אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני הלואה › סימן כט

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני הלואה · סימן כט

סימן כח

ואם בנפרע שלא בפניו טענינן מזוייף האריכו בתוס' ריש גיטין ובכתובות בשיטת הר"י ובכל ראשוני' שם דיש לומר גם כן דטענינן בעדו דלמא מזויף הוא רק בגט דמותרת להנשא משום עגונא וכתב שם הרא"ש דאף דלהוציא ממון מלקוחות ויתומים חיישינן לזיופא מ"מ לענין פרעון כתובה נחתינן לנכסיו דכיון דשריא להנשא גביא נמי כתובה מב"ח דמספר כתובה נלמוד לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב לכי וכן כ' הטור אה"ע (סי' קמ"א) והש"ע כתב כן מבלי חולק. ותמהני שהרי מבואר שם דדעת רשב"א וריטב"א אינו כן רק אף מב"ח אינה גובה דכתבו (דף ט') על מה שדקדק הר"י מדקתני המביא גט בא"י דאין צריך לומר בפ"נ וכיון דתנשא בגט אף שלא נתקיים מוכח דלא חיישינן לזיוף רק כשטוען הלוה דאינו ראיה דשאני הכא דלא מגבי מניה דבעל מידי אלא אפקועי ממונא ושמא בהפקעת ממון לא מצריכינן ליה לקיומי שטריה אלא אם בא בטענת ברי והמוציא שובר על שטרי' דיתמי אע"ג דלא נתקיים בחותמיו לא מגבינן ביה בשטרא אבל הנפרע שלא בפניו או מלקוחות ויורשים צריך קיום הרי מבואר דלא מגבינן לה הכתובה דאם לא כן הוי הוצאות ממון ולתירוץ זה הא דמתירין לה להנשא לאו משום עגונא הוא רק דאנן לא חיישינן הואיל דאשה לאו ממונא דבעל וגם אנן לא עבדינן כלל מעשה רק היא נשאת ואנן לא נערער עליה אבל להוציא ממון בב"ד בשטר שאינו מקוים לא וכן מבואר שם בריטב"א וכתב דאף בנשאת בגט שאמר השליח בפני נכתב מגבינן לה כתובתה משום דמספר כתוב' נלמוד לכשתנשא לאחר מ"מ כשנשאת בגט שאינו מקויים אעפ"י שאין ב"ד מכריחין לצאת לא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר דהא אינה נשאת בדין בגט זה כיון שאינה מקוים עיי"ש:

ולכאורה צריך להבין הא הב"ד אומרים שרשאי להנשא יהי' מאיזה טעם שיהיה משמע דאף לכתחילה מורין לה שתנשא אם כן אמאי לא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר ומצאתי בתשובת רשב"א (ח"א סי' אלף קע"א) דנשאל על זה למה כתב בחידושיו דאינה גובת כתובתה ולמה לא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר והשיב דדעתו שאין למדין מספר כתובה לכל שהיא נשאת אלא דוקא לנשאת לחלוטין רוצה לומר מי שאין מעכבין ערעור בנשואיה של ספק כגון במת בעלי דבזה התנאי קיים לחלוטין שהרי נשאת כאלו ידענו בבירור שמת הבעל כי לולי שדקדקה וידעה כן בבירור לא הוה נשאת דאם בא הבעל אינה יכולה להכחישו ולכך מגבינן לה ונלמד מספר כתובה אבל זו דמביא גט בא"י ולא אמר בפני נכתב ובפ"נ אין היתר נשואיה חלוט שהרי אם בא בעל וערע' אוסרין אותה מספק עד שיתקיים גיטה וכל כי"ב אינו קורא בה לכשתנשאי לאחר עיין שם עוד באורך ועל כרחך הכוונה דשם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דאם בא הבעל תצא מזה ומזה דייק' וכיון דדייקא וידעה דמת נתברר הדבר אבל במביא גיטה דהבעל חי אף דאנן מתירין לה להנשא מטעם דלא הוי הוצאות ממון ומדין תורה לא חיישינן לזיוף מ"מ כיון דמדרבנן חשו לזיופא ואי אתי בעל ומערער משגיחינן ביה לא הוי כבירור גמור ולא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר דזה הוי כתנאי עד שנשאת בבירור גמור עכ"פ מבואר דדעתם דלא כדעת הרא"ש והטור וצריך עיון על סתימת הש"ע והאחרונים דלכאורה נראה דמספק אין מוציאין ממון ולא מגבינן לה כתובה:

עוד כתב שם (סי' קמ"א ס"ק ס"ז) בב"ש דאם השליח מביא גט מותרת לינשא אפילו אין מכירין החתימות אפי' מאן דמחמיר (סי' קמ"ב) כשהיא בעצמה מביאה גט שאין מקוים מ"מ כשהשליח מביא מודה דמותרת להנשא ועיין נו"ב תניינא אה"ע (סי' קל"ו) דנסבך הרבה בטעם הדבר ותמהני הא המעיין בריב"ש (סי' שפ"ה) יראה דדין אשה ושליח שווין רק אם אין עדים מצויין לקיימו דאז השליח צריך שיאמר בפני נכתב כן גם האשה צריך לקיימו לדעת הראב"ד המובא (סי' קמ"ב) ובמקום דעדים מצויין לקיימו דאז אין השליח צריך לומר בפני נכתב אז גם לגבי אשה שאומרת נתגרשתי וגט בידה אין צריך קיום כל זמן שאין הבעל מערער עיין שם ודלא כב"ש וכדבריו משמע ברשב"א גיטין (דף ט') ושם כ' דהיכא דעדים מצויין לקיימו שייך אשה דיקא ומנסבא:

והיכא דהביא הגט ומסר לה ואחר כך שמענו דמת הבעל נראה אף דלא צריכינן להקיל משום עגונא כיון דידענו דכבר מת הבעל מ"מ כיון שכבר התירוה להנשא ונתחזק הדבר דמגורשת היא יש לומר דלא טענינן עבור היתומים שמא מזויף הוא הגט ולא נתגרשה כלל ויש לה רק דין אלמנה וכל הנ"מ לבין גרושה לאלמנה לא דנינן אותה רק לגרושה כיון דכבר החזקנו אותה למגורשת וראיתי בתשובת ר"י באסן (סי' קכ"ט) הביא משם הרב מהר"ח אבולאפי' ז"ל שכ' על הא דהקשה המהריב"ל בתוס' ריש גיטין דמאי נ"מ אם טענינן ליתמא מזויף או לא כיון דסוף סוף לא גבינן בהך שטרא וכתב דנ"מ היכא דליכא משום עגונא כגון שמת ובאין יורשי הבעל לירש מכח הבעל את אשתו לא טענינן להו מזוייף עכ"ד ועל כרחך דמתה היא קודם שמת הבעל דאם מת הוא קודם לכן אין היורשין שלו יורשין והיינו על כרחך דאחר כך נודע שמת הוא וליכא נ"מ והיינו שמינתה לשליח לקבלה או שהיא בעצמה הביאה גיטה שנתגרשה קודם לכן ואחר כך נתברר שמת הבעל אחר כך וליכא נ"מ להתירה לשוק כיון דבין כך ובין כך מותרת בזה טענינן ליתמי שמא מזויף הוא ואם מתה היא אחר כך ובאין יורשי הבעל לירש אותה מכח הבעל היינו שמתה קודם שמת הבעל ורק דנין אם מגורשת היתה ממנו או לא וכיון דכבר היה בידה הגט והיתה מותרת להנשא כבר נתחזקה לגרושה למה ירשו יורשי הבעל. וגם יש לדון דלא טענינן עבור יתמי רק להחזיק ולא להוציא ואולי כיון דהיו הנכסים בחזקת יורשי הבעל הוי כמו להחזיק כמו שהיינו מוחזקין וטענינן עבור יתומים וצ"ע בזה:

והנה בדברי תוס' ריש גיטין דכתבו להוכיח דטענינן להו מזויף דאם לא כן כ"א יכתוב שטר מכר או מתנה ויחתום עדים ויגבה שלא בפניו מיתומים ומלקוחות דהשתא אין שייך לומר פרעתי קשה לכאורה הא אף בשטר מכר ומתנה נאמר דנטעון דחזר וקנה ממנו והיה נאמן במגו דמזויף וכמו דטענינן פרעתי במגו דמזויף אף אם לא טענינן להו מזוייף מ"מ כיון דמאביהן ומן המוכר לא היה יכול לגבות בלא קיום דהיה נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף אף אם עבור יתומים ולקוחות לא טענינן מזויף מ"מ אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שהיה לו וכן יורשין כרעיה דאבוהון וטענינן כל מה דהמוכר ומורישיהן היה יכול לטעון כן נמי נטעון דחזר ולקח ממנו והיה נאמן אביהן במגו דמזויף כמבואר בתוס' כתובות (דף ק"ט) בעשאה סימן לאחר דאם השטר אינו מקוים דנאמן חזרתי ולקחתי במגו דמזויף ואף דלא טענינן ליתמי מזויף הוא מ"מ חזרתי ולקחתי טענינן כמו דאביהן היה נאמן במגו דמזויף ואם כן ליכא הוכחה משטר מכר דמ"מ טענינן להו שחזר אביהן ולקחה דאביהן היה נאמן במגו דמזוייף שוב מצאתי בחידושי מהרי"ט כתובות (דף צ"ב) דעמד על זה דאכתי ליכא הוכחה דאף בשטר מכר טענינן חזר ולקח שהיה נאמן במגו דמזוייף וכתב לתרץ דאכתי איכא למיחש שאין לך אדם מוריד לתוך שדהו באריסות ושכירים שאם ימות יזייפו שטר ואז לא טענינן להו חזר ולקח להוציא מידו דהואיל והמכר אמת לא אמרינן מגו להוציא וכי טענינן ליתמי דוקא להחזיק מה שבידם עכ"ד ואינו מובן לכאורה דהא אביהן היה נאמן לומר שחזר ולקחה ממנו במגו דמזוייף ול"ה להוציא או מטעם דבקרקע אמרינן במגו להוציא כמו שהוכיח בקצוה"ח (סי' פ"ב) מהך דעשאו סימן לאחר דאם טען ואמר חזרתי ולקחתי דנאמן במגו דמזויף אע"ג דאינו מוחזק כלל בקרקע וחזקת מרא קמא לא שייך דהא כבר יצאה מחזקת מרא קמא בהודאתו שעשאו סימן לאחר ובכ"ז נאמן במגו משום דבקרקע מהני מגו אף להוציא וכן טענינן שם עבור יתומים ג"כ כך דחזר ולקחה אף אם לא טענינן מזויף ע"כ דמחזקינן להשטר לאמת והודאתו אמת רק שחזר ולקחה ממנו שהיה אביהן נאמן במגו דמזוייף ואף שהלה יושב בקרקע כמבואר שם מ"מ מוציאין ממנו ולמה אם יושב באריסות או בשכירות ויש לו שטר שאינו מקוים לא נטעון עבורם שחזר ולקחה כמו דאביהן היה נאמן:

אולם באמת הדבר צריך טעם אמאי טענינן עבור היתומים שם בעשאו סימן לאחר להוציא כיון דלא טענינן מזויף ומחזיקינן להשטר שאינו מזוייף והוי הודאה שהוא שלו ועכ"פ יש חזקת מרא קמא לזה שיושב בהקרקע דנתברר מכח הודאתו של בעלים שמכרו לו והיכן מצינו דטענינן עבור יתומים להוציא ועיין כנה"ג (סי' קמ"ו ס"ק מ"ג) שהביא משם מהר"ם אלשיך (סי' צ"ג) דהא דטוענין ללוקח הוא דוקא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערע' בחוץ אבל היכא שהמערער דר בבית ואחר בא מבחוץ ואמר שרוצה להחזיק בביתו שיושב בו מכח שקנה מפלוני שראהו משתמש בו ג' שנים שמא הוא קנאו ממך ובעה"ב אומר לא מכרתי ולא נתתי לו ודאי דאלם ודאי של בעה"ב מהשמא של הבא מחוץ ועיי"ש בכנה"ג וה"נ דכוותי' כיון דמה שהיה שלו מקודם כבר איתרע ע"י הודאתו במה דעשאו סימן לאחר דחזינן דל"מ שום טענה ואמתל' על זה ואף דהביא עדים שהוא שלו ואין ביד זה שיושב בהקרקע ראיה שקנה מ"מ מוציאין אף מידו ועל כרחך דזה הודאה גמורה שרירא וקיימא דלקח ממנו ואם לא טענינן להו מזויף מחזיקינן להשטר שעשאו סימן לאמת למה טענינן עבור היתומים דחזר ולקחה להוציא מיד המחזיק. שוב ראיתי במהרי"ט שם (דף ק"ט) דהקשה דר' יוחנן מאי קמ"ל פשיטא כל שלא נתקיים השטר חוצפה בעלמא הוא ומצי למטען כל מאי דבעי וכתב דאשמועינן דלא תימא כיון שהודה בקרקע שהיא שלו ובא להוציא מידו הוי מגו להוציא אשמועינן ר"י כיון שאין זה שטר גמור אלא הוכחה בעלמא אדרבה מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא דהוי כמו שטענו בעל פה שדה זו מכרת לי והוא אומר חזרתי ולקחתיה ממך דמהימן ולא מקרי מגו להוציא הוא משום דאדרבה מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא הואיל דאין ביד המחזיק שום שטר רק הוכחה בעלמא ועל כרחך דסובר אף דלפי הודאתו איתרע החזקת מרא קמא והוכחה זו הוכחה גמורה היא מ"מ כיון דליכא רק הוכחה מוקמינן על חזק' מרא קמא אבל היכא דלא מסייעו חזקת מרא קמא לא אמרינן מגו להוציא אף בקרקע ודלא כמו שכתב הקצוה"ח הנ"ל ובשביל זה טענינן ג"כ עבור יתומים אף דלא טענינן מזויף מ"מ נגד הוכחה טענינן שמא חזר ולקחה אבל אם יש ביד המחזיק שטר אף שאינו מקוים אם לא טענינן מזויף לא הוי טענינן חזר ולקחה מיד המחזיק להוציא ועדיין צריך עיון בזה. ועיין בחידושי חמדת שלמה (ח"ב) כתובות שם דכ' דשם בעובדא דאפוטרופס דלא הוי מהני מה דעשאו סימן רק על תלם אחד ואין ראיה על חזקתו רק על תלם אחד והוא מחזיק בכל השדה חזינן שחזקתו הוא שלא כדין אמרינן מגו להוציא. ולפי זה אם היה טוען על תלם אחד שחזר ולקחה וזה לא הוי מחזיק רק תלם אחד או שטוען על כל השדה שחזר ולקח לא הוי נאמן במגו וגם לא היינו טוענין עבור היתומים דמזויף לא טענינן שם כמו שכתב הרא"ש שם כיון דהמוכר והלוק' לא מערערין וחזר ולקחה לא טענינן להוציא וכן משמע קצת מדברי הטור ורמ"א (סי' קמ"ז) ולדברי מהרי"ט לעולם טענינן כיון דל"ה רק הוכחה מוקמינן על מר"ק וצ"ע בזה:

וראיתי בכנה"ג (סי' ק"מ אות י"ב) שם הביא דברי תשובת רשב"א במכירת הכרם ויש תרי נגד תרי דהיה המכר על תנאי דכיון שלדברי כולם הלוקח כדין ירד קרקע בחזקת הלוקח שהוא עתה בידו עומד והביא דעת מהר"א ששון שהוא דוקא אם הלוקח מוחזק עכשיו וגמגם על זה ושוב הביא דבריו דלאו דוקא אם הספק נפל בעת הקניה צריך שיהיה הלוקח מוחזק אלא שאפילו בשעת הקניה אין שום ספק אלא שאחר כך טען המוכר חזרתי ולקחתי אם הקונה אינו מוחזק בבית מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא וכ' וגם זה אינו נוח לי דכיון דנמכר לחלוטין בלי שום תנאי אלא שרוצה לזכות עכשיו מטעם חזרתי ולקחתי הרי לא נפל הספק אלא בהיותו ביד הקונה וכיון שכן למה נאמר דהמוכר ראשון שכבר יצא מרשותיה נקרא מרא קמא ולא הקונה כיון דלדברי כולם מכרה לו המוכר לחלוטין. ובתשובת בעי חיי (חח"מ ח"א סי' פ"ח) כתב ואעפ"י שפקפקתי עליו בכנה"ג לא לענין מעשה פקפקתי עליו אלא לענין הלכה עכ"ד ונדונו שם הוא אם טענינן עבור יתומים היושבים בהבית מכח אביהן אף שיש ביד המערער שטר קנין דלמא חזר ולקח' והדברים מבוארים בדברי מהרי"ט הנ"ל דדעתו דאם הלוקח יושב בקרקע דאז לא טענינן עבורם ואם המוכר יושב בהבית אף דליכ' שום ספק על קנין הראשון ובודאי יצא מן המוכר ממרא קמא מ"מ אם הוא בידו טענינן חזרתי ולקחתי ואם הלוקח יושב בו לא טענינן להוציא והא דבעשה סימן לאחר טענינן ע"כ כיון דשם טענינן אף להוציא מרשות המחזיק הוא משום דלא הוי רק הוכחה במה שיצא מחזקת מרא קמא וכמו שכתב המהרי"ט דמהאי טעמא לא הוי מגו להוציא. ולסברת הח"ש דרק במחזיק בכל השדה ולא יש לו בירור רק על תלם אחד וחזקתו חזינן דהוא שלא כדין אמרינן מגו להוציא עדיין יקשה אם עכ"פ לו יהיה דחזקתו שיושב לא הוי להוצי' מ"מ על תלם זה כיון דמזויף לא טענינן רק חזרתי ולקחתי דאביהן היה נאמן מטעם דלא הוי להוציא טענינן גם כן עבור יתומים אף דלא הוי להחזיק כיון דודאי יצא ממרא קמא מ"מ טענינן ומזה ראיה לדברי הכנה"ג. ועיין מהרשד"ם ח"מ (סי' רצ"ג) דלא טענינן עבור יתמי המשכיר להוציא הבית מיד השוכר הבאתיו לעיל דיני דיינים (סי' מ"א) ושם הארכתי בדברי רשב"א הנז':

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה