אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט קונטרס הקנינים › סימן כב

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

קונטרס הקנינים · סימן כב

סימן כא

כתב בש"ע (סי' ק"צ ס"ז) בד"א שקנה בכסף לחוד כו' אבל במקום שדרכו לכתוב שטר ל"ק עד שיכתוב את השטר וכ' בסמ"ע הן בשטר קנין הן בשטר ראיה ולכאורה משמע דדעת הש"ע והסמ"ע דבכל אנפי לא מתחיל הקנין עד שיכתוב השטר אולם יש בזה מחלוקה בין הראשונים דדעת הריטב"א קידושין (דף כ"ו) דיש לומר דקונה בשעה שנתן הכסף דהו"ל כאומר קנה בכסף על מנת שאכתוב את השטר ולכשת"ל דלא קנה אפילו בכסף אלא מכתיבת השטר ואילך נ"מ לקנות בכסף במקום שכותבין שטר ראיה דלא קני בשטר וקני בכסף ואי שטר מקנה הוא קונה בכסף לחוד אם פירש לי' דלקני בכסף לחוד ולא בשטר משמע דמסתפק ליה אם קונה למפרע הן בשטר מקנה הן בשטר ראיה אם קנה למפרע. והר"ן הביא בשם איכא מאן דאמר דדוקא בשטר קנין אינו קונה אלא משעת השטר ולא משעה הראשונה דכל שיש לפניו שתי קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין שיותר מועיל ושטר מועיל לקנין ולראיה אבל במקום שכותבין שטר ראיה לאלתר קונה בכסף והא דב"ב (דף נ"ד) נכסי כותי כמדבר איירי בשטר קנין דבמקום שכותבין שטר ראיה כי כתב ליה שטרא קני ישראל הראשון למפרע משעת נתינת כסף. והר"ן כתב דודאי שם בשטר קנין עסקינן מיהו בשטר קנין תולה קנייתו של השטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף והיינו דב"ב הנז' אבל במקום שנוהגין לכתוב שטר ראיה אי אפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה בו אלא כשנכתב קונה בכסף משעה הראשונה וכ"ז שלא נכתב אינו קונה משום דלא סמכה דעתיה. והנה אף דכאן מספקי לי' לריטב"א אם קונה למפרע או לא מ"מ מדבריו חידושי גיטין (דף י') משמע דפסיקא לי' דקונה למפרע בהא דכל השטרות העולין בערכאות דקאמר בש"ס קפסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה בשלמא מכר כי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטר אינו אלא לראיה ואע"ג דקיי"ל במקום שכותבין את השטר ל"ק עד שיכתוב השטר לאו למימר דבשטר קני אלא דלא סמכי דעתייהו עד דכתבו שטרא וכי כתב קני למפרע במעות שנתן הרי דפסיק' ליה דבמכר לעולם כשיש כסף קנין קונה למפרע:

והר"ן שם כתב דמצי להקשות גם על שטר מכר כגון דהוי ליה זוזי הלואה שאין הקרקע נקנה בהו ול"ק אלא בשטר' רק משום דסתם שטר מכר לראיה נקטינהו וה"ק בשלמא שטר ראיה שפיר אלא שטר קניה אמאי והא דלא נקט נמי גווני בשטר מכר במקום שכותבין שטר קנין דאינו חל למפרע ותולה קנייתו בשטר י"ל דשם כיון דידע דשטרא דילהון לענין קנין חספא בעלמא הוא אינו תולה קנייתו בו ונקנה על ידי הכסף לכך נקט רק דבאם קונה במלוה. והא דהר"ן הביא ראיה מב"ב ומוקי דוקא בשטר קנין ותולה קנייתו בשטר דכבר כתבו תוס' ב"ב שם דאנן סהדי שלא הוי בדעתו אלא כמות שהוא רגיל לקנות עם ישראל דהיינו בשטר מדלא פירש אי בעינן בכספא איקני והיינו דוקא אליבא דאמת דשטרו' מהני נמי לקנין מן הכותי מצד דינא דמלכות' דעתו כמו שהוא רגיל ולא יעשה ע"ד כיון שהכותי יסתלק למה יניחנו להיות הפקר ותולה קנייתו בהשטר מה שאין כן שם בגיטין לס"ד דלא ידע מזה דדינא דמלכותא דינא ויודע שהשטר הוא חספא אינו תולה קנייתו בהשטר כמו באתרא דכתבו שטר ראי' ולדעת הריטב"א דס"ל די"ל אף בשטר קנין אינו תולה קנייתו בו וקונה למפרע צריך לומר הא דהוי שם ב"ב הפקר נימא כי כ'ליה שטרא קני ישראל הראשון למפרע צריך לומר כיון דסתם כותים אנסים הם אין בדעתו לקנות בלא שטר ואינו עולה ע"ד שעל ידי זה יהיה הפקר ובזה תולה קנייתו רק על השטר. וכן מוכח מדברי ריטב"א הנעתק בתשובת פמ"א (ח"א סי' ק"ו דף קפ"א ע"ד) דכ' כשטרח הראשון והחזיק נתכוין למהר ולקנות ואף על פי שלא נתן כסף וכ"ש כשנתן כסף ועל כרחך איירי במקום דאין כותבין שטר שלא יסתור לדבריו בקידושין וכמו שכתב שם הפמ"א רק שאין דעתו סומכת שמתירא שיחזור הכותי לכך מהני חזקה אבל בלא חזקה אין דעתו סומכת ואף שכותב לו אחר כך שטר אינו קונה למפרע:

והא דחידש הר"ן דקונה בכסף משעה הראשונה בהחלט בשטר ראיה משום דאי אפשר שיתלה הלוקח קנייתו בו מ"מ מאן יימר דילמא כיון דלא סמכה דעתיה אינו רוצה לקנות רק משעה שנכתב השטר יש לומר דכיון דאי אפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה בו ורק על ידי כסף צריך שיחול הקנין ואם יהיה הקניה חל משעת כתיבת השטר אם נתאכלו המעות אינו קונה דהוי כמלוה ואף אם קונה במעות על אחר למד ונתאכלו המעות חל הקנין מאז בהכסף ואינו דומה למלוה הואיל דבא לידו בתורת מכר היינו הר"ן לשיטתו ר"פ ג' דקידושין דבקידושין מעיקרא מקני' בהני זוזי ואם הוא חוזר בו אינה חייבת להחזיר דאם לא במאי מקדשה הרי אינם קנוים לה עד סוף ל' והרי נתאכלו בנתיים והה"ד במכר. ואם כן כאן דהדין הוא במקום דכותבין שטר ראיה דשניהם יכולין לחזור הלוקח הואיל דלא סמכה דעתי' וגם המוכר כיון שיודע דהלוקח לא סמכה דעתיה לא גמר ומקנה ולא יצא מרשות המוכר ואם הלוקח חוזר חייב המוכר להחזיר לו הכסף אם כן אם לא נאמר דכשכתב השטר חל המכירה למפרע כיצד יחול אחר כך בשטר ראיה אינו קונה ובכסף אם נתאכלו המעות הוי כמלוה כיון דאינם קנוים לו למוכר עד שיבא השטר והוי כמלוה אם נתאכלו המעות ולכך על כרחך צריך לומר כשבא השטר חל למפרע הקנין על ידי הכסף. והריטב"א קידושין דנראה דמספקי ליה אף בשטר ראיה אם חל למפרע משום דס"ל שם בקידושין במקדשה על לאחר ל' דמקודשת אף אם נתאכלו הכסף משום דבא לידה בתורת קידושין והוי כמקדשה בהנאת מחילת מלוה ולעולם אף אם הוא חוזר אף אם נאמר דצריכה להחזיר הכסף קידושין מתקדשת אם כן בשטר ראיה יכול לחול הקנין מאז מכתיבת השטר ולא למפרע ועיין טו"ז (סוף סי' קצ"א):

גם יש לדון דאינו יכול לחול הקנין אחר כך בהכסף להמבואר מד' ר"ת שבתוס' כתובות (דף צ"ג ע"א) ד"ה עד דאף דיכול לחזור במקום שכותבין שטר מ"מ אינו רשאי ומשמע שם דקאי במי שפרע ועיין ב"י (סי' ר"ד) משם תלמידי הרשב"א שלא מצינו בקרקע מש"פ ומשם הר"ן דמסתפק בדבר ואחר כך העלה דליכא מי שפרע אלא במידי דקני מדאורייתא כגון מעות לר' יוחנן ולפי דעתו אם נתן כסף לקנות קרקע והוא במקום שכותבין שטר אם בא לחזור בו איכא מש"פ ומשמע דס"ל דהא דלא קנו בכסף לחוד במקום שכותבין את השטר הוא רק מדרבנן וכנראה מד' הרשב"א קידושין (דף כ"ו) בהא דשמואל דשטר מכר אינו קונה עד שיתן דמים לאו משום דכסף מעכב בקניית שטר דהא אי פריש פריש אלא דרבנן הוא דתקון משום דאפשר דלא סמכה דעתיה וקרא דינא ודשמואל תקנתא דקם אדעתא דאינשי. וכמו כן נמי בכסף אינו מעכב השטר רק מדרבנן הוא דתקון משום דליכא סמיכת דעת ושם מבואר בש"ס דאי פריש פריש יש וקרא דינא ודרב תקנתא וכיון דמדאורייתא הוי קנין המועיל קאי במי שפרע ועיין בד"מ (סי' ק"ץ) [ועיין תשובת רע"א ז"ל (סי' קל"ד) שכתב וחידוש בעיני (דבסי' ק"ץ ס"ז) דלא נזכר בשום פוסק דצריך לקבל מי שפרע וכוונתו על פוסקי הש"ע דלפנינו מבואר בב"י משם הר"ן] ואם כן כיון דהכסף עושה קנין מה"ת מהשתא ואף דמדרבנן יכול לחזור מ"מ קאי במי שפרע שוב א"י הכסף לעשות אחר כך קנין המועיל שלא יחזור עוד אם לא שיחול למפרע. ועיין רשב"א נדרים (דף כ"ט) כעין זה וכיון דכסף זה עשה קנין לענין מי שפרע שוב אינו עושה קנין אף כשכתב השטר לכך כ' הר"ן דקונה למפרע:

וראיתי בתשובת מהרח"ש (ח"א סי' י"א) דכ' לדון בזה כמו דמהני אם התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף מסתברא דאין חילוק לבין אם גלו דעתייהו בתחילת מקח או אחר כך דכיון שגלו דעתייהו לבסוף דסמכא דעתייהו נעשה המקח מתחילה משעת נתינת הדמים ואף אם נאמר שלא נגמר המקח מתחילה לפחות אחר כך נגמר המקח כיון דגמרו דעתייהו ואף אם כבר נתאכלו המעות אפ"ה מהני כיון דמתחילה קבל הדמים בעד המקח ולא בתורת הלואה וכמו במקדש לאחר ל' הואיל דבא לידה בתורת קידושין וכן במקח מהני אף אם נתאכלו וכ' תוס' דבכסף לא בעי שיאמר מעכשיו שאם לא תתקדש חייבת לשלם הוי כאלו הכסף בעין לאחר ל' ה"נ אף שלא נגמר המקח עד דגמרו בדעתייהו לגמור בלא שטר אם גמרו אחר כך קנה כיון דאם לא יתקיים חייב בדמים הוי כאלו המעות עתה בעין וגם מעיקרא לא נתנם לו בתורת הלואה אלא כדי לקנות השדה ע"כ תורף דבריו:

ולענ"ד הדבר צריך תלמוד דמבואר בש"מ ב"מ (דף ע"ו) משם תשובת הרי"ף דכשהיה המוכר עייל ונפיק אזוזי יורה שלא גמר להקנות לו בעת שקבל המקצת אבל קבל כדי שישלים עליו השאר ואז יגמר המכר וכשלא השלים היה אותו מקצת שקבל מהדמים אצל המוכר כדין מלוה שהוא מחויב להחזיר להבעלים וכשנתרצו אחר זה לגמור המקח ושיהיה הדמים שנשאר חוב לא יספיק להם בזה במה שקבל מהדמים קודם לפי שהיה אצלו כדין המלוה לפי שלא קבל אותם ממנו ע"ד שיקנה בהם וכבר ידעת שהמלוה אינו קונה הקרקעות והאריך בזה וכתב שאפילו אם המעות הוא בעין ביד המוכר גם כן לא יגמור המקח דהוי כמלוה ממש אם כן מבואר דדוקא במקנה המעות על לאחר ל' דבא לידו בתורת מכר ומקנה מהשתא שיחול הקנין על ידי כסף שמקבל כעת על אחר ל' בזה מהני אף בנתאכלו אחר כך דמקנה השת' על אחר ל' וכמו שכ' הר"ן קידושין פ' האומר הנ"ל ובאופן שאם חוזר הוא אין צריך להחזיר הכסף אבל היכא דהכסף ע"ד קנין שיקנה מעכשיו ובכל זה לא קנה כיון דעייל ונפיק המוכר אזוזי לא מהני כשגמרו בדעתייהו לקנות אחר כך דכבר נעשה הכסף מלוה ואם כן כמו כן במקום דכתבי שטרא דלא נגמר המקח בהכסף רק כשכותב השטר אם לא חל למפרע לא יכול לעשות הקנין על אחר כך אם נתאכלו ואם גמרו דעתייהו אחר כך שיקנה מהשתא בלא כתיבת השטר לא מהני אף דבא לידו בתורת מכר ולא בתורת הלואה דכיון שבא לידו ע"ד שיקנה מאז בשעת נתינת המעות וכיון שאינו קונה מאז דלא סמכה דעתו של הלוקח מה מהני כשגומר דעתו אחר כך לקנות בלא שטר מ"מ כבר נעשה הכסף מלוה ואינו קונה מחדש וגם למה שכ' הרשב"א פ' האומר הא דמהני אף בנתאכלו הוא משום דאם לא תרצה להתקדש לו נותן לה הכסף ולא הוי מלוה לה כלל מתקדשת בהנאה שנפטרת ממנו בנידון דעייל ונפיק אזוזי ובנידון דמהרח"ש ל"ה חפץ מיד לגמור המקח רק עד שיכתוב את השטר וכן המוכר לא גמר להקנות עד שמקבל כל דמי המכר לכן כשאינו משלם נשאר בהלואה כיון שלא בא לידו שכסף זה לבד יגמור הקנין.

ברם יש לדון מטעם אחר דמהני אם התרצה אחר כך שיגמור המקח בלא שטר למה שכ' הריטב"א שם דלכך קונה למפרע דהוי ליה כאלו אמר קנה בכסף על מנת שתכתוב את השטר אם כן בכל תנאי שבממון יכול לבטל התנאי ולומר הריני כאלו התקבלתי או כמו שכ' הר"ן כתובות דכל התנאי הוא אם לא יקפיד ושפיר קונה מאז משעת נתינת הכסף. ובספר המקנה קידושין שם כ' דמלשון הש"ע משמע דאין הקנין אלא בשעת כתיבת השטר ולא למפרע דאי הוי כע"מ שתכתוב אם כן ל"ה מצי הלוקח לחזור בו כדקיי"ל בכל תנאי דעל מנת כשזה מקיים התנאי מתקיים המעשה למפרע ודוקא כשמתנה המוכר על מנת שתכתוב לי השטר חוזר בשטר וחוזר בשדה מה שאין כן הכא דשניהן יכולין לחזור. ולא קשה דאף דהריטב"א כ' דהו"ל כאלו אמר קנה בכסף על מנת שתכתוב את השטר ובאמת כשכתב השטר קונה למפרע בקנין כסף מ"מ כיון שלא דברו בפירוש ובהחלט בזה ליכא עוד סמיכת דעת לקנין ורפיא ביד הלוקח לכך שניהם יכולין לחזור ואינו דומה לשאר תנאים שדברו בפירוש ונכנס הלוקח ע"ד זה שיהיה הוא קשור בהתנאי שאם יתקיים יחול למפרע אבל כאן כיון דלא דברו מהתנאי וליכא סמיכת דעת דלוקח שיתקיים המקח אין זה דרך מכירה שהמוכר יהיה לו הברירה ולא הלוקח ושיהיה קשור בו שהוא לא יהיה יכול לחזור ממקחו ושיהי' תלוי בדעת המוכר וכיון דהקנין רפיא בידו הוי כאלו התנה דהברירה יהיה בידו עוד לחזור כמו ביד המוכר רק באם יתקיים התנאי ויחפוץ גם כן במקחו יחול למפרע והמוכר גם כן יכול לחזור כיון דהקנין רפיא ביד הלוקח ולא נכנס עד"ז שהוא יהיה תלוי בדעת המוכר ולא יהיה בידו לחזור ואינו גומ' וקונה המוכר גם כן אינו גומר ומקנה ושניהם יכולין לחזור ומ"מ נחיתו עד"ז שבאם לא יחזורו יחול למפרע והוי כאומר קנה בכסף על מנת אם לא תחזור ויכתוב השטר. ומ"מ אם אומר אחר כך שאינו מקפיד על השטר שפיר י"ל דחל הקנין למפרע אולם שיקנה בכסף זה שנתן מהשתא כמו שכ' המהרח"ש זה צ"ע לדעתי כמו שכ':

ועיין תוס' כתובות (דצ"ג) ד"ה ומאימת הוי חזקה דהקשו וכי אכתי ל"א דיני חזקה וכתבו דהכי בעי ומאימת הוי חזקה היכא דיהיב כבר זוזי מאימת מהני חזקה מכי דייש אמצרי אע"ג דגריעי מנעל וגדר הוי' חזקה הואיל ואיכא כסף כדפרישית ומשמ' דאף במקום שכותבין את השטר מהני חזקה גריע' דגלי דעתו דסומך על מקחו ואף דעל ידי חזקה כזאת אינו קונה מ"מ כיון דכבר נתן הכסף נקנה בכסף ולא צריך רק גילוי דעת דסמכה דעתו [ובספר שער משפט (סי' קצ"ב) כ' דיראה לו דבמקו' דכותבין שטר וקנה בכסף דמהני אחר כך כל שהחזיק הלוקח באכילת פירות וכי"ב אז סמכה דעתו ונקנה בכסף לבד וכ' אלא שלא מצאתי גילוי לדין זה בדברי הקדמונים. ולענ"ד הדברים מבוארים לפנינו בתוס' הנז'] ומשמע לכאורה דגם דעת התוס' דקונה למפרע כיון דגלי דעתו דסמכא דעתו מכי דייש אמצרי אף דלא מועיל קנין זה כלל דהכסף בא לידו לא שיקנה מאז וכנז' אם לא דנדחק דתוס' איירי בחזקה דדייש אמצרי בשעת נתינת הכסף דגם צריך שיהי' החזקה מדעת המוכר דאם לא כן אם המוכר לא ידע מה מהני הסמיכת דעת דקונה כיון דעל ידי כסף לבד שניהם יכולין לחזור במקום שכותבין שטר וכמו שכ' לעיל הטעם כיון דהמוכר יודע דהלוקח לא גמר דעתו לקנות אינו גומר ומקנה וכמבואר מדברי ש"ס ב"ב (דף נ"ג) דכ"ז שלא אמר לו לך חזק וקני אינו מועיל אף חזקה גמורה אף דכבר קבל המוכר הדמים קודם לכן וק"ו חזקה גריעי אם כן י"ל דאיירי בשעת נתינת הכסף דאז נגמר המקח על ידי כסף דהלוקח ס"ד והמוכר יודע מזה. אבל שיחול אחר כך המכירה למפרע אינו ראיה מדברי תוס' הנ"ל:

ויש להוכיח מדברי תוס' ב"ב (דף נ"ד) דחולקין ע"ד הר"ן הנז' דלדעת הר"ן דסובר הא דשם נכסי כותי ה"ה כמדבר וכל המחזיק בהן זכה מכי מטא זוזי לידו איסתלק ליה ישראל ל"ק עד דמטי שטרי לידיה איירי על כרחך בשטר קנין לדעת הר"ן דתלי המכר עד שיגיע לו שטר קנין אבל בשטר ראיה דקונה למפרע יכול לכתוב אחר כך השטר מהכותי ותוס' שם כתבו דאין ישראל קונה קרקע מכותי בשטר וכתבו שהיו עומדין במקום שכותבין את השטר ומשמע דאף במקום שכותבין רק שטר ראיה גם כן הוי הפקר וכתבו הא דלא אמרינן דהוי כאלו פירש אי בעית בכספא איקני דלמה לא יגמור בדעתו לקנות ויניחנו להיו' הפקר הוא משום דאנן סהדי שלא היה בדעתו אלא כמות שהוא רגיל לקנות עם ישראל דהיינו בשטר מדלא פירש אי בעינן בכספא איקני ואם נאמר דבשטר ראיה קונה למפרע אם כן אם רגיל לקנות מישראל במקום דכותבין שטר ראיה ואין השטר עושה קנין אמאי יהיה הפקר ואף אם נדחק דמה שכ' תוס' דהיו עומדין במקום שכותבין את השטר איירי בשער קנין מ"מ בנכרי לדעת התוס' ידוע דשטר אינו עושה קנין וכיצד נאמר דאנן סהדי שלא היה בדעתו אלא כמו שהוא רגיל. שוב מצאתי במהרשד"ם ח"מ (סי' רכ"ז) שכ' דלדידן השתא דכל שטרי ראיה הן כיון שכ' הכותי שטר ונתן ביד הלוקח קנה הוא למפרע ולא יועיל חזקה שהחזיק אחר. אולם מדברי הפוסקים לא משמע כן דכולם פסקו דין זה דהרי הן כמדבר ולא חילקו בין מקום שכותבין שטר ראיה או שטר קנין ולדעת הריטב"א דמסתפק די"ל אף בשטר קנין קני למפרע וכבר כתבתי לעיל דעל כרחך צריך לומר דסובר דכיון דסתם כותי אנס תולה קנייתו רק על השטר ולא חל למפרע ולכך הוי כמדבר. שוב ראיתי בספר תשובת תורת חסד (סי' קע"ח) שהעלה ג"כ דלא כמהרשד"ם וכל הפוסקים לא ס"ל סברת הר"ן עיין שם במה שיש לדון בדבריו על פי מה שכתבתי ועיין מה שכת' לעיל דיני הלואה (סי' י"א) ומה שכ' שם מדברי רמב"ן ב"ב ושאר פוסקים דאם יכתוב שטר לראשון קודם שהחזיק בו אחר אינו כלום על כרחך אף בשטר ראיה איירי דאלו בשטר קנין דוקא קאמר בדברי הר"ן כיון שכ' לו שטר קנין ונתן בידו אין כח ביד ישראל להחזיק לפי שכבר קנה הלוקח בכתיבת השטר אלא ודאי לית להו סברת הר"ן כנראה הוא ט"ס וצ"ל כיון שכ' שטר ראי'. אולם זה אינו ראיה דלעולם ישראל אינו עושה אלא כמות שהוא רגיל ולדעת הר"ן על כרחך איירי שם במקום שכותבין שטר קנין ותולה קנינו בהשטר ולכך כבר אסתלק הכותי. ועיין רמב"ן שם דכ' ויש לדקדק אם חזר וכ' אחר כך שטר האיך יקנה לוקח ראשון כיון דהכותי שקיל דמי אסתלק ואם שמא לעולם ל"ק עד שיכתוב שטר קודם שיתן כסף ומשמע מדבריו דלעולם איסתלק ונ"מ שיכתו' שטר דאינו קונה למפרע אולם י"ל כמו שכ' הר"ן דאיירי במקום שכותבין שטר קנין וכמו שכ' הר"ן וכן נראה קצת מדברי רמב"ן גיטין (פ"א) הנז' דכ' בהא דקאמר הש"ס בשלמא מכר מדיהיב זוזי קמייהו הא במקום שכותבין את השטר ל"ק עד שיכתוב ואין זה שטר להקנות בו לא תטעה בזה דהתם ה"ט משום דלא ס"ד עד דכתבו שטרא לראי' אבל כשנכתב בכסף קנה הילכך אף כאן קנה בשטר ערכאות עכ"ל וכ"כ שם ברשב"א ומשמע דקונה למפרע היכא דיש שטר ראיה. אולם י"ל דסובר דקונה בכסף מהשתא כשכתב השטר ויכול כסף זה שקבל לעשות הקנין מהשתא אף דשניהם יכולין לחזור ודלא כמו שכ' לעיל מדברי הר"ן קידושין פ' האומר דבמקום ששניהם יכולין לחזור לא מהני ועיין שם בחידושי מהרי"ט:

וראיתי שם בתורת חסד (סוף סי' קע"ט) שכ' להסתפק לדעת האומרים דבאתרא דכתבי שטרא ל"ק בחזקה לחוד עד שיכתוב שטר אם היינו דוקא בחזקה דלאלתר אבל אם החזיק שני חזקה בקרקע ומה גם אם הוציא הוצאות במה שהחזיק איכא למימר דודאי יש הודאה ומודעא רבה שגמר וסמך דעת הקונה לקנות אפילו בלא כתיבת השטר והעלה שאין כ"ז מספיק לקיים המקח דמאחר שגם המוכר לא סמך דעתו לגמור המכר עד שיכתוב השטר מה מועיל שהקונה סמך דעתו לקנות ולגמור המקח ואף המוכר גומר בדעתו לגמור עד שיכתוב השטר וכתב שזה נרא' פשוט ומפשיטו' דבריו איירי בנתן הכסף ואם כן כשהחזי' שני חזקה על כרחך כיון דלא מחה המוכר וידע מזה לדעת הר"ן דחל למפרע י"ל דנגמר המקח ואף להחולקים על הר"ן דעת מהרח"ש הנ"ל דסגי בגילוי דעת הלוקח וכמו שכ' לעיל. עוד כ' שם שאם מכר המוכר לאחר וכתב לו שטר השני קנה ולא הראשון אעפ"י שכ' אחר כך שטר לראשון וכ' והוצרכתי לזה לפי שכ' הכ"מ (פ"א) ממכירה דקנה למפרע בכסף ונראה דל"ק למפרע דאין זה דומה לתנאי דאין שם מכר כיון דליכא ס"ד עיין שם בדבריו והכל הולך לשיטתו דחולק ע"ד הר"ן:

ברם אף לדעת הר"ן כשכתב השטר זכה למפרע בקנין כסף יש לדון דמ"מ כשמכר המוכר להשני וכתב לו שטר זכה השני אף אם כתב שוב שטר מכר להראשון להמבואר בדברי ראשונים ר"פ האומר בקידושין אם קדשה על לאחר ל' ובא אחר וקדשה תוך ל' דמקודשת לשני ודעת הרמב"ן דאם מת השני תוך ל' או גרשה חזרו קידושי הראשון ודעת הרשב"א דכל שקדשה אחר הרי חזרה בה מקדושי הראשון ובאותה שעה נפקע לגמרי ושוב אינם חלין ואין לך חזרה גדולה מקבלת קידושי שני וכן דעת הרא"ש שם ועיין טור אה"ע (סי' מ') והר"ן שם נו"נ בזה ודחי ראיית הרשב"א וכ' והאיך נקיל לדחות הירושלמי אלא ודאי ראוי לחוש ולהצריכה גט משמע מדבריו דרק מפני חומר א"א החמיר ולפי זה בנד"ד אף אם נאמר דחל קנין כסף למפרע כשכותבין השטר הא מ"מ עד שנכתב השטר שניהם יכולין לחזור כמו הלוקח כן המוכר וכמו שהוכחתי לעיל וכיון דהמוכר מכר מקודם לאחר בקנין המועיל אין לך חזרה גדולה מזו ונתבטל המקח של הראשון לגמרי ולדעת הרשב"א והרא"ש נראה בפשיטות דמכירה לאחר הוי חזרה מן הראשון ובד"מ י"ל דגם הר"ן מודה לדבריהם רק בקידושין החמיר ואף לדעת הרמב"ן יש לדון לחלק משם ובזה נראה הדין ברור דאין לך חזרה גדולה מזו דשם י"ל דדעת האשה שאם ימות או תתגרשה מן השני יחול קידושי הראשון אבל כאן כיון שמכר להשני בקנין המועיל שוב לא ישוב אליו הקרקע בודאי חזר מהראשון לגמרי ושוב אינו חוזר וניעור הקנין של הראשון אף אם יכתוב לו שטר ואין בידו לבטל קנין של השני כיון דכבר נתבטל קנין של הראשון וז"פ לדעתי העניה כיון דכבר הוכיחו כל המחברים מש"ס דאמר אם פירש אי בעינא בכספא איקני דאי בעיתו למיהדר לא מציתו הדריתו מוכח דבלא פירש כמו שהלוקח יכול לחזור כן גם המוכר יכול לחזור וכמו"ש בתשובת בעל כנה"ג ח"מ (סי' קל"ו) וכן מבואר בתשובת הגאונים שבספר שערי צדק (ש"ו מח"ה סי' ח"י) בתשו' רב נטרונאי דאינה יוצאה מת"י מוכר עד שכותב שטר ללוקח אם הוא במקום שכותבין שטר אף דיהיב דמי ומבואר דגם לגבי מוכר ל"ה קנין אם לא פירש לוקח אם כן אם קודם שכתב השטר מכר לאחר אין חזרה גדולה מזו:

והנה אם מוכר שדהו מפני רעתה אם מהני בכסף בלא שטר אף בלא פירש הלוקח מסתפק במהריב"ל ומהרי"ט (ח"ג סי' ס"ה) פשיטא ליה מסברא דלא מהני דבשלמא בשטר בלא כסף דלא מהני רק במוכר מפני רעתה הטעם כיון דהריעותא הוא מצד דמוכר לא סמכה דעתיה בלא קבלת דמים איכא למימר במוכר מפני רעתה גמר ומקני אבל בכסף בלא שטר דהריעותא הוא משום דהלוקח הוא דלא סמכה דעתיה במוכר מפני ריעותא יש לומר דכ"ש דקפיד שנתן הכסף ואפילו חספא לא יהבי ליה והביא דבריו הרב בנה"מ וכנראה מסכים בזה לדברי מהרי"ט. ובעניי ראיתי שיש בזה מחלוקת הראשונים ז"ל דבחידושי רמב"ן קידושין שם נראה כסברת מהרי"ט שכתב שם בשער השני קנין חזקה שכתב שם דבמקום שכותבין שטר לעולם לא קנה עד שיכתוב לו השטר לא בכסף ולא בחזקה אבל אם פירש קנה ואם לא פירש אפילו במוכר מפני רעתה ל"ק עד שיכתוב לו את השטר דלוקח לא סמכה דעתיה ואיהו לא מפני רעתה לקחה עכ"ד הרי כסברת מהרי"ט דלגבי לוקח לא מאלם הסמיכת דעת אף אם מוכר מפני רעתה. אולם בשיטה לא נודע למי לאחד מראשונים חידושי קידושין שם כתב וז"ל ונראה לומר במוכר שדהו מפני רעתה דקני בכספא אפילו במקום שכותבין את השטר כדאמרינן לקמן בשטר בלא כסף קני לה אע"ג דבעלמא במכר לא קנה עד שיתן דמים עכ"ד מבואר דס"ל דמימרא דרב שאמר על כסף דהריעותא הוא מחסרון סמיכת דעת דלוקח שוה למימרא דשמואל שאמר על קנין שטר שהריעותא הוא מחסרון סמיכת דעת דמוכר ובמקום דזה קנה זה קנה וה"ט דזה ל"א שהלוקח לא יסמוך דעתו שהמוכר לא יקיים המקח ואף דמים לא יחזור לו דאטו בשופטני עסקינן ובפרט אם יש עדים בדבר רק דכל מוכר קרקע מוכר שלא ברצון והמוכר עציב ומוכר מוכר מאיזה סיבות בהכרח אין הלוקח סומך דעתו שלא יחזור בו המוכר ואינו גומר לקנות עד שיבוא השטר לידו וכן המוכר כשכבר כתב השטר מ"מ אינו גומר ומקנה כשלא קבל עדיין הכסף. ולדעת הראב"ד מובא ברשב"א סגי בקבל מקצת הכסף והרשב"א חולק כיון דהטעם משום דלא סמכה דעתי' הוא ולא משום קניה לכן עד שיתן כל הדמים ל"ק ודעת ראב"ד כיון דהלוקח הוציא אף מקצת דמים סומך דעתו שלא יחזור ממקחו ובמוכר מפני רעתה גומר ומקנה אף כשלא קבל עדיין הכסף וכמו כן בשכבר קבל הכסף כיון שמוכר מפני רעתה סומך הלוקח דעתו שלא יחזור בו המוכר וגמר וקונה כיון דניחא ליה במקחו.

וכן נראה שהוא ד' הריטב"א שם שכ' דהא דרב קאי בין אכסף בין אחזקה שלא קנה בחד מהם ולא בשניהם יחד במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב את השטר ובדין חזקה שם כתב במקום שכותבין ל"ק עד שיכתוב אבל במתנה או במוכר שדהו מפני רעתה קונה ועיין עוד שם בסוף דין הרביעי בקנין החזקה. אך יש לדון בדברי הריטב"א מדלא כתב הדין במוכר שדהו מפני רעתה רק בקנין חזקה דמהני ולא כתב כן בדין קנין כסף קודם לכן יש לומר דדעתו דרק בקנין חזקה וכשלא נתן הכסף דהריעותא הוא מצד דמוכר לא גמר ומקנה כשלא קבל כסף בזה מהני במוכר שדהו מפני רעתה אבל אם נתן כסף בלא שטר באמת לא מהני כיון דהלוקח הוציא כספו אף שעשה חזקה לא מהני וליכא סמיכת דעת לגבי לוקח ואף שמוכר מפני רעתה וכ"כ בכסף לחוד לא מהני. אולם מדכתב בתחילת דבריו דהא דרב בין אכסף בין אחזקה קאי שלא קנה בחד מהם ולא בשניהם יחד במקום שכותבין משמע קצת דאף בשניהם יחד במוכר מפני רעתה מהני כמו דכ' דבחזקה לחוד בלא כסף דמהני במוכר שדהו מפני רעתה וצ"ע בדעתו וע' ברמ"ה ב"ב (פ"ג סי' ר"ג) שכ' בשטר מכר ל"ק עד שיתן דמים או במוכר מפני רעתה והה"ד נמי בחזקה דל"ק במכר עד שיתן דמי' או במוכר מפני רעתה דאידי ואידי חד טעמא הוא עכ"ל וי"ל נמי דרק לענין סמיכת דעת דמוכר מהני אם החזיק אף דלא נתן הדמים אבל בנתן דמים גרע ולא מהני אף במוכר שדהו מפני רעתה וכיון דבדברי רמב"ן מפורש דלא מהני במוכר מפני רעתה לגבי סמיכת דעת דלוקח י"ל דהכי נקטינן ודלא כשיטה הנ"ל:

ועיין מהרשד"ם חאה"ע (סי' קס"ד) שדעת הפוסק שם גם כן שלא הזכיר דין זה דמפני רעתה אלא גבי קנין שטר בלא כסף אבל לגבי כסף בלא שטר לא וכתב אף דהוי ספק קרקע בחזקת בעליה עומדת והרשד"ם חולק עליו וכל ראיותיו שם מש"ס ופוסקים מפרק השוכר את האומנין דאידכר לגבי כסף לבד מבואר בראשונים דשם איירי במקום דאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר י"ל דאף במוכר שדהו מפני רעתה אין הלוקח סומך דעתו וכמו שכ' הרמב"ן ואם נאמר לדון לסד"ד י"ל קצת למ"ש הרשד"ם (סי' רמ"ג) גבי בן שמכר בנכסי אביו פחות מבן ך' ועמד ביד הלוקח אחר שהגדיל קצת ולא מיחה בו דאיכא פלוגתא דרבוותא אם יכול עוד למחות והוא מחלוקת הרמב"ם ורבותיו כתב הרשד"ם שנראה בעיניו טעמא רבה שכיון שמן הדין אחר י"ג וב"ש הוא גדול ומועיל המכירה ולא נאמר בן ך' אלא מדרבנן כיון דהוי ספק דרבנן אמרינן קולא לנתבע אם כן ה"נ כיון דמן הדין גמור כסף קונה רק מדרבנן י"ל קולא לנתבע אם הלוקח מוחזק ויושב בקרקע אולם כבר כתבתי די"ל כאן אף מה"ת שוב לא מהני הקנין כיון דלא סמכה דעתיה ואף די"ל דגם שם כיון דתקנו חז"ל דקודם בן ך' לא מהני ויכול לחזור כיון דקודם בן ך' מיקרבא דעתיה אזוזי ויכול לחזור אחר כך שוב ליכא סמיכת דעת וגם שם לא ראיתי מבואר אם חייב וקאי אחר כך במי שפרע אם מוחה אחר כך ויבטל המקח וכאן קאי במי שפרע אם אינו כותב השטר וחוזר ממקחו וכמו שהבאתי לעיל מ"מ ראינו דכאן לא חל לכמה פוסקי' למפרע מה שאין כן שם וכיון דשם כ' הרשב"ם לקולא דאין מוציאין מלוקח כ"כ י"ל לדון בספק דלא נאמר קרקע בחזקת בעלים. אולם גם שם כבר כ' בתשובת פמ"א (ח"א סי' י"ב דף ל"ז ע"א) להקשות על דברי מהרשד"ם ושהוא סותר לדבריו (סי' שמ"א) וגם שזה דוקא אם מוחזק הלוקח שכבר החזיק כמה שנים אחר שהוא בן ך' עיין שם בדברי טעם וכן משמע מדברי פוסקים דלעולם מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא ואם כן כיון דדברי הרמב"ן מפורשים דלא מהני מוכר מפני רעתה בכסף לחוד במקום דכותבין את השטר י"ל דכך נקטינן. ועיין בדברי אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני חמץ (סי' ב'):

עוד ראיתי שם במהרשד"ם שחולק עם הפוסק דדעת הפוסק דחזקה אלימתא מקנין ודעת הרמב"ן דלא מהני חזקה בלא שטר כ"ש שלא יועיל קנין שהוא חלוש יותר בלא שטר ודעת מהרשד"ם דקנין עדיף דקנין לכתיבה עומד עיין שם וכן מצאתי מבואר ברמ"ה ב"ב דס"ל דחזקה לא קנה במכר עד שיתן הדמים וכמו שהבאתי דבריו לעיל וכן מבואר בדבריו פרק גט פשוט (דף קס"ז ס"ט) ולגבי קנין העלה שם בשטר דאית ביה קנין אע"ג דלא יהיב דמים נמי קנה עיין שם בדבריו ובמה שכ' ע"ד לעיל דיני הלואה (סי' י"א):

עוד הביא שם המרי"ט משם מהריב"ל להסתפ' אם מהני בפירש שיקנה בשטר לחוד כמו בכסף בלא שטר דמהני בפירש והביא על זה דברי המ"מ (פ"א ממכירה) דמהני ומהרי"ט הביא ראיות דלא מהני וכבר השיב על ראיותיו בנה"מ. ובאמת הדברים מבוארי' בחידושי רמב"ן שם להדי' (בשער הג') דשטר קונ' במוכר שדהו מפני רעתה ואם פירש יעשה כפירושו וכן מבואר שם בדברי הריטב"א והרשב"א דפירש מהני דכל תנאי שבממון קיים. וז"ל הרשב"א דהא דבשטר מכר לא קנה לאו משום דכסף מעכב בקניית שטר דהא אי פריש פריש אלא דרבנן הוא דתקון משום דאפשר דלא סמכא דעתיה וקרא דינא ודשמואל תקנתא דקם אדעתא דאינשי עכ"ל ומבואר דפריש מהני כיון דעצם הקנין מועיל מן התורה ואף דיש לומר הא דכ' הרשב"א דרבנן הוא דתקון ודשמואל תקנתא דקם אדעתא דאינשי לא תידוק דמן התורה קנה גם אחר דקם שמואל אדעתא דאינשי די"ל דכיון דקם אדעתא דאינשי שוב לא מהני אף מן התורה הואיל דליכא סמיכת דעת ולא גמר ומקנה והוי דברים שבלב דמוכח שוב אינו קונה אף מן התורה מ"מ אם פריש מהני כיון דבעצם הוי קנין המועיל וכיון דפריש דסומך דעתו קונה אף השתא וכמו במוכר שדהו מפני רעתה משום דס"ד דמוכר להקנות כן נמי אם פריש ובתוס' רי"ד כ' נמי כן להדיא דמהני בפריש וכ' דכ"ש הוא ממוכר שדהו מפני רעתה ומה שכ' המהרי"ט לראיה דלא מהני פריש דאם איתא בפריש מהני בלא דמים מ"ט של הסוברים דקנין סודר לא מהני הא קנין סודר כמפרש מעכשיו דמי דלאחר זמן הדרא סודרא למאריה ומה"ט כ' תוס' פרק א"נ דלא קניא אסמכתא אפילו במפרש מעכשיו דהא ק"ס כמעכשיו ול"ק. הנה לפנינו מבואר דעת הריטב"א דקנין סודר גם כן אינו קונה עד שיכתוב את השטר דלא עדיף כח קנין מכח כסף וחזקה כמבואר מדבריו בד"ה בכסף מנא לי' עפי"כ כתב בד"ה אמר שמואל בדפירש דליקני בשטרא לחוד קונ' בשטר ועל כרחך אף דקנין סודר הוי כמעכשיו מ"מ יש לומר דלא הוי כפירש שיקנה לגמרי מהשתא רק כשיקבל הכסף יקנה למפרע מה שאין כן פריש מהני לגמרי שגומר הקנין מהשתא ואינו דומה כלל לאסמכתא דשם לא גמר ומקנה אבל כאן אף אם נאמר דלא גמר ומקנה כל זמן שלא קבל הדמים ויכול לחזור ולבטל הקנין מ"מ אם קבל הדמים חל שפיר הקנין למפרע כמו שכ' הריטב"א בקנין כסף במקום שכותבין שטרא דחל למפרע ה"נ בקנין חליפין לדעתו דס"ל דאף קנין לא מהני מ"מ מודה כשקבל דמיו והלוקח השטר חל הקנין למפרע אף דיכול לחזור. מה שאין כן בפירש להדיא חל מהשתא אף שלא יכול לחזור ונקטינן כדעת כל הפוסקים הנז':

ואם נשבעו שניהם שלא יחזרו העלו האחרונים דהוי סמיכת דעת ושוב אינם יכולין לחזור וכדעת מהריב"ל ומהרי"ט ועיין מל"מ (פ"א) ממכירה ומשמע אף אם מת המוכר אין היורשים יכולין לחזור הואיל דאיכא סמיכת דעת ומורישם לא היה יכול לחזור ואינו דומה למוכר בנכסי אביו קודם בן כ' דיש סוברים אף שנשבע שלא יחזור מ"מ כשמת יכולין היורשים לבטל המכירה לדעת הסוברים דמעשיו בטילין מעכשיו אפילו בלא חזרת הקטן יכולין היורשים לומר מעיקרא המכר אינו מכר אלא שהקטן לא היה יכול לערער מפני השבועה אנו לא נשבענו וקם הקרקע ברשותינו ועיין כנה"ג (סי' רל"ה) ובתשובותיו ב"ח (ח"ב סי' קנ"ו) דשם לא תליא בס"ד מה שאין כן כאן דתליא בס"ד כיון דבעצם הוא קנין כסף קנין המועיל רק מפני דלא ס"ד וכשנשבעו סמכה דעתיה ומשמע דאף היורשים אינם יכולין לחזור:

ודע הא דבמקום שכותבין ל"ק בכסף עד שיכתוב את השטר ראיתי בכנה"ג (סי' ק"ץ) משם מהרש"ך דאעפ"י שלא בא השטר לידו זכה כיון שנכתב ונחתם. ובמהרש"ך ז"ל כ' דתליא במחלוקת אם בשטר בעינן מטי לידו וכיון דקיי"ל כרוב הפוסקי' דלא בעינן מטי לידו הה"ד כאן ויש להעיר כיון דבאמת קונה בכסף לחוד רק עיקר הטעם דהלוקח לא סמכה דעתיה בעוד שאין השטר בידו לראיה י"ל דאף כשנכתב ונחתם כ"ז שאינו ת"י אינו סומך דעתו ובאמת בש"ס לא קתני רק עד שיכתוב השטר וכן בל' הראשוני' לא הזכירו רק הכתיבה ולא הנתינה ת"י משמע כיון שכבר ציוה המוכר ונעשה מעשה רב לכתוב ולחתום את השטר סומך הלוקח דעתו שלא יחזור בו עוד ונגמר המקח מאז או למפרע לדעת הר"ן ומ"מ אם אמר כתבו השטר ותנו לידי דיכול לחזור ועיין בבעה"ת (שער נ"ב) בזה י"ל דעדיין לא סמכה דעתיה דלוקח ובלשון הרמב"ן כ' כ"פ עד שיכתבו לו את השטר משמע דעכ"פ צריך שיכתבו לו את השטר ולא שישאר ביד המוכר דבזה ליכא עדיין סמיכת דעת:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה