אמרי בינה (שות)· רבי יחיאל הלוי רוזנפלד
סימן ב
נשאלתי בס"ת שנמצא טעות באמצע הקריאה בפרשת פנחס שבמקום חטאת נמצא כתיב לחטאת והטעות ההיא נמצא באמצע קריאות העולה להוספה שכבר עלו שבעה קרואים. אלא שעדיין לא קראו להעולה אחרון. ונשאלתי כדת מה לעשות. והשבתי לקרוא עוד עם עולה זה עד מקום שיוכל להפסיק ולגמר הקריאה עמו. דהיינו שלא יהי' בקריאתו פחות משלשה פסוקים וגם לא יהי' במקום שיגמר הקריאה עמו פחות משלשה פסוקים לפני הפרשה ויברך העולה זה ברכה אחרונה על גמר קריאתו בס"ת זו הפסולה ולהוציא אח"כ ס"ת אחרת הכשר להעולה אחרון ולהעולה למפטיר אמרתי לבאר טעמי ונמוקי עמי בזה בעזהשי"ת:
הנה דעת המרדכי בפ"ב דמגילה. דאם כיוצא הטעות באמצע קריאות העולה. לא יוציא ס"ת אחרת הכשר מיד שנמצא הטעות באמצע קריאות העולה ולהשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר. אלא משלים קריאתו בס"ת זו הפסולה דוקא. בין אם נמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו ובין אם נמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו ויצטרך לקרות עוד עמו בס"ת הפסול עד מקום שיוכל להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. ובע"כ יצטרך לקרות הטעות בע"פ וקיי"ל דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ. משום דכשיוצא ס"ת אחרת הכשר באמצע קריאות העולה ולהשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר. יצטרך לברך העולה זה ברכה ראשונה פעם שנית על השלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר והוי ברכה שאינה צריכה ומוטל ביותר להשלים קריאתו בס"ת הפסולה ולקרות הטעות בע"פ מלהשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר ולהביא עצמו לידי חיוב ברכה שאינה צריכה. אמנם דעת הר"י בי רב דאם נמצא טעות באמצע קריאות העולה לא ישלים קריאתו בס"ת הפסול אלא מוציאין מיד ס"ת אחרת הכשר ומשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר דוקא ואין צריך לברך ברכה ראשונה פעם שנית על השלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר והב"י בש"ע או"ח סי' קמ"ג סעי' ד' וביו"ד סי' רע"ט סעי' ב' פסק כדעת מורו הר"י בי רב. והטו"ז תמה על פסק זה מהא דאמרי' ביומא עיי"ן גבי כה"ג ביוה"כ שהי' קורא פרשת אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור בס"ת ובעשור שבחומש הפקודים הי' קורא בע"פ אמאי קורא בע"פ נגלול ונקרי. אמר רב הונא ברי' דרב יהושיע אמר רב ששת לפי שאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור ופרש"י מפני כבוד הציבור שיהי' דוממים ומצפים לכך. וא"כ גם כאן למה לא ניחוש לכבוד הציבור שלא להוציא ס"ת אחרת באמצע קריאות העולה. דהרי הכא איכא טפי טרחה וגלילה דגבי כה"ג דכאן יהי' תרתי הוצאת ס"ת אחרת וגלילתה. והוי ניחא לי' דשאני הכא דכיון דע"כ יצטרך להוציא אח"כ ס"ת אחרת כשיעמוד אחר תחתיו ולא ניחוש לכבוד הצבור א"כ אמאי לא נוציא תיכף ס"ת אחרת ויקרא גם הראשון בספר הכשר. ועפי"ז חידש לומר. דאם נמצא הטעות באותו שהיא קורא אחרון ואין אחריו עוד קורא אסור באמת להוציא ס"ת אחרת באמצע קריאות העולה אחרון. מפני כבוד הציבור שהוא תלמוד ערוך. אלא ישלים קריאתו כולה בס"ת הפסול. ואע"ג דגם הכא צריך להוציא ס"ת אחרת אח"כ כשיקרא להמפטיר מ"מ התם ליכא מפני כבוד הציבור דהרי בלא"ה מפסיקין שם קצת באמירת קדיש ומש"ה תו לא קפדו הציבור בשהייה קצת יותר בהוצאת ס"ת אחרת וגלילתה. משא"כ בקריאות שאר העולים. וה"ה אם נמצא הטעות באמצע קריאות המפטיר דלא יוציא ס"ת אחרת מפני כבוד הציבור אלא ישלים קריאת המפטיר כולה בס"ת הפסול עכת"ד. ולפי"ז ממילא ה"ה בנמצא הטעות באמצע קריאות העולה להוספה כמו בנ"ד דכיון שאין מההכרח להוציא אח"כ ס"ת אחרת להעולה אחרון שיעמוד תחתיו ולא ניחוש לכבוד הציבור אחר שכבר עלו שבעה קרואים המחויבים לעלות. ואפשר לגמר עם העולה זה להוספה כל הסדרא כולה ויהי' הוא בעצמו אחרון מש"ה אסור באמת להוציא ס"ת אחרת באמצע קריאות העולה להוספה אלא יגמר עמו כל הסדרא כולה ויהי' הוא עצמו העולה אחרון:
אמנם הנה מדברי הרמ"א ביו"ד שם במ"ש שם הגה על דברי המחבר שהם כדברי מורו הר"י בי רב דאין חילוק בזה בין שנמצא הטעות בס"ת הראשונה. בין שנמצא הטעות בס"ת השנייה שקורין בה חובת היום למפטיר. מבואר בהדיא דיש להוציא ס"ת אחרת באם נמצא הטעות באמצע קריאות המפטיר וממילא ה"ה באם נמצא הטעות באמצע קריאות העולה אחרון או העולה להוספה יש להוציא ס"ת אחרת לדעת הרמ"א ז"ל. ועוד כ"ש הוא מאם נמצא הטעות באמצע קריאות המפטיר דקריאות העולה אחרון הוא חובת היום יותר מקריאות העולה מפטיר בס"ת השנייה. דקריאות התורה בשבת עוד משה תיקן עיין במג"א ריש סימן קל"ב. וקריאות פרשת היום בס"ת הוא תקנת הגאונים ורבנן סבראי. עיין בתוס' ורא"ש סוף מגילה. וכבר הרגיש בזה הטו"ז בעצמו שם וכתב וז"ל ואף שמדברי הרמ"א שכתב כאן ואין חילוק בזה כו'. משמע שאף בקריאות הקורא אחרון יש לנהוג כדרך הש"ע מ"מ תלמוד ערוך שזכרתי דוחקני בזה לנהוג כדברי המררכי. באם נמצא הטעות בקריאות האחרון כו' ולא יוציא אז אחרת אבל בקריאות הקודמים לו יש לנהוג כדברי הש"ע עפ"י רבו עכ"ל ולפי"ז נשאר תמיהות הטו"ז מהש"ס יומא שם לדעת הרמ"א ז"ל דס"ל דאף בנמצא הטעות באמצע קריאות המפטיר צריך להוציא ס"ת אחרת. ולא חישינן לכבוד הציבור:
ואולם באמת גם דעת הטו"ז צל"ע. במה דהוי כחא ליי' דאם נמצא הטעות באמצע קריאות שאר העולים דיש לנהוג כדרך הש"ע עפ"י רבו להוציא ס"ת אחרת באמצע הקריאה מטעם דכיון דע"כ יצטרך להוציא אח"כ ס"ת אחרת כשיעמוד אחר תחתיו ולא ניחוש לכבוד הציבור. א"כ אמאי לא נוציא תיכף ס"ת אחרת ויקרא גם הראשון בס"ת הכשר וכנ"ל והרי גם ע"ז גופה דבין גברא לגברא עכ"פ לכ"ע צריך להוציא ס"ת אחרת ולא חישינן לכבוד הציבור קשה לכאורה טובא דלמה לא ניחוש באמת לכבוד הציבור שלא להוציא ס"ת אחרת. אלא ישלים מנין העולים והקריאה כולה בס"ת הפסולה ועכצ"ל דהיינו משום דאיך יברכו שאר העולים אשר יעלו מעתה ברכת התורה על הקריאה שלהם בס"ת הפסול דאיסור הברכה על ס"ת פסולה לא מצינו שיהי' מותר מפני כבוד הציבור. א"כ ממילא לק"מ גם במה דס"ל דיש להוציא ס"ת אחרת אפי' בנמצא הטעות באמצע קריאות המפטיר ולא חיישינן לכבוד הציבור די"ל דהיינו משום דאיך יברך לכתחלה זה העולה הנמצא טעות באמצע קריאתו ברכה האחרונה על השלמת קריאתו בס"ת הפסולה ומש"ה מוטב ביותר להשלים קריאתו בס"ת הכשר דוקא. לפי מה שפסקו כדעת הר"י בי רב דכשיוציאו ס"ת אחרת באמצע קריאתו א"צ לברך עליו ברכה ראשונה פעם שנית ולא יבא עצמו בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת לידי חיוב ברכה שאינה צריכה ועכצ"ל דכל עיקר קושית הטו"ז היינו רק עפ"י מ"ש הרמ"א ז"ל הג"ה על דברי המחבר באו"ח שם שהם כדברי מורו הר"י בי רב ואם כבר קרא עמו שלשה פסוקים ואפשר להפסיק פוסקים ומברך לאחריה. ומשלימין המנין בס"ת האחר שמוציאין מרדכי דבפרק ב' דמגילה עכ"ל. ומזה מבואר דכל עיקר מה דפסק כהר"י בי' רב באם נמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו דמוציאין ס"ת אחרת באמצע קריאות העולה. היינו רק משום דכשישלים קריאתו בס"ת הפסולה יצטרך לקרות הטעות בע"פ. אבל מה שיברך ברכה האחרונה בהשלמת קריאתו בס"ת הפסולה לא איכפת לי' מידי. וע"ז שפיר הקשה הטו"ז דהרי מהש"ס ביומא שם מוכח דשרינן איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור וא"כ גם כאן למה לא ניחוש לכבוד הציבור ולא נוציא ס"ת אחרת באמצע קריאות העולה. אפי' בנמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו ויצטרך לקרות הטעות בע"פ ואולם הנה לפי"ז הדק"ל גם על מה דס"ל דיש להוציא ס"ת אחרת בין גברא לגברא דלמה לא ניחוש לכבוד הציבור כיון דלא איכפת לן מידי בברכת התורה על ס"ת הפסולה:
ונלע"ד ליישב דעת הטו"ז ז"ל בזה. דהנה באמת דעת הרמ"א ז"ל בהגה באו"ח שם בלא"ה תמוה טובא לכאורה חדא כאשר כבר תמה עליו הטו"ז באו"ח שם דהרכיב ב' הדיעות דעת הר"י בי רב ודעת המרדכי ביחד דמסתימת דברי הר"י בי רב משמע דבכל ענין ס"ל דמשלים קריאתו בס"ת הכשר דוקא. והיינו משום דאיך יברך ברכה אחרונה על השלמת קריאתו בס"ת הפסולה דאף לדעת הרמב"ם ז"ל בתשובה הובא באבודרהם דף מ"א דמותר לברך על ס"ת פסולה ה"ד היכא דא"א בלא"ה משא"כ היכא דאפשר בלא"ה גם לדעת הרמב"ם ז"ל אסור לברך על ס"ת פסולה. וכמ"ש הכ"מ בפ"ו מה' ס"ת ליישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל שם שלא יסתרו למ"ש בתשובה. ולשיטת הר"י בי רב דכשמשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר א"צ לברך ברכה ראשונה פעם שנית ולא יבא עצמו לידי חיוב ברכה שאינה צריכה בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת. הוי שפיר אפשר בלא"ה שיברך ברכה אחרונה בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול. והיינו להשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר ומש"ה ס"ל באמת דבכל ענין משלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר דוקא. ותו קשה דאף אם נאמר דגם דעת הר"י בי רב מודה לזה דהיכא שנמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. דמשלים קריאתו בס"ת הפסול. י"ל דהיינו משום דס"ל היפך דעת הכ"מ בפ"ו מה' ס"ת הנזכר ודבכל ענין מותר לברך על ס"ת פסולה אפי' היכא דאפשר בלא"ה משא"כ לפי מה שהביא הרמ"א בסוף הסעי' שם ב' דיעות בזה. אם מותר לברך על ס"ת פסולה אפי' היכא דא"א בלא"ה לקרות כגון שאין להם ס"ת אחרת כשרה כלל לקרות מתוכה ולא הכריע. וקיי"ל לחומרא דבכל ענין אסור לקרות ולברך על ס"ת פסולה איך התיר להשלים הקריאה בס"ת הפסול ולברך עלי' ברכה האחרונה:
אמנם כן גם דעת הר"י בי רב גופה תמוה לכאורה. במה דס"ל דכשמשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר אין צריך לברך ברכה הראשונה פעם שנית. והרי מדברי הש"ס יומא שם מבואר דצריך לחזור ולברך. וכמו שהביא המרדכי שם ראי' לדבריו. מהא דפריך תו הש"ס התם. וניתי אחרינא ונקרי. ופרש"י אחרינא שיהי' נגלל לפרשה שלישית. רב הונא ברי' דר' יהודא אמר משום פגמו של ראשון. ופרש"י שלא יאמרו חסר הוא. ר"ל אמר משום ברכה שאינה צריכה. ופרש"י שיהא צריך לחזור ולברך עיי"ש. הרי מבואר בהדיא בש"ס שם דכשיוצא ס"ת אחרת באמצע הקריאה צריך לברך עלי' פעם שנית והוי ברכה שאינה צריכה ומוטב ביותר לקרות בע"פ. מלהוציא ס"ת אחרת ולהביא עצמו לידי חיוב ברכה שאינה צריכה עוד הוסיפו הפוסקים ז"ל לתמוה על שיטת הר"י בי רב ולהביא ראי' לשיטת המרדכי. מההוא דתורמס באו"ח סי' ר"י סעי' וא"ו. והוא מהירושלמי דאם נטל בידו פרי לאכלה. ובירך עלי'. ונפל מידו ונאבד או נמאס. דצריך לחזור ולברך. אעפ"י שהי' לפניו יותר מאותו המין כשבירך על הראשון. וכ"מ עוד בסי' ק"ע בההוא עובדא שהביא הב"י שם בשם הרד"א. בר"ח טבת שמוציאין ב' ספרים. וטעה הש"ץ ופתח את של חנוכה. ובירך עלי'. והזכירוהו הציבור שטעה. וגלל הס"ת עד שהגיע לפרשת ר"ח. יש אומר'ם שצריך לחזור ולברך. כדאיתא בירושלמי כו'. אם נטל תורמס ונפל מידו ונטל אחר צריך לברך שנית. לפי שלא הי' דעתו לכך. ה"נ כיון דלא נתכוין בברכתו על זאת הפרשה צריך לחזור ולברך. והוא ז"ל כתב שטעה כי לא קיי"ל כהירושלמי כו'. אלא כל דמנח קמי' חייל ברכה עלי'. ה"נ הא ס"ת קמי' ודעתו עלוהי לכל הפרשיות גם אם לא הי' גולל אותו הס"ת שבירך עלי'. אלא פתח ס"ת האחר. יש פנים להתיר. כיון שהוציאו שניהם יחד לקרות שתי הפרשות שהם ענין היום. י"ל דמנחי קמי' הוי ודעתו עלוהי עכ"ל. ומשמע דוקא משום שהוציאו שניהם יחד הוא דס"ל דיש פנים להתיר. אבל אם הי' מוציא אח"כ ס"ת אחרת גם הרד"א הי' מודה דצריך לחזור ולברך. ובאמת כי גם דעת הרד"א גופה תמוה לכאורה. במה דפוסק בעובדא דידי' דא"צ לחזור ולברך. משום דהא ס"ת קמי' ודעתו עלוהי לכל הפרשיות כו'. ואיך אפשר לומר כן. הרי בודאי לא עלה על דעת זה העולה כלל שיקרא הוא בעצמו כל הפרשות כולם. מה גם בשני הס"ת וגרע עוד מההוא דתורמס. די"ל דמסתמא עכ"פ הי' דעתו לאכול גם פרי אחר. אם כי לא הי' דעתו כן בפירוש משא"כ הכא דבודאי לא הי' דעתו כלל שיקרא הוא בעצמו גם הפרשה זו ובס"ת זו. וגם דעת הב"י בש"ע תמוה לכאורה. דבסי' ק"מ סעי' ג' העתיק ההוא עובדא דהרד"א. והביא ב' דיעות אם צריך לחזור ולברך. ולא הכריע. ומזה נראה דעתו ז"ל לפסוק הלכה דא"צ לחזור ולברך. דספק ברכות להקל. בשגם כי הביא זאת הדיעה דא"צ לחזור ולברך בראשונה ובסי' ר"ו סעי' וא"ו גבי תורמס. סתם ופסק דצריך לחזור ולברך וחזר בש"ע ממ"ש בב"י בסי' ק"מ. דהך עובדא דהרד"א תלוי בההוא דתורמס. וכנראה באמת גם מדברי הרד"א גופה הנ"ל. ודלפי מה דקיי"ל אנן בההוא דתורמס דצריך לחזור ולברך. גם בההוא עובדא דהרד"א צריך לחזור ולברך. וע"י בטו"ז ומג"א שם:
ונלע"ד ליישב הכל על נכון. עפ"י מה שנלע"ד בביאור מחלוקת הפוסקים ז"ל הנ"ל. בענין אם מותר לברך על ס"ת הפסולה. דדעת הרמב"ם ז"ל בתשובה הנ"ל. דמותר לברך על ס"ת הפסולה. וביאר טעמו בתשובה שם. משום דאין הברכה על הקריאה בספר. כמו הברכה על נטילת לולב וישיבת סוכה. שעלי' מברך ואם הי' פסולים לא עשה מצוה. משא"כ בקריאות התורה מצוה הוא הקריאה. בין שקרא בס"ת כשר ובין שקרא בס"ת פסול כו'. ואולם דעת הרשב"א ז"ל. דאסור לברך על ס"ת פסולה. ונלע"ד להסביר היטב שיטתם ז"ל דהנה באמת הגם דבקריאות התורה עיקר המצוה היא הקריאה מ"מ הרי בנוסח הברכה אינו מברך על הקריאה. רק על התורה. וא"כ י"ל בשיטת הרשב"א ז"ל דהכוונה בברכת התורה על הקריאה בציבור. נשתנה מברכת התורה בשחרית. שהאדם מצוה לברך על העסק והקריאה בתורה. דהתם עיקר כוונת הברכה היא על התורה שניתן לנו מסיני שזכינו לחמדה גנוזה של הקב"ה לא על גוף הספר שהיא עוסק וקורא מתוכו. משא"כ בברכת התורה על הקריאה בציבור. עיקר הכוונה היא על גוף הס"ת דמונח קמי' לקרות מתוכה. ודעתו עלה בברכתו דעל גוף העסק והקריאה מתוכה. כבר נפטר בברכת שחרית. ועי' במג"א סי' קל"ט סק"ה. וזהו עיקר הפירוש מה דאמרי' ומבואר ג"כ בש"ע סי' קל"ט סעיף ח' דברכת התורה על הקריאה בציבור בשביל כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור. דהיינו בשביל כבוד התורה דמונח קמי' לקרות מתוכה דכבוד הוא לה לברך עלי' כשקורא מתוכה בציבור. ומש"ה כשהיא פסולה אין מהראוי לברך עלי'. ואמנם בדעת הרמב"ם ז"ל י"ל דס"ל דגם בברכת התורה על הקריאה בציבור. עיקר הכוונה על התורה שניתן לנו מסיני. כמו בברכת התורה בשחרית. דגם ברכת התורה על הקריאה בציבור עיקר הברכה היא על גוף העסק והקריאה בתורה. דלא נפטרה בברכת שחרית. מה"ט גופה. כיון דצריך לברך עלי' בשעת קריאה. מש"ה ממילא תו לא פטרה ולא נתכוין עלי' בברכת שחרית. וזהו עיקר מה דקיי"ל דברכת התורה על הקריאה בציבור בשביל כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור והיינו בשביל כבוד התורה הניתן לנו מסיני דכבוד היא לה לברך עלי' על הקריאה בציבור בפני עצמה. שזכינו לחמדה גנוזה של הקב"ה. ומש"ה ממילא אף שהס"ת המונח קמי' לקרות מתוכה פסולה היא. מ"מ מותר לברך על הקריאה מתוכה בציבור כיון שאין הברכה מוסב עלי' כלל. רק על עיקר התורה הניתן לנו מסיני ודו"ק:
ובזה א"ש ומובן היטב גם דעת הרמב"ם ז"ל בענין הקורא בתורה ונשתתק. דס"ל דהעומד תחתיו לקרות. א"צ לברך ברכה ראשונה פעם שנית. משום דכבר יצא בברכת הראשון. וע"ז תמהו. דהרי האידנא דכל אחד מהעולים לקרות מברך בפני עצמו ברכה תחלה וסוף. א"כ אין הקורא המברך מוציא את הרבים בברכתו. ולמה יועיל ברכת הראשון לזה השני העומד תחתיו לקרות ועי' בש"ע או"ח סי' ק"מ סעיף א'. ולפמ"ש יש ליישב היטב בצירוף שיטת הפוסקים ז"ל. וכ"נ עיקר בדעת הטו"ז שם סק"ב ובסי' קמ"א סק"ג. לענין שזה קורא וזה מברך דהשומע הקריאה חשיב כקורא בעצמו עיי"ש וא"כ ממילא לפמ"ש בדעת הרמב"ם ז"ל. דעיקר ברכת התורה על הקריאה בציבור היא על גוף העסק והקריאה בתורה. דלא נפטרה בברכת שחרית. חיוב הברכה מוטל על כל הציבור השומעים. וחשובים כעוסקים וקוראים בעצמם בתורה בציבור דלא נפטרה בברכת שחרית דכבוד התורה היא לברך עלי' בפני עצמה בשעה שהם קוראים בה בציבור:
ועכצ"ל דהגם דאין הקורא המברך מוציא את הרבים בברכתו. לענין שאר הקריאות כיון דהאידנא כל קורא מברך בפ"ע על הקריאה שלו. מש"ה לא נתכוין זה לפטור כ"א קריאה שלו בלבד מ"מ לענין אותו הקריאה בעצמו שהוא עולה לקרות שפיר מתכוון להיות מוציא את הרבים השומעים ומחויבים לברך והוי לי' כאלו ברכו בפני עצמם על זאת הקריאה שהוא עולה לקרות. ומש"ה בנשתתק זה העומד תחתיו לקרות. א"צ לברך ברכה ראשונה פעם שנית. אחר שכבר יצא בברכת הראשון שנתכוין לפטרו מברכה לענין אותו הקריאה עכ"פ שרצה הוא לקרות. ודמי שפיר לתקיעות שופר. דקיי"ל באו"ח סי' תקפ"ה סעיף ג' דאם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר ודי בברכה שבירך הראשון. משום דהראשון עשה הברכה שיצאו כל הקהל בה ע"ש.
ועפי"ז יבואר היטב מחלוקת הפוסקים ז"ל הנ"ל בענין טעות הקריאה. וטעות הנמצא בס"ת באמצע הקריאה. דהנה לדעת הרמב"ם ז"ל. דעיקר הברכה בברכת התורה על הקריאה בציבור. הוא על גוף העסק והקריאה בתורה בציבור לא על גוף הס"ת דמונח קמי' לקרות מתוכה דא"צ לברך כלל עלי' ממילא אין חילוק כלל בין ס"ת אחד לב' ס"ת. אלא בין קריאה אחד לב' קריאות דכל שהיא ב' קריאות. אף בס"ת אחד צריך לחזור ולברך. כיון שעל זאת הקריאה שרוצה לקרות עכשיו. עדיין לא בירך ודמי שפיר לתורמס דצריך לחזור ולברך. כיון שלא הי' דעתו על זאת הפרי. ה"נ כיון דלא נתכוין בברכתו על זאת הקריאה צריך לחזור ולברך וכדעת הי"א בההוא עובדא דהרד"א דס"ל דצריך לחזור ולברך. וכל שהיא קריאה אחת אף בב' ס"ת א"צ לחזור ולברך כיון שעל זאת הקריאה כבר בירך בראשונה. וא"כ למה יברך שנית עלי' ולא דמי כלל לההוא דתורמס דצריך לחזור ולברך דש"ה שרוצה לאכול עכשיו פרי שלא הי' דעתו ולא בירך עלי' מעולם משא"כ הכא הרי הוא קורא אותה הקריאה עצמה שכבר בירך עלי'. וממילא ל"ד כמו כן לההוא דיומא הנ"ל דש"ה דהוי ב' ענינים בב' פרשות. ובשלמא אם הוא קורא ב' פרשות סמוכים זה אצל זה או אפי' אינם סמוכים זה אצל זה ממש. אלא שאין בשיעור גלילה ביניהם הפסק בכדי שיפסיק המתורגמן את התרגום וכפרשת אך בעשור שבפרשת אמור להפרשה אחרי מות. שהכ"ג הי' קורא ביוה"כ בס"ת. חשיב שפיר מעין קריאה הראשונה והכל קריאה אחת הוא. משא"כ אם הוא קורא ב' פרשות בב' ס"ת או אפי' באחת בהפסק בשיעור גלילה ביניהם בכדי שיפסיק המתורגמן את התרגום. וכפרשת ובעשור שבחומש הפקודים לפרשת אך בעשור שבפרשת אמור הרי נראה וחשיב שפיר בב' קריאות וב' מצות. עי' בטו"ז יו"ד סי' רע"ט סק"ב. וקריאה הב' לא אותה הקריאה שבירך עלי'. ומש"ה צריך לחזור ולברך וממילא לא קשה ג"כ ממה דמשמע מההוא עובדא דהרד"א דאם הי' מוציא אח"כ ס"ת אחרת הי' צריך לברך פעם שנית דש"ה דב' קריאות הם ואפי' בס"ת אחד צריך לחזור ולברך משא"כ בקריאה אחת אף בב' ס"ת א"צ לחזור ולברך וכדעת הר"י בי רב בענין טעות הנמצא בס"ת באמצע הקריאה דס"ל כשישלים הקריאה בס"ת האחרת הכשר א"צ לחזור ולברך לפני' ברכה א' פעם ב'. כיון שלאותו הקריאה כבר בירך בראשונה. וכ"ז לשי' הרמב"ם משא"כ לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דעיקר הברכה בברכת התורה על הקריאה בציבור היא על גוף הס"ת דמונח קמי' לקרות מתוכה לא על גוף העסק והקריאה בתורה בציבור א"כ נהפוך היא דאין חילוק כלל. בין קריאה אחד לב' קריאות. אלא בין ס"ת אחד לב' ס"ת. דכל שהיא ב' ס"ת שהוציאו בזה אחר זה. בענין דל"ש לומר כיון שהוציאו שניהם יחד לקרות בהם דמכחו קמי' הוי ודעתו עלוהי. אף קריאה אחת צריך לחזור ולברך. כיון שהרי הוא קורא עכשיו מס"ת שעדיין לא בירך עלי'. ודמי שפיר לההוא דתורמס ויומא הנ"ל דצריך לחזור ולברך. וכדעת המרדכי בפ"ב במגילה הנ"ל. בענין טעות הנמצא בס"ת באמצע הקריאה דס"ל דכשישלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר יצטרך לחזור ולברך לפני' ברכה ראשונה פעם שנית. כיון שעל אותה הס"ת עדיין לא בירך אע"ג דקריאה אחת היא. וכל שהיא בס"ת אחד או בב' ספרים שהוציאו שניהם יחד. אף ב' קריאות א"צ לחזור ולברך וכדעת הרד"א הנ"ל. והיינו כיון שעל אותו הס"ת כבר בירך בראשונה למה יברך עלי' פעם שנית. ואין להקשות ע"ז ממה דקיי"ל באו"ח סי' קל"ה סעיף ח'. דאם אין לוי בבה"כ כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי. דהנה באמת יש להבין מה דקיי"ל כן והרי כל עיקר מה דתיקנו רבנן שיהי' השתא כל עולה מברך בפני עצמו היא משום גזירה דהנכנסים ויוצאים שלא ידעו שהראשון הי' מברך תחלה ואחרון יהי' מברך לבסוף ויאמרו שאין מברכין על קריאות התורה. וא"כ באדם אחד קורא שתי קריאות במקום שני עולים, ויהי' מברך ברכה ראשונה קודם קריאה הא'. וברכה אחרונה אחר קריאה הב'. ל"ש הך גזירה שהרי גם הנכנסים ויוצאים ישמעו שהוא הי' מברך תחילת קריאת וסוף. וידעו שמברכין על קריאות התורה. ולמה יצטרך לברך גם בין קריאה לקריאה. וצ"ל דכיון דכבר נהגו כן לפי מה דתיקון רבנן השתא שיהי' כל עולה וקורא מברך בפני עצמו. ממילא נעשה דכבוד התורה היא לברך עלי' על כל קריאה וקריאה. וגם אין היכר כלל בין קריאה לקריאה בלי ברכה בנתיים. ומש"ה אף שהוא אדם אחד כל שהוא קורא שתי קריאות להיות נחשב לשני העולים צריך לברך פעם שנית על קריאה הב' משא"כ הכא שהוא קירא זרק קריאה אחת במקום עולה אחד. אלא שטעה בקריאה. א"צ לברך באמת ברכה פעם שנית על קריאה הב' שלא נתכוין עלי' בראשונה. כיון שעיקר הברכה על ס"ת דמונח קמי' לקרות מתוכה. וכבר בירך עלי' בראשונה. וא"כ י"ל דהיש אומרים בההוא עובדא דהרד"א והר"י בי רב ס"ל באמת כשיטת הרמב"ם ז"ל דמותר לברך על ס"ת פסולה. וממילא לק"מ לשיטת הר"י בי רב מכל הנ"ל. ואולם המרדכי והרד"א גופה ס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל דאסור לברך על ס"ת פסולה. ושפיר הוי סיועא לדידהו מכל הנ"ל. ועפי"ז א"ש ומובן היטב כוונת הרד"א במ"ש ה"נ הא ס"ת קמי' ודעתו עלוהי לכל הפרשות כו' דאין ר"ל משום דדעתו הי' שיקרא הוא בעצמו כל הפרשות ובשני הס"ת. דבודאי א"א לומר כן כלל וכנ"ל. אלא עיקר ר"ל דדעתו עלוהי בברכתו שבירך עלי' לכל הפרשות דהרי אכל ס"ת כולה דמונח קמי' הוא מברך. וא"כ למה יברך שנית. ולפי"ז לא דמי כלל באמת לההוא דתורמס. דשאני התם דאינו אוכל אותו הפרי גופה שבירך עלי'. ומש"ה צריך לחזור ולברך. משא"כ הכא הרי הוא קורא גם קריאה אחרת מאותו ס"ת עצמו שכבר בירך עלי'. ומש"ה א"צ לחזור ולברך. וצ"ל דמ"ש הרד"א דלא קיי"ל כההוא דתורמס. לרווחא דמילתא כתב כן. דלדידי' נמי לא קיי"ל כההוא דתורמס. אבל באמת בלא"ה לא דמי כלל לההוא דתורמס. וכאמור. וממילא נכון היטב גם דעת הרב"י בש"ע סי' ק"מ הנ"ל. במה שחזר ממ"ש בב"י שם דהך עובדא דהרד"א תלוי בההוא דתורמס. דבאמת לח דמי ולא תלוי כלל זה בזה. ושפיר פוסק בההוא עובדא דהרד"א בסי' ק"מ שם דא"צ לחזור ולברך. אע"ג דפוסק בסי' ר"ו בההוא דתורמס דצריך לחזור ולברך ודו"ק:
ואולם הנה לפמ"ש קשה לכאורה שיטת המרדכי דכיון דס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל דאסור לברך על ס"ת פסולה אפי' היכא דא"א בלא"ה. וכמבואר ברמ"א בסי' קמ"ג הנ"ל. א"כ איך היתר המרדכי להשלים הקריאה של העולה הנמצא טעות באמצע קריאתו בס"ת הפסול ולברך עלי' הברכה אחרונה וכמו שהקשינו לעיל לדעת הרמ"א ז"ל. ואע"ג דבאמת המרדכי לשיטתי'. דס"ל דאם ישלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר יצטרך לברך עלי' ברכה ראשונה פעם שנית. והוי ברכה שאינה צריכה. מ"מ הרי בודאי לא חמיר איסור הברכה שאינה צריכה מאיסור הברכה לבטלה. וא"כ ממילא עכ"פ באם נמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו ויצטרך לקרות עוד עמו בס"ת הפסולה עד מקום שיוכל להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו ובע"כ יקרא הטעות בע"פ. הוי"ל להתיר ביותר איסור הברכה שאינה צריכה ולהשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר. מלהתיר האיסור ברכה לבטלה. להשלים קריאתו בס"ת הפסולה. דאיכא בזה עוד איסור הקריאה בע"פ. בשגם כי י"ל דהברכה הראשונה שיברך פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר לא הוי ברכה שאינה צריכה כלל. כיון דהרי הוא צריכה שפיר להנצל א"ע מאיסור ברכה לבטלה באם ישלים קריאתו בס"ת הפסול ולא דמי כלל להא דיומא הנ"ל דחשבינן הברכה שיצטרך לברך על הקריאה בס"ת האחרת לברכה שאינה צריכה. אע"ג שינצל א"ע בה מאיסור הקריאה בע"פ. דשאני התם דאיסור הקריאה בע"פ לא חמיר כל כך. כמו איסור הברכה שאינה צריכה דאיכא בה חומר דלא תשא וכמבואר בסי' רט"ו סעי' ד'. מה גם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאיסור הברכה שאינה צריכה מדאורייתא היא. ולאו אסמכתא בעלמא הוא ועי' במג"א שם סק"ו. ואיסור הקריאה בע"פ לא הוי כ"א איסורא בעלמא. ומש"ה לא חשבינן לי' לברכה הצריכה מחמת איסור הקריאה בע"פ דקולא מיניה. ודחינן ביותר האיסור הקריאה בע"פ מקמי' האיסור הברכה שאינה צריכה. משא"כ הכא דבאיסור הברכה שאינה צריכה. ינצל את עצמו כמו כן מאיסור ברכה לבטלה. דחמורה כמו איסור ברכה שאינה צריכה. והוא הוא י"ל שפיר דמה"ט לא חשיב כלל ברכה שאינה צריכה. אלא ברכה הצריכה. להנצל א"ע מאיסור ברכה לבטלה ודאית. בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול. ומש"ה הוי"ל להתיר ביותר האיסור ברכה שאינה צריכה. בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר. אפי' היכא דליכא איסור קריאה בע"פ. והיינו שנמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר עמו הקריאה שם. שוב ראיתי בספר שער אפרים על קריאות התורה בפתיחה לשער הא' תמה ג"כ על שיטת המרדכי וסייעתו והרמ"א ז"ל. במה שהתירו להשלים הקריאה בס"ת הפסול. ולברך אחרי' לכתחלה. אלא שלא ביאר כל כך. והניח בצ"ע עייש"ה.
ואמנם נלע"ד ליישב היטב שיטת המרדכי ז"ל
דהנה באמת לכאורה יש תימה גדולה מזה. על מה דמבואר מדברי הטו"ז והמג"א בסי' קמ"ג סוף סעי' ד'. דהא דקיי"ל לחומרא. דבכל ענין אסור לברך על ס"ת פסולה. ה"ד לענין להתחיל לכתחלה לקרות ולברך על ס"ת פסולה. משא"כ באם כבר התחיל לקרות ולברך בטעות דקסבר הי' שהיא כשרה ואח"כ נמצא באמצע הקריאה שהוא פסולה. שוב מותר לגמר הקריאה בה. דהיינו לקרות עוד לשאר העולים. להשלים מנין הקרואים. בברכה תחלה וסוף על כל קריאה וקריאה עיי"ש והוא תימה יותר גדולה. להרבות עוד בברכות על כל קריאה וקריאה. וכאשר באמת כבר הרגיש בזה בהגהות דגול מרבבה שם. וכתב וז"ל. ול"נ שאין להרבות בברכות במקום דאיכא פלוגתא. ויגמר כל הסדרה עם זה העולה שנמצא הטעות באמצע קריאתו. ויברך אחר גמר כל הסדרה ברכה אחרונה עכ"ל אלא דבאמת גם דעתו צל"ע. דיותר הוי"ל לבטל הברכות כל עיקר. אף בגמר הסדרה. דהיא אח"כ נתקנה מפני כבוד התורה. וקיי"ל דברכות אינם מעכבים. מלבטל מנין הקרואים דעוד משה תיקון להם. עי' במג"א ריש סימן קל"ה. ונלע"ד בדעת המג"א והטו"ז ז"ל. דכיון דכל עיקר הברכות ומה דאסור לברך על ס"ת פסולה. גם לשיטת הרשב"א ז"ל עצמו. רק מדרבנן היא דמדאורייתא א"צ לברך כלל. ומותר לקרות אף מתוך ס"ת פסולה. א"כ י"ל דכן הי' מעיקר תקנת חז"ל דהא דאסור לברך על ס"ת פסולה. ה"ד לענין להתחיל לכתחלה לקרות ולברך עלי'. משא"כ באם כבר התחיל לקרות ולברך עלי' בטעות. שוב מותר לגמר בה הקריאה. לקרות לשאר העולים להשלמת מנין הקרואים ושיברכו לכתחלה ברכה תחלה וסוף על כל קריאה וקריאה. ומש"ה לא הוי ברכה לבטלה לכ"ע. אחר שכן התנו מתחלה דבכה"ג מותר לברך על ס"ת פסולה. דוגמה לזה מצינו בהרבה מקומות. דחמיר התחלה מהגמרא ומהם בענין קריאות התורה גופה. דקיי"ל בריש סי' קמ"ג. דאין קורין בתורה בפחות מיו"ד גדולים בני חורין. ואם התחילו ביו"ד ויצאו מקצתן גומרין. הרי אף דלהתחיל בפחות מיו"ד אסור. ויתבטל הקריאה היכא דליכא יו"ד. מ"מ לגמר שוב באם כבר התחילו מותר. אלא דבאמת ה"ד היכא שא"א בלא"ה. כגון שאין להם ס"ת אחרת כשרה לקרות מתוכה. דבכה"ג מיירי הרמ"א שם. משא"כ היכא שיש להם ס"ת אחרת כשרה. ואפשר בלא"ה לגמר הקריאה בהכשרה ולא בהפסולה לכ"ע אסור באמת לגמר הקריאה בהפסולה אלא צריך להוציא ס"ת אחרת דוקא להשלמת הקריאה ומנין העולים. וא"כ ממילא לכאורה גם לענין ברכה אחרונה של זה העולה. הנמצא טעות באמצע קריאתו הוי שפיר אפשר בלא"ה שלא ישלים קריאתו בס"ת הפסולה ולברך עלי' ברכה האחרונה אלא להוציא ס"ת אחרת הכשר ולהשלים בה הקריאה ולברך עלי'. אף לשיטת המרדכי דס"ל דיצטרך לברך ברכה ראשונה פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר והוי. ברכה שאינה צריכה. כיון דיותר יש להתיר בכל ענין הברכה שאינה צריכה מאיסור הברכה לבטלה על ס"ת פסולה וכנ"ל. ולא התירו באמת הברכה אחרונה על ס"ת הפסולה. ועדיין קשה לכאורה קושתיינו הנ"ל לדעת המרדכי. איך התיר ביותר להשלים קריאתו בס"ת הפסול ולברך עלי' ברכה האחרונה. ואמנם כיון דחז"ל התירו אפי' לכתחלה לברך על ס"ת פסולה בנמצא הטעות באמצע הקריאה וא"א בלא"ה שאין להם ס"ת אחרת. א"כ ממילא כ"ש דברכת העולים כבר וגם הברכה הראשונה שכבר בירך העולה זה שנמצא טעות באמצע קריאתו בס"ת זו הפסולה קודם שנמצא הטעות בה דלא הוין ברכות לבטלה למפרע. כיון דא"א להם לתקן ברכות אלו שיהיו למפרע בהכשר על ס"ת כשר. והיכא דא"א לתקן התירן חז"ל אפילו לכתחלה לברך על ס"ת פסולה בנמצא הטעות באמצע הקריאה ומכ"ש אותן הברכות שכבר ברכו בדיעבד במוטעה על ס"ת הפסולה דלא הוין ברכות לבטלות למפרע. וא"כ שוב לא ינצל א"ע בהיתר איסור הברכה שאינה צריכה בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשרה מאיסור ברכה לבטלה. דהגם דינצל א"ע מברכה אחרונה על ס"ת הפסולה דהוי ברכה לבטלה מ"מ הרי הברכה הראשונה שכבר בירך בראשונה בס"ת הפסול הרי נעשית למפרע ברכה שאינה צריכה ולבטלה לגמרי בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר. משום דכיון דיצטרך לברך פעם שנית ברכה ראשונה. ע"כ יצטרך כמו כן להתחיל לקרות בס"ת האחרת פעם שנית מראש קריאות העולה זה שכבר קרא עמו בס"ת הפסולה לא ממקום שפסק עמו לקרות בס"ת הפסולה לבד. דא"כ יהי' נמצא דהפסוקים הראשונים שכבר קרא עם העולה זה בס"ת הפסולה עד מקום שפסק עמו לקרות נתברכו לפניהם ולא לאחריהם. ועיין בסי' ק"מ סעי' א'. שוב ראיתי שכן כתב בהדיא בשער אפרים שער הא' סעי' ג' דלהנוהגים להוציא ס"ת אחרת ולברך ברכה ראשונה פעם שנית צריכים להתחיל מראש הקריאה שקרא עם העולה זה עיי"ש. וא"כ נמצא דהברכה הראשונה שכבר בירך העולה זה בס"ת הפסולה נעשית למפרע ברכה שאינה צריכה ולבטלה לגמרי אחר שהוא חוזר וקורא אותן הפסוקים. ולא עלה הקריאה הראשונה לענין חיוב הקריאה בציבור בברכה תחלה וסוף. וכיון שיהי' איך שיהי'. ישלים קריאתו בס"ת הפסול או בס"ת הכשר. לא ינצל א"ע מאיסור הברכה לבטלה. ברכה ראשונה. או ברכה אחרונה. הוי שפיר הברכה הראשונה שיברך פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר ברכה שאינה צריכה. וממילא חשוב תו שפיר הברכה האחרונה בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול כא"א בלא"ה מחמת איסור הברכה שאינה צריכה שיצטרך לברך בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר. וכל היכא דא"א בלא"ה התירו חז"ל אפי' לכתחלה לברך על ס"ת הפסולה בנמצא הטעות באמצע הקריאה. ומש"ה גם כאן מותר לכתחלה לברך ברכה אחרונה בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול ומש"ה ממילא א יש להתיר ביותר להשלים הקריאה בס"ת הפסול מלהשלים הקריאה בס"ת האחרת הכשר. אפי' היכא דנמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. ויצטרך לקרות עוד עמו בס"ת הפסול עד מקום שיוכל להפסיק ולגמר הקריאה עמו. ויקרא הטעות בע"פ. דמוטב ביותר לקרות הטעות בע"פ מלמביא עצמו לידי חיוב ברכה שאינה צריכה. ונתיישב היטב שיטת המרדכי ודו"ק:
ואולם כ"ז לשיטת המרדכי דס"ל דצריך לברך פעם שנית ברכה ראשונה בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר. והוי ברכה שאינה צריכה וגם הברכה הראשונה שכבר בירך בראשונה בס"ת הפסול הי' נעשית למפרע ברכה שאינה צריכה ולבטלה לגמרי וכנ"ל. משא"כ לפי מה דפסק הרמ"א ז"ל כהמחבר שם שהיא כדעת מורו הר"י בי רב דא"צ לברך ברכה ראשונה על השלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר. ונחשב הכל כקריאה אחת ולא יצטרך לחזור ולקרות בס"ת האחרת הכשר מראש קריאות העולה זה שכבר קרא עמו בס"ת הפסולה ולא נעשית הברכה הראשונה שכבר בירך בראשונה בהתחלת קריאתו בס"ת הפסול ברכה שאינה צריכה ולבטלה לגמרי הדק"ל במה שהותר להשלים קריאתו בס"ת הפסולה ולברך עלי' לכתחלה ברכה האחרונה באם נמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר שם הקראה עמו:
אמנם באמת לק"מ גם לדעת הרמ"א ז"ל דהנה לכאורה קשה גם על הב"י בש"ע לפמ"ש דהפלוגתא בההוא עובדא דהרד"א והפלוגתא בענין אם נמצא הטעות באמצע הקריאה והפלוגתא אם מותר לברך על ס"ת פסולה תלוים זה בזה. א"כ לפי מה שהביא הב"י בש"ע בההוא עובדא דהרד"א ב' דיעות ונראה דעתו כדעת הרד"א שהוא כדעת המרדכי והרשב"א ז"ל מדהביא זאת הדיעה בראשונה וכנ"ל. איך פסק תו בענין טעות הנמצא באמצע הקריאה כדעת מורו הר"י בי רב שהיא כדעת הי"א בההוא עובדא דהרד"א וכדעת הרמב"ם ז"ל שהוא היפך ממש מדעת הפוסקים ז"ל הנ"ל ועכצ"ל דמה דפסק בענין טעות הנמצא באמצע הקריאה כדעת מורו הר"י בי רב ובההוא עובדא דהרד"א כדעת הרד"א. לאו משום דהכריע כוותייהו. אלא משום דספוקי מספקא לי' הלכה כמאן. דכיון דספוקי מספקא לי' שפיר פסק בההוא עובדא דהרד"א כדעת הרד"א דא"צ לחזור ולברך דספק ברכות להקל. וכמו כן בענין טעות הנמצא באמצע הקריאה שפיר פסק כדעת מורו הר"י בי רב. דכיון דספוקי מספקא לי' אם צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר וכדעת המרדכי. או אינו צריך וכדעת מורו הר"י בי רב. ממילא יש לפסוק דא"צ לברך ברכה ראשונה פעם שנית דספק ברכות להקל. וממילא שפיר יש לפסוק כדעת הר"י בי רב דישלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר דוקא. דכיון דלא יהי' צריך לברך ברכה ראשונה פעם שנית. וליכא חשש ברכה שאינה צריכה וברכה לבטלה. למה ישלים קריאתו בס"ת הפסול ויברך עלי' ברכה האחרונה. דהגם דלדעת המרדכי ליכא איסור בכה"ג בהברכה האחרונה בס"ת הפסולה וכנ"ל. מ"מ הרי לדעת הר"י בי רב עפ"י מ"ש הכ"מ בפ"ו מה' ס"ת שפיר יש איסור בהברכה האחרונה על ס"ת הפסול וכנ"ל. ועפי"ז יש ליישב היטב גם דעת הרמ"א בהג"ה באו"ח שם דבאמת שפיר י"ל דהר"י בי רב גופה ס"ל דאפי' אם נמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו משלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר דוקא וכנ"ל. וכנראה גם מדברי הלבוש שהביא הטו"ז באו"ח שם שהבין כן בדעת הר"י בי רב. אמנם כיון דכל עיקר מה דפסק בש"ע כהר"י בי רב היינו רק מכח מה דספוקי מספקא לי' אי כדעת המרדכי או כדעת הר"י בי רב וכאמור. ס"ל להרמ"א ז"ל דיותר יש לנהוג כדעת המרדכי להשלים קריאתו בס"ת הפסול ולברך עלי' ברכה האחרונה דאין איסור בברכה אחרונה זו גם לדעת הר"י בי רב עפ"י מ"ש הכ"מ בפ"ו מה' ס"ת הנ"ל כ"א מכח חומרא בעלמא. דמדינא ס"ל דמותר לברך על ס"ת הפסולה. מלהכניס עצמינו לידי ספק חיוב ברכה ראשונה פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר. ואולם כ"ז באם נמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו באופן שלא יצטרך לקרות הטעות בע"פ בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול. משא"כ באם נמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו ויצטרך לקרות הטעות בע"פ בהשלמת קריאתו בס"ת הפסולה עד מקום שיוכל להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. שפיר פסק גם הרמ"א כהכרעת הב"י בש"ע לנהוג כדעת הר"י ב' רב להשלים הקריאה בס"ת הכשר דוקא דמוטב ביותר להכניס עצמינו לידי ספק חיוב ברכה ראשונה פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר מלעבור על ודאי איסור הקריאה בע"פ. דהאיסור שאינו מברך במקום הצריך ברכה מספק. בודאי לא חמיר כמו הודאי איסור דקריאה בע"פ. ודו"ק:
ועפי"ז ממילא א"ש היטב גם דעת הטו"ז ז"ל הנ"ל במה דהוי ניחא לי' דמוציאין ס"ת אחרת בין גברא לגברא עכ"פ. ולא חיישינן לכבוד הציבור שלא להוציא ס"ת אחרת אלא ישלים מנין העולים והקריאה כולה בס"ת הפסולה לדעת הרמ"א והמרדכי דס"ל לענין השלמת קריאות זה העולה הנמצא טעות באמצע קריאתו דמשלים קריאתו בס"ת הפסול ומברך עלי' ברכה האחרונה. ולא איכפת להו מידי בברכת התורה בס"ת הפסולה. דבאמת שאני הברכה אחרונה על ס"ת הפסול שמברך זה העולה גופה הנמצא טעות באמצע קריאתו. דלדעת המרדכי הוי כא"א בלא"ה מחמת הברכה הראשונה שאינה צריכה שיצטרך לברך פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת ומותרת לגמרי. וגם לדעת הר"י בי רב דאסורה מ"מ כיון דלא הוי אלא מכח חומרא בעלמא מוטב ביותר לברך אותה בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול מלהכניס עצמינו לידי ספק חיוב ברכה בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת הכשר וכנ"ל. משא"כ לענין שאר העולים אשר יעלו מעתה לקרות דלית בהו שום ספק חיוב ברכה שאינה צריכה וגם לדעת המרדכי אסור מדינא שיעלו ויברכו בס"ת הפסולה. כיון שאפשר להו שפיר בלא"ה. והיינו להשלים מנין העולים והקריאה כולה בס"ת האחרת הכשר. אסור באמת להשלים מנין העולים והקריאה כולה בס"ת הפסול. ולא שרינן לי' מפני כבוד הציבור. דאיסור ברכה על ס"ת פסולה לא מצינו שיהי' מותר מפני כבוד הציבור. וע"כ לא הקשה הטו"ז כ"א ממה דמבואר דמשלימין גם אותו הקריאה של זה העולה גופה הנמצא טעות באמצע קריאתו בס"ת האחרת הכשר דוקא. כל היכא שיצטרך לקרות הטעות בע"פ בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול ואע"ג דליכא איסור בברכה האחרונה של זה העולה גופה בס"ת הפסול וכנ"ל צריך להשלים קריאתו בס"ת האחרת הכשר דוקא מפני איסור הקריאה בע"פ לבד ואפי' אם נמצא הטעות באמצע קריאות העולה אחרון והעולה מפטיר וע"ז שפיר הקשה דלמה לא ניחוש לכבוד הציבור שלא להוציא ס"ת אחרת באמצע קריאתו. ולהתיר ביותר איסור הקריאה בע"פ בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול וכמבואר ביומא שם דשרינן איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור ודו"ק:
ואמנם נלע"ד ליישב דעת הרמ"א ז"ל. דהנה באמת עיקר קושית הטו"ז כבר הקשה הרשב"א ז"ל הביאו הב"י באו"ח סי' קמ"ד בהא דמבואר שם בסעיף ג' בשם האורחות חיים והריטב"א ז"ל. דאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור. ואם אין להם ס"ת אחרת והם צריכין לקרות בשני ענינים גוללין וידחה כבוד הציבור. וע"ז הקשה דהא בכ"ג התירו לקרות בע"פ ולא התירו לגלול בציבור. וה"נ יקרא בע"פ ולא יגלול בציבור. והמג"א ז"ל שם כתב ליישב קושיא זו. דבשלמא במקדש הי' כל ישראל ולא מחלו. משא"כ בבית הכנסת דיש מתי מעט ומסתמא הם מוחלים על כבודם בכדי לקיים קריאת המפטיר דשבת ור"ח ומפטיר דיו"ט דהיא תקנת הגאונים כו' עכ"ל. ואולם לענ"ד תרוצו של המג"א ז"ל צל"ע. דמה איכפת להו להציבור במה שיקרא המפטיר בע"פ שימחלו על כבודם לגלול הס"ת. הרי עיקר המצוה שלהם היא שמיעת הקריאה וא"כ מה להם אם הקורא קורא בע"פ או מתוך הכתב בס"ת. הרי שפיר יקיימו ידי חובת שמיעת הקריאה שלהם המפטיר דשבת ור"ח והמפטיר דיו"ט גם בהקריאה בע"פ. וכמו שהכ"ג הי' מקיים ידי חובת הקריאה שלו ביוה"כ בהקריאה בע"פ ואין לומר משום שלא יוכלו לקיים המפטיר דשבת ור"ח והמפטיר דיו"ט בברכה דאין לברך על הקריאה בע"פ ועיין בטו"ז יו"ד שם. הרי באמת גם הברכה לאו חיובא דציבור הוא. ומה"ט קיי"ל בענין הקורא בתורה ונשתתק דהאחר העומד תחתיו צריך לברך פעם שנית ולא יצא בברכת הראשון משום שהראשון לא עשה הברכה שיצאו כל הקהל בה. ולא דמי לתקיעות שופר דקיי"ל באו"ח סי' תקפ"ה סעיף ג' דאם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר ודי בברכה שבירך הראשון וכמ"ש המג"א שם סק"ז וכנ"ל. ואף לפמש"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דבאמת גם הברכה בקריאות התורה חיובא דציבור הוא. מ"מ לפי שיטתי' ז"ל י"ל דשפיר צריך לברך באמת גם על הקריאה בע"פ כיון דעיקר הברכה לדידי' על גוף העסק והקריאה בתורה וכמו בברכת התורה בשחרית דמברך גם על הקריאה בע"פ:
ואולם הנה לפמש"ל בשיטת הפוסקים ז"ל הנ"ל יש ליישב היטב. דהנה לכאורה יש לדקדק לשיטת הר"י בי רב וסייעתו בהא דמקשה הש"ס ביומא שם אמאי קורא בע"פ נגלול ונקרי ומשני מפני כבוד הציבור ולמה לא משני משום ברכה שאינה צריכה וכדמשני על מה דמקשה שם הש"ס אח"כ וניתי ס"ת אחרת ונקרי. דהרי כיון דב' קריאות וב' מצות הם אפי' באותו ס"ת עצמה צריך לברך פעם שנית לשיטתם ז"ל וכנ"ל והוי ברכה שאינה צריכה. ועכצ"ל ליישב קושיא זו משום דאכתי לא אסיק אדעתן הך סברא דהוי ברכה שאינה צריכה. וא"כ מעילא בתר דשמיע לן הך סברא דהוי ברכה שאינה צריכה שוב לא מוכח כלל דמפני כבוד הציבור דחינין איסור הקריאה בע"פ. דשפיר י"ל דמפני כבוד הציבור לא דחינין באמת גם איסור הקריאה בע"פ. והא דהכ"ג הי' קורא בע"פ ולא הי' גולל אותה הס"ת עצמה לקרות מתוכה היינו ג"כ אך מטעם דהי' צריך לברך פעם שנית והוי ברכה שאינה צריכה. וא"כ י"ל דבאמת דעת האו"ח והריטב"א ז"ל כדעת הר"י בי רב וסייעתו ומש"ה שפיר פסקו דאם אין להם אלא ס"ת אחד גוללין וידחה כבוד הציבור. דהאיסור הקריאה בע"פ לא דחינן באמת מפני כבוד הציבור. ואולם באמת הרשב"א ז"ל לשיטת' ז"ל הנ"ל. דכל שהיא בס"ת אחד אפי' ב' קריאות א"צ לחזור ולברך א"כ מעיקרא לק"מ במה דלא משני הש"ס דהא דהי' קורא בע"פ ולא הי' גולל אותה הס"ת עצמה לקרות מתוכה משום דהוי ברכה שאינה צריכה. דהרי באמת לא הי' צריך לברך פעם שנית ולא הי' גורם שום ברכה שאינה צריכה כלל באם הי' גולל אותה הס"ת עצמה לקרות מתוכה. וע"כ צריך לשנוי' דוקא דהא דלא הי' גולל אותה הס"ת עצמה לקרות מתוכה מפני כבוד הציבור ושפיר מוכח דמפני כבוד הציבור דחינין איסור הקריאה בע"פ. וע"כ שפיר הקשה קושיתו ז"ל הנ"ל. אפס דלכאורה קשה לפי"ז דעת הב"י בש"ע. דהרי לפי מה שנראה דעתו בסי' ק"מ כדעת הרד"א שהיא כדעת הרשב"א ז"ל איך פסק תו בסי' קמ"ד כדעת האו"ח והריטב"א שהיא כדעת הר"י בי רב וסייעתו ז"ל. ואולם באמת לפמש"ל ליישב מה דלכאורה בלא"ה קשה דעת הב"י בש"ע במה דפוסק כהר"י בי רב גופה יתיישיב גם קושיא זו די"ל דגם מה דפסק כדעת האו"ח והריטב"א ז"ל היינו רק דכיון דספוקי מספקא לי' אי כדעת הרשב"א ז"ל וסייעתו דשפיר מוכח לדידהו דדחינן איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור או כדעת הר"י בי רב וסייעתו דלדידהו י"ל שפיר דלא דחינין איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור וכאמור שפיר פסק לחומרא דלא דחינן איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור וכדעת האו"ח והריטב"א ז"ל. וממילא נכון היטב גם דעת הרמ"א ז"ל ולק"מ קושית הטו"ז ודו"ק:
והנה לכאורה כ"ז באם נמצא הטעות באמצע הקריאה שהיא לחובת היום כמו באמצע קריאות העולה אחרון או באמצע קריאות העולה מפטיר דשבת ור"ח ומפטיר דיו"ט דלבטל גוף הקריאה לגמרי א"א דחובת היום הוא ולקרואתה בע"פ א"א דלא דחינן איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור וע"כ שפיר צריך להוציא ס"ת אחרת דוקא. משא"כ באם נמצא הטעות באמצע קריאות המפטיר דשבת גרידא וה"ה באם נמצא הטעות קודם קריאת המפטיר דשבת גרידא דכל עיקר המפטיר רק משום כבוד התורה נתקנה. אין להוציא ס"ת אחרת מפני כבוד הציבור דהגם דלקרואתה בע"פ א"א דלא דחינין איסור הקריאה בע"פ מפני כבוד הציבור מ"מ הרי אפשר לבטל קריאתה והשלמתה לגמרי. אלא דמדברי הטו"ז ביו"ד הנ"ל מבואר דיש לחלק בין אם נמצא הטעות באמצע קריאת המפטיר או קודם קריאת המפטיר. ודאם נמצא הטעות קודם קריאת המפטיר שפיר יש להוציא ס"ת אחרת ולא חיישינן לכבוד הציבור משום דכיון דבלא"ה מפסיקין שם קצת באמירת קדיש תו לא קפדו הציבור בשהייה קצת יותר בהוצאת ס"ת אחרת וגלילתה. אמנם מדברי המג"א באו"ח סי' קמ"ג סק"ד מבואר דאין לחלק בזה ודאפי' אם נמצא הטעות קודם קריאת המפטיר אין להוציא ס"ת אחרת. אלא העולה אחרון הוא יהי' המפטיר בנביאים ג"כ עיי"ש. ובאמת כי עיקר סברת הטו"ז ז"ל צל"ע דהרי יהי' כאן שהייה מרובה יותר הוצאת ס"ת אחרת וגלילתה ואף אם נאמר דר"ל דבשעת אמירת קדיש יוציאו ס"ת אחרת הנה מלבד שזה אינו נכון כלל שזה יאמר קדיש ואלו יטרידו א"ע בהוצאת ס"ת אחרת וגלילתה. וכמ"ש בש"א שם בפ"ש סק"ה. גם הנה בודאי ליכא שהייה באמירת קדיש יותר מהוצאת ס"ת אחרת. ועדיין ישאר גלילתה לאחר אמירת קדיש דחשבינן לה לשהייה מרובה ביומא שם. גם כדברי המג"א ז"ל מבואר לכאורה בב"י בסי' רפ"ב בשם הרשב"ץ וז"ל. ס"ת ב' שנמצא בה טעות צריך להוציא ס"ת אחרת שחובת היום הוא. ומפטיר דכל שבת אם נפסל הס"ת אחר שכבר קראו זיי"ן. כגון שנקרע [דאל"כ איך לא הרגישו בהטעות בשעת קריאת האחרון] אפשר דכיון דאין קריאת המפטיר אלא משום כבוד התורה. לפיכך די בקריאת שלשה פסוקים בס"ת הפסול בלא ברכה שלא להטריח הציבור ויש לפקפק בדבר עכ"ל הובא גם במג"א שם. אמנם הנה לא הותר לבטל הקריאה בתורה להמפטיר לגמרי. אלא לקרות להמפטיר ג' פסוקים בלא ברכה. וגם אי די בזה כתב אך בלשון אפשר וסיים דיש לפקפק בדבר. ובש"ע השמיטו לגמרי:
ונלע"ד נכון היטב דעת הטו"ז ז"ל דיש להוציא ס"ת אחרת באם נמצא הטעות קודם קריאת המפטיר. ולאו מטעמי' אלא מטעמא אחרינא וכמו שאבאר. דהנה לכאורה קשה על שיטת המרדכי הנ"ל במה דס"ל גם הוא דבין גברא לגברא עכ"פ מוציאין ס"ת אחרת להשלים בה מנין יתר העולים והקריאה כולה. ולמה לא ניחוש לכבוד הציבור שלא להוציא ס"ת אחרת באמצע הקריאה אלא ישלים מנין יתר העולים והקריאה כולה בס"ת זו הפסולה. ואי משום שא"א להם לברך על קריאתם בס"ת הפסול וכנ"ל. הרי קיי"ל דברכות אינם מעכבים וא"כ הרי יוכלו להשלים מנין יתר העולים והקריאה כולה בס"ת הפסול בלי ברכה תחלה וסוף מפני כבוד הציבור וצ"ל דכיון דעיקר ברכת התורה על הקריאה בציבור בשביל כבוד התורה נתקנה. א"כ אם נאמר דישלים מנין יתר העולים והקריאה כולה בס"ת הפסול בלי ברכה תחלה וסוף הרי יתמעט כבוד התורה וכל היכא דיתמעט כבוד התורה באם לא ימחלו על כבודם ע"כ הציבור בודאי מוחלין על כבודם להוציא ס"ת אחרת שיוכלו לברך עלי' בהשלמת בה מנין יתר העולים והקריאה כולה ולהרבות כבוד התורה ולפי"ז ממילא ה"ה לענין קריאת התורה להמפטיר דבשביל כבוד התורה נתקנה. כיון דבביטול קריאת בתורה להמפטיר לגמרי. או בביטול ברכת התורה בקריאת בתורה להמפטיר בס"ת הפסול יתמעט כבוד התורה. בודאי הציבור מוחלין על כבודם להוציא ס"ת אחרת לקריאת המפטיר בברכה ולתת כבוד לתורה. וזהו עיקר מה דספוקי מספקא לי' להרשב"ץ אי די בקריאת שלשה פסוקים להמפטיר בס"ת הפסול בלא ברכה וסיים דיש לפקפק בדבר. ומה"ט נמי השמיטו בש"ע משום דס"ל דאין חילוק כלל באמת בין אם נמצא הטעות קודם שקרא זיי"ן גברי שהוא לחובת היום או אם נמצא הטעות אחר שכבר קרא זיי"ן גברי קודם שקרא להמפטיר דהוא בשביל כבוד התורה נתקנה. ובכל ענין צריך להוציא ס"ת אחרת דוקא ולא חיישינן לכבוד הציבור מה"ט דאמרן. ואף שמדברי הרמ"א בהגה ביו"ד שם הנ"ל מבואר דגם דעתו לחלק בין קריאת המפטיר שהיא לחובת היום ובין קריאת המפטיר דכל שבת שהיא אך בשביל כבוד התורה נתקנה. י"ל דה"ד לענין אם נמצא הטעות באמצע קריאת המפטיר דכיון דכל עיקר כבוד התורה בקריאת המפטיר היינו שלא יהא נראה דכבוד התורה וכבוד הנביאי' שניהם שווים דבשניהם קוראים ועל שניהם מברכים. ולכן התקינו שיהי' גם המפטיר קורא בתורה להראות בזה דכבוד התורה גדול הוא משל נביא. ואין המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיקרא בתורה תחלה גם אחר שכבר הושלם חיוב קריאת הסדרה כולה. די במה שכבר התחיל לחזור ולקרות בתורה בשביל המפטיר בברכה ראשונה קודם שנמצא הטעות שכבר נראה בזה דכבוד התורה גדול היא משל נביא ויגמר שם הקריאה עמו במקום שנמצא הטעות. או ישלים הקריאה עמו באם היא טעות שא"צ לקרותה בע"פ וכמ"ש בסמוך. בלא ברכה אחרונה. וא"צ להוציא ס"ת אחרת בכדי לגמר קריאת המפטיר בברכה אחרונה. מפני כבוד הציבור. דכיון דברכה אחרונה לאו משום כבוד התורה נתקנה אלא מתקנת משה ועזרא עיין בטו"ז או"ח סי' מ"ז סק"ב. שוב אין הציבור מוחלין על כבודם להוציא ס"ת אחרת בשביל זה. משא"כ דאם נמצא הטעות קודם קריאת המפטיר י"ל דגם הרמ"א ז"ל מודה דיש להוציא שפיר ס"ת אחרת בשביל קריאת המפטיר בברכה ולא חיישינן לכבוד הציבור. משום דכל היכא דנוגע לכבוד התורה בודאי הציבור מוחלין על כבודם להוציא ס"ת אחרת וכנ"ל ודו"ק:
ועפי"ז ממילא נכון היטב תשובתי הנ"ל בענין טעות הנמצא באמצע קריאת העולה להוספה. דהגם דבנ"ד ליכא איסור משום קריאת הטעות בע"פ. דכ"ז דוקא באם נמצא הטעות חסר לגמרי תיבה או אות אחת דא"א לקרות טעות התיבה או האות אחת החסר כ"א בע"פ. משא"כ ביתיר תיבה או אות אחת כמו בנ"ד דשפיר אפשר לקרות הטעות מהכתב ולדלג התיבה או האות אחת היתיר. וכמ"ש הבאה"ט סי' קמ"ג סק"ט. ומה"ט נמי התרתי לגמר הקריאה עם העולה להוספה עד מקום שיוכל להפסיק עמו הקריאה בס"ת הפסול וממילא יקרא גם הטעות בס"ת הפסול. אם אמנם כי גם הרמ"א לא פסק כדעת המרדכי להשלים הקריאה בס"ת הפסול כ"א במקום שנמצא הטעות במקום שאפשר להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. משא"כ באם נמצא הטעות במקום שא"א להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. ויצטרך לקרות עוד עמו בס"ת הפסול עד מקום שיוכל להפסיק ולגמר שם הקריאה עמו. גם דעת הרמ"א כדעת המחבר שהיא כדעת הר"י בי רב דצריך להוציא ס"ת אחרת מיד שנמצא הטעות. ה"ד משום שיצטרך לקרות הטעות בע"פ בהשלמת קריאתו בס"ת הפסול וכנ"ל. משא"כ בנ"ד דלא יצטרך לקרות הטעות בע"פ בודאי נכון ביותר שלא להכניס עצמינו בספק חיוב ברכה ראשונה פעם שנית בהשלמת קריאתו בס"ת האחרת. אלא ישלים קריאתו בס"ת זו הפסולה. וכיון דליכא כאן איסור משום קריאת הטעות בע"פ ממילא תו הי' מהראוי לחוש לכ"ע לכבוד הציבור שלא להוצי' ס"ת אחרת אלא יגמר הסדרה כולה בס"ת הפסול ויהי' זה העולה להוספה העולה אחרון. אמנם כיון דבע"כ בלא"ה נצטרך להוציא ס"ת אחרת בשביל קריאות המפטיר ולא ניחוש לכבוד הציבור. אם כי באמת גם שם שייך שפיר כבוד הציבור וכדעת המג"א ז"ל וכנ"ל למא לא נוציא תו ס"ת אחרת מיד אחר קריאת העולה להוספה. ולא ישתנה סדר הקריאה הנהוג בכל שבת ושבת. להוסיף על מנין הקרואים ולקרות עולה אחרון אחר עולה להוספה. וכסברת הטו"ז ז"ל הנ"ל לענין אם נמצא הטעות באמצע קריאות שאר העולים. שוב ראיתי בעטרת זקינים על הגליון או"ח סי' קמ"ג הביא כעין נ"ד ממש שהי' נמצא הטעות באמצע קריאות העולה להוספה. ופסק שיקרא עם זה העולה להוספה כל הסדרה כולה והוא יהי' העולה אחרון. אלא שכתב דמיירי שלא הי' להם ס"ת אלא אחת כשרה לקרות מתוכה אם לא שיקרא גם להעולה אחרון בס"ת הפסולה ומש"ה מאחר שכבר קראו זיי"ן גברי ויצאו ידי חובת מנין הקרואים לעלות. אין להוסיף ולקרות עוד בס"ת זו הפסולה אנשים אחרים שיברכו לכתחלה בס"ת הפסול עיי"ש. ומשמע בהדיא דבנ"ד דאפשר שפיר להוציא ס"ת אחרת כשרה לקרות מתוכה גם הוא הוי פוסק להוציא ס"ת אחרת כשרה בשביל העולה אחרון ולא ישתנה סדר הקריאה הנהוג בכל שבת ושבת וכמש"ל. ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בס"ד: