אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני הלואה › סימן עד

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני הלואה · סימן עד

סימן עג

הש"ך (סי' ע"ב ס"ק ט') כתב משם תשובת הר"ן בשואל ספר ונאנס אין השואל חייב לשלם דאין כל הנאה שלו דהמשאיל משתכר פרוטה דר' יוסף. ואאמז"ו ז"ל בספרו דברי משפט (ס"ק ב') למד מזה אם אחד אומר לחבירו הא לך דינר והשאיל כלי ללוי דאין לוי חייב באונסין דאין כל הנאה שלו ואף דהשואל לא נתן לו דהא גם בנידון דהר"ן אין השואל נותן לו כלום ואעפי"כ חשבינן להנאת המשאיל מה דמשתכר פרדר"י כן נמי בזה כיון דחבירו נותן להמשאיל שישאיל לו אין השואל חייב באונסין והא דאמרינן ב"מ בשוכר פרה מחבירו והשאילו לאחר דיכול המשכיר לומר דל אנת ואנא משתעי דינא בהדי שואל נימא ג"כ דשואל יהיה פטור לגבי בעלי' דאין כל הנאה שלו כיון דהבעלים קבלו שכירות דשם כיון דהשואל חייב לשלם להשוכר ולגבי השוכר הוי כל הנאה דשואל שפיר פריך לימא דל אנת כו' ואנא משתעי דינא עיין שם בנועם דבריו. ואחר בקשת המחילה יש לפקפק בתירוץ הזה מש"ס ב"מ (דף צ"ו) דמבואר אף במקום דאין השואל מחויב לשוכר כגון דלגבי השוכר הי' שאילה בבעלים מ"מ חייב השואל לשלם להמשכיר וכן כתבו שם תוס' (דף ל"ה) ד"ה אמר ר' יוסי:

ברם גוף קושיתו מש"ס הנ"ל על דין הנז' לא אבין דאף אם נאמר באומר הילך דינר והשאיל לפלוני חפץ פלוני פטור מאונסין דלאו כל הנאה שלו היינו היכא דהנאת המשאיל בא לו מכח השאלה שהשאיל דאם לא הי' משאיל לו לא הי' זה נותן לו וכיון דבהגרמת השאלה בא הנאה להמשאיל אף דאין השואל נותן כלום שפיר פטור דאין כל הנאת שאלה לו אבל שם בשוכר פרה והשאילה לאחר לא בא הנאתו מכח השאלה דהא אף אם לא היה השוכר משאיל לו גם כן כבר נתחייב בדמי שכירות הפרה וכבר בא הנאתו של המשאיל דמי שכירות אל המשכיר מקמי דנעשה משאיל שהשאילה השוכר לאחר ולא נתוסף הנאתו במה דהשאילה לאחר מה שאין כן בנידון הנז' וכן נידון דהר"ן בא הנאה להמשאיל בהגרמת השאלה דאם לא היה משאיל לו לא היה בא הנאה הזאת לו לכך פטור השואל מאונסין:

אך בעיקר דין הנז' מצאתי תשובת רשב"א (חלק ו') הנדפס בליוורני (סי' קפ"ט) דכתב בפשיטות להיפך דבכה"ג חייב באונסין כיון שכל הנאה הוא של שואל רק שאדם אחר מהנהו להמשאיל וכ' דא"ד לתן מנה לפלוני ואתקדש לך דמתקדשת מדין ערב דאף כאן בקבלת השכר נתחייב המשאיל ללוי מ"מ מדין שואל לא נפיק לוי ואינו כאלו הוא עצמו הוא השוכר והביא ראיה ממה דמותר בכה"ג לתת לו להלות לחבירו הרי דלא הוי ליה כאלו זה מלוה מעותיו ברבית וכאלו קבלה מיד הלוה ה"נ לא הוי כאלו השואל נותן לו וכ' עוד והגע עצמך אלו אומר לחבירו תן שדה זו לפלוני ואני אתן לך כך וכך ונתנו לו וטרפהו ממנו היתחייב באחריו' אותו מתנה כאלו מכרה להמקבל זה ודאי אינו נכון ואף זה כמוהו עכ"ל. ובאמת מדברי רשב"א בתשובה נראה דחולק על הר"ן דכ' במשכן ספר ונתן רשות ללמוד בו דלא חשיב שואל כי אם שו"ש כיון דעל תנאי זה הלוהו מובא בב"י ומוכח דבלא"ה היה שואל וחייב באונסין וכן הוכיח מדבריו בס' מח"א הלכות שאלה (סי' ג') וכן מבואר להדיא בתשובת רשב"א (ח"א סי' של"ב) כמו שהזכרתי דבריו בחלק ראשון בקונטרס התשובות (סי' ג') וכן מבואר מכמה תשובת שבמהר"ם רוטינבורג ז"ל ובספר הראב"ן דאף בשואל ספר יש לו דין שואל ואולי הוא מה"ט דכיון דאין הנאת המשאיל בא מן השואל אף שהוא בהגרמת השאלה חשיב לגבי השואל כל הנאה שלו:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה