אמרי בינה יורה דעה· רבי מאיר אוירבך
דיני תרומות ומעשרות · סימן יט
בפ"ז דפאה המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים דברי ר"י ר"מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים ופירש הרע"ב וכן הוא בר"ש משם ירושלמי דר"י סבר עניים דין שותף יש להם ור"מ סבר עניים דין קונה יש להם וקשה הא בירושלמי שם הקשה ע"ז הגע עצמך שאכלתן חיה אין תעבדינ' כשותף יהא חייב לשלם לו ועי"ש במפרש דא"ו אין זה טעם מחלקותם אלא כמו שפי' במתניתין ובמתני' מפרש דטעמא דר"י שהעניים גרמו שאחרו לבא וזה אינו מובן ואף שכ' כן ג"כ הר"ש ע"כ כונתו רק על פאה וכגון שהפריש בתחלה אבל בעוללות הא אין לעניים עד שיבצור וכדקתני שם במשנה ז' א"כ למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר א"כ לא שייך שגרמו שאחרו לבא הא הוא מדל קודם שבוצר ונראה דהא ע"כ ל"ש לומר דין שותף בהגפנים כיון דנודעו העוללות כל אחד מבורר ומה שותפות יש לבעה"ב בהעוללות ולהעניים באשכולות רק השותפות הוא בהיניקה מה שהאילן יונק מן הקרקע ומגדיל הגפנים יש דין שותפות ולכך ר"י סובר שיש לו דין שותפות וכמו שמדל בשלו כן מדל בשל עניים דעי"ז שמדל מתעבין האשכולות וגם העוללות ורשאי לעשות כן וגוף הגפנים שמדל ומסיר שייך באמת לעניים ור"מ עבד לי' כמוכר וכיון שנודעו העוללות ויש להם זכות שישארו באילן עד הבציר דאע"ג דאין לעניים בעוללות קודם הבציר היינו ליקח אבל מ"מ גם בעה"ב אינו רשאי ליקח אותם לבד ולהניחם כמבואר שם במ"ח המקדיש כרמו משנודעו בו העוללות העוללות לעניים ומפרש בירושלמי דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וכתב בתוי"ט שם אע"ג דר"ע שהלכה כמותו אמר לעיל שאין לעניים בעוללות קודם הבציר איכא למימר אע"ג דאין לעניים לבא בכרם לקחת העוללות קודם שיבצור הבעה"ב מ"מ ס"ל נמי כיון שנודעו שהן עוללות גם לבעה"ב אין לו בהן כלום ואינו יכול להקדישן:
[וקצת קשה על תוס' מס' מועד קטן (דף ד' ע"ב) ד"ה כך מדל בשל עניים דכתבו דכי אסר רחמנא ליקח עוללות ה"מ בשעת בצירה כדכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל איסור עוללות עלייהו ע"כ. הא מבואר במתני' דאף קודם בצירה א"י להקדיש העוללות וע"כ דהוי אינו שלו ובודאי אסור ליקח אותם אף קודם הבצירה מק"ו דאינו יכול להקדישן ויש לדחוק בדבריהם] עכ"פ מבואר דאסור ליקח אותן לעצמו משנודעו וגם להדל אותם שלא לצורך אבל לצורך סובר ר"י דכיון דהן שותפין ביניקת האילן רשאי להדל וא"כ לא קשה מה שאמר ר' אימי הגע עצמך שאכלתן חיה אין תעבדינא כשותף יהא חייב לשלם לו דעיקר העוללות נודעו ואין אחריותן על הבעלים רק ביניקה הן שותפין. וראיתי בפי' הירושלמי כ"י מהר"ש סיריליו שכ' אם נאכלו בפשיעה למ"ד פשיעה בבעלים חייב ואינו מובן הא במחובר לקרקע לית בי' דין שמירה. עכ"פ ודאי אף אם הדין דפטור מ"מ עיקר טעמא דר"י דיש לבעה"ב דין שותף היינו על היניקה ואינו צריך לומר בשביל קושיא זאת אין זה טעם מחלקותן. וא"ש דברי הר"ש והרע"ב שהביאו דברי הירושלמי אליבא דאמת לפרש טעם מחלקותן. שוב ראיתי בשנות אליהו דמפרש ג"כ דטעמא דר"י דהוי כשותפין והוסיף לפרש דבגפנים ניכר איזה יהיה עוללות כשיפרח עי"ש. וע"פ דבריו יש ליישב קצת דברי התוס' מס' מ"ק הנ"ל. שוב בא לידי תוס' רי"ד על מס' מ"ק הנדפס מחדש וראיתי שם שכ' ג"כ דטעמא דר"מ משום דס"ל כר"ע אין לעניים בעוללות קודם הבציר ומשו"ה אמר ר"מ שיכול להדל בשל עניים ור"י סבר אע"פ שאין לעניים קודם הבציר ה"מ שלא יוכל העני לכנוס בכרמו של בעה"ב וליטול העוללות בוסר אבל אם רוצה בעה"ב נמי ליטול העוללות בוסר אינו רשאי דכמו כן אינו רשאי להפסידן עי"ש. ואולי זה נמי כונת התו' ובאמת לדרכם הא דקתני אח"כ במתני' דאם הקדיש משנודעו העוללות הן לעניים דהוי כמקדיש דבר שאינו שלו הוא להלכה כר"י ור"מ ור"י הלכה כר"י ואסור להדל ג"כ וחפשתי ברמב"ם ולא מצאתי שיאמר שאינו רשאי להדל בשל עניים ולא ידעתי טעמו דר"מ ור"י הלכה כר"י. עוד כתב שם התוס' רי"ד להקשות על רש"י דמפרש המשנה דמדל בפאה וכ' דאינו נראה דאטו הפאה מזומנת והפאה הוא מה שהניח ולא איירי מתני' אלא בעוללות דלעיל מינה קתני איזו היא עוללות והדר תני המדל עי"ש ותמהני הא מדברי הירושלמי הנז' לעיל מבואר דקאי נמי אפאה ואיירי דהניח בתחלה וכמ"ש התוי"ט שם: