אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט קונטרס הקנינים › סימן ה

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

קונטרס הקנינים · סימן ה

סימן ד

יש לחקור בהא דקיי"ל דחז"ל עקרו לקנין כסף במטלטלין ושניהם יכולין לחזור קודם שמשך הלוקח המטלטלין שקנה. אם בעינן במשיכה הזאת שלאחר נתינת הדמים כוונה לקנות או לא ואף דבכל מקום צריך דעת קונה וכוונה לקנות זה דוקא בלא נתן הדמים דליכא רק קנין משיכה בלבד אבל היכא דנתן הדמים דדבר תורה כסף קונה ונקנה להלוקח בכל מקום שהמטלטלין הם רק דחכמים עקרו מטעם שלא יאמר נשרפו חיטך בעליה לכן אם הוציא מרשות המוכר ששוב לא שייך לומר נשרף חיטך קונה עם הכסף. או נאמר כיון דעקרו לקנין כסף צריך כוונה לקנות עם המשיכה. ולכאורה מוכח מהא דמבואר בש"ע (סי' קפ"ג ס"ג) בשליח שקנה לעצמו במעות המשלח די"א אף אם אמר המשלח בפני עדים שחוזר בשליחותו בכל ענין הוא של המשלח והטעם כיון דהמעות של המשלח הוא דעת המוכר להקנות לבעל המעות ועיין שם בסמ"ע (ס"ק י"ב). וצריך להבין ניהו דדעת המוכר להקנות לבעל המעות הא מ"מ השליח ביטל שליחותו ולא נתכוין לקנות בעד הלוקח רק לעצמו אם כן אף דשליח לא קנה מ"מ גם המשלח לא יקנה ויהיה ביד המוכר לחזור. ועל כרחך צריך לומר כיון דלא שייך הטעם דנשרפו חיטך בעליה מעות קונה וכיון דמשך השליח החיטין אף דלא נתכוין לקנותו להמשלח מ"מ כיון שאינו ברשות המוכר המעות קונה וכן כ' שם בנתיבות סק"ד. אך מ"מ יש לחלק ולומר דוקא שם דמ"מ השליח מתכוין לקנות ולהוציא מרשות המוכר וכן המוכר מתכוין להקנות לכן אף דהשליח לא התכוין לקנות להמשלח מ"מ כיון שהמוכר מקנה לבעל המעו' וזה מתכוין עכ"פ לקנות ולהוציא מרשות המוכר אף כיון דהמוכר מתכוין להקנות לבעל המעות ולכן אין השליח קונה מ"מ קונה הלוקח המשלח כיון דעכ"פ התכוין השליח לקנות ולהוציא מרשות המוכר וגם המוכר התכוין להקנות לבעל המעות בזה אוקמו אדינא דכסף קונה כיון דעכ"פ נעשה קנין משיכה גם כן ובכוונ' לקנות אף שהשליח לא התכוין לקנות בעד המשלח מ"מ התכוין להוציא מרשות המוכר ולקנות עכ"פ לעצמו אבל היכא דלא התכוין המושך לשם קנין כלל אף דהוציא מרשות המוכר ולא שייך לומר נשרף חיטך בעליה מ"מ אשכחן לענין כמה דברים דלא פלוג אמרינן וכיון דעקרו לקנין כסף צריך שיעשה הלוקח קנין המועיל לקנות אף אם לא היה נותן המעות ואף דהוציא מרשות המוכר ולא שייך נשרף חיטיך בעליה מ"מ כ"ז שלא התכוין לקנות באותו קנין ולא הי' קנין המועיל לא מהני. וראיה לזה דהא אף אם קנה מקצת מן החפץ דהמוכר הוא שותף עם הלוקח וטרח ומציל אפ"ה לא קנה כמבואר במס' חולין (דף פ"ג) בד' פרקים בשנה כו' אפילו שור שוה אלף ואין לו ללוקח אלא דינר אחד כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח מטעם דבד' פרקים העמידו על ד"ת מבואר דבשאר ימות השנה אם מת מת למוכר אף דאין לו ללוקח בהשור רק דינר אחד מ"מ אף דלא שייך כל כך לומר נשרף חטיך בעליה מעות אינו קונה. [ובנתיבות (סי' קצ"ח) כ' דאפילו אם לא נתן רק מקצת דמים דלא שייך לומר נשרף חטיך אפ"ה ל"ק והביא ראיה מהך דחולין בשאר ימות השנה ל"ק בנתן דינר. ובאמת בנתן מקצת מעות דלא קנה מבואר מש"ס דב"מ (דף מ"ח) דערבון כנגדו הוא קונה אינו אלא במטלטלין כיון דאינו קונה רק למש"פ. ובש"ס דחולין אינו מקצת מעות רק כל המעו' שלא קנה יותר מדינ' רק מ"מ ראייתו א"ש כמו דאינו קונ' מקצת מן החפץ כן אילו קונה כשנתן מקצת מן המעות וראיתי בס' מטה שמעון (סי' קצ"ח באות ה') שהביא משם ס' בני דוד להסתפק בנידון זה ולענ"ד הדבר מבואר מש"ס חולין הנז'] ואף בשכירות מטלטלין דמבואר בח"מ (סי' קצ"ח) משם י"א דנקנה בכסף רבו על זה חולקין יש הנ"י פרק השואל כ' כיון דשכירות כמכירה אין לחלק וכ' שכן הסכימו אחרונים וכן בש"מ שם כ' שכן דעת רש"י ב"ק. ואף לדעת רמב"ן דנקנה צריך לומר דשכירות מלתא אחרית' היא אבל במכר לא פלוג חז"ל בתקנתן:

וראיה לזה מדברי הרמב"ם (פ"ג מה' מכירה) שכ' שם (ה"א) דדבר תורה משנתן את המעות קנה ואין אחד מהן יכול לחזור אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה עכ"ל מבואר מדבריו דדבר שדרכו להגביה א"ק במשיכה ואמאי הא דבר תורה מעות קונות רק חכמים חששו שלא יקנו מטעם דיאמר נשרפו חיטך בעלי' וכיון שהוציא מרשות המוכר נוקמי' אדין תורה ויקנו המעות ואמאי לא מהני משיכה בדבר שדרכו להגביה אלא ודאי כיון דחז"ל עקרו לקנין מעות לא מהני רק בעי קנין הראוי לו דבר שדרכו להגביה בעי קנין הגבהה ושדרכו למשוך מהני משיכה וכן כ' שם (ה"ד) וז"ל נמצאת למד שהלוקח מטלטלין אעפ"י שנתן כל הדמים יכול לחזור בו וכן המוכר יכול לחזור בו עד שיגביה או ימשוך דבר שאין בו הגבהה או ימסור המוכר ללוקח דבר שאין דרכו להמשיך כו' יעיין שם מבואר מדבריו דדבר שדרכו בהגבהה אינו קונה אף אם נתן מעות ומשיך ואמאי נימא כיון דמ"מ הוציא מרשות המוכר ולא שייך החשש דשמא יאמר נשרפו חיטך בעליה יקנו לו המעות אלא ודאי כיון דחכמים עקרו לקנין כסף בעינן שיעשה הלוקח קנין המועיל לקנות שיהיה קונה בו אף אם לא הי' נותן הדמים ונתינת דמים אינו עושה קנין רק למש"פ:

ולפי"ז נראה באם שולח כסף על ידי חשו"ק או על ידי נכרי שאינן בני שליחות ונתן להם כסף שיקנו בעדו מטלטלין אף אם הוציאו המטלטלין מרשות המוכר מ"מ לא נקנו לבעל המעות ועדיין שניהם הלוקח והמוכר יכולין לחזור ואף דהמוכר מקנה לבעל המעות מ"מ כסף אינו קונה רק למש"פ ואף שהוציא מרשות המוכר מ"מ אינן בני שליחות לקנות בעד הבע"מ ולא נשאר רק קנין כסף לחייבו במש"פ ועיין נתיבות (סי' קפ"ב ס"ק ב') שכתב וכן אם נתן לשליח כסף לקנות קרקע קנה המשלח אף אם נתן הכסף לאותן שאינן בני שליחות דמעשה קוף בעלמא עבדי להוליך המעות למוכר לקנות בו יע"ש זה דוקא בקרקע דכסף לבדו קונה אבל לקנות מטלטלין אינו קונה בכה"ג רק לענין מש"פ כל זמן שלא נעשה קנין המועיל שיועיל אף אם לא הי' מוסר לו הכסף לכן אף שהוציאו מרשות המוכר אינו קונה:

ובזה יש לי לבאר דברי הש"ס קידושין (דף מ"ב ע"א) דפריך שם הש"ס על הא דאין שליח לדבר עבירה והדתניא שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעל הבית מעל כי עשה שליחותו דבט"ב בעה"ב מיהא מעל אמאי נימא אין שליח לדבר עבירה ועיין שם ברש"י שליח שלא עשה שליחותו גבי הקדש קאי שהיה אצלו מעות הקדש וטעה כסבר שהן של חולין ומסרו לשליח ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל ולא השולחו שבדבר זה אינו שלוחו אבל אם עשה שליחותו בעה"ב מעל יעיין שם. וקשה חדא אמאי קתני דתניא ופריך מברייתא אמאי לא פריך ממתניתין דרפ"ו דמעילה השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל לא עשה שליחותו השליח מעל ומפורש שם כיצד ושם לא איירי בשלח לו לקנות כמו שכ' רש"י ועל זה יפרך אמאי בעשה שליחותו בעה"ב מעל נימא אשלד"ע ואף אם נשבש הגירסא ונגרוס דתנן וכן ראיתי אחר כך בהגהות הב"ח דכ' לגרוס דתנן דמשנה הוא במעילה. אולם מדפריך הש"ס מן שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעה"ב מעל ובמתניתין דמעיל' קתני בריש' שליח שעש' שליחותו מבואר דאין כוונת הש"ס על מתניתין דמעילה וקשה אמאי. גם דברי רש"י צריך ביאור דדחק לפרש דפירכת הש"ס הי' באם הי' אצלו מעות הקדש ושלח ע"י שליח לקנות לו חלוק ולמה לא נפרש פירכת הש"ס על משנה הראשונה הנז'. ולמה שכ' י"ל דהנה הפנ"י עמד על קושית הש"ס דפריך דגבי מעילה נימא אשלד"ע הא מבואר במתניתין דמעילה שלח ביד חשו"ק אם עשו שליחותו בעה"ב מעל ומבואר שם בש"ס אף דלאו בני שליחותא נינהו מ"מ בעה"ב מעל דהשליח מעשה קוף בעלמא עביד והואיל דאיתעבידא שליחותיה דבעה"ב מעל ומה פריך דנימא אין שליח לדבר עבירה הא לאו מצד שליחות אתינן עליה שימעול הבעל הבית רק הואיל דאיתעביד מחשבתו וכ' דקושית הש"ס לא היה שיפטור המשלח רק כיון שאין דין שליחות בדבר עבירה הוי ליה פיקח כאדם אחר העושה מעצמו ויש לחייב השליח וממילא יפטור הבעה"ב דשני מעילות על דבר אחד לא מצינו יעיין שם. [ועיין מה שכתבתי בהגהותי בדברי חיים דיני גו"ג (סוף סי' ו') עפי"ז לפרש דברי פירוש המשניות לרמב"ם מס' מעילה (פ"ו) דכ' בעה"ב מעל הואיל והוא ציוה סמך זה למה שנאמר ואשמה הנפש ההיא רומז אל מי ששגג תחיל' ודימה שזה חולין ובתוס' יו"ט שם תמה על זה הא ילפינן מגז"ש דחטא חטא מתרומה דבמעילה יש שלד"ע וי"ל דהרמב"ם והרע"ב הביאו הקרא דלמה לא ימעלו שניהם עיין שם] והנה זה אתי שפיר לשיטת הסוברים דבכ"מ בשוגג גם כן אשלד"ע וכדעת הריטב"א אבל לשיטת התוס' דבלא ידע יש שלד"ע וכ' התוס' דקו' הש"ס הי' דאם עשה שליחותו דבעה"ב מעל אף אם נזכר השליח והיה מזיד יעיין שם בתוס' ולדבריהם ליכא למימר כמו שכתב הפנ"י דהא השליח היה מזיד וליכא ביה דין מעילה ולכן הבעה"ב מעל הואיל דאיתעביד מחשבתו וכן שיטת רש"י דבשוגג יש שלד"ע ועל כרחך קושית הש"ס ממעילה היא כמו שכ' התוס' בנזכר השליח דהיה מזיד נימא דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ועל זה קשה שוב הא לא גרע מאם שלח על ידי חשו"ק דלאו בני שליחות הן ואפ"ה מעל המשלח הואיל דאיתעביד מחשבתו. אולם למה שמבואר מדברי תוס' ב"מ (דף י' ע"ב) דהא דאמרינן אין שליח לדבר עבירה המעשה בטל והוי כאילו עשה השליח מאליו ועיין בנו"ב חאה"ע שהאריך לבאר את זאת ולדעת כל הפוסקים אמרינן דהמעשה בטל:

ולפי"ז בשלמא בשולח לקנות על ידי חשו"ק דלאו בני שליחות נינהו ולא התכוין המשלח רק שיקנו מן החנוני ושהחנוני יקבל הכסף מאתם אבל לא שהמה יזכו בהמקח בעד המשלח דלאו בני זכיה נינהו שיזכו בעד אחרים וע"כ ל"ה כוונתו רק שהחנוני יקבל מהם הכסף וישלים תנאו שימסור המקח להם בעד הכסף וחנוני זוכ' תיכף בהכסף לכך מעל הבעל הבית דאיתעביד מחשבתו ושליחותו דרק בעד זה ציוה לתת להחנוני הכסף הואיל שימסור המקח להחשו"ק ואף אם לא קנה המשלח המקח והחנוני יכול לחזור מן המקח וליקח בהחזרה המקח מ"מ כוונת המשלח נעשה אבל בשולח על ידי פיקח שהוא בר שליחות לקנות כוונתו הי' שיזכה הפיקח בהמקח בעד המשלח והחנוני מקנה לבעה"מ ובמשיכת השליח זוכה המשלח בהמקח פריך הש"ס שפיר נימא אשלד"ע דאז המעשה בטל ונתבטל השליחות והוי כעשה מאליו לקנות בעדו דלא מהני. לכן לא הי' הש"ס יכול להקשות מן מתניתין דרפ"ו דמעילה דשם מפרש המתניתין כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ובזה אף אם נאמר אשלד"ע ובטל השליחות מ"מ המשלח מעל הואיל דאיתעביד שליחותו ומחשבתו והשליח מעשה קוף בעלמא עביד ולא גרע משולח על ידי חשו"ק כקושית הפנ"י לכן פריך הש"ס מן ברייתא ופירש"י דקאי באם היה אצלו מעות הקדש ושלח לקנות לו חלוק והיינו דבזה צריך שיתקיים השליחות ובאם לא יתקיים השליחות לא נקנ' המקח להמשלח ולא איתעביד מחשבתו לכן שפי' פריך הש"ס נימא אשלד"ע ונתבטל השליחות ולא איתעביד שליחותו דמשלח דכוונתו הי' שהשליח יזכה בהמקח בעדו ולא יהיה ביד החנוני לחזור מן המקח ושהוא יקנה ויזכה בהמקח ואם נאמר אין שלד"ע והוי כעשה מאליו לא זכה המשלח בהמקח ולא איתעביד מחשבתו. ואינו דומה לשולח על ידי חשו"ק דשם עיקר שליחותו הי' שימסור המעות ליד החנוני ושהחנוני ימסור לו החפץ אף שלא יקנה הוא בזה ובזה נעשה רצונו ומחשבתו וזה ברור:

ובזה יש ליישב מה שהקשה רבינו הגדול מרן עק"א ז"ל בגליון משניות מס' מעילה (פ"ו) בהא דשלח ביד פיקח ונזכר הבעה"ב [וגם השליח] החנוני מעל כשיוצא. וע"כ דבקבל' המעות אינו מעל כיון דאיכא דעת נותן שמוציא מרשותו יכול המקבל לומר דאיסורא לא ניחא ליה דלקני אם כן מה שאל רב אחא ברי' דר"י לר"א בנדרים (דף ל"ה) ככרי עליך ונתנו לי במתנה מי מעל למעול מקבל יכול לומר איסורא לא ניחא ליה דלקני הא משנה מפורשת היא דהמקבל לא מעל בקבלתו יעיין שם שהניח בצ"ע. ובאמת ביותר קשה על דברי הרא"ש נדרים שם דכ' מקבל מעל לכשיוציא דכל דבר של הקדש אינו יוצא עד שימעול וכ' הכי אמרינן במעילה האומר לשלוחו תן דינר לחנוני ונזכר בעה"ב חנוני מעל לכשיוציא הרי שהזכיר הרא"ש מתניתין דמעילה וכתב דהטעם הוא משום דאיסורא ל"נ לי' דלקני וקשה מה שאל ר"א ברי' דר"י. ולמה שכ' י"ל דבאמת י"ל במתניתין הטעם דהחנוני לא מעל תיכף במה שקבל וזכה בהמעות דבאמת לא זכה כיון דהמשלח והשליח נזכרו ומזידין הן שוב הוי כמו בכל התורה כולה דאמרינן אשלד"ע והמעשה בטל ולא זכה המשלח בהמקח עדיין במשיכת השליח הואיל דאשלד"ע בטל השליחות ואין קיום להמעש' וכיון שלא זכה המשלח בהמקח על דעת זה לא הקנה המעות להחנוני ולא יצא עדיין המעות מרשות ההקדש לכך לא מעל החנוני בקבלת הכסף אף אם לא נאמר איסורא לא ניחא לי' דלקני מ"מ דעת מקנה אין כאן להקנות רק לבע"מ וכיון שאינו קונה הבעל הבית החפץ במשיכה זו דאשלד"ע והמעשה בטל ממילא החנוני לא קנה המעות לכך אינו מועיל עד שיוציא אמנם זה תליא בדברי הש"ס ב"ק (דף ק"ב) מחכו עלה במערבא לר"י אליבא דר"י וכי מ' הודיע לבעל חוטין שיקנה חוטין לבעה"מ ובחוטין וחיטין שליחותיה קא עביד. והנה מבואר בש"ע ח"מ (סי' קפ"ב) בעבר השליח על דברי משלחו אם לא הודיע שהוא שליח של פלוני נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין משלחו והטעם אף דנתברר בעדים שהמעות הוא של המשלח ולמה לא יהיה הברירה ביד המשלח לבטל המקח כשעשה השליח שינוי בשליחות ויהיה מקח טעות והמעות כגזל ביד המוכר וכן הקשה המח"א הלכות שלוחין (סי' י"ב) והנתיבות (סי' קפ"ג וסי' קפ"ה) כ' הטעם כיון שהמשלח מסר המעות ביד השליח העמידו תחתיו סמך דעתו עליו אף אם יעשה עיות מ"מ לא יהיה לו דבר עם המוכר רק עם השליח וכבר כתב אאמ"ו ז"ל בספרו ד"ח דיני שילוחין (סי' ג') שזה דוקא אליבא דידן דלא פסקינן כבני מערבא רק לעולם מקנה המוכר לבעה"מ ואף שעשה השליח שינוי בשליחותו מ"מ תמיד מקנה לבעה"מ וכיון שסומך המשלח על דעת השליח שפיר נקנה המקח והמשלח יש לו דין ודברים רק עם השליח אבל לבני מערבא דסברי מי הודיע ובשלח לקנות חיטין וקנה שעורים נתבטל המקח וחוזר המעות להמוכר ודאי אף בלא הודיע שהוא שליח מ"מ נתבטל המקח כיון דלעולם לא קנה המשלח כשעשה שינוי מטעם דמי הודיע למוכר שיקנה לבעה"מ ואין המוכר מקנה רק להשליח והשליח אינו קונה גם כן כיון שלא התכוין לקנות הוי מקח טעות ועיין שם בנועם דבריו. ולפי זה בנידון דידן נמי בנזכר בעה"ב וגם השליח דאם נאמר דהמוכר התכוין להקנות להשליח אזי נתבטל המקח כיון דלא היה באמת מעותיו של השליח לכך אין החנוני מעל עד שיוציא ולא היה להש"ס נדרים לפשוט דאיסורא לא ניחא ליה דלקני ממתניתין הנז' די"ל דרב אשי סובר כבני מערבא דאמרינן מי הודיע ואם כן אין המוכר מקנה לבעה"מ רק להשליח ובאמת לא היה מעותיו והמשלח אינו רוצה לקנות כיון דנזכר וביטל השליחות ונתבטל המקח וגם דכיון שנזכר הוי מזיד ואשלד"ע והמעש' נתבטל לכך י"ל דאינו מעל עד שיוציא אבל בככרי עליך אין סברא לומר דאיסורא לא ניחא ליה דליקנו לכך קאמר מסברא דמ"מ הסברא נותנת דאיסורא לא ניחא ליה דלקני ואליבא דידן דפסקינן דלא כבני מערבא ובכ"מ אף ששינה בשליחותו אמרינן דהמוכר מקנה לבעה"מ ממילא לא נוכל לומר כיון דנזכר בעה"ב נתבטל השליחות דאף לו יהיה דנתבטל מ"מ כיון שהמוכר מקנה לבעל המעות והברירה בידו ליקח המקח אמרינן דכיון שהעמידו במקומו דעתו שלעולם כל מה שיעשה השליח עם המעות יתקיים ואם כן לעולם דקנה המוכר המעות מיד לכך כתבו הרא"ש והרמב"ם הטעם דלא מעל החנוני עד שיוציא משום דאיסורא ל"נ ליה דלקני וזה נכון בעזה"י:

אגב אזכיר במה שהתוכח אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני גניבה וגזילה (סוף סי' ה') עם הנתיבות (סישמ"ח) דכ' לפי ד' הש"ך (סי' רצ"ב) דאף במקום שיש שליח לדבר עבירה לא חידשה התורה רק לחייב את המשלח לא לפטור את השליח ובמעילה כיון דמעל המשלח נפיק לחולין ומיישב הנתיבות בזה קושית הקצוה"ח (סי' שמ"ח) בש"ס ב"ק (ל"ב) במוסיף השליח ב"ד רצועה אחת ומת הרי זה גולה ובטעה הדיין במנינא ובלא ידע להסוברים דיש שלד"ע אמאי השליח ב"ד גולה ואם נאמר דלא לפטור השליח אתי שפיר דחייב גלות ואאמ"ו ז"ל כ' למ"ש רש"י חגיגה (דף י') דלכך בנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל דאנן סהדי דל"נ ליה לבעה"ב והוי כביטל השליחות ולמה לזה הא כיון דאין מעילה במזיד ממילא השליח מעל וכן הביא שם מדברי רמב"ם מעיל' (פ"ז ה"י) ואני בנעיי כתבתי שם דמד' רמב"ם שם (ה"ה) משמע דלא מטעם ביטול שליחות רק כיון דהיה מזיד השליח מעל. ושוב ראיתי ראיה נכונה לדברי אאמ"ו ז"ל שם דאל"כ אמאי בשלח על ידי שליח לקנות לו בעד פרוטה נרות וקנה לו בעד חצי פרוטה נרות ובעד ח"פ פתילות לא מעלו שניהם כמבואר במתניתין דמעיל' וברמב"ם שם נימא אף דשליח עשה שליחותו בחצי פרוטה שקנה נרות מ"מ כיון דהמשלח לא מעל ממילא לא נפיק לחולין וימעול השליח לצרף הח"פ שקנה נרות להחצי פרוטה דפתילות אלא ודאי דגז"ש דחטא חטא מתרומה הוא שיהיה כמעשה המשלח לבד ובנזכ' המשלח מטעם ביטול השליחות אתינן עלה:

ודע דיש להתבונן הרבה ולהבין בהא דמבואר שם בש"ס חגיגה דמעילות ה"ה כהררין התלויין בשערה לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד ובמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי ליה לעיוני הכא מי ידע ועיין שם ברש"י שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג והיינו ע"כ דבכל אנפי אין יוצא מעות הקדש לחולין בלא מעילה ואמאי בטעה בדבר מצוה פטור ממעילה כדאמ' ר' יוסי מס' סוכה (דף מ"ב) עולת העוף שנמצאת בין הגפיים וכסבור חטאת העוף הוא ואכלה פטור דהו"ל טעה בד"מ ופטור מקרבן מעילה ופריך בש"ס מאי קמ"ל דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך עיין שם והא כל הטעם דטעה בדבר מצוה דפטור הוא משום דהוי כאונס. הא לענין מעילה אף שוגג הקרוב לאונס גם כן חייב כמו בנזכר בעה"ב דשליח עניא מאי קא עביד הא סמך על בעל הבית דחזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו וחזקה אלימתא הוא ומי ידע ושפיר יכול לסמוך על החזקה ובכ"ז אף שקרוב לאונס יותר מן השוגג חייב במעילה כ"כ י"ל במעילה כיון דהקדש א"י לחולין בלא מעילה חייב כמו כן י"ל דבמעילה חייב גם כן דלא הוי אונס גמור ועיין תוס' פסחים (דף ע"ג ע"א) ד"ה שחטו ובתוס' ר"פ החולץ ד"ה ונמצאת מעוברת ובדברי ס' חמדת שלמה חיו"ד (סי' א') מה דשו"ט בענין זה דשוגג קרוב לאונס ויש בזה אריכות דברים אולי אזכה לבאר במ"א:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה