אמרי בינה יורה דעה· רבי מאיר אוירבך
דיני פדיון הבן · סימן א
אם יכול לקיים מצות פדיון הבן לתת חמשה סלעים לכהן קטן כתב הפ"ח בספרו מים חיים (סי' ד') דאם הגיע למדת צרור וזורקו אגוז ונוטלו דאית ליה זכיה מן התורה בדעת אחרת מקנה מקרי נתינה וקרינן ביה שפיר ונתן לכהן והביא ראיה מיבמות (דף צ"ט) י' אין חולקין להן תרומה בבית הגרנות ואלו הן חשו"ק ואמרינן עלה לאו בני דעה נינהו ופרש"י וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל עי"ש. ומבואר אבל בבית חולקין להן ומקיים נתינה בהו אלו דבריו. ובקצוה"ח (סי' רמ"ג) העלה כיון דקיי"ל טה"נ אינו ממון א"כ אין לבעלים במתנות כהונה כלום וליכא ד"א מקנה והביא ראיה מתשובת מיימוני וממרדכי פ"א דב"מ במי שיש לו חצי מעשר שיש לו רשות לתת לכל מי שירצה שא"י ליתן לקטנים הסמוכים על שולחן אביה' ויש לאביהם כיון דמתנתן שייך לאביהם ואף להסוברים המחלקים בין מציאה למתנה מ"מ כיון דלית להו לבעלים אלא טה"נ לא חשיב דעת אחרת מקנה וא"כ ע"כ הא דמשגרין להם לבתיהן ע"כ אין הטעם משום דעת אחרת מקנה רק בה' סלעים דפדיון א"ש אף דאין לו בהן רק טה"נ מ"מ כיון דע"י הפרשה אינו יוצא מרשותו ואינו מחויב לתת ה' סלעים הללו חשיב דע"א מקנה עי"ש באורך ועוד הקשה בטעמא דמשגרין דע"כ לאו משום דעא"מ הוא דבחרש ושוטה ל"מ זכיה אף בדעא"מ. לכן כתב דהא דמשגרין משום דממון כהן היא וכבר זכתה התורה לכהנים והוי כמו ירושה ממילא דאף חשו"ק זוכה וכמו בשכירות ועי"ש היטב ולענ"ד יש להעיר בזה דהנה עוד כתב שם המרדכי דאף לתת בתנאי המעשר שלא יזכה האב ג"כ ל"מ כיון דטוה"נ אינו ממון אין לו להתנות דלאו ממון שלו הוא. וקשה הא מבואר בקידושין (דף ו') בנותן תרומ' במתנ' עמלה"ח יצא ידי נתינה ומשמע דהתנאי מהני ואם לא החזיר לא יצא וכן הקשה ש"ב כבוד הרב הה"ג חריף ובקי מוהר"ר אשר נ"י. וא"ל דרבא באמת סובר טובת הנאה ממון כמבואר נדרים (דף פ"ה) לכך מהני תנאי הא הרמב"ם אף דפוסק טה"נ אינו ממון מ"מ הביא דין זה וכן כל הפוסקים. ועיין ש"ך ח"מ (סי' ש"נ) דכתב דרק לענין מודר הנאה ס"ל לרבא טה"נ ממון אבל לשאר דברים סובר טה"נ אינו ממון וכ"כ שם משם המרדכי:
לזאת נראה דבתרומה מודה המר"מ בר' ברוך דיכול להתנות ולתת על תנאי דהנה אף בהפריש התרומה מ"מ יש בידו לאתשיל עליה ואם אתשיל הדרא לטבלא וחשיב ממון שלו רק כאשר בא ליד כהן שוב אין בידו לאתשיל עליה ועיין ש"ך ח"מ (סי' רנ"ה) משם ר' בצלאל אשכנזי בטעם הדבר דע"כ לא מצינו דשאלה מהני בנדר רק מה שחל ע"י דבורו ע"ז גזרה התורה הוא אינו מוחל אבל אחרים מיחלין דבריו אבל אם מסרה ליד גזבר או ליד כהן לא יהיה כח הקדש קל מכח הדיוט וכמו בהדיוט אין אחר הקנין כלום כן בהקדש ותרומה כשבא ליד הגזבר או הכהן שוב מהני מטעם קנין ולא מהני שאלה. ולפי"ז שפיר הוו לענין זה הבעלים על התרומה להתנות כיון דע"י מה שקראו שם תרומ' נשאר עוד להם זכות זה לעקור הנדר ולאתשיל עליו וע"י זכיה זו מה שיזכה בו הכהן ע"י נתינתו שוב לא יהיה מהני השאלה לכך יש בכחם לתת על תנאי וכשלא נתקיים התנאי נשאר רק תרומה ע"י הדבור והדרא לבעלים כיון דיש להם זכות זה לשאול. משא"כ בנידון דרבינו מאיר בר ברוך לענין מעשר כספים דשאל' לא שייך בזה לכך כתב שפיר דאינו יכול להתנות וליתן על תנתי. ולפי"ז שוב י"ל הא דמשגרין להם לבתיהן הוא משום דבדה"מ יש זכיה להם לשיטת הסוברים דאף חרש ושוטה יש להם זכיה ע"י ד"א מקנה. אמנם להסוברים דל"ל זכיה אף בד"א מקנה בחו"ש ע"כ נ"ל כמ"ש הקצוה"ח. וכן להסוברים דאף בדא"מ ל"ל זכיה מד"ת א"כ יקשה ג"כ אמאי משגרין להם כיון דאינו מקיים מן התורה מצות נתינה:
וראיתי בנתיבות שם (ס"ק ח') שכתב הא דמשגרין להם דהא דכ' רחמנא ונתן לאו משום שיש חיוב על הבעלים רק שרחמנא זיכה להבעלים בטה"נ שהם יהיו יכולין ליתן לאיזה כהן שירצו ואם רצו להפקיר הטה"נ אין עלייהו שום חיוב נתינה לכהן תדע דהא יכול לקדש אשה בתרומה בטוה"נ שיש לה בו הרי מוכח שאין עליו חיוב נתינה לכהן לכך יכול ליתן אף לחשו"ק כיון שא"צ לזכתו לכהן והכהן יכול ליקח אותו עצמו א"כ אף חשו"ק יכול ליקח אלו דבריו. ולכאורה דבריו תמוהין מ"ש שאין עלייהו שום חיוב נתינה לכהן הא מבואר בתוס' רי"ד קידושין (דף נ"ח) דאף דחטה אחת פוטרת כל הכרי היינו דמתוקן הכרי אבל יש עליו עוד לקיים מצות נתינה ובעי שיתן דבר חשוב ועיין באורך בזה במל"מ (פ"ט מהל' מעשר) ועיין תוס' ב"ב (דף פ"א ע"ב) ד"ה אלא שכתבו דמאי דל"ה אלא ספיקא דרבנן א"צ לקיים מצות נתינה עכ"ל מבוא' דמה דמחויב מספק מד"ת במתנות כהונה ולויה מחויב מס' לקיים מצו' נתינה. ועיין רמב"ן בהשגתו לס' המצות שורש י"ב שהאריך בזה דשני מצות נפרדות המה מצות הפרשה ומצות נתינה עי"ש. וכן מבואר נמי מתשובת רשב"א (סי' ח"י) שהקשה למה אינו מברך על מצות נתינה ומ"ש להוכיח ממה דיכול לקדש אשה בתרומה בטוה"נ שיש לו בה תמהני הא פדיון פטר חמור ודאי מצוה דרמי' עלי' לערוף או לפדות בשה ואף עפ"כ יכול לקדש בו אשה כמבואר מס' בכורות (דף ט' ע"ב) אשה יודעת דפ"ח איסורא אית ביה ופרקא ליה בשה ומקדשה בהך דביני ביני ע"ש כן נמי בתרומה וע"כ צ"ל אף דמצוה רמיא עליו היינו שיהיה נערף או שיהי' נפדה בשה כן בתרומה המצות נתינה הוא שבא ליד הכהן או שהאש' תתן בשליחתו אבל מ"מ מבואר דרמי' עליו מצות נתינה. א"כ שוב יקש' איך מקיים מצות נתינה במה שנותן ליד חשו"ק וע"כ צ"ל כמ"ש הקצוה"ח כיון שלא כתיב ונתן ביד הכהן רק ונתן לכהן וחשו"ק נמי כהן מיקרי יוצא ידי נתינה וכמו בגט אשה דאי לא הוי כתוב ונתן בידה היה מהני אף בשוטה:
ולפי"ז נראה אף דתרומה הבא ליד כהן ל"מ שאלה היינו דוק' באם נתן לכהן שהוא בר זכיה אבל בנתן לחרש ושוטה להסוברים דאף בדא"מ ל"מ להם זכיה אינה זוכה רק ע"י הפרשה שהיה קורא שם תרומה וע"ז מהני שוב שאלה ולא שייך בזכיות אלו סברת הר' בצלאל אשכנזי שהבאתי לעיל. ועיין ר"ן חולין סוגי' דהמזיק מתנות כהונ' שכ' דאף לציד"ש ג"כ פטור דאכתי לית להו לכהנים בהן כלום רק חל מצות נתינה וכשהזיק הפקיעו המצוה ודין ממון לית להו עליו עי"ש ובמ"ש בהגהותי בספר דברי חיים מאאמ"ו הגאון ז"ל דיני שומרים (סי' ט"ז) באורך בזה ויבואר אי"ה עוד לקמן דיני תו"מ ומבואר ג"כ דעכ"פ מצות נתינה יש רק דמ"מ י"ל דמקיים מצות נתינה אף באם לא זכה הכהן כגון חשו"ק:
ולכאורה לדברי הקצוה"ח והנתיבות יש לומר דאם בא כהן אחר וחטף מן החו"ק זוכה בהן כיון דלהם לית זכיה בגויה והוי כמו מציאת חשו"ק. אך ז"א לשיטת התוס' דהמזיק עכ"פ חייב לציד"ש חזינן דיש לכל הכהנים זכות והפקר הוא להן ועליו לקיים מצות נתינה ונתנה התורה לי רשות לתת לכל כהן שירצה שוב זוכה אף הקטן וכן להר"ן ודאי אין לכהנים חלק בו רק עליו רמיא מצות נתינה וכיון שמקיים בנתינתו לחשו"ק ג"כ המצוה הוי שלהן מכח זכיות התור' והא ודאי מד"ת ששוטה מתגרשת הנייר הוא שלה הואיל דהתורה זיכה לה הגט כן נמי בזה. אולם יש להבין אף דכתיב נתינה לגבי מתנות כהונה ע"כ לאו נתינה ממש כמו בגט דודאי טלי מתנות מע"ג קרקע מהני ולא בעינן מיד ליד. והא דבגט לא מהני טלי גיטך מעג"ק כתב האבני מילואים (ס"ס קל"ט) דגבי גט ל"ב זכיה בגוף הגט אלא נתינה לחוד סגי כיון דאיתי' בע"כ ואיסור הנאה נמי הוי נתינה לכך כתבו על אסורי הנא' כשר והואיל דאינו משום זכיה אלא משום נתינת הבעל משו"ה צריך בו נתינה ול"מ ביה עלי גיטך מעג"ק וגבי חילופין והקדש דג"כ כתיב נתינה ומהני טמג"ק משום דשם הנתינה הוא שיזכה המקבל בדבר הנותן לו לכך ל"ב מיד ליד וכל שזוכה בו מהני עי"ש א"כ במתנות כהונה דכתיב תתן לו ע"כ דצריך לתת שיזכה בו ותכלית הנתינה הוא הזכיה שיהיה לכהן ולכך אף טלי מעג"ק מהני א"כ איך מקיים מצות נתינ' במה שנותן לחשו"ק דל"ל בהו זכיה. וצריך לומר כיון דכתיב בתרומה לד' חזינן משעת הפרשה זיכה בו ד' לכהנים רק הא דכתיב תתן לו הוא למצוה בלבד אבל מ"מ שיזכה הכהן ע"י קנין לא צרכינן רק כשהבעלים מבררים אותו לכהן שיקבל המתנות זוכה מן השם:
והנה מ"ש לעיל דהיכא דמהני שאלה מודה המרדכי דחשיב דע"א מקנה יש ליישב לכאורה בזה קושית המח"א הל' זכיה ומתנה (סי' ל"ג) על המרדכי מש"ס גיטין (דף ל') דקאמר במזכה ע"י אחר ומה מהני הא בעינן שלוחו של בעל הממון וכיון דטה"נ אינו ממון ל"ה בעה"מ ומה מהני דעת אחרת מקנה כיון דל"ל בי' כלל עי"ש וכב"ש אאמ"ו ז"ל דיני ג"ח (סי' ז') ולמ"ש א"ש דבתרומה הואיל דמהני שאלה ונשאר להבעלים זכות לשאול על הפרשתן מודה המרדכי דחשיב דע"א מקנה וכמ"ש לעיל. אולם לכאורה אם נאמר כן יקשה מה הקשה המרדכי והג"מ שם מעובדא דר"ג ור"א ור"ע שהיו באים בספינה דמבואר בש"ס ב"מ (דף י"ח) דחשיב דעת אחרת מקנה גבי מתנות כהונה ותירץ שם כיון שהקנה להם החצר ג"כ חשיב דע"ח מקנה ולמה לי' לזה תפ"ל כיון דמהני שאלה שפיר חשיב דעת אחרת מקנה ועיין תוס' פסחים (דף מ"ו ע"ב) בקושיתם דיהיה יוצא במתה של מעשר שני מטעם הואיל אי בעי מיתשל מבואר דמהני שאלה אף במעשר. וכן מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ד הי"ז) מתרומות:
אך י"ל למה שכתב הרב המאירי מס' שבת פ' המפנין וז"ל וי"א שא"א לשאול אלא בתרומה הואיל ותרומה ניטלת באומד ומחשב' ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד א' אבל במעשר שאינו ניטל במחשבה אא"כ הפריש אינו יכול לשאול עליו עכ"ל והוא דבר חדש מאד דשאלה אף דמהני בהקדש ותרומה מ"מ במעשר שעשה מעשה להפריש לא מהני שאלה הואיל דאינו מעשר מאומד ובמחשבה וכשהפריש הוי מעש' ול"מ עוד שאלה א"כ י"ל דלכך הקשה המרדכי מעובדא דר"ג וזקנים דשם זוכה מעשר לוי ומעשר עני ג"כ וע"ז ל"מ שאלה לכך הוכרח לתרץ משום דהקנה להן החצר הוי כדעא"מ. ואם נאמר כן שוב הדרא קושית המח"א לדוכתא מש"ס הנ"ל דשם קאי הש"ס במזכה ע"י אחר על כל המתניתין דשם דקתני המצוה מעות את הכהן ולוי ועני ובלוי ועני דל"מ שאל' שוב ל"ה הם הבעלים ועיין מ"ש שם בהגהותי בספרו של אאמ"ו ז"ל סי' הנ"ל באורך. ועוד יש ליישב קושית המא"ח דבמתנות כהונה ל"ב שלוחו של בעני ממון ויבואר לקמן אי"ה:
עוד כתב שם הנתיבות להשיג על הקצוה"ח במה שכ' דלגבי ה' סלעים דפדיון חשיב דעת אחרת מקנה וכ' כיון דגם לגבי זה מהני תפיסת הכהן כמבואר בש"ס ב"מ (דף ויו) בתוס' שם דהקשה אמאי כשתקף א"מ הא יכול לומר לכהן אחר אני נותן ותירצו שא"י לתבוע רק טה"נ ושם במתניתין קתני א' בכור אדם הממע"ה ומוכח דא"מ וכיון שאין בנתינה זו רק טה"נ ל"ח דע"א מקנה. ותמהני הא מ"מ בחיוב דפדיון הבן לכ"ע טוה"נ ממון אף להפוסקים דטה"נ אינו ממון היינו גבי שאר מתנות אבל בפדיון הבן דהוי כפרעון חוב ונשתעבדו נכסיו לשלם לאיזה כהן שירצה בזה לכ"ע טה"נ ממון ובודאי אף דתפיסה מהני היינו ביתר מכדי טה"נ אבל הטה"נ צריך להחזיר וא"כ ודאי חשיב דעת אחרת מקנה ועיין ירושלמי (פי"א) דנדרים דמאן דאית ליה טה"נ ממון דרש ואיש את קדשיו לו יהיה ואדם נותן מעשרותיו בטה"נ ומאן דאית ליה טה"נ א"מ סובר דאסור לתת בטה"נ ודרש לו יהיה ליתן לכל מי שירצה אבל לקבל עבורו אסור אבל בפדיון הבן לכ"ע מותר לתת בטה"נ וכבר כתבו כמה פוסקים דהא דכתיב שחתנו ברית הלוי אינו אסור לסייעו בבית הגרנות רק בתו"מ אבל בה' סלעים דפדיון רשאי. ובגוף הדבר דמהני תפיסה בה' סלעים שהביא ראיה ברורה מש"ס דב"מ הנ"ל יש להעיר. דבאמת בתוס' שם כתבו עוד דאיירי במכירי כהונה א"נ שמחזי' הטה"נ. ולכמה גדולי ראשונים אם טה"נ ממון חשיב בעלים על הכל ועיין ריטב"א ותוס' רי"ד קידושין (דף נ"ח) בהא דגונב טבלו של חבירו דאי טה"נ ממון חייב לשלם הכל ועיין רא"ש נדרים (דף פ"ה) ובמ"ש בהגהותי בדברי חיים דיני מכירה (סי' י"ב) באורך בזה. וא"כ בה' סלעים דפדיון ע"כ צריך לאוקמי במכירי כהונה דבזה לכ"ע טה"נ ממון. וי"ל אף לתוס' דסברו שם דטה"נ ל"ח שלו בכולו דוקא בשאר מתנו' כהונ' דשייך לכהנים מיד בהפרשתן אבל בה' סלעים דפדיון גם התוס' מודו דחשיב בעלים על הכל. ומ"מ דע"א מקנה לכ"ע הוי כמו בשאר פרעון חוב:
וראיתי בס' מחנה אפרים הל' זכיה ומתנה (סי' ח') שהעל' דבה' סלעים דפדיון ל"מ תפיסה והוכיח זאת מעובדא דר"ח בבכורות (דף צ"א) דחזי' לההוא גברא דהוי קאי אזיל ואתי. א"ל לא גמרת ויהבת הלכך אין בנך פדוי ופירש"י בלשון שני ואפילו אם לא אחזירם לך וכ"כ הרשב"א בתשובה דבכה"ג אפילו לא החזירם אין בנו פדוי וקשה הא לא גרע מתקפו דאע"ג דהוי ס' אין מוציאן מכ"ש בזה דודאי מחויב וזכה בו א"ו דבזה כיון דלא חל שום זכות על דבר מבורר רק נכסי דמשתעבד לכהנים מדין ערב בזה ל"מ תפיסה יע"ש שכ' דהא דקתני הממע"ה גבי ס' בכור לא קאי על בכור אדם. ובאמת שזה דוחק גדול לחלק במתניתן דמאי דקתני הממע"ה ולס"ד דש"ס הפירש מי שהוא מחזיק על חבירו להביא ראיה ותפיסה מהני שלא יהיה מועיל לגבי בכור אדם. וכן משמע ג"כ מדברי תוס' בכורות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה אם שכ' כיון דאם לא נתן אינו זקוק ליתן השתא נמי דנתן נמי ליהוי כתקפו כהן דמוציאין מידו כדאמרינן פ' שנים אוחזין משמע מדבריהם קצת דאם תקפו אין מוציאין מידו הוי א"ש הרי דאף בה' סלעים דפדיון מהני ג"כ תפיסה. ואולי דשם כיון שכבר נתן לו לא גרע ממכירי כהונה ולכך היה מהני תפיסה. ומה שהביא מדברי הרשב"א כשאומר ותחזירם לי ל"ה מתנה ואין בנו פדוי אפילו כשלא החזיר לו הכהן כלום וכי גרע מתקפו כהן. י"ל דהרשב"א סובר דטה"נ ממון והוי בעלים על הכל לכך אין בנו פדוי. וע' רמ"א יו"ד (סי' ש"ה ס"ח) דל"כ רק דל"ה מתנה ואין בנו פדוי. אבל באם אינו מחזיר י"ל אליבא דידן דבנו פדוי. ועוד י"ל דטעמא דרשב"א ולשון שני של כיון דאף כשאינו רוצה לזכות מהשת' שיהיה בנו פדוי מ"מ אינו מחויב להחזיר אותן הה' סלעי' ממש רק יכול להחליפם דאף במתנה בפירוש ע"מ להחזיר אינו מחוייב להחזיר אותו חפץ רק השוי' כמבואר ברא"ש קידושין ומס' סוכה דחזרת דמים הוי חזרה ואף באם היא בעין דעת רוב אחרוני' דהוי החזר' ועמ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו דיני מתנה (ס"ג) והביא משם הש"י ופ"מ ושאר אחרונים כן. א"כ י"ל דהוי כפודה במלוה וא"ד לפודה תוך ל' דמהני הואיל שבא לידו בתורת פדיון שם נתן לו שויה הפדיון אח"כ אבל בנידון דרשב"א לא נתן לו שיועיל אח"כ רק דסבר שבנו יהיה נפדה מני אז ואז ל"ה מהני ומ"מ יש לו רשות להוציאן והוי כמלוה. אך י"ל דזה גרע מאומר ע"מ כיון דאמר ותחזרם לי לא קנה כלל ומחויב להחזיר אותו ממון ממש כשאין בנו פדוי ושוב כשרוצה להחזיק למה לא מהני הפדיון מן אז ועיי"ש בתוס' ד"ה הלכך דמשמע דלא כרשב"א רק דתליא אם פירש הנותן והמקבל אינו מכוון לזכות לגמרי אז מהני ועיין מרדכי פ"א דקידושין בזה. וע"כ צ"ל דרשב"א סובר דל"מ תפיסה והא דמבואר מש"ס ב"מ הנ"ל דאף בבכור אדם מהני תפיסה התם כיון שאינו רוצה ליתן כל עיקר מהני תפיסה כיון שבלא תפיסה פטור ליתן אבל בודאי בכור י"ל דלא מהני תפיסה דיכול לומר לכהן אחר אתן ועי"ש במח"א בזה. ועיין בס' יקר תפארת מרדב"ז (פי"א הי"ט) מבכורים שכתב ג"כ מדלא כת' הרמב"ם בס' בכור אדם דאי תפס א"מ מידו פשיטא ליה דאף הרמב"ם מודה דאי תפס כהן מפקינן מיניה שהרי לא תפס הדבר שנפל בו הספק אלא ה' סלעים ובס' פטר חמור הואיל דתפס הדבר שנפל בו הס' מספקא ליה די"ל דוקא בבכור בהמה טהורה כיון דיש בו צד קדושה אי תפס לא מפקינן משא"כ בס' פטר חמור עי"ש דעכ"פ בבכור אדם פשיטא ליה דל"מ תפיסה:
וקצת יש להוכיח דאם נאמר דלגבי פדיון מהני נתינה בע"כ ג"כ כאשר יבואר בסי' שאח"ז א"כ בידו לפדות בע"כ אצל כהן ובמתנה ע"מ להחזיר ואף דביד הכהן שלא לקיים התנאי ושלא להחזיר ונמצא בטל הנתינה למפרע מ"מ למ"ש הר"י מיגא"ש מובא במח"א הל' מאכלות אסורות דאם אמר הכהן לא מהדרנא כיון דלא אקניה אלא ע"מ שיחזרנו לו כפינן ליה ומהדר ואינו יכול לומר כיון דא"ר להחזיר בטלה המעשה מעיקרא דזה דוקא בתנאי שביד המקבל דאי בעי מקיים ליה ואי בעי לא מקיים אבל הכא הא דאם לא החזירו לא יצא היינו דוקא היכא דאכלו עי"ש הרי כיון דכייפינן ליה להחזיר הוי כקיום התנאי א"כ לעולם בידו לפדות שיתן ה' סלעים בע"כ לכהן ע"מ להחזיר ואח"כ יכפנו להחזיר ויתקיים התנאי וכיצד יהני תפיסת הכהן מספק כיון דמעול' אף בודאי בכור לא נתחייב שיפסיד הכל. אולם מלבד דלמ"ש הרא"ש והריטב"א וברמ"א או"ח (סי' תרנ"ח) דהא דמהני במעמלה"ח הוא משום דבעינן הקנאה בהחזרה מן המקבל להנותן וע"ז היה התנאי דהוא מקנ' לו להיות שלו לקנין עולם ותנאי מילתא אחריתא הוא שיקנה לו בהחזר' וא"כ כשהמקבל א"ר להקנות בהחזרה ורק הב"ד כופין אותו ע"כ הכפי' היא מצד ביטול המעשה דבמה שמקבל בהחזרה אינו קיום התנאי כ"ז שאין המקבל מקנה לו ולכוף אותו עפ"י ב"ד שיקנה לו אין ביד הב"ד כיון שא"ר בקיום התנאי רק שיתבטל המעשה וכבר כתב כן אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני מתנה (סי' ד') א"כ לדידן אין בידו לפדות על אופן זה בע"כ. ובלא"ה יש לדון אף אם נאמר דנתינה בע"כ הוי נתינה לענין פדיון הבן מ"מ תנאי אינו יכול להטיל בע"כ רק מדעתו ואף בגט אשה דיכול לגרש בע"כ צ"ע אם מהני תנאי בע"כ כאשר יבואר אי"ה דבר זה במקומו ואף אם בגט נאמר דנתן לו התורה רשות לגרשה בע"כ ואף להטיל תנאי שתהי' כל זמן שלא נתקיים התנאי בספק תלויה ועומדת מ"מ לגבי פדיון הבן אם אין הכהן רוצה אינו בע"ד ואינו יכול להטל עליו תנאי. ולדינא אם אריך לפדות אצל כהן קטן בכנה"ג יו"ד (סי' ש"ה) העיד משם גדולי רבנים שפודין ע"י קטן ובס' חק"ל כתב משום דבפירוש גילתה התורה בפ' במדבר ונתת הכסף לאהרן ולבניו ומזה ילפינן דדוקא לזכרי כהנים צריך ליתן וכמ"ש הרמב"ם (פ"א) מבכורים עי"ש במל"מ משם תשובת רשב"א וכיון דמשמעות בן בכ"מ הוא אפילו קטן כמ"ש קידושין (דף י"ט) לענין יעוד בנו אמר רחמנא אפי' כ"ד וכן סנהדרין (דף ס"ח) וכיון דגלי קרא דסגי בנתינה לקטן מהני אף בלא הגיע לעונ' הפעוטות דבנו כ"ד משמע אלו דבריו. ולא נראה דוקא היכא דכתיב סתם בקרא בנו ודאי אף קטן משמע אבל לענין מתנות כהונה לא כתיב לכהן ובנו רק דנילף מדכתיב ונתת הכסף לאהרן ולבניו דשם לא כתיב עיקר המצוה לדורות רק מה שהי' המצוה אז רק כיון דכתיב ולבניו ילפינן ולא לבנות דצריך דוקא ליתן לזכרי כהונה אף לדורות אבל למילף מזה בן כ"ד לא נוכל לילף דבני אהרן היו אז הגדולים דלא מצינו לו בניו רק אלעזר ואיתמר והיו בכלל הפקודים אז ומנ"ל דסגי בקטנים: