אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני דיינים › סימן כז

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני דיינים · סימן כז

סימן כו

אם קבל עליו עכו"ם לדיין אין הקנין כלום ואסור לדון לפניו וכ' הרמ"א (סי' כ"ב) אבל אם כבר דן לפניו לא יכול לחזור בו ובש"ך משיג ע"ד ובתומים העלה דאפשר דעת רמ"א נכון בסברא דכל האיסור שלא לדון בפניהם שלא ליקר שם ע"ז אבל אם כבר נעשה האיסור בשביל זה לא יבטל הקנין במה שכבר עבר האיסור והניח בצ"ע ומדברי רמ"א והתומים מבוא' דוקא בקנין אבל בלא קנין יכול לחזור אף אחר הפסק דין אולם בתשב"ץ (ח"ג סי' ס"ח) כ' שם בסוף הסימן וכל טענות אלו לזכות בני שמעון היה מן הדין לקיימם אלו באו מתחילה לדון בדיני ישראל אבל כיון שהלכו תחילה לדון לפני האומות ובדיניהם יצאו חייבין הרי הם כאלו קבלו עליהם לדון באותו דין ומחלו זכותם והרי מה שדנו בין לוי ובני שמעון קיים עכ"ל הרי דסובר אף בלא קנין מהני הקבלה אם כבר נפסק הדין. וראיתי בתשובת הריב"ש (סי' ת"צ) דנשאל משופט א"י בריב שהיה בין שני ישראלים ובקש אחד לקבל עדות מישראל וא"י והשופט אמר לו אל הנתבע אם רוצה שישאל לעדיו ויגמור הדין עפ"י עדותם ואמר הן ואח"כ העידו העדים כנגדו וחזר וטען שאין עדותם מועיל כי היהודים המה שונאיו והא"י אינם כשרים להעיד בדין תורת משה ושאל השר השופט אם יש ממש בטענותיו אחרי שנתקבלו העדים לבקשתו והודה בפני השופט שיגמור הדין ע"פ עדותם. והשיב דשונא כשר להעיד ובפרט שקבל עליו וא"י לחזור דלגבי עדות הוי קבלות עדות כלאחר גמר דין וא"י לחזור ולכך גם העדות של הא"י כיון שקבלו עליהם ונתקבל עדותן א"י לחזור עיי"ש ומדבריו נראה ג"כ אף דל"ה קנין שם מ"מ אחר שכבר נתקבל עדותן א"י לחזור ובאמת יש להבין דבריו כיון דעדיין ל"ה גמר דין רק קבלות עדות ואסור לדון לכתחילה בפניהם ואף אם קבל קנין יכול לחזור שלא לדון בפניהם מה"ת לא יהיה יכול לחזור מקבלתו שקבל עליו עדותן של א"י. וצריך לומר כיון דאינו חוזר מגוף הדבר שלא לדון לפני השופט מהני קבלתו שקבל עליו עדותן של א"י ג"כ וא"י לחזור אחר שכבר קבל עדותן וצ"ע:

ועיין תשובת רמ"א (סי' נ"ב) דכ' כשישראל דן עם חבירו לפני עכו"ם אסור להעדים להעיד אעפ"י שהוא כדין משום דמסייע לעוברי עבירה ואסור מדרבנן ובשער משפט (סי' כ"ו) חולק עליו כיון דיודעים דהנתבע חייב מחזיקים ידי עוברי עביר' שגוזל ממון חבירו דאח"כ אין הב"ד נזקקין. ואין בדבריו לדחות דברי רבינו הרמ"א הנ"ל דהא אין בזה השבת אבידה דהא אף התובע בעצמו אף להציל ממונו אסור לו לילך לדון לפניהם עד שיתנו לו הב"ד רשות באופן שא"י להצילו ואם נתנו לו הב"ד רשות כבר כ' הרמ"א (סי' כ"ו) דיש רשות אף לב"ד לילך ולהעיד בפני עכו"ם והרמ"א בתשובה איירי באופן שהתובע אינו רוצה לילך לתבוע בפני ב"ד ישראל ובזה ודאי אסור לילך להיות מסייע לעוב' עבירה אף דבלא"ה מייקר שם אלילים מ"מ א"צ להשיב לו אבידה בזה ולסייע לו ולהוסיף לדון לפניהם בקבלות עדות מישראל דזה הוי כדין וחמור עוד ממסייע. ועיין פירוש המשניות לרמב"ם (פ"ו) ממס' תרומות דאף מסייע לעובר עבירה אסמיך אקרא אל תשת ידך עם רשע עיי"ש ועיין מ"ש בספרי ח"ר דיני טריפות (סוף סי' ז') וזכר לדבר דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד ודברי הרמ"א ברורים:

והנה בנתיבות (סי' כ"ו ס"ק ג') כ' דהא דאם א"ר לבא לב"ד נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם מיד בע"ד דמיירי באופן דידוע החוב לדייני ישראל כגון במלוה בשטר וכיוצא דבמע"פ אי אפשר לדייני ישראל ליתן רשות להוציא דאימור אינו חייב לו כ"כ רק משמתין אותו כשאינו רוצה לבא עי"ש בדבריו. ומלבד דסוגיא דעלמא אזלי בתר איפכא ונותנין בכל ב"ד רשות ללכת בערכאות נגד מסרב דאל"כ לא שבקת חיי וכ"א שיש לו דו"ד עם חבירו אם אינו ידוע להב"ד מחוב ברור יפסיד את שלו כי גם אם משמתין אותו לא ישגיח בזה וימצא מסייעים בעוה"ר בפרט בחו"ל אשר גם זה אסור מחק המלכות לעשות ובנפש הדיינים הוא וא"כ יאכל הלה ולחדי. מבואר מדברי רמב"ם סוף הלכות סנהדרין דלא כדבריו דכ' היתה יד העכו"ם תקיפה ובע"ד אלם וא"י להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחילה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם מיד הבעל דינו ומדסתם שיתבענו לדייני ישראל מבואר אף דצריך לתבוע ואינו ברור וידוע לב"ד אם לא יש טו"ת ביניהם היינו שהחוב ברור ועיי"ש בהג"מ פירוש ר' יוסף ט"ע ז"ל הא דגרסינן פ' החובל קרית לחברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה כלומר קרית לחברך לדין ישראל ולא רצה לבא השלך עליו הכותל הגדול שלא יוכל להשמט כלומר שיבא עליו בידי עכו"ם משמע אף אם רק קרית ליה לדין ישראל ואין הב"ד יודעין עדיין אם כנים דבריו שחייב לו מ"מ שרי למרמי גודא רבה וכן מבואר מדברי רא"ש ב"ק (דף צ"ב) שכתב משם ר"פ גאון ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבוא עמו לדין שרשאי להביאו לערכאות של עכו"ם כדי להוציא את שלו מת"י ומדכתב תביעה משמע אעפ"י שאינו ברור לנו אם הדין עמו מ"מ כיון שיש לו תביעה ומסרב לבוא לב"ד רשאי להביאו לערכאות של עכו"ם כדי להוציא את שלו וכן מבואר להדיא במהריב"ל מובא בגדולי תרומה שער (ס"ב ח"א) דהבעה"ת שם הביא דברי רש"ג באם חייבהו ב"ד דיש לזקנים ותלמידים רשות שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה אם א"י להוציא ממנו וכ' המריב"ל ז"ל דלכאורה נראה דהרמב"ם חולק על ר"ש גאון ז"ל דהרי לא כתב דהב"ד מטפלין עמו להציל מבע"ד אלא שיש מקום לחלק ולומר דהרמב"ם איירי היכא דלא בא האלם לב"ד דכיון דלא נתברר הדבר אם הוא חייב אם לאו אלא שא"ר לעמוד בדין לפני דייני ישראל מש"ה אין חייבין לטפל בענין אלא שנותנים לו רשות להתדיין בערכאות שלהם להציל מבע"ד אבל אה"נ דיודה הרמב"ם היכא דנתברר הדבר וחייבוהו ב"ד בחוב או בפקדון ואותו האיש גברא אלמא ולא ציית דינא דחייב ב"ד להטפל בדבר ויוציאו לאור משפטו וע"ש בג"ת דגם ר"ש גאון לא בא לחייב לב"ד להטפל בדבר רק לומר שיש להם רשות ומצוה קעבדי דלא נימא שמייקרים אותם בלכתם להעיד בפניהם ודוקא בעה"ד עצמו יכול להשתדל לפניהם להציל ממונו קמ"ל דאינהו נמי יש להם רשות והרמב"ם דכתב שב"ד נותנים לו רשות היינו כשהוא עצמו יכול ע"י הערכאות דמ"מ צריך רשות ב"ד עיי"ש אבל בזה דסובר המריב"ל דע"י רשות ב"ד יכול להשתדל לילך לערכאות אם איני רוצה לעמוד לפני ב"ד אף דלא נתברר הדבר אם הוא חייב או לאו ליכא חולק ולכ"ע נותנים לו רשות להציל העשוק מיד עושקו אם אינו רוצה לעמוד לפני ב"ד דאל"כ לא שבקת חי' וחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו ועיין בתשובת בעי חיי מבעל כנה"ג דמבואר כן כ"פ. ועוד הא אף בשטר אם הלה אומר שיש לו טו"ת נגד השטר ג"כ ל"ה דין ברור ועיין תשובת רמ"א שם וגם (סי' ק"ח) דמשמע ג"כ באם א"ר לבא לב"ד אף בחוב שאינו ברור לב"ד נותני' לו רשות אם אחר פירסם הדבר שאינו רוצה לדון בדייני ישראל ומדחי אל דחי וכן מבואר מדברי האורים (סי' כ"ו ס"ק ז') שכתב שנוהגים כשהשליח ב"ד מתרה בו ואמר שא"ר לבא נותנים רשות לכשכנגדו לקבול עליו בערכאות דהואיל דאפשר דחבירו יזכה בדין א"ה ג"כ לא פסיקו דהוי מילתא דממון וסגי בחד הרי מבואר דאף בלא נודע להב"ד מחוב ברור ג"כ נותנים רשות למסרב לבא וכן מבואר בתשובת משפטי שמואל (סי' קי"ד) דכיון שאינו רוצה לעמוד עמו לדת כמי שנתחייב דמי ורשאי ללכת בערכאות והכי אזיל סוגיא דעלמא ודלא כנתיבות:

והיכא דאחד הלך בערכאות והשני הלך לבטל מה שעשה הראשון שלא כדין בערכאות כגון שעשה בהסתר ובלי ידיעת האחר שיש לו תביעות עליו והלך להבריח הנכסים וכדומה להחליש כח הצד שכנגדו מבואר בתשובת כנסת יחזקאל (סי' צ"ז) דבכה"ג פשיטא שא"צ רשות ב"ד כלל וא"צ שום התראה בעולם וע"ש דמחויב אף להחזיר לו כל הוצאותיו. ובהיותי בחו"ל שמעתי שרבני קשישאי דנו אם אחד תובע לחבירו בערכאות בלי רשות ב"ד ויצא השכנגדו חייב לשלם לו כפי תביעתו וההוצאה ותובע אותו לדיני ישראל שהעביר עליו הדרך ולא קרא אותו לפני דייני ישראל וגם הלך בלא רשות ב"ד לכן א"ר לשלם לו ההוצאה ודנו שההוצאה הראשונה מה שעשה זה שהלך שלא ברשות הפסיד אבל ההוצאה שאח"כ נעשה כשזה עמד עמו לפני שופטי ערכאות את זה חייבו לשלם כפי דיניהם כיון דלא קרא הנתבע להתובע אח"כ שיסלק ממנו הארי ושילך עמו לפני דייני ישראל הוי הוא כהלך שלא ברשות להתדיין בערכאות דכיון דזה עשה שלא כדין והלך בלא רשות ב"ד ל"ה לו להוסיף פחם ואש והיה לו לקרוא אותו לפני דייני ישראל ולהתרות לו שמוכן לעמוד עמו לדת לפני ב"ד שידונו ביניהם כדת של תורה וכשלא עשה כן הפסיד הוצאותיו של אח"כ וגם חייב לשלם כפי משפט ערכאות כל הוצאות. ואני לא האמנתי כזאת דלא משמע כן מדברי הפוסקים וגדולה מזו דעת פוסקים דאם יצא חייב בערכאות אם הוא צועק עליו אח"כ לדון בד"י אין נזקקין לו. מכ"ש דלא אמרינן שהנתבע היה לו לצעוק עליו בב"ד אחרי שקרא והזמין אותו לערכאות ובשביל זה יפסיד וישלם להעושה שלא כדין ובלא רשות ב"ד ועיי"ש בכנסת יחזקאל דמשמע ג"כ שם דלא הפסיד זה בשביל שלא צעק עליו שילך עמו לפני דייני ישראל וכן יש להוכיח מדברי רדב"ז (ח"א סי' קע"ב):

ואם יצא חייב בב"ד ישראל כ' הכנה"ג משם רש"ך (סי' קצ"ב) דרשאי להוליכו לפני הערכאות שלא ברשות ב"ד להציל את שלו ובאורים הביא דבריו בסיגנון אחר דהיינו שיש בידו פס"ד מב"ד ישראל דיכול לכופו ע"י עכו"ם לקיים הפס"ד וגם על זה כ' דצ"ע כיון דלא מצי למיעבד דינא לנפשיה ולהציל שלו ע"י עכו"ם אם לא בגברא אלם. וי"ל כיון דמצינו דבעכו"מ מכין אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך א"כ ה"נ כיון דיש בידו פס"ד מב"ד ישראל והעכו"ם כופה אותו לציית דין ישראל אין בזה משפט שיהי' אסור מטעם לפניהם ולא לפני עכו"ם כיון דאומר לו שיעשה מה שהב"ד חייבוהו. וראיתי בהגהות הריק"ש ז"ל שכתב אף ביצא חייב מב"ד ישראל וסירב לפרוע אעפ"כ צריך נטילת רשות ודברי הרש"ך לא נתחוורה לי עכ"ל:

עוד ראיתי במהריק"ש (סי' ס"א ס"ו) שכ' על הא דכ' שם בש"ע בשטר שכ' בו שיש רשות למלוה לירד לנכסיו של לוה בלא רשות ב"ד דאינו רשאי לעבור עד"ת לירד לנכסיו אלא בב"ד ואם לא מצא דיין שרוצה לדונו אז יש לו רשות לעשות דין לעצמו וכ' הריק"ש ז"ל מזה למדתי למוליך את חבירו בערכאות של עכו"ם כשלא מצא דיין שירצה לדונו דפטור מכלים דהא הכא מש"ה שרינן ליה לעבור על ד"ת לירד לנכסיו. ולדעתי העניה יש לגמגם ע"ז דדוקא שם דשיעבד עצמו בשטר על כך הא לא"ה לא ועיי"ש בפרישה ובמ"ש לעיל (סי' י') משא"כ לגבי איסור דלפניהם ולא לפני עכו"ם דאפי' נתרצו שני בעלי הדינים לדון בפניהם אסור ומ"ש הסמ"ע (סי' ס"א ס"ק י"ד) דדעתו דאם כ' בפירוש שידון עמו בדיני עכו"ם צריך לדון עמו בדייני עכו"ם ועיין תומים (סי' כ"ו) וכבר השיג עליו הט"ז שם דלילך לפני דייני עכ"ום שיש איסור אפילו שניהם מסכימים ע"ז בפירוש הקנין בטל בזה אף שיש תנאי בפירוש. א"כ אינו ראיה משם דיש לו רשות לעשות דין לעצמו מפני התנאי וחיוב הבע"ד אבל מ"מ ללכת לפני דייני עכו"ם אף בלא מצא דיין ישראל שירצה לדונו מניין לנו דמותר לעבור בקו"ע על איסור החמור דלפניהם ולא לפני עכו"ם בלא נטילת רשות מב"ד:

עוד ראיתי במהריק"ש (סי' כ"ו) וז"ל אמר לו הוליכני לעש"ג והוליכו תיכף פטור וראיה מדין האומר קרע כסותי כשלא בא לידו בתורת שמירה דהתם נמי איכא משום בל תשחית ועוד דשוגג הוא ואין ב"ד מנדין השוגגין עכ"ל וכנראה כוונתו דאין מנדין את התובע ולא אבין הראיה מאומר קרע כסותי דפטור מתשלומין כיון דהזיק ברשות הבעלים אבל לייקר שם אלילי' דהאיסור דלפניהם ולא לפני עכו"ם נאמר אף בקבלו שניהם ברצונם ולמה פטור הא בזה אף ברצון ומדעת שניהם נאמר האיסור וגם מ"ש דשוגג הוא לא אדע הא איסור זה גלוי וידוע לכל. ואם כוונתו לפטור אותו מתשלומין במה שגרם לו היזק בהוצאותיו ג"כ יש לגמגם די"ל דפטומי מילי הוא כיון דאינו רשאי מצד עצמו להוליכו בערכאות וא"ד לקרע כסותי אף דעובר על בל תשחית ל"מ לדעת הרמב"ם (פ"ו) מהלכות מלכים דל"ה רק איסור דרבנן א"ד לאיסור דלפניהם ולא לפני עכו"ם דאסור מצד עצמו וזה שטוען עליו שחייב לו וזה משיב לו שיוליכו לעש"ג ודאי פטומי מילי בעלמא הוא כיון דאינו אומר והפטר די"ל דמדחי לו שלא יתבענו ואינו מצוה עליו שיעשה רק כיון שתובע אותו מדחי אותו בכך משא"כ באומר קרע כסותי דאינו תובע לו כלל רק הוא מעצמו בא אליו שנזיקי ברשותו י"ל אף דאם נאמר דעובר מה"ת על בל תשחית מ"מ לענין תשלומין הוי כמזיק ברשות משא"כ כשזה תובע ממנו ומדחי אותו שיוליכו לעש"ג היינו שמסלק אותו ממנו לגלות דעתו שאף בעקיפין אין לו ממנו וקסבר שאף בדיני עש"ג אינו חייב לו בזה י"ל אף דיצא חייב בדיני עש"ג מ"מ כיון דהלך שלא ברשות ב"ד וחייב לשלם לו מה שגרם לו הוצאותיו ואף דההוצאה שהוציא הנתבע יש לומר כיון דהתובע זכה בדינו לא נקרא מוסר כיון דלא נתכוין להזיק לחבירו רק להוציא את שלו ועיין רדב"ז (ח"א סי' קע"ב) ובמ"ש לעיל (סי' כ"א) מ"מ ההוצאה שהוציא התובע אף דאמר לו הנתבע להוליכו לעש"ג י"ל דפטור לשלם לו וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה