אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני הלואה › סימן נג

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני הלואה · סימן נג

סימן נב

שטר שכתוב בו שיפרע ההוצאות על הכפל אסמכת' הוא ואינו גובה ש"ע (סי' ס"א ס"ה) וכ' שם הסמ"ע דוקא בכה"ג דקיבל עליו כולי האי מחשב אסמכתא כמו אם לא אעבד אשלם אלפי זוזי אבל בחיוב סתם הוצאה אין זה אסמכתא דכל תנאי שבממון קיים והביא דברי הד"מ שכ' על דברי תשובת הרשב"א באם כתב בו שישלם כל ההוצאה והפסד שיבא לו מחמת חוב זה ותובע הפסד ריוח שהיה לו סחורה מזומנת לקנות והשיב שאינו חייב וכ' הד"מ שטעמו משום דהוי אסמכתא כל זמן שלא הקנה לו בבד"ח כדמשמע מדברי הרא"ש והקשה על זה דאין אסמכתא אלא בדברי קנס כשמשלם יותר ומה שאינו חייב לו אבל כאן שמפסידו דמי להא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דחייב לשלם ועיין בהגהת דו"פ ובב"ח וש"ך (ס"ק י') דמסכים לזה וכן פסקו כל הבאים אחריהם רק מניעת ריוח אף שהיה סחורה מזומנת לקנות והיה ריוח ברור מ"מ מניעת ריוח לא קרי הפסד ובאמת כן מבואר בתשובת הרשב"א (סי' רכ"ד בת"א) שזה עיקר הטעם שאין בכלל הוצאה הפסד מניעת ריוח:

אך הא דפשיטא להו לכולם בהבנת דברי הרא"ש בתשובה שכ' ואם היה מעשה בא לידי לגבות ההוצאה לא הייתי פוסק לגבותה אם לא שנעשה הקנין בבד"ח ודלא כאסמכתא דכוונתו על הכפל אבל ההוצאה הצריכה ל"ש בי' אסמכתא. וכן בדברי תשובת הרשב"א הנ"ל אף שכתב בשאלה שקבל על עצמו לשלם כל ההפסד ובקנין גמור ובלא אסמכתא יש לומר דהשואל הרוצה לחייב כל הריוח שזה ג"כ נקרא הפסד לזה כיון דאינו ברור צריך היה להזכיר לסלק דין אסמכתא אבל בחיוב סתם הוצאה אין זה אסמכתא. אולם לא אבין מאי דמדמה זאת הד"מ והסמ"ע לאם אוביר ולא אעביד דאם לא גזם חייב לשלם הוא משום דהתם בידו כמבואר במס' ב"מ (דף ע"ד) אבל לחייב את עצמו אם לא יפרע לזמנו שישלם לו ההוצאות לאו בידו וכמבואר בנ"י סנהדרין פרק ז"ב שכ' דאם לא אתן לך עד יום פלוני אסמכתא הוא דזה הוי בידו ולאו בידו דדעתו דיהיה לו זוזי באותו זמן ומ"מ לאו בידו ממש הוא ועיין בתוס' ב"מ (דף ס"ו) ד"ה ואי אמר דדעתם דזה הוי בידו שיהיה לו מעות באותו זמן ובפנ"י שם תמה דזה לאו בידו הוא דהיה סובר שיהיה לו מעות באותו זמן ועתה לא השיגה ידו וזה באמת שיטת הנ"י משם רבינו [ודברי הב"י (סי' ר"ז אות ח"י) שהקשה על דברי נ"י ב"מ המה תמוהין כאשר כבר עמדו עליו המחברים] ואם גם בנידון זה דחייב את עצמו אם לא ישלם לו בזמנו לשלם לו הוצאותיו אף דלא גזם לעשות מילתא יתירתא כיון דלאו בידו לגמרי לא גמר להתחייב דאומדן דעתי' הוא שלא אמר כן אלא משום דסבר שודאי יהיה לו זוזי ואם כן אף אם היה לו מעות בעינא ולא שילם לו בזמנו ועשה המלוה הוצאות טרם שנעש' סרבן בב"ד מ"מ כיון שלא גמר להתחייב את עצמו אין מוציאין ממנו ודומה להא דחייב את עצמו לקנות יין אנהר דזול שפט דכיון דסבר שהיין מצוי לקנות שם ילך ויקנה אבל כיון דלאו בידו לגמרי לא גמר להקנות לו ואז אף שפשע ולא קנה לו אין מוציאין מידו כדי הפסידו של חבירו וכמבואר בדרישה (סי' ר"ז) [ועיין בנתיבות שם (ס"ק ט) שחידש זאת מדעתו דאפילו אם רוצים למכור לו והוא לא רצה לקנות בפשיעה גם כן פטור דכיון דתחילת החיוב באסמכתא הוא לאו חיוב הוא וכבר קדמהו הדרישה בזה. ובס' פה"ב דיני אסמכתא (דף נ"ח) כ' על דברי הדרישה שצע"ג ולא אדע הא הסברא נכונה כיון דבתחילת הקנין היה סומך דעתו שיקנה ומ"מ החיוב אינו חל הואיל דלאו בידו ממש לא חל החיוב] וה"נ דכוותי' ואף דחבירו סומך עליו ומלוה לו עד"ז מ"מ כיון דאין בידו לגמרי הוא אומר לחייב את עצמו להסמיך את המלוה שיבטיח עליו אבל לא גמר לחייב את עצמו וכל זמן שלא הוי על דעתו לסלק האסמכת' לא גמר לחייב את עצמו. וכן מצאתי בתשובת הרמ"ה ז"ל (סי' רס"ב) שכ' בשטר שכתב בו לחייב את עצמו כל מה שיוציא המלוה לגבות ממון זה לסכום חמשה למאה בכל חודש וכ' שאין לו זכות בהוצאה אף אם לא הוי בדבר צד ריבית כלל כיון שכתב תנאי ההוצאה בלשון אם שהוא אסמכתא ולא נכתב עמה לשון המועיל בה לפי נוסח השטר הוי ליה אסמכתא ולא קניא ואפילו הביא זה עדים שהוציא כשיעור מה שטען לא הוי גובה מחמת תנאי זה כלום עיין שם הרי דלא מחשב חיוב זה להיכא דהוא בידו ממש גם לשיטת הסוברים דכל דאי הוי אסמכתא אף בדבר שבידו והוא שיטת תלמידי הרשב"א והנ"י הנז' דגבי אם אוביר גם כן אינו משלם מדינא אלא תקנה הוא שתקנו לשלם וכאשר מובא שיטות האלה בב"י (סי' ר"ז) וגם עיקר התקנה אף דכל דאי הוי אסמכת' אף בדבר שבידו ובהך דאם אוביר עיקר הטעם משום דעלי' סמך והפסידו קנסו רבנן ועיין במח"א דיני אסמכתא (סי' ה') דהיכא דליכא פסידא לא תקנו והכא נמי אף דסמך עליו והלוהו מ"מ מי צוה לו שיעשה הוצאות בטרם שתבע אותו לב"ד ונעשה סרבן בדינו. ועיין רמ"א (סי' ר"ז סמ"ג) דהביא דעת אלו הסוברים דמה שיש בידו לעשות אם לא גזם כגון שאמר אם לא אוביר ולא אעביד אשלם במיטב ולא הוי אסמכתא וקניא משמע גם כן רק בזה דהוי פסידא ולא קבל עליו מלתא יתירתא אבל בשאר דברים דלא אפסיד לי' רק דאיהו אפסיד אנפשי' לא קניא וכ"ש בזה דלא הוי בידו לגמרי שיהיה לו ממון לשלם בזמנו צע"ג להוציא ממון ההוצאה אם לא נעשה סרבן:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה