אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן ז
נשאלתי מכבוד ידידי הרבני המופלג הותיק מו"ה מאיר נ"י סופר מובהק בק"ק קאנין בהיותי בחו"ל בדבר הסופר שטעה במקום שהי' צריך לכתוב הנטפל לשם אלקיהם וכתב במקום הם כם וכבוד ש"ב וגיסי' הגאון אב"ד דשם נ"י דעתו הגדולה לעשות מן הכ' ה' או על צד היותר לקלוף הכ' לבד כי מה שראוי לשם הוא קודש אולם לא רצה לעשות מעשה בטרם שישאל אותי אולי אמצא תיקון מבורר יותר ומעלתו נ"י כתב לי את כל הערותיו בזה כשאלת חכם חצי תשובה בצדו ושיחר את פני להחיש תשובתי אליו ואמלא רצונו רק בקיצור מילין כי לפי העת והזמן טרדותי מרובים ד' יענגני בנופש.
תשובה. הנה שפה אחת בספרי האחרונים הא דהנטפלים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשוהו השם הוא רק איסור דרבנן כמבואר בטו"ז ומהר"מ לובלין ומ"ב ועבודת הגרשוני וכן כתב בפשיטות בנו"ב מהד"ק (סי'' ע"ו) בלעדי מדברי הלבוש נראה דהוי דאורייתא וכסברת החתם סופר ואף דמתחלה הי' דעתו ג"כ דלא הוי רק דרבנן כנראה מדבריו שבסוף ימיו נתישב בדעתו הרחבה לומר דהוי דאוריתא כמבואר בדבריו (סי'' רס"ג) שזה סוף דעתו ומה שכ' (סי'' ר"ס) דל"ה רק דרבנן זה כתב זמן רב קודם לכן. וכבר ישב על מדוכה זאת הגאון בעל תשובת פני ארי' לדון דכמו דהנטפל לע"ז צריך לאבד כ"כ האיסור דלא תעשון כן י"ל דחייב על הנטפל מה"ת בלאו אולם כתב א"כ מה לי בין נטפל לפניו או לאחריו ולכאורה עלה ע"ד לומר דהא דפליגי חכמים ואחרים מס' שבועות (דף ל"ה) בנטפל לאחריו היינו לצורך תיקון דלאו דרך השחתה הוא ולא הוי רק איסור דרבנן בזה סברו האחרים דמאחריו אסור דכבר קדשוהו השם אבל דרך השחתה ח"ו לכ"ע אסור מדאורייתא אף בלפניו מטעמיהו דלבוש והח"ס. אולם מכל הפוסקים מבואר להיפך:
ולענ"ד מדברי הריטב"א מס' שבועות שם משמע דלא אתינן עלה מטעם דרש דאת להיות איסור מחיקה דלאחריו מדאורייתא דכתב וז"ל והלכתא כאחרים בלפניו אפילו האחרים מודים שנמחק ונראין דבריו דנמחק אפילו שנכתב כל השם דאי קודם לכן אפי' א מאלקיכם נמי ואין לומר כיון שנכתב כל השם קדשוהו שמים לשלפניו דלא מיקרי קדשוהו שמים אלא כשקדשוהו בשעת כתיבה שכבר היה נכתב השם ונראה דגירסת הספרים היה לפני הריטב"א לא כמו"ש לפננו שכבר קדשוהו השם אלא קדשוהו שמים] מבואר מדבריו דעיקר הטעם דכבר קדשוהו שמים דכבר נכתב השם לפניו היינו לפני הנטפלים אבל בשלפניו כיון דבשעת כתיבה לא קדשוהו שמים אף שנכתב השם אח"כ כיון דלא קדשוהו בשעת כתיב' שוב ל"ח עליו קדושת הנטפל. ואף דבשם עצמו אם כ' אות הראשון מן השם אף דקדשהו מ"מ מותר למחוק ואם גמר אח"כ השם שוב חייב אף אם לא מחק אלא אות הראשון זה דוקא בשם עצמו דע"י צירוף אותיות חל בעצמו קדושת השם אבל בהנטפל דהוא בעצמו חול רק דקדשוהו שמים ע"י השם צריך דוקא להיות שקדשוהו שמים בשעת כתיבה ואם לא נתקדשו ע"י השם בשעת כתיבה שוב לא חל עליו קדושת שמים ולפי"ז נראה דאם כתב הנטפל דלאחריו בטרם שכ' השם דלפניו השייך לו כגון אם כתב נ ו והניח פנוי לפניו ואח"כ לחבר אל הנ"ו השם דכשר למיעבד הכי למה דידענו הסוגיא דעלמא דלא בעינן לכתוב השם דוקא כסדרן, ולדעת רבינו מרן עקיבא איגר ז"ל אף דדעת הזוה"ק דבעינן כסדרן הוא רק בשם הוי"ה ב"ה ומכ"ש נטפלין ודאי לא בעינן כסדרן בכה"ג לא נתקדשו הנטפלים כיון דבשעת כתיבתן לא קדשינהו השם דעדיין לא נכתב ויש להנטפלים האלה הדין כמו בהנטפלים דלפני השם דלא נתקדשו ע"י השם דלאחריו כן נמי אף בלאחריו כיון דקודם שכתב השם לא נחית עליהם קדושה בשעת כתיבה לא חל אח"כ כן נראה מדברי הריטב"א הנז' ולפ"ז מוכח דאין צריך לקדש הנטפלים רק דממילא קדשם השם אם נכתב קודם הנטפל השם דהמחובר לטהור טהור וקדוש מקרי דאל"כ רק דנאמר דצריך שיקדש בפה או במחשבה להנטפל הי' הנטפל חמור מן העיקר דעיקר השם לא בעינן שיכתוב כסדרן והנטפלים אלו היה החיוב דוקא לכתוב כסדרן שיכתוב דוקא הנטפלים אחר שיכתוב השם וזה לא מצינו אלא ודאי דא"צ לקדש הנטפלים רק ממילא נתקדשו אם נכתב השם מקודם נתקדשו לענין זה שלא יהי' רשאי למחקן ויבואר עוד לפנינו הדרן לדברינו דנראה דקדושת הנטפלים שקדשום השם הוא כשכבר נכתב השם דצריך שיתקדשו דוקא בשעת כתיבה מזה מבואר דלא תליא פלוגתתן אם דרשינן את או לא כמו שכתב הח"ס דאם מן את מרבינן להנטפלים מה לי אם בשעת כתיבה קדשינהו השם או לא אטו בע"ז הנטפלים אליהם הנעשה בטרם שעשה הגוף לע"ז לא יהי' החיוב לאבד זה ודאי לא ניתן להאמר א"ו דהוא רק מדרבנן וכמ"ש כל האחרונים.
והנה הגאון השואל בנו"ב שם כתב דתליא במחלוקת אם צירוף דאורייתא או דרבנן ואנן קי"ל דצירוף הוא מדרבנן כמו שכתב הרמב"ם (פי"ב מאה"ט) והנו"ב שם כתב דאם היה מטעם צירוף אפי' הנטפלים לפני השם ג"כ יהי' עליהם קדושת השם ולהמבואר מדברי ריטב"א הנז' יש מקום לדברי הגאון השואל אולם יש לי בזה מקום עיון מכבר בדברי הרמב"ם הלכות פסמה"ק (פי"א) הביא בעיית הש"ס מנחות (דף י"ד) מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא או דרבנן ועי"ש ברש"י דאי מדרבנן לא היה לקולא לענין קמיצה ולמ"ש הרמב"ם הלכו' אה"ט דצירוף כלי לא הוי רק מעלה מדרבנן ובכ"מ שם כתב דסמך א"ע על הסוגיא דחגיגה (דף כ"ג) א"כ לא הוי לקולא לענין קומץ ואמאי כתב שם ואם הקטיר הורצה ואכ"מ בזה וגם קשה לדמות ולערב בדברים שלא שערו הראשונים וננקוט דלא הוי רק מדרבנן בכ"ז כתב העה"ג דאין לחלק בין אותיות שרשיות של השם לבין הנטפלים ואוסר אף לגרור ע"מ לתקן מדכתב הרמב"ם וכל הנטפל לשם מלאחריו כו' אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של השם מפני שהשם מקדישם. הרי שכתב שלא לענין מחיקה בלבד ה"ה כשאר אותיות של השם כי כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכ' דאם כתב הנטפלים לשם אף דאין כאן מקומן מ"מ כיון שנוכל לקרוא השם עם הנטפל הזה ומצינו כן במקומות אחרים בתוה"ק ג"כ ממילא קדושת השם עליהם אולם מה שאין לו שייכות ופירוש כלל אין השם מקדישן וכן שפה אחת בפה כל האחרונים דאף דנכתב בטעות נתקדשו אם יש לו שייכות במקום אחר בתה"ק. עד שזכינו לספר בני יונה שהעיר בזה לומר לדמות להקדש טעות ובכ"ז לא העלה דבר ברור להתיר למחוק והניח בצ"ע למעשה וכן כשנשאל ע"ז הלכה למעשה כתב בתשובת מעיל צדקה אבל לא מלאני לבי עד כי יסכימו עמי מורי הדור ועיין שם (סי'' נ"ה) ולא ראיתי מי שהקיל בהלכה למעשה זולתי בספר פני אריה הרחיב הדיבור בזה לדמות לכלי שרת דאינו מקדשין אלא לדעתן ובתשובת ברית אברהם לא דן הלכה למעשה בזה וח"ס זצ"ל כתב דאולי דומה זה למזבח הפנימי דמקדש אפי' מה שאינו ראוי [וראיתי שם בפני אריה שכתב דלא אתפרש במה פליגי אם כלי שרת מקדשין שלא מדעת או לא וכתב מר סבר כל שנותן בסתם סתמא לשמן קאי ר"ל לשם שיתקדשו מן הכלי ואין ה"נ אם התנה בפירוש שלא יתקדשו אין מקדישן ולא נראה כן מכמה מקומות רק למ"ד דמקדש שלא מדעת אף אם התנה בפירוש שלא יתקדשו מקדשן ועיין רש"י סוכה (דף מ"ט ע"ב) שכתב אפילו אינו רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת ואין לחלק בין אם התנה שאינו רוצה שיתקדשו עד למחר לבין אם אמר דלא יתקדשו כלל וכן משמע ממס' מנחות דמתקדש אף שלא לרצונו] ובאמת קשה מאד לדמות זה לזה ובפרט למ"ש דנראה מגרסת ריטב"א בש"ס שכבר קדשוהו שמים אולי הכונה הואיל דנמצא בתורתינו הקדושה נטפלים כאלה זכו האותיות האלה באם יש להם שייכות ופירוש אף שאינם ראויים להיות במקום זה:
וראיתי בתשובת מהרי"ל (סי'' קצ"ב) שכתב זכר לדבר שאין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם ואעתיק למעלתו כל דבריו אולי לא יש בידו שם וגם כי יקרים המה דבריו שם וז"ל להשיב להשואל ונוקדת השם על הטעות וכן נגינותיו בטעות אפי' ניקוד הטעמים כהוגן מותר למחקו דהוי כמו פירוש וניתן למרע"ה בע"פ אע"ג דילפינן מנייהו טובא הוי כמפרש פירוש בעלמא ולשון חז"ל מניין למוחק את השם ומ"ש שהם כמו נשמה לאותיות אי בתר קבלה אזלת א"כ כל התורה אסור למחוק דכל תיבה ואות ותג וניקוד ונגינה רומז למה שהשמות הקדושים רומזים וכל התורה יוצאה משם המיוחד כו' שהוא מקור לכל וכ"ש הכינויים שהתירו רז"ל אלא אין לך להוסי'ף על מה שאמרו חכמים אותיות השם וטעמא דהוא דבר נגלה ומפורסם וקרינן ביה לא תעשון כן כו' ועיקר שאילתא דידך כל שנוקד בטעות נראה דכל כה"ג אפי' אות דאחריו נמחק דהכי תניא מס' סופרים הכותב את השם וכתב יהודה עושה דלי"ת ה"א ומוחק את הה' האחרון משמע לכאורה כסדר קתני לאחר התיקון מוחק הה"א ותו תני התם היה צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יו"ד ולא כתב בו דלי"ת מוחקו וכותב את השם הרי שהותר בו למחוק כל השם כשנכתב בכונת יו"ד מיהו שמא יש לחלק דבמלתא דידך נכתב השם בקדושה אלא שהנקודה והנגינ' בטעות מ"מ נראה דאפילו הכי אינו מקדש אלא שלא בטעות כדמשמע רישא דעושה ד' ה' זכר לדבר אין מזבח וכלי שרת מקדשין אלא הראוי להם וכל כה"ג נימא דמודו אחרים לת"ק דהקדש טעות אינו הקדש עכ"ל והנה מדבריו נלמוד לכאורה דאף הנכתב לאחריו בטרם שכתב השם ג"כ נתקדש אם ראוי אליו דלא כמו שהוצאתי לעיל מדברי הריטב"א דאל"כ מה ראיה מן עושה דלי"ת ה"א ומוחק הה"א האחרון הא לא נתקדש בשעת כתיבה ורק אח"כ כשיעשה מד' ה' נשלם השם והה' האחרונה כבר נכתב אלא ודאי דסובר דגם אח"כ נתקדש אי לאו דאינו ראוי לו גם משמע מדבריו מדאינו כותב רבותא יותר דאף הנכתב בטעות שיש לו פירוש וראוי לחברו במקום אחר בשם הכתוב בתורה מ"מ אם נכתב בטעות שלא במקומו אינו מקדש משמע קצת דלא רצה להחליט רק במה שמצא ראי' ממס' סופרים והך דמזבח וכלי שרת אין מקדשין אלא הראוי להם לא כ' רק זכר לדבר לא לראיה ברורה ומשמע דסובר כדעת הסוברים דאף הנכתב בטעות מ"מ כבר קדשוהו שמים ואפשר דלא השיב רק בנידון הנשאל עליו [הלום ראיתי בלבוש יו"ד (סוף סי'' רע"ו) שכ' הא דמוחק הה' שהרי לא קדש אותה הה' אלא הד' אותיות הראשונות ומשמע אם קדש אות הה' היה אסור למחוק אף דאין לה שייכות לזה הוי כמקדש שאינו ראוי כיון שכתב קודם לכן הד' וכן יש להוכיח מדברי מהרי"ל ואולי סובר דאם היה כונתו לקדש הה' האחרונה לצורך השם ויש מקום לצרף אם ימחוק הד' ולהמשיך מעט גם הה' באופן שיהי' לה חיבור גם בשביל זה נתקדשו. שוב ראיתי בגליון רבינו עקיבא איגר ז"ל שם ביו"ד שהשיג על הלבוש ויש עוד לעיין בזה]:
והנה השואל הביא דברי הגאון בח"ס (סי'' רע"ד) שכתב הרוצה לסמוך על הגאון בעל כנפי יונה יסמוך ולדידיה כ' מ' נמחק משמע עכ"פ מש"ס דאותיות הנטפלים לשם מלאחריו צריכים להתקדש דאלת"ה אפי' שם בעצמו שלא נתקדש מותר למחקו אלא ע"כ צריכים להתקדש אלא שממילא נתקדשו ע"י שקדשם השם אבל עכ"פ אם נכתב שלא בקדושה פסול וכיון שנכתב בטעות לא קדשוהו שם ומש"ה נתיר למחוק הכ' ממילא המ' שלאחריו אינו קדוש ומה יועיל מחיקת הכ"ף ולהניח המ' ומסתפק אם צריך לקדש את הנטפל בפה כמו בשם או אין צריך עכ"ד החכם השואל ואני לא ראיתי שיהי' חיוב וצורך לקדש הנטפל רק ממילא השם מקדשן ובטו"ז (סי'' רע"ד) הביא דברי הסמ"ג שיאמר עוד כל אזכרות שבו לשם קדושת השם וכ' דכן נכון דשמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו ואם הי' צריך לקדש גם להנטפלים היה מהראוי שיאמר בפירוש כל האזכרות והנטפלים ודוחק גדול לומר דכונתו להשייך להשם ג"כ אלא ודאי דא"צ. ובש"ע (סי'' רע"ו) כתב דצריך לקדש בשעת כתיבת השם ולא מהני מה שאמר מקודם ועיין אלי' רבא (סי'' ל"ב ס"ק ל"ו) וכבר האריך בזה בתשובת דבר שמואל (סי'' ע"ו) וכ' דכונת הסמ"ג וספר התרומה והאזכרות לשם קדושה בהגיע עת הכתיבה לכל אחד ואחד מהן וכ' שם דלא ידע אם הוא מהלכה למשה מסי'ני לקדש השם או דרבנן והביא משם המבי"ט בקרית ספר דלא הוי רק משום זה אלי ואנוהו מדרבנן [וכבר ראיתי למי שכתב להוכיח דכתיבת האזכרות לשמן הוא מן התורה מהך דגיטין ( דף נ"ה) כל ס"ת שלא נכתבו בו האזכרות לשמן אינו שוה כלום ואם ל"ה רק מדרבנן א"כ שוה הרבה דמדאורייתא כשר וקיים בו מצות כתבו לכם ושוה הרבה למי שרוצה לקיים מצוה זו מדאורייתא ודחיתי ראיה הזאת דהא מבואר בתוספות מס' סוכה (דף ג') ד"ה דאמר באם נחסר להמצוה אף תנאי דרמו רבנן עליה לעשות לא קיים המצוה מה"ת ועיין יש"ש גיטין (פ"ה סי'' ט"ו) דאף ללמוד מתוכו אסור וקשה עליו שלא הביא דברי המרדכי המובא ברמ"א יו"ד (סוף סי'' רפ"א) דחייב לשלם כשכר חומש ועי"ש בטורי זהב ומדבריו משמע דסובר דפסול מן התורה מדמדמה לספק טריפה דחיישינן לתקלה ועי"ש בנקודות הכסף ואי לא הוי רק פסול מדרבנן ל"ה חיישינן בזה לתקלה ואולי למ"ש דא"י בו בכה"ג אף המצוה מה"ת חיישינן לתקלה ומ"ש הטו"ז (ס"ק א') מה שהרמב"ם (פ"י מס"ת) כ' נמצא למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פסול ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ס"ת דלא קאי אכתבו אפיקורוס זה דבר ברור דהא אם כתבו אפיקורוס ישראל כ' הרמב"ם להדיא (פ"ו מיסה"ת ה"ח) דשורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים כו' ומצוה לשרפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסי'ם ולא למעשיהם עכ"ל א"כ ודאי לא כייל הכל בחדא מחתא ומה"ט שמעתי שאסרו גדולי הדור ללמוד אף מהבא בדפוס ספרי תנ"ך על ידם ושלא להניח שם למעשיהם ואם אף בס"ת שלא שינו בהם שום דבר מצוה לשרוף עם האזכרות ק"ו בן בנו של ק"ו שאסור להניח אף להשתמש בספריהם ושהם תשמשי ע"ז ועיין ש"ע יו"ד (סי'' קל"ט סי'"ד) והמעיין בספר חסי'דים (סי'' רמ"ט) יראה שכ' ואפי' לחתכו חתיכות ליהנות בהם אינו ראוי כי ראויים לישרף ועיין עוד שם (סי'' תכ"ט) ומן הדין ע"ז של נכרי רשאים ליהנות ממנה אחר שביטל' אבל הנך ספרי הפסולים הנמצאים בידי משומדי אפקורסי' ישראל הוי כע"ז של ישראל ואף המשמשין בזכה בהם ישראל אין להם ביטול כמבואר ש"ך (סי'' קמ"ו) ובר"ן סוכה מסתפק בזה עי"ש ועכ"פ לשמש בהם לצור בהם איזה דבר מהראוי לאסור רק לקיים בהם המצוה לשרוף אותם ורע המעשה שראיתי יושבי חנויות מונח לפניהם הגליונות הזדונו' וכורכין בהן סחורתם ואני כשראיתי גערתי בהן והרבה יש לדבר בזה ואכ"מ] והדבר שמואל הוציא מדברי הרמב"ם דצריך לקדש מן התורה ואחריו האריך בזה בתשובת מים רבים מ"מ מדלא הזכירו דצריך שיאמר שיכתוב הנטפלים לשם קדושה משמע דאין צריך לקדשן. ובפני אריה כ' בפשיטות דצריך שיכוין שיתקדשו ע"י השם הטפלים לו ואם לא נתכוין אין בהם קדושה ומותר למחקן וכ' שלא מצינו בכה"ג שיחול עליהן שום קדושה אם לא ע"י כונת אדם שמכוין עצמו להקדישו וע"כ צריך להיות נכתב לשם כך דלא עדיפי משם עצמו אבל לא נהירא כי כפי זכרוני הדל לא ראיתי שום רמז בהפוסקים שיזכירו זאת שיהא צריך לקדש הנטפלי' ומדברי האחרונים בפרט בעה"ג שכתב לתקן מבואר דאף דהי' הכונה להנטפלים לטפלם שלא כראוי ונתכוון לכתוב לאות אחר א"כ למה אינו גורר כיון שנתכוין להדיא לאות אחר:
ולדעתי העני' כל מה שנוכל לקבל מן אות הנטפל להשם בטעות נתקדש ע"י השם והטיב מעלתו ידידי נ"י לראות בדברי הר"י הלוי המובא במג"א (סי'' ל"ב) בך' פשוטה שכ' גג הרחב ונטפל להשם דיגרור רק הגג הנראה כרי"ש וישאר הרגל [ומ"ש דמזה ראיה למ"ש הסופר בקבלתו שבתשובת ח"ס לא כן הוא ודאי לדעת כולם הסוברים דאף הנטפל בטוזות נתקדש כיון שראוי להיות במ"א גם הגאון בח"ס מודה דמהני ומה שנוכל להניח בקדושתו טוב יותר כמבוא' זה בכמה מקומות בספרו היקר רק שכתב לדעת הסוברים דמה שנתקדשו בטעות מותר למחוק לא נוכל לאחוז החבל בתרי ראשים כמבואר בדבריו:
ומ"ש ידידי נ"י דהר"י הלוי איירי שקודם כתיבת שיטה האחרונה הי' יכול למשוך הרגל כפלים כגג וא"כ כבר נתקדש הרגל באמת כן עלה ע"ד הגאון מו"ה זלמן מרגליות ז"ל ביד אפרים שם בהגהותיו על המג"א וכתב שאח"כ ראה בגוף הספר שכתב בפירוש שלא היה יכול למשוך הרגל א"כ מבואר דאף חצי אות שנוכל לקבל כבר נתקדש אך י"ל שם היה עכ"פ בדעת הסופר לקדש הך' רק שטעה ושגג בדבר שלא כתב הך' כתיקונו דמהיכי תיתי דנחזיק ריעותא שכונתו היה על ר' אבל היכא דטעה וכיון לכתוב כ' במקום ה' י"ל דאם לא נתקדש מצד שאינו ראוי לו אף מקצת לא נתקדש אולם כבר כתבנו דמנ"ל לומר שצריך דעת להתקדש די"ל כל מה שכותב ויש להשם צורך בו קדשו השם וכמו אם כותב נ"ו לטופלם להשם אם הי' נשאר הנ' לבדה אינו שייך להשם בלי צירוף ו' וכבר כתבנו מדברי הריטב"א דמה שלא נתקד' בשעת כתיבה לא קדשו השם אח"כ א"כ איך יתקדש לאסור למחוק אף לאחר שנכתב הו' אלא ודאי כיון דמ"מ ראוי הנון אל השם לאחר שיכתוב הו' נתקדש מיד כן נמי כל חלק מן האות הראוי לקבל ממנו להיות מחובר לטהור קדשו השם ולא איכפת לן במה דכונתו הי' בטעות.
ומ"ש מעלתו נ"י ראיה לדעת הגאון מופת הדור מוהרמ"ס ז"ל מדברי המל"מ (פ"ג מפסה"מ) שהוציא מסוגיא דסוכה (דף מ"ט) דאף דכ"ש מקדשים כל דבר הראוי להם מ"מ כתב כל דבר שיש לו שיעור ונתן יותר מכשיעור לא נתקדש כלל וכ"כ בנידון דידן הוי כנותן יותר מכשיעור דמן כ' הי' יכול לעשות ה' ומה שמשך בחלק התחתון היה יותר מכשיעור אלו דבריו לא כן אנכי עמדי דבאמת הדבר תמוה למה השמיט הרמב"ם דין זה ולא הזכירו תוך התנאים שהותנה שיקדש הכלי שרת וראיתי שכבר עמד ע"ז בס' יד דוד ונראה דהא התוס' שם הקשו דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן ואמאי קאמר ואי מייתי במקודשת איפסלו להו בלינה ואף דאח"כ בלילה לאו מחוסר זמן הוא מ"מ הוי כאילו מלאו קוף כמו גבי לחם הפנים מס' מנחות (דף ק') וכתבו דלא בעינן כהן בבגדי כהונה במילוי וכ"כ התוס' שם במנחות א"כ י"ל דוקא בנותן מים בערב שבת בכלי שרת דאז לא נתקדשו ובלילה כשיקדש הכלי שרת אז יש בו יותר מכשיעור אז אינו מקדש כלל אבל אם נותן בכלי שרת בזמנו קמא קמא דבא אל תוך הכלי נתקדש ולא נפקא הקדושה במה שמוסי'ף אח"כ ליותר מן השיעור וגם שם הא כתבו התוס' כיון דכלי שרת אין מקדשין שלא במקומו אלא בפנים א"כ נייתי במקודשת ולא יכניסנו לעזרה עד למחר כדי שלא יפסלו בלינה ותירצו דמה יועיל עי"ש וא"כ בטעה דממילא לא נתקדש עד שיבא בפנים ואז כיון שיש בו יותר מכשיעור לכן אינו מקדש אבל היכא דנתקדש מיד כשבא אל הכלי לא נפקע הקדושה בשביל שמוסי'ף אח"כ על השיעור א"כ כמו כן בנטפל להשם אף שנתן אח"כ אל האות יותר מכשיעור מ"מ כיון שהיה כוונתו לטפל אל השם כבר נתקדש בטרם שיגמור האות כולו כמו שכתבתי לעיל דמה שיש להשם צורך אליו נתקדש ואף שהוסי'ף אח"כ על השיעור לא נפקע הקדושה וזכר לדבר ממה שהקשו שם תוס' על ר"י דסובר דכלי שרת אין מקדשין שלא מדעת ובמנחות (דף ע"ב) גבי תודה שנשחטה על שמונים חלות קאמר ר"פ דכ"ע כלי שרת מקדשין שלא מדעת ופליגי בסכין וכ' התוס' שאני תודה שמקדש מתוך שמנים מדעת מקדש נמי שלא מדעת והכונה כיון דמ"מ נכלל בתוך שמונים ארבעים דבכלל פ' יש מ' אף דכונתו היה שיתקדשו שמונים ולקרבן גדול מ"מ מקדיש הכלי שרת הראוי אליו ועיין היטב ברש"י מנחות שם חזינן אף דר"י סובר בעלמא כלי שרת אינו מקדש מ"מ היכא דכונתו היה לקדש אף דהיה בפסול לקרבן גדול מ"מ הכלי שרת מושכין אלי' ארבעים מתוך שמונים וה"נ דכוותה כיון דכונתו הי' לטפלו אל השם אף דכונתו היה על כ' מ"מ מה שיש להשם צורך אליו נתקדש ואף דהרמב"ם פוסק כר"י דלא קידש ארבעים מתוך שמונים י"ל משום דא"ל תוך וכלשון הראשון דר"פ שם ואף דלמ"ד דר"פ מנחות כ"ע סברי כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת והכא בסכין פליגי אם אלימא מכלי שרת א"כ יש לומר אף אם מכוין לקדש שמונים לא חל על מ"ם ובמל"מ (פי"ב מפס"מ) הביא דהרשב"א פוסק כחזקיה דקדשו וי"ל דמה"ט אף דאין מקדשין אלא מדעת הכא עדיף א"כ יש לומר בנידון דידן ג"כ דמה שהיה בטעות לא נתקדש ומה שיש בו צורך אל השם נתקדש ויש אריכות דברים בזה:
וכ"ז אני כותב לחיבת הקדש מעט מהרבה אשר יש לדבר וגם את זאת אני כותב וצריך אני להפסי'ק בין הפרקים מרוב טרדותי העוטרים אותי מכל צד ובודאי הרוצה לסמוך על דעת הכנפי יונה והפני אריה יכול אף לאחוז החבל בתרי ראשין ולהניח מה שנתקדש אולם קשה להורות דבר ברור נגד כל האחרונים ולנגוע אף באפס קצהו מן קדושת הנטפלים אחרי שאביר הרועים בעל הנו"ב שם כשנשאל ממנו כזאת לא העלה להתיר וגם האחרון בזמן הדרת הגאונים עמוד התורה והוראה מו"ה משה סופר זיע"א אשר החמיר מאד בזה בזקנותו ואף לקלוף לא רצה להורות רק מדוחק והרוצה להורות בזה בכל צד שיבחר ימצא לו חברים:
ומ"ש מעלתו בנידון הנשאל בח"ס (סי'' ר"ס) תיקון יותר מבואר ומרויח לתלות הכ' ולעשות מנ"ו מ' סתומה וציין לעיין בנחלת אריאל הספר הזה אינו תחת ידי אפס הגאון השואל שבנו"ב שם הביא דבריו וכתב שדבריו אינם ברורים לו ובאמת הב"ח החמיר מאד שלא לתלות אף בהנטפלים וכתב וז"ל והיתי מורה שלא לתלותו אלא לסלק כל היריעה ולגונזה ע"ש באורך ועי' בהגהות מל"מ (פ"א מתפילין) שכ' שלא מצא בב"ש ובאמת מבואר כן לפנינו בסוף הספ'. וגם נתן טעות להמעיינים שכתב ובתשובת הב"ח ראיתי שמחלק בין מחיקה לתליה והב"ח לכתחלה אוסר ומצריך גניזה. עוד יש דרכים בהנטפלים להסוברים דאינם נמחקים רק מדרבנן לגרור ע"י קטן דלדעת הרשב"א והר"ן איסור דרבנן ספינן להו בידים וכאשר האריך בזה בבית אפרים ויש בכל אלה פרטים לדבר בארוכה ונכספתי למלאות רצונו להרחיב הדיבור בכל פרט ופרט אפס ההכרח אלצני להפסי'ק באמצע ולקצר אני צריך והנני ידידו דושו"ט מאיר אוייערבאך: