אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
קונטרס הקנינים · סימן ז
לעיל הבאתי דעת הרמ"ה ב"ב הא דדבר דבר משיכה והגבהה הוא אינו קונה במסירה הוא דוקא אם לא מסר המקנה ביד הקונה אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל אם מסר לו המקנה גופיה בידיה להקונה על דעת דאקנויי קני וכתבתי דיש לומר דזה גם כן דעת הרמב"ם. ויען שכתבתי בחידושי להלכות גיטין בזה והעליתי שם כן בדעת הש"ע אעתיק כאן מה שכ' שם וז"ל אה"ע (סי' קכ"ד ס"ב) ועל יד העבד ועל קרן הפרה ומוסר לה העבד והפרה כו' ובטור וברמב"ם ונותן לה העבד והפרה ולכאורה קשה על הש"ע בתרתי חדא הא בש"ע ח"מ (סי' קצ"א) פסק דבהמה דקה אינה נקנית במסירה רק במשיכה. ועוד הא אף אם נקנית במסירה הא בירושלמי גיטין (פ"ב) ז"ל ר' זעירא בעי קומי רבי מנא מסר לה במסירה מהו מדת הדין את אמרת נקנה המקח והכא את אמר הכין או שנייא הוא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה עכ"ל הרי דלא איפשט' האיבעיא אם מהני קנין הבהמה שיסבב הגט ע"י הקנין שקנתה הפרה או דלמא בעינן לגבי גט שיהא כולה בידה ולא מהני קנין. ובש"ע סתם דקנין מסירה לא מהני לגבי קנין ואעפ"כ לגבי גט מהני שהגט מסבב הקנין:
ונראה דדעת הש"ע כמו שכתבתי בקה"ק (סי' ו') משם הרמ"ה ב"ב (דף קי"ב) שכ' דהא דדבר דבר משיכ' והגבהה אינו נקנה במסירה ה"מ אם לא מסר המקנה ליד הקונה אלא דא"ל לך חזק וקנה אבל היכא דמסר לה מקנה גופיה בידיה על דעת דאקנויי קני כמבואר פ"א דב"מ מוסרה מחבירו קנה ובהא ל"פ תנאי יעיין שם וכ' די"ל דזה גם כן דעת רמב"ם שכ' (פי"ז מגזילה) בהמה של הפקר אינה ניקנית במסירה משמע דוקא הואיל דליכא דעת אחרת מקנה אבל אם איכא דעת אחרת מקנה קנה במסירה ובהלכות מכירה (פ"ב) משמע דלא קנה במסירה ועיין שם בלח"מ ולדעת הרמ"ה י"ל דהיכא דמסר המקנ' גופיה קונה במסירה אם כן כיון דמהני בגט ממילא מתגרשת. והא דנשאר בירושלמי לאיבעי' דלא איפשטא אם בגט מהני י"ל דאיפש' האיבעי דהא כ' שם בירושלמי מ"ט דרבנן (דאכשרי לכתוב ע"ד שיש בו רוח חיים) ספר מה ספר שהוא בתליש אף כל דבר שהוא בתלוש וכ' בחידושי רמב"ן גיטין (פ"ב) וברייתא בספרי ובתוספתא ותני לה בן בתירא ומיהו בגמ' דילן לא דרשי הכא ספר כלל ומשמע דלמאן דדרש לא נפקא ליה ממחוסר קציצה כשנתן לה אילן וקרקע דדמי למניח גט בחצרו וכ' לה מתנה עליו ואפ"ה פסול ומחוסר קציצה פסול אחר הוא אתלוש נמי כתיב עכ"ל הרמב"ן הרי דאי לאו דכתיב בספר הי' מהני אף בכותב על האילן והקנה לה הקרקע עם האילן ע"כ דס"ל לירושלמי דקנין מהני לגבי גט והפסול דמחובר רק משום דכתיב בספר הא לא"ה הי' מהני אף דלא מקיים ונתן בידה ע"כ דזה מקרי בידה מה שנקנ' לה הגט וא"כ כיון דמסיר' קונה להפר' ממילא מגורשת. ועוד ראי' מדברי ירושלמי ר"פ הזורק דקתני במתניתין לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זה מגורשת וקאמר בירושלמי ריש לקיש אמר בקשורה לה אמר רבי יוסי ובמגבהת מחמתה וכן בש"ס ב"ב (דף פ"ב ע"ב) ור"ל אמר קשורה ואע"פ שאינה תלויה ועיין שם ברשב"ם דלכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה שקונה בכ"מ ובס' ת"ג (סי' קל"ט) תמה על דברי רשב"ם דהא בקשורה ואעפ"י שאינה תלויה והיינו שנגררת על גבי קרקע לאו מטעם הגבהה הוא ועל כרחך הטעם דכשקשורה בה הו"ל כיש לה רשות להניח והקלתה קונה לה אם כן י"ל דה"נ בתלויה עיין שם ודברי הרשב"ם מבוארים בירושלמי עכ"פ מבואר דהיכא דנקנה לה הגט אף דכליו של לוקח ברשות המוכר בטל הכלי לגבי רשות ולא קניה מ"מ קנתה מטעם הגבהה הרי דקנין הגבהה גומר הגירושין והוי ליה כאלו בא לידה כמו כן מסירת הפרה כיון דקנתה הפרה במסירה הזאת הו"ל כאלו בא לידה ומתגרשת:
וראיתי בספר הפלאה כתובות (דף פ"ו) שכ' לפרש דברי המ"מ בהלכות גירושין שכ' בטעם הרמב"ם דפוסק במשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למד דבעי מעכשיו ולגבי גט ל"ב מעכשיו וכ' המ"מ דלגבי גט בנתינה מתגרשת והוא במקום קנין וכתב הפלאה דאין לדמות קנין גט לשאר קניינים דנימא כיון שהיא קנתה הגט ממילא מתגרשת דהא קונה הגט בעל כרחה כשמגרשה והגט שלה ולא מצינו קנין בע"כ וכן להיפך אם מקנה לה הגט בחליפין על ידי קנין סודר לא קנתה הגט כיון שלא נתגרש' בה ועוד ראיה דהא בכתבה על קרן הפרה שנותן לה הפרה והרמב"ם והש"ע כתבו לשון מוסר לה את הפרה משמע במסירה לבד שנתן לידה מתגרשת אע"ג דקיי"ל אין בהמה נקנית במסירה אלא ודאי כיון דקרינן בו ונתן בידה שמתגרשת בו ממילא הוא שלה הכא נמי בלאחר ל' יום אע"ג דלא הוי דרך זכיה במתנ' בלא מעכשיו מ"מ בגט מקרי ונתן בידה כיון דקבלה בידה ונתנה בסימטא והוא שם בעת שמתגרשת בו והשיג על הב"י שכ' (בסי' קכ"ד) כיון שקנתה העבד באחד מדרכי הזכיה דמשמע דצריך להקנות לה כמו בשאר קנינים וכבר הוכחנו דאין ענין זה לזה וכן כ' הר"ן ר"פ הזורק דלא מהני קנין אגב בגט עכ"ל עיין שם עוד בהפלאה. ולענ"ד יש להתבונן בדבריו הרבה דמנ"ל אף היכא דלא קנתה תהיה מגורשת דמה שהביא ראיה ממסיר' דפרה כבר כתבתי. ובאמת ברמב"ם לא קתני רק כלשון המשנה ונותן לה הפרה רק בש"ע וכבר כתבתי דבמוסר מיד ליד לכ"ע קונה. ומה שכ' דלא מצינו קנין בע"כ זה גילה לנו הקרא דונתן בידה דמהני על ידי נתינה שבא לידה מתגרשת אבל מ"מ בעינן שיקנה לה הגט דבעינן שיבא לידה ויהיה בידה לקנות אבל אם אינו מקנה לה רק בנתינה לבד שתתגרש זה לא מהני והרי זה גיטך והנייר שלי לא מהני דאותיות פורחות באויר וברמב"ם (פ"ח) מגירושין כ' הטעם דאין זה כריתות כיון דנשאר הדבר להבעל ומכ"ש במקום דאינו מקנה לה רק שהגירושין יסבב הקנין מנ"ל. וכמו דלא מצינו קנין בע"כ כן מצינו בנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בו כל הקודם זכה כיון דהנותן נסתלק והזוכה לא רצה לזכות כן בגט נמי כיון דלא רצתה לזכות מנ"ל זכיה בע"כ אף דמתגרשת על ידו לדבריו אלא על כרחך צ"ל דכיון דהתורה כתבה ונתן בידה ממילא נעשית שלה אם כן מנ"ל דהגירושין מסבבין הקנין דלמא הקנין מסבב הגירושין והיינו כשהקנה לה אף בעל כרחה מ"מ גלי לן קרא דמתגרשת בזה אבל מ"מ בעינן שתעשה מעשה קנין ומה שכ' בקנין חליפין על ידי קנין סודר לא קנתה הגט כיון שלא נתגרש' זה מטעם אחר דלא נתגרשה כיון שלא בא לידה וכמבואר מס' ב"ב (דף קנ"א ע"ב) מה גט לאו בר קנין יעיין שם אבל בבא לידה ודאי צריך שיהי' לה קנין שמסבב הגירושין לא שהגירושין יסבבו הקנין ובחליפין אף דקנתה מ"מ לא מהני אף לדעת רש"י ר"פ הזורק דמתגרשת על ידי קנין אגב מ"מ על ידי קנין סודר לא מהני משום דבגט כתיב ונתן וחליפין דרך מקח וממכר הוא וכמו שכ' בקצוה"ח (סי' ר"ב) אבל אף בבא לידה בעינן שיהי' דבר הנקנה והא ראיה דהא בירושלמי קאמר במסירה מדה"ד את אמר נקנה המקח והכא נמי או שניא היא דכתיב ונתן בידה הרי להדי' דעכ"פ בעי שיהיה קנין המועיל בדרכי קנינים אבל שתהי' מגורש' בנתינה אף של"ה קנין זה אינו מועיל וראיה לזה מדברי תוס' ורא"ש גיטין (דף כ"א ע"ב) דכ' דאין אשה קונה את הגט שכ' על העלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהתו כ"ז שלא פסקה יניקת העציץ כדאמרינן בסמוך מכר בעל זרעים לבעל העציץ ל"ק עד שיחזיק בזרעים אבל במשיכת עציץ ל"ק דאכתי חשיבה מחוברין בשעת משיכה ולדעת הפלאה דכיון דנתן בידה אף שלא מהני לענין קנין מ"מ מתגרשת וממילא קנתה הגט מה ראי' מהא דל"ק עד שיחזיק בזרעים שם הוא לענין קנין אבל לענין גט לא גרע ממסירה דפרה דלדידיה לא קנה לגבי ממון ואעפ"כ מתגרשת אלא ודאי דזה בלתי אפשר שתתגרש רק על ידי קנין המועיל ומ"ש על הב"י כשקנתה העבד באחד מדרכי הקניה דמהני כן נמי מתבאר מדברי רמב"ן חידושי גיטין הנז' דלדברי הירושלמי אי לא הוי כתוב ספר היה מהני כשכתב באילן והקנה לה הקרקע עם האילן דהוי הנתינה על ידי הקנין:
אולם בס' תי"ג הוכיח דלא מהני קנין חזקה לגבי גט מהא דכ' תוס' גיטין (דף הנז') ד"ה יצא משם הר"י דמסתבר דאין אשה קונה את הגט שכתוב על העלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהה כ"ז שלא פסק יניקת העלה כדאמרינן בסמוך כו' והא דמכשיר אביי משום דשקיל לי' ויהיב ליה היינו דהניחתו במקום שפוסקת היניקה דהשתא הוי רבותא טפי דמכשיר אביי בעציץ נקוב דלא גזרינן דיהיב ליה בפסיקת אטו בלא פסיקת וקמ"ל נמי אע"ג דצריך ליתן במקום פסיקת היניקה לא חשיב מחוסר קציצה בהכי והקשה דמנ"ל לתוס' דמיירי בהכי דלמא במקום שאינ' פוסקת רק דמיירי בעשתה קנין חזקה דבכך גם כן מתגרשת כמבואר בב"ש (סי' קכ"ד ס"ק י"ב) והעלה מתוך כך דהך דרשא דמפיק לה דאין מגרשין במחובר אפי' נותן לה כל המחובר מקר' דונתן בידה שיהיה דבר הניתן מיד ליד אין הכוונה שיהיה דבר שמגרשין בה יוכל להנתן מיד ליד כמו שכ' הב"ש רק הכוונה הוא כמו שדורש בב"מ שמשיכה מפורשת מן התורה דכתיב מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו משיכה דוקא אבל חזקה אינו מועיל במטלטלין כיון שקנין זה אינו דבר הניתן מיד ליד וכן הוא ממש הדרשא בגט דכתיב ונתן בידה שיהיו הגירושין נגמרין בקנין הניתן מיד ליד דהיינו משיכה והגבהה כמו קנין מטלטלין משא"כ קרקע ובקנין חזקה שאינו קנין של דבר הניתן מיד ליד אינה מגורשת בזה עיין שם באורך ובחידושיו על אה"ע (סי' קכ"ד ס"ק ז'):
ולענ"ד מבואר להיפוך מדבריו בחידושי ריטב"א גיטין שם דכ' בדברי ירושלמי דסובר הטעם דאין כותבין במחובר משום דדרש ספר וכ' דלפום גמרא דילן אינו משום האי טעמא דספר לספירת דברים ועוד להאי טעמא בעלה של עציץ לכ"ע אסור דדינו כמחובר בכ"מ ובגמרא דילן שרי ונראה דלפום גמרא דילן טעמא משום דכתיב ונתן בידה ולאו משום דידה משמע דבר הניתן מיד ליד כדאמרינן גבי אונאה או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דאם כן הו"ל למעוטי עבדים כי התם והכא על ידו של עבד כשר ועוד דהתם לא דרשי הכי אלא משום דשני קרא בדבוריה דהול"ל או קנה מעמיתך מה מיד דוקא דבר הנקנה מיד ליד אבל הכא לא שני קרא בדיבוריה כו' אלא הכא טעמא משום דבעי לקיומא קרא כפשטיה דכתיב ונתן בידה אי אפשר אלא בתלוש שאי אפשר לתת דבר מחובר בידו של חבירו ממש אלא אם כן קצצו והא כתיב וכתב ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה עיי"ש הרי דלא דרשינן כלל מונתן בידה דעל ידי קנין הניתן מיד ליד דאם כן הו"ל למעט גם כן עבדים כמו דממעטינן שם באונאה אף דהוי ניתן מיד ליד מ"מ הואיל דנתמעט קרקע ממעטינן עבדים גם כן דהוקש לקרקע ובכאן כשר וע"כ כמו שכ' הריטב"א דבעי לקיומי קרא כפשטי' שאי אפשר לתת דבר מחובר בידו של חבירו ממש ולפי זה בעציץ נקוב דאפשר לתת ומחוסר קציצה לא איכפת לן בזה וכמו שכתב הר"ן שפיר מתגרשת אע"ג דאינה קונה רק בחזקה דרחמנא לא חייבו רק דבעינן שיהיה יכול לקיים ונתן בידה ובשאר מחובר בלתי באפשר דמחוסר קציצה ובעציץ כיון שלא הוי מחוסר אז שוב מהני בכל אופן שמקנה לה והפירוש בגמרא דקאמר דשקיל לי' ויהיב לי' ניהליה היינו כיון דיכול למשקל ולמיהב לכן מהני כל קנין שאפשר וכמו שכ' הב"י גבי עבד כן נמי בזה כיון שיכול לתת בידו אז מהני גם כן שאר קנין והא דכתבו תוס' דבעי שיתן בפסיקת היניקה היינו דבאמת מהני שאר קנינים גם כן אבל מ"מ עיקר הטעם כיון דאפשר לקיומי קרא כפשטיה וכמו שכ' הריטב"א ולמישקל ולמיהב בעי שיתן בפסיקת היניקה דאם לא כן לא קנתה אע"כ דנותן בפסיקת היניקה וזה לא הוי מחוסר קציצה ושוב לא איכפת לן באם מקנה ע"י חזקה אף בלא פסיקת היניקה:
ומ"ש הת"ג דמרמב"ן דמבואר דמהני קנין חזקה ובר"פ הזורק פליג על רש"י וס"ל דקנין אגב אינו מועיל בגט אפשר דהוא מטעם דס"ל קנין אגב הוא מדרבנן לכך אינו מועיל בגט. ותמהני הא מבואר בש"מ ב"מ סוגיא דמעות קונות דרמב"ן סובר דמשיכה אינו קונה לר"י מה"ת אף לגבי מתנה א"ק ומתנה נקנה על ידי ידה או אגב הרי דסובר דאגב הוא מדאורייתא. גם יקשה על הרמב"ן הא טלי גיטך מעג"ק לא מהני דבעי ונתן ובקנין חזקה כשקונה הקרקע והאילן הוי טלי גיטך מעג"ק והא דמהני בנתן גט לחצרו ונתן לה שטר מתנה עליו ע"כ או כמו שכ' תוס' ר"פ הזורק ד"ה ותיזל כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה וכמו שפירשו האחרונים שם שרשות הבעל מוסר לה. או כמו שכ' הב"מ (סי' קל"ט) כיון שנתן לה שטר מתנה נתינת שטר מתנה חשיב כנתינת הגט אבל באם לא כ' שטר מתנה רק על ידי חזקה בלבד תקנה הוי טלי גיטך מעג"ק:
לכן נראה על כרחך הא דכ' הרמב"ן דלמאן דדרש ספר כשנתן דרו לה אילן וקרקע דדמי למניח גט בחצרה וכ' לה מתנה איירי ע"כ בכתב לה שטר על האילן וקרקע דבזה יש נתינה וכמו שכ' הב"מ אבל על ידי קנין חזקה בלבד לא משכחת דהוי טלי גיטך מעג"ק רק בעציץ שפיר משכחת בהגבה הבעל מן הקרקע ונתן לה שתעשה חזקה ובלא פסיקת היניקה בזה שפיר כ' הב"ש דמהני ולא גרע מעריק לה חרציה ושלפתיה וראיתי בס' אבני מילואים (סי' קל"ו סק"ב) שכ' להוכיח שיטת החולקים על רש"י דקנין אגב לא מהני לגבי גט מהא דכתבו על מחובר דלא מהני דמחוסר קציצה הא יכולה לקנות על ידי קנין חזקה וכתבו דטעם פסול מחובר הוא משום דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע משום דליכא נתינה. ותמהני הא מבואר ברשב"א וריטב"א הנז' דהפסול הוא מדכ' ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד וכבר כתבתי דהיכא דאפשר לקיים קרא כפשטיה ובמחובר בלתי באפשרות אבל בתלוש דאפשר לקיומי ממילא מהני הקנין באיזה אופן אף כשלא נתן מיד ליד וכמו"ש מדברי ריטב"א:
ובספר ג"פ העלה בדעת רמב"ם וטור הואיל דלא כתבו דיתן העציץ במקום פסיקת היניקה סברו דזה הוי מחוסר תלישה ולא מהני מידי רק דקנתה במחובר בחזקה יעי"ש ותמהני דאם כן אמאי פסול בכל מחובר הא יכול להקנות הכל על ידי חזקה אלא ודאי מטעם דבעינן עכ"פ שיהיה יכול לקיים קרא כפשטיה ונתן בידה ובמחובר אי אפשר לכן לעולם פסול הואיל דמחוסר קציצה ואם גם לגבי עציץ יהיה חשוב מחוסר קציצה איך אפשר שתתגרש על ידי קנין חזקה אם אי אפשר לקיים ונתן ועוד הא בגמרא מבואר דשקיל ליה ויהיב ניהלה הרי דמהני על ידי נתינה ועל כרחך דוקא בפסיקת היניקה וכמו שכתבו תוס' וברא"ש. ובעיקר דברי הרמב"ן הנז' דכ' על דברי ירושלמי דדרש פסול דמחובר מדכ' ובספר ומחוסר קציצה בתלוש נמי פסול רק שמוסר המחובר י"ל דלא כ' כן רק ע"ד הירושלמי אבל בש"ס דידן דלא דרשינן ספר רק ספירת דברים ודרשינן מונתן בידה יש לומר דמודה דקנין חזקה לא מהני רק במקו' דיכול לקיומי קרא כפשטיה כגון בעציץ נקוב וכדעת הב"ש והג"פ וסמיכתם על הב"י דמהני' זכיה גבי עבד:
והנה אף דסתם המחבר ומוסר לה הפרה והעבד ולא כ' באיז' קנין להמתבאר דבגט בעינן לכ"ע שיהיה נתינה הראויה לקנין. אם כן אף דכתבתי דבמסר מיד ליד הוי מסירה קנין בבהמה גסה מ"מ מידי ספיקא לא נפקי אם רק מוסר לה או אף על ידי משיכה למה שכ' הרמב"ן מובא בש"מ ב"מ סוגיא דמעות קונות וכן נראה דעת ריטב"א בש"מ ב"מ (דף צ"ט) דלר"י דסובר מעות קונות מד"ת ולא משיכה אף מתנה אינו קונה במשיכה רק מטעם יד כשכולו בידו או רשותו או אגב קרקע והאריך בזה אאמ"ו ז"ל בספרו ד"ח דיני מו"מ והעלה שם (סי' יו"ד) שזה גם כן דעת הרמב"ם וגם אני בעניי כתבתי בזה בכמה מקומות בדיני מו"מ אם כן לדעתם אף גט אינה קונה רק כשכולה בידה או ברשותה ולא במשיכה מד"ת ולהסוברים דקנין דרבנן לא מהני רק מדרבנן ולא מדאורייתא וכמו שהביא הב"י אה"ע (סי' כ"ח) משם רבינו ירוחם וכן מדעת רמב"ן עצמו בחידושיו לב"ב דהוכיח דמכירת שטרות מדאורייתא מדקתני בקדשה בשט"ח דאחרים דמקודשת משמע מדאורייתא וכבר האריכו בזה כל האחרונים אם כן בגט לא מהני משיכה והגבהה ומסירה דכל אלה תולדות דמשיכה הוא ואינו קונה רק מדרבנן כמבואר בר"ן מס' קידושין דהגבהה גם כן רק מדרבנן קונה והיינו כשאינו כולה בידו. ולא קנתה הגט רק מדרבנן ולדעתם ע"כ צריך שיבא הפרה והעבד לרשותה אז תהי' מגורשת מדאורייתא והא דמבואר בירושלמי דמסירה מהני היינו אליבא דרל"ק דמשיכה מפורשת מן התורה וכן בירושלמי ר"פ הזורק קאמר רל"ק בקשורה ואמר ר' יוסי ובמוגבהת מחמתה היינו אם משיכה קונה מד"ת אבל אליבא דידן דמשיכה אינו קונה מן התורה ולדעתם אף במתנה ומקום דלא שייך קנין כסף גם כן אינו קונה במשיכה צריך שיבא הגט לידה או רשותה אם כן בעבד ופרה ע"כ דמוסר לרשותה. וצ"ע בזה. ע"כ כתבתי שם: