אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני עדות · סימן מד
בספר ד"מ מאאזמ"ו הגאון ז"ל (סי' ל"ד) חקר לדעת המרדכי הא דאומר לדידי אוזיף ברבי' דנפסל המלוה דהוא דוקא אם אומר דלא שקל אבל אם אומר דשקיל הוי נוגע אם המלוה מודה דשקיל ממנו ורוצה להחזיר אם נאמר דבזה נסתלק נגיעתו ל"ה כנפסל עפ"י עצמו או לא וכתב להביא ראי' מהא דאה"ע (סי' ל"ה) דאם קדשה השליח בכסף והוא מודה דמסלק הנגיעה וחשיב כמקדש בעדים וה"נ דכוותי ל"ח דמיפסל ע"י עצמו. וראיתי למי שהשיג עליו בס' חדש דהא מבואר בחידושי ר"ן מסכת שבועות בהא דלא משכחת בעדי קנס ראיה בלא ידיעה דמי ל"ב מידע אי נכרית בעל או בת ישראל בעל וכתב הר"ן אף אם אמר לא אנסתי אשה מעולם והעדים אמרו דאנס לא מיחייב אע"פ שהוחזק כפרן לפי שזה בפשיעתו מתחייב ואין אדם משלם קנס על פי עצמו הרי באם אין עדות לחוד מספקת אלא בצירוף דבורו מרשיע את עצמו קרינן ביה וה"נ כיון דבלא דבורו של המלוה ל"ה מספיק עדותו של הלוה משום דהו"ל נוגע אף לאחר הודאה ל"מ דהו"ל מרשיע א"ע וא"א נפסל ע"י עצמו:
ולדעתי יש מרחק רב נידון זה מדברי הר"ן שם דשם בקנס אף העדים בעצמם אינם יודעים אם חייב זה קנס או לא דאינם יודעים למי בעל רק בשביל שהוחזק זה כפרן באמרו שלא בעל כלל יתברר חיובו בזה ודאי מקרי מרשיע את עצמו מה שאין כן בנידון דמר זקני בעל דברי משפט ז"ל הא העדים יודעין דבר ברור שזה נפסל שהלוה בריבית ושקל ממנו ריבתא רק אנן לא נוכל לקבל עדותו דלוה מחשש נגיעה דשמא משקר לכן כיון דנסתלק עכשיו החשש זה ע"י הודאתו של המלוה שפיר מקבלין עדותו והודאתו של המלוה אינו פועל להרשיע א"ע דבפני עדים ברור הדבר שעשה מעשה שנפסל ע"י וגם לנו הוא ספק אפשר שכן הוא רק כ"ז שיש חשש נגיעה חשדינן ללוה למשקר וכשנסתלק זה שוב ידענו בבירור ע"י שני עדים שעשה מעשה הפוסל אותו מה שאין כן שם לגבי קנס בלעדי הודאתו לא נתברר חיובו אף להעדים. וז"פ:
ברם יש להתבונן הא זה ודאי שיגיד מחדש עדותו הוא ללא תועלת כיון דעכשיו הוא לפנינו הנגיעה דמוכרח לומר שהלוהו כדי שיקבל מהמלוה על פי הודאתו של המלוה. ואם כן צריך לומר לפוסלו מכח הגדה הראשונה ומה הועיל הגדה הראשונה כיון דאז היה גם כן נוגע בדבר ולא קבלנו הגדתו בתורת עדות אחרי דאמר שלו הלוה בריבית ואחר כך כשנסתלק הנגיעה במה יתעורר בהגדתו הראשונה בתורת עדות כיון דלא נתקבל עד שהודה המלוה. ואולי הא גם מעיקרא היינו מקבלין עדותו רק שהיינו חוששין לחשוד אותו למשקר וכיון שנתברר עכשיו על פי הודאתו דמלוה דעכ"פ אינו משקר ונסתלק החשש זה מקבלינן לסהדותא דמעיקרא ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסוף ספר ד"מ (סי' קכ"א) ובד"ח דיני עדות (סי' י"ז) דלכך מהני סילוק בחשש נגיעה ולא מיפסל מטעם דל"ה תחילתו וסופו בכשרות משום דגם תחילתו היה בכשרות רק דלא ידענו אולי משקר עיי"ש משם ש"מ ב"ב (דף מ"ב) ואם כן בהודה המלוה מהני הגדה ועדיין צ"ע ולדעת הע"ש דנוגע מטעם בעל דבר הוא מפסל ולא מטעם משקר לחוד ודאי נראה דכיון דעדותו נוגע לו שיקבל בהחזרה הריבית לאו תורת עדות עליו. ואדרבה י"ל אף לאינך פוסקים החולקים על המרדכי וסוברי' דל"ה נוגע בדבר כיון דיודע בעצמו שלגבי עצמו לא יהיה נאמן אמרינן דעיקר עדותו הוא רק לגבי המלוה וזה דוקא אם המלוה כופר אבל אם המלוה מודה יש לומר דהוי בע"ד ממש ולדעת ע"ש אינו נאמן:
עוד יש להעיר בדין הנ"ל להמבואר ב"ק (דף ע"ה) דהיכא דאמר בפניכם גנבתי דלת"ק לא הוי עדות דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן ולדעת היש"ש שם דוקא בכה"ג שאמר הגנב בתחילה אבל אם אחר כך הודה לדברי עדים שפיר יכול להזימן דאלת"ה כל אחד יפטור עצמו לגבי קנס ויודה לדברי עדים עיי"ש ולפי זה כאן כיון דהמלוה הודה אחר כך שפיר הוי עדות שאילה"ז אולם לדעת התומים (סי' ל"ח) אף בהודה אחר כך להעדים פטורין מדין הזמה ומ"מ העדות כשר דבשעה שהעידו בב"ד היה עדות שיכול להזימן ונתחייב בזו הרגע ומה יהני שהודה אחר כך לפסול הגדת עדים שכבר העידו והוכשר עדותן בב"ד אבל מ"מ מדין הזמה נפטרין ע"ש ולדבריו בנידון זה כיון דטרם שהודה המלוה לא נתקבל עדותו דלוה מחשש נגיעה רק כשהודה המלוה לדבריו אז נקבל עדותן ובזה שוב הוי ביטול להעדות מצד דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן ועיי"ש בתומים דמספקא ליה אם עכ"פ חייב מלקות מטעם דעובר על לאו דלא תענה וכבר מבואר הדבר בש"מ ב"ק שם משם הרא"ש דל"מ הודאתו לפטרו ממלקות אולם בריטב"א ריש מכות דמתרץ שם קושית תוס' על מעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות דאיירי שהודה אבל לא בפניכם מבואר דאם היה אומר בפניכם הי' פטור מגלות וממלקות. ולפי"ז נ"מ בשני תירוצי תוס' ריש מכות בהא דמעידין באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חליצה דל"ה עדות שאי אתה יכול להזימן או משום דהיכא דל"ש בהו הזמה לא בעי עדות שאתה ילה"ז או דמקיימין הזמה במלקות באם אומר שהרג בשוגג בפניכם אם אמרינן דל"ב בזה כלל עדות שאתה יכול להזימן מהני עדותן אבל אם נאמר דמלקות במקום דין הזמה ל"מ בכה"ג עדותן אם כן אם נאמר כשהודה פטורין אף ממלקות שוב הוי עדות שאי אתה יכול להזימן ולא מהני עדותן לפוסלו. אך נראה דמוכרח כדעת הים ש"ש דאחר הגדת עדותן לא מיפטרו העדים מדין הזמה בשביל הודאת הבע"ד דאל"כ בכ"מ יודה קודם דרישה וחקירה של העדים דעדיין לא נתקבל עדותן ולא נגמר הדבר אם כן לא נוכל לגמור הדין על ידי עדותן דהוי אי אתה יכול להזימן או שיודה תוכד"ד של הגדת העדים דעדיין לא נגמר ולא נוכל לומר דבשעה שהעידו בב"ד היה עדות שאתה יכול להזימן דכל תוך כד"ד עדיין לא נגמר עדותן א"ו כדעת היש"ש דדוקא בהודה קודם העדת עדות ולא אחר כך ולפי זה אתי שפיר דינו דמר זקני הגאון ז"ל ועיין ש"ך יו"ד (סי' רל"ב ס"ק כ"ז) ובמ"ש בספרי ח"ר דיני נדרים (סי' כ"ה):