אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני הלואה › סימן לא

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני הלואה · סימן לא

סימן ל

היכא דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו כתב ידינו ותוך כדי דיבור אמרו אנוסין היינו מחמת נפשות דלכ"ע נאמנים וכבר כתבתי לעיל משם הש"מ דנאמני' לגמרי ואף אם יתקיים אח"כ השטר לא מהני ראיתי בכנה"ג מהד"ב הגהות הטור (אות ז') שכתב וז"ל ודוקא שאינם מכחישין את המלוה אלא שאמרו מלוה על פה היתה ואנס אותנו וכתבנו בשטר נאמנים לבטל כח השטר לגבי לקוחות לפי שאין דברי השטר מכחיש את דבריהם אלו אבל אם מכחישים את המלוה מעיקר שאומרים שלא הוי שם מלוה מעיקרא אלא באונס כתבו שהיה שם מלוה אינם נאמנים ולא בטל שטרא לגבי המלוה עצמה אבל אם עדים אחרים אמרו כתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו בטל שטרא לגמרי ואפילו תפס מפקינן מניה הראב"ד ז"ל בתשובה הובא בתשובת רשב"א מכ"י (סי' קי"ח) עכ"ל והדברים אינם מובנים כלל הא כל זמן דלא נתקיים השטר אינו יכול לגבות אף מן הלוה ולמה לא יהיו נאמנים לומר דהיו אנוסים אף על גוף הלואה וכן משמע מכל דברי הפוסקים דבאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לגמרי בכל דבר לפסול השטר ושלא יגבה אף מן הלוה ועיין בלשון הר"י הלוי ז"ל בש"מ דכ' דאנוסים מחמת ממון אינן נאמנין אף דהעדים האלו מעידין כי שטר זה מזוייף הוא וכי ראובן זה אינו חייב לשמעון כלום ולפי שנראה מאותה שעה כי רשעים הם ואינם נאמנים לפסול את עצמן גם א"נ להפסיד לשמעון אותו ממון עכ"ל ומבואר מדבריו אף אם אמרו שלא הוי הלואה כלל מ"מ נאמנים באין כתב ידם יוצא ממקום אחר אם אינם רשעים דאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות. גם מה שכ' דעדים אחרים נאמנים דבטל שטרא לגמרי ואם תפס מפקינן מיניה לא הבנתי למה באם כתב ידם יוצא ממ"א ודאי הוי כתרי ותרי כיון דבלא עדים הללו לא הוי מחזקינן לאונס כן נמי אף דהעידו דהיו אנוסים הוי תרי ותרי ואם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר והעידו דכתב ידם היה אבל אנוסים היו גם על הלואה ודאי דנאמנים ואף עדי השטר נאמנים לבטל הלואה לגמרי וצ"ע להבין הדברים:

ועיין מה שכתבתי בדברי חיים דיני הלואה (סי' ו') דבש"ע (סי' ז') השמיט היכא דמתו החתומים על השטר ובאו אחרים ואמרו כתב ידם הוא זה אבל קטנים היו או פסולין לא הזכיר כשאמרו אנוסים היו והבאתי משם ספר עטרת פז שעל הרא"ש דכתב דוקא באומרים קטנים היו או קרובים בזה היכא דכ"י יוצא ממקום אחר הוי תרי ותרי אבל באומרים אנוסים היו דאומרי' שלא הוי הלואה לא הוי כתרי ותרי אבל מדברי תוס' וכל הראשוני' מבואר רק בכל ענין דליכא פסול הגוף הוי כתרי ותרי דהא אף הם עצמם אינם נאמנים לבטל השטר כשכתב ידם יוצא ממקו' אחר כיון דאנו מחזיקין להשטר בחזקת כשר ושלא היו אנוסים הוי כחוז' ומגיד דאנן סהדי דלא היו אנוסים לכן אף אם אחרים אומרי' דהיו אנוסים הוי כתרי ותרי ובש"מ כתובות (דף ך') כ' בלשון הר"י הלוי ז"ל דקושית הש"ס ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו קאי רק על אנוסים היו שמעידין שהעדות לא הוי אמת ומבואר דאף בזה הוי כתרי ותרי וכן מבואר בתשובת רשב"א (ח"ב סי' כ"ה) דאם העידו עדים שמתוך אונס המתחייב כתבה אפ"ה כיון דבלא העדת עדי' לא היו אומרין כן אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין אלו שבאין לפסול את השטר נאמנים והוי כתרי ותרי עיין שם. ושם הבאתי דברי ריטב"א דאם העידו אנוסים היו מחמת ממון הוי כמעידין בפסול הגוף ואין עדותן של עדי שטר כלום להכשיר את עצמן כי ב' עדים פוסלין לרבוא אולם מדברי תוס' והרא"ה כתובות שם משמ' להיפך דדוקא אם מעידין על פסול הגוף שלא מחמת שטר זה אז עדים נאמנין לפסול אף לרבוא אבל היכא דמעידין רק בפסול הגוף מחמת עדות הקדום הוי כתרי ותרי ובארתי הטעם עפ"י דברי הגאון מהרח"י ז"ל בטעם הדבר דהזמה הוי חידוש אף דמעידין על גופן של העדים אי לאו דחדית לן רחמנא דבתראי מהימני לא הי' לנו כח להאמין לאחרונים יותר מלראשונים אף דאין הראשוני' יכולין לומר להאחרונים שקר העדתם עלינו דנוגעין בעדותן יש לומר אטו אנן בתר השתא אזלינן בנגיעה שנולדה אחר הגדת עדותן הא ודאי לא אבל הדבר ברור שאם העידו שנים על דבר מהדברים ואחר שהעידו נעשו נוגעים בעדות עצמם שאין נגיעה זו פוסלת למפרע והכא נמי כיון דבשעה שהעידו לא היו נוגעין בעדותן כלל ובאותה שעה שהעידו הכחישו כל מי שיעיד עליהם שלא ראו ולכך שייך לומר מאי חזית דסמכית אבתראי סמוך אקמאי דהעידו מעיק' דראו ואז כשהעידו עדיין לא היו נוגעין כלל והכא נמי כיון דבשע' שחתמו הוו כנחקרו בב"ד והוי כהעידו בפני ב"ד שכתבו השטר ברצון הלוה ולא באונס לכן אחר כך כשהעידו אחרים שהיו אנוסין שפיר הוי כתרי נגד תרי כיון דמעיקרא לא היו נוגעין והזמה שאני דחדוש הוא עכ"ד שם:

ואח"כ ראיתי בספר ש"מ (סי' ל"ח) שמתמה על דעת הריטב"א דמ"ש מכל הכחשה דאמרינן מאי חזית והוי תרי ותרי והכא נמי למה נאמין לאחרונים יותר מלראשונים ונראה קצת לומר דדבר זה תליא בטעמא דמלתא דכל עדי שטר הוי כנחקרה עדותן בב"ד ולא הוי מפי כתבם דלדעת בעל המאור עיקר הטעם הוא כל דנעשה מדע' המתחייב הוי מפי כתבו דבעל דבר. והא דמחזיקינן דנעשה השטר מדעת המתחייב הא גם זאת העידו העדים רק מפי כתבם וכבר ביאר בזה אאזמ"ו ז"ל בספר דברי משפט (סי' כ"ח) דהא דפסל רחמנא עדות מפי כתבם הוא לא משום דחשדינן למשקר אלא גזירת המלך הוא ולא פסל רחמנא אלא אם חתמו בלא צווי הלוה ואז אף דעדותן אמת מ"מ פסול מגזירת הכתוב אבל אם לוה צוה לעדים לכתוב אף דלא ידענו רק מפי כתבם מ"מ לא חשדינן למשקר עיין שם בדבריו ובמה שכ' אאמ"ו ז"ל דיני עדות (סי' א') אולם לדעתי העניה עדיין אינו מובן למה שכתב הרמב"ם הלכות וסה"ת דהא דהאמינה התורה לשני עדים הוא גם כן רק מחק התורה לא דאמרינן דאינן משקרין רק מגזירת הכתוב וכיון דגזירת הכתוב הוא לדון רק מפיהם ולא מפי כתבם למה נאמין מפי כתבם דהלוה צוה להם לכתוב אך יש להסביר ביותר דע"ז שלא כתבו רק בצווי המתחייב יש חזקה על העדים שלא יכתבו מדעת עצמם וכיון דנכתב במצות המתחייב שוב הוי עדותן כמו שנחקרה בב"ד. ואף אם באו שנים אחרים והעידו שהיו אנוסים מחמת נפשות מ"מ אינן נאמנין לגמרי כיון דבלא עדותן לא היינו אומרין כן אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין אלו שבאין לפסול את השטר נאמנין והוי כתרי נגד תרי דחזקה הזאת דעדים לא יחתמו בלא צווי הבעל דין אלם כעדים וכיון דהוחזק השטר מקודם לכשר א"נ לגמרי לפסלו והוי כתרי ותרי אולם זה אתי שפיר אם אין אומרין על פסול הגוף של עדים ונשארים בכשרו' אז הוי כתרי ותרי אבל אם אומרים דכתבו בפסול דהיו אנוסין מחמת ממון והעידו על העדים דפסולין הן בזה שפיר האחרונים נאמנין לגמרי ואינו דומה לכ"מ אם מכחישין העדים האחרונים לראשונים שהעידו בשקר דשם אזלינן בתר מעיקרא ואז כיון דלא היו נוגעין בדבר העידו שכל מי שיכחיש אותן מעיד בשקר ואמרינן שפיר מאי חזית להאמין להאחרונים יותר מלראשונים אבל כאן הא לא העידו הראשונים בפיהם עדותן שכתבו בצווי הבעל דין והמתחיי' רק ממילא בכח חזקה מחזיקינן להשטר עד השתא דנכתב במצות המתחייב לכן האחרונים נאמנים יותר לומר דבשקר חתמו ונפסלו במעשיהם דעדים נאמנין נגד חזקה ומה שהם העידו דכתבו במצו' המתחייב אף דמהני לענין הוצאות ממון אף דהוי מפי כתבם מ"מ לענין לפסול האחרונים אינם נאמנים דהא לא העידו בפיהם וכיון דאחרונים נשארו כשר לגבי כל העולם בבירור ממילא נאמני' לפסול את הראשונים ונתבטל השטר לגמרי:

אולם לשאר שיטות הראשונים דהנעשה כתיקון השטר בזה מהני עדותן אף מפי כתבם או כמו שכתב רש"י גיטין (דף ע"א) דרק לשלוח כתבם לב"ד פסול אבל שטר דנעשה ואורחי' בהכי כשר ומהני העדות שפלוני חייב לפלוני אף שהוא מפי כתב ממילא הוי כאלו העידו עדותן בעל פה שכל מי שיעיד אחר כך ויכחיש אותם מעיד בשקר דומה שפיר לכל מקום שהאחרונים מכחישין לראשונים לאמר שהעידו בשקר ושנפסלין דמ"מ אזלינן בתר מעיקרא ואז לא היו נוגעין בעדותן והוי כתרי נגד תרי וה"נ אף דאמרו דהיו פסולין מחמת ממון וחתמו שלא כדין מ"מ אזלינן בתר מעיקרא וכשחתמו הוי כמעידין על אחרונים בזמן של"ה נוגעין בדבר והוי כתרי נגד תרי. ולדינא אם תפס המלוה צריך עיון אם יכול לומר קים לי שלא כדעת הריטב"א ויש לומר כיון דהוי תר' נגד תרי ואף דמהני תפיסה הוא רק מספק ואם כן במעידין על פסול העדים דלדעת הריטב"א האחרונים נאמנין והוי כמו ספק ספיקא לסיועת הלוה ויש לומר דמוציאין מידו. והנה הא דהיכ' דמתו העדים ושנים אומרים בפסול השטר וכתב ידם יוצא ממ"א דמבואר בש"ס דהוי תרי ותרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ולא קרעינן להשטר כמבואר בפוסקים וש"ע כתב הסמ"ע (סי' ס"ג) דאף דשם היכא דיש עדים על המלוה דמהדר לזייף דאינו גובה בו ולא משהינן ליה בידיה אלא מוקמינן ליה ביד שליש וכתב שם הטור דחיישינן דלמא מיית לוה וגבה בי' מיתמי בב"ד אחר וכתב הסמ"ע הא דבסי' (מ"ו) מניחין אותו השטר בידו הטעם כיון דמהני ביה תפיסה לא חששו אף אם יגבה בו בב"ד אחר דמה לי תפיסה ומה לי גבייה בב"ד אחר. ולכאורה הא אכתי יש חשש דלמא יטרוף מלקוחות בב"ד אחר אם לא יהיה ביד הלוה לשלם ובקרקע לא מהני תפיסה ואם כן יפסידו הלקוחות שלא כדין וצריך לומר כיון דעכ"פ הוי תרי נגד תרי והוי ספק וכיון דמהני תפיסה ולא חיישינן לזה להוציא ממנו השטר ולהניחו ביד שליש כמו כן לא חיישינן אם יגבה קרקע מלקוחות. אך יש לעיין הא מבואר (סי' מ"ג) בטור משם הר"י בשטר מוקדם דקנסינן אותו שלא יגבה ממשעבדי אף מזמן שני דשמא יבא לטרוף מלקוחות שלא כדין מזמן הראשון וכתב ובמה יודע שהיה מוקדם אם כתב ידם יוצא ממ"א דאינם נאמנים העדים אלא אם כן מעידין עדים עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות ועל כרחך דהוי כתרי נגד תרי כיון דכתב ודם יוצא ממ"א הוי כאלו עדי השטר העידו מכבר דלא היו אנוסין וכן מבואר שם בתומים (סוף ס"ק ז') בביאור דברי הטו' שם דהוי כתרי ותרי ויקשה למה קנסו אותו שלא יגבה כלל מלקוחות הא אף אם יטרוף מזמן הראשון גם כן לא הוי שלא כדין בבירור כיון דהוי כתרי ותרי ובש"ך שם (ס"ק י') כתב דאין מוסרין לו השטר שיגבה בו מן הלוה מב"ח דיש לחוש שיגבה בו ממשעבדי מזמן ראשון ואמאי הא בכה"ג דהוי תרי ותרי לא חיישינן לזה ובתוס' ב"מ (דף ע"ב) כתבו גם כן דאיירי שיש עדים שמעידין עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות ובש"ס שם אמר ר"י אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון עכ"פ חזינן דמטעם גזירה נפסל השטר לגמרי לגבי משעבדי אף דהוי תרי ותרי ולמה כאן משהינן השטר בידו ולא חיישינן שיגבה מלקוחות:

ואולי יש לומר דכאן כיון דכבר מתו העדים והעדים אינם לפנינו ובתוס' כתובות (דף כ') הקשו אמאי לא מגבינן בשטרא הא קיי"ל כר"ה דזו באה בפני עצמה ומעידה וכ' משם הרשב"א דהכא לא מוקמינן להו אחזקה משום דאלו הוו קמן דלמא הוו מודו עיין שם. ולכאורה יש להבין הא אפילו אם הוו קמן והיו מודים גם כן ל"ה נאמנין כיון דכתב ידם יוצא ממקום אחר אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והא דקאמר בש"ס דלמא אלו הוו קמן הוו מודה להו כבר כ' שם המר"ם שיף ז"ל ובש"מ דהוא לרווחא דמלתא. אולם אאזמ"ו ז"ל בדברי משפט (סי' ט"ו) כתב בביאור דברי תוס' למה שכ' המחברים דבתרי ותרי כשיש הכחשה הוי כדין מרומה וצריך דרישה וחקירה אם המה בפנינו וממילא שפיר יכולין לחזור ועיין מה שכ' בהגהותי בד"ח דיני הלואה (סי' ו') ולכך שפיר הוי כתרי ותרי ולא חיישינן פן יטרוף מלקוחות אם ישאר השטר בידו כיון דכבר הוחזק השטר לפנינו רק אמרינן אלו הוי העדים קמן הוי מודים והיו נאמנים כיון דעכ"פ הוי דין מרומה וצריך דרישה וחקירה. מה שאין כן שם בשטר מוקדם איירי דאף העדים מודים והם בפנינו דהיו אנוסין מחמת נפשות בכה"ג לכ"ע נאמנים אף דכתב ידם יוצא ממקום אחר ושפיר גזרינן דלמא יטרוף מלקוחות מזמן הראשון. אולם זה דוחק דאם כן גם שם במוקדם אם אין העדים לפנינו או שמתו היה הדין דלא הוי קנסינן ליה שלא לגבות מזמן שני ולא משמע כן שם. וביותר קשה הא דעת הרא"ש כתובות שם המובא ברמ"א (סי' מ"ו סל"ז) דאף אם העדים חיים וב' עדים אחרים באים לפוסלם ואמרו שפסולין הם מכשירין השטר ולא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה גכ' הרא"ש הטעם דהעדים החתומים על השטר אף על פי שאלו מעידים עליהן שהם פסולים הוי כאלו ב' אחרים מעידים עליהם שהם כשרים דהחזקה שהמלוה לא מחתים עדים פסולים על שטרו והך חזקה חשובה כעדים ואם כן הכא נמי נאמר לגבי אנוסים מחמת נפשות דהוי כתרי ותרי ואמאי מבטלינן השטר לגמרי גבי מוקדם משום גזירה שמא יגבה מזמן הראשון. אך בזה יש לומר למה שכ' שם בספר עטרת פז לפרש דברי הרא"ש דחזקה הזאת הוא רק היכא דהלוה מודה בהלואה רק שטוען פרעתי אבל כשהלוה אינו מודה בהלואה לא שייך לומר חזק' דהמלו' לא הניח לחתום עדים פסולים דלפי דברי עדים' שאמרו שהיו אנוסים מעולם לא הוי הלואה אם כן במוקדם יש לומר אף דאיירי דאינו כופר בהלואה מ"מ כיון דמעיד דהיו אנוסים על חתימת השטר ל"ש חזקה דהמלוה לא מחתים:

היכא דעדי השטר אומרים כתב ידינו הוא ואחרים אומרים אין זה כתב ידם כתב הש"ך משם ר"י ויש מחולקים אם צריך קיום אחר וכתב הש"ך דהוי תרי ותרי ובתומים תמה על זה חדא דברי"ר לא כתב דהוי תרי ותרי רק כ' אי צריך קיום או לא ועוד אי הוי תרי ותרי מה יועיל קיום אחר הא תרי כמאה ועוד הא אם הם יודעין בבירור דהוא כתב ידם יכולין לכתוב שטר אחר כיון דשטר זה נפל בו ריעותא הרי לא עשו שליחותן ולכן העלה דהמחלוקה בירושלמי הוא אם צריך לחזור ולחקור עדי השטר אולי אמרו תחילה בדדמי אבל אם עמדו בדבריהם נאמנים יותר עדי השטר מאחרים. ובנתיבות כתב דבהכרת החתימה בט"ע אזלינן בתר רוב דיעות וכמו שכתבו תוס' יבמות דדבר הנראה וידוע לכל עולם לא אמרינן תרי כמאה. ולא אבין שם ביבמות הוא דבר הידוע וניכר לכל העולם כמו שם דקאמר אתי גברא וקאי אבל לענין קיום השטר מה יועיל אם הרבה עדים יאמרו שזה כתב ידם ולדברי הש"ך דכתב אם צריך קיום אחר משמע איזה קיום שיהיה ועל זה תמה הא תרי כמאה. וכן ברבינו ירוחם כתב אם נעשה כשטר שקרא עליו ערעור ויתקיים ב"ד משמע דצריך רק קיום כמו שטר שקרא עליו ערעור ולא יותר וגם דבר זה אם אזלינן בתר רוב דיעות בקיום צ"ע מנ"ל ועיין נ"ב מהד"ק אה"ע (סי' ס"ה) דדוקא שם ביבמות כיון דמירע לחזקה דדייקא ומנסבא ומוקמינן על חזק' אשת איש וגם כיון שהב"ד וכ"ע מכירין עכ"פ הם חייבין להפריש מן האיסור שתצא ועיין מ"ש לעיל דיני דיינים (סי' י"א) ושם הבאתי דברי בה"ג דאפילו נגד כל ישראל אמרינן תרי כמאה ומוקמינן על החזקה והכא נמי כיון דתרי אמרו שאין זה כתב ידם מוקמינן הממון על החזקה. ודוחק לחלק בדבר הצריך עדות מן התורה לשטר דכל הקיום הוא מדרבנן. ומה שכ' הנתיבות לתמוה על התומים דאין יכולין לכתוב שטר אחר כיון שהם עצמן אומרין שעשו שליחותן וכבר כתבו שטר ואימר פרע שטר והאי שטר זייפא הוא אין כאן תימא דאם הלוה אומר לא היו דברים מעולם שלא צוה לכתוב באותו זמן שטר אם כן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וכיון שהם מכירין בבירור שזה כתב ידם והלוה רוצה לפוסלו יכולין לכתו' שטר אחר שכולן יכירו שהוא כתב ידם כי לדבריהם שינו אז כתבם ומצד זה אמרו אחרים שאין זה כתב ידם ולא עשו שליחותן לכתוב שטר שיועיל שיכירו אחרים חתימתן:

ובספר ערך לחם ממהריק"ש ז"ל כתב וז"ל נראה לי שהעדים נאמנים שהרי יכולים לכתוב שטר אחר ולחתום בו ועוד שמא הטו את ידם ולא חתמו כמנהגם אבל אם העידו הב' שאחרי' חתמו בפניהם אותם החתימות הרי זה כמו הזמה והשניים נאמנים. ולא אבין למה יהיו השניים נאמנים כשאומרין שאחרים חתמו בפניהם כיון שאלו אומרים כתב ידם הוא זה הא אף אם מתו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר הוי תרי ותרי ק"ו כשהן חיין ומעידין על חתימתן שכתב ידם הוא זה להוי כתרי נגד תרי והזמה חידוש הוא ולא מכחישין גוף המעשה ואף הזמה והכחשה לא הוי דין הזמה לדעת רמב"ם וכאן אין כאן הזמה רק הכחשה על עדותן שהם מעידין שכתב ידם הוא והשנים אומרים שראו שאחרים חתמו אם כן לא הוי יותר מן הכחשה והוי כתרי ותרי ולא מיבעי אם אמרו כתב ידינו הוא שהם חתמו וזכרו שהם חתמו השטר הזה ודאי דהוי כתרי ותרי דהוי הכחשה בגוף המעשה אלא אפילו אם אינם אומרין שזוכרין רק שמכירין שזה הוא חתימתן גם כן הוי כתרי ותרי ודברי מהריק"ש ז"ל צ"ע ואפשר דכוונתו אם אינם מעידים רק שהם מכירין שזה כתב ידם דהשנים נאמנים כיון שמעידין שראו שאחרים חתמו אותם החתימות הוי כבירור שזייפו כל כך שדומה ממש לכתיבת ידם של העדים ומיישבין דברי העדים שלא יהיה הכחשה ואמרינן שכוונו לזייף כ"כ בטוב ודומה להעדים שזה ח"י וכמו שמצינו (סי' ס"ג) ביש עדים שמהדר לזייף שטרות דאינו גובה בשטר לדעת רמ"ה ור"ן ברמ"א שם לא מהני הכרת העדים לחתימתן ואף לדעת הרמב"ם וש"ע שם דמהני הכרת העדים שחתמו על השטר וכמו שכ' שם הש"ך דאין חיישינן לשמא זייף כל כך עד שהעדים בעצמן טועים דהעדים עצמן ודאי אינם טועים היינו שם דלא יש עדים על שטר זה שהוא מזויף אבל היכ' דיש עדים על הזיוף שאחרים חתמו יש לומר שעדי השטר שאמרו כתב ידינו הוא טועים הם דאף במשמעות רחוק יש להשוות עדים שלא יהיו כמכחישין זה את זה כמבואר (סי' כ"ט):

והנה לדברי התומים כשעדי השטר מקיימין לכ"ע אם נחקרו שנית ואמרו בבירור להעמיד דבריהם שזה כתב ידם נאמנים יותר מאחרים ומוציאין ממון עיין בדבריו (ס"ק ו') מה שכ' בביאור דברי ריר"ו והירושלמי דעיקר מחלוקת רב אסי דאמר כשטר שקרא עליו ערעור ונתקיים בב"ד היינו שצריך עוד קיום בב"ד שיקויים שנית ואם יאמרו שלא טעו ולא אמרו בדדמי השטר כשר ור"א אמר כלא נתקיים בב"ד היינו דאין צריך עוד קיום אחר דבלאו הכי השטר כשר ואמר ר' אילא טעמא דר' אלעזר כיון שהוחזקו העדים להיות חתומין בשטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד בכל אופן ושוב אינן יכולין לחזור ואין צריך לחקור עוד וכמה מהדוחק בלשון הירושלמי שעיקר מחלקותן יהיה אם צריך לחוש על בדדמי או לא וגם ר' אלעזר דאמר לא נתקיים בב"ד ועל זה יאמר ר' אילא כיון שהוחזקו עדים להיות חתומין בשטר כמו שנחקרה עדותן הא ר"א אמר לא נתקיים. ואפשר לפרש להיפך דר' מנא דאמר נעשה כשט' שנקרא עליו ערעור ואמר ר' אסי ונתקיים בב"ד היינו דאין צריך עוד שום קיום ור"א אמר שלא נתקיים ור' אילא אמר טעמא דר' אסי כיון שהוחזקו העדים כמו שנחקרה לכך אין צריך. וגם יש לומר דמחלקותם הוא לדעת התוס' והרא"ש דאם שכחו ואינם זוכרין כלל שחתמו בשטר זה שצריך כל אחד להעיד על כתב יד חבירו שיהיה על כל חתימה שני עדים וכיון דשנים אחרים אומרים שאין זה כתב ידם יש לומר דצריך לחקור על עדותן אם מעיד כל א' על חבירו ודלמא אינם זוכרין כלל מהלואה. ולדעת הרא"ה וריטב"א והש"ך לעולם אף אחר קיום שנית הוי תרי נגד תרי. ובודאי להלכה דלהם שומעין ולעולם אין מוציאין ממון. וגם מה שהסכים הנתיבות דאזלינן בתר רוב דיעות ולדבריו אם חתמו הרבה עדים וכולם אמרו כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים אין זה כתב ידינו השטר כשר ולא נראה כן מדברי הריטב"א והרא"ה:

וקצת קשה למה שכ' תוס' כתובות (דף ך') להקשות למה בעדו' החתומים על השטר ומתו ואחרים אמרו כתב ידם הוא אבל קטנים היו פסולי עדות אנוסים כשכתב ידם יוצא ממ"א לא מגבינן ביה בשטר הא קיי"ל כר"ה בב' כיתות עדים המכחישין זו את זו דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה וה"נ כיון דאין מכחישין שלא לוה אמאי לא מגבינן ביה בשטר ותירצו דשם מוקמינן כל אחת בחזקת כשרות אבל כאן לא פסלו להו כלל ואם כן בנידון זה דמכחישין את עדותן עדי השטר אמרו שכתב ידינו הוא והאחרים מכחישין עדותן נימא גם כן כיון דאין מכחישין לומר שלא לוה אמאי לא מגבינן ביה בשטר כקושית תוס' שם. אולם באמת לא קשה דדוקא שם דעכ"פ מודים העדים שהשטר הוא כתב ידם וכיון דעדי השטר מעידין על הלואה ושלא היו אנוסים והשטר בחזקתו אף דעדי השטר אומרים שנפסל מ"מ אינם מכחישים גוף ההלואה והלוה אומר שלא לוה הוי כאומר שלא פרע לכך הקשו שנקבל עדותן על הלואה מה שאין כן כאן דמכחישין מכל וכל שאין זה כתב ידם כלל והעדים אינם מעידין בפירוש שראו ההלואה לא נוכל לקבל מעדותן על כתב ידם שהיה הלואה. ובאמת גם שם בקושית התוס' דקאי גם כן על אנוסים היו אף דהשטר מעיד שלוה ושאמר להם לחתום ולא אתכחשו על הלואה מ"מ אם לא נכתב בצוואת הלוה ממילא הוי מפי כתבם וכבר עמד על זה שם בספר בית יעקב וכ' דתוס' הקשו זאת להנך דס"ל כל שנכתב בלשון שטר אפילו לא נכתב בציווי הלוה לא הוי מפי כתבם וזה אתי שפיר אם עכ"פ מודים שזה כתב ידם אבל כאן שמכחישין שאין זה כתב ידם כלל ודאי אין כאן לדבריהם עדות אף על הלואה. ועוד יש לומר למה שכ' הר"ן כתובות שם בשם איכא מאן דאמר כיון שמתו העדים לא הוי כמעידין על גופן של העדים ותוס' סבירא להו דאף במתו אם אמרו עליהן שפסולין האחרונים נאמנים רק דאיירי דאמרו פסולי עדות היו אבל מ"מ כיון שמתו העדים סברו התוס' בקושיתם כיון דאינם מכחישין בגוף הלואה נקבל עדותן שעל השטר על גוף הלואה אבל כאן שהמה אומרים שאין זה כתב ידם ושמעידין בשקר נתבטל השטר וכל מה שנאמר בעדותן שזה כתב ידם ועיין בהפלאה כתובות (דף כ"א) מה שכ' בישוב קושית תוס' ולכך הוי כתו"ת:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה