אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן ח

סימן ז

נשאלתי מסופר מומחה פעה"ק ת"ו שמצא בפרשה של תפילין ב' תיבות כפולות ואם ימחוק האחת יהי' מקום פנוי כדי לכתוב ט' יודי"ן של אותו כתב ויהי' שיעור סתומה אם יש לסמוך על מה שהעתיק רבינו הגדול מרן עקיבא איגר ז"ל בגליון יו"ד סי'' ער"ה) בש"ך (ס"ק א') וז"ל לענ"ד יש תקנה לקדור קצת ממקום הפנוי שיהי' המקום נקוב עיין בגן המלך (אות ג'):

והשבתי דהדבר פלא שהגאון ז"ל איחר ולא העתיק דברי הגן המלך באו"ח (סי'' ל"ב). ובאמת בגן המלך הי' שאלתו בתפילין שנשאר מקום חלול מג' אותיות וכ' להכשיר מב' טעמים חדא שכבר נהגו שלא לחוש לשיעוריה דר"ת ועוד אם ההפסק הוא בשביל נקב של הריוח שבנתים אינו ראוי לכתיבה ליכא למיחש ליה כלל עכ"ל ואם הגרע"א ז"ל דן מדבריו דליכא למיחש כלל אף בשיעור הפסק ט' אותיו' היה לו להעתיק דין חדש הלזה במקומו בתפילין ובפרט כנראה מדברי רדב"ז וכנה"ג או"ח (סי'' ל"ב) מובא שם במג"א (ס"ק ל"ג) דלא ס"ל דהפסק ריוח בשיעור פתוחה בנקבים דלא יפסול בשביל זה דהא הרדב"ז דן דאם ימחקנה תיבה אחת יתירה אין לחוש לר"ת ואין למשוך האות שלפניה כגון ה"א או קו"ף דהוי שלא כסדרן והיינו דאם יניח רגל הה"א או הקו"ף במקומו יבא אח"כ אחר שימשוך באמצע וסובר רדב"ז דפסול בשביל זה ואם נגרור הרגל ויכתבנו בסוף יהי' שלא כסדרן: והכנה"ג סובר דכשר אף אם נשאר הרגל במקומו וחש לדעת ר"ת וטוב בעיניו יותר למשוך הגג והמג"א כתב דאם היה חלק כמו ט' אותיות דכשיגררנה יהי' פרשה ויפסל לכן כ' דמותר למשוך הה' אע"פ שלא יהיה הרגל בסופו עיי"ש ובאמת זה קולא גדולה להקל בתמונת האותיו' והיה להם לדון שינקוב מקום החלול אי ס"ל דמקום פנוי לא נחשב להבדל פרשה אלא ודאי דלא ניחא להו בזה וגם בספר פ"מ במשבצות שם (ס"ק כ"ו) כ' גם יש לשאול אם הניח חלק ט' אותיות ואכלוה עכברים או תולעה מקום החלק ואין שם חלק כלל אם כשר בכה"ג אי לאו וכתב דלא מצא גילוי לדין זה ואם נאמר דמקום נקוב אינו פוסל במקום דלא צריך להיות סתומה כדעת הגו"ר א"כ ע"כ במקום דצריך להיות ריוח ט' אותיות אינו עולה אף אם יש בו נקבים קצת כ"ש אם לא נשאר קלף כלל. וכנראה דאם נשאר קלף חלק רק שיש קצת נקבים פשיטא לי' דכשר רק אם לא נשאר כלל קלף מספקא ליה עכ"פ כנראה מדעתם בתפילין אין לסמוך על זה:

עוד מצאתי בתשב"ץ ח"א (סי'' קמ"ט) דשם האריך שיכול לתקן לקדור וידבק במקום הנקב מעט גויל בדבק ויכתוב עליו אות החסרה כמנהג הסופרים או יניחנו נקוב ואות החסרה יתלנה בין השיטין ואף על פי שמקום הנקב נשאר פנוי מה בכך והלא אם לא הי' נקוב ונשאר חלק אין ס"ת נפסל בכך כיון שאין שם שיעור פרשה וכן נהגו הסופרים להניח מקום פנוי בסוף שיטה כשהתיבה היא גדולה ומתחילין בשיטה שניה עכ"ל. הרי מבואר דדוקא השיעור שאינו פוסל אם לא הי' נקוב ונשאר חלק בזה גם נקב אינו פוסל אבל בשיעור פרשה דאם לא היה נקוב ונשאר חלק דנפסל בכך כן נמי אף מקום הנקוב פוסל וכן יש להוכיח קצת מדעת הרמב"ם שכתב (פ"ח מס"ת) אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתותה או שהפסי'ק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה הרי זה פסול ואין לו תקנה וכבר עמד ע"ד הרשב"א והריב"ש (סי'' ז') דלמה אין תיקון ע"י גרירה או תליה וכ' דלא הותר אלא בחסי'רו' ויתירות אבל למחוק אותיות שכבר נכתבו כתיקון ולחזור ולכותבן על המחק או לתלות זה לא שמענו עי"ש בריב"ש ובעל הח"ס (סי'' רס"א) הוסי'ף דהטעם דהוי כמו הורדה מקדושה דמעיקרא נכתבו האותיות על הקלף ובתוך השיטה ועתה על הגרר או לתלות וגם מטעם קדושת הקלף עצמו עי"ש ועדיין יקשה אמאי בהניח פנוי במקום שאין פרשה פסול ואין לו תקנה הא יכול לנקוב המקום פנוי או לקדור ולחתוך כל המקום אלא ודאי דזה לא מכשיר שלא יהי' ריוח כיון דסוף סוף שיעור פרשה פנוי אף שאינו ראוי לכתוב עליו ויש לומר דאף לדידן דנהגו ע"פ דברי הרשב"א דמתקנים מ"מ בכה"ג לחתוך ולהכשיר עי"ז י"ל דאסור ולכן נראה דמרן רבינו עקיבא איגר ז"ל לא סמך ע"ז להקל רק בס"ת דליכא חשש דאורייתא כ"כ רק בקיום המצוה דכתבו לכם אבל הקריאה לכ"ע ליכא חשש דאורייתא רק מדרבנן ואף קריאת פרשת זכור אינו מן התורה לקרוא דוקא הפרשה בס"ת כשרה ועיין הגרא"ו ז"ל או"ח (סי'' קמ"ג) אבל לענין תפילין לא הזכיר דבר זה כלל כי גם לא ידענו אם פשיטא ליה לבעל גן המלך להתיר לנקוב אף במקום תשעה אותיות ואף אם פשיטא ליה מ"מ כנראה המג"א והפ"מ לא רצו להקל בזה ובפרט שכן כמעט מבואר בתשב"ץ לפסול בכה"ג א"כ בתפילין אף אם הוי רק ספק הוי ספק תורה ולחומרא ולכן גם בס"ת לענ"ד אין לסמוך להקל:

ועיין רדב"ז (ח"ה ש"א קפ"ה) שנשאל ביש שיעור מקום פנוי כשיעור פרשה אם יש תקנה בלי שיסולק היריעה והשיב דאין לו תקנ' מבואר דלא עלה ע"ד להכשיר לחתוך ושישאר אויר פנוי גם ראיתי בס' הלכות קטנות (ח"ב סי'' מ"ט) בתפילין שנמצא בהם קידור והי' אויר בין תיבה לתיבה שיעור ששה או שבעה אותיות וכתב דמצינו בסוכה שאויר פסול חמור מסכך פסול דאינו פוסל אלא בארבעה ואויר פוסל בג' והכא שאם היה שם קלף היה פסול בג' אותיות כגון אשר או ט' יודין משום פרשה סתומה כ"ש שבנקב פסול בז' אותיות עכ"ל ואף כי אינו ראיה דאין למדין מהלכה למשה מסי'ני דשם הוא הלכה לממ"ס דאויר פוסל מ"מ חזינן לדעתו דאויר פוסל יותר מאם היה שם קלף ע"כ לענ"ד אין להקל:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה