אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני טוען ונטען · סימן כב
כתב בש"ע (סי' פ"ה ס"א) ראובן הוציא שטר על שמעון ושמעון הוציא שטר שמכר לו שדה כו' טענתו טענה וכ' הש"ך (ס"ק א') דוקא הוציא שטר או מברר בעדים הא לאו הכי נאמן במגו דלא מכרתי לך ולא קבלתי ממך כדלקמן ברמ"א(ס"ג) ולכאור' ריעותא זו דאילו הייתי חייב לך הי' לך ליפרע ממני ולא למכור לי השדה גרע מריעותא דנפילה דהא אף בכתב בהשטר נאמנות לא מהני. וכן נמי אף בטוען פרעתי ביומא דמישלם זימניה נאמן אף להסוברים דאינו נאמן לומר פרעתי ביומא דמישלם זימניה אם לאו מטעם דאמרינן בש"ס כתובות עביד אינש דיזיף ליומא וע"כ דריעותא הזאת היא גדולה ועיין בספר עטרת פז סוף כתובות וכעת אינו תחת ידי וכן כתוב בתומים כ"פ דריעותא היא דאילו הייתי חייב לך כו' הוי כריעות' דנפילה אם כן קשה למה יהני המגו נגד הריעותא הזאת ואף דיש בידו שטר הוי מגו להוציא ועיין בכנה"ג (סי' ס"ה) דבמקום ריעותא דנפילה לא מהני מגו דהוי כמגו במקום עדים ובקצוה"ח (סי' ס"ה ס"ק ב') ביאר דבריו כיון דבריעותא דנפילה איתרע אף בנאמנות ותו"ז מגו גם כן לא מהני דשקולין הן והא דלדידן נאמן במגו אף במקום חזקה דתו"ז הוא משום דהוי להחזיק אבל בבא להוציא אין המגו מועיל יותר מחזקה דתו"ז וא"כ הכא נמי אמאי מועיל המגו וצריך לומר דכאן מהני המגו דכיון דיש לו מגו ליכא ריעותא כל כך ואוקמי השטר על חזקתו די"ל דסמך א"ע על זה באם יטעון דמכר לו השדה יכול לכפור:
ואם יכול להשביעו עכ"פ היסת היכא דיש ריעותא הזאת דאילו הייתי חייב כו' כ' בנתיבות דאף היסת אינו חייב במקום ריעותא הזאת אולם בבעה"ת כ' לדמות טענה הזאת לסיטראי דאיתרע השטר מובא בב"י כאן ומסיים שם הבעה"ת דחייב לישבע היסת אולם בהגה"מ מובא גם כן בב"י נראה לכאורה דע"כ סובר דאינו חייב לישבע היסת דשם דן על אחד שתבע לחבירו שחייב לו וטוען הלה פרעתי וקנית ממני מעיל ולא רציתי להקיף לך כי אם על ידי ערב ואם הייתי חייב לך הי"ל לומר תנהו לי בחובי אם חייב הנתבע היסת וכ' שם דנאמן במגו וע"כ צ"ל דסובר דמגו לחייב שבועה אמרינן. ועוד כ' דיכול לומר יראתי שלא תמכור לי כלל ומבואר דבלא"ה אינו חייב היסת ואולי יש לחלק דשם עשה מעשה דהעמיד ערב ועדיף טפי לפטור אותו אף מהיסת אם לא מהנך טעמי' שכ'. ובדו"פ מסופק אם מהני תפיסה כאן כיון דבעה"ת מדמה זאת לטענ' סיטראי. ולכאורה מדינא דשנים שהוציאו שטר חוב זה על זה יש להוכיח דלא מהני תפיסה דאם לא כן אמאי גובה אידך כיון דמהני תפיסתו של שכנגדו. ובזה יש ליישב קצת דברי רש"י כתובות שם דבמשנה הראשונה כ' ושטרך פרוע או מזויף וכן מבואר דיעה הזאת בש"ע דאף מזויף נאמן לטעון ובמשנה השניה בב' שהוציאו שטר חוב זה על זה לא כתב רש"י טענת מזויף ועיין שם בהפלאה מה שכ' בזה ולהנ"ל י"ל דכל עיק' הטעם דמהני טענת מזויף הוא דבמה שקנה ממנו השדה הוי כהודאה דהשטר שבידו הוא כחרס ולכך לא מהני הקיום דהודאת בעל דין עדיף מעדים וכן כתב הנתיבות. ולפי זה יש לומר דאם טוען הלה שהוא מזויף ונתקיים השטר דמהני תפיסה דיכול לומר הודאתי אף אם תאמר דעל ידי זה שקניתי ממך היה הודא' על פרוע ועכשיו יען שאתה טוען מזויף הוי כאומר לא לויתי וממילא לא פרעת ובשני הודאות דסתרי גם כן מהני תפיסה רק שם הוא מוחזק בהקרקע וגם בהמעות לכך שפיר כ' רש"י דיכול לומר שטרך או פרוע או מזויף כיון דלא תפס איתרע אבל בשנים שהוציאו שטר חוב זה על זה לא כתב רש"י דיכול לטעון מזויף דאם כן היה מהני תפיסה דאף אם נחזיק ריעותא הזאת להודאה יכול להיות על פרוע ולא מזויף ועכשיו שהודה הלה שלא פרע כיון דטוען מזויף הוי כאומר לא לויתי ומהני תפיסה ולמה קתני זה גובה וזה גובה א"ו דטוען רק פרעתי ואין לומר אם כן אף אם טוען פרעתי יהיה גם כן מהני תפיסה ויאמר דהודאתו הי' שהוא מזויף ועכשיו כשטוען פרעתי הודה דלאו מזויף הוא. זה אינו דאנן מחזקינן הודאתו בפחות דמה שלא הוכחש מעדים וזה היה הודאתו והיינו דפרוע הוא ולכך לא מהני תפיסתו:
עיין באורים דאם הוא באתר דקנה בכסף לבד בלא שטר לא הפסיד שטרו כיון דלא הי' אפשר לחזור ממכירה ובקצוה"ח חולק על זה ומדחיק א"ע בביאור דברי המרדכי ובש"מ כתובות (דף ק"י) מצאתי מבואר כדברי האורים עיי"ש:
ראיתי בספר הר הכרמל (סי' ל"ב) שכ' בנידון דידיה יש כמה אמתלאות כיון דסך כ"י אינו מגיע אפילו לחצי פרעון יכול לומר לא רציתי לפגום שטרי וכמו שכ' הש"ך (סי' פ"ד ס"ג) (ובסי' פ"ה) י"ל דאיירי שחוב שתובע ראובן עכשיו היה שוה עם הפרעון שלו או פחות ממנו עכ"ל. כן הועתק אצלי מכבר וכעת אין בידי ספר הנז' לעיין בו ומבואר דסובר אם אינו שוה הדמי מכירה או שטרו שלוה ממנו כנגד חובו ליכא ריעותא דיכול לומר לא רציתי לפגום שטרי. ולפנינו מבואר בירושלמי סוף כתובות מחלוקה בזה ר' יונה אומר ביפה כך ר' יוסי אומר בשאינו יפה בכך ופירוש הפ"מ דר' יונה סובר דוקא אם הקרקע שוה כנגד כל החוב בהא אמרינן היה לו להפרע את שלו ור' יוסי סובר אף בשאינו יפה בכך מ"מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון. וכנראה הלכתא כר' יוסי והטעם דלא רצה לפגום שטרו היה יכול לתקן ולכתוב ביני שיטה הפרעון או בשאר אופנים כפי המבואר (סי' פ"ד) דלא הוי פוגם ולא יתחייב שבועה: