אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יב · יא
ועיין ש"ס מנחות (דף ע"ח) בהשוחט תודה על שמונים חלות פלוגתת חזקיה ור"י וקאמר ר"ז הכל מודים היכא דאמר ליקדשו מ' מתוך פ' קדשו וכתבו התוס' אף דר"י לית לי' ברירה הכא קדשו כל היכא דאיתנהו וכשבא להפריש של תרומה ד' חלות צריך להפריש י"א חלות מכל מין ומין דאי לאו הכי כיון דא"ב דילמא דחולין קא שקיל אולם הרמב"ם (פי"ב מפ"מ) כתב סתם דנוטל מ' והשאר יפדו ויצאו לחולין ותמהו עליו הא א"ב פסקינן בדאורייתא עיין לח"מ (פ"ח מתמידין ומוספין) ולמ"ש יש מקום ליישב דבריו כמו שיכול להקדיש שהשותפות יחול וההקדש יהי' לו החצי שיברר אח"כ מאותו הדבר ולא צריך בזה לברירה כיון דחל עכ"פ שיברר לו יהי' איזה שיהי' ושוב יכול לומר שיהי' חל מעכשיו כיון דלא צריך לומר ברירה שהוברר למפרע שזהו יעלה לחלק ההקדש ממילא חייל מעכשיו ע"ז שיעלה ויבורר אח"כ כמו בית בבתים כן נמי יכול לשחוט התודה ושיתקדשו מ' מתוכם אותם מ' שיבורר אח"כ ולא צריך למימר שזהו הוברר למפרע רק עכ"פ חל שיצטרך לברר אח"כ שוב נתקדשו גם מעכשיו אותן שיבורר אח"כ דכל כלפי שמיא גליא יכול להקדיש גם באופן זה וכמו דמהני הקנין לגבי בית בבתים שיחול גם מהשתא על אותו הבית שיבורר אח"כ כן יכול לעשות ההקדש ג"כ באופן זה שיתקדשו מ' מתוך שמונים שיבורר אח"כ ואותן שיבורר אח"כ יתקדשו מעכשיו ואף דאינו אומר כלל רק יקדשו מ' מתוך פ' וממילא כולן הן בספק. ובכה"ג כתבו התוס' רי"ד קידושין (דף נ"א) דלכ"ע אי אפשר לסמוך על ברירה מ"מ י"ל דרמב"ם חולק ע"ז וסובר כמ"ש תוס' בכורות (דף נ"ה ע"ב) בהא דפריך ליברור חד מנייהו לבהדי כלב דאף דאין ידוע איזהו שכנגד הכלב מ"מ סבר' הש"ס כיון שיש ברירה שיש לדבר להיות תלוי בדעתו דמסתמא כך דעתו מתחלה דאותו שיברר הוא כנגד הכלב וה"נ דכוותה י"ל דכך הי' דעתו שיהי' תלוי בדעתו אותן מ' שיברר אח"כ יתקדשו רק שם כיון דממילא חל האיסור תלוי בברירה דאי אין ברירה לא סמכינן על מה שיברר אח"כ כיון דעכ"פ חל אחד ואולי לא הי' ע"ז ובלתי באפשרות שיחול אחר כך אם לא מהשתא משא"כ בקדושת פיו יכול להקדיש מה שיברר אח"כ וזהו שיברר יחולו מהשת' כנ"ל: