אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יב · כב
ומ"ש הרמ"א דאם נולד זכר זה בבית גנב או בבית שהשכין דהוי שינוי השם. הנה דעת הרמב"ם כמובא בח"מ (סשנ"ד) דלידה לא חשיב שינוי אף לגוף הולד ודעת הראב"ד (פ"א מגניבה) דהוי שינוי וקונה אפי' קודם יאוש והרמב"ן מלחמות ס"ל דלא הוי שינוי אלא לגוף הולד ודעת בעה"מ והרא"ש דהוי הלידה שינוי אף לגוף הפרה דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא סריקא ולכאורה נראה דלא קנה הגנב עד שיגמר הלידה ואפשר דסגי כשיצא רובא לחוץ א"כ אם נאמר למפרע קדיש כרב הונא חולין (דף ס"ט ע"ב) וביצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש דקדיש ומטעם דלמפרע קדיש ואגלאי מילתא דכי זבין לנכרי לאו כלום הוא זבין דאין לו חלק בו כמ"ש רש"י א"כ ה"נ דכוותה כיון דע"י השינוי דלידה לא חל הקנין של הגזלן רק אחר גמר לידה ואז חל למפרע קדושת בכור אלא אף לרבה שם דסובר מכאן ולהבא קדיש מ"מ אתו תרוויהו בהדדי וי"ל דקדושת בכור חל ויש לדמות להא דתמור' (דכ"ה) באומר על בכור עם יציאת רוב עולה דבכור הוי דמסי'ק הש"ס משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וה"נ דכוותה דקנין שע"י השינוי בא ע"י מעשה הגניבה ואלים קדושה הבא מאליה שיחול ושלא יקנה הגנב בהשינוי ועיין ש"ע יו"ד (סי'' שי"ט) דהמחבר פוסק כדעת הרמב"ם דנתקדש למפרע ובודאי י"ל דאין קנין דשינוי מבטל קדושת בכור והרמ"א שם כתב י"א דאינו קדיש למפרע והוא דעת הרא"ש ומ"מ אף לדעתו צ"ע מטעם הנ"ל דקדושה הבא מאליה דוחה לקנין של הגנב וכנראה סובר רבינו הרמ"א ז"ל כיון דקנין שינוי מעשה הוא מן התורה וחל ממילא אלים ג"כ לדחות הקדושה הבא מאליה אולם לדעת הרמב"ם דחל למפרע ואף דרשאי לחתוך אבר שיצא הראשון ולהשליכו לכלבים כמבואר מס' חולין שם ובתוס' דרק כשהוא בעין חל הקדושה למפרע [ומה"ט לא אתי שפיר מ"ש בס' ש"ש (ש"ד פ"ו) בהא דספק בכור דפוסק הרמב"ם דמהני תפיסה ובש"ס ב"מ מוכח למסקנא דל"מ תפיסה בס' בכור והעלה דרבה לשיטתו דמכאן ולהבא קדיש ויש חזקת בעלים ממש במיעוט אשר יצא אבל אם אמרינן למפרע קדיש מעולם לא היה לו חזקת מרא קמא דבשעה שנולד ספיקו עמו וליכא ראיה מס' פטר חמור לס' בכור עי"ש וזה אינו דהא אף אם למפרע קדיש מ"מ היינו כשהוא בעין אבל בהמיעוט יש לו שפיר חזקת מר"ק ג"כ דקודם שיצא הרוב יכול לחתוך ולהשליך לכלבים ואכ"מ בזה] מ"מ כמו לד"מ מכירה לנכרי מקודם לדחות קדושת בכור שלא יחול כמו כן ל"מ מכ"ש קנין של השינוי דאח"כ להפקיע מקדושת בכור.
ולכאורה י"ל דכיון דבגמר הלידה קונה הגנב ע"י שינוי למפרע כמו דמוכח מדברי הרא"ש ר"פ הגוזל עצים דא"צ לשלם רק כמו שהי' שוה בשעת גזילה רק בתברא או שתייה דהוציא מן העולם ומזה הוציאו המחברים דע"י שינוי מעשה קונה למפרע עיין מ"ש אאזמ"ו ז"ל בדברי משפט (סי'' רצ"א) ואאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני גניבה (סי'' ח"י) וא"כ ה"נ נקנה הולד למפרע ולא חל קדושת בכור אולם כבר בארתי שם בהגהותי דאינו ראי' מדברי הרא"ש שיהא קונה למפרע עי"ש בדברים נכונים וגם הא אף לדעת המחברים ע"כ שהתוס' והרמב"ן והריטב"א חולקין ע"ז וגם יסוב קושיות רבות על סברא הזאת וקשה לומר שכונת הרמ"א הי' בזה שקונה למפרע להפקיע קדושת בכור: