אור ברסלב
אמרי בינה יורה דעה דיני בשר בחלב ותערובות › סימן יח

אמרי בינה יורה דעה· רבי מאיר אוירבך

דיני בשר בחלב ותערובות · סימן יח

סימן יז

הח"ד (סי' ק"א ס"ק ה') רוצה להכריע דכבש שלם הוי ג"כ חהר"ל מש"ס פסחים (דף פ"ח) בה' שנתערבו עורות פסחיהן וקאמר ל"ש אלא שנתערבו אחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דלא חזי בשעת זריקה לאכילה ואמאי ל"ח הא נתבטל ברוב וא"ל משום דם שנתערב בדם הא מתניתין הוא בזבחים דאם לא נמלך ונתן כשר וא"ל משום דא"ר להקטיר האמורין דהוי כאברין באברים דכולן יוצאין לבית השריפה כמבואר שם מטעם דהוי דרכו למנות דהן חשיבין כיון שעולין לגבוה דז"א דלא יהא אלא נטמאו אימורים או שנאבדו מותר הבשר באכילה א"ו מטעם דהוי חהר"ל א"ב. ולכאורה כוונתו דמשום דם שנתערב דאם ל"נ כשר דשם אם נתערבו קודם זריקה אף שזרק הדם מ"מ כשנתודע אח"כ שקודם זריקה נתערבו חייבין בפסח שני ועיי"ש ברש"י וע"ז סובב קושייתו כיון שכבר נזרק הדם כשר אולם תמוהין דבריו דשם לא אמרינן דכשר רק אם נתערב בדם התמצית בזה דר"א מכשיר לכתחילה כיון דל"ש מודים רבנן דבדיעבד כשר כמבואר זבחים שם (דף ע"ט ע"ב) אבל בנתערב בדם פסולין אף אם זרק פסול וכן מבואר מדברי רמב"ם (פ"ב הכ"ג) מפסולי מוקדשין. אך מ"מ י"ל למ"ש רש"י שם דלא נזרק הדם לאכילת בשר ולמה לי' לזה הא בלא"ה כיון דנתודע דהיה הזריקה בפסול כיון שהיה בו תערובות פסול. וצריך לומר כיון דמדאורייתא היה הזריקה בכשרות אף דנפסל הקרבן מדרבנן דהיה הזריקה בפסול מ"מ אינו מחויב להביא פסח אחר דרבנן אין להם כח לעקור בקו"ע כמבואר תוס' גיטין (דף נ"ג) ועיין לח"מ שם הכ"ג ודבריו מוקשים דאף דכ' שם רמב"ם דהזבחים פסולים מ"מ א"ח להביא קרבן אחר. ולכך כתב רש"י שם דעכ"פ כיון דאינו מתיר אכילת בשר ממילא מחויב בפסח שני וע"ז שפיר הקשה הח"ד דהא מתיר מטעם ביטול ברוב. גם יש לומר דהיכא דלא נודע התערובות עד אחר הזריקה כ"ע מודים דהזריקה כשרה דבזה לא גזרו במקדש לכ"ע לכן עיקר הקפידה הוא מצד דאינו מתיר הבשר וע"ז סובב קושית הח"ד והוכיח מזה דע"כ כבש שלם הוי ג"כ חתיכה הרא"ל:

אך יש להבין א"כ מדאורייתא ראוי' המה לאכילה דהבע"מ נתבטל בהד' הכשרים א"כ מאי קאמר שם בש"ס מאן דמתני אמתניתין כ"ש אברייתא דבמתניתין בשכח רבו ושכח הוא כשרין נינהו דאי אידכר הוי חזי לאכילה קמי שמיא גליא הא במתניתן עכ"פ כ"ז דלא אדכר לא חזי לאכילה מה"ת משא"כ בברייתא דמה"ת חזי לאכילה דהבע"מ נתבטל בין הד' הכשרים וחזי לאכילה מה"ת ומצינו בכה"ג בכמה מקומות דמאי דחזי מדאורייתא חשוב ראוי לענין מעשר שני הנכנס לירושלם ונטמא בולד הטומאה שהוא מדרבנן אף דאינו יכול לאכול ורחמנא אמרה כי לא יוכל שאת ואין שאת אלא אכילה בכ"ז כיון דמה"ת חזי לאכילה ירקבו ואין פודין כמבואר מתניתין (פ"ב) דמ"ש ובש"ס ב"מ (דף נ"ג) וכן לענין כיסוי דם דרחמנא אמר אשר יאכל ובכ"ז מבואר בש"ס חולין דאם אין שחיטה לעוף מה"ת חייב בכיסוי הואיל דמה"ת חזי לאכילה וה"נ כיון דאכילת פסחים לא מעכבי רק דבעינן שיהיה ראוי לאכילה מנ"ל לומר אם ראוי לאכילה מה"ת ורק מדרבנן אסור באכילה דיתחייב בפסח שני. וצריך לומר דשני דבר אשר המצוה הוא לאכול דהקפידה התורה על המצוה שיאכל ואף דאינו מעכב מ"מ ראוי לאכילה צריך שיתקיים בו מצות התורה שצוותה לאכול ג"כ ודומה להא דכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת ובזה אף האינו ראוי מדרבנן ג"כ מעכב ועיין מ"ש לעיל חלק או"ח (סי' ו') והכי עדיף דהא אף אם אינו ראוי שהוא זקן או חולה ג"כ מעכב וא"כ אף מה דמה"ת ראוי לאכילה מ"מ כיון דמדרבנן אינו ראוי לאכילה מעכב ונפסל הקרבן וחייב בפסח שני וכיון דמתני דברי אביי על המתניתין כ"ש אברייתא [ועיין לח"מ (פ"ג ה"ד) מהלכות פסח שכ' בשלמא השליח שעשה הפסח והתנה ואמר אם אמר גדי יהי' טלה בשבלי ואם בהיפך בהיפך וכיון שרבו שכחו קודם זריקה ה"ה כאלו לא עשה כלום דזה לא עשה אלא על התנאי שזה יברר וזה לא בירר א"כ אין כאן כלום אבל בנידון דרמב"ם שם שכ"א שחט לא שחט על תנאי חבירו אלא חישב שהוא פסח ודאי ולשם ודאי שחטו ולהוציא את חבירו ידי חובתו ולכך פטורין ודבריו תמוהין דא"כ מאי קאמר מאן דמתני אמתניתין כ"ש אברייתא הא במתניתן לא עשה כלום כיון דשחט על תנאי שיברר וזה לא בירר משא"כ בברייתא ועוד יש לגמגם בדבריו שם ואכ"מ]:

עוד כתב הח"ד לתרץ קושית הפלתי אהא דאמרינן התם דאי אפשר להתנות בשלמים משום חזה ושוק והקשה הא בטל ברוב וכ' דל"ש ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם ל"ה רק אחד ל"ה ס' דומיא דסנהדרין אבל בדבר דאם ל"ה רק אחד ג"כ היה ס' עליו כל חד וחד אסור מה"ת משום הס' שנולד עליו בעצמו וראיה ממה דפריך לר"מ דחייש למיעוט האיך אכל בישרא והא ר"מ לא פליג אביטול ברוב א"ו כיון דאף אם ל"ה רק בהמה אחת היה ספק בה ולא מצד התערובות ל"ש ביטול ברוב. וראיתי בס' בית אפרים דמשיג דכיון דעכ"פ יאכל כולן הוי רוב דהתירא והביא ראי' מדברי ש"ך (סי' ק"ה ס"ק מ"ד) בחלב הנבלע בחתיכה אחת ויש בכ"א מן החתיכות נ"ט נגד החלב דבטיל ברוב. ובאמת דברי הח"ד ברורים וא"ד לדברי הש"ך כלל דשם התערובות גורם שלא ידענו איזה חתיכה האסורה ואם הי' אחת ל"ה שום ס' ורק עכשיו שלא נודע לנו אף דהס' הוא על כל חתיכה וחתיכה מ"מ כיון דבתערובתן יש רובא דהתירא בטיל משא"כ הכ' דנולד הס' בפ"ע ע"כ אחד ואחד ואף אם לא היה רק אחד לבד שהביא הקרבן יש ג"כ הס' בפ"ע וכן על כולן ל"ש ביטול ברוב ומ"ש עוד שם מדברי המרדכי סוף חולין להמעיין היטב יראה שדברי הח"ד נכונים בטעמן. ואדרבא קצת יש לדמות למ"ש המרדכי משם רבינו משולם ביבמה שרקק' דם דל"ש ביטול בנולד בתערובות אף דרוב הוא של היתר וה"נ דכוותיה כיון דמעולם לא ניכר ההיתר בפ"ע אף דידענו שיש רוב היתר מ"מ ל"ש בי' ביטול ברוב ועיין ח"ד (סי' ק"ו) ובמ"ש לעיל דיני שחיטה (סי' ט"ז):

תוכן העניינים

אמרי בינה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה