אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני עדות › סימן לד

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני עדות · סימן לד

סימן לג

והני דחשידי על גניבה וגזילה של אינו ישראל כתב הח"צ (סי' כ"ו) דבמקום שהא"י יודע בדבר נוסף על מה שהוא עובר על לאו דלא תחללו את שם קדשי עוד הוא עובר על איסור גזל הא"י שהוא אסור מדאורייתא מכח וחשב עם קונהו וממילא הדבר ברור שהוא פסול לעדות ולשבועה אליבא דכ"ע שהרי הוא רשע דחמס דאפילו לרבא פסול ונגרר אחריו בספר בית מאיר (סי' י"ז) דאף לעדות נשים הוא פסול. אולם בתשובת מהר"ם לובלין (סי' כ"ה) נראה דכשר דכתב ועוד חקרתי והגידו שמעולם לא נשמע עליו שגנב דבר מיהודים רק הוא בחזקת חשד שגונב מזולתו ולא כתב מאיזה טעם דלא נפסל ואולי דעתו משום דלא משמע להו לאינשי. וכן מבואר ברדב"ז (סי' ר"ח) שהעלה ג"כ מה"ד לפסלם שהן בכלל הגנבים והחמסנין וכתב אלא שמצאתי להם הכשר ממ"א שהרי אינם יודעים שזה אסור ושהן נפסלי' לעדות מפני זה אלא אדרבא הם אומרים דמצוה קעבדי דכתיב ואכלת כו' ולא נפסלו לשום עדות עד שיתרו בו עדים ויודיעהו שדבר זה אסור מה"ת ושהעוש' זה נפסל לעדות עיי"ש. ובאמת לכאורה אף אם לא ידעו שנפסלין עי"ז סגי רק אם מלמדים אותם שדבר זה אסור מה"ת:

והעובר על לאו דלפני עור לא מיפסל מן התורה כיון דאינו לוקה על לאו זה דהוי לאו שבכללות כמבואר בנו"ב מהד"ק אה"ע (סי' ע"ו) אולם עכ"פ חמור מהעובר על עשה דעובר על עשה לא מפסל אף מדרבנן אבל העובר על לפני עור עכ"פ היכא דיש חימוד ממון מיפסל מדרבנן ויש להעיר בדברי רמ"א (סי' ל"ב) שכתב בשוכר עדי שקר אם היה חייב לו רק שאלו העדי' הם שקרים פטור מד"ש אבל עובר על מדבר שקר תרחק והוא מדברי הרא"ה מובא בנ"י ר"פ הכונס וכן מובא שם בזה הלשון בש"מ למה כתב דעובר על מדבר שקר תרחק דהוא רק עשה הא עובר על לפני עור דמכשיל את העדים שיעידו בשקר אף דהוא יודע האמת שחייב לו מ"מ העדים עברו בלאו דלא תענה וע"ד שקר ממילא השוכר עובר על לפני עור. שוב ראיתי בתומים (סי' ל"ב) שעמד ע"ז:

ומי שנתברר עליו שזייף שטרות מבואר בתשובת מהר"י מיגאש (סי' קס"ד) שהוא פסול לעדות להיותו גזלן כיון שביקש דרך ליקח מה שאין לו ליקח מן הדין או לפטור עצמו מן החוב שעליו וגם אם העיד בגט פסול הוא שיהיה הגט בזה מזוייף מתוכו עכ"ל ומבואר אף אם עדיין לא עלתה בידו ליקח או לפטור רק שנתברר עליו שזייף שטרות פסול לעדות. ותמהני על תשובת ח"ס חח"מ (סי' ל"ט) שכתב שם בנידונו שנתברר על אחד שזייף לעצמו שובר על שט"ח שלו ורצו הב"ד לפוסלו והוא צידד שם להכשירו אף אם איהו מחקו וזייפו אף אחר הנחה של שוא שהמזייף שטר נפסל לעדות ולשבועה אבל איפכא שמעינן כתובות (דף ל"ו) אימר זיופי זייף ושיטת ר"ח ור"ת דהאי שטרא ריעא הוא שלא יגבה בו אלא בשבועה תחילה ומבואר דלא נפסל לשבועה אף לאותו ממון. ודבריו נפלאים הא שם רק אימר זיופי זייף וחיישינן לשמא זייף הוא בעצמו לכוין כתב הדומה לכ"י עדים ולדעת ר"ח ור"ת מהני תפיסה ורק מרעינן להשטר ובשבועה נאמן כמו בכל מקום או דלא אמרינן חשוד על ממון חשוד על השבועה ומצד שבועה יפרוש ולא יגזול כן נמי בזה או מטעם שמא מלוה ישינה יש לו עליו ומספק לא פסלינן אותו לשבועה כן נמי בזה אף דחשדינן ליה שמא זייף מ"מ מברר לנו השבועה אבל אם נתברר שזייף ודאי נפסל כמו גזלן גמור כיון שחציף לזייף ובזה לא תלינן במלוה ישינה וכמו כופר בפקדון דפסול לעדות כמובן וכמו שמבואר להדיא בהר"י מיגאש:

והיכא דאינו כופר ממש בפקדון רק מעכב ואינו רוצה ליתנו לו ומדח' אותו אם חשוב כגזלן לפוסלו לעדות. הנה ברדב"ז (ח"א סי' ר"ב) נשאל אם חייב באונסין וכתב וז"ל ואם אמר היום איני רוצה ליתנו לך ולמחר אתננו לך הרי באותו יום נעשה עליו גזלן ולא גרע ממי שנטל הפקדון ממקום למקום לשלוח בו יד שהוא חייב דשליחות יד אינה צריכה חסרון ואם אמר א"י ליתנו לך עד שאבקשנו כל לא ידענא פשיעותא הוא עיי"ש עוד ויש להקשות ע"ז מאי קאמר דנעשה עליו גזלן באותו יום מבלי שום מעשה הא אף בגנב ממש מבואר ברש"י ב"מ (דף י') דאם נכנסה הבהמה לבית הגנב ואמר בפירוש דרוצה לקנותה לא נעשה גזלן עד שיעשה מעשה כגון שנעל בפניה וכ"ש בזה שאמר בפירוש דא"ר לגזול לחלוטין רק שמדח' אותו על יום מחר ומניין לנו לומר שבשביל עיכוב החזרה יהיה קנויה לו בתורת גזלן ומה שכתב דל"ג ממי שנטל הפקדון ממקום למקום לשלוח בו יד הא שם ג"כ החושב לשלוח יד בפקדון ואף שאמר בפירוש מ"מ לא נעשה גזלן להתחייב באונסין עד שיגביהנה כמבואר סוף פרק המפקיד:

וראיתי במהרי"ט חח"מ (סי' פ"ח) שכתב במעכב משכון אחר קבלת המעות ונאנס דא"ח ובמחשבה בלבד לא קמה ברשותו ולא מקרי גזלן כ"ז שלא עשה מעשה והביא ראיה מהא דהחושב לשלוח יד בפקדון עיי"ש וכבר כתבתי בהגהותי בדברי חיים דיני גניבה (סי' י') שיש לגמגם בראיה הזאת ועיי"ש שפלפלתי בזה אם בכופר בפקדון בעינן דוקא כפירה בב"ד ועיי"מש לעיל (סי' ל"ב) אמנם אף אם נאמר דל"ב כפירה בב"ד ונעשה גזלן בכפירתו בלבד אף בלא מעשה קנין היינו משום דעבר על לאו דחמס דכתיב ולא תכחשו אבל אם מדחהו ואינו מכחש לו רק אומר לו היום איני רוצה ליתן ולמחר אתננו לך בזה כיון דלא עשה מעשה קנין י"ל דל"ה גזלן ודוחק לומר משום דעובר על דברי קבלה אל תאמ' לרעך לך ושוב וגומר ויש אתך דמ"מ ל"ה כרשע דחמס וגם כיון דל"ה קנין לא נתחייב באונסין ולא מפסיל לעדות ועיין קצוה"ח (סי' רצ"ד) מ"ש משם התשב"ץ באומן דלא החזיר לו הכלי דפשיטא במעכב פקדון לא מתחייב באונסין וזה דלא כדברי הרדב"ז. אולם באמת מתשב"ץ אינו ראיה דבנידונו שם האונס בא מחמת הפשיעה שלא החזיר לו דאם היה מחזיר לו ל"ה נשרף ובזה י"ל לכ"ע דחייב דל"ג מתחילתו בפשיע' וסופו באונס היכא דהאונס בא מחמת הפשיעה אבל בשביל העכבה בלבד י"ל היכא דאין האונס בא מחמת הפשיעה דפטור מאונסין הואיל דלא עשה שום קנין וממילא לא מפסל לעדות ודלא כהרדב"ז הנ"ל:

ועיין קצוה"ח (סי' קל"ג סק"ה) דהקשה על דכתב שם בש"ע באם ראו עדים החפץ ביד המחזיק אפילו באומר בפניהם שהוא ממושכן עד כדי דמיו יתרה בו בפניהם שלא יחזירהו לו אלא בפני פו"פ של"י לטעון החזרתי. והקשה הא יהיה נאמן ממושכן במגו דנאנסו וכ' כיון דחוץ לב"ד קרינן עדים וראו וא"נ לומר למשכון מחזקינן אותו כדין כופר בפקדון דחייב באונסין. ובנתיבות שם כ' אם טוען שמעכבו בשביל חוב שיש לו עליו כיון דאינו כופר בעיק' החפץ הוי כמעכב הפקדון שכתב הקצוה"ח בעצמו (סי' רצ"ד) דל"נ באונסין. וכבר נסתפק בזה בתשובת מהר"א ששון (סי' צ"ו) אם מעכב בחשבו שחייב לו ואחר כך נודע לו של"ה חייב לו כלל אפשר דלא מיקרי שולח יד בפקדון להתחייב באונסין. והש"ך (סי' רצ"ב ס"ק ה') מביא דבריו וכנראה מדבריו דהיכא דודאי טוען בשקר דמעכב בחובו ויודע דאינו חייב לו דנין אותו ככופר בפקדון לחייבו באונסין דהוי כגזלן אף דאינו כופר בעיקר החפץ רק בחושבו דחייב לו מספק. אך עכ"פ הדרא הקושיא למקומו דיש לו מגו דהיה חושב דחייב לו ובשביל זה עכבו. אולם באמת בעיקר ספקו של המר"א ששון דלא מקרי שולח יד בפקדון בחושבו דחייב לו תליא בזה אם בשוגג מקרי גזלן. ועיין בזה במח"א דיני גזילה (סי' ז') ומה שהשיג עליו אאמ"ו ז"ל בדיני גניבה (סי' ד') ובקצוה"ח ונתיבות (סי' כ"ה) ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בד"ח דיני דיינים (סי' ז') וכן מבואר מדברי הרמ"ה ב"ב פי"נ (סי' ט') דבלא ידע לא נעשה גזלן ופטור באונסין ע"ש ויבואר אי"ה במקום אחר. ובנפקד שטוען שהי' חושש שהמפקיד חייב לו ועיכב הפקדון בשביל זה נראה ודאי דטענת שוגג ל"ה טענה לפטור אותו וכמבואר ברמ"א ח"מ (סי' ל"ד ס"ה) דא"נ לומר שוגג היתי להכשיר עצמו ועיי"ש בש"ך ובנתיבות (ס"ק ב') דבשאר עבירות הדבר פשוט דאינו נאמן לומר שוגג דרמי' עליו למידק בשעת מעשה אם אינו דבר איסור דבאיסור בדיל מני' מחוייב ליזהר עיי"ש וא"כ אם מעכב בתורת משכון על החוב הפקדון שבידו הוי כשולח יד בפקדון וחייב באונסין כמו אם היה יודע בבירור דאינו חייב לו ועכבו דפשיטא ליה להרמרא"ש ז"ל דהוי ככופר בפקדון ומ"מ לענין לפוסלו לעדות לא מיפסל דהא מצינו אף היכא דיש חזקה אלימתא דמוציאין ממון מידו מ"מ לא מיפסל לעדות כמבואר בב"י (סי' ל"ד) משם תשובת הר"י בן הרא"ש ז"ל בנשבע לפרוע ביום פלוני וטוען הלוה דפרע אף דחייב לשלם כיון דיש השטר ביד המלוה וחזקה דשטרך בידי מאי בעי מ"מ לא נפסל הלוה ע"ש. ועיין בש"ך (סי' שנ"ט ס"ק ה') דמסיק בחוטף משכון אף דאינו מברר שחייב לו לא מפסל אף דחייב באונסין מ"מ לענין לפוסלו לא משמע להו לאינשי איסור וממילא במעכב פקדונו בשביל חוב שחייב לו אם אומר דחושב דחייב לו אף דאומר שעתה נודע לו דא"ח אף אם נאמר דלענין חיוב אונסין א"נ דהיה שוגג מ"מ לא מפסל לעדות דנאמן במגו דבאמת חייב לו ולא נתכוין לעכב בחנם וגם לענין לחייבו לשלם בנאבד באונסין י"ל דנאמן דהיה שוגג במגו דהיה אומר דבאמת חייב לו:

ועיין רדב"ז (ח"ג סי' תפ"ג) באלמנה שגנבה נכסים מבית בעלה והחביאה אותם דכתב דלא נפסלה אשה זו לשבועה וכתב כמו דלא מקרי גונב מרשותו לחייבו כפל כשלא נשבע לא מפסל לשבועה דאין עיקר גניבת השומר אלא בשעת השבועה והביא ראי' מב"ק (דף ק"ח) בעיא דר"פ הטוען טענות גנב בפקדון ונשבע ובאו עדים וחזר וטען טענת גנב אם יש חיוב תרי כפילי והקשו המפרשי' היאך ישביעוהו הב"ד והרי הוא חשוד על השבועה משבועה הראשונ' ואם איתא עדיפא מינה הוי להו לאקשויי מכיון שבאו עדים שהוא ברשותו פסול הוא לשבועה אלא מאי אית לך למימר דטוען טענת גנב בפקדון ובאו עדים שהוא ברשותו כיון שלא נשבע אינו נפסל לשבועה ואפילו לדעת רמב"ם כיון שיש עדים חייב לשלם כפל אבל אינו חשוד על השבועה כיון שעדיין לא נשבע הואיל והדבר הוא ברשותו עיי"ש והדברים תמוהים מאד הא קיי"ל הכופר בפקדון פסול לעדות ושומר מכיון שטוען טענת גנב הוי כגנב להיות פסול לעדות אף בלא שבועה כמו כופר בפקדון רק אם קאי באגם דלאו כפירה הוא דסבר אשתמיטנא ליה אדאזלינא ומייתינא ליה אבל בלא"ה היכא דל"ש אשתמוטי כגון דסהדי אסהידו ביה דההיא שעתא איתי' לפקדון בביתיה משעת כפירה הוא דאפסל כמבואר ב"ק (דף ק"ה ע"ב) דמשעת כפירה נעשה גזלן ופסול לעדות ולשבועה. והא דתוס' ב"ק (דף ק"ח) הקשו דפסול מן שבועה הראשונה ולא הקשו כיון שבאו עדים שהיה ברשותו נפסל לשבועה הוא משום דבש"ס לא אמר ר"פ רק ובאו עדים ואינו מבואר דאמרו שהיה אז ברשותו לכך הקשו דמפסל עכ"פ לשבועה משבועה הראשונה אבל ודאי אף הגונב מרשותו מקרי גנב ופסול לעדות ולשבועה:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה