אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני דיינים · סימן מח
באו"ת בקיצור ת"כ (ס"ק קכ"ט) הביא ראיה דל"מ תפיס' בטענת שמא בפלוגת' דרבוות' מש"ס ב"ק (דף צ"ט) ההוא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב טרפיה ופטריה לטבח מלשלומי דמי ואמר ר"כ ור"א עביד בך רב תרתי למעליותא דלא אוכלך ספק איסורא ומנעך מספק גזילה לפירש"י ור"י דהיה ספק טריפות ומה טובה יש כאן במניעת ספק גזל הא אם תפס ובא לידו מותר להחזיק לדעת הש"ך ובכל מקום דמצי למטעון קים לי א"ח אפילו לציד"ש א"כ מה ספק גזל יש א"ו דאין חזקתו מועיל ולכך הוי בידו ס' גזל וכ' שזה ראי' שאין אחרי' תשובה:
וקצת יש ליישב דהא מבואר בתה"ד (סי' קפ"ו) דטבח אומן השוחט בשכר וקילקל בשחיטה אף בדבר שהוא רק מצד חומרות בהלכות שחיטה חייב לשלם וכן בספק נבילה וטריפה דמ"מ היה לו לאסוקי אדעתיה שיחמירו וכתב הא דפטריה רב להטבח אע"ג דרש"י ור"י מפרשי דבשאר טבעות הוי המעשה ורב הוי מסופק אי קיי"ל כר' יוסי בשאר טבעות אי לאו ולכך אסרה מס' לחומרא ואפי"ה פטר להטבח דשמא כשירה היה הרי דלא מחייבינן אף בס' דאורייתא נימא דהו"ל לאסוקי אדעתיה דיאסרו לו מספק וכתב דלא ברורה נמי הך דהו"ל לאסוקי אדעתיה דבימי רב היה הרבה מורים להתיר בשאר טבעות כו' ושמא היה סובר הטבח שיתיר לו רב ג"כ עכ"ד ועיין בש"ך (סי' ש"ו) ולכאורה קשה הא ברש"י שם כ' ומנעך מספק גזילה דאי כשירה היא הוי הטבח פטור הרי דכתב דלכך הוי ספק גזל דדלמא כשירה הוא ואמאי הא אף אם כלפי שמיא גליא דכשירה היא מ"מ כיון דמספק הדין כיצד הוא מטרפינן חייב לשלם ואי משום דשמא היה סבר הטבח שיתיר לו רב ג"כ ול"ה ליה לאסוקי אדעתיה א"כ אפילו אם כלפי שמיא גלי' דהוא טריפה ג"כ פטור כיון דל"ה לאסוקי אדעתיה ולמה נקט רש"י הספק גזל דדילמא כשירה היא. לכך י"ל דהא באמת אם יש רק ספק אחד אם הו"ל לאסוקי אדעתיה שיטריף מספק בזה מהני תפיסה ול"ה כלל ספק גזל דכך הוא הדין כמו שהקשה התומים כיון דתפיסה מהני וספק גזל במקום דמהני מן הדין תפיסה הוא משום דהממע"ה והותר מה"ת כמו"ש בתומים רק דשם הוי ספק ספיקא חדא דלמא כשירה הוא ורב טרפיה שלא כדין ואפשר אם הי' שואל משאר מורים היו מתירין כמו"ש התה"ד שם דכמה אמוראי פליגי בזה כדאיתא (פ"א) דחולין ור"ז אכל מוגרמת דרב ושמואל וגם דלמא ל"ה לאסוקי אדעתיה ואף אם הוא טריפה כלפי שמיא מ"מ אם ל"ה ליה לאסוקי אדעתיה פטור דהא כל הטעם דחייב בשכר משום דהו"ל אונס כעין אבידה כמו"ש תוס' והו"ל לאסוקי אדעתיה ואם ל"ה לו לאסוקי אדעתיה הוי כאונס ופטור ולכך שפיר קאמר דמנעיך מספק גזל כיון דהוי כעין ס"ס אף דאינו מתהפך מ"מ מתחילין מן עיקר אם חייב לשלם נאמר דלמא טרפי' שלא כדין ואף אם טרפיה כדין דלמא ל"ה ליה לאסוקי אדעתיה ופטור לגמרי אף אם היא טריפה כלפי שמיא וכיון דהוי ס"ס אז אף תפיסה לא מהני ולכך שפיר נקט רש"י הספק העיקרי דדלמא כשירה היא אף דצריך לזה ג"כ עוד הס' דשמא ל"ה ליה לאסוקי אדעתיה. וכמו שכתב התה"ד ולפי"ז מוכח מדברי רש"י דבספק השקול מהני תפיסה:
עוד יש לומר דהא דנקט רש"י דאי כשירה הוי הטבח פטור דהא לכאורה יש לדון בטבח אומן שקלקל בחינם אף דפטור מ"מ היינו בדיני אדם אבל בדיני שמים יש לומר דחייב דהא בש"ס שם מדמה למחלוקת ר"מ וחכמים אם נתקל פושע הוא או לא ואנן קיי"ל דלאו פושע הוא והוי לגבי ש"ח כעין אונס ובנתקל אמרו חכמי' פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים הרי דמ"מ דנעשה בגרמתו ההיזק חייב בדיני שמים אף דל"ה כפושע א"כ כמו כן בטבח שקלקל כיון דמסרו לו לשמור ובמעשיו בא ההיזק חייב עכ"פ בדיני שמים לשלם וא"כ לדעת כמה אחרונים בדעת רש"י דלאו דוקא בקים לי' בדרב"מ מהני תפיסה רק בכ"מ דחייב לשלם בד"ש מהני תפיסה א"כ מאי אמרו ליה דמנעך מספק גזל הא הטבח עכ"פ חייב בד"ש אף אם נאמר דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה מ"מ בגרמתו בא ההיזק וחייב בד"ש. אולם זה דוקא אם עשה לו בבירור ההיזק אבל אם כלפי שמים גליא דכשירה היא רק רב טרפיה בחנם בזה נראה דפטור אף בד"ש כיון דבחנם הוי כאונס אף מה דהו"ל להיות נזהר רק בד"ש חייב זה אם בא ההיזק בבירור אבל אם הוא ספק פטור אף בד"ש ולכך נקט רש"י הספק גזל דאי כשירה היא הוי הטבח פטור היינו דלכך הוי ספק גזל דאם כשירה היא הוי פטור אף בד"ש: