אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יב · יב
וכן מיושב באופן זה בהא דעמדו בסנהדרין (דף קי"ב) עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת דכמאן דפליגא דמיא בהמה אסורה דכמאן דלא פליגא דמיא ופיר"שי בעיסה דכל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של איסור הנאה מעורב בה וכן פסק הרמב"ם ומאי מהני דכמאן דפליג דמיא הא קי"ל בדאורייתא א"ב ועיין פרי חדש הלכות עכו"מ וש"א (ספ"ט) ומ"ש בס' מקור חיים (סי'' תמ"ח) לתרץ כבר כתבתי לגמגם ע"ד בהגהותי בדברי חיים ח' יו"ד (סי'' כ"א) ועי"ש מ"ש ליישב ע"פ סברת הפ"ת דלרמב"ם דספקא דאורייתא מה"ת לקולא כשנתערב חד בחד אינו אסור מה"ת אולם לא נראה כן מדברי הפוסקים ולמ"ש אתי שפיר בפשיטות דכמו דיכול להקנות חלקו לאחר את אשר יברר אח"כ לחלקו ושיחול הקנין מעכשיו כן נמי בידי שמים חל האיסור והיינו כשנגמר דינם להריגה ונאסר ממונם חל האיסור מן השתא את אשר יבורר אח"כ לחלקם וזה לא תליא בברירה דחל על דבר המבורר אח"כ שיפול לחלקם זה נאסר מהשתא ובהמה אסורה דבעיסה לא חייל האיסור רק על פלגא משא"כ בבהמה דחייל על בעלי חיים ובע"ח לאו בני חלוקה נינהו ועי"ש חידושי רמ"ה שכתב כן להדיא דבעיסה לא חייל איסורא אלא אפלגא משא"כ בבע"ח ומה"ט משמע דגם בלח בלח שייך לומר כמאן דפליגא דמיא אף דמעורב ונבלל מ"מ כיון דאמרינן התורה לא אסרה רק ממונו לאחר שיתברר חלקם נאסר מהשתא לא איכפת לן במה שהוא עכשיו מעורב וכן משמע מדנקט רק בע"ח דלא שייך כמאן דפליגא כיון דהחיות לא אתפלג ואף אם תאמר דלא נאסר רק מה שיתברר אח"כ שהוא חלקם מ"מ כיון דע"כ חייל מהשתא האיסור והשתא החיות בלתי אפשר להתפלג לכך אסורה אבל בלח בלח ג"כ אמרינן דלא נאסר רק מה שיתברר אח"כ וזה דלא כמ"ש המקו"ח שם ע"פ דרכו:
העולה מן המקובץ דיש מקום לדון דנקנה לו הפרה למפרע אף אם א"ב מ"מ בכה"ג נקנה לו למפרע וחייבת בבכורה דבשעת לידה היתה של ישראל דחל הקנין שיברר לו אח"כ איזה פרה וכיון דהישראל בירר לו את המבכרת מקרי צאנך וחייב בבכורה: