בשם הוי' ב"ה נמצא נגיעה רגל השמאלית מה"א האחרונה לגגה לאחר הכתיבה באופן דתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותה תא"ו האם יש תקנה לאותו היריעה. ולא נעלם ממנו דעת הר"י אכסנדרני שהביא הרמ"א בהגהות הש"ע ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א להלכה פסוקה וז"ל ה"א השם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר ב"י בשם הר"י אכסנדרני עכ"ל ומסתימת דברי הרמ"א והפוסקים ז"ל נראה דאין חילוק כלל בין אם נעשה הדבק ההוא מתחלת הכתיבה או לאחר כן דבכל ענין אם נוגע ממש עד שנשתנה צורות האות מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט ולא נשתנה צורות האות יש לספק בדבר אם מותר. וכ"נ מבואר גם מדברי הרי"א בעצמו שהביא הב"י שם וז"ל פשיטא כי מי שנתכוין לכתוב את השם ונדבקה לו רגל השמאלית של ה"א בענין שניכר לכל שהוא חי"ת ודאי יכול הוא לגרר רגל החי"ת שנעשה בפסול. ואין זה עובר משום הא דתני' במסכתא סופרים פ"ה ה"ו המוחק אות אחת מהשם עובר בל"ת אמר ר' ישמעאל לכך נאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' אלקיכם אבל אם נשפכה דיו על השם מותר למוחקו משום שלא היתה כוונתו אלא לתקן עכ"ל. הרי נתבאר מברייתא זו שאם נפסדה צורות האות מאותיות השם שיכול למחקו וכ"ש זו שנעשה מתחלה בפסול כו'. ברם אכתי איכא למבעיא היכא דחד ה"א מאותיות השם לא תלוי כרעי' כדקא יאות כגון דדבוק לגגו כחוט השערה וכ"ע קרי לי' ה"א היכא ליעבד דאי גרר להאי דבק הוי"ל חק תוכות ואי מנח לי' הכא הא אמרי' בהקומץ מ"ט תלוי כרעי' דה"א. תשובה ממ"ש הרא"ש אם נגעו רגלי ההי"ן והקופי"ן לגגיהן פסולין ובתפילין אין לו תקנה מפני שצריך לכותבן על הסדר וכן ממ"ש בפרק הבונה כו' למדנו שהמוחק מקצת האות עד שהוציאה מתמונתה הראשונה נקרא מגיה וכאלו מחק כל האות. וה"ה למוחק רגל הה"א עד ששבה להיות דל"ת שזה נקרא מוחק אות אחת מהשם וחייב עליו משעת מחיקה ומאחר שמתחייב מה נ"מ במה שמתקן. ולא דמי לטיפת דיו שנפלה על השם דאמרי' לעיל שיכול למחוק ולתקן דהתם בטלה צורות האות וע"כ יכול לגררו אבל הכא כל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה כו'. וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי שכן מצינו בחושמנאי שנתצו מזבח שבנה עזרה מפני שטמאהו יונים דהתם שאני שא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר שמקום המזבח מכוון ביותר אבל הכא אפשר לגנוז היריעה כו' עכת"ד הצריך לענינינו ולפי"ז ממילא ה"ה בנ"ד כיון שנשתנה האות הה"א עד שנראית לתא"ו מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אע"ג דנעשה הנגיעה והדיבוק ההוא לאחר הכתיבה. ואולם עכ"ז לבו נקפו להתיר המחיקה והתיקון גם בכה"ג שנשתנה צורות האות לגמרי לאשר לא נתברר לו היטב עיקר דעת הרי"א ז"ל בעצמו בזה. דמ"ש באם נשתנה צורות האות דמותר למחקו ולתקנו אם כי מתחלה נעשה בהכשר וכההוא דמ"ס מאם לא נשתנה צורות האית דאסור למחקו ולתקנו אם כי מתחלה נעשה בפסול וכעין נידן דידי'. והרי לכאורה איפכא מסתברא דכל היכא דמתחלה נעשה בהכשר יהי' אסור למחקו ולתקנו אע"ג דנשתנה צורות האות כיון דמ"מ לא נפקע ממנו הקדושה בהכי וכנראה מהמ"ס במה שהוצרוכו לתת טעם היתר המחיקה משום שאין כוונתו אלא לתקן דוקא אע"ג דמיירי בנשתנה צורות האות. וכל היכא דמתחלה נעשה בפסול יהי' מותר למחקו ולתקנו אע"ג דלא נשתנה צורות האות כיון דמ"מ בודאי מיפסלי בהכי וכמ"ש הטו"ז באו"ח סי' ל"ב סק"ט בשם הריב"ש דלא מהני קריאת התינוק רק היכא שהפסול היא מפני שלא נראה וניכר לנו היטב האות כגון וא"ו קצרה שנסתפק לנו אם היא יו"ד ע"ז מועיל קריאת התינוק שע"י נודע לנו תמונות האות שלא נשתנה אבל היכא שהפסול היא מפני שנפסק צורתו לא מהני קריאת התינוק אם עינינו רואות שאין האות כצורתו עיי"ש. וממילא ה"ה בנידון הרי"א מה מועיל קריאת התינוק להה"א שנדבק אם יקרא ה"א כיון דמ"מ הרי עינינו רואות שהיא צורות חי"ת מחמת הדבק כחוט השערה. וכמבואר באמת גם בדברי הרי"א בעצמו דמיפסלי בהכי וממילא לא ירדה עלי' קרושה כלל כיון שמתחלה נעשה בפסול זה. ובאמת כי מדברי הש"ך שם בס"ק ט"ו במ"ש על דברי הגהות הרמ"א הנ"ל וז"ל. ה"א של שם כו' מותר למחוק כו' שהכל רואין שהיא חי"ת ואינו שם ואין בזה משום מוחק השם אבל אם אינה נוגעת רק מעט עדיין ניכר שהיא שם ונראה כמוחק את השם עכ"ל נראה מבואר לכאורה שהבין בעיקר איסור המחיקה באינה נוגעת רק מעט דלא הוי באמת רק מדרבנן משום מראית עין דנראה כמוחק השם. ודדוקא בכה"ג דאינה נוגעת רק מעט שייך לאסור משום מראית עין כיון דעדיין ניכר לכל שהיא שם ונראה כמוחק השם משא"כ באם נוגע ממש ונשתנה צורות האות דהכל רואין דאינו שם ל"ש לאסור המחיקה משום מראית עין. וכן מ"כ בהדיא בשו"ת טוטו"ד מה"ת בח"ש הנקרא קנאת סופרים שהבין גם הוא דכל עיקר איסור המחיקה באינה נוגעת רק מעט היינו רק מדרבנן משום מראית עין ונסתייע עוד בזה ממה שסיים הרי"א לחלק בין היכא דאפשר בלא"ה להיכא דא"א בלא"ה. ואי הוי האיסור מה"ת בודאי לא הוי שייך לחלק בין היכא דאפשר ללא אפשר עיי"ש. ואולם לדעתו הנה מלבד שזה דוחק במשמעות לשון הרי"א במ"ש וה"ה למוחק רגל הה"א כולה כו' שזה נקרא מוחק אות אחת מהשם וחייב עליו משעת מחיקה ומאחר שמתחייב מה נ"מ במה שמתקן כו' דמלשון זה משמע דחיוב ואיסור גמור מדאורייתא קאמר ועכצ"ל דמה שסיים אח"כ לחלק בין היכא דאפשר בלא"ה להיכא דא"א בלא"ה ומוכח דלא הוי אלא איסור מדרבנן היינו רק משום דכיון שאין כוונתו אלא לתקן משוי לי' איסור דרבנן אבל לולא ה"ט שאין כוונתו אלא לתקן גוף איסור המחיקה הוי באמת דאורייתא גם יקשה טובא לפ"ד ז"ל מהא דאמרי' במ"ס פ"ה ה"ד הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם עכ"ל. הרי נתבאר מברייתא זו דאף דהשם הי' נכתב בכתיבה תמה וישרה ונזכר לעין כל שהיא שם הקודש אלא שנפסלה באשר לא הי' נכתב לשם קדושת השם דרשאי למחקו לצורך תיקון וכמ"ש גם הש"ך בס"ק י"ב ולא חיישינן כלל למראית עין שיהי' נראה כמוחק השם. א"כ מכ"ש בכה"ג דהפסול היא מחמת איזה נגיעה דניכר אחר העיון דליכא למיגזר על מחיקתה גם משום מראית עין. גם דברי הטו"ז שם בסק"י אינם מובנים לי במ"ש על דברי הגהות הרמ"א הנ"ל וז"ל. אבל אם נוגע רק מעט כו' דכיון דכל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגג הוי כמוחק את השם משא"כ בנפסלה ממש אין עליו קדושה כלל ודמיא לדיו שנפלה על האות עכ"ל. וצ"ע דממנ"פ אי מיירי לענין הפסולים הנעשה בתחלה א"כ גם באם נפסל מחמת דבק מעט אין עליו קדושה כלל ולמה יהי' אסור למחקו ולתקנו. ואי מיירי לענין הפסולים הנעשה לאח"כ א"כ גם באם נפסל מחמת דבק גמור עד שנשתנה צורות האות מי הפקיע ממנו הקדושה שנתקדש מתחלה שיהי' מותר למחקו ולהורידו מקדושתו וכאמור עכת"ד:
הנה לענין מה שנתקשה כבודו בטעם איסור המחיקה והתיקון הה"א באינה נוגעת רק מעט לגגה אע"ג דהנגיעה והדיבוק ההוא נעשה מתחלת הכתיבה נלע"ד ליישב היטב עפ"י מ"ש המג"א באו"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ז וז"ל. אם נדבקו רגל הה"א כחוט השערה באופן שהתינוק יודע שהיא ה"א מי שיקל להפריד הרגל לבד לא אמחה בידו רלב"ח סי' צ"ז והרד"ך ב"א רל"א חולק בזה כו' עכ"ל. ומבואר בתשובת הרד"ך שם הטעם דחולק דאטו אם מ"ם פתוחה שיהי' נסתם ונשתנה למ"ם סתומה נחלק בין שריטה גסה לדקה ודאי אף אם דקה ביותר מקום הדבק עכ"ז פסול עיי"ש. ונראה בדעת הרלב"ח דס"ל דבאמת גם במ"ם פתוחה אם נסתמה ונשתנה למ"ם סתומה בשריטה דקה כחוט השערה באופן דתינוק קורא אותה מ"ם פתוחה הגם דבודאי מיפסל בהכי ולא מהני כלל מה שהתינוק קורא אותה מ"ם פתוחה להכשיר הס"ת ע"י לגמרי כיון דמ"מ הרי עינינו רואות הסתימה בהשריטה הדקה מ"מ לענין זה עכ"פ מהני קריאת התינוק דלא מיפסל תו מטעם דחשיב נשתנה צורות האות כיון דהתנוק קורא אותה שפיר הרי לא נשתנה צורתו ולא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל חלק עכ"פ במקום הדיבוק דלענין פסול זה מהני שפיר גרירת הדבק בלבד ולא חשוב חק תוכות כלל וכמו דקיי"ל כן לענין הדיבוק שבין אות לאות דמהני גרירת הדבק בלבד ולא חשוב חק תוכות מה"ט וכדעת הרא"ש ומבואר בש"ע או"ח שם סעיף י"ח ולפי"ז ממילא לדעת הסמ"ק הביאו הטור שם דגם היכא שאין הפסול רק משום דלא הוי מוקף גויל כמו בדיבוק שבין אות לאות כל היכא שנעשה הדיבוק קודם שנגמרה האות אסור למחקו ולגררו דחשיב חק תוכות עיי"ש אין נ"מ כלל בפלוגתתם ז"ל כל היכא שנעשה הדיבוק קודם שנגמרה האות. דגם לדעת הרלב"ח דבכה"ג לא חשיב נשתנה צורות האות ולא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל חלק במקו' הנגיע' והדיבוק מ"מ אסור להפרידו משום דחשיב חק תוכות כיון שנעשה הדיבוק קידם שנגמרה האות. אמנם יש נ"מ בפלוגתת הפוסקים ז"ל הנ"ל גם לדעת הסמ"ק והיכא שנעשה הדיבוק קודם שנגמרה האות באם אירע הדיבוק ההוא בה"א מאותיות השם ולענין אם מותר למחוק כל הרגל כולה עכ"פ ולתקנה אי חשוב כמוחק אות אחת מהשם או לא. דלדעת הרלב"ח דבכה"ג לא חשיב נשתנה צורות האות ולא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל חלק במקום הנגיעה והדיבוק הנה פסול זה לא הוי רק לענין הכשר הס"ת בלבד אבל לא לענין לעכב קדושת השם מלחול על האות דשפיר חל קדושת השם על האות אע"ג דלא הוי מוקף גויל. וכמ"ש בתשובת הרמ"ע ז"ל סי' כ"ו לענין הפסול דחק תוכות וחק יריכות דה"ד להכשיר הס"ת בלבד וז"ל שם ואם באזכרות אירע כן ונדבקו ההי"ן בתחלת הכתיבה ואח"כ נפרדו ע"י סכין אותו הספר אין לו תקנה עולמות אלא יגנז כו'. כי אעפ"י שלא נתקדש השם מעיקרא מחמת הדיבוק ובסוף ג"כ לא נתקדש בקדושת הס"ת משום דהוי חקיקה וכאמור מ"מ קדושת השם לחול עליו האזהרה למוחק אותו לא זזה ממקומה דהא תני' הי' כתוב על ידות הכלים יגוד ולא שאני לי' התם בין חק תוכות לחק יריכות כו' אלמא כל שצורות השם מוכחת עליו שהיא שם ונעשית בכוונה אסור לקלקלו כו' ולסופר נמלך כראוי לו שבא לתקן באזכרות את הדיבוק דמעיקרא מלמדין אותו שאין דרך להמלט מכל המבוכות אלא בגרירת רגל השמאלי כולה מלמטה למעלה שעי"ז הרי הוא מוחק את החי"ת או מה שאינו ה"א מתחלה ועד סוף ולא הגיע לעולם אותו תמונה הנמחקת להיות ה"א לא בכתיבתה ולא בגרירתה כו' עכ"ל. ובודאי אה"נ לענין הפסול דמוקף גויל דלא איתמר כ"א לענין הכשר הס"ת בלבד אבל לא לענין לעכב קדושת השם מלחול על האות דשפיר חל קדושת השם על האות אע"ג דלא הוי מוקף גויל דמ"ש מהפסול דחק תוכות. והרי מחד דרשה והיינו מוכתבתם נפקא לן תרווייהו דבעינן וכתב ולא וחקק ושתהא כתיבה תמה מוקפת גויל מכל צד. וגם מההוא הוכחה גופה דהא תני' הי' כתוב על ידות הכלים יגוד כו' שפיר יש ללמוד גם לענין הפסול דמוקף גויל דה"ד לענין הכשר הס"ת בלבד אבל לא לענין לעכב קדושת השם מלחול על האות דשפיר חל קדושת השם על האות אע"ג דלא הוי מוקף גויל וממילא אסור כמו כן לגרר כל הרגל כולה ולתקנה משום דחשיב כמוחק מקצת אות השם ואותו היריעה אין לה תקנה עולמות אלא יגנז משא"כ לשיטת הרד"ך דבכה"ג מיפסל משום דחשיב נשתנה צורות האות הנה ממילא לא חל קדושת השם על האות כיון דנשתנה צורתו ולאו מאותיות השם היא כלל. ושפיר יש תקנה לגרר כל הרגל כולה עכ"פ ולתקנה ולא חשיב כלל כמוחק מקצת אות אחת מהשם. ועפי"ז ממילא מבואר היטב דעת הרי"א די"ל דס"ל כשיטת הרלב"ת דבכה"ג לא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל לבד אלא דס"ל נמי כשיטת הסמ"ק דגם היכא שאין הפסול רק משום דלא הוי מוקף גויל לבד אסור להפריד משום דחשיב חק תוכות. ומש"ה שפיר כתב דאי גרר להאי דבק הוי"ל חק תוכות. ומ"מ אהני לי' להרי"א כמו כן סברת הרלב"ח דבכה"ג לא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל לבד לענין דשפיר אנו מוזהרין על מחיקתו מה"ת אע"ג דמיפסל עכ"פ משום דלא הוי מוקף גויל משום שאין זה מפסול והכשר קדושת השם לחול על האות רק מפסול והכשר הס"ת בלבד ולא דמי כלל לאם נדבקה ממש עד שנראית כחי"ת דנפסלה ממש בין לענין הכשר הס"ת ובין לענין הכשר קדושת השם לחול על האות כיון דנשתנה צורתו ולאו מאותיות השם היא כלל ומש"ה ליכא איסור למחוק או לגרר הרגל כולה ולתקנה משא"כ באם נוגע רק מעט באופן דתינוק יודע שהוא ה"א דלא חשיב נשתנה צורתו ועיקר הפסול היא רק משום דלא הוי מוקף גויל דאין הפסול זה לענין לעכב קדושת השם מלחול על האות דשפיר חל קדושת השם על האות אע"ג דלא הוי מוקף גויל שפיר אסור מה"ת כמו כן לגרר את הרגל כולה ולתקנה משום דחשיב כמוחק מקצת אות אחת מהשם. ובזה מובן היטב גם דברי הטו"ז בסק"י הנ"ל והעיקר מה דאיבעי לי' להרי"א כלל בכה"ג דאינו נוגע רק מעט אי מותר לגרר הרגל כולה ולתקנה היינו רק אי מוחק מקצת אות כי הכא דאין מצורך התיקון רק לגרר הרגל לבד אי חשוב כמוחק את כולה לאשר במ"ס נקט המוחק אות אחת מהשם עובר בל"ת וי"ל דדוקא נקט אות אחת דעובר אבל לא על מקצתו ופשיט לי' ממ"ש הרא"ש וממ"ש בפרק הבונה דהמוחק מקצתו הוי"ל כמוחק את כולה כל שנשתנה צורת האות מחמת המחיקה ודגם זה בכלל מ"ש במ"ס דהמוחק אות אחת מהשם עובר בל"ת משום דבאמת גם בכה"ג הוי"ל כמוחק את כולה כיון שנשתנה צורת האות מחמת המחיקה. אבל למחוק כל הה"א כולה הנדבקה לגגה כחוט השערה גם מעיקרא הוי פשיטא לי' להרי"א באמת דחייב על מחיקתה מה"ת כיון דשפיר חל קדושת השם על האות וכאמור ודו"ק:
ועפי"ז יתיישב ג"כ מה דלכאורה יש לדקדק טובא על הרמ"א ז"ל בהגהות הש"ע הנ"ל במ"ש אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר והרי בדברי הרי"א גופה שממנו מקור מוצא הדין זה מבואר לאיסור ודאי ולפמ"ש יש ליישב היטב דהנה באמת כ"ז לשיטת הרלב"ח דבכה"ג לא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל לבד ושפיר חל קדושת השם על האות הה"א לענין איסור המחיקה. משא"כ לשיטת הרר"ן דבכה"ג מיפסל משום דחשיב נשתנה צורת האות דלא חל קדושת השם כלל על האות הה"א כמו בנדבקה ממש עד שנראית כחי"ת ממילא מותר למחוק או לגרר הרגל כולה ולתקנה ולא חשוב כמוחק מקצת אות מהשם כלל וכנ"ל. והנה המג"א שם לא הכריע בין השיטות וא"כ י"ל דגם להרמ"א ז"ל הוי ספוקי מספקא בהא אי בכה"ג דאינו נוגע רק מעט מיפסל משום דחשיב נשתנה צורת האות וכדעת הרד"ך וממילא ליכא איסור כלל למחוק או לגרר הרגל כולה ולתקנה. או דבכה"ג לא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל לבד וכדעת הרלב"ח וממילא אסור כמו כן למחוק או לגרר הרגל כולה ולתקנה. וגם לגרר הדבק בלבד אין היתר ברור מכח זה דאע"ג דאנן פסקינן בש"ע או"ח שם כדעת הרא"ש ז"ל דכל היכא דלא מיפסל רק משום דלא הוי מוקף גויל לבד מותר לגרר הדבק בלבד ולא חשיב חק תוכות מ"מ דלמא העיקר כדעת הרד"ך דבכה"ג מיפסל משום דחשיב נשתנה צורת האות ושפיר חשיב הגרירה את הדבק בלבד חק תוכות אליבא דכ"ע ועל כן שפיר כתב הרמ"א ז"ל דאבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר ודו"ק:
ועפי"ז ממילא א"ש ומובן היטב דברי הטו"ז בסק"י הנ"ל לענין החילוק בין נשתנה צורות האות כגון דדביק לגגה עד שנראית כחי"ת ובין אם לא נשתנה צורת האות כגון דלא דבוק לגגה רק כחוט השערה וכ"ע קורין לה ה"א בפסול הנגיעה והדיבוק מתחלת הכתיבה ודו"ק אלא דמ"מ עדיין קשה לכאורה מה שנראה מדברי הרי"א ומסתימת דברי הרמ"א בהגהות הש"ע והפוסקים ז"ל דגם בפסול הנגיעה והדיבוק הנעשה לאחר הכתיבה יש חילוק זה בין נשתנה צורת האות ללא נשתנה צורת האות והרי כל שנעשה הנגיעה והדיבוק לאחר הכתיבה גם בנשתנה צורת האות לא נפקע הקדושה מהאות וכמו שמוכח מהמ"ס הנ"ל וא"כ מהראוי שפיר שיהי' אסור המחיקה בכה"ג גם בנשתנה צורת האות כמו בלא נשתנה צורת האות וכמו שהקשה כ"ת. ואמנם נראה בדעת הטו"ז ז"ל דס"ל דבאמת גם בכה"ג דפסול הנגיעה והדיבוק נעשה לאחר הכתיבה כל שנשתנה צורת האות ושוב לא נקרא בהם שמו ית' נפקע מהם הקדושה לגמרי מה"ת. וע"ד דאמרי' בשבת קט"ו לענין קדושת מקום הכתב דאגב הכתב הוא דקדוש אזיל הכתב אזדא קדושתי'. וה"נ לענין קדושת האותיות דאגב שהי' נראה ונקרא בהם שמו ית' הוא דקדשו וכיון דנשתנה צורת האות ושוב לא נראה ונקרא בהם שמו ית' אזדא קדושתייהו מהם לגמרי מה"ת אלא דמ"מ מדרבנן עכ"פ הוא דקדשו גם בכה"ג. ועיין בתוס' עירוכין וא"ו ע"א גבי שם שהי' כתוב על הקורה דיגוד וישתמש במותר ובנו"ב חלק יו"ד סי' ע"ז ובמחנה אפרים בסוף הספר בה' ס"ת בד"ה תשובה נלע"ד כו'. ומש"ה שפיר הוצרכו במ"ס שם לתת טעם היתר המחיקה בכה"ג משום דאין כוונתו אלא לתקן דוקא ועיין בשלטי הגבורים בפרק שבועות העדות. וגם מהני שפיר ה"ט משום דאין כוונתו אלא לתקן להתיר המחיקה כיון דכל עיקר איסור המחיקה בכה"ג אינה אלא מדרבנן בעלמא ובכה"ג דאין כוונתו אלא לתקן לא החמירו רבנן לאסור המחיקה. משא"כ בלא נשתנה צורת האות דלא נפקע מהם הקדושה כלל מחמת הפסול הנגיעה והדיבוק הנעשה בהם. ואף אם נעשה בהם אותו הפסול הנגיעה והדיבוק מתחלת הכתיבה שפיר חל קדושת השם עליהם ואיסור המחיקה בהם מה"ת הוא וכנ"ל. לא מהני כלל ה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן להתיר המחיקה בהם ועיין בש"ך שם ס"ק י"ב. וא"ש היטב דברי הטו"ז בסק"י הנ"ל גם לענין החילוק בין נשתנה צורת האות ללא נשתנה צורת האות בפסול הנגיעה והדיבוק הנעשה בהם לאחר הכתיבה. ודו"ק:
אפס דלכאורה עדיין קשה לפי"ז מ"ש הרי"א אח"כ ואין לומר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי כו' שכן מצינו בחשמנאי שנתצו מזבח שבנה עזרה מפני שטמאוהו יונים כו' דמשמע שבא לסתור מכח זה החילוק שכתב מתחלה בין אם נשתנה צורת האות דכל עיקר הקדושה ואיסור המחיקה לא הוי אלא מדרבנן מהני שפיר ה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן להתיר המחיקה ובין אם לא נשתנה צורת האות דכל עיקר הקדושה ואיסור המחיקה מדאורייתא לא מהני כלל ה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן להתיר המחיקה דממה דמצינו בחשמנאי שנתצו מזבח שבנה עזרה מוכח שגם היכא דעיקר הקדושה ואיסור המחיקה הוי דאורייתא מהני שפיר ה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן להתיר המחיקה והוצרך לתרץ דוקא משום דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח כו' והרי לכאורה בלא"ה לק"מ משם דהרי גם התם באמת כבר יצא המזבח לחולין ונפקע ממנו הקדושה לגמרי וכדדרשינן שם בע"ז נ"ב מקרא ובאו בה פריצים וחללוהו מכיון שבאו בה פריצים נתחללה. ואף קדושה מדרבנן בעלמא לא הוי כלל על המזבח ואדרבה טומאת ע"ז הוי עלה וכמבואר בש"ס שם. ומש"ה ליכא שום איסור בהנתיצה ומותרת בכל ענין. ונראה ליישב דס"ל להרי"א דכיון דכל עיקר איסור מחיקת השם ונתיצת המזבח בודאי לאו מחמת הורדת קדושת אותיות השם והמזבח בהנתיצה והמחיקה בלבד היא אלא גם משום דאיכא בזיון וחילול לכבודו ית"ש בנתיצת המזבח הנקדש לשמו ומחיקת האותיות הנקדשים לשמו מש"ה גם היכא שכבר נפקע הקדושה לגמרי כמו התם במזבח שטמאוהו יונים כיון דמ"מ כבר נקדש ונקרא שמו עליו שפיר יש בזיון וחילול לכבודו ית"ש בהנתיצה ואסורה מה"ת [ול"ד לההוא דמ"ס פ"ב ה"ד הנ"ל דהתם כיון דלא נכתב לשם קדושת השם כלל ומש"ה דל"ש לאסור המחיקה מה"ת גם מחמת בזיון וחילול לכבודו ית"ש כיון דלא נקרא עליהם מעולם שמו ית' ולאו מאותיות השם המה מעולם] ומהראוי שלא להתירה גם מה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן כיון דכל עיקר איסור המחיקה מה"ת הוא כמו בלא נשתנה צורות האות דאסור למחוק מה"ט. וע"כ שפיר הוי קשיא לי' והוצרך לתרץ דוקא דשאני התם דא"א לנו בלא מזבח כו' ודו"ק:
ועפי"ז ממילא א"ש ומובן היטב גם דברי הש"ך בס"ק ט"ו הנ"ל דהנה לפי"ז עדיין יש להבין דא"כ גם בנשתנה צורת האות הגם דכבר נפקע מהם הקדושה מה"ת וליכא בהו איסור המחיקה מה"ת מחמת הורדת הקדושה דכבר נפקע מהם מ"מ הרי שייך לאסור המחיקה מה"ת מחמת בזיון וחילול לכבודו ית"ש במחיקתן מאחר שכבר נקדשו ונקרא שמו ית' עליהם כמו התם במזבח שנתצו חשמנאי ומהראוי שוב שלא להתיר המחיקה גם מה"ט משום שאין כוונתן אלא לתקן. ואמנם באמת הדבר מובן היטב דבשלמא התם במזבח דאין שום היכר בהפקעת הקדושה מהם דהיינו מפני שטוואוהו יונים. דענין הטומאה דבר שאינו ניכר הוא ועדיין נקרא שמו עליו מזבח ד' איכא שפיר בזיון וחילול לכבודו ית"ש בנתיצת המזבח הנקדש לשמו. משא"כ בנשתנה צורת האות דשוב אין שמו ית' נקרא בהם דהכל רואין שהוא חי"ת ולאו מאותיות השם היא כלל ליכא שום בזיון וחילול לכבודו ית"ש במחיקתן. משא"כ בלא נשתנה צורת האות דעדיין ניכר שהוא שם שייך שפיר לאסור המחיקה מה"ת גם מחמת בזיון וחילול לכבודו ית"ש במחיקתן מלבד איסור המחיקה מחמת הורדת גוף האותיות מקדושתן. ועפי"ז ממילא מבוארין היטב דברי הש"ך ז"ל דאין ר"ל כלל דכל עיקר איסור המחיקה באינה נוגעת רק מעט ולא נשתנה צורת האות הוא רק מדרבנן בעלמא משום מראית עין והיינו משום דלא חל עליו שם קדושת האות כלל באם נעשה הפסול הנגיעה והדיבוק מתחלת הכתיבה. וגם באם נעשה לאחר הכתיבה נפקע ממנה הקדושה לגמרי מה"ת. וכל עיקר הקדושה ואיסור המחיקה היינו רק מדרבנן בעלמא משום מראית עין וכמו שהבין כ"ת. דזה אינו דשפיר חל ולא נפקע קדושת האות כלל ואיכא איסור תורה בהמחיקה כל היכא דלא נשתנה צורת האות וכנ"ל. וכל היכא דכל עיקר הקדושה ואיסור המחיקה מדרבנן בעלמא שרי באמת למחוק כל שהמחיקה לצורך תיקון הוא וכמ"ש בהדיא הש"ך בעצמו בס"ק י"ב שם. אלא ר"ל דמה"ט דעדיין ניכר שהוא שם ונראה כמוחק את השם איכא איסור תורה גופה מחמת בזיון וחילול לכבודו ית"ש בהמחיקה דל"ש כ"א היכא דעדיין ניכר שהוא שם. ודבריו צדקו יחדיו עם דברי הטו"ז ז"ל דהטו"ז מפרש החילוק בין נשתנה צורת האות ללא נשתנה צורת האות לענין איסור המחיקה מחמת הורדת קדושת גוף האותיות בהמחיקה. ומש"ה הוצרך לפרש הטעם דבנפסלה ממש אין עליו קדושה כלל והש"ך מפרש החילוק בין נשתנה צורת האות ללא נשתנה צורת האות לענין איסור המחיקה מחמת בזיון וחילול לכבודו ית"ש. ומה דתפס הש"ך ז"ל באמת לפרש החילוק לענין איסור המחיקה מחמת בזיון וחילול לכבודו ית"ש אם כי באמת החילוק בין נשתנה צורת האות ללא נשתנה צורת האות בלא"ה יש לפרש שפיר לענין איסור המחיקה מחמת הורדת קדושת גוף האותיות בהמחיקה וכמ"ש הטו"ז ז"ל באמת. י"ל דהיינו אך בכדי שיובן דברי הרי"א במה דהוי קשיא לי' אח"כ על החילוק בין נשתנה צורת האות ללא נשתנה צורת האות ממה דמצינו בחשמנאי שנתצו מזבח שבנה עזרה דטעם החילוק מחמת הורדת קדושת גוף האותיות בהמחיקה לבד לק"מ משם וכנ"ל ולק"מ מכל מה שנתקשה כ"ת ודו"ק:
ואמנם כן בעיקר דבריו לאסור המחיקה והתיקון אפי' היכא שנשתנה צורת האות כל היכא דנעשה לאחר הכתיבה בהכשר כיוון לדעת הגדול רמ"ע בתשובה שם שכתב וז"ל. אבל אם נכתבו האזהרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הרגל לגגה שהיא דיבוק האות בעצמו אחר שכבר נקרא שם ה"א עליו בכל אופן שיהי' אין לנו אלא דברי הרי"א הובא בב"י בטור יו"ד סי' רע"ו שאמר יגנז כי חייבנו להזהר מאוד באותיות השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. וביאור דבריו ז"ל להמעיין שם דאין דומה לדיבוק אות באות דיש תקנה לגרר הדבק בלבד ולא חשוב חק תוכות אחר דלא נשתנה בזה צורות האות משא"כ בדיבוק האות בעצמו דחשוב נשתנה צורת האות וליכא תקנה לגרר הדבק בלבד דחשוב חק תוכות אע"ג דכבר הי' נכתב כהוגן דנתבטל כתיבה הראשונה. ומ"מ לא נתבטל כתיבה הראשונה ממנה לגמרי עד שנאמר דלאו מהשם הוא ונפקע ממנה קדושת השם שהי' עליו מתחלה ויהי' מותר למחוק ולגרר הרגל כולה ולתקנה כמו דאמרי' כן באם נפסלו הרגל לגגה בתחלת הכתיבה דלענין קדושת השם לא נתבטל כתיבה וקדושה הראשונה והרי הוא עדיין בקדושתו שכבר חל עליו מתחלה אחר שכבר נקרא שם ה"א עליו ואסור לגרר ולמחוק גם הרגל כולה ולתקנה דחשיב כמוחק את השם ומש"ה אין לנו אלא דברי הרי"א שאמר יגנז עייש"ה. אלא דדעת הרמ"ע ז"ל בזה צ"ע טובא לכאורה באמת דהרי בדברי הרי"א מבואר דכל היכא שנשתנה צורות האות אע"ג דנעשה לאחר הכתיבה בהכשר מותר למחוק ולגרר הרגל כולה ולתקנה וראי' מהמ"ס הנ"ל. ועכצ"ל דהרמ"ע פליג בזה באמת על דעת הרי"א ומפרש דהמ"ס מיירי באופן אחר לא בנשתנה צורת האות בלבד:
ולכאורה הי' נראה להסביר פלוגתתן ז"ל בזה עפ"י מה שחקר בסוף הספר מחנה אפרים בהלכות ס"ת בענין אזכרות של ס"ת דצריך כתיבה לשמה אם עיקר הכוונה בזה שצריך שיכתוב אותו בכוונת השי"ת שיכוין בשעה שהוא כותב שכותב שמו של הקב"ה אבל אם לא כיוון בכתיבה שהוא שמו של הקב"ה לא קדוש דלא נכתוב לשמו ית' והוי כאותו שאמרו הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודא וכתב את השם דאינו קדוש משום דלא נכתוב לשמו. או אם עיקר הכוונה בזה דצריך כתיבה לשמה דצריך שיכווין כשכותבו שהוא מקדש אותו בכתיבתו עיי"ש. וא"כ י"ל דהרי"א ס"ל דא"צ לקדש אותיות השם בכתיבתו רק דממילא חל עליהם הקדושה מחמת שמו ית' הנקרא עליהם משעת הכתיבה שכיוון בה עכ"פ שהוא כותב שמו ית'. ודמש"ה כל שנשתנה אח"כ צורות אותיות השם ושוב אין שמו ית' נקרא עליהם נפקע ממילא הקדושה שהי' עליהם מתחלה. כיון דכל עיקר קדושתן שהי' עליהם בתחלה הי' רק מחמת קדושת שמו ית' הנקרא עליהם והרי עכשיו שוב אין שמו ית' נקרא עליהם ואזדא לי' ממילא הקדושה שהי' עליהם מתחלה. והרי זה דומה למה דאמרי' בשבת קט"ז לענין מקום הכתב דאגב הכתב הוא דקדוש אזדא הכתב אזדא קדושתי' וכל עיקר הקדושה בכה"ג היינו רק מדרבנן ומש"ה כל היכא שאין כוונתו אלא לתקן אפי' מדרבנן שרי למחוק וכנ"ל. ואולם הרמ"ע ז"ל ס"ל דצריך לקדש גוף אותיות השם בכתיבתו ומש"ה ממילא מה בכך דנשתנה אח"כ צורות האותיות השם ושוב אין שמו ית' נקרא עליהם הרי מ"מ קדושת גוף רושם האותיות שכבר נתקדש מתחלה לשמו ית' מי הפקיע ממנו שיהי' מותר למחקו ולהורידו מקדושתו ודלפי"ז ממילא לא דמי כלל למקום הכתב דאמרי' שם דאזדא הכתב אזדא קדושתי' דשאני מקום הכתב דלא עשה בה שום מעשה בשעה שהי' כותב עלי' לקדש אותה לשמו ית' רק דממילא הוא דקדוש אגב הכתב ומש"ה ממילא כיון דאזדא הכתב אזדא קדושתי'. משא"כ האותיות של שם דעשה בהם מעשה במעשה הכתיבה לקדש אותם לשמו ית' לא נפקע מהם אותו הקדושה גם לאחר שנשתנה צורתו ושוב אין שמו ית' נקרא עליהם להיות מותר למחקו ולהורידו מקדושתו ושפיר חל איסור תורה גם על מחיקה זאת שכבר נשתנה צורת האות ולא מהני ההיתר משום שאין כוונתו אלא לתקן כמו דלא מהני היתר זה באם לא נשתנה צורת האות דאסור למחוק אע"ג שאין כוונתו אלא לתקן כיון שגם איסור מחיקה זאת מדאורייתא היא ולא מהני ההיתר משום שאין כוונתו אלא לתקן כ"א היכא דאיסור המחיקה מדרבנן בעלמא הוא דבכה"ג שאין כוונתו אלא לתקן שוב לא החמירו רבנן לאסור המחיקה משא"כ היכא דאיסור המחיקה מדאורייתא הוא. ועכצ"ל לדידי' דהמ"ס שהותר למחוק מה"ט שאין כוונתו אלא לתקן מיירי בדוקא שנשפך הדיו גם על גוף רושם האותיות דהוי"ל נמחק ונפקע ממנו הקדושה כבר בלא"ה מחמת הדיו הנשפך על גבו ומכסה אותו וליכא שוב איסור תורה במחיקה זאת כ"א איסור מדרבנן בעלמא וע"כ שפיר מהני תו ה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן משא"כ היכא שאין הדיו נשפך על גוף רושם האותיות רק במקום החלק לבד עד שנשתנה צורת האות לבד מחמת הדיו הנשפך סביביו ומתוכו י"ל שפיר דאסור למחוק אע"ג שאין כוונתו אלא לתקן. וכאמור:
ואולם שוב ראיתי דיש לדחות זאת דמאי הורדת קדושת גוף האותיות איכא בהמחיקה היכא שכבר נשתנה צורת האות. אי משום השלכת עפרירות דיו האותיות אחר שמוחק וגורר אותם מהיריעה הרי שפיר אפשר לקבץ אותם אחר הגרירה מהייריעה ולגונזן. דמה להם בגניזתן דבוקין בהיריעה באם נאמר דאסור למחקן ויגנז כולה כאחד או אם יהי' נגנזין בפני עצמן אחר הגרירה מהיריעה. דבשלמא אם לא נשתנה צורת האות איכא שפיר במחיקתן הורדת גוף האותיות מקדושתן ממה שהי' נקרא עליהם שם שמים מתחלה קודם המחיקה. משא"כ היכא דכבר נשתנה צורת האות דבלא"ה שוב לא הי' נקרא עליהם שם שמים מתחלה קודם המחיקה וליכא שום הורדת קדושת גוף האותיות במחיקתן וא"כ שפיר י"ל דגם הרי"א ס"ל דהגם דלענין קדושת השם שיהי' אסור למחקו די במה שמתכוין בשעה שהוא כותבו שכותב שמו של הקב"ה לבד מ"מ לענין הכשר הס"ת אין די בזאת הכוונה בלבד אלא צריך לכוין עוד ולקדש גוף אותיות השם בכתיבתו וכמבואר במחנה אפרים שם ומ"מ שפיר ס"ל דגם היכא שנשתנה צורת האות לבד מותר שפיר למחקו כל היכא שאין כוונתו אלא לתקן אע"ג דמ"מ קדושת גוף רושם האותיות לא נפקע מהאותיות מ"מ כיון דליכא הורדת קדושת גוף האותיות בהמחיקה שוב ליכא איסור תורה בהמחיקה וכל עיקר איסור המחיקה היינו רק מדרבנן ושפיר מהני היתר המחיקה משום שאין כוונתו אלא לתקן וקשה לכאורה דעת הרמ"ע ז"ל:
ונלע"ד ליישב דעת הרמ"ע ז"ל עפ"י מ"ש בשלטי הגבורים שם דעד כאן לא שמענו שיהי' מותר למחוק בשמתכוין לתקנו אלא היכא שהשם בעצמו לא הי' מתוקן בתחלה כגון שנפל עליו טיפת דיו כו' אבל היכא שהשם הוא כתקנו וזה בא למחקו כדי לתקן דבר אחר נראה דלא שרי כו' עיי"ש וא"כ י"ל דבאמת גם הרמ"ע ס"ל דכל עיקר איסור המחיקה גם היכא שנשתנה צורת האות לבד היינו רק מדרבנן בעלמא אלא דס"ל כמו כן לחלק דהא דהותר במ"ס המחיקה מה"ט שאין כוונתו אלא לתקן ה"ד היכא שלתיקון השם בעצמו לא סגי בלא"ה שימחוק גוף אותיות השם כגון דנפל טיפת הדיו בתוך האותיות השם באופן דא"א להכיר ולצמצם לגרר הדבק בלבד מבלי שיגרר עמו גם מקצת מאותיות השם או שישאירו אותיות השם מטושטשים בלתי מהודרים ומתוקנים ואין בזה משום זה אלי ואנוהו דבכה"ג הוי מחיקת גוף האותיות לתיקון השם בעצמו ומש"ה שפיר הותרו למחוק מה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן. משא"כ היכא שלתיקון השם בעצמו אפשר בלא"ה שלא ימחוק כלל גוף אותיות השם רק לגרר הדבק בלבד וכל עיקר מה שצריך למחוק גוף האותיות השם ולא סגי בלא"ה שיגרר רק הדבק בלבד היינו רק לתיקון דבר אחר. וכמו בנדבק הרגל לגגה דשפיר אפשר לשער להכיר ולצמצם לגרר הדבק בלבד מבלי שיגרר עמו גם מקצת מאותיות השם ולהשאיר אותיות השם מתוקנים ומהודרים וכל עיקר מה דלא סגי בזה שיגרר הדבק בלבד היינו רק משום דיהי' חשיב חק תוכות דפסול זה לאו מהכשר קדושת השם היא רק מהכשר הס"ת בלבד חשיב שפיר מחיקת גוף אותיות השם לתיקון דבר אחר והיינו להכשיר הס"ת ואסור שפיר למחוק אם כי אין כוונתו אלא לתקן כיון דבכדי לתקן דבר אחר היא. ואולם הרי"א ס"ל דכיון דכל עיקר איסור המחיקה בכה"ג שנשתנה צורת האות מדרבנן בעלמא הוא אין לחלק בזה ובכל ענין מותר למחוק כיון דהמחיקה לצורך תיקון הוא עכ"פ יהי' מאיזה תיקון שיהי' אם מתיקון השם עצמו או מתיקון הכשר הס"ת בלבד דבודאי כל שהמחיקם לצורך תיקון הוא לא החמירו רבנן לאוסרה וע"כ שפיר מפרש הוא דהמ"ס מיירי בנשתנה צורות האות בלבד מחמת הדיו הנשפך עליו כגון דנעשה דבוק לגגו עד שנראית כחי"ת ומ"מ שפיר התירו למחוק מה"ט משום שאין כוונתו אלא לתקן וכאמור. ודו"ק:
ועפי"ז נלע"ד להסביר גם פלוגתת הר"י והר"ש ז"ל שהביא המרדכי בסוף הלכות קטנות וז"ל. בשם אם דיבק האותיות מסלק אותו היריעה שא"א לתקן ודוקא דיו שנפלה על השם כההוא דמ"ס ולא כפירוש הר"י שמתיר כמו כן להפריד האותיות של שם ואין הנידון דומה לראי' דהא כבר נתקדש השם כשנטפה עליו הדיו ומצוה לתקנו אבל הכא בפסול נעשה מתחלתו ולאו מהשם היא עכ"ל. ולכאורה סיום דברי הר"ש ז"ל תמוהים דהרי אדרבה כיון דבפסול נעשה מתחלתו ולאו מהשם היא א"כ אין איסור כלל במחיקתו וא"כ מה בכך שאין מצוה לתקנו אם אין עבירה במחיקתו. שוב מצאתי לאא"ז רבינו חיים כהן ראפיפארט זצ"ל בתשובה לחלק יו"ד סי' מ"ט כבר תמה בזה והניח בתימה עיי"ש ואולם לפמש"ל יש ליישב היטב ולומר דמ"ש הר"ש ולאו מהשם היא ר"ל לענין הכשר הס"ת לבד דבעינן שיהי' מוקף גויל וס"ל כשיטת הסמ"ק הנ"ל דכל היכא דמתחלה נעשה לא מהני גרירת הדבק בלבד אף בדיבוק שבין אות לאות משום דחשיב חק תוכות ומש"ה אין מצוה כלל לתקנו ע"י שיפריד האותיות ויגרר הדבק שביניהם כיון דאותו התיקון לא מעלה ולא מוריד כלל להפסול לענין הכשר הס"ת שהי' עלי' מתחלה קודם התיקון במה דלא הוי מוקף גויל כיון דגם לאחר התיקון עדיין יהי' פסול לענין הכשר הס"ת במה דחשיב התיקון חק תוכות ואמנם באמת בדברי הר"י גופה שהעתיק המרדכי בהלכות קטנות בפרק הקומץ מבואר דכל עיקר ראייתו מהמ"ס לאו לענין דלא חשיב חק תוכות רק לענין דלא חשיב כמוחק את השם וז"ל. אומר ר"י שאם הדביק אות של שם שיכול למחוק אעפ"י דאזהרה למוחק את השם מלא תעשון כן הא תקנו ושרי וראי' ממ"ש במ"ס כו' עכ"ל. אלא דלפ"ז קשה לי ביותר דעת הר"י ז"ל דהרי לענין שיהי' מותר להפריד האותיות ע"י שיגרר הדבק שביניהם לבד לא הוי צריך להביא ראי' כלל מהמ"ס דאין בזה משום מוחק את השם משום דאין כוונתו אלא לתקן ומשמע אבל לולא ה"ט שאין כוונתו אלא לתקן הוי אוסר כמו כן להפריד האותיות ע"י שיגרר הדבק שביניהם לבד משום דחשיב כמוחק את השם ועובר על האזהרה דלא תעשון כן. והרי א"א כלל לומר כן דהרי בודאי על הדבק לא חל שום קדושה כלל מעולם לא קדושת השם גרידא ואף לא קדושת הנטפלין להשם. וכמ"ש הטו"ז בסי' רע"ו סק"ז והרמ"ע ז"ל בתשובה שם ובתשובת נו"ב מהדו"ק סי' ע"ו דכל כה"ג שאין לו שום שייכות להאות לא חל עליו שום קדושה כלל. וכמ"ש בהדיא גם השלטי גבורים שם להוכיח דע"כ לא מיירי במ"ס בכה"ג שנדבקו זה לזה ובא להתיר להפרידן דא"כ מה מחיקה שייך הכא ומאיזה ס"ד הי' לן לאסור כיון שאינו נוגע באותיות השם כו' עיי"ש ובזה צל"ע גם על הנו"ב מה"ת סי' קס"ט במ"ש שם דמה שפסק בש"ע או"ח סי' ל"ב וביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א שאותיות השם שהם דביקות שיכול להפרידן היינו שהן דביקות מתחילת כתיבתן שזה ודאי פסול לכל הדיעות ולכך הגרירה היא תיקון בודאי עכ"ל. ור"ל אבל שהם דבוקות מלאחר כתיבתן דלתירץ הראשון של הב"י אינו מזיק כלל וא"כ אין הגרירה צורך תיקון ואסור למחוק אפי' מקצת אות מה שאינו לצורך תיקון עיי"ש. והרי על הדבק בלבד לא חל שום קדושה כלל ומותר למחקו אף שאינו צורך תיקון כלל. ואמנם באמת בדברי הר"י שם לא מבואר כלל אם כוונתו להתיר להפריד האותיות ע"י גרירת הדבק בלבד. ואדרבה מפשטות הלשון שיכול למחוק משמע דהיינו גוף האותיות של שם דאל"כ הוי"ל למימר שיכול להפריד וא"כ י"ל דלענין להפריד האותיות ע"י גרירת הדבק בלבד ס"ל ג"כ כדעת הר"ש ז"ל באמת דאסור משום דחשיב חק תוכות כיון דבפסול נעשה מתחילתו. ואך מה"ט גופה היתר למחוק גוף האותיות דחשיב שפיר המחיקה לצורך תיקון כיון דא"א בלא"ה והיינו שיגרר הדבק בלבד משום דחשיב חק תוכות. ואע"ג שאין זה מפסול והכשר קדושת השם רק מפסול והכשר הס"ת בלבד ס"ל דחשיב שפיר המחיקה לצורך תיקון ומותר למחוק וכדעת הרי"א וצ"ל דגם הר"י מיירי בנשתנה צורות האות מחמת הדיבוק וכנ"ל. ואך בזה גופה פליג הר"י עם הר"ש דאוסר כמו כן למחוק גוף האותיות והיינו משום דס"ל להר"ש כדעת הרמ"ע דכיון שאין זה מפסול והכשר קדושת השם רק מפסול והכשר הס"ת בלבד לא חשוב המחיקה לצורך תיקון ואסור. וצ"ע בדברי הר"ש שלא הבין כן בדעת הר"י. ודו"ק:
ואמנם כיון דעכצ"ל דגם לדעת הרמ"ע כל עיקר איסור המחיקה בנשתנה צורות האות היינו רק מדרבנן בעלמא וכנ"ל בודאי יש לסמוך תו על דעת הרי"א והרמ"א ז"ל בהגהות הש"ע והטו"ז והש"ך ז"ל והסכמת שאר האחרונים ז"ל להתיר המחיקה בנשתנה צורת האות דבשל סופרים הלך אחר המיקל בשגם כי רבים המה וגדולים חקרי לב:
איברא דעכ"ז אנא הוי מסתפינא להורות הוראה זו הפשיטא להו להנך פוסקים ז"ל הנ"ל דאם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת דמותר למחוק ולתקן והוא באשר יש מקומות נוהגין להכשיר תהי"ן שנכתבו בתמונת חתי"ן דהיינו שרגלן דבוקין ממש לגגן עד שנראית כחי"ת עי' במג"א סי' ל"ו ס"ק ב' ע"ש. ולענ"ד יש להם על מה שיסמכו מהראי' הראשונה שהביאו הפוסקים בשם הרי"א קולין בתשובותיו סי' ע"א מהא דאמר רב אשי בהקומץ רבה כ"ט ע"ב חזינא להו להני ספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגי דחי"ת ותלו לי' לכרעי' דה"א חטרי להו לגגי' דחי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם ותלו לי' לכרעי' דה"א כדבעא מני' ר' יהודה נשיאה מר' אמי כו' ומפני מה נברא העולם הזה בה"א מפני שדומה לאכסדרא שכל הרוצה לצאת יצא ומ"ט תלו כרעי' דאי הדר בתשובה מעייל לי' כו' ומ"ט אית לי' תאגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כו' עכ"ל הש"ס. ומדקאמר רב אשי חזינא להו להני ספרי דווקני כו' משמע שאין לעכובא אלא למצוה מהמובחר ודוקא הני בלחוד קפדי בהכי אבל לא כ"ע והוא ראי' חזקה שאין עלי' תשובה לענ"ד דמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סי' ק"כ והרמ"ע ז"ל בתשובה סי' ל"ו שאין זה נכון בעיניהם מהא דתנו רבנן בפרק הבונה ק"ג ע"ב וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן כו' ההי"ן חיתי"ן כו' ווי"ן יודי"ן כו' סתימין פתיחין כו' ומוכח התם דכל אלו לעכובא קאמר ואם שינוי פסול מדקא מותבינן מינה התם לרב חסדא דאמר סתום שעשאו פתוח כשר ובברייתא קתני שלא יעשה סתימין פתוחין דמשמע מינה שהוא פסול אלמא ברייתא לעיכובא קאמר ואם שינוי פסול וכך בכולן דכולהו בחדא ילפותא ילפינן לה ודלפי"ז עכצ"ל דרב אשי הכי קאמר אע"ג דמההוא דת"ר בפרק הבונה שלא יכתוב ההי"ן חיתי"ן סגי לן בהיקף גויל כל דהיא שיהא כרעה דה"א נפרד מגגה כחוט השערה חזינא להו לספרי דווקני חששו למדרש חכמים ומדקדקים להרחיקה הרבה שיהא פתח נראה לעינים וזו ענין למצוה לעשות פתח גדול לתשובה עכת"ד ז"ל. ולענ"ד זה דוחק גדול במשמעות לשון רב אשי ודלפי"ז העיקר חסר מדברי רב אשי דר"ל דתלו כרעי' דה"א הרבה רחוק מהגג ולא סגי להו להרחקה כל דהוא כחוט השערה דעושין גם שאר הסופרים לבל תדמה לחי"ת גם מפרש"י ז"ל שם ותלו כרעה דה"א רגל הפנימי של ה"א תלו באויר ואינו דבוק לגגו עכ"ל מבואר בהדיא שפירש דברי רב אשי כמו שהבין המרי"ק דעיקר חדושו הוי במה דחזו להו דהי' מקפידין לבל היות כרעה דה"א דבוקה לגגה ממש כמו שהי' עושין שאר הסופרים ומה שהקשו מהא דת"ר בפרק הבונה לא ידעתי מאי קא קשי' להו דהרי שם לא מוזכר כלל תמונות האותיות אשר יאמר כי זהו צורתן ולא תשתנה ותתחלף בצורה אחרת וכבר כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ג' דין י"א שתמונות האותיות אינו מעכב וצורות האותיות אינם שוות בכל המדינות הרבה משונה כתב ארצינו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן כפי"ן ביתי"ן וכמו שמפורש בגמ' עכ"ל. מבואר דהגמ' לא הקפיד כלל על צורות האותיות ועם ועם ככתבה רק שיעשה באיזה שינוי שלא ידמה ההי"ן לחיתי"ן כו' וי"ל דדי בשינוי כל דהוא ובההי"ן די במה שעושין תאגא לה וכמ"ש הנו"ב בתשובה סי' ע"ח דאפשר לפרש מ"ש בברייתא שלא יכתוב ווי"ן יודי"ן דאין העיכוב באריכות רגל הווי"ן דוקא רק דההפרש היא דיו"ד צריך שני קוצין מצד שמאלו א' למעלה וא' למטה משא"כ בוא"ו דאין צריך [ומה שהקשה אח"כ ע"ז דא"כ איך אמרי' בהקומץ כ"ט גבי וא"ו דיהרג דאיפסק בניקבא דאייתינא תינוק דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג כשר אי לא יהרג היא ופסול והלא הקוצין יוכיחו שהוא יו"ד וזה עיקר ההפרש בין וא"ו ליו"ד לענ"ד לק"מ דהגם דזהו עיקר ההפרש בין וא"ו ליו"ד שבס"ת ודי בהפרש זה בכל מקום מ"מ התם גבי ויהרג שיש קפידא שהוא חירוף וגידוף וכפרש"י ז"ל שם אין די בזה ההפרש בלבד כיון דמ"מ אכתי איכא חשש טעות וחירוף וגידוף לאשר בשאר ספרים העשוין להתלמד ולהתפלל מתוכן אין עושין תאגין וקוצין להאותיות וכל עיקר ההפרש בין יו"ד לוא"ו היינו רק במה שהיו"ד קצרה מהוא"ו א"כ בודאי איכא שפיר חשש טעות במקום דאיכא קפידא שהיא חירוף וגידוף למי שאינו יודע ורגיל בצורות אותיות שבס"ת ולתינוקת של בית רבן. וכל היכא דרק באפשריות שיטעה אדם אחד במקום דאיכא קפידא שוב שפיר חיישינן לה. וכמ"ש נמי התוס' בגיטין שם פ"ה ע"ב בד"ה ולאורכי' וא"ו שמא א"צ להאריך אלא כלומר שלא יעשה קצרה שתהא נראית יו"ד וכן רגל ה"א דלמהך שמא א"צ להרחיק מהגג אלא שלא יתחבר לגגה ושמא צריך להאריך הווין ולהרחיק רגל הה"א שלא יטעו העולם בזה כו' עכ"ל. ואע"ג דרוב העולם בודאי לא יטעו על ה"א שאין הרגל שלה מחובר לגגה לומר שהוא וא"ו אע"ג שאין הרגל רחוק הרבה מהגג אלא שאינה מחובר בו לבד מ"מ כיון דרק באפשר לשום אדם לטעות שוב חיישינן שפיר לטעות כל היכא דאיכא קפידא בהטעות וכמו התם דאיכא קפידא דאם יטעה לומר שהיא חי"ת ונכתב למחך יהי' משמע כי איכא. וכ"ש התם גבי ויהרג דבודאי איכא חשש טעות במקום דאיכא קפידא דחירוף וגידוף דבודאי יש לחוש לה שפיר ליפסל הס"ת בהכי. וממילא לק"מ מה שתמה שם על המהר"ם פאדוה והתה"ד בתשובה במה שהביאו ראי' לדברי המהרי"ק גם מדברי התוס' גיטין שם דמעיקרא רצו לומר דלא בעי תלמודא בה"א דלמהך להרחיק מהגג רק שלא יתחבר בהגג לבד וכן פירש"י ז"ל התם בהדיא] והרי א"כ מה איריא הך הלא כולהו נמי בעינן הכי אי ס"ל הדביק הנפרדין פסול אע"כ אין קפידא בהכי בכל מקום שלא יהי' מחובר להגג דגם אם מחובר להגג שם ה"א עליו וכשר. וע"ז תמה דהרי גם בוא"ו דתריכון כתבו התוס' מעיקרא דלא בעי תלמודא רק שלא יעשנה קצרה כיו"ד וא"כ קשה מה אריא הך הלא כולהו נמי בעינן הכי ותוכיח מינה ג"כ דבאמת אין קפידא גם בזה בכל מקום דגם אם קצרה כיו"ד שם וא"ו עלי' וכשר וזה בודאי אינו דא"כ מה חילוק בין וא"ו ליו"ד ואין לומר דיש חילוק דיו"ד צריך שני קוצין כו' דא"כ איך אמרי' בהקומץ כו' כנ"ל. ולפמ"ש לק"מ דשפיר י"ל באמת דכל עיקר ההפרש בין יו"ד לוא"ו לפי מה דרצו התוס' לומר מעיקרא היינו דיו"ד צריך שני קוצין כו'. וא"צ לדחוק ולומר כמ"ש הנו"ב דמיירי דוקא לענין גיטין דס"ל דלא בעינן כתיבה תמה בגיטין ומש"ה אין פוסל בהו הוא"ו דקצרה כמו יו"ד וה"א המחובר לגגה כמו כחי"ת משא"כ בסת"ם פוסל שפיר עיי"ש ודו"ק] ובזה נדחה ג"כ מ"ש עוד הריב"ש לדחות ראיות המהרי"ק הנ"ל. די"ל דגם שאר הסופרים הי' תולין לכרעה דה"א ומה דהוי חידוש בעיני רב אשי במה דחזי להני ספרי דווקני שהי' עושין כן היינו משום דהוי סבור דהא דכ"ע תולין לכרעה דה"א היינו אך בכדי שלא תדמה לחי"ת דלא הוי חטרו גגה דחי"ת וכיון דראה דספרי דווקני חטרי להו לגגה דחי"ת ותלו להו לכרעה דה"א וזה הוכיח רב אשי דהא דתולין לכרעה דה"א לאו משום שלא תדמה לחי"ת בלבד רק משום כדבעי מני' רב יהודה נשיאה מרב אמי כו' ע"ש. לענ"ד זה אינו דהרי עכצ"ל דהני ספרי דווקני הי' עושין כ"כ תאגא לה"א מה"ט דתלו לי' לכרעה דה"א והיינו משום כדבעי מני' רב יהודה נשיאה מר' אמי כו' מ"ט תלו כרעה כו' ומ"ט אית לה תאגא כו' וכיון דלא הזכיר רב אשי מה דע"כ חזו להו דכ"כ הי' עושין תאגא לה. עכצ"ל דהוא משום דלא הוי זה חידוש כלל בעיניו והיינו משום דגם שאר הסופרים הי' עושין תאגא לה"א. וא"כ גם משאר הסופרים הי' בי' לר"א אפשר להוכיח דלא משום שלא תדמה לחי"ת בלבד הי' תולין כ"כ לכרעה דה"א דבשביל זה הי' די במה שהי' עושין תאגא לה אלא משום כדבעי מני' רב יהודה נשיאה מר' אמי כו' אלא ודאי בשאר הסופרים לא הוי תולין באמת לכרעי' דה"א ומש"ה לא הוי מצי להוכיח מהם מידי. דגם מה שהי' עושין תאגא לה"א היינו רק בשביל שיהי' היכר בין ה"א לחי"ת כיון דלא הוי תולין לכרעי' דה"א וכמו כן לא הוי חטרו לגגי' דחי"ת ולא הוי היכר בין ה"א לחי"ת זולת במה שהי' עושין תאגא לה"א והוכיח זאת דוקא ממה דחזי להני סופרים דווקני דתלי לי' לכרעי' דה"א דע"כ לאו משום היכר בין ה"א לחי"ת בלבד הי' עושין כן דהרי להיכר די במה דע"כ גם הם הי' עושין תאגא לה"א וכמו שהי' עושין גם זאת גם שאר סופרים להיכר. או במה דחטרו להו לגגי' דחי"ת. אלא ודאי משום כדבעי מיני' ר' יהודא נשיאה מר' אמי כו' עושין כן וממילא גם מה שהי' עושין תאגא לה"א ע"כ לאו משום היכר בלבד הי' עושין כן וכמו שהי' שאר סופרים עושין כן להיכר בעלמא דהרי כבר הי' להם היכר במה דתלי לכרעי' דה"א וחטרו להו לגגי' דחי"ת אלא משום כדבעי מיני' רב יהודא מר' אמי כו' מ"ט אית לי' תאגא כו' עושין כן וכדעת המהרי"ק ז"ל. ושוב מצאתי שכ"כ בהדיא גם המרדכי בהלכות קטנות בפרק הקומץ והרשב"א ז"ל בחדושיו למנחות הנדפס מחדש עייש"ה. וכיון שכן הרי שם הזה שכרעה נוגעת בגגה עד שנראית כחי"ת לא חשיב נשתנה צורתו כלל ושם מעליא היא וחייב במחיקתו ובגרירת הרגל כולה משום מוחק השם מה"ת ודו"ק:
והן אמת כבר נודע מהראי' שהביאו האחרונים ז"ל בשם הגאון מהר"ל מפראג זצ"ל דאפי' היכא שהשם כתקנו ואין צריך לשום תיקון כלל אלא שזה רוצה למחקו ולכתוב שם אחר במקומו שיהא נאה ביותר מהראשון שרי. שהרי חד אזהרה הוא למוחק את השם ונותץ אבן מהמזבח דעובר בלאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם כדאיתא בספרי בפרשת ראה. והרי הורדס הי' סותר ובוכה אע"ג דהי' אפשר להיות עומד בבנין הראשון אלא ודאי דכל שהי' עושה כן לכבוד השם משום זה אלי ואנוהו אין בזה משום נותץ אבן וה"ה משום מוחק את השם. ואמנם הנה יש לעיין בדברי הרמב"ם ז"ל דבפרק וא"ו מה' יסודי התורה ה"ז לענין נתיצת אבן כתב וז"ל הסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או מן שאר העזרה לוקה כו'. וכן כתב עוד בפ"א מה' בית הבחירה הי"ז ופירש שם הכ"מ מ"ש הרמב"ם ז"ל דרך השחתה דר"ל שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי עיי"ש וזה פשוט וברור בדעת הרמב"ם ז"ל. ובה' יסודי התורה שם ה"א לענין מחיקת השם כתב בסתם כל המאבד שם מהשמות קדושים והטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה כו' ולא חילק כלל בין מאבד דרך השחתה או בכדי לתקן ונראה בדעתו ז"ל דהיינו משום דמחיקת השם בכל ענין אסור ולוקה מה"ת. ובאמת לכאורה קשה טובא דמ"ש באמת נתיצת אבן מהמזבח דאינו עובר ולוקה כ"א בדרך השחתה דוקא ובמוחק את השם עובר ולוקה בכל ענין והרי מחד האזהרה נפקא לן תרווייהו וכנ"ל. ואמנם לענ"ד נראה דלק"מ דהנה באמת ההיתר הנתיצה והמחיקה משום דאין כוונתו אלא לתקן ולהדר כבוד השם לא מהני כ"א לסלק איסור הנתיצה והמחיקה מחמת בזיון וחילול לכבוד השם ית' דכל היכא דאין כוונתו אלא לתקן ולהדר כבוד השם ליכא שום בזיון וחילול לכבוד השם ית' דהרי אדרבה כבוד והידור יש בזה שמהדר ומשתדל להדר כבוד השם ית'. משא"כ לסלק איסור המחיקה והכתיבה מחמת הורדת הקדושה מהמזבח ואותיות השם אין סברא כלל להיות מועיל ההיתר משום דאין כוונתו אלא לתקן ולהדר כבוד השם דהרי מה בכך הרי מ"מ מוריד שפיר את אלו שמוחק ונותץ מקדושתם. וא"כ לכאורה קשה להיפך אמאי דמבואר בענין איסור הנתיצה דהיכא שאין כוונתו אלא לתקן ולהדר כבוד השם מותר. ועכצ"ל דשאני הורדס דבודאי הי' מתנה מתחלה שאם לא ייטיב בעיניו הבנין הראשון יהי' מותר לו לסתרו ולבנות אחרת במקומו ולא חל עליו קדושה כלל לענין זה שיהי' אסור לסתרו ולבנות אחרת במקומו אחר שכן הותנה מתחלה ולא הוי כמוריד מקדושה כלל. ובענין זה יש ליישב גם דברי הרמב"ם ז"ל דכל היכא שאין כוונתו בהנתיצה אלא לתקן ולא להדר בלבד מותר אפי' בסתם בנין שלא הותנה מתחלת הבנין בפירוש שיהי' מותר לסתרו בכדי לתקן. דכיון דסוף הבנינים להתקלקל וליפול ומצריך לסתור אותם קודם שיפלו ולתקנם בודאי הוי כלב ב"ד מתנה עליהם שכאשר יצטרכו לסתרו בכדי לתקן יהי' נפקע מהם הקדושה ויהי' מותר לסתרו ולתקנו ואע"ג דלא התנו כמי שהותנו דמי. וכמ"ש הרמ"א בהגהות הש"ע או"ח סי' קנ"ד סעיף ח' בשם התה"ד והב"י לענין מה שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה עיי"ש. ועפי"ז ממילא לק"מ מה דמבואר דלענין איסור מחיקת השם אסור בכל ענין אף אם אין כוונתו אלא לתקן דהרי בענין מחיקת השם ל"ש לומר דהוי כלב ב"ד מתנה שיהי' מותר למחקו ע"מ לתקן דהרי אין זה מדרך והכרח אותיות השם כלל שיהי' מתקלקלים לבסוף באופן שלא יהי' תקנה רק למחקו את כולו ולכותבו מחדש כגון מחמת נגיעה ודיבוק או בנפילת דיו עליהם עד שנאמר דמתוך כך הוי כלב ב"ד מתנה שיהי' מותר למחקו ע"מ לתקן ובודאי לא הוי כלב ב"ד מתנה כיון דהוי מילתא דלא שכיחי כלל ומש"ה שפיר אסור למחקו באמת אע"ג שאין כוונתו אלא לתקן. דמה בכך שאין כוונתו אלא לתקן וליכא איסור מחיקה מחמת בזיון וחילול לכבוד השם ית' הרי מ"מ איכא איסור מחיקה מחמת הורדת האותיות מקדושתן. ועפי"ז ממילא לק"מ גם מה דהוי קשיא לי' להרי"א בעצמו ממה דמצינו בחשמנאי שנתצו מזבח שבנה עזרה מפני שטמאוהו יונים דהרי שאני התם דליכא איסור נתיצה מחמת הורדה מקדושה כיון דבלא"ה כבר נפקע ממנה הקדושה לגמרי מפני שטמאוהו יונים וכנ"ל. אלא דס"ל להרי"א דכל היכא דאפשר בלא"ה איכא שפיר גם איסור מחמת בזיון וחילול לכבוד השם ית' אע"ג שאין כוונתו אלא לתקן ולהדר כיון דקל בעיניו למחוק ולנתוץ אע"ג דאפשר לי' בענין אחר שלא ימחוק וינתוץ זה וע"כ שפיר מקשה ומשני ודו"ק:
ועפי"ז ממילא יש לאסור שפיר לענ"ד למחוק ולגרר הרגל כולה ולתקנה גם בנדבקה ממש עד שנראית כחי"ת. ואמנם בנ"ד דהוי הרגל דבוק לגגה בענין דנראה כתי"ו דאין שום סברא ודיעה להכשיר ה"א בתמונה זאת וחשיב שפיר נשתנה צורת האות בודאי מותר למחוק או לגרר הרגל כולה ולתקנה דלאו מאותיות השם היא כלל. אך באופן שיתחיל למחוק ולגרר הרגל מלמטה למעלה כמ"ש הר"ע בתשובה שם והנו"ב בתשובה סי' ע"ח ודו"ק היטב: