אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן יב · יד

יג

ומה שהביא מד' המרדכי ורמ"א (סי'' ס"א) באמת מעולם נתקשתי בזה כיון דנתברר אח"כ דהיתה כשרה לא תליא בברירה כנ"ל וע"כ צריך לדחוק דשם לא הי' לישראל עדיין שום קנין ולא משך הגדי או השור וגם ממון לא נתן רק כך הוא המנהג וכיון דלא ברירא בשעת זביחה דתהוי דידי' לא קנה רק אחר הזביחה שוב ראיתי בכנה"ג יו"ד שם שתמה באמת ע"ז והביא דברי ספר דמשק אליעזר שכ' שלא הבין דברי המרדכי ומ"ש הפ"ח מדברי הספרי אין לו אלא בשעת זביחה בלבד לא נזכר בספרי כלל דבעינן שיהי מבורר בשעת זביחה לחיוב ואדרבא קתני מכאן אמרו גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור והמוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל הספרי פ' שופטים הרי דלא ממעט רק מה שהיה בשעת זביחה במציאות דפטור מטעם דהי' אז נכרי ובספק הממע"ה דלא אמרינן שיהי' משפט הכהנים ליקח מ"מ ממעט מאת זובחי הזבח דאין לו אלא בשעת זביחה אם נתחייב בבירור והוא בר חיוב והפרי חדש כתב שם להדיא נמצא שהישראל קונה אותה לאחר שחיטה והמתנות תלוי בשעת זביחה אבל אם יש לו קנין מוחלט למפרע לא שמענו דיהי' פטור ובדברי הספרי הנז' דקתני ספק פטור והממע"ה ולא קתני כמו דקתני במתני' דחולין (דף קל"ד) שהממע"ה יש לדקדק קצת דתרי עניינים הם ספק פטור ואם תפס מהני שהממע"ה כדעת הרמב"ם וראיתי בספר דבי רב שהעיר בזה] וכנראה אם קונה בקנין גמור על תנאי מעכשיו אם ימצא כשרה ולא שייר המוכר הנכרי לעצמו זכות ואם מתה הבהמה מתה ללוקח אם שחטה ונתברר אח"כ שנתקיים המקח חייב במתנות וכמו כן לענין בכור דהוא איסור תורה כיצד נקל להתיר בגיזה ועבודה אם נתברר למפרע שנתקיים המקח ובשעת לידה היתה של ישראל:

ועוד לדבריו דצריך שיהי' מבורר דוקא בשעת לידת הבכור שהוא צאנך א"כ אם מוכר ישראל לנכרי מבכרת על תנאי אם יתקיים התנאי תהי' קנויה לו לנכרי מעכשיו ואם לא יתקיים התנאי לא תהי' קנויה לו ובינתיים ילדה ואח"כ לא קיים הנכרי התנאי נאמר דכיון דבשעת לידה לא הי' מתברר פטורה מבכורה וזה ודאי אינו דכיון דאגלאי מלת' למפרע שלא נתקיים התנאי ונתבטל המקח וקאי ברשות ישראל חייבת בבכורה וכן מבואר להדיא בתשובת רבינו ישראל מברונ"א (סי'' רמ"ד) דהי' תנאי עם הנכרי שיביא המעות ביום ו' והכבשה ילדה בליל ה' ולא הביא המעות ביום ו' וכ' דא"ל הואיל עד חצי יום ו' קיימא בחזקת הנכרי וחשיב יד נכרי באמצע דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דקי"ל כרבא דמכאן ולהבא גובה דה"מ כשהם מתחלה של נכרי מעולם והשכינ' ביד ישראל אבל הכא הוי ממש של ישראל ולא נפק לגמרי מעולם לחזקת הגוי שפיר אמרינן איגלאי מילתא למפרע דהא מודה רבא היכא דאמר מעכשיו דאמרינן איגלאי מילתא למפרע הה"ד בנד"ד עדיף טפי מעכשיו עי"ש עוד הרי אף דבשעת לידה הי' ספק אם קאי בחזקת ישראל מ"מ אמרינן אגלאי מילתא למפרע וא"כ אף להיפוך ג"כ אם מכר גוי לישראל מעכשיו על תנאי ונתקיים התנאי ונקנה למפרע לישראל דחייב בבכורה כיון דאיגלאי מילתא למפרע שהי' אז של ישראל ואין חילוק בין אם הי' מעיקרא ברשות ישראל או להיפך אם קונה מנכרי ואמר מעכשיו על תנאי כשנתקיים התנאי הוי למפרע בחזקת ישראל וכן מבואר להדיא שם בתשובת רי"ב (סי'' רנ"ז) וז"ל והא דצריכין לומר מעכשיו דוקא אולי הי' מעולם כבשים של גוי והשכינם ביד ישראל דלא נפקי מרשות הגוי אלא כי אמר קני מעכשיו אם לא אפדנו לזמן הזה ע"ש ובכמה מקומות מצינו דבמעכשיו הוי כשלו ממש הן לענין גט וקידושין דחלין כמבואר ממתני' דגיטין (דף ע"ג) לא תתייחד עמו דחל הקידושין וכמו שהוכיח משם בס' אבני מילואים (סי'' מ' סק"ט) דמשיג על המל"מ משם וכן לענין קנין יכול למכור לאחר מעכשיו ולא חשיב דבר שלא בא לעולם כמבואר ברמ"א ח"מ (סוף סי'' רי"א) ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני מכירה (סי'' ל"ב) וכ"כ לענין בכורה כשנתברר אח"כ דקנה הישראל למפרע הוי צאנך הברור לך אף שהי' בשעת לידה בספק וכמו כן בנידון דהח"ס כיון דע"י שלא מיחה הנכרי לבטל המקח נתקיים למפרע קיימא בשעת לידה בחזקת ישראל. [ובנידון דתשובת הר"י מברונ"א שם יש לעיין אף דהתנה עם הגוי שיביא המעות ביום ו' בחצי היום ולא הביא מ"מ הי' יכול הישראל לומר הרני כאילו התקבלתי ולמחול על תנאי ושיתחייב מחדש ועיין מ"ש לעיל דיני נדרים (סי'' כ"ג) ואולי שם הי' הישראל מבטל המקח]:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה