אור ברסלב

אמרי בינה (שות)· רבי יחיאל הלוי רוזנפלד

סימן ט

סימן ח

נשאלתי בנשים שלא יכלו לטבול בימי החול מחמת שהמים קרים להם ואין ידם משגת לחממם האם מותרין לטבול בליל שבת שכבר הוחמו המים. והשבתי דלענ"ד נראה דמותרין לטבול בליל שבת. משום דבודאי מה שלא יכלו לטבול בימי החול מחמת שהמים קרים להם חשיב שפיר אונס בפרט בזמן הזה דירדה חולשא לעולם וא"א להם בצונן. וכמ"ש האחרונים ז"ל בטעם היתר הטבילה בחמין בשבת. וכל היכא דלא טבלה בימי החול מחמת אונס מבואר ביו"ד סי' קצ"ז דעת רוב הפוסקים ז"ל דמותרות לטבול בשבת. אך לאשר יש בענין הזה מבוכה בין הפוסקים ז"ל ע"כ הנני במוכרח להאריך קצת ולבאר הנלע"ד בזה בעזהשי"ת:

הנה זה לשון המרדכי בסיף הלכות נדה

פסק הר"ת דטבילה בזמנה לאו מצוה כו' ומתוך כך אוסר לטבול בשבת וביוה"כ. והא דתני' ומייתי לה בפ"ב דביצה י"ח כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ. היינו לב"ש דס"ל דטבילה בזמנה מצוה כו' ור"ח ורבינו אליהו פסקו דטבילה בזמנה מצוה. וכן נמצא לבה"ג דמותרות לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה מצוה וכן עמא דבר דנשים טובלת בשבת כו' עכ"ל. והב"י ביו"ד סי' קצ"ז תמה על שיטת הר"ת שבמרדכי במה דס"ל דלפי מה דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה אסור לטבול בשבת. מהא דתנן בביצה שם חל להיות יו"ט אחר שבת ב"ש אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת. ובגמ' שם דכ"ע כלים בשבת לא מ"ט כו' רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה:

פירש אי שרית לי' לאטבילינהו בשבת וביו"ט משהו להו עד שבת ויו"ט שהוא פנוי ואתי בהו מתוך כך לידי תקלה להשתמש בהם תרומה. תני' כוותי' דרב ביבי כלי שנטמא מערב יו"ט אין מטבילין אותה ביו"ט גזירה שמא ישהה. רבא אמר משום דנראה כמתקן כלי. אי הכי אדם נמי אדם נראה כמיקר כו'. תינח בשבת ביוה"כ דאסור רחיצה למיקר מה איכא למימר. אמר רבא מי איכא מידי דאיסור מלאכה דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי. ומי אית לי' לרבא הואיל והדתנן החושש בשיניו כו'. הדר בי' רבא מההוא דלית לי' הואיל. וממאי דמהאי הדר דלמא מההוא דאית לי' הואיל הדר. וס"ל דביוה"כ אסור באמת לטבול כיון דל"ש בי' לומר דנראה כמיקר והואיל לא אמרי'. לא ס"ד דס"ל לרבא כן דתני' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ ותקשה לרבא דאוסר הטבילה ביוה"כ. אע"כ דמההוא דלית לי' הואיל הדר וס"ל דשפיר אמרי' הואיל ואך מה"ט מבואר בהברייתא שם דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ. עכת"ד הש"ס שם הצריך לענינינו. ומבואר דגם לשנוי' דרבא דשייך לאסור לדידי' הטבילה בשבת גם בזמן הזה משים דנראה כמתקן כלי מ"מ אדם מיתר לטבול בשבת משום דנראה כמיקר:

ובתה"ד סי' רנ"ה מבואר ליישב קושית הב"י ז"ל דאע"ג דבפ"ב דביצה שם מוכח דאדם מותר לטבול בשבת משום דנראה כמיקר מ"מ האידנא דכ"ע זהירי שלא לרחוץ כלל בשבת אפי' להקר ליכא למימר שוב דאדם נראה כמיקר דהא נזהרים להקר. ומוכח מילתא דלטבול קא מכווין ונראה כמתקן כלי. ומש"ה לא שרינן לטבול בשבת כ"א במקום דהוי טבילת מצוה דבשביל המצוה שרינן השבות דנראה כמתקן כלי. ומטעם זה נראה דנהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת אא"כ בעלה בעיר ולא הי' אפשר לה לטבול מקודם דבכה"ג הוי טבילת מצוה משום קיום מצות עונה עיי"ש. ובס"ט תמה עליו ממ"ש התוס' בשבת קי"א בד"ה לא ס"ד דתני' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ו בין ביוה"כ. וא"ת ונוקי הך ברייתא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ורבא כמ"ד לאו מצוה וי"ל דהוי פשיטא לי' להש"ס דבשביל טבילה בזמנה מצוה לא שרינן איסור תיקון מנא אי לאו משום דנראה כמיקר וביוה"כ משום הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי עיי"ש הרי דפשיטא הוא דבשביל הטבילת מצוה לא שרינן השבות דנראה כמתקן כלי. ונלע"ד ליישב. דהנה באמת כבר הקשו האחרונים ז"ל במה דהוי פשיטא לי' להש"ס לדברי התוס' דבשביל מצוה לא שרינן איסור תיקון מנא והרי לאו תיקון מנא ממש הוא אלא דנראה כמתקן מנא וא"כ שפיר י"ל דבמקום מצוה לא גזרו רבנן איסור הטבילה משום דנראה כמתקן מנא וכמבואר בכמה דוכתי דבמקום מצוה לא גזרו רבנן ומבואר במג"א או"ח סי' תמ"ו סק"ב דעת השל"ה דמ"ע דרבנן דחה שבות דרבנן. ונלע"ד בזה עפ"י מה שנדקדק מתחלה בדברי הר"ת שבמרדכי שם במה דמוקי לה לההוא ברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ כב"ש דס"ל דטבילה בזמנה מצוה ואנן קיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה. והרי באמת אין הכרע דב"ש ס"ל דטבילה בזמנה מצוה כ"א מכח ההוא ברייתא דאשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית דמייתי הש"ס בנדה כ"ט. דס"ל לב"ש דמטבילין אותה צ"ה טבילות בצ"ה ימים טבילה אחת בכל יום משום דמספיקינן אכל יום שמא היום זמן טבילתה הוא וטבילה בזמנה מצוה. והרי מההוא ברייתא מוכח דגם ב"ה ס"ל דטבילה בזמנה מצוה. דהרי גם ב"ה ס"ל התם דמטבילין אותה ל"ה טבילות עכ"פ מה"ט דטבילה בזמנה מצוה ואכל יום מהל"ה ימים איכא לספוקי שמא היום זמן טבילתה היא. והלכה כב"ה. וכיון דאנן קיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה וכר' יוסי בר יהודא דאמר התם דיה לטבילה שתהי' באחרונה משום דטבילה בזמנה לאו מצוה עכצ"ל כמ"ש התוס' ביומא ח' בד"ה דכ"ע דבודאי ר' יוסי בר יהודא לא פליג עלייהו דב"ש וב"ה אלא ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה מעולם בדברי הזה ותרווייהו ס"ל דדיה לטבילה שתהי' באחרונה א"כ ממילא תו לא מוכח כלל דגם ב"ש ס"ל דטבילה בזמנה מצוה. ואדרבה לפי מה דס"ל לב"ש אליבא דר' יוסי בר יהודא דדיה לטבילה שתהי' באחרונה מוכח דס"ל גם לב"ש דטבילה בזמנה לאו מצוה. ונראה דס"ל להר"ת דבאמת אין מההכרח כלל לומר דר' יוסי בר יהודא פליג אכולה סתמא דמתניתין בפלוגתת ב"ש וב"ה ודס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה כלל מעולם בדבר הזה ודתרווייהו ס"ל דדיה לטבילה שתהי' באחרונה דאף אם נאמר דשפיר נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה ודס"ל לב"ש דמטבילין אותה צ"ה טבילות אלא דב"ה לחודייהו ס"ל אליבא דר' יוסי בן יהודא דדיה לטבילה שתהא באחרונה לק"מ על ר' יוסי בן יהודא דס"ל גם לדידי' דדיה לטבילה שתהי' באחרונה כב"ה כיון דהלכה כוותייהו. ושפיר מוכח אליבא דכ"ע דס"ל לב"ש עכ"פ דטבילה בזמנה מצוה. ועפי"ז ממילא א"ש היטב מה דהוי פשיטא להו להש"ס בשבת שם דבשביל מצוה לא שרינן איסור דנראה כמתקן מנא. דאל"כ יקשה מ"ט דב"ש דאסרו גם טבילת אדם בשבת והרי הגם דלא ס"ל לב"ש הך סברא דאדם נראה כמיקר וס"ל דגם באדם שייך לומר דנראה כמתקן מנא מ"מ הי' להם להתיר הטבילת אדם בשבת בשביל המצוה דטבילה בזמנה מצוה עכ"פ. אלא ודאי מוכח דה"ט משום דבשביל מצוה דטבילה בזמנה לא שרינן איסור דנראה כמתקן כלי. ולפי"ז ממילא באם נאמר דמה דאסרו ב"ש גם טבילת אדם בשבת היינו מטעמא אחרינא מלבד הטעם דנראה כמתקן מנא תו לא מוכח כלל באמת דבשביל מצוה לא שרינן איסור דנראה כמתקן כלי. ושפיר י"ל דבמקום מצוה לא גזרו רבנן באמת איסור הטבילה משום דנראה כמתקן מנא. והנה בביצה שם מייתי הש"ס ברייתא דכלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותה ביו"ט כלי שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותה ביו"ט. ופרש"י כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותה ביו"ט דכיון דטמאה מה"ת הוי"ל מתקן בולד הטומאה מטבילין אותה ביו"ט דאין כאן תיקון דמדאורייתא טהור מעליא הוא כו'. ועפי"ז ממילא עכצ"ל דגם מה דאסרו ב"ש וב"ה טבילת כלים בשבת במשנה דחל להיות יו"ט אחר השבת משום דנראה כמתקן כלי. והנה יש להבין אמאי דלא מפרש רש"י ז"ל הברייתא דכלי שנטמא באב הטומאה דאין מטבילין אותה ביו"ט משום גזירה דשמא ישהה וכהברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי ונראה כדעת רש"י ז"ל דס"ל דמה"ט דגזירה דשמא ישהה אין לחלק בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה דלעולם שייך הך גזירה דשמא ישהה אף בנטמא בולד הטומאה ומה"ט גופה לא מחלק באמת בהברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה משום דבכל ענין שייך הך גזירה דשמא ישהה. ומש"ה הוצרך לפרש הברייתא דכלי שנטמא באב הטומאה דמחלק בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה משום דנראה כמתקן כלי דוקא ומה דלא מקשו הש"ס לשנוי' דרב ביבי מההוא ברייתא דכלי שנטמא באב הטומאה דמוכח משם דאין הטעם איסור הטבילת כלים משום גזירה דשמא ישהה רק משום דנראה כמתקן כלי היינו משום דכיון דעכ"פ איכא ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי תו לק"מ לרב ביבי. ואדרבה באמת ניחא ביותר לפרש גם הטעם דב"ש וב"ה במה דאסרו טבילת כלים בשבת במשנה דחל להיות יו"ט אחר השבת משום גזירה דשמא ישהה וכשנוי' דרב ביבי וכהברייתא דתני' כוותי'. בכדי שלא נצטרך לדחוק ולומר דלא מיירי ב"ש וב"ה אלא בנטמא באב הטומאה דוקא דבנטמא בולד בטומאה ל"ש הטעם דנראה כמתקן כלי משא"כ הטעם דגזירה שמא ישהה שייך בכל ענין אפי' בנטמא בולד הטומאה וכנ"ל. אלא דלכאורה קשה לפי"ז לרבא דמפרש הטעם דב"ש וב"ה דאסרו טבילת כלים בשבת משום דנראה כמתקן כלי דלפי"ז נצטרך לדחוק ולומר דמיירי בדוקא בנטמא באב הטומאה ולמה לא מפרש ביותר הטעם משום גזירה דשמא ישהה וכהברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי דלפי"ז שפיר י"ל דמיירי גם בנטמא בולד הטומאה וכפשטי' דמתני' דמיירי בכל ענין. ואין לומר דהיינו משום דס"ל לרבא דיש לחלק בין שבת ליו"ט ודבשבת ל"ש הך גזירה דשמא ישהה ומש"ה הוצרך לפרש הטעם דב"ש וב"ה דמיירי לענין איסור הטבילת כלים בשבת משום דנראה כמתקן כלי דוקא. דא"כ קשה על סתמא דתלמודא דאמר תני' כוותי' דרב ביבי דהטעם איסור הטבילת כלים משום גזירה דשמא ישהה הוא. כיון דרב ביבי קאי לפרש הטעם דב"ש וב"ה דמיירי לענין איסור טבילת כלים בשבת וא"כ ליכא סייעתא לדידי' מההוא ברייתא דתני' כוותי' דמיירי לענין איסור טבילת כלים ביו"ט דוקא כיון דיש לחלק בין שבת ליו"ט ודבשבת ל"ש כלל ה"ט דשמא ישהה. אלא ודאי מוכח דבאמת אין לחלק כלל בין שבת ליו"ט ודגם בשבת שייך שפיר ה"ט דגזירה דשמא ישהה. וכמו שהביא גם הרי"ף ז"ל ה"ט דרב ביבי דגזירה שמא ישהה לאיסור טבילת כלים בשבת. והדק"ל במה דלא מפרש גם רבא ה"ט דגזירה שמא ישהה. ועכצ"ל דאכתי לא הוי שמיע לי' לרבא ההוא ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי ולא אסיק אדעתי' הך סברא דגזירה שמא ישהה. [כמו דעכצ"ל דלא הוי שמיע לי' ההוא ברייתא דכל חייבי טבילות מקודם דהוי ס"ל דלא אמרי' הואיל] וא"כ ממילא בתר דשמיע לן הך ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי ודהטעם איסור דטבילת כלים משום גזירה דשמא ישהה. הגם דקיי"ל גם כשנוי' דרבא דיש לאסור טבילת כלים גם מה"ט דנראה כמתקן כלי וכדמוכח מהברייתא דכלי שנטמא באב הטומאה. מ"מ בפירוש הטעם דב"ש וב"ה דאסרו טבילת כלים בשבת בודאי ניחא לן ביותר לפרש משום גזירה דשמא ישהה ודמש"ה לא חילקו באמת בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה ובכל ענין אין טובלין אותם בשבת והיינו רק מה"ט דגזירה דשמא ישהה. וא"כ ממילא תו לא מוכח כלל מב"ש דבשביל מצוה לא שרינן איסור תיקון מנא. דשפיר י"ל דבשביל מצוה לא גזרו רבנן באמת איסור הטבילה מה"ט דנראה כמתקן כלי. ומה דלא התירו ב"ש גם טבילת אדם בשבת בשביל המצוה דטבילה בזמנה היינו רק משום הך גזירה דשמא ישהה דשייך לדידהו גם באדם וכמ"ש הר"ן ז"ל. דבודאי איכא למיגזר ביותר בהך גזירה דשמא ישהה והיינו דאי שרית לי' לטבול בשבת ויו"ט אסור לשהות א"ע עד שבת ויו"ט שהוא פנוי ומתוך כך אתא לידי תקלה ממילא לנגוע ולטמא טהרות כיון דלא יעשה בידים במזיד שום ספק איסור כלל מלגזור בהך גזירה דנראה כמתקן מנא ומתוך כך ילמוד היתר לעצמו לאיסור תיקון מנא בשבת ויו"ט. ומש"ה גזרו בהך גזירה דשמא ישהה גם במקום המצוה דטבילה בזמנה משא"כ הגזירה דנראה כמתקן כלי לא גזרו כלל באמת במקום המצוה דטבילה בזמנה וכדאמרי' בכמה דוכת' דבמקום מצוה לא גזיר רבנן וכנ"ל. והיינו כיון דרחוק הדבר שיבא עי"כ לידי איסור. ומה מאוד יתיישב היטב עפי"ז קושית הרז"ה ז"ל בריש פ"ק דביצה בהא דאמרי' שם לענין מוקצה שבת דחמירי ולא אתא לזלזולי בה סתם לן כר"ש דמיקל יו"ט דקיל ואתא לזלזולי בה סתם לן כר"י דמחמיר וכתב ע"ז הרז"ה שם ומיהו איכא לאקושיי עלה מההוא דאמר רבא בפרק יו"ט מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור ה"נ מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור והרי קיי"ל הלכתא בשבת כר"ש וביו"ט כר"י עכ"ל ולפמ"ש יש ליישב היטב דהנה באמת כל עיקר ההכרח בפרק יו"ט שם דאמרי' הך סברא דמי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי היינו רק מכח הברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ דאל"כ הוי אמרי' דרבא בעצמו הדר בי' מהך סברא דמי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור כו' ומכח מה דהוי פשיטא לי' להש"ס דבשביל מצוה לא שרינן השבות דנראה כמתקן כלי והיינו מכח ההוכחה ממה דאסרו ב"ש טבילת אדם בשבת משום דנראה כמתקן כלי ולא התירו השבות זה משוה המצוה דטבילה בזמנה. דאל"כ עדיין אינו מוכרח דרבא לא הדר בי' מהך סברא דמי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור וכקושית התוס' הנ"ל. וכ"ז אליבא שנוי' דרבא דאכתי לא הוי שמיע לי' הך ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי ולא אסיק אדעתי' הך סברא דגזירה שמא ישהה והוי ס"ד דידי' דכל עיקר טעמא דב"ש דאסרו גם טבילת אדם בשבת משום דנראה כמתקן כלי ושפיר מוכח דבשביל מצוה לא שרינן השבות דנראה כמתקן כלי משא"כ לבתר דשמיע לן הך ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי וניחא לן ביותר לפרש גם טעמא דב"ש דאסרי גם טבילת אדם בשבת משום ה"ט דגזירה שמא ישהה דשוב לא מוכח דבשביל מצוה לא שרינן השבות דנראה כמתקן כלי שוב אין במוכרח כלל מכח הך ברייתא דכל חייבי טבילות דאמרי' הך סברא דמי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור כו'. דשפיר י"ל דלא אמרי' באמת הך סברא דמי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור כו' וביוה"כ אסור באמת לטבול והא דתני' בהברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ היינו רק משום דס"ל דטבילה בזמנה מצוה. משא"כ לרבא ולדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה אסור באמת לטבול ביוה"כ וכקושית התוס' הנ"ל ומש"ה שפיר מסקינן בפ"ק דביצה שם דקיי"ל הלכתא בשבת כר"ש וביו"ט כר"י ודלא אמרי' באמת הך סברא דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור ודו"ק:

ואולם באמת עיקר תירץ התה"ד הנ"ל דוחק בדעת הר"ת שבמרדכי שם דמשמע דרק משום דטבילה בזמנה לאו מצוה הי' אוסר לטבול בשבת ולא משום דהי' המנהג גם בימי הר"ת ליזהר מלרחוץ להקר בשבת והנכון ביותר כמו שתירץ בד"מ שם די"ל דס"ל להר"ת שבמרדכי שם דבאמת גם מה דשרינן בש"ס התם טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר ה"ד בצירף המצוה דטבילה בזמנה וכמ"ד טבילה בזמנה מצוה משא"כ לדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצות לא מהני ה"ט דנראה כמיקר בלבד להתיר טבילת אדם בשבת. אלא דדבריו ז"ל צריכין חיזוק במה דלכאורה עדיין קשה דכיון דבאמת טבילת אדם בשבת נראה כמיקר ולא נראה כמתקן כלי. א"כ למה לי הצירף המצוה דטבילה בזמנה דוקא ולא סגי לן בה"ט דנראה כמיקר בלבד להתיר הטבילה בשבת. ונלע"ד בזה עפ"י מה שהקשו המפורשים ז"ל בהא דשרינן בש"ס טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר והרי מ"מ לגבי האדם עצמו שטובל דיודע בעצמו שאינו טובל להקר רק לטהר מטומאתו שייך שפיר למיגזר משום דנראה לדידי' כמתקן כלי ועיין בצל"ח שתירץ דלגבי האדם עצמו שטובל ל"ש למיגזר משום דנראה כמתקן כלי. דממנ"פ אם הוא חבר ידע דלא הוי כמתקן כלי. ואם הוא ע"ה ונראה לדידי' כמתקן כלי הרי בודאי לא יטבול בעצמו עד שיבא לשאול אם מותר לו לטבול מחמת זה גופה דנראה לדידי' כמתקן כלי. וכאשר יבא לשאול נוכל לומר לו טעמו של דבר דמותר לו לטבול משום דלא הוי באמת כמתקן כלי. וכל עיקר גזירת חכמים היתה רק מחמת ע"ה הרואה שזה טובל מטומאתו ונראה לדידי' כמתקן כלי יסבור שתיקון כלי מותר בשבת. וע"ז שפיר אמרי' בש"ס דגבי טבילת אדם ל"ש למיגזר גם מחמת ע"ה הרואה משום דנראה כמיקר ולא יחשוב שטובל מטומאתו. אלא דכ"ז לא יתכן לפרש"י ז"ל הנ"ל בהא דאמרי' בש"ס שם כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותה ביו"ט כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותה ביו"ט ופרש"י ז"ל דכלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותה ביו"ט דכיון דטמא מה"ת הוי"ל מתקן בולד הטומאה מטבילין אותה ביו"ט דאין כאן תיקון דמדאורייתא טהור מעליא הוא כו' והשתא אם נאמר דכל עיקר גזירת חכמים היתה רק מחמת הרואה קשה במה יהי' ניכר להרואה אם נטמא באב הטומאה דנראה כמתקן או בולד הטומאה דלא נראה כמתקן. ואפי' אם נטמא באב הטומאה ליכא למיגזר משום דנראה כמתקן דהרואה יסביר דנטמא בולד הטומאה. וכמו דלא גזרינן בטבילת אדם מה"ט דהרואה יסבור דטובל למיקר. ועיין בצל"ח שם דכבר הרגיש בזה. ונראה בדעת רש"י ז"ל דס"ל דגם לגבי הטובל בעצמו שייך שפיר למיגזר משום דיהי' נראה לדידי' כמתקן כלי. והיינו אע"ג דע"כ יבא לשאול אם מותר לו לטבול וכנ"ל. מ"מ שפיר יש לגזור דשמא ישכח המורה להגיד לו טעמו של דבר דמותר לו לטבול משום דלא הוי כמתקן כלי דהוי מילתא דלא רמיא עלי' להגיד לעולם טעם הוראתו מה גם לע"ה השואל ולאו אדעתי'. והדק"ל בהא דשרינן בש"ס טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר והרי מ"מ לגבי האדם עצמו שטובל דיודע בעצמו שאינו טובל להקר רק לטהר מטומאתו שייך שפיר למיגזר משום דנראה לדידי כמתקן כלי. אמנם אם נאמר דכל עיקר מה דשרינן בש"ס שם טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר ה"ד דצירוף המצוה דטבילה בזמנה א"ש היטב מה דלגבי טבילת האדם ל"ש למיגזר לגבי הטובל בעצמו משום דנראה כמתקן כלי. דכיון דטבילה שלא בזמנה אסור לטבול בשבת א"כ כשיבא לשאול ע"כ המורה יצטרך לשאול לו אם הוא טבילה בזמנה והוי שפיר מילתא דרמיא עליו כיון דהיא דבר הנוגע לעיקר הדין דטבילה שלא בזמנה לא יתיר לו לטבול בשבת מש"ה ל"ש למיגזר תו לגבי הטובל בעצמו משום דנראה כמתקן כלי דהגם דנראה לדידי' באמת הטבילה כמתקן כלי מ"מ כיון דשמע דלא רצה להתיר לו כ"א הטבילה בזמנה דוקא דהוי מצוה יסבור דרק משום מצוה שרינן לי' איסור תיקון מנא זו ולא יבא ע"י כן לתקן כלי בשבת וליכא למיגזר בי' משום דנראה כמתקן כלי. והרבה שבותים דאנו מתירין במקום מצוה ולא גזרינן דלמא אתי להתיר האיסור גם שלא במקום מצוה דיסבור דאין זה איסור כלל ול"ש למיגזר גבי טבילת האדם משום דנראה כמתקן כלי רק מחמת הרואה שטובל דלא הי' בעת ששאל הטובל ולא ידע לחלק בין טבילה בזמנה לטבילה שלא בזמנה ודטבילה בזמנה מצוה כלל ויסבור דליכא איסור כלל בתיקון מנא בשבת. ומה"ט גופה לא שרינן באמת הטבילה בשבת כ"א טבילה בזמנה דוקא דהוי מצוה ולא סגי לן בה"ט דנראה כמיקר בלבד להתיר אפי' טבילה שלא בזמנה כיון דמ"מ לגבי האדם עצמו שטובל דיודע בעצמו שאינו טובל להקר רק לטהר מטומאתו שייך שפיר למיגזר משום דנראה לדידי' כמתקן כלי. וא"ש היטב דעת הר"ת שבמרדכי דלדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה אסור לטבול בשבת. ובזה לק"מ קושית התוס' בשבת קי"א הנ"ל דנוקי הך ברייתא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ורבא כמ"ד לאו מצוה כו' ולפמ"ש לק"מ דאם נאמר דרבא ס"ל כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה א"כ ע"כ אין חילוק לדידי' בין טבילה בזמנה לטבילה שלא בזמנה ובכל ענין מתיר הטבילה בשבת משום דנראה כמיקר הדק"ל דהרי מ"מ לגבי האדם עצמו שטובל דיודע בעצמו שאינו טובל להקר רק לטהר מטומאתו שייך שפיר למיגזר משום דנראה כמתקן כלי. ומה מאוד יובן היטב עפי"ז דעת הרב אלפסי ז"ל שהשמיט שנוי' דרבא ולא הביא רק שנוי' דרב יוסף בש"ס שם ושנוי' דרב ביבי הנ"ל אע"ג דרבא בתראה היא וכמו שפסק נמי הרמב"ם ז"ל פכ"ג מה' שבת ה"ח והיינו משום דעכצ"ל דשנוי' דרבא היינו אליבא דמ"ד טבילה בזמנה מצוה דוקא ואנן קיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ודו"ק:

אמנם הש"ך בנקה"כ ביו"ד שם האריך לתמוה על הד"מ ועל גוף שיטת הר"ת שבמרדכי גם במה דאוסר טבילת אדם ביוה"כ לדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה. דהרי מוכח דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ וכ"ש בשבת וכמו שהוכיחו התוס' בשבת קכ"א בד"ה הכי' גרסינן ר' יוסי אומר מהמנחה ולמעלה א"צ לטבול מהברייתא דכל חייבי טבילות והברייתא דהזב והזבה דמייתי בש"ס שם וביומא פ"ח. דתנא חדא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלין כדרכן בליל יוה"כ בעל קרי טובל והולך עד המנחה. פירש אם אירע לו קרי עד המנחה טובל אבל אם אירע לו קרי אחר המנחה לא יטבול דאי בכדי שיתפלל תפילת נעילה בטהרה הרי יכול להמתין עד הלילה ויתפלל תפילת הנעילה בטהרה בלילה דקסבר תפילת נעילה בלילה ואי בכדי שיהי' הטבילה בזמנה קסבר טבילה בזמנה לאו מצוה. ר' יוסי אומר כל היום כולו טובל. ותני' אידך הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלין כדרכן בליל יוה"כ בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מהמנחה ולמעלה אינו יכול לטבול. הרי דגם למ"ד דבעל קרי מהמנחה ולמעלה לא יטבול והיינו ע"כ משום דטבילה בזמנה לאו מצוה ס"ל מ"מ מודה היא ברישא דכל שאר חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ אפי' טמא מת וטמא שרץ שאינם צריכים טבילה לתפילה מ"מ יכולים לטבול ג"כ. וע"כ צריכין אנו לפרש הדיוק בדברי הת"ק דהברייתא דכל חייבי טבילות אבל מהמנחה ולמעלה לא יטבול דר"ל דא"צ לטבול ואשמעינן דתפילת נעילה בלילה וטבילה בזמנה לאו מצוה אבל אי בעי טביל שפיר ואין איסור בדבר. וכמו כן צריכין אנו למחוק הגירסא בדברי ר' יוסי בהברייתא דהזב והזבה דמהמכחה ולמעלה אינו יכול לטבול ולגרוס דא"צ לטבול ודכן גירסת רש"י והר"ת. עכת"ד ועי' בתוס' ישינים ביומא שם:

והנה לענין מה שיש מהסתירה בדברי הר"ת ממ"ש המרדכי למ"ש התוס' בשמו כבר כתבו האחרונים די"ל דט"ס היא בתוס' וצ"ל ור"ח במקום והר"ת. בשגם כי כדברי הר"ת שבמרדכי מבואר בהדיא בספר הישר להר"ת. ויותר צ"ע מ"ש התוס' דכן גירסת רש"י וכנראה באמת בפירש"י ז"ל שם ובפירש"י ביומא מבואר בהדי' דהי' לו הגירסא דאינו יכול לטבול. ולענין עיקר הוכחת התוס' דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ ודהגירסא והפירש דא"צ לטבול עיקר. נלע"ד ליישב היטב לשיטת הר"ת שבמרדכי. דהנה באמת במסקנת התוס' בביצה שם בד"ה כל חייבי טבילות מבואר בשם הר"י כדעת הר"ת שבמרדכי דנשים אינם טובלים ביוה"כ אלא דלאו מטעמי' כיון דס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ומוקי לה לההוא ברייתא דכל חייבי טבילות כמ"ד דטבילה בזמנה מצוה דוקא אלא משום דדוקא הם שהי' עסוקים בטהרות הי' צריכים לטבול מיד בכדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה על בעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף בעיוה"כ כדי שתשרוק שערה וחופפת מעט במוצאי יוה"כ כי' דהא אפי' תטבול ביוה"כ ובת"ב אסירה לבעלה עיי"ש. ונלע"ד דדברי הר"ת שבמרדכי מוכרחים היטב עפ"י דברי התוס' בשם הר"י עצמו. דהנה יש להבין לדעת הר"י בתוס' דהא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ הייני משום צורך המצוה דטהרות הקודש א"כ מ"ש בעל קרי מהמנחה ולמעלה דפליגי בהברייתות דכל חייבי טבילות והזב והזבה אי טובל או אינו טובל. והרי הגם דא"צ לטבול משום המצוה דטבילה בזמנה דטבילה בזמנה לאי מצוה ס"ל וכמו כן א"צ טבילה בכדי שיתפלל תפילת נעילה בטהרה דתפילת נעילה בלילה ס"ל. הרי מ"מ צריך טבילה משום המצוה דטהרות הקודש. וצריכין לדחוק וליישב דהברייתות הללו מיירי באינה עסוקה בטהרות. ואולם באמת יש מקים לתרץ בדרך מרווח יותר. ולומר דהא דחשינן לתקלה שלא יטמא הטהרות ומצריכין טבילה משום המצוה דטהרות הקודש. ה"ד היכא שאנו רוצים לדחות הטבילה עד זמן ארוך. וכמו הטבילה דכל שאר חייבי טבילות דזמן טבילתן היא בליל יוה"כ או ביוה"כ משהאיר המזרח דאיכא הרבה שעות ביום עד הלילה. ואיכא למיחש לתקלה משא"כ בבעל קרי מהמנחה ולמעלה לא חשיינן לתקלה דבזמן מועט כזה מהמנחה ולמעלה אפשר שפיר להזהר שלא יטמאו הטהרות. ובזה יש ליישב היטב מה שכבר נתקשו המפורשים ז"ל בהא דמקשה הש"ס ביומא שם דר' יוסי אד"ר יוסי דבהברייתא דהזב והזבה ס"ל לר' יוסי דבעל קרי מהמנחה ולמעלה אינו טובל ובהברייתא דכל חייבי טבילות ס"ל לר' יוסי דבעל קרי טובל והולך כל היום כולו. ומשני דהא דאמר ר' יוסי בהברייתא דהזב והזבה דבעל קרי מהמנחה ולמעלה אינו טובל מיירי בדצלי כבר תפילת נעילה דלתפילה א"צ עוד טבילה דהרי כבר התפלל כל התפילות הצריך להתפלל ביוה"כ. ופליגי אך אי צריך טבילה משום טבילה בזמנה דטבילה בזמנה מצוה או אינה מצוה. והא דאמר ר' יוסי בהברייתא דכל חייבי טבילות דבעל קרי טובל והולך כל היום כולו מיירי בדלא צלי עדיין דצריך טבילה בהדי שיתפלל תפילת נעילה בטהרה. וע"ז תמהו המפורשים ז"ל דאיך אפשר לאוקמי דהא דאמר ר' יוסי בהברייתא דהזב והזבה דבעל קרי מהמנחה ולמעלה אינו טובל מיירי בדצלו כבר תפילת נעילה א"כ מה זה דקאמר ר' יוסי מהמנחה ולמעלה הוי"ל למימר מהנעילה ולמעלה ודוחק לומר דתפילת נעילה מנחה קרי לי'. ועיין בספר מגיני שלמה בשבת קי"א. ולפמ"ש יש ליישב היטב ולומר דמה דאמר ר' יוסי מהמנחה ולמעלה אין ר"ל מתפילת המנחה ולמעלה אלא ר"ל מזמן המנחה ולמעלה. והוגבל זמן דלא חיישי' לתקלה בשלא יטמאו הטהרות וא"צ טבילה גם משום המצוה דטהרות הקודש דהיינו מזמן המנחה ולמעלה. ודלפי"ז ממילא תו יש לקיים היטב הגירסא בדברי ר' יוסי בברייתא דהזב והזבה מהמנחה ולמעלה אינו יכול לטבול. וכמו כן שפיר יש לפרש הדיוק בדברי הת"ק בהברייתא דכל חייבי טבילות דאבל מהמנחה ולמעלה אינו יכול לטבול. והא דמודים ברישא דהברייתות דכל שאר חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ היינו רק משום דאיכא בטבילתן צורך מצוה דטהרות הקודש עכ"פ. משא"כ בבעל קרי מהמנחה ולמעלה דליכא בטבילתו גם צורך מצוה דטהרות הקודש וכאמור אינו יכול לטבול באמת. וגם מוכרח זאת הפירש והגירסא מהשתא גם לדעת הר"י דכיון דליכא בטבילת בעל קרי מהמנחה ולמעלה גם צורך מצוה דטהרות הקודש אסור באמת לטבול ביוה"כ. דמ"ש מטבילת נשים בזמן הזה דאוסר גם הר"י לטבול בשבת מה"ט דליכא בטבילתן שום צורך מצוה. ודעפי"ז ממילא נכון היטב דעת הר"ת שבמרדכי דעכצ"ל דהך ברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ דמייתי הש"ס בביצה שם היינו כמ"ד טבילה בזמנה מצוה דוקא. דהרי בהך ברייתא לא חילק כלל בין שאר חייבי טבילות לטבילת בעל קרי מהמנחה ולמעלה דאינו יכול לטבול ביוה"כ. ועכצ"ל דהיינו משום דהך ברייתא ס"ל כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ומש"ה גם בעל קרי מהמנחה ולמעלה טובל שפיר באמת ביוה"כ משום צורך המצוה דטבילה בזמנה. ודו"ק:

ועפי"ז ממילא תו יש לקיים היטב גם דברי הד"מ הנ"ל במה דאוסר הר"ת שבמרדכי גם הטבילה בשבת לדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה אם כי בש"ס שם שרינן טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר. והיינו משום די"ל דס"ל להר"ת שבמרדכי דגם מה דשרינן בש"ס שם משום דנראה כמיקר ה"ד בצירוף המצוה דטבילה בזמנה ואליבא דמ"ד טבילה בזמנה מצוה. משא"כ לדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה לא מהני ה"ט דנראה כמיקר בלבד להתיר טבילת אדם בשבת. ומה שתמה הש"ך בנקה"כ שם גם ע"ז דאיך אפשר לומר כן דהרי קאי התם אמתניתין דחל להיות יו"ט אחר השבת והמתניתין מוכח דלא מיירי מטבילה בזמנה כלל דהא ב"ש סברו אדם וכלים מטבילין בערב שבת אלמא אפי' ערב שבת זמנם הוא ואפ"ה קאמרו ב"ה אדם בשבת. לענ"ד אדרבה מדוקדק לשון המשנה שם במה דנקטו ב"ש וב"ה בדבריהם לישנא דמלפני השבת ולא נקטו בלישנייהו לפני השבת נראה מבואר דמיירי מטבילה בזמנה. וה"ק ב"ש מטבילין את הכל הנטמא מלפני השבת אבל הנטמא בשבת לא יטבול. והיינו משום דבשבת אסור הטבילה והנטמא מלפני השבת אפשר לטבול לפני השבת משא"כ הנטמא בשבת א"א לטבול לפני השבת דהרי עדיין לא נטמא כלל וב"ה אומרים כלים הנטמאו מלפני השבת דוקא מטבילין אבל הנטמא בשבת לא יטבול ואדם אפי' הנטמא בשבת יטביל וכ"נ באמת גם מדברי התוס' בשבת קי"א הנ"ל שהבינו דהש"ס מיירי מטבילה בזמנה דאל"כ עדיפה הוי"ל לאקושיי דנוקי הך ברייתא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ורבא קאי אמתניתין דמיירי מטבילה שלא בזמנה. ולא הוי צריכין למימר דרבא כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה כלל. שוב ראיתי שכבר הרגישו בזה האחרונים ז"ל. ומה שהקשה עוד הש"ך שם דא"כ למה לי' לרבא טעמא לחלק בין אדם לכלים משום דאדם נראה כמיקר תיפוק לי' משום דבאדם טבילה בזמנה מצוה. לק"מ וכמו שתירצו התוס' שם על קושיתם הנ"ל די"ל דהוי פשיטא לי' דמשום טבילה בזמנה מצוה לא שרינן איסור תיקון מנא אי לאו ה"ט דאדם נראה כמיקר בשבת וביוה"כ משום הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי. גם מה שהקשה עוד הש"ך שם ממ"ש התוס' בפרק המפלת ויומא דר' יוסי בר יהודא ס"ל דב"ש וב"ה ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה א"כ קשיא לדידי' המתניתין דביצה דקשרי ב"ה טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר בצירוף הטעם דטבילה בזמנה מצוה אלמא ס"ל דטבילה בזמנה מצוה. לק"מ די"ל דר' יוסי בר יהודא לא מפרש כלל טעמא דב"ש וב"ה במה דאסרו טבילת כלים בשבת משום דנראה כמתקן רק כאינך אמוראי ורב ביבי דמפרשי טעמא דב"ש וב"ה בענין אחר ולדידהו א"צ כלל לה"ט דהיתר טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר בצירוף המצוה דטבילה בזמנה ושפיר י"ל דב"ש וב"ה ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה. וזהו לא קשה מידי דכיון דר' יוסי בר יהודא ס"ל דב"ש וב"ה ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה איך מפרש רבא גופה טעמא דב"ש וב"ה באופן דנצטרך לומר דב"ש וב"ה ס"ל דטבילה בזמנה מצוה. די"ל דרבא ס"ל כסתם מתניתין דנדה שם דמוכח דב"ש וב"ה ס"ל דטבילה בזמנה מצוה וכנ"ל. וגם מה דקיי"ל לדידן דטבילה בזמנה לאו מצוה לאו משום דס"ל לר' יוסי בר יהודא כן אלא משום דכן מוכח סתמא דתלמודא דס"ל הכי ועיין היטב בתוס' שם. ומיהו נכון היטב דעת הש"ך ז"ל בדעת הב"י והטור דבאו"ח סי' תרי"ג הביא דברי הר"ת דהא דתנן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ ה"ד למ"ד טבילה בזמנה מצוה משא"כ לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אסור לטבול בת"ב וביוה"כ. ובסי' שכ"ו כתב בסתם דאדם טמא מותר לטבול מטומאתו בשבת משום שנראה כמיקר ועכצ"ל דהיינו משום דדוקא ביוה"כ דאיכא נמי איסור רחיצה משום עינוי מש"ה לא הותר הטבילה מה"ט דנראה כמיקר בלבד כ"א בצירוף הטעם דטבילה בזמנה מצוה. משא"כ בשבת דליכא איסור כ"א משום דנראה כמתקן כלי מהני שפיר ה"ט דנראה כמיקר בלבד להתיר הטבילה בשבת אפי' לדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה. והא דלא גזרינן משום דנראה כמתקן כלי לגבי הטובל בעצמו דיודע בעצמו שאינו טובל להקר רק לטהר מטומאתו ונראה לדידי' כמתקן כלי עכצ"ל כמ"ש הצל"ח בזה וכנ"ל. ובזה נכון היטב גם דעת התוס' בשבת קי"א הנ"ל. ודו"ק:

אמנם לכאורה אין נ"מ בכל זה לענין טבילת נשים דלף אם נניח דהא דשרינן בביצה שם טבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר ה"ד בצירוף המצוה דטבילה בזמנה ואנן קיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה וכמ"ש בד"מ לדעת הר"ת שבמרדכי מ"מ הרי בטבילת נשים מצוה אחרינא איכא לפי מה שכבר נהגו שאין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר א"כ הרי איכא בהטבילה מצוה דפו"ר וכמ"ש הב"י בטויו"ד ובש"ע ביו"ד שם. ודלטעם זה נלע"ד דמותרות לטבול בשבת אפי' היכא דלא טבלה בימי החול מחמת פשיעות דמה לי אם לא טבלה בימי החול מחמת אונס או מחמת פשיעות סוף סוף הרי איכא כאן מצות פו"ר המתירתה לטבול בשבת. ואם כי חילוק זה בין אם לא טבלה מחמת אונס או מחמת פשיעות מבואר באמת בתה"ד שם י"ל דה"ד לפי מה שכתב הוא הטעם דמותרת לטבול בשבת משום קיום מצות עונה דכל עיקר מצות עונה רק משום שמחה דידה היא י"ל שפיר דכל היכא דלא טבלה מחמת פשיעות איהי דאפסיד אנפשה ואזדא לי' מצות עונה המתירתה לטבול. וע"ד שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו לנדרים ט"ו וז"ל וקשה הא מצוה במצות עונה כו'. וי"ל דמצוה זו אינה אלא מחמתה ולא מחמתו ומשום דאשתעביד לה וכיון דאמרה הנאת תשמישך עלי מחמת נדרה פקע שעבודא מיני' ואין כאן מצוה המחייבתו כו' עכ"ל. משא"כ מצות פו"ר דהוי מחמתו דהוא מצוה במצוה זו מצד עצמו אפי' אם לא טבלה מחמת פשיעות הרי לא אזדא לי' בזה המצוה זו דפו"ר דרמיא עליו ומתירתה לטבול בשבח. ובזה צל"ע על הפוסקים ז"ל והרמ"א ביו"ד שם שהגיה על מ"ש המחבר:

שם בסעיף ב' אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפו"ר אפי' לילה אחת. הג"ה. ומותרת לטבול בליל שבת אם לא יכלה לטבול קידם לכן כו'. ולא הרגישו במ"ש דלפמ"ש הב"י והמחבר שם מצות הטבילה כשבעלה בעיר שלא לבטל מפו"ר ל"ש לחלק בין אם יכלה לטבול קודם לכן או לא יכלה לטבול קודם לכן ובכל ענין מותרת לטבול בשבת. וא"כ אין נ"מ כלל בשיטות הר"ת שבמרדכי לפי דעת הב"י כ"א היכא דליכא בהטבילה גם משום מצוה דפו"ר. ולדעת התה"ד אין נ"מ כ"א היכא דלא טבלה מחמת פשיעות וליכא ג"כ משום המצוה דפו"ר. ובזה צל"ע לכאורה שיטת הר"ת שבמרדכי דאוסר הטבילה בשבת לפי מה דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ולא מחלק כלל בין היכא דאיכא בהטבילה מצוה דפו"ר ומצוה דקיום עונה דבכה"ג מותרת לטבול בשבת אפי' לדידן. איברא דבתה"ד מבואר ליישב דהר"ת שבמרדכי מיירי כשאין בעלה בעיר דליכא בהטבילה משום מצוה דפו"ר ומשים מצוה דקיום עונה ואינה טובלת אלא משום בכדי שיהי' הטבילה בזמנה ומש"ה שפיר פסק דלפי מה דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה אסורה לטבול בשבת. ואולם לענ"ד מלבד דדוחק לומר דהר"ת שבמרדכי מיירי דוקא בטבילת כשאין בעלה בעיר ודבזמנו הי' טובלין אף כשאין בעלה בעיר גם עדיין יקשה דעת האגור בשם הגדולים שהביא הב"י ומהרי"ו דאוסרים בהדיא הטבילה בשבת לדעת הר"ת שבמרדכי בכל גוונא אפי' כשבעלה בעיר ולא יכלה לטבול קודם לכן ואיכא משום מצוה דקיום עונה ומצוה דפו"ר. וגם הב"י לא מצא מענה לדחות דברי האגור שהביא הוא אלא מכח קושיתו הנ"ל דמפ"ב דביצה שם מוכח דטבילת אדם בשבת מישרא שרי משום דנראה כמיקר. ומה"ט יש להתיר הטבילה בשבת אפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה. ולא כתב לדחות דברי האגור עפ"י מש"ל דכשבעלה בעיר מצות לטבול בזמנה שלא לבטל מפו"ר ודאין לך אשה שטובלת כשאין בעלה בעיר וא"כ ממילא איכא מצוה בהטבילה גם לדידן דקיי"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה משום מצוה דפו"ר או כמ"ש בתה"ד משום קיום מצוה עונה ואף לא הביא כלל דברי התה"ד אילי. ונראה דס"ל גם להב"י דלא מהני ה"ט כ"א לענין המצוה לטבול בזמנה בימי החול אבל לא להתיר הטבילה בשבת לדעת האגור והר"ת שבמרדכי דס"ל דמה"ט דנראה כמיקר בלבד לא שרינן איסור הטבילה בשבת ונלע"ד בדעת הב"י והאגור בשם הגדולים ומהרי"ו במה דס"ל דלא מהני ה"ט דאיכא מצוה דפו"ר ומצוה דקיום עונה להתיר הטבילה בשבת לדעת הר"ת שבמרדכי דלמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה שפיר גזרו איסור גם בטבילת אדם משום דנראה כמתקן כלי משום דכיון דמצות הללו לאו עלי' דידה רמיין אלא על הבעל מוטל לקיימן א"כ איך אנו מתירין לה לעבור על השבות דנראה כמתקן כלי ולטבול בשבת בכדי שיקיים הוא מצית הללו הרי אין אומרים לאדם חטא אפי' איסור דרבנן בשביל שיזכה חבירך עיין בשבת ד' בהא דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור כו'. ועיין במג"א או"ח סי' רנ"ה דצ"ע אם מותר לשלוח לחבירו לולב ע"י עכו"ם ביו"ט ראשון דאין אומרים לאדם חטא אפי' שבות דרבנן בשביל שיזכה חבירך. ואף שכתב שם דנ"ל דאם לא פשע חבירו במה שלא הכין לולב קודם יו"ט מותר לשלוח לו לולב ע"י עכו"ם. י"ל דה"ד התם דהוי המצוה מצוה עוברת דאם לא ישלח לו לולב ביו"ט יבוטל מהמצוה לגמרי ובכה"ג נמי חשבינן להמצוה דפו"ר מצוה רבה לדחות בשבילה מצוה אחרת דלעולם בהם תעבודו וכמ"ש התוס' בשבת שם משום דאם לא ישחרנו רבו יהי' העבד שחציו בן חורין מבוטל מהמצוה דפו"ר לגמרי משא"כ הכא דאף אם לא תעבור על השבות ולא תטבול בשבת לא יבוטל הבעל לגמרי מהמצוה דהרי אפשר לו לקיימה למחר במוצאי שבת. וע"ד שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו לנדרים שם אח"כ וז"ל ואכתי קשה דמ"מ איכא מצות פו"ר דרמיא עליו וי"ל דאינו מחיוב להקים זרע מזו דהא אפשר באשה אחרת עכ"ל. ור"ל אע"ג דאין לו אשה אחרת אפשר לו לישא אשה אחרת ולקיים המצוה דפו"ר אח"כ באשה אחרת. וה"נ הרי אפשר להבעל לקיים המצוה דפו"ר ועונה למחר למוצאי שבת ובשביל שיהי' זריז במצות הללו לקיים עוד בליל שבת י"ל שפיר דאין אומרים לה שתעבור על השבות דנראה כמתקן כלי בכדי שיזכה הוא במצות הללו. מה גם במצות קיום עונה דלא חל עליו כ"א אחר שטבלה אבל כ"ז שלא טבלה לא חל עליו מצות קיום עונה כלל ולא מהני הנך המצות דפו"ר וקיום מצות עונה כ"א לענין החיוב לטבול בזמנה לבד אבל לא לענין היתר השבות והאיסור הטבילה בשבת. ומש"ה שפיר אוסר האגור בשם הגדולים והמהרי"ו הטבילה בשבת לדעת הר"ת שבמרדכי בכל ענין. וגם הב"י לא מצא מענה לדחות דבריהם כ"א מכח מה שנראה לו מהש"ס ביצה שם דאין שום שבות ואיסור כלל בטבילת אדם בשבת משום דנראה כמיקר ותמה בזה על גוף שיטת הר"ת שבמרדכי שם. וא"כ ממילא לפמש"ל ליישב שיטת הר"ת שבמרדכי שפיר יש לחוש לכאורה לשיטתו ז"ל ולאסור הטבילה בשבת בכל ענין אפי' היכא דלא פשעה ואיכא מצוה דפו"ר וקיום מצות עונה. ואמנם נראה ליישב המנהג שהעידו עלינו דכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת עפ"י מ"ש הב"י בשם הזוהר בענין סודות ההוא סבא דהאשה המאחרת לטבול עבירה היא בידה וגורמת כמה רעות בעולם עיי"ש. ודלפי"ז הוי באמת הטבילה כמצוה עוברת ומצוה דידה ושוב לא הוי כחטא בשבת בשביל שתזכה חבירך אלא בשביל שתזכה היא עצמה ועל כן שפיר נהגו להתיר הטבילת נשים בשבת מכח זה גם לדעת הר"ת שבמרדכי ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

אמרי בינה (שות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה