אור ברסלב

אמרי בינה (שות)· רבי יחיאל הלוי רוזנפלד

סימן ז

סימן ו

שנית להנ"ל. ע"ד אשר עוררני שנית בסוגיא דזוז"ג בפסחים כ"ו. וליישב דעת הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהמ"א הלכה כ"ד במ"ש שם דפת שבישלה ע"ג גחלים של עצי ערלה מותרת דכיון דנעשה גחלים הלך איסורן מהם אעפ"י שהן בוערת. והרי בסוגיא שם אמרי' עלה דבישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת רב יהודא אמר שמואל ורב חיננא בר אשי אמר ר' יוחנן. חד אמר ל"ש אלא גחלים עוממות אבל גחלים לוחשות אסורות וחד אמר אפי' גחלים לוחשות נמי מותרין. ולא מסיימו הש"ס שם מי הוא האוסר גחלים לוחשות ומי הוא המתיר ולא איפסקא הלכתא כחד מינייהו וא"כ הוי"ל לפסוק לחומרא דלוחשות אסורות וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם דעבדינן לחומרא מה"ט עיי"ש. ומזה יש לתמוה גם על פרש"י ז"ל בריש הסוגיא שם בד"ה אפה בו את הפת בהיסק זה לקמן מוקי לה בשאבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה פת בתנור הי' דולק האור ואופהו שהי' נהנה מהאיסור בשעה שהאיסור בעין עכ"ל. והרי מה דמוקמינן לה לקמן בשאבוקה כנגדו ה"ד אליבא דמ"ד אפי' גחלים לוחשות נמי מותרין. משא"כ אליבא מ"ד גחלים לוחשות אסורות שפיר מוקמינן לה בגחלים לוחשות. וכדאמרי' בש"ס שם בשלמא למ"ד לוחשות אסורות משום דיש שבח עצים בפת אלא למ"ד אפי' לוחשות מותרות פת דאסור משום דיש שבח עצים בפת לרבי היכי משכחת לה אמר רב פפא בשאבוקה כנגדו ומשמע דלמ"ד לוחשות אסורות פת דאסור משום דיש שבח עצים בפת לרבי משכחת לה שפיר בגחלים לוחשות. וגם במוכרח לומר כן. דאל"כ יקשה להך מ"ד דל"ש אלא גחלים עוממות אבל גחלים לוחשות אסורות דלמה לא מבואר בהברייתא הדין דגחלים לוחשות ועכצ"ל דהיינו משום דהוי באמת בכלל אפה בו את הפת דרישא דמיירי אפי' בגחלים לוחשות לבד בלעדי אבוקה כנגדו ודאפי' אם הי' גחלים לוחשות לבד כל שעה שהיתה פת בתנור ואופהו שהי' נהנה מהאיסור בשעה שהאיסור בעין ס"ל לרבי דהפת אסורה משום דיש שבח גחלים לוחשות דאסורי בפת וא"כ למה נקט רש"י ז"ל בפירושו שם הך אקומתא דמוקמינן לה לקמן באבוקה כנגדו דוקא:

הנה באמת לפי מה דמבואר מפשטות דברי הטור יו"ד סי' קמ"ב והב"י והמג"א באו"ח סי' תמ"ה סק"ה דכל היכא דאין אבוקה כנגדו יש להתיר שפיר הפת הנאפה בתנור ישן בהיסק עצי איסור מטעם זוז"ג והיינו תנור דהיתרא ועצים דאיסורא. לק"מ לפרש"י ז"ל. דהרי אם נאמר דאפה בו את הפת מיירי בגחלים לוחשות עכצ"ל דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן היינו רק בזוז"ג היא אי מותר או אסור דאם נאמר דכ"ע זוז"ג מותר יקשה מ"ט דאסר רבי את הפת הנאפה בגחלים לוחשות הרי יש להתירו מטעם זוז"ג והיינו תנור דהיתרא ועצים דאסורא. דאפה בו את הפת מסתמא אדסמיך לי' קאי והיינו אישן בהיסק ראשון ולא ציננו דאיכא גורם התנור דהיתרא וכנראה גם מפרש"י ז"ל בד"ה יוצן שלא יאפה בו את הפת בהיסק זה אפה בו את הפת בהיסק זה כו' ודו"ק וא"כ ממילא לפי מה דבעי בש"ס שם לאוקמי פלוגתייהו דרבי ורבנן ביש שבח עצים בפת ולכ"ע זוז"ג מותר עכצ"ל דאפה בו את הפת מיירי באבוקה כנגדו דוקא בענין דל"ש להתיר הפת מטעם זוז"ג דמש"ה שפיר אוסר רבי את הפת משום דיש שבח עצים בפת אע"ג דס"ל דזוז"ג מותר. אמנם כן הנה מדברי הש"ך ביו"ד שם סק"י מבואר דכל היכא דהגחלים והאפר אסור אפי' באין אבוקה כנגדו אלא גחלים ואפר אין להתיר הפת מטעם זוז"ג כמו באבוקה כנגדו. ואפי' באפה בחום התנור בלבד בלעדי גחלים ואפר אין להתיר מטעם זוז"ג דמסתבר דחום התנור שגורפו אוסר יותר מגחלים ואפר. וכמ"ש. התוס' בפסחים ע"ה בהא דבעי התם רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה תנור שהסיקו וגרפו ואפה בו את הפת לדברי האוסר מהו. וכתבו בתוס' שם ותימא לריב"א מה קבעי והא קתני סיפה בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת ואפי' למאן דמוקי לה התם בגחלים עוממות לא גרע חומו מחום התנור שגרפו. ותירץ ר"י דשאני גחלים דאין חומם בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחום האבוקה בא שהיא איסור גמור הלכך מבעי לי' כו' עכ"ל ואפי' למאי דפשיט לי' התם להיתרא היינו משום דלא גרע מגחלים אבל באליל דאפי' גחלים ואפרה אסור פשיטא דאפי' באפה בחומו של תנור אסור דבכל ענין שייך לאסור הפת משום דיש שבח גחלים ואפר וחום דאסורא בפת ולא מהני לי' זוז"ג להתירו כמו באבוקה כנגדו ע"ש ולכאורה מוכרח כדעת הש"ך ז"ל. דהרי באמת יש להבין מה דאסרינן באבוקה כנגדו גופה אפי' למ"ד זוז"ג מותר מכח הסברא דיש שבח עצים בפת והרי מה בכך דיש שבח עצים בפת והיינו דהשלהבת בא מעצים דאסורא בעינא ולא ממשהו הנשרף וכמו שפירשו בתוס' בד"ה חדש יותץ והר"ן ז"ל בסוגיא וכן נראה גם מפרש"י ז"ל בד"ה אימר דשמעת לי' ובד"ה יוליך הנאה לים המלח. הרי מ"מ איכא גורם התנור דהיתרא בתנור ישן בהיסק ראשון והוי זוז"ג תנור דהיתרא ועצים דאסורא וזוז"ג מותר. ובאמת כי בקושיא זו כבר הרגיש הר"ן ז"ל בפרק כל הצלמים וכתב שם וז"ל ומיהו אפה בו את הפת בתנור שלא ציננו ואפי' הי' התנור ישן ועצי איסור אסורה בהנאה דאע"ג דזוז"ג היא תנור דהיתרא ועצים דאסורא הא אמרי' בפרק כל שינה דיש שבח עצים בפת הלכך חמיר מזוז"ג כי ניכר האיסור בהיתר וה"מ כשאבוקה כנגדו דלא קלי איסורא אבל ע"ג גחלים מותר דמיקלא קלי איסורא כו' עכ"ל. ומבואר לכאורה בכוונתו דמפרש יש שבח עצים בפת דהיינו דגורם החום הבא מהעצים ניכר ביותר באפיית הפת מגורם התנור (דגם זה נכלל שפיר בלשון יש שבח עצים בפת מלבד הפירוש הנ"ל דמעצים דאסורא בא ולא ממשהו הנשרף דמתיבת עצים מדיוק דלא הוי ממשהו הנשרף ומתיבת יש מדיוק דניכר ביותר ולא הוי כאין. וגם רבנן מודים לזה דניכר ביותר אלא דס"ל דהשלהבת ממשהו הנשרף בא ולא מעצים דאיסורא בעינא ובזה לק"מ ממ"ש הר"ן ז"ל בעצמו בסוגיא דפסחים כפירוש התוס' הנ"ל) הלכך חמיר מזוז"ג. ודלפי"ז ממילא ה"ה באפה ע"ג גחלים ואפר כל היכא דאסורי או אפי' אפה בחום התנור שגרפו בלבד לא מהני הגורם דתנור דהיתרא להתיר הפת מטעם זוז"ג. דכיון דלעולם הרי גורם החום של איסור ניכר ביותר באפיית הפת מגורם התנור ומש"ה בכל ענין שייך שפיר לאסור הפת מטעם דיש וניכר שבח הגחלים והאפר והחום דאסורא בפת הלכך חמיר מזוז"ג וכדעת הש"ך ז"ל. ובאמת כי מפרש"י ז"ל בסוגיא בד"ה ואם תמצא לומר כו', והתם בפת היא דאסר רבי משום דיש שבח עצים בגופה ונמצא כשאכלה גופו היא הנהנה מהאיסור בגורם אחד לבדו כו'. ולעיל מיני' בד"ה יוליך הנאה לים המלח כו' רבנן היא דפליגי עלי' דרבי ואמרו הפת מותרת משום דלא חשיבי להו הנאת הסיק ואפי' בגורם אחד לבדו משום דליתא לאיסורא בעינא כו' עכ"ל מבואר דמה דאסר רבי את הפת משום דיש שבח עצים בפת אע"ג דס"ל דזוז"ג מותר היינו משום דלא הוי באמת אלא גורם אחד של האיסור לבדו אלא דאינו מובן כלל לכאורה דהרי באמת איכא כאן גורם התנור דהיתרא. ונראה בדעת רש"י ז"ל דס"ל דהתנור לא חשיב כלל גורם. כיון דבאמת לא הוי שום גורם לעצם הפת דהרי אינו עשוי אלא לשמור החום שלא יתפזר וכמ"ש התוס' בפסחים ע"ה בשם הירושלמי אבל לגוף הפת אינו משמש כלום. ועדיף מקדירה דאסורא דיש בה הנאת השימוש לגוף התבשיל שלא יתפזר. וכאשר כבר תמה בזה באמת הפ"י ז"ל על מי שסובר דהתנור מצטרף להיות גורם דהיתרא להפת אלא דצ"ע דהרי כן מבואר בהדיא בדברי הר"ן ז"ל בפרק כל הצלמים הנ"ל דהתנור חשיב שפיר גורם אלא דגורם החום הבא מהעצים ניכר ביותר בהפת מגורם התנור. ונראה ליישב ולפרש דברי הר"ן ז"ל שם דאין ר"ל דעצם התנור הוי גורם דהיתרא אלא ר"ל דהחום המשומר בהתנור הוי גורם דהיתרא דהרי בודאי לא גרע מחום התנור שגרפו והיא היא אחר שגם הוא כבר נפרדה מהשלהבת ומשומר בהתנור והפת בודאי ממהר לאפות ע"י צירף חום המשומר בהתנור להאבוקה נגדו. וגם אפשר דלולא החום המשומר בהתנור לא הי' אפשר לאפות כלל ע"י האבוקה בלבד. ואך מש"ה הוסק התנור בראשונה ולאפות גם ע"י חום המשומר בהתנור מלבד האבוקה נגדו ונמצא דעצם האפייה נגרמה שפיר ע"י זוז"ג והיינו חום האבוקה הקשירה בהעצים האסורה וחום המשומר בהתנור דהיתרא ודמש"ה הוי"ל תו להתיר הפת אפי' באבוקה כנגדו מטעם זוז"ג וגם ע"ז יתכן שפיר תירוצו דהא אמרי' בפרק כל שעה דיש שבח עצים בפת. והיינו דשבח חום האבוקה הקשירה בעצים ניכר ביותר בפת משבח חום המשומר בהתנור. והיינו משום דבאמת יש היכר ושינוי בתואר הפת אם נאפה באבוקה כנגדו או אם נאפה בחום התנור בלבד. הלכך חמור מזוז"ג. ומיהו פרש"י ז"ל דמפרש דמש"ה אסור הפת באבוקה כנגדו משום דנהנה מהאיסור בגורם אחד לבדו. אם כי באמת איכא עוד גורם אחד דהיתרא והיינו חום המשומר בהתנור דהפת נאפה גם על ידו. י"ל דהיינו כמ"ש התוס' בפסחים ע"ה בשם הירושלמי לענין צליית הפסח בתנור והגחלים תחתיו דלא הוי נצלה מחמת דבר אחר והיינו מחמת החום המשומר בהתנור דאסור לצלות בו הפסח משום דכל היכא דאיכא אש האש נוצח כח חום התנור והוי עיקר הצלי מחמת האש עיי"ש וה"נ י"ל באבוקה כנגדו דהאבוקה נוצח כח חום התנור והוי באמת עיקר האפייה וההנאה מהאבוקה האסורה בגורם אחד לבדו. ודלפי"ז ממילא גם היכא דהגחלים ואפר אסור שייך שפיר לאסור הפת משום דיש שבח גחלים ואפר בפת והתנור לא חשיב כלל גורם דהיתרא להתיר הפת מטעם זוז"ג ואפי' היכא דנאפה כמו כן ע"י חום המשומר בהתנור דהיתרא מ"מ לא מצטרף להיות גורם דהתירא ולהתיר הפת מטעם זוז"ג כיון דגם כח האש מהגחלים נוצח כח חום התנור וכמ"ש התוס' בשם הירושלמי ומיירי מגחלים והוי עיקר האפייה והגחלים האסורים בגורם אחד לבדו. אלא דלכאורה אין נ"מ בזה דהרי כל היכא דהגחלים אסורים כ"ש חום התנור דאסור וכדעת הש"ך ז"ל הנ"ל והדק"ל במה דנקט רש"י ז"ל בפירושו אפה בו את הפת הך אקומתא דמוקמינן לה לקמן באבוקה כנגדו דוקא. כיון דבאמת גם להך אקומתא דאפה בו את הפת מיירי בגחלים לוחשות אליבא דמ"ד לוחשות אסורות שפיר יש לאוקמי פלוגתייהו דרבי ורבנן ביש שבח עצים בפת ולכ"ע זוז"ג מותר ודמ"מ שפיר אוסר רבי את הפת אע"ג דס"ל דזוז"ג מותר כיון דעצם התנור לא חשיב גורם כלל וגם חום המשומר בהתנור דהיתרא לא חשיב גורם לגבי חום הגחלים דאסורי הנוצח כח חום המשומר בהתנור והוי עיקר האפייה מחום הגחלים דאסורי לבד. ודו"ק:

אמנם כן הנה לפי"ז יפלא טובא במה דקיי"ל בסוגיא דלמ"ד זוז"ג אסור תנור חדש יותץ דוקא ולא מהני לי' צינון ולאפות בו ע"י היסק שני בעצי היתר. כיון דיהי' נאפה גם בהיסק שני ע"י זוז"ג והיינו תנור דאיסורא ועצים דהיתרא וזוז"ג אסור לדידי'. והרי התנור לא הוי שום גורם כלל ומ"ש דלענין איסור הפת הנאפה בתנור חדש בהיסק שני אליבא דמ"ד זוז"ג אסור חשבינן שפיר התנור לגורם דאיסורא ואסור ולענין היתר הפת הנאפה בתנור ישן בהיסק ראשון אליבא דמ"ד זוז"ג מותר לא נחשוב התנור לגורם דהיתרא שיהי' מותר מטעם זוז"ג אע"ג דיש שבח עצים בפת וכנ"ל. וע"כ נלע"ד בדעת רש"י ז"ל דהא דהתנור לא חשיב שום גורם כלל ה"ד לענין באבוקה כנגדו. משום דגם לגבי האבוקה לא הוי התנור גורם כלל. דהרי גם בלעדי התנור לא יתבטל מציאות האבוקה ויכול להיות האבוקה ולפעול פעולתה כפי מה שהיא פועלת גם ע"ג קרקע בלי תנור כלל. משא"כ לענין חום המשומר בתנור הגם דאין התנור גורם ומשמש לגוף הפת כלל. מ"מ הרי היא משמש וגורם שפיר להוויית החום דלולא התנור המצרפו שלא יתפזר יתבטל מציאותו לגמרי ונמצא דעצם הוויית החום עכ"פ נגרמה שפיר ע"י זוז"ג ואסור למ"ד זוז"ג אסור. ומש"ה תנור חדש יותץ דוקא לדידי' ולא מהני לי' צינון ולאפות בו ע"י היסק שני בעצי היתר בחום התנור בלבד כיון דהחום של איסור מחמת שנגרמה מזוז"ג ונמצא נאפה הפת בחומו של איסור ומה שאין להתיר התנור חדש ע"י צינון ולאפות בו ע"י היסק שני באבוקה כנגדו מעצי היתר כיון דלגבי האבוקה לא יהי' שום התנור גורם כלל ועיקר האפייה מהאבוקה כנגדו וכנ"ל י"ל דהיינו משום דלא רצו לסמוך ע"ז כיון דעל הרוב סתם האפיית הם בחום התנור בלבד איכא למיגזר שפיר שמא יאפה בו בחום התנור בלבד ודו"ק:

ובזה א"ש גם דברי הר"ן ז"ל בסוגיא דפסחים דכתב שם וז"ל. וכי תימא א"כ ישן אמאי יוצן הא איכא זוז"ג תנור דהיתרא ועצים דאסורא. י"ל דכי אמרי' זוז"ג מותר ה"מ דיעבד אבל לכתחלה אסור עכ"ל. ולכאורה קשה טובא דהרי באמת התנור לא הוי שום גורם כלל אפי' לענין דיעבד ומעיקרא לק"מ. ולפמ"ש א"ש היטב דהר"ן ז"ל ע"כ מיירי התם לענין להתיר לאפות בהתנור ישן בלי צינון בחום התנור בלבד. דלהתיר לאפות בו באבוקה כנגדו מעצי איסור וע"ד שהקשה בע"ז שם יקשה מה דמשני די"ל דכי אמרי' דזוז"ג מותר ה"מ בדיעבד ומשמע דבדיעבד יהי' מותר באמת הפת והרי באבוקה כנגדו אפי' בדיעבד אסור הפת. ועכצ"ל דמיירי לענין לאפות בו בלא צינון בחום התנור בלבד. ולענין חום התנור בלבד שפיר מהני התנור להיות גורם דהיתרא להיות עצם החום מותר מטעם זוז"ג. וע"כ שפיר מקשה ומשני י אפס דלכאורה יש סתירה לדברי הר"ן ז"ל אלו מדבר. הר"ן ז"ל בע"ז שם ולפמ"ש בכוונתו דגורם התנור דהיתרא ר"ל חום המשומר בהתנור דהיתרא הוא והכא קרי לי' לאותו החום עצים דאיסורא ואין לומר דמה דקרי לי' התם תנור דהיתרא היינו מה"ט גופה דלגבי אותו החום הוי שפיר התנור גורם ומותר מטעם זוז"ג. דהרי לפי סברתו שם דכל עיקר הטעם דאסרינן הפת באבוקה כנגדו אע"ג דעצם האפייה נגרמה שפיר ע"י זוז"ג והיינו חום המשומר בתנור דהיתרא וחום האבוקה דאסורא משום דכח גורם האבוקה ניכר ביותר בפת. א"כ ממילא אין להתיר גם עצם החום המשומר בתנור מטעם זוז"ג והיינו תנור דהיתרא ועצים דאסורא דהרי באמת בודאי כח העצים ניכר ביותר בעצם החום מכח התנור דלא הוי אלא שומרו והמצרפו שלא יתפזר. וא"כ בלא"ה יש סתירה בדברי הר"ן ז"ל דלפי סברתו בע"ז שם אין להתיר חום המשומר בהתנור מטעם זוז"ג לבד אם לא שהיא מותר מצד עצמו ובדברי הר"ן ז"ל בפסחים מבואר שהיא אסור מצד עצמו אלא שמותר מטעם זוז"ג וצל"ע:

ולכאורה מוכרח כדעת הר"ן ז"ל בפסחים. דהנה התוס' שם בפסחים ע"ה תמהו אח"כ על מה דפשיט לי' התם רב אדא בר אהבה לרב חיננא בר אידי דתנור הגרפו ואפה בו את הפת דהפת מותרת. והרי כיון דהפת אסור בשאבוקה כנגדו וחום האבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת כו' עכ"ל. והנה ראיתי לאא"ז הרב הגאון המפורסים זצ"ל בספרו הנחמד בקונטרס זוז"ג אות ט' תמה על תמיהות התוס' בזה דהרי מה בכך שהחום בא מחום האבוקה מ"מ חום האבוקה עצמה כל שנפרדת מהעצים מה כחה יפה מהגחלת וע"י בטו"ז יו"ד סי' קמ"ב עכ"ל. וביאור דבריו דהנה לכאורה קשה להיפך במה דקיי"ל בסוגיא דפסחים דבשאבוקה כנגדו עכ"פ הפת אסורה והרי קיי"ל בביצה ט"ל ובטוש"ע יו"ד סי' קמ"ב דשלהבת ע"ז מותרת להתחמם בו מפני שאין בה ממש וא"כ מכ"ש דמותר לאפות כנגדו. ועכצ"ל כמו שתירץ בזה הטו"ז ביו"ד שם וז"ל. מותר ליהנות משלהבתה פירש כשאין שם אלא השלהבת לחוד. אבל אם השלהבת קשורה בגחלת פשיטא שאסור לחמם מהשלהבת טפי מגחלת גרידא וכן מוכח בפרק כל שעה כו' עכ"ל ועיקר חילוק זה נראה מבואר ג"כ בהרא"ש ביצה שם וז"ל. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. והא דאסרינן לברך בשלהבת נכרי אע"ג דשריא משום דיש עמה גחלת ואעפ"י שאין הברכה אלא על השלהבת עכ"ל. ומשמע אבל כל שאין עמה עתה גחלת דהיינו שאינה קשירה בגחלת אף שהיתה מתחלה קשירה בגחלת מותרת כאלו לא היתה מעולם קשורה בגחלת. וכן מבואר עוד בדברי המג"א או"ח סי' רצ"ח סק"ח על מ"ש בש"ע שם בסי' ה' ואין מברכין על אור של ע"ז וז"ל. דוקא כשהשלהבת קשירה בגחלת של ע"ז. אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"ז שרי דהשלהבת אין בה ממש כו' עכ"ל. וביאור דבריו ז"ל משום דבודאי לא גרע השלהבת מנר של ישראל שהדליק מהנר של ע"ז מהשלבת הנר של ע"ז עצמה דכיון שאינה דבוקה וקשורה עתה בגחלת של ע"ז מותרת ועיין במחה"ש שם. ועפי"ז ממילא לק"מ קושת התוס' שם דהרי החום התנור שגרפו בודאי לא עדיף מהשלהבת עצמה רכל שנפרדת עתה מהגחלת מותרת. ומש"ה שפיר פשיט לי' להתיר פת הנאפה בחום התנור שגרפו. ואולם לענ"ד אין זה תירץ מספיק ותמוה קיימת לתמיהות התוס' ז"ל. דהרי באמת יש להבין גם בעיקר חילוק זה דמ"ש באמת אם השלהבת קשור בגחלת או אם נפרדה כבר מהגחלת. דהרי אחר שכבר חל עלי' האיסור בעודה היתה קשירה בגחלת מי הפקיע ממנה האיסור אחרי כן שכבר נפרדה מהגחלת. וביותר יש להבין דעת היש"ש בפרק ה' דביצה סי' יו"ד דאפי' לכתחלה רשאי להדליק נר מנר עכו"ם ולברך עלי'. וכן מבואר עוד בש"ך יו"ד סי רכ"א ס"ק נ"ז ובבאר הגולה שם לענין מה דמבואר בש"ע ובביצה שם דגם המודר הנאה מחבירו מותר ליהנות משלהבתו דמותר אפי' לכתחלה להמודר להדליק נר מנר של חבירו והרי כל שהשלהבת קשור בגחלת בודאי אסור מה"ת ליהנות ממנו וכדמוכח ממה דאמרי' בסוגיא דפסחים מכלל דרבנן דפליגי עלי' דרבי שרי אפי' כשאבוקה כנגדו אלא עצים דאיסורא בהנאה לרבנן היכא משכחת לה אמר ר' אמי בר חמא בשרפיפה ומשמע אבל לרבי משכחת שפיר עצים דאיסורא בהנאה מה"ת ליהנות באבוקה שלהן וכמו דאסור נמי להדליק בשמן של ערלה מה"ת אע"ג דעיקר הנאתו היא מאור השלהבת והשלהבת אין בה ממש מ"מ כיון שהנאתו מהאור היא בשעה שהיא קשורה בשמן אסור מה"ת:

ועיין בתוס' פסחים כ"ב בד"ה מניין. וכבר הרגיש בזה הפמ"ג באו"ח סי' רצ"ח באשל אברהם סק"ח עיי"ש:

אם לא שנאמר דבאמת בעצם השלהבת אין שום איסור אף בעודה קשורה בגחלת כיון דהוי דבר שאין בה ממש א"א לחול עלי' שם איסור וכל עיקר מה דמוכח איסור הנאה מה"ת מהשלהבת הקשירה בגחלת עכ"פ היינו רק משום דבהנאתו מהשלהבת הרי היא נהנה ממילא גם מגוף הגחלת דאסורי. דהרי הוא נהנה ורוצה בקיומן להוליד לו שלהבת בכל רגע ורגע משעה שהיא נהנה מהשלהבת לאפות כנגדו או להאיר לו. משא"כ כשכבר נפרדה מהגחלת דשוב אינו נהנה ורוצה בקיומן של הגחלת דאיסורא כלל שהרי כבר נפרדו מהשלהבת והלכו להם ולא יוסיפו לו עוד שלהבת. ועיקר הנאתו היא רק מעצם השלהבת והשלהבת היא דבר שאין בה ממש ומותר ליהנות ממנו אפי' לכתחלה ומש"ה ממילא ה"ה היכא שהיא קשירה בגחלת אלא שאינו נהנה מהשלהבת רק ברגע אחד כגון שהיא מדליק ממנה הנר שלו דאינו נהנה ורוצה בקיומן של הגחלת דאסורי כלל דמה לו להם יכלו מעתה או לא יכלו הרי אינו צריך ונהנה רק מהשלהבת באותו רגע שהיא מדליק ממנו הנר שלו והשלהבת היא דבר שאין בה ממש ומותר ליהנות ולהדליק ממנו אפי' לכתחלה. ומה שאין מברכין על נר של ע"ז היינו משום שאין הברכה על ההנאה שיש לו מהנר באותו רגע שהיא מברך דוקא. רק על מה שיוכל ליהנות מהנר בכל זמן שהיא צריך לו. משא"כ במדליק נר מנר של ע"ז או מחבירו שמדר הנאה ממנו דאין לו הנאה רק באותו רגע שהיא מדליק ממנו מותר אפי' לכתחלה. וא"ש היטב דעת היש"ש והש"ך והבאר הגולה ז"ל הנ"ל ומ"מ נלע"ד נכון היטב כפי מה שנראה בדעת המג"א ז"ל דלכתחלה אסור להדליק נר מנר של ע"ז ושל חבירו המדר הנאה ממנו משום דבודאי לא גרע מגחלים וחום התנור שגרפו דמוכח מסוגיות הש"ס דלכתחלה מיהו אסור לאפות בהם והיינו משום דחשיב להו הנאתן הנאת עצים מדרבנן עכ"פ וגזרו עליהם איסור לענין לכתחלה עכ"פ שיהי' אסור לאפות בהם אע"ג שאינו נהנה בהם ג"כ מגוף העצים דאיסורא שכבר כלו והלכו להם לגמרי וממילא ה"ה לענין להדליק נר מנר של ע"ז ושל חבירו המדר הנא' ממנו לכתחל' בודאי אסור מדרבנן עכ"פ ואמנם הנה כ"ז יתכן שפיר לענין האיסור לכתחלה לאפות כנגד השלהבת הקשורה בגחלת או ליהנות מאורו משא"כ לענין איסור הפת הנאפה כנגד השלהבת הקשור בגחלת בדיעבד לא יתכן כלל דהרי הגם דאמרי' דיש שבח עצים בפת וחשבינן להפת כאלו גוף השלהבת הנכנס בה ואפה אותה כאלו מעורב בתוכה וכמ"ש הר"ן ז"ל בסוגיא. הרי מ"מ לא גרע מאלו היתה אותו השלהבת המעורב בהפת בעינא בלי תערובות עכשיו אחר האפייה ששוב אינה קשורה בהעצים דאיסורא שכבר כלו והלכו להם לגמרי דהיתה מותרת ועכצ"ל ומוכח מזה דבאמת בעצם השלהבת יש איסור גם לאחר שכבר נפרדה מהגחלת אע"ג דהוי דבר שאין בה ממש וע"כ שפיר הקשו התוס' קושתם הנ"ל. וזה נ"ל באמת מכיוון ומדוקדק היטב באריכות לשון תמיהות התוס' שם כיון דהפת אסור בשאבוקה כנגדו וחום האבוקם אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ולכאורה שפת יתר הוא והוי"ל להקשות בקיצור דלפי"ז [שכבר כתבו התוס' שם] אמאי פשיט לי' באמת דהפת מותרת. ולפמ"ש א"ש ומדוקדק היטב דבאמת כל עיקר תמיהתם היינו רק מכח זה דהפת אסורה דמזה מוכח דעצם חום האבוקה של איסור היא אף לאחר שכבר נפרדה מהגחלת דמש"ה קשה טובא דא"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת וכאמור. ומה דהוי ניחא להו להתוס' ולא הקשו באמת להיפך על זה גופה דמוכח דעצם חום האבוקה של איסור היא אף לאחר שכבר נפרדה מהגחלת ואפי' בדיעבד אסור הפת הנאפה כנגדו. והרי קיי"ל בביצה שם דשלהבת של ע"ז מותר להתחמם בו וכ"ש דאין לאסור הפת הנאפה מחמתו י"ל דהיינו משום שהם מחלקים באופן אחר והיא בין אם השלהבת נולד ובא מגחלת דאיסורא ובין אם לא נולד ובא מגחלת דאיסורא כלל. והיינו כגון אם השלהבת בעצמה היתה מתקרובות ע"ז ולא הגחלים או דשייפה מנא משחה ואיתלי בי' נורא בענין דהשלהבת לא בא ונולד מעולם מגחלת דאיסורא. ודהש"ס ביצה מיירי בכה"ג דלא בא ונולד מעולם מגחלת דאיסורא כלל דמש"ה לא חל על השלהבת שום איסור כיון דהוי דבר שאין בה ממש משא"כ היכא שהשלהבת בא ונולד מגחלת דאיסורא:

אע"ג דעל עצם השלהבת בודאי א"א לחול שם איסור כיון דהוי דבר שאין בה ממש. מ"מ האיסור גברא שיהי' אסור ליהנות ממנו י"ל דשפיר חל על האדם. והיינו דכיון דהיא בא ונולד מגחלת דאיסורא א"כ י"ל שפיר דכשאסרה התורה הנאת גוף העצים דהוין דבר שיש בהם ממש גם על הנאה זו לשורפם וליהנות בשלהבתם נתכוין. כיון שגם זו הנאה מהעצים דאיסורא בא ונולד לו ומה לי הנאת עצים להשתמש בהם בעינם ולעשות מהם שרפיפה או לשורפם ולהינות בשלהבתם לרבי דס"ל דהשלהבת מעצים דאיסורא בעינא בא ולא ממשהו הנשרף ולא דמי לגחלים ואפר דכל הנשרפין דמותרין לגמרי. דהם לא חשובים באים ונולדים מהעצים דאיסורא כלל עדי שנאמר דהרי הם בכלל הנאת עצים שאסרה התורה. דהרי הם עצים הם גופם וממשם של עצים דאיסורא. אלא שנשתנה מראיתם וכמותם ע"י האש לתואר ולדקות הגחלים ואפר. ועי"ז נתהפכו להיתר כמו איסור אוכל שנתהפך להיתר כאשר נפסל מאכילה [ובעיקר סברא זו דגחלת כבר הרגיש אא"ז ז"ל בספרו שם] נמצא דעל עצם השלהבת שפיר חל האיסור גברא שאסור ליהנות ממנו כיון שהנאתו היא הנאת העצים שהמציאו לו אותו השלהבת הנהנה ממנו ומש"ה ממילא מה לי אם השלהבת עדיין קשור בגחלת או אם כבר נפרדה מהגחלת מ"מ הרי זהו השלהבת הבא ונולד מהעצים דאיסורא שאסרה התורה באיסור גברא ליהנות ממנו ומש"ה שפיר אסור הפת הנאפה באבוקה כנגדו. ושפיר הקשו התוס' נמי קושתם הנ"ל דא"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ואדרבה על הפוסקים ז"ל הנ"ל שכתבו לחלק בין אם השלהבת קשור בגחלת ובין אם אינו קשור בגחלת. והיינו דכל שנפרדה אח"כ מהגחלת מותרת. ודאף לכתחלה מותר להדליק נר מנר של ע"ז ושל חבירו האדר הנאה ממנו קשה לכאורה ממה דקיי"ל דהפת הנאפה באבוקה כנגדו אפי' בדיעבד אסור וכנ"ל ואולם לפמש"ל יש ליישב היטב תמיהות התוס' ז"ל ולומר דמה דפשיט לי' להתיר הפת הנאפה בחום התנור שגרפו היינו רק מטעם זוז"ג בעצם הוויית החום דמותר ומה דבעי לי' לרב חיננא בר אידי כלל בזה כיון דבאמת זוז"ג היא וזוז"ג מותר היינו משום דהוי ס"ד דידי' באמת דלא חשיב זוז"ג כיון דגורם העצים דאיסורא ניכר ביותר בהוויית החום מגורם התנור וכמש"ל לסברת הר"ן ז"ל בע"ז שם דבזה הוי ניחא לי' מה דהוי קשה לי' ע"ז דנאמר דהפת מותרת כדמקשה אח"כ בש"ס שם לרב אדא בר אהבה דפשיט לי' דהפת מותרת והא אמר רב חיננא סבא אמר ר' יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלי בו את הפסח אין זה צלי אש. שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים טעמא דגלי רחמנא צלי אש צלי אש שני פעמים הא לאו הכי הוי אמינא צלי אש היא הלכך אבעי לי' בתחלה. אלא דרב אדא בר אהבה משני לי' שפיר דבאמת שפיר מהני גם זוז"ג כה"ג דגורם האיסור ניכר ביותר להיתרא מטעם זוז"ג אלא דשאני התם אאש קפיד רחמנא ואפי' גרפו והוויית החום נגרם ע"י זוז"ג נמי צלי אש היא עכ"פ משא"כ הכא אעצים דאיסורא קפיד רחמנא וכיון דגרפו והוויית החום נגרם ע"י זוז"ג הא ליתנייהו תו לאיסורא דהא מותר מטעם זוז"ג. וא"כ י"ל דזהו באמת גם דעת הר"ן ז"ל בפסחים דעכצ"ל ומוכח דעצם חום השלהבת של איסור היא ועל כן חזר מסברתו בע"ז שם דהיכא דגורם האיסור ניכר ביותר חמיר מזוז"ג ולא מהני לקולא להתיר ע"י זוז"ג זה. וס"ל דשפיר מהני גם זוז"ג כה"ג דגורם האיסור ניכר ביותר להיתרא מטעם זוז"ג וכדמוכח מהא דפשיט לי' להתיר הפת הנאפה בחום התנור שגרפו דעכצ"ל דהיינו רק מטעם זוז"ג. ומה דאסור הפת באבוקה כנגדו אע"ג דזוז"ג היא היינו כמש"ל בדעת רש"י ז"ל. וע"כ שפיר מקשה ומשני בפסחים שם ודו"ק:

ועפי"ז ממילא מוכרח נמי כדעת הטור והב"י והמג"א ז"ל דה"ה בע"ז דאפי' גחלים ואפרה אסור מ"מ אם אפה בחום התנור שגרפו מותר מטעם זוז"ג. דמ"ש מחום התנור שגרפו מעצי ערלה וכלאי הכרם דג"כ עצם החום של איסור הוא מ"מ מותר מטעם זוז"ג בעצת הוויית החום. ואע"ג דגורם האיסור ניכר ביותר גם בעצם הוויית החום מ"מ חשיב שפיר זוז"ג גם לקולא להתיר ע"י זוז"ג זה ומ"מ ה"ה באפה בגחלים ואפר דע"ז דאסורי יש להתיר שפיר הפת מטעם זוז"ג לפי מה דמבואר בתוס' בפסחים ע"ה בשם הירושלמי שם דגם הגחלים צריכין להתנור לצרף חומם שלא יתפזר נמצא דגם עצם הוויית חום הגחלים נגרמה שפיר ע"י זוז"ג תנור דהיתרא וגחלים דאיסורי כמו חום התנור שגרפו. וממילא מה לן בזה דעיקר האפייה היא ע"י כח אש חום הגחלים הנוצח חום המשומר בהתנור וכנ"ל כיון דמ"מ גם כח חום הגחלים גופה דעיקר אפיית הפת על ידה נגרמה ע"י זוז"ג ומותר לגמרי מטעם זוז"ג דמותר אע"ג דגורם האיסור ניכר ביותר כמו בחום המשומר בתנור שגרפו דמותר מה"ט ומזה צל"ע שיטת הרמ"ה שהביא הטור שם דס"ל דהפת שנאפה בעצי ע"ז אסורה בכל ענין אפי' בגחלים ואפר ובחום התנור שגרפו. ועיין במג"א שם מ"ש לישב שיטת הרמ"ה ז"ל ודבריו סתומים. וכולם הבינו בביאור דבריו ז"ל דהחזיק בדעת הרמ"ה משום דבע"ז זוז"ג אסור והוא עפ"י מה דמפרש הא דאיבעי רמי בר חמא מרב חסדא בסוגיא דפסחים תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרי בקמייתא מהו והקשה הרש"ל שם מה קבעו והרי כבר כתבו התוס' שם בד"ה חדש יותץ דכל עיקר טעמא דרבנן] דשרי בקמייתא משום דס"ל דהשלהבת אינו בא מהעצים אלא מחמת משהו הנשרף וא"כ הוי כמו גחלים דאין האיסור בעין עיי"ש, וא"כ הכא גבי הקדש דאפי' אחר שנשרף ונעשה אפר אסור הוי לעולם האיסור בעין ופשיטא דאסור עכת"ק. וע"כ מפרש המג"א דרמי בר חמא ור"ח ס"ל דרבי ורבנן לא פליגי כלל אי השבח בפת שבח עצים הוא או שבח היסק דלכ"ע שבח עצים היא. ועיקר פלוגתייהו היא אך בזוז"ג אי מותר או אסור ומבעי לי' לרבנן דשרי בקמייתא מטעם זוז"ג מהו ופשיט לי' דבהקדש זוז"ג אסור באמת והפת אסורה לכ"ע. ומקשינן ומה בין זו לערלה אמר רבא הכא השתא ערלה בטילה במאתיים הקדש אפי' באלף לא בטל. וא"כ ממילא ה"ה בע"ז דאפי' באלף לא בטל זוז"ג אסור ועיין במחה"ש שם והנה מ"ש בעיקר ביאור האיבעי דרמב"ח ור"ח נכון היטב דבאמת בש"ס שם לא הכריעו אי עיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן ביש שבח עצים בפת דוקא ודלכ"ע זוז"ג מותר ואמרי' לה רק בלשון אימר דשמעת לי' לרבי דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי' וגם אביי אמר אם תמצא לומר זוז"ג אסור רבי היינו ר"א כו' וא"כ שפיר י"ל דרמב"ח ור"ח ס"ל דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן היא אך בזוז"ג אי מותר או אסור ואם כי באבוקה כנגדו לא הוי זוז"ג כלל מ"מ י"ל דס"ל נמי כמ"ד גחלים לוחשות אסורות ומוקי לה בגחלים לחשות כסתם אפייה בתנור דאיכא שפיר זוז"ג דאין הכרח לאוקמי באבוקה כנגדו כ"א למ"ד אף גחלים לוחשות מותרין וכנ"ל ופסקו כרבנן דזוז"ג מותר דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ומבעי לי' לענין הקדש היכא ס"ל לאותן רבנן דפליגי עלי' דרבי דקיי"ל כוותייהו אי ס"ל דזוז"ג מותר גם בהקדש או אסור בהקדש ולא הוי פשיט לי' מפלוגתא דר"א ורבנן לענין ע"ז דס"ל דזוז"ג אסור וממילא ה"ה בהקדש דשוה לע"ז דאפי' באלף לא בטיל די"ל דרבנן דר"א ור"א ס"ל כרבי דבכל ענין זוז"ג אסור וכדאמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א כו' והוי ניחא לי' בהכי אם כי באמת גם רבנן דר"א ס"ל דזוז"ג אסור וע"י בפרש"י ז"ל שם והיינו משום די"ל דרבי היינו נמי רבנן דר"א ורבי היינו ר"א ומחלוקתו קאמר. ועפי"ז לק"מ ממה שהקשה המהרש"א ז"ל לפירש זה ע"ש. אלא דמפרש"י ז"ל בד"ה ערלה בטילה במאתיים הלכך לא חמיר משכלה ונבער איסורא עכ"ל לא משמע הכי דהעיקר האיבעי דרמב"ח ור"ח היא רק לענין זוז"ג בהקדש אי אסור או מותר ועדיין קשה קושת הרש"ל לפירש"י ז"ל גם לא ידעתי אכתי מה יענה המג"א לקושית הב"י ז"ל דהא בההוא גינתא דאיזדביל בזבל ע"ז אסיקנא בפרק כל הצלמים דזוז"ג מותר אפי' בע"ז ועכצ"ל לרעת המג"א דמדמה ע"ז להקדש דלא קיי"ל כרמב"ח ור"ח במה דס"ל דזוז"ג אסור בהקדש ועדיין קשת שיטת הרמ"ה דפוסק דזוז"ג אסור בע"ז. שוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הפמ"ג ז"ל שם. ועיין בטו"ז יו"ד שם סק"ד מ"ש ליישב שיטת הרמ"ה ולחלק בין זוז"ג דפת שנאפה בעצי איסור לזוז"ג דגינתא דאיזדביל בזבל ע"ז דלא חשיב זוז"ג טובא ומש"ה אסיקא בהו בפרק כל הצלמים דמותר. ואולם מדברי הרי"ף והרא"ש והתוס' ז"ל בד"ה ובהא אפי' מחבריו שהביאו ראי' מההוא גינתא דאיזדביל בזבל דע"ז דאסיקנא בפרק כל הצלמים דמותר לענין הפת הנאפה בעצי איסור מבואר שאין לחלק בזה וצ"ע:

ואמנם נלע"ד ליישב שיטת הפוסקים ז"ל הנ"ל שכתבו לחלק בין אם השלהבת קשור בגחלת ובין אם אינו קשור בגחלת. והיינו דכל שנפרדה אח"כ מהגחלת מותרת. ודאף לכתחלה מותר להדליק מה"ת עכ"פ נר מנר של ע"ז ושל חבירו המדר הנאה ממנו והיא עפ"י מ"ש התוס' שם ליישב קושיתם הנ"ל בשם הר"י וז"ל ופירש הר"י דאפי' בשאבוקה כנגדו לא אסר אלא מדרבנן. ור"ל ורבנן לא החמירו כולי האי לאסור הפת אפי' באפה בחום התנור שגרפו בלבד. ומה"ת לא אסר הפת אפי' הנאפה באבוקה כנגדו:

והיינו משום דבאמת לא גרע כח השלהבת הנכנס בהפת וכאלו מעורב בתוכה מאלו היתה בלי תערובות בעינא עכשיו אחר האפייה ששוב אינה קשורה בהעצים דאיסורא דמותרת מה"ת והיינו משום דבעצם השלהבת ליכא שום איסור מה"ת באמת ולק"מ לשיטת הפוסקים ז"ל אלא דעדיין קשה לכאורה דלמה לא החמירו באמת רבנן גם בזה לאסור הפת אפי' באפה בחום התנור שגרפו בלבד. וגם בתוס' שם דחו פירש הר"י וז"ל ולא משמע כן בשמעתין [ונראה דר"ל דהרי ממה דמשני רב אדא בר אהבה אח"כ הכא אעצים דאיסורא קפיד רחמנא והא ליתנייהו משמע דכל היכא דאיכא עצים דאיסורא בעינא והיינו באבוקה כנגדו שפיר קפיד רחמנא ואסור מה"ת] וגם לא הוי שייך לאפלוגי אי יש שבח עצים בפת או לא כו' עכ"ל. ואמנם נלע"ד להסביר היטב פירש הר"י במה דלא החמירו רבנן כ"א לענין איסור הפת הנאפה באבוקה כנגדו בלבד וליישב קושית התוס' הנזכר דמכח זה דחו פירושו שם. והיא עפ"י מש"ל להסביר שיטת הפוסקים ז"ל דס"ל דבעצם השלהבת אין שום איסור מה"ת אפי' כשהיא קשירה בגחלת. וכל עיקר מה דמוכח איסור הנאה מה"ת מהשלבת הקשירה בגחלת עכ"פ היינו רק משום דבהנאתו מהשלבת הרי הוא נהנה ממילא גם מגוף הגחלת דאיסורא דהרי היא נהנה ורוצה בקיומן להוליד לו שלהבת בכל רגע ורגע משעה שהיא נהנה מהשלהבת לאפות כנגדו או להאיר לו ודממילא ל"ש איסור זה כ"א היכא שנהנה מהשלהבת בעודה קשירה בגחלת במשך איזה זמן. משא"כ בנהנה מהשלהבת ברגע אחד כגון במדליק נרו מנר של איסור או בנהנה מהשלהבת שכבר נפרדה מהגחלת והלכו להם לגמרי וכמו באופה בחום התנור שגרפו בלבד ליכא איסור תורה כלל. וא"כ י"ל דכל עיקר איסור דרבנן ה"ד היכא שעבר לכתחלה אאיסור דאורייתא והיינו באפה כנגד האבוקה הקשירה בגחלת תו גזרו רבנן עלי' איסור לענין דיעבד וחשבו לעצם השלהבת כגוף האיסור וכאלו מעורב בפת. משא"כ באפה בחום התנור שגרפו בלבד או להדליק נר מנר של איסור דליכא שום איסור דאורייתא גם רבנן לא גזרו עלי' איסור ואין להקשות לפי"ז תנור חדש אמאי יותץ דוקא למ"ד זוז"ג אסור ולא מהני לי' צינון ולהסיקו שנית בעצי היתר משום דאף בהיסק שני יהי' אסור הפת הנאפה בו מטעם זוז"ג והיינו תנור דאיסור' ועצים דהיתרא. והרי בהאפייה בהיסק שני ג"כ לא עבר אאיסור תורה כיון דהעצים דאיסורא כבר כלו והלכו להם לגמרי בהיסק ראשון. וליכא בהתנור כ"א תערובות כח האבוקה האסורה הנכנס בתוכה בהיסק ראשון. ולא גרע מאלו הי' כח האבוקה זו בעינא עכשיו שכבר נפרדת מהגחלת שכבר כלו והלכו להם לגמרי דמותר מה"ת אפי' לכתחלה ליהנות ממנו. ולמה יגזרו תו רבנן עלי' איסור לענין דיעבד להיות הפת הנאפה בה בהיסק שני אסור מטעם זוז"ג. דשאני התם דכיון דבהיסק ראשון עבר עכ"פ על איסור מה"ת במה שחיזק התנור חדש בחום דשלהבת הקשירה בהגחלת והי' נהנה אז גם מגוף הגחלת דאיסורא דהרי הוא רצה ונהנה בקיומן להוליד לי שלהבת בכל רגע ורגע לחיזוק התנור ביותר. ממילא גזרו רבנן עלי' איסור לענין דיעבד להיות כגוף איסור מעורב בהתנור ושיהי' הפת הנאפה בו אח"כ בהיסק שני נאסר ממילא מטעם זוז"ג למ"ד זוז"ג אסור משא"כ בתנור ישן שגרפו דלא עבר על איסור תורה לא בשעת הסקה ולא בשעת האפייה לא גזרו רבנן עלי' איסור כלל. ודעפי"ז לק"מ קושת התוס' לפירש הר"י דשפיר הוי שייך לאפלוגי אי יש שבח עצים בפת או לא דאם נאמר דאין שבח עצים בפת אלא שבח היסק והיינו דהשלהבת אינו בא מעצים דאיסורא בעינא אלא ממשהו הנשרף וכדס"ל לרבנן נמצא דגם באבוקה כנגדו הרי אינו נהנה ורוצה בקיומן של העצים דאיסורא בעינא כלל דהרי אדרבה הרי הוא רוצה ונהנה בהעדרן ובביטולן. כי רק העדר והביטול מהעצים מוליד לו האבוקה בכל רגע ורגע משעה שהיא נהנה בהאפייה באבוקה כנגדו וממילא ליכא איסור תורה על האפייה לכתחלה ותו לא גזרו עלי' רבנן איסור לענין דיעבד וזהו עיקר הטעם דרבנן דס"ל דהפת מותרת ולא אשכחינן עצים דאיסורא לרבנן אלא בשרפיפה. וא"ש נמי מה דמשני אח"כ הכא אעצים דאיסורא קפיד רחמנא והיינו שיהי' בעינם בשעה שהיא נהנה מחום באבוקה והא ליתנייהו ולא עבר על איסור תורה בתחלת האפייה בחום התנור שגרפו וממילא לא גזרו עלי' רבנן איסור לענין דיעבד והפת מותרת. ומה דאיבעי לי' לרב חיננא בר אידי כלל בזה י"ל דהיינו משום דהוי ס"ד דידי' באמת דמה דאסרינן הפת באבוקה כנגדו היינו משום דבעצם השלהבת יש איסור תורה דמש"ה אין לחלק באמת בין אבוקה כנגדו לחום התנור שגרפו וכמש"ל לדעת התוס' דבזה הוי ניחא לי' מה דמקשה אח"כ מהא דאמר רב חיננא סבא א"ר יוחנן. הלכך קבעי שפיר וגם רב אדא בר אהבה משני לי' שפיר וכאמור ודו"ק:

ומה מאוד מדוקדק היטב עפי"ז פרש"י ז"ל בסוגיא דפסחים כ"ו בד"ה אפה בו את הפת בהיסק זה לקמן מוקי לה בשאבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה פת בתנור הי' דולק האור ואופהו שהי' נהנה מהאיסור בשעה שהאיסור בעין כו' בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת דכי איתהני פת מאיסור כבר כלה ובטל וגחלים אצטריך לי' דלא תימא דאכתי איתא לאיסורא בעינא וכ"ש בתנור גרוף ואין אבוקה כנגדו עכ"ל. ולכאורה בלא"ה החילוק מבואר בין בישלה ע"ג גחלים לאבוקה כנגדו. דשאני גחלים דאין חומם בא אלא מחמת עצמו ועפרא בעלמא הן משא"כ חום השלהבת שהיא איסור גמור מצד עצמו ודמה"ט גופה איבעי לי' לרב חיננא בר אידי בפסחים ע"ה לאסור הפת אפי' נאפה בחום התנור שגרפו בלבד. וכמ"ש התוס' שם בפסחים שם. גם יש לתמוה טובא על פרש"י ז"ל במה דמפרש דתנור גרוף ואין אבוקה כנגדו הוי כ"ש להיתרא מבישלה ע"ג גחלים והרי לקמן בפסחים ע"ה בעי רב חיננא בר אידי באפה בחום התנור שגרפו מהו אם כי קתני בהדיא בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת הרי דמסתבר דחום התנור שגרפו הוי כ"ש לאיסורא מבישלה ע"ג גחלים וכמ"ש בתוס' שם. וכבר הרגיש בקושיא זו המהרש"א ז"ל בפסחים ע"ה בתוס' שם. ולפמ"ש לק"מ דבאמת כ"ז יתכן שפיר לפי מה דהוי ס"ד דרב חיננא בר אידי דמה דאסרינן הפת באבוקה כנגדו היינו משום דבעצם השלהבת יש איסור מה"ת כיון שבא ונולד מהעצים דאיסורא דמש"ה מסתבר באמת דחום התנור שגרפו אוסר יותר מגחלים כיון דהגחלים לא חשובים באים ונולדים מהעצים דאיסורא משא"כ חום התנור שגרפו וכמש"ל. וגם החילוק בין בישלה ע"ג גחלים לאבוקה כנגדו מבואר בלא"ה דשאני גחלים כו' וכנ"ל. משא"כ לפי מה דפשיט לי' רב אדא בר אהבה דבעצם השלהבת אין שום איסור מה"ת אפי' כשהוא קשורה בגחלת. וכל עיקר האיסור באבוקה כנגדו היינו רק משום שנהנה מגוף העצים דאיסורא א"כ קשה לכאורה דהרי גם בבישלה ע"ג גחלים חשיב נהנה מגוף העצים דאיסורא דמש"ה אסור לכתחלה עכ"פ לאפות ע"ג לכ"ע וכנ"ל:

וא"כ מ"ש בבישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת ובאבוקה כנגדו ס"ל לרבי דהפת אסורה. ועכצ"ל דשאני אבוקה כנגדו דהי' נהנה מהאיסור בשעה שהאיסור בעין והנאה זו אסור מה"ת במה שהרי הוא נהנה ורוצה בקיום האיסור להיות דולק האור ואופהו בכל שעה שהפת בתנור תו גזרו רבנן עלי' איסור גם לענין דיעבד להיות עצם השלהבת חשיב כגוף באיסור וכאלו מעורב בפת והפת אסורה משא"כ בבישלה ע"ג גחלים דהגם דחשיב ג"כ הנאתן הנאה מגוף העצים דאיסורא הנ"ל מ"מ איסור הנאה זו לא הוי אלא מדרבנן דכי איתהני פת מאיסור כבר כלה ובטל ול"ש לומר דהרי היא נהנה ורוצה בקיום האיסור שהרי כבר כלה והלך לו לגמרי וליכא איסור תורה על האפייה לכתחלה תו לא גזרו עלי' רבנן איסור לענין דיעבד להיות חשיב חים הגחלים כגוף איסור וכאלו מעורב בפת ושיהי' הפת אסורה אלא דד"ה הפת מותרת. ודלפי"ז ממילא הוי באמת חום התנור שגרפו כ"ש להיתרא מבישלה ע"ג גחלים דמה בבישלה ע"ג גחלים לא גזרו עליו רבנן איסור מה"ט אם כי הוין דבר שיש בהם ממש כ"ש בחום התנור שגרפו דהוי דבר שאין בה ממש דלא גזרו עליו רבנן איסור מה"ט דכי איתהני פת מהאיסור כבר כלה ובטל. וגם בישלה ע"ג גחלים הוי רבותא טפי דמותר דלא תימא דאכתי איתא לאיסורא בעינא דגם הגחלים אסורין ואיכא איסור תורה גם בבישל ע"ג לכתחלה וממילא תו גזרו רבנן עלי' איסור גם לענין דיעבד ואצ"ל בחום התנור שגרפו דבודאי מותר כיון דליתא לאיסורא בעינא. ועפי"ז א"ש היטב גם פרש"י ז"ל בד"ה ערלה בטילה במאתיים הלכך לא חמיר משכלה ונבער איסורא ולק"מ קושית הרש"ל ז"ל הנ"ל דשפיר י"ל דגם רמב"ח ור"ח ס"ל דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן היא רק ביש שבח עצים בפת ולכ"ע זוז"ג מותר ומיירי באבוקה כנגדו אלא דעיקר האיבעי דרמב"ח היא דכיון דכל עיקר הטעם דס"ל לרבנן דהפת מותרת אפי' באבוקה כנגדו היינו רק משום דלדידהו דס"ל דאין שבח עצים בפת והיינו דהשלהבת אינו בא מהעצים אלא מחמת משהו הנשרף גם באבוקה כנגדו הרי אינו נהנה ורוצה בקיום האיסור בעין והוי כמו גחלים דכי איתהנו פת מאיסור כבר כלה ובטל וליכא איסור תורה בהאפייה לכתחלה וממילא תו לא גזרו עלי' רבנן איסור לענין דיעבד וכנ"ל. א"כ כיון דחזינן דרבנן גזרו איסור גם בכה"ג לענין לכתחלה עכ"פ דחשיב לדידהו הנאת עצים גם בכה"ג ולכ"ע אסור לאפות בהם לכתחלה עכ"פ י"ל דבהקדש דחמיר גזרו איסור גם בכה"ג אפי' לענין דיעבד להיות עצם החום חשיב כגוף איסור וכאלו מעורב בפת והפת אסורה. דלא ניתר ג"כ מטעם זוז"ג עכ"פ כיון דמיירי באבוקה כנגדו. ופשיט לי' דבהקדש גזרו רבנן עלי' איסור באמת גם לענין דיעבד והפת אסורה. ומקשה הש"ס והא בין זו לערלה ומשני הכי השתא ערלה בטילה במאתיים הלכך לא חמיר משכלה ונבער איסורא ולא עבר על איסור תורה להיות גזרו עלי' רבנן איסור גם לענין דיעבד משא"כ הקדש דאפי' באלף לא בטיל שפיר גזרו רבנן עלי' איסור גם לענין דיעבד ודו"ק:

ועפי"ז ממילא יש לקיים היטב סברת הר"ן ז"ל בע"ז שם דכל היכא דגורם האיסור ניכר ביותר חמיר מזוז"ג ולא מהני לאקולי ולהתיר ע"י זוז"נ זה. וה"ט דאסור הפת באבוקה כנגדו אע"ג דזוז"ג היא וכנ"ל והא דפשיט לי' להתיר הפת הנאפה בחום התנור שגרפו אע"ג דלא הוי ג"כ זוז"ג מה"ט דגורם האיסור ניכר ביותר וכנ"ל. היינו רק משום דבעצם החום ליכא שום איסור וכולי גורם דהיתרא. וממילא נכון היטב גם דעת הש"ך ז"ל דבע"ז דגחלים ואפר אסור אפי' אם אפה בגחלים ואפר דאסורי בלבד בלעדי אבוקה כנגדו הפת אסורה אע"ג דמ"מ זוז"ג היא בעצם הוויית החום וכנ"ל מ"מ לא מהני להתיר הפת ע"י זוז"ג זה כיון דכח הגחלים ואפר דאסורי ניכר ביותר בעצם הוויית החום מגורם התנור ומה"ט נמי הוצרך הר"ן ז"ל שם לפרש הטעם דבישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת משום דמיקלי קלי איסורא דוקא דאם נאמר דאכתי איתא לאיסורא בעינא הוי אסור הפת כמו באבוקה כנגדו והיינו מה"ט דאמרן וה"ה באפה בחום התנור שגרפו מעצי ע"ז דהחום של איסור הוא הפת אסורה אע"ג דזוז"ג היא בעצם הוויית החום כיון דמ"מ גורם האיסור ניכר ביותר בהוויית החום מגורם התנור אלא דצ"ע דאמאי יהי' חום התנור שגרפו מעצי ע"ז אסור יותר מחום התנור שגרפו מקליפי ערלה וקשין של כלאי הכרס דמותר. והרי שניהם באים מחום האבוקה ובחום האבוקה אין חילוק כלל בין ע"ז לערלה ולכלאי הכרם דבשניהם אסור מה"ת לאפות כנגדן לכתחלה ורבנן גזרו עלי' איסור גם לענין דיעבד ומ"מ בחום התנור שגרפו לא גזרו איסור והפת מותרת ומה שהביא ראי' מההוא איבעיא דבעי רב חיננא בר אידי דמבואר דמסתבר דחום התנור שגרפו אוסר יותר מגחלים ואפר וא"כ באליל דאפי' גחלים ואפר אסור פשיטא דאפי' באפה בחומו של תנור אסור. הנה לפמש"ל כ"ז יתכן שפיר דוקא לפי מה דהוי ס"ד דרב חיננא בר אידי משא"כ לפי מה דפשיט לי' רב אדא בר אהבה מסתבר דגחלים ואפר כל היכא דאיסורא אוסר יותר מחום התנור שגרפו דליתא לאיסורא בעינא ובכל ענין מותר וכפרש"י ז"ל הנ"ל. ואין להקשות לפי"ז מה שהוצרך הר"ן ז"ל לפרש הטעם דבישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותר משום דמיקלי קלי אסורא דוקא אע"ג דהרי גם בלא"ה יש להתיר הפת הנאפה ע"ג מטעם זוז"ג והיינו חום המשומר בתנור דהיתרא וחום הגחלים דאיסורא די"ל כמש"ל ליישב קושיא זו לענין אבוקה גופה וממה דמשמע כן באמת מדברי הטור ביו"ד שם דעצם החום של איסור הוא דלא הותר הפת הנאפה בה רק מטעם זוז"ג וגם הביא דעת הרמ"ה דאוסר הפת לגמרי. לק"מ די"ל דס"ל כדעת הר"ן והתוס' בפסחים הנ"ל דגם הערלה וכלאי הכרם עצם החום של איסור היא כיון דבא ונולד מעצים דאיסורא. ומה דמתירין הפת הנאפה בחום התנור שגרפו היינו רק מטעם זוז"ג. אלא דלפי"ז אזדא לי' סברת הר"ן ז"ל לגמרי ונכון היטב דעת הטור והב"י ובמג"א ז"ל וכנ"ל. ואמנם נלע"ד לקיים דעת הש"ך ז"ל ע"ד שכתב המג"א ז"ל ליישב דעת הרמ"ה הנ"ל. והיא דכיון דאמרי' בסוגיא דאפי' לרבנן דשרי הפת באבוקה כנגדו משום דלדידהו לא הוי נהנה מהאיסור בעין וליכא איסור תורה גם באבוקה כנגדו ומש"ה תו לא גזרו רבנן עלי' איסור לענין דיעבד להיות חשיב כח האבוקה הנכנס בפת כגוף האיסור המעורב בפת וכנ"ל. ה"ד בערלה וכלאי הכרם דבטילי במאתיים משא"כ בהקדש דאפי' באלף לא בטיל שפיר החמירו רבנן עלי' איסור לענין דיעבד להיות חשובי כח האבוקה הנכנס בפת כגוף איסור המעורב בפת אע"ג דגם באבוקה כנגדו הוי כלה ונבער איסורא לדידהו וליכא איסור תורה באפייה לכתחלה וא"כ ממילא ה"ה בע"ז ובאפה בחומו של תנור שגרפו בלבד דכבר כלה ונבער איסורא וליכא איסור תורה באפייה לכתחלה לכ"ע בודאי החמירו רבנן עלי' איסור לענין דיעבד להיות חשיב עצם חום התנור שגרפו הנכנס בפת כגוף איסור המעורב בפת. ולא מהני זוז"ג בעצם הוויית החום להתיר הפת מה"ט גופה דלא מהני באבוקה כנגדו להתיר מטעם זוז"ג לסברת הר"ן ז"ל והיינו משום דלעולם גורם האיסור ניכר ביותר מגורם ההיתר. דמה לי באבוקה כנגדו אליבא דרבנן מבחום התנור שגרפו אליבא דכ"ע. דהרי בשניהם ליכא איסור תורה בהאפייה לכתחלה מ"מ החמירו רבנן בהקדש איסור גם לעני דיעבד באבוקה כנגדו גם אליבא דרבנן כיון דאפי' באלף לא בטיל. וממילא ה"ה בחום התנור שגרפו ובע"ז דאפי' באלף לא בטיל בודאי החמירו רבנן איסור גם לענין דיעבד. ונתיישב היטב שיטת הרמ"ה ז"ל ודו"ק:

ואמנם כיון דבאמת עיקר סברת הר"ן ז"ל בטעם דאסרינן הפת באבוקה כנגדו אע"ג דזוז"ג היא דהיינו משום דגורם האיסור ניכר ביותר מגורם ההיתר אינו מוכרח עכ"פ גם לפמ"ש בשיטת הפוסקים ז"ל. דהרי שפיר יש לפרש הטעם כמש"ל בדעת רש"י ז"ל ממילא יש לקיים היטב גם דעת הטור והב"י והמג"א ז"ל גם לשיטת הפוסקים ז"ל. וא"כ י"ל דזהו באמת גם דעת רש"י ז"ל דבגחלים כל היכא דאיסורי יש להתיר שפיר אם כי גורם האיסור ניכר ביותר וא"ש היטב מה דנקט רש"י ז"ל בפירושו אפה בו את הפת הך אקומתא דמוקמינן לה לקמן באבוקה כנגדו דוקא וכנ"ל ודו"ק:

ועפי"ז ממילא יש ליישב היטב גם דעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהנה לכאורה עדיין קשה על הטור דס"ל דבגחלים כל היכא דאיסורי יש להתיר שפיר מטעם זוז"ג אם כי גורם האיסור ניכר ביותר וגם לדעת הרמ"ה דאוסר ה"ד בע"ז אבל בערלה וכלאי הכרם לכ"ע מותר מטעם זוז"ג דהרי לפי"ז יקשה דעת אביו הרא"ש ז"ל דפוסק גם לענין כלאי הכרם וערלה כמ"ד בישל ע"ג גחלים לוחשות אסורות והרי בערלה וכלאי הכרם לכ"ע זוז"ג מותר וא"כ הוי"ל להתיר הפת גם בבישל ע"ז גחלים לוחשות מטעם זוז"ג עכ"פ ולכאורה הי' נראה דס"ל להטור דסיפה דבישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת לא קאי כלל אתנור אלא בבישול ע"ג גחלים ע"ג כירה בלא תנור כלל באופן דליכא זוז"ג שוב ראיתי דבלא"ה יש ליישב היטב ולומר דהא דהגחלים צריכין להתנור לצרף חומם שלא יתפזר ה"ד באופה מנגד הגחלים מלמעלה או מצידיהן דאין חומן רב כל כך כמו חום האבוקה העולה למעלה ויוכל לפעול פעולתה גם למה שנגד לה משא"כ הגחלים דאין חומם רב כל כך ואינם יכולים לפעול פעולתם למה שנגד להם כ"א ע"י התנור המצרף חומם שלא יתפזר משא"כ באופה ע"ג גחלים ממש שפיר יכולים לפעול פעולתם כפי מה שהם פועלים גם בלעדי התנור המצרף חומם שלא יתפזר. ונמצא דפעולת הגחלים בפת הנאפה על גביהן הוי שפיר בגורם אחד של איסור בלבד כמו באבוקה כנגדו. ומש"ה שפיר פסק הרא"ש ז"ל כמ"ד בישל ע"ג גחלים לוחשות אסורות אע"ג דזוז"ג מותר כיון דמיירי בבישול ע"ג גחלים דבפעולת החום הגחלים ליכא אלא גורם אחד של איסור לבד. ואע"ג דמ"מ הרי הפת נאפה כמו כן גם מחום המשומר בתנור דהיתרא מ"מ עיקר האפייה היא ע"י הגחלים הלכך חמור היא זוז"ג וכנ"ל משא"כ הטור דמיירי מדין אפה בו את הפת דהיינו בקרקע התנור ממש בלי הפסק גחלים ביניהם כסתם אפייה בתנור מש"ה שפיר פוסק דכל היכא דאין אבוקה נגדו מותר מטעם זוז"ג אע"ג דגחלים לוחשות עכ"פ נגדו. ועפי"ז ממילא נכון היטב דעת הרמב"ם ז"ל דפוסק לקולא דגחלים לוחשות מותרין דהרי לפי מה דנקטינן אנן דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן היא אך בשבח עצים בפת ולכ"ע זוז"ג מותר. דהרי קיי"ל כרבי דהפת אסורה אע"ג דקיי"ל דזוז"ג מותר ותנור חדש יוצן ע"כ מוכח כמ"ד דגחלים לוחשות נמי מותרין. דאל"כ קשה דלמה לא מבואר בהברייתא הדין דגחלים לוחשות דאין לומר דהוי בכלל דאפה בו את הפת דרישא דמיירי אפי' בגחלים לוחשות נגדו דא"כ קשה מ"ט דרבי דאוסר את הפת כיון דהוי שפיר זוז"ג כשאופה ע"ג קרקע התנור והגחלים נגדו כסתם האפייה בתנור. ואין לומר דהוי בכלל דבישלה ע"ג גחלים דסיפה ומה דלכ"ע הפת מותרת היינו רק מטעם זוז"ג דהרי בסיפה בבישלה ע"ג לא הוי זוז"ג כלל וכאמור. אלא ודאי דגחלים לוחשות נמי מותרין והוי שפיר בכלל דבישלה ע"ג גחלים דסיפה דד"ה הפת מותרת ולאו מטעם זוז"ג אלא דכיון דנעשה גחלים הלך איסורן מהם אעפ"י שהן בוערות ודו"ק היטב כי היא נכון בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

אמרי בינה (שות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה