אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני עדות › סימן י

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני עדות · סימן י

סימן ט

באיסורין היכא דבעי תרי סהדי כגון דמכחיש ואתחזק היתרא דלרוב פוסקים אין עא"נ רק תרי אם בעינן ג"כ הגדה בפיו דוקא או לא וסגי לכ"ע בכתב לכאורה תליא בזה אם לא בעינן הגדה בפני ב"ד א"כ ליכא בזה תורת עדות וכשר ג"כ מפי כתבם ובנתיבות כתב (סי' ל"ח) דל"ב הגדה בפני ב"ד ול"ש בהו ג"כ לעשות כאשר זממו והקצוה"ח הביא ראי' מדברי תשובת הר"ן דבתרי בעינן הגדה בפני ב"ד וכבר כתבתי בזה בספר דברי חיים דיני עדות (סי' ל') דמוכח מדברי הר"ן שם דאף בתרי ל"ב הגדה בב"ד דהא הוכיח מדברי ירושלמי דכתב עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לאיסור בין להיתר אם עד שלא נחקרו עדותן בב"ד אמרו מבודין הרי אלו נאמנים הרי גם באיסור כ"ז שלא העידו בב"ד יכולין לחזור ולהגיד ועיי"ש בר"ן (סי' מ"ז) כיון שכלל כל העדות אף אותו שא"צ ב"ד שהרי שנינו בין לאיסור בין להיתר ואפי"ה יכולין לחזור ואם נאמר היכא דצריך ב' עדים לאסור בעינן הגדה בב"ד מה ראי' לנידון דר"ן שם ששם העיד אחד שזקוקה ליבום והי' נאמן שהיתה בחזקת זקוקה וא"כ י"ל לעולם היכא שלא צריך הגדה בפני ב"ד י"ל דא"י לחזור מהגדתו אף שהגיד חוץ לב"ד והירושלמי דקאמר עדים לשון רבים י"ל דאיירי בתרי והיכא דבעי תרי דצריך הגדה בב"ד לכך יכולין לחזור אם הגידו חוץ לב"ד א"ו משמע דדעת הר"ן דאף אם בעינן תרי באיסורין ל"ב הגדה בפני ב"ד ואעפ"כ קודם שהעידו בפני ב"ד יכולין לחזור ועיי"ש מ"ש עוד בזה וממילא כיון דל"צ הגדה בפני ב"ד י"ל דכשר מפי כתבם ג"כ ומדברי ריטב"א גיטין (דף ה') משמע דרק בע"א דנאמן באיסורין שלא מצינו עד המעיד על איסור שיהא צריך להעיד בפני שלשה דאינו בקבלות עדות אבל היכא דבעי תרי י"ל דסובר דצריך הגדה בפני ב"ד. וכן משמע קצת מדברי ש"מ ב"ק (דף קי"ב) דכתב לענין איסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד שזכות הוא לו ולמה צריך לטעמו דהוי לאפרושי מאיסור הא בלא"ה כיון דא"צ הגדה בפני ב"ד ל"ב דין תורת קבלות עדות והגדה בב"ד א"ו דסובר דהיכא דבעי תרי סהדי צריך הגדה בפני ב"ד ועיין נו"ב מהד"ת (ח"מ סי' ד') דכתב דמה שאינו בתורת עדות ל"ש בהו לומר מפיהם ולא מפי כתבם ומה דבעינן ביוחסין ב' עדים הוא מדרבנן משום מעלה עשו ביוחסין ולכך גם שטר כשר עיי"ש וכנראה מדבריו דמה דבעינן ב' עדים מה"ד מהתורה פסול בהו מפי כתבם ולמ"ש כיון דל"ב הגדה בפני ב"ד י"ל דמהני מפי כתבם ועיין קצוה"ח (סי' כ"ח סק"ו) ובכנה"ג הגהות ב"י (ס"ק מ"א) ובמ"ש בדב"ת דיני הלואה (סי' ה'):

וראיתי שם בכנה"ג שהביא דברי מהרי"ט חיו"ד (סי' כ"א) שכתב דאף להחולקים על הרמב"ם וסוברים דעדות שבשטר הוא מה"ת למכות ועונשין לא סמכינן אעדות שבשטר ודיני נזירות למכות ועונשין שייכא ועיינתי שם במהרי"ט ושם דן בשטר שכ' בו על ענין חיוב ממון ושקבל עליו בנזירות אם יעבור ועבר והבע"ד מכחיש להעדים ואומר שלא בטא בשפתים ודן ע"ז אם אדם נאמן ע"ע יותר מעדים וכתב אף לרמב"ם דלא מהימן נגד העדים מ"מ כיון דלדעתו כל תיקון שטר הוא רק מדרבנן ובדיני קנסות ומלקות וגלות אין דנין אלא מפיהם ולא מפי כתבם ממילא ענין נזירות דאינו נוגע לממון כלל כ"ע מודים דמפיהם ולא מפי כתבם בעינן והואיל והוא אומר ברי לי שלא הוצאתי בשפתי ענין נזירות אין אנו חוששין לעדות שבשטר כלל ומבואר דסובר דבתרי בעינן תורת עדות והגדה בב"ד ומפיהם ולא מפי כתבם. אך מ"ש לד"ה למכות ולעונשין לא סמכינן כלל אעדות שבשטר אלא מפיהם בעינן יש להבין אמאי לא אם כי הרמב"ן במנין המצות סוף שורש (ב') כתב וז"ל ואני מוצא דיני נפשות ודיני קנסות בעדות שבשטר ראובן שהיה לו עבד כנעני והוציא שמעון שטר חתום שמכרו לו ראשון אינו בדין יום או יומים. קדש ראובן אשה בעדי חתימה ובא עליה שמעון שהיה בעלה והוציאה גט ממנו וחתם בעדים נהרג עלי' כו' ובגמרא יבמות שאם יצא שטר לפנינו נדונית כא"א לחנק ומה שאמרו מפיהם ולא מפי כתבם אינו בשטר שבע"ד כותבו עיי"ש ונקט הרמב"ן רק מה דמצינו בגמרא ואם די"ל כמו"ש שם במגלת אסתר דמשם אינו ראיה דהשטר נעשה ע"ד אחר ונתחזקה זאת לא"א והגט והשטר אינם נעשים לחייב זה רק על עצם הקידושין והגירושין רק העדים המעידין אח"כ על הזנות. ודעת הרמב"ן דדוקא אם נתחזק לאיסור מה"ת אז האיסור הוחזק אף לעונשין כמבואר ברמב"ם בע"א אמר שזה חלב ובא אחד אח"כ ואכל דלוקה כיון דלא העיד על העונשין רק להחזיק לאיסור מ"מ דוקא מה דאתחזק מה"ת אבל אם נאמר דעדות בשטר ל"מ רק מדרבנן מיד לא נתחזק לענין עונשין ולענין קידושין וגירושין הוא ביותר דאין דבר שבערוה פחות משנים ובפרט למ"ש הפנ"י מס' קידושין (דף ס"ה) דהוא מטעם דאין קידושין לחצאין ועיקר קידושין הוא שיתחייב הבא עלי' בחנק לכך בעינן תרי סהדי וכתבתי במ"א דכ"כ הוא בגט נ"מ לעונשין והבאתי דברי הרמב"ם (פ"א הי"ג) מגירושין א"כ כיון דכל קיום הדבר הוא לענין עונשין אח"כ סובר הרמב"ן דהוי כאלו דנין אז בשעת קיום המעשה על העונשין ג"כ ואם עדותן ל"מ רק מדרבנן ל"מ מה שיתחזק עי"ז גם לענין עונשין:

גם י"ל למ"ש הפנ"י קידושין דהא דאיסור הוחזק בע"א ללקות ע"י אח"כ הוא דוקא למלקות ולא למיתה ומה"ט אף דנאמן האב לומר קדשתי את בתי מ"מ א"נ לסקול ע"י ובמ"א הערותי מש"ס מכות (דף ו' ע"ב) מניין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת עפ"י ע"א מאי אחד אלימא עד אחד ממש מרישא שמעינן לה עפ"י שנים עדים אלא מאי אחד אחד אחד ומניין לנו לדרוש מפסוק זה קולא כל כך דעדות מיוחדת בדנ"פ אף דהעידו על דבר אחד ורק אחד ראה מחלון זה ואחד מחלון זה ששניהם העידו על ברור ומעשה אחד ובכ"ז נוציא ממשמעות עפ"י ב' עדים יומת המת וגלי לן קרא דלא ימות עפ"י עד שהם אחד אחד דלמא קרא בא להורות דאעפ"י דהאיסור הוחזק בע"א במקום דנאמן מ"מ לא יומת עפ"י ע"א כיון דעיקר מאי דהוחזק היה עפ"י ע"א א"ו דלזה לא צריך קרא דממילא ידענו אף דסוקלין ושורפין על החזקות מ"מ מאי דאתחזק רק ע"י ע"א לא דנין דיני נפשות ע"י. ואפשר כיון דכתיב קרא בפ"ע עפ"י שנים עדים יומת המת ול"ה צריך דהא לא גרע מן ממון א"ו דגזה"כ הוא לעונש מיתה לעולם צריך ב' עדים ול"מ בהוחזק עפ"י ע"א. אולם אינו מוכרח כ"כ דיש לומר להיפך דזה לא ס"ד למעט מפסק דלא יומת דבאמת כיון דאתחזק דנין אח"כ כל הנגרר אחריו אף בעונש מיתה והוכחת הפנ"י מהא דקיי"ל דאין סוקלין ע"י אב כמה תירוצים נאמרו בזה וקרא עפ"י שנים כו' לגבי מיתה איצטריך לכמה דרשות שדרשו חכז"ל יומת המת שיתיר עצמו למיתה ושהשני עדים מתרין בו ובספרי דרש אין לי מת כסדר הזה אלא זה בלבד [והמבארים דחקו א"ע לפרש שאם לא מת בראשונה ימות בשניה ומה דאמר זה בלבד אינו מובן ואולי כוונתו שיקבל ההתראה ושיתיר א"ע למיתה] עכ"פ י"ל דאין לחלק בין מלקות למיתה דבכמה מקומות ילפינן מלקות ממיתה ועיין תוספות יו"ט מכות (פ"א מ"ט) שכ' כשלא מצינו שחלק הכתב בין מיתה למלקות וממון לא נוכל לחלק מסברא ע"ש ויש לראות בספרי דדרש בכתוב לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לדיני נפשות למכות מניין ת"ל לכל עון כו' כך הוא גירסת הגרא"ו ז"ל למה צריך קרא כיון דבלא"ה לא נוכל לחלק מסברא בין מיתה למלקות] גם מ"ש לענין דיני קנסות בזה י"ל דאף בדבר המתחזק מדרבנן נגרר אחריו חיוב ממון. ומ"מ ודאי לדעת הרמב"ן מה דנתחזק אח"כ נגרר הדבר גם לענין עונשין ואף י"ל דגם לענין מכות ועונשין כשיש תורת שטר ע"ז המועיל מהני ג"כ לענין עונשין רק דלא מצינו מפורש בגמרא וגם המציאות קשה כיון דתורת שטר הוא מה שהבע"ד כיתבו ונעשה מדעת המתחייב וא"כ בנידון דמהרי"ט שם דיש תורת שטר על עדותיו בגוף העסק ממון ולפי דברי העדים החתומים על השטר נעשה מדעת המתחייב וכיון שהעידו שקבל עליו נזירות אם יעבור ועבר למה לא יתחייב אף לעונשין ודברי ריטב"א צ"ע:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה